-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
חיות הדרום הפראי
Beasts of the Southern Wild
האשפאפי היא ילדה בת שש החיה עם אביה בקהילה על סף הפרא. העולם כפי שהיא מכירה אותו מתקרב לקיצו כשפני המים עולים וצבא של חיות פרה-היסטוריות מאיים.
תאריך הפצה בארה"ב: 29/06/2012
תאריך הפצה בישראל: 26/07/2012
הסרט הזה עושה שמות בסאנדנס.
התגובות אליו נפעמות ונלהבות באופן גורף, וזה מפתיע בין השאר משום שזהו סרטו הראשון של במאי אלמוני לחלוטין. בכל סאנדנס יש סרטים שמקבלים הרבה באזז ואחרי הפסטיבל די נעלמים, אבל ישנם גם סרטים שמצליחים לפרוץ את גבולות הפסטיבל ולהפוך ללהיטים גדולים, ולפעמים גם להגיע לתחום האוסקרי (ואז, רק אז, מגיעים לארץ). אני מקווה שייקח פחות משנה עד שנוכל לראות את הסרט הזה, הוא נשמע מסקרן בטירוף.
ביקורת לדוגמה מתוך Twitch:
http://twitchfilm.com/reviews/2012/01/sundance-2012-review-beasts-of-the-southern-wild-is-cinematic-magic.php
אה, וגם: שמו הפרטי של הבמאי הוא Benh. אין לי שום מושג מה לעשות עם ה-h הזאת. אם מישהו יודע, שיגיד.
בנך?
(ל"ת)
ולאמא שלו קוראים אמאשך?
(ל"ת)
לאמא שלו קוראים Eloisa Maria Zeitlin
אני לא בטוח, זאת האישה היחידה שיש לו בחברים בפייסבוק עם שם המשפחה Zeitlin.
נו באמת, איזה מין תחקיר זה?
אפילו נטול פייסבוק כמוני יודע שזה מנוגד לחוק לאשר אמהות. תתאמץ קצת יותר.
ואם להיות יותר און טופיק, נראה שסאנדנס מאמץ לעצמו תבנית מסוימת בכל מה שקשור לזוכים בו בשנים האחרונות. גם את "נהר קפוא" (שהביא למליסה ליאו את ההכרה שהיא כה ראויה לה), גם את "פרשס", גם את "קר עד העצם" ואת זה עטור הבאז בפסטיבל הנוכחי אפשר להגדיר כ"דרמה על אנשים מוכי גורל באזור נידח באמריקה שכוחת האלים". לא שאני מתלונן או משהו, אבל היו ימים שהפסטיבל היה במה ומקפצה לסרטים שוברי מוסכמות.
אהמ
ככל שהבנתי, הסרט הנוכחי הוא "דרמה על אנשים מוכי גורל באזור נידח בעולם אלטרנטיבי שיש בו דינוזאורים".
מה, הקטע עם החיות הפרה-היסטוריות בתקציר זה לא משהו סמלי? לפי התמונה והמשפט הראשון בתקציר זה נשמע כאילו מדובר בקהילה של סקווטרים באיזה חור אמריקאי, וכל החלק האלטרנטיבי הוא משהו שקורה בראש של הילדה. איך בדיוק דינוזאורים מסתדרים עם תקציב של סרט עצמאי של במאי שזה לו סרטוו הראשון?
*רץ לבדוק הביקורת המלונקקת*
תשאל את הבמאי של "Monsters".
(ל"ת)
אתה מסתבך עם הבןה הזה?
מה לעזאזל אמור להביע השם של השחקנית? בדקת איך מבטאים את זה? כי הניחוש שלי היה קובנז'יין.
האשפאפי?
מי קורא לבת שלו על שם מותג נעליים?
בכל מקרה, התקציר ב IMDB אפילו יותר מוזר מה שכאן, וזה נראה כמו סרט 'כל-כך הזוי שחייבים לראות, גם אם זה גרוע'. אם לא הייתי יודע, הייתי בטוח שזה סרט סקנדינבי או משהו…
ויש טריילר
http://youtu.be/ZF7i2n5NXLo
נראה די מגניב.
(ל"ת)
הסרט יוקרן בפסטיבל ירושלים ולאחר מכן (19.7) יופץ מסחרית
כיף שלא צריך להמתין לחורף.
כבר ב-19.7? אחלה
(ל"ת)
אני אחכה עד שהסרט יעלה רשמית בארץ,
ועד שתעלה איזושהי תגובה רשמית בנוגע אליו, אבל בינתיים, במילה אחת: יפהפה. באמת. הסרט הראשון של 2012 שגרם לי אשכרה לבכות, והקובנזאנה הזאת ילדה מגניבה בטירוף. ובנוסף, הפסקול של הסרט הזה פשוט מדהים: http://www.youtube.com/watch?v=5h71ee-WaWI.
Once, there was a Hushpuppy, and she lived with her dad in the Bathtub.
נשמע כמו הכלאה בין סופיאן סטיבנס ל-M83.
http://www.youtube.com/watch?v=eRW2g2l49fk
http://www.youtube.com/watch?v=2Jc2RMFge3w
מזכיר קצת שילוב של ארץ יצורי הפרא ולרכב על הלוויתן
באמת חוויה קולנועית שונה ומיוחדת – מהסרטים שבוראים עולם כל כך אמיתי שאתה פשוט נשאב אליו. האשפאפי, גיבורת הסרט בת ה-6, בעלת אופי ועצמה כל כך חזקים שהיא אפשר שלא להתחבר אליה ולהרגיש צמרמורות בגוף כשהיא במרכז הפריים. רואים שזה הסרט הראשון של הבמאי, והסרט לא שומר על אחידות ברמה לכל אורכו וגם הצילום לצד רגעים סופר מרשימים נראה חובבני לעיתים, אבל העלילה, השחקנים הלא מקצועיים בראשות קובנזנה וואליס (האשפאפי) והפסקול הסוחף, שנדמה לקוח מסרט של ספילברג, עושים את הסרט לחוויה ששווה לעבור במסך גדול.
סרט נחמד
לא יצירת המופת הגדולה שעושים ממנו, אבל דרך לא רעה להעביר שעה וחצי.
מסכימה עם העט המרקד – הפסקול מדהים. לטעמי הוא הדבר הכי טוב בסרט.
היתה בעיה אחת שכבר חזרה על עצמה בהרבה סרטים שראיתי – פשוט לא רואים את התרגום.
חלקים גדולים מהסרט מצולמים על רקע בהיר, והרבה אנשים מהקהל שלא דוברים אנגלית לא הצליחו להבין מה כתוב שם (לשמחתי הצלחתי להבין משמיעה).
מישהו יודע מי מפיץ את הסרט בארץ, או למי אפשר לפנות בנוגע לזה?
סרט טוב, לא גאוני
בניגוד לתקציר, אל תצפו לסרט הרפתקאות או לעיסוק בצבא של חיות קדמוניות. הסרט הוא ברובו איטי, שקט ומצולם עם מצלמה רועדת (שקצת עושה כאב ראש). העיצוב יפה ויוצר תמונה אמינה של קהילה מבודדת החיה בעוני ומסתדרת עם כל הבא ליד. השחקנים מוצלחים, למרות שאף אחד מהם לא מוכר.
מה שמעניין זה שהסרט מדבר על נושא גדול – אסון אקולוגי – אבל עוסק בעצם ביחסים בין אב לא לגמרי בוגר ובתו שגדלה בקהילה הקטנה ולא יודעת דבר על העולם שמחוץ לביצה. הרקע של סוף העולם כפי שמכירים אותו הוא בעיקר מניע עלילתי ולא מרכז הסיפור. זה לא סרט הרפתקאות ולא סיפור השרדות. זו דרמה יוצאת דופן על מהות המשפחה והאופן בו אדם תופס את המושג בית.
סרט מעניין
בהחלט מומלץ לצפות – ולו רק בגלל שהוא כל כך שונה מסרטים אחרים בנוף הקולנועי.
אחד הדברים שגורמים לו להיות שונה, עד כדי מעצבן ומתסכל לצפייה לפעמים, הוא שהדמויות עושות דברים מאוד בעייתיים מבחינות שונות: אכזריים, מטומטמים, חסרי פואנטה. אבל איכשהוא זה נתן בסוף הרגשה שהסרט מביא תחושות של אנשים אמיתיים, ולא של פלקאטים או איך שאנשים אמורים להתנהג. צפייה מאוד מעניינת ובלתי שגרתית.
וה"דינוזאורים" הם באמת יותר מוטיב או כלי נרטיבי מאשר התרחשות של ממש. אל תצפו לאיזה סרט אסונות קלאסי.
הילדה, כאמור, מדהימה.
יצאתי דווקא בתחושה שונה
ראיתי את הסרט ודווקא חשבתי שהוא בנאלי.. לא הייתה איזה התרחשות שלא צפיתי, גם הטקסט לא חידש כלום.
זה העביר הרגשה של אנשים אמיתיים אבל כאלה שאני יודעת מה עומד לצאת להם מפה.
בקיצור התאכזבתי.
איזה כיף!
קודם כל, קיטור קל על עניינים טכניים:
בתל אביב מקרינים את הסרט רק במוזאון, שזו בחירה מעט משונה. נאמר פה כבר למעלה שזה סרט קלאסי לרשת לב, ואני בהחלט מסכים. מה גם שהקולנוע במוזאון תל אביב לא לגמרי ערוך להקרנות במתכונת מסחרית: הסרט התחיל בכמה דקות איחור (אחרי שהזהירו אותנו מראש שאסור לאחר כי אין פרסומות או טריילרים), האולם היה קפוא והכיסאות בו מסודרים בזווית לא נוחה. בנוסף לכל, הסדרנית לא מצאה את המתג, לכן האור הודלק בסוף הסרט רק אחרי דקות ארוכות של אי נעימות (לשבת? לקום? יש עוד סצינה של האשפאפי אוכלת שווארמה באמבטיה?). ברור לי שזה לא שובר קופות שחייב לקבל הקרנה מסחרית רחבת היקף, אבל בסופו של דבר, זאת חוויה קולנועית עלילתית וכיפית, לא משהו ארטיסטי נטו. הייתי מעדיף להעביר אותה באולם נוח עם פופקורן, שתיה וטריילרים.
זהו. חוץ מזה, הסרט עצמו היה מקסים ומרענן. אני מסכים שהוא אולי לא מצדיק את כל ההייפ סביבו, אבל במובן מסוים אני שמח על ההייפ, כי לא היה סיכוי שהייתי הולך אליו על דעת עצמי ללא הדיונים והדיווחים פה. הצילום באמת יפהפה לפרקים, אבל גם מתיש בחלקים אחרים. המוזיקה נהדרת והמשחק טוב ברובו, חבל רק שהרבה דיאלוגים היו קלישאתיים ורבי פאתוס. זה גרם לסרט לגלוש מתחום של אגדה דיסוטופית למחוזות השמאלץ, אבל גם זה לא הפריע לי יותר מדי.
מה שהרשים אותי יותר מכל היתה עבודת הארט הנהדרת שעשו בסרט. יכולת לראות שהכל נעשה בתקציב לא גדול, אבל העיצוב היה כל כך מוקפד ומגובש, וזה מאוד תרם לאווירה.
כשיצאתי מהסרט חשבתי על 15 הדקות שרד פיש מציין בכל טקס דגי הזהב / דג מלוח, ואיך שהשנה אני הייתי מכניס בוודאות לפחות רגע אחד מהסרט הזה, אבל לא הצלחתי להחליט איזה. שוב, לא שהכל היה מושלם, אבל היו שם כמה רגעים אדירים.
מהפנט
אני לא בטוח בדיוק על "מה" הסרט הזה.זאת אומרת – אני מבין את העלילה, שהיא די פשוטה, אבל אני לא מבין מה בדיוק הוא רוצה להגיד לנו על החיים הייקום וכל השאר. אבל לא ממש אכפת לי – זה סרט מהפנט. הצילום, הבימוי, פס הקול (הו – פס הקול!), ה"אפקטים" – כולם קרובים למושלם בתחומם, העובדה שהדבר הזה הזה נעשה בתקציב הקייטרינג של הפקה הוליוודית גדולה (מוגזם, אבל נכון בעיקרון) מרשימה כפליים: כשחיות הפרא מופיאות על המסך האמנתי שמדובר במפלצות אדירות ואפוקליפטיות, כשהאי הופיעה לראשונה האמנתי שמדובר בעולם נפרד משלו שיש לו היסטוריה ועתיד וחיים קהילתיים – האמנתי בעולם שהסרט יצר, משהו שסרטים במאתיים מיליון דולר לרוב כושלים בו.
ועוד מילה על השחקנים – לרוב יצירות שמערבות "אנשים מהחיים" מראות לנו למה יש שחקנים מקצועיים – אנשים אמיתיים זה אחד הדברים הכי לא ריאליסטיים על מסך הקולנוע. אבל בסרט הזה כולם, כולל כולם, מרשימים: אנשים ידברו, ובצדק, על קובנזאנה ואליס, בתור (כנראה) תצוגת המשחק המרשימיה ביותר מילד/ה אבל אסור לשכוח את דוייט הנרי (בתור האבא) שמראה פה רמות של רגש שמביישות את דניאל די לואיס.
אני לא כל כך בטוח אבל יכול להיות שראיתי את הסרט הטוב של השנה.
מביישות את דניאל דיי לואיס?
היום ראיתי את הסרט ואני מוכרח להגיד – הגזמת.
סרט עצמאי זה לא סרט שלא קיבל תמיכה מחברת הפקה כלשהי
ומומן מכספם האישי של היוצרים (או של הבמאי בעיקר)? אז איך בדיוק סרטים כאלה נעשים בתקציבים של מיליוני דולרים (כשניים מיליון במקרה הזה)?
אבל הסוף, מה עם הסוף?
זה באמת סרט מעניין, שונה ומיוחד, אבל ההרגשה שלי היא שמשהו מתפספס בעלילה – דווקא אחרי שבראו עולם קטן ומיוחד, בעשרים הדקות האחרונות העלילה כוללת כל מיני תפניות משונות או צפויות מדי, והסוף במקום להיות השיא הופך להיות מין "טוב, נו" כזה. בנוסף, עיצוב הדמויות קצת חוזר על עצמו, יש סצנות שממש דומות לסצנות אחרות מבחינת מה שהן מנסות להעביר.
שאלה
לאנשים שראו את הסרט ו/או סתם אנשים שמבינים באוסקר קצת יותר ממני:
לפי ויקיפדיה, הסרט מבוסס על One Act Play מאת לוסי אוליבר (שגם עיבדה אותו לתסריט). מן הסתם, זה הופך את התסריט למעובד, אך אני זוכר תקריות קודמות באקדמיה בהם סרטים שהיו מבוססים על יצירות קודמות (אך זניחות) קיבלו מועמדות לפרס התסריט המקורי – "החתונה היוונית שלי" או "ממנטו", למשל. שאלתי היא, לאיזה מהקטגוריות ההלו הסרט יכול להיות מועמד? האם ברור עליו שהוא יצירה מעובדת בצורה שחברי האקדמיה לא יכולים להתעלם ממנה, או שמא המקור לא מוזכר והסרט נראה כמו יצירה מקורית אחת גדולה? אה, ואם מישהו בכלל יודע לאיזה קגטוריה האולפן מריץ את הסרט (אני לא מצאתי מידע על זה), זה בכלל מעולה.
ואם כבר – באיזה קטגוריות נוספות (טכניות בעיקר) אתם חושבים שלסרט יש סיכוי לקבל מועמדות?
אני יודע שאם הייתי חבר אקדמיה, אין ספק שהוא היה מועמד.
אולי התסריט שלו הוא לא בדיוק הדבר הכי מבריק שנכתב מאז "המלט", אבל אני יודע שבקטגוריית הסרט הטוב ביותר הייתי שם אותו. עכשיו, באשר לסיכויים שלו באקדמיות שאני לא חבר בהן, יש באזז מעניין סביב קובאנז'אנה וואליס, השחקנית הראשית, לקטגוריית השחקנית הראשית. עכשיו, במידה וזה יקרה, היא תהפוך לשחקנית הצעירה ביותר שהייתה מועמדת בקטגוריית השחקנית הראשית.
התחזיות אופטימיות
לא כולם מהמרים על חיות הדרום הפראי כמועמד לפרס הסרט והבימוי הטובים ביותר, אבל הרוב מציינים אותו כמועמד על תסריט מעובד ושחקנית ראשית. לדעתי, הוא בהחלט חזק בקטגוריית התסריט. בתחומים אחרים, עוד מוקדם לומר. התסריט בהחלט מוגדר כמעובד, המחזאית לוסי אליבר רשומה בקרדיטים כשותפה לכתיבתו. בדרך כלל, ברור מראש אם תסריט מוגדר כמקורי או מעובד ואם יש ספק, האולפן דואג להבהיר את הנושא. במקרה של חיות הדרום הפראי, הוא יחשב מעובד, למרות שינויים מהותיים מהמחזה המקורי.
אגב, דווקא העיבוד המפורסם ביותר של "המלט", זה של לורנס אוליביה, לא היה מועמד לאוסקר על התסריט. הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, אבל רק הגרסה של קנת' בראנה מ-1996, הייתה מועמדת על הכתיבה. רגע של פרספקטיבה: התסריט, שקנת' בראנה לא שנה בו דבר מהמקור של שייקספיר, פרט להעברתו למאה ה-19, לא זכה באוסקר. גם התסריט של "טריינספוטינג", שנחשב בעיני רבים לאחד המבריקים של שנות התשעים והעיבוד של ארתור מילר למחזה שלו עצמו "ציד המכשפות", לא זכו באותה שנה. מי שכן זכה היה בילי בוב ת'ורנטון, על "סלינג בלייד" שמבוסס גם הוא על מחזה שכתב בעצמו. האקדמיה בחרה במילותיו הישירות של בילי בוב ת'ורנטון, על פני הטקסטים המקוריים של ויליאם שייקספיר וארתור מילר. מעניין.
"ממנטו" נראה לי היה מועמד לתסריט המקורי ולא למעובד כי ה"סיפור הקצר" עליו הוא מבוסס עוד לא פורסם בשום מקום כשייצא הסרט ולכן גם לא היה ממש קיים. לפי מה שהבנתי מראיון עם נולאן, הוא עצמו גם לא ממש קרא את הסיפור. בראיון נולאן הסביר שבזמן נסיעה במכונית אחיו אמר לו שהוא עובד על סיפור קצר על בחור עם זיכרון לטווח קצר שמחפש אחר מי שרצח את אשתו, ושהסיפור מתחיל בסוף ונגמר בהתחלה. ושם זה נגמר. כריסטופר שמע את הרעיון הכללי הזה ומיד פנה לכתוב את התסריט, הוא לא ממש "עיבד" כלום (אבל אני כן חושב שלג'ונת'ן הגיע לקבל קרדיט כתסריטאי).
בקשר ל"החתונה היוונית שלי" לא מצאתי בימד"ב או בויקי שהוא מבוסס על משהו.
ושאלה שמעניינת אותי מאוד היא אם חברי האקדמיה נדרשים לקרוא את העבודות המקוריות עליהן התסריטים התבססו. שכן זה לא פייר שתסריטאי שרק העתיק סיפור קיים מילה במילה ורק העביר אותו לפורמט של תסריט ייקבל אוסקר בעוד תסריטאי שעבד עם חומר שמאוד קשה לעבד ושממש התאמץ ועשה שינויים מבריקים שלא יובחנו בידי מי שלא קרא את המקור ייצא בידיים ריקות.
החתונה היוונית שלי
אם הבנתי נכון, ניה ורדלוס כתבה אותו במקור כמחזה, אבל הוא עובד לתסריט מבלי לעלות על הבמות. בימד"ב, לא מצויין מקור קודם כפי שנהוג בתסריטים מעובדים, כך שאני מניח שכמו במקרה של ממנטו, מדובר בתסריט שמבוסס על חומר במדיום אחר שלא פורסם לפני כן.
אני לא חושב שסביר לדרוש מאנשים לקרוא או לצפות בכל החומרים עליהם מבוסס תסריט. מעבר לכך שהדבר דורש המון זמן, הוא גם לא ממש רלוונטי לפרס. חברי האקדמיה מצביעים לתסריט המעובד הטוב ביותר. לא לעיבוד המוצלח ביותר, אלא לתסריט עצמו, עליו מתבסס הסרט. הרבה מועמדים בקטגוריה זו היו שונים מהותית מחומר המקור ועדיין סרטים טובים וראויים למועמדות. כפי שלא מצפים מכל מבקר או מכל צופה לקרוא את חומר המקור בכדי שיקבע האם הסרט לטעמו, אין סיבה לדרוש זאת מחברי אקדמיה. אני בהחלט בעד מי שמגדיל ראש ובוחן בעצמו את מידת ההתבססות על חומר המקור לפני ההצבעה, אבל הדבר דורש הרבה זמן וסבלנות שלא תמיד נמצאים. אני בהחלט חושב שנכון להצביע לפי איכות התסריט עצמו ולא לפי התאמתו לחומר המקור.
מעבר לזה, עבודתו של תסריטאי אינה מסתכמת בכתיבת שורות ופעולות. הוא בונה את הקצב של העלילה, את האופן בו הדמויות נגלות, מחליט איפה לשים דגש, מה להשאיר ומה לשנות מחומר המקור ועוד דברים רבים. האחים כהן זכו באוסקר על התסריט של "ארץ קשוחה", למרות שנצמדו בעקביות לתוכן הספר עליו הסרט מבוסס. סיימון ביופוי זכה שנה לאחר מכן על התסריט של "נער החידות ממומביי", שכל כך שונה מהספר בשם זה*, שהיה לזמן מה ספק האם יחשב לתסריט מעובד או מקורי. בשני המקרים, התסריט לא היה נשפט אחרת אם יותר חברי אקדמיה היו קוראים את הספר. ברגע שמספיק אוהבים משהו, מידת הקרבה שלו לחומר המקור, לא תמנע את הרצון להכיר תודה למי שתרגם אותו לתסריט.
*באנגלית, יש לספר ולסרט שמות שונים לחלוטין.
הולכת להתפרסם ביקורת עליו?
בכל מקרה, שמחה שהספקתי לתפוס אותו בקולנוע. מקסים ממש. הוא קצת מאבד את זה לקראת האמצע, אבל כמו שציינו פה, סיקוונס הפתיחה והסיום ללא ספק נכנסים לרשימת רגעי השנה שלי בקולנוע.
סרט נהדר על קהילה, משפחה, אבא
"סוף העולם" הוא מושג גדול מאוד, אבל בשביל ילדים, העולם הוא דבר קטן מאוד – ואין ממש הבדל בין הבית שאתה חי בו והאנשים שאתה מכיר לבין העולם. כשכל אחד מאלו מתערער, חיות פרא מגיחות מהאופל כדי לחסל את כל מה שאתה מכיר ואוהב.
הסרט הזה מקסים כי הוא נותן כבוד לנקודת המבט של ילדים על העולם, וכי הוא מצליח לעסוק בשאלות גדולות (היחס של מדינה לקהילות קטנות; יחסים בין אב לבת) ולספק אלגוריות חזקות מבלי לשכוח לספר סיפור או לבנות דמויות. וחוץ מזה, יש לו פסקול, ועיצוב קול, מרהיבים ממש.
שונה, מרגש וחשוב.
האם הסרט מתאים לילד בן 13?
אודה להתייחסויות.
גלית
כן ולא.
מצד אחד, אין בו שום דבר אלים, גס (חוץ מ-4 שניות של גב נשי עירום) או מזעזע רגשית יותר ממה שנשחפים אליו בסרטי דיסני, נגיד, אבל מצד שני, הסרט הזה בהחלט יכול לשעמם את הילד אם הוא לא אוהב דברים דרמטיים וכבדים מדי.
לא ולא.
אני לא בטוח אם בסרט יש משהו שבאופן ברור *לא* מתאים לילד, אבל זה בכלל לא סרט לילדים: הוא לא יעניין אותם ועלול להטריד אותם.
לא ציפיתי להרבה, אבל הופתעתי. אחד הסרטים הטובים של השנה
(ל"ת)
בדיעבד
אחרי צפייה שנייה בסרט אני נאלץ להנמיך את הרף. זה לא הסרט הכי טוב שראיתי אי פעם, אלא רק בשנת 2012.
פסקול, משחק, תסריט, עריכה, צילום הם כולם אמצעים טכניים. הגדולה היא לרתום את כל אלה ליצירת סיפור, לא סתם סיפור, כזה שיש לו גם אמירה, וחזון ועוד מילים גדולות כאלה. עטלפים, אנשים ממתכת, התחכמויות מטא-תסריטאיות, בחורות שיורות חיצים, פרדוקסים של מסע בזמן – כבודם במקומו מונח אבל הם לא מגרדים את הקצה של הנשמה שיש בסרט הקטן הגדול הזה.
מצטרף לכל הדברים הטובים שנאמרו לפניי,
הרבה נשמה. ורגש.
אני רק רוצה לחזק את עניין הפסקול. פעם ראשונה בחיים שאני מריץ שוב ושוב את כתוביות הסיום במלואן, שלוש או ארבע פעמים, רק כדי לשמוע את המוזיקה שמלווה אותן.
תענוג.
והנה הפסקול המאאגניב.
תענוג.
סרט נעים לצפייה
גם בלי יותר מדי עלילה, 'חיות הדרום הפראי' מצליח לרגש ולהקסים. ממש נפלאות ההתבגרות בחיק הטבע עם פסקול משכר חושים. הילדה בתפקיד הראשי שברה לי את הלב ויצרה אווירה מיוחדת, אווירה של קונצרט בסופו היה בא לי למחוא כפיים. אם נניח בצד את התסריט המפוזר והפשטני, אפשר פשוט להישען אחורה ולתת לצבעים ולקולות למעוך את הלב. הסרט הוא כמו חיבוק בן שעה וחצי, חיבוק שמזכיר את הדברים הקטנים והחשובים באמת.
"אווירה של קונצרט בסופו היה בא לי למחוא כפיים",
הגדרה מצוינת.
עוצמתי
באתי עם ציפיות בינוניות כיוון ששמעתי על הסרט הזה מעט מאוד, שלא שבה את תשומת לבי. אפשר לומר שדי בחרתי לצפות בו בהיעדר אלטרנטיבה מעניינת יותר, לאחר שכמעט מיציתי את יבול 2016. ו-וואו, כמה שזו הייתה בחירה נכונה. זה סרט דל בעלילה ובדיאלוגים, שמדבר בעיקר אל הרגש, ועושה את זה בצורה יוצאת-דופן. עד כמה יוצאת דופן? ברמה שהוא אולי מתעלה בעיניי על כל סרט אחר מ2012, שהיא אחת השנים הקולנועיות הכי טובות שאני מכיר. כמו כן, אחת הפעמים הכי קרובות שלי לבכי במהלך צפייה בסרט.