במקור: Batman Begins
במאי: כריסטופר נולאן
תסריט: דייויד גוייר
שחקנים: כריסטיאן בייל, מייקל קיין, ליאם ניסן, קייטי הולמס, גארי אולדמן, מורגן פרימן, קן וואנאטאבה, קיליאן מרפי
באטמן הוא אחד מגיבורי העל המפורסמים ביותר, על הנייר וגם בקולנוע. ברוס ווין היה ילד קטן כשהוריו האוהבים נקטלו לנגד עיניו, מלוע אקדח של שודד מזדמן. ברבות הימים הופך ווין לאביר האפל, המנהל את מלחמתו בפשע בעיר גותהאם, כשהוא עטוי תחפושת עטלף, על מנת להטיל אימה על יריביו. את כל זה אנחנו יודעים מזמן. אבל 'באטמן מתחיל' מצליח לספר לנו כמה דברים שלא ידענו על איש העטלף.
לאחר ארבעה סרטים במאה הקודמת, ששני האחרונים בהם גרמו לבאטמן להזדכות על מערת העטלף – דבר שכל יריביו המטורפים לא צלחו לעשות חוזר באטמן לחיים, כמו עטלף-החול. על המלאכה הופקד הבמאי כריסטופר נולאן, שהוכיח ב'ממנטו' את כשרונו לספר סיפור שכולו התחלות, ואת חיבתו לדמויות מתוסבכות משהו. למרות שיש לנולאן עוד כמה דברים ללמוד, אחרי 'באטמן מתחיל' אפשר לומר עליו שהוא כבר לא במאי מבטיח אלא מקיים.
בכל הסרטים הקודמים פגשנו את באטמן כשהוא כבר גיבור מיומן ובטוח בעצמו. 'באטמן מתחיל', כפי שמרמז שמו, חוזר להתחלה ומספר על היווצרותו של מיתוס העטלף. באטמן, למעשה, מופיע בסרט מעט מאוד: הסרט עוסק בעיקר באלטר-איגו שלו, ברוס וויין. ברוס (כריסטיאן בייל) מתחיל את הסרט, רדוף אשמה וכעס בגין רצח הוריו, בכלא מטונף במזרח הרחוק, עסוק בתיגרות עם חבריו לחצר הכלא. דברים מתחילים להשתנות כאשר זר מסתורי בשם דוקארד (ליאם ניסן) מחליט לשחררו מהכלא. דוקארד מתגלה כמאסטר של מסדר אבירי הג'די… סליחה, חבר במסדר "ליגת הצללים" – בראשות דמות מיסתורית בשם ראס אל-גול, או "ראש השד" (קן וואטאנאבה) – ששמה לה ליעד להילחם ברשע הפושה בעולם. דוקארד מאמן את ברוס בדרכי הנינג'ה וחוכמת זן כלשהי המכילה התייחסויות שונות לפחד, כעס, אשמה וכניעה לרגשות (ייתכן מאוד שלו אנאקין סקייווקר היה נולד בטיבט במקום בטטואין, היו לו היום גבות). דוקארד מבטיח לברוס שליגת הצללים תעזור לו לגאול מחדש את גותהאם, אבל האידיליה נקטעת לאחר שראס אל גול מבקש מראס אל ווין להפריד את ראס אל פושע כלשהו מגופו, וברוס מסרב. בעקבות חילוקי הדעות האמנותיים האלה, ברוס נפרד מליגת הצללים. הוא חוזר לגותאם ומתחיל להזיז דברים לבד.
כשהוא נעזר במשרתו האישי ואיש סודו, אלפרד (מייקל קיין), נדרש ברוס מצד אחד לתבוע מחדש את שמו והונו מאיש עסקים תאב בצע (רטגר האואר) ולחדש את הקשר עם אהובת ילדותו (קייטי הולמס); ומצד שני, להמציא את איש העטלף על שלל עזריו ונשקיו, בעזרת מעין "קיו" מודרני בשם לושיוס פוקס (מורגן פרימן), ולגייס לעזרתו את השוטר הטוב האחרון במשטרת גותהאם, ג'ים גורדון (גארי אולדמן).
לא רק באטמן הולך ומתגבש כאן, אלא גם אויביו. קרמיין פלקון (טום ווילקינסון) הוא ראש הפשע של גותהאם, רשע מהדור הישן, שלא נפל לשום אמבט רדיואקטיבי. ואילו ד"ר קריין (אין קשר לפרייז'ר) הוא הפסיכיאטר המחוזי אשר מצא את הפתרון הפשוט ביותר כדי לזכות פושעים -הגנת אי השפיות. אחד מאותם רעיונות של "איך לא חשבו על זה קודם". לד"ר קריין (קיליאן מרפי) יש גם מסכה – אם כי זה אולי תיאור קצת מוגזם לשק שהוא שם על הראש וכינוי מרשים ("הדחליל"), וכך הוא הופך רשמית לנבל-העל הראשון של גותהאם.
בשונה מסרטי 'באטמן' הקודמים, העיצוב והרעיונות הם הרבה יותר מציאותיים, עד כמה שאיש עטוי תחפושת המעופף בינות גורדי שחקים יכול להיות כזה. גותהאם של נולאן חסרה את העיצוב הגותי המופרע של טים ברטון, וגם את הגרנדיוזיות הבלתי הגיונית בסרטיו של שומאכר; היא נראית כמו משהו קרוב יותר למטרופוליטן מודרני מציאותי. הבאטמוביל לא נראית כמו שילוב של מכונית מרוץ ועטלף, אלא יותר כמו הכלאה של האמר עם טנק. שינוי התפיסה הזה מהווה חידוש מרענן, ונותן לסרט את המגע המיוחד שלו.
קשה אולי לקרוא לסרט "אפל" – בעיקר משום שזה סרט באטמן הראשון שבו השמש זורחת בגותאם מדי פעם – אבל האווירה היא בוגרת, רצינית וקודרת הרבה יותר מבסרטים הקודמים, בשל העיסוק המרכזי בנסיונו של ברוס להשלים עם עברו ולהחליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הסרט הוא בעיקרו סרט מתח ואימה, קטעי הפעולה הם לא רבים, ואולי זה בעצם עדיף: עד כמה שאני מעריך את יצירתו של נולאן, עושה רושם שבימוי קטעי אקשן, בעיקר של קרבות מגע, הוא לא כל כך הקטע שלו. דווקא בקטעים האלה הסרט מאבד חלק מהריאליסטיות שלו, וברובם קשה להבין מי בדיוק חובט במי, ובאיזו מידה של הצלחה.
מי ששם את הב' ב'באטמן' הוא בלי ספק כריסטיאן בייל, שעושה בסרט עבודה משובחת, ומצליח לשכנע גם בתפקיד ברוס המיוסר, גם כוויין הפלייבוי וגם כבאטמן הנחוש ודבק במשימה. הצלחתו של בייל מרשימה עוד יותר בהתחשב בכך שהוא מצליח להתבלט בין כל השחקנים המצוינים שסביבו: מייקל קיין מראה כי גם לאחר גיל 70, להיות בריטי זה גם קול וגם בועט. מורגן פרימן, המצויין כתמיד, מקבל כמעט את כל השורות והבדיחות הטובות בסרט. גארי אולדמן לשם שינוי לא משחק את תפקיד הרשע, ולראשונה מזה שנים, לא גרם לי לרצות ללחוץ על כפתור הפאסט פורוורד. קיליאן מרפי ('28 יום אחרי'), בעל העיניים המבעיתות, הוא התגלית של הסרט, וגרם לי לתהות איך היה נראה הסרט לו הוא היה מקבל את התפקיד הראשי. דווקא קייטי הולמס, האישה היחידה באזור, קיבלה תפקיד דיקטי ומיותר לחלוטין, וכלל לא ברור לי מה יוצרי הסרט (כמו גם טום קרוז) מצאו בה.
השם 'באטמן מתחיל', למרבה שמחתי, לא הפך לבדיחת גורל אכזרית. באטמן מתחיל מצוין, ואני מקווה שכך הוא גם ימשיך. הוא אולי לא עיבוד נאמן, אבל הוא סרט הקומיקס הטוב ביותר של השנים האחרונות. ועל כך נאמר, לפעם הבאה במערת העטלף הבנויה.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- כריסטיאן בייל
- מייקל קיין – האתר הרשמי
- קייטי הולמס
- באטמן – אתר מעריצים
- סרטי באטמן שנעשו בעבר
- סרטי באטמן שלא נעשו בעבר
- ההיסטוריה של הבאטמוביל
- באטמן בלגו
- באטמן ורובין ("סרט קולנוע")
- כמה עולה להיות באטמן?
יכול להיות שהיו אלה תנאי הצפייה האיומים (שורה שנייה וקור כלבים),
אבל ממש סבלתי מהסרט. הייתה לי הרגשה שהוא עמוס קלישאות לעייפה, לוקח את עצמו נורא ברצינות, ומפספס את היותו סרט קיץ מרענן. לפחות, לזה ציפיתי. סביר להניח שהם לא התכונו ליצור סרט קיץ מרענן, אבל יצא להם משהו כבד ומייגע.
כריסטיאן בייל לא עשה לי את זה לא לכאן ולא לכאן, כלומר, הוא לא עצבן אותי ולא התחבב עליי. כנ"ל קייטי הולמס. מייקל קיין ומורגן פרימן הצילו את הסרט, ועיקר תשומת הלב שלי הלכה לפסיכיאטר, שלא יכולתי להבין מאיפה הוא מוכר לי, וגם אחרי בדיקה בימד"ב הוא עדיין לא מתחבר לי לכלום. אבל אני אשמח לראות אותו במקומות אחרים.
עכשיו נראה מה יקרה עם מלחמת העולמות.
רצינות
אני מסכים – גם בעיני הסרט היה קצת כבד מדי. אבל, וזאת הנקודה, גם הדמות של באטמן וגם מרבית הקומיקסים שלו כבדים מדי – זה הסרט הכי נאמן למקור מבין החמישה. אז כן, באטמן של ברטון הרבה יותר כיף, אבל הוא הרבה פחות באטמן.
ובכל זאת, כאמור, מבחינתי שיהיו רק באטמנים של ברטון.
רצינות
אחי ראינו כבר מה קרה בסרטים של באטמן שניסו להראות כיף, פשוט סרטים מגעילים אחד אחד.
דווקא בגיבור הזה לפי דעתי צריך הרבה רצינות, אני לא רואה אותו כמו עוד גיבורים של חברת מארוול או משהו.
מגעילים אחד אחד?
הסרטים של ברטון היו, אולי, אפלים (במובן הגותי של המילה), אבל הם גם היו כיף גדול.
שומאכר לא עשה סרטי כיף. הוא סתם עשה סרטים מטומטמים.
קיליאן מרפי מ'28 יום אחרי'.
אולי זיהית אותו גם ב'נערה עם עגיל פנינה' או 'קולד מאונטין' (שם היה לו תפקיד פצפון).
ירד לי האסימון.
הוא מוכר לי מהטריילר המצוין של "עין אדומה".
ובתמונה שלו בימד"ב הוא נראה בול כמו ההוא מסמולוויל.
מי מסמולוויל?
מי מסמולוויל?
אני חושבת שהוא התכוון לטום וולינג (קלארק קנט).
בעיה שלך
אני ראיתי את הסרט והוא מושקע
נכון שהוא רציני אבל את היית צריכה לראות תקציר כדי להתרשם מהסרט.
אני נוטה להסכים
הסרט לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי אם כי האמירות שלו לא שנונות, מקוריות או עמוקות יותר מדי.
"שחיתות זה רע?" פפפליז…
חבל ששני הסרטים של נולאן חסר מה שהיה בסרט הראשון, אינטארקציה אנושיות ומשחק מעולה של דמויות בעלות צדדים רבים.
לטעמי באטמן של "באטמן מתחיל" לא מספיק אפל. לא הרגשתי שהנפש שלו יורדת לשום מצולות אמיתיות.
אני הולך לראות את הבאטמן השני שוב להירגע.
ביקורת יפה מאוד. הרושם שלי מהסרט די דומה. לדעתי לקיליאן מרפי צפוי טייפקאסט של רוצח מטורף כזה או אחר. לבן אדם יש פרצוף מבעית.
התפקיד הבא של קיליאן (לא סיליאן?) מרפי
הוא אמנם כטיפוס די מבעית ב"עין אדומה", אבל אח"כ הוא יגלם טרנסווסטיט ב"ארוחת בוקר בפלוטו". לא נראה לי שהוא בסכנת טייפקאסטינג בזמן הקרוב.
התפקיד הבא של קיליאן (לא סיליאן?) מרפי
אולי שם הוא יהיה טרנסווסטיט רצחני.
קיליאן מרפי והטייפ
ראיתי אותו בשלושה סרטים עד כה – '28 יום', 'נערה עם עגיל פנינה' ועכשיו זה. בכל אחד הוא נראה לגמרי אחרת – כאן, למשל, הוא נראה צעיר יותר מאשר בסרטים האחרים.
הוא שחקן טוב מספיק וזיקתי מספיק בשביל להימנע מטייפקסטינג.
אפרופו נראה לגמרי אחרת:
זה קיליאן מרפי:
ומשהו בלחיים שלו בעיקר, אך גם בשפתיים, גרם לי לתחושה שכבר ראיתי אותו באיזה מקום, כשחקן מבוגר ומצליח. למשל, זה:
רק שמרפי נראה כמו אישה,
וריצ'ארד גיר לא.
עכשיו אני יודעת מי הוא מזכיר לי!
את מיסטר אוניל, המורה של "דריה"!
http://www.outpost-daria.com/ch_oneill.html
היי, זה Desire מהסנדמן!
הא?!
טוב, כל אחד והDesire שלו.
הא?!
יש בזה משהו. במיוחד בתמונה שנקראת promo3.
גם אני שמתי לב לעיניים שלו. הייתי בטוח שהוא שם עדשות או משהו.
לא משהו, הסרט.
כשמתעסקים עם דמות כמו באטמן, לדעתי, הבמאי צריך שיהיה לו איזשהו סטייל. אי אפשר לעשות סרט על פסיכי שמתלבש כמו עטלף ונלחם בדחלילים, כאילו זה סרט רגיל. הבימוי והעיצוב היו לדעתי מאוד יבשים, חסרי אווירה, וזה פגם מאוד לדעתי, לא היתה הרמוניה בין הפרטים בסרט. החליפה, לדעתי, היתה מזעזעת, ואני לא מבין למתה מתעקשים על הגומי המסורבל והמכוער הזה.
בגזרת הנבלים ראס אל גול היה אנמי ומשעמם, לעומתו הדחליל היה מעולה וחבל מאוד שהוא לא קיבל תפקיד יותר מרכזי.
בקיצור, הסרט הטוב ביותר בסדרת באטמן הוא עדיין 'באטמן חוזר'.
לא משהו, הסרט.
זה כנראה בגלל שהורגלת לסרטי באטמן של טים ברטון (ומי יכול להאשים אותך? זה מצוין) ומן הסתם אותו דבר יקרה לי.
אבל אם כבר אמרת שאי אפשר לעשות סרט באטמן בלי סטייל וגישה מיוחדת אז אני בכל זאת יכול לחלוק. זה כן אפשר. זה אפילו נאמן לסדרת הקומיקס. ואם קראת אחד מהקומיקסים של באטמן לפחות אתה כבר תראה שאין בהם את מאפייני טים ברטון או ג'ואל שומאכר. אפשר לעשות ככה סרט ואולי אפילו צריך , זה כבר עניין אחר שלא נאהב את זה.
את באטמן מתחיל עדיין לא ראיתי אבל כשאראה אולי אכתוב כאן איזה ניתוח על כל חמשת סרטי הסדרה.
את הסרטים של ברטון לא ראיתי הרבה זמן
קומיקס של באטמן, לעומת זאת, אני קורא כל הזמן. ההבדל העיקרי בין קומיקס לקולנוע, הוא שלצייר קומיקס יש הרבה יותר כוח מאשר לצלם בסרט או אפילו לבמאי בסרט. הצייר יכול לגרום לבאטמן להראות נורמלי לחלוטין בלי להפוך את כל העיר למסוגננת, זה נכון, מצד שני, הוא מצייר, ומה שעובר בקומיקס לא עובר טוב בסרט. באטמן בסרט היה מגוחך ולא התאים לסביבה שלו.
הקומיקס batman year one, שעליו מבוסס בצורה מאוד מאוד מאוד רופפת הסרט, הוא אכן חסר סטייל, ובכל זאת באטמן לא נראה בו כמו איזה פאוור רנג'ר שברח, בסרט הוא כן.
סרט הקומיקס הטוב ביותר בשנים האחרונות?
מה עם סין סיטי, הוא יותר טוב מעיר החטאים?
סרט הקומיקס הטוב ביותר בשנים האחרונות?
הוא שונה בסגנון מSin City
והרבה יותר בוגר. Sin City היה מאוד מרשים מבחינה ויזואלית, אבל Begins מרשים יותר מבחינת התוכן הפסיכולוגי.
בהחלט כן
מסכים לגמרי
אכן אחד מסרטי הקומיקס הטובים בשנים האחרונות, וגם בכלל.
ואפילו קייטי הולמס לא הרסה לי את הסרט.
סרט מרשים, כל השחקנים משחקים בצורה נהדרת(בייחוד ליאם ניסן, איזה שחקן!), אויבים נהדרים, באטמוביל
שווה כל אגורה, ושווה גם לחכות לסצינה האחרונה, קטע גדול :-)
חצי חצי
את החצי הראשון של הסרט לא כל כך אהבתי.
יותר מדי זיוני שכל על פחד, על להיות פחד, להתמודד עם הפחד, לנצל את הפחד… כבר פחדתי בעצמי.
הסרט התחיל להיות מצויין מאחרי ההפסקה.
את ליאם ניסן, שעשה 90% מזיוני השכל בסרט, ממש ממש לא אהבתי. הדמות שלו הייתה משעממת והוא לא כזה מעניין.
מאוד אהבתי את הדחליל וכל מה שקשור אליו.
הסרט לא מושלם, ואפשר להבין למה הוא לא הרוויח הרבה יותר כמו שציפו ממנו, אבל הוא גם בהחלט לא רע וטוב שהוא לא נכשל.
כן היו כמה סצינות מדובררות
שממש הרגשתי איך מנסים לדחוף אינפורמציה בפה של הדמויות. מצד שני חלקים חשובים ביותר מהעלילה מסופרים כפלאשבק מה שמפריע להינות מהם.
עוד לא ראיתי את הסרט אבל
אני כ"כ אוהבת את כריסטיאן בייל (ערבו?ת נוצרית למתלהבים). נתקלתי בו לראשונה באמריקן פסיכו, שם הוא שיחק תפקיד שונה שלא נראה על המסך שנים רבות (הזכיר לי קצת את התפוז המכני), אבל אח"כ גם נתקלתי בו ב"כל החיות הקטנות" המקסים עם איאן הארט, שחייה לילית, חלום ליל קיץ, the machinist ולצערי גם בשלטון האש. האדם פשוט זיקית. המבטאים הבריטי והאמריקאי שלו המוצלחים ביותר בהוליווד, וגם בסרטים הפחות טובים שלו הוא מפגין כישרון משחק לא רע בכלל.
לא חששתי בכלל כששמעתי שהוא ישחק את באטמן. התפקיד הזה מתאים לו יותר מלכל שחקן אחר בסביבה.
וזהו.
תהייה על הפוטנציאל של סרטי באטמן
במשך שנים, אחרי הסרט שאת שמו אין להזכיר, חשבתי שאין תקומה לכל סרט שיעסוק בנושא.
אך לפני זמן מה נתקלתי ביוצר, די מוכשר, שהחליט לצלם מעין טריילר לסרט בעולם של באטמן, כזה שיתמקד ברובין דווקא, הוא קרא לו "גרייסון".
הסרט עצמו, כמובן, לא צולם מעולם אבל הטריילר המזויף מראה כמה פוטנציאל אפשר לסחוט מן העולם הזה.
אני ממליץ להוריד ולצפות, למרות הגודל, מדובר על משהו שקצר מ10 דקות ואני אישית די נהניתי ממנו.
להלן קישורים:
הסרט גירסה רזה (48 מגה)
http://download.theforce.net/theater/nonsw/grayson/grayson_web_small.zip
הסרט גירסה רגילה (138 מגה)
http://download.theforce.net/theater/nonsw/grayson/grayson_web_large.zip
סרטון "מאחורי הקלעים"
http://download.theforce.net/theater/nonsw/grayson/grayson_web_small.zip
יפה. לפי דעתי עם הבמאי, הקאסט, התסריט והתקציב המתאימים
אפשר ליצור סרט שגם יהיה מצויין לקיץ וגם כזה שהוא אפל ומתאים למבוגרים כמו באטמן. בהחלט ממליץ לכולם להוריד ולצפות.
או לחילופין
אפשר לקנות כרטיס.
ל'גרייסון'? לא.
הפוטנציאל של סרטי באטמן
סרטון נפלא!
אם אנחנו כבר בנושא פוטנציאל אז אני ממליץ מאוד על Batman:dead end.
http://www.theforce.net/fanfilms/nonsw/batman_deadend/index.asp
המון פוטנציאל
עד הרגע שבו הפנס הירוק הופיע והפך את כמות הרפרנסים ליותר מדי.
אין ספק שלקראת הסוף הוא קצת הגזים יותר מדי (ל''ת)
המשפט שהכי אהבתי
באטמן מתחיל לעצבן
לפני שראיתי את הסרט קראתי ביקורת שאומרת שאחת הבעיות של הסרט זה שהוא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
עכשיו אני מבין למה היתה הכוונה. הראליסטיות המוגזמת הוציאה את כל הכיף מהקומיקס. ה'סמל' שכל הזמן דיברו עליו בכלל לא הובא לידי ביטוי, לא היתה שום סצנה מרגשת של 'בטמן' כסמל. בבאטמן הראשון, יש הרבה יותר התעסקות קולנועית עם ה'סמל' והרבה פחות דיבורים עליו.
כל ה'הפיכה' של ברוס ווין לאיש עטלף היתה מאוד לא משכנעת, וגם ההופעה שלו. הוא יותר נראה כמו מישהו שהתחפש לבאטמן מאשר באטמן.
הוא לא יכול להפוך לסמל כל כך מהר.
באטמן עוד לא הוכיח את עצמו מספיק פעמים בפני אנשי העיר כדי שמישהו יראה בו סמל. עד הסרטים הבאים זה, כמובן, משתנה, אבל פה מראים את ההתחלה, והתחלות, מטיבן, קשות.
מסכים עם כל מילה
וכמו שאמרו כאן אחרים, הסרט אכן נחלק לשני חלקים:
החצי הראשון, שונה במהותו מכל מה שהיה בסרטים האחרים. מדובר בסרט רציני, אם כי קלישאתי, המתאר את הפיכתו של ברוס לבאטמן (ע"ע ספיידרמן, רק בלי הצחוקים).
החצי השני הוא החצי ה"באטמני" של הסרט, כולל הרע המטורף התורן, והתוכנית הגרנדיוזית, המזעזעת ולא סבירה בעליל להשמדת העיר/השתלטות על העולם/להרוג את באטמן (מחק את המיותר) התורנית.
מי שאהב את הסרטים הקודמים בטח יהנה יותר אחרי ההפסקה.
ועוד נקודה לזכותו: בשום שלב לא נראו חבורה של פרחחים במסכות, אשר נוסעים על רולר-בליידס ומחזיקים באלות בייסבול. הללויה.
הכניעה? (ספוילרים גם ל''אני רובוט'').
אפשר לינק ל"ביקורת המהוללת" במעריב?
לא. הביקורות בפרומו לא
מועלות ל-NRG.
הביקורת בפרומו
בגדול, הוא מדבר על כך שבאטמן מהקומיקס הוא איש המסתורין, ושבאטמן מהסרט חסר את המסתורין. היינו, סוף סוף מסבירים לנו למה העטלף, מהיכן המכונית, איך זה שהוא יכול ליפול שלושים קומות בלי להיפגע וכו' וכו' וכיוצא בזה.
בסופו של דבר, האמירה היא כי 'באטמן מתחיל' אולי רציני ואפל, אך הוא אינו נאמן למסתורין ולכן אינו מוצלח.
אני, שאיני מכיר את הקומיקס, לא הרגשתי מרומה אף לרגע אחד (חוץ מאשר בקטעי המכות, שם לא הבנתי מי זה מי). התחושה שלי הייתה שהנה, סוף סוף, יש מי שקושר לי את החוטים ומסביר לי מה הקטע עם האיש בחליפה. כל מי שלא מרגיש חלחלה מעיבודים רופפים (כאן אני מכניס גם את אנוכי הרובוט, שאינו קשור לבאטמן מתחיל בשום צורה מלבד העובדה שגם הוא עיבוד רופף לא נוראי לספר מצוין), בהחלט ימצא מטעמים.
שכחת לציין את מישל
פייפר שנותנת תפקיד ענקי כאשת החתול. לטעמי קייטי הולמס לא הייתה כזאת גרועה, אבל פייפר הייתה שחקנית מהטובות ביותר לפני שנשחקה.
לא טענתי שלא
ועם זאת, מרכז הכובד של הסרט לא נמצא בסאבטקסט שלו. אחרי הכל – קשה לי לומר שגם אתה תגיד שמדובר בסרט עם מסרים אנרכיסטיים כמו למשל ב"עיר החטאים".יש בו אלמנטים מיליטנטיים כמו בכל סרט קומיקס שמכיל דמות יפת נפש אחת לפחות. זה עדיין לא הופך את זה לעיקר.
עיקר הדיון הוא הפחד, הוא תופס חלק מרכזי בדקות הסרט, והמנטרה לגביו חוזרת שוב ושוב.
אם הוא לא רע ולא טוב, הוא אנושי. לא נייטרלי.
נייטרלי זה כשאין לך דעה בעניין או שאתה מעדיף לא להתערב, ולראס בהחלט יש דעות מוצקות ורצון לשנות.
התכוונתי לברוס, לא לראס
וגם הייתי די ציני שם, אני חושב.
זה תופס גם לגבי ברוס,
וההערה ההיא באה כיוון שלא זיהיתי את הציניות.
אם כי אני מסכים יותר עם הדל פורמיישן. בהחלט מוטיב הפחד הוא המרכזי (וכאמור במקום אחר – הוא דווקא נגע בי), דומני שהד' הוכיח יפה את טענתו. והשתכנעתי.
נאה נאה הד'.
תקן אותי אם אני טועה.
אבל אני הוא זה שטען לחשיבותו של הפחד כפאקטור מרכזי, לא אדון פורמיישן.
נראה לי שהיה חסר ''אך''
דהיינו אני מסכים איתך שהפחד הוא המוטיב המרכזי, "אך" בכ"ז הד' הוכיח יפה את טענתו, ונהניתי מהטיעונים. ועוד כאמור ביקורתי מטה נהניתי מהסרט, אבל יותר רגשית ופחות מצד שמצאתי מה לומר עליו.
מה שלא יהיה – בכל אופן בטטה שולתת…
;-)
אז פשוט לא הבנתי
הסרט מדבר על פחד כל כך הרבה בחלק הראשון בגלל שהפחד של ווין הוא עטלפים ומה בסוף הוא הופך להיות?….. החלק הראשון מדבר למה דווקא באטמן וניצול הפחד לטובתו זה בכלל לא סאבטקסט זה מרכזי למדי.
מעולה!
קרוב מאוד למה שאני חשבתי כשיצאתי מהסרט. יש פה דיון מאוד מעניין על גבולות הקפיטליזם בארה"ב של ימינו, והשאלה מה בעצם יותר גרוע: הטרור מבחוץ או הטרור הכלכלי מבפנים.
דווקא בסרט הזה
גוטהאם הזכירה לי יותר את שיקאגו ופחות את ניו-יורק.
חלקים מהסרט צולמו בשיקגו
בעיקר סצנות המרדף, אם אני לא טועה.
מה בריאן בואטנו היה עושה?
זה לא משנה איך מיתוס נוצר. מה שמשנה הוא שהוא קיים, ואנשים נעזרים בו. אמהות חד הוריות קשות יום מאמינות שיוכלו לנצח את המערכת (או לפחות לגרום לה לשים לב אליהן) כשהן שואבות כוח מהמיתוס של ויקי קנפו. ילדי שכונות עוני לא נכנעים לפחד ולא נופלים לסמים, כי הם ניזונים מהמיתוס של שחקני ספורט נערצים, שיצאו מהסלאמס והגיעו לאן שהגיעו.
ובכל מקרה, 'באטמן מתחיל' לא מתקיים דווקא במאה ה-20. אי לכך, הוא לא חייב לציית לחוקים שלך אודות יצירת מיתוס, אלא יכול להיות מיתוס מסוגם של ז'אן ד'ארק, המלך ארתור ושאר מגיני צדק.
מאה אחוז
אבל במקרה כזה, קשה לומר שזו אלגוריה.
לגבי התחפושת שלו -
היא חייבת להיות נושא שקשור אליו אישית, כי אחרת הוא לא יוכל להעביר את מלוא הלהט של הרעיון. אם ברוס ווין לא מפחד מעכבישים, הוא לא יהיה עכביש מפחיד. הוא יהיה עכביש שאנשים מפחדים מהכוח שלו, ולא מהיותו הוא, או מיתוס. וראה, למשל, את אויביו של ספיידי, שלא שמים עליו. כנ"ל דרדוויל, ואפילו סופרמן – האנשים הפשוטים ברחוב מתפעלים מהכוח הרב שלהם. הם קוראים להם לעזרה כי הם הפכו למיתוס. אבל האויבים מגחכים עליהם. לעומת זאת, ב'באפי', למשל (ולא, זו לא הזמנה לדיון), הקוטלת התעמתה בתחילת הסדרה עם פחדיה, ומאז שמה הולך לפניה. ערפדים ושדים לעיתים עוזבים את שדה הקרב כשהם שומעים שהיא מגיעה (או מתמהמהים לפני מילוי פקודה בטענה "אבל כשהקוטלת תגלה…"). וחלקם רוצים להלחם בה בשביל הכבוד שבלחימה מול סמל מאיים כזה.
יודע מה – דוגמה מתחום שונה לגמרי. זה כמו ההבדל בין להגיד שאתה מאוהב, ובאמת להיות מאוהב. פשוט שמים לב להבדל.
מבין אותך
לא מסכים איתך. הצבעת על הבדל אבל לא הסברת אותו. נניח שאכן באטמן היה הופך להיות איש הג'וקים the cockroachman, והיה מנצח ומשפיל את יריביו בשדה הקרב. האם במקרה כזה, אויביו לא היו מפחדים ממנו? כיצד קיים הבדל רק בגלל שהוא התעמת עם הפחדים.
ספיידרמן שונה מהותית מבאטמן, בנושא ההפחדה לפושעים? פושעים קטנים מפחדים משניהם, וארכיפושעים לא מפחדים מאף אחד. איפה ההבדל (בסרטים לפחות).
והאם פחדו מבאפי בגלל שהיא התעמתה עם הפחדים שלה, או בגלל שהיא שיפדה כל ערפד שזז? משום מה, נראה לי שזה השני. (אם כי אצלה, קיים גם מיתוס היסטורי).
זה קצת פשטני
אין לי דעה ממשית בדיון הזה, ולכן טרם התערבתי, אבל להגיד שמפחדים מבאטמן רק כי הוא מנצח בשדה הקרב זה לא מדויק. הוא מפחיד כי הוא מנסה להיות מפחיד: להופיע מתוך הצללים, לדבר בקול מחוספס ואגרסיבי, לתלות אנשים מגובה רב וכו' וכו' (ראה הסצנה בין המכולות).
ומכאן
קטן: שים לב שבסרט יש רק שתי דמויות שאנחנו רואים איך הן נראות תחת השפעת גז-האימה של קריין: הדחליל (כמה פעמים, והוא לא ממש מפחיד) ובאטמן (פעם אחת, והוא די מבעית).
אוקיי, מסכים.
אבל עדיין חושב שג'וקים זה יותר מפחיד.
המסכה תפקדה כמסכת גז.
לא אמרתי שלא.
יכולים להיות לזה סיבות רבות. מגניבות וצדק פואטי הם שניים מהם. אבל מכאן ועד לטענות על עומק בבחירה הזאת, ועל כך שהסרט הוא לא – בסופו של דבר – גיבוב של קלישאות, הדרך עוד ארוכה.
אל תתחיל
עם באפי. זה נכון שמי שאוהד את הסדרה ואת הסדרות שבאו בעקבותיה יתקשה להינות מסרטים ז'אנריים בעלי מורכבות וכיפיות פחותים שאינם משקיעים בעיצוב דמויות, עלילה ודרמה.
אבל אפילו בסרט לכאורה "לא עמוק" כמו המטריקס הראשון יש התייחסות לפחד, סתם פחד כשניאו לפני שהוא גילה את עצמו עומד מחוץ לחלון של הבניין ונראה כאילו אם רק היה רוצה יכל היה לעבור כמו כל גיבור פעולה קיר המפריד בין שני משרדים מבחוץ אבל הוא לא מסוגל כי הוא אדם רגיל ומפחד כמו כל אחד ליפול מהבניין.
מבאטמן מתחיל עדיין לא קיבלתי תשובה לגבי איך ברוס הופך לאדם שאינו מפחד ליפול מגובה רב.
שוב
מצד אחד מצאתי עניין בדברי הבלתי נסלח. ואני חושב שהוא הצליח לגלות כמה אסוציאציות חשובות בסרט, אבל בסך הכל בהקשר זה אני לא מרגיש שזה משמעותי כ"כ – כנורטון.
סרט הוא לא דיון פוליטי
וגם בבאטמן מתחיל יש אולי בסיס לדיון אבל לא ממש אמירה עמוקה עליו. הוא לא חתרני ולא נעליים ובנקודות מפתח הוא פשוט מחליט לא להתעסק בסוגיות חשובות.
חסר
רגש. והרבה .
הדעה שלי על הסרט לא כ"כ מגובשת, ונדמה לי שאאלץ לראות אותו שוב בכדי להכריע. מה שכן, הוא לא רע, הוא די טוב, אבל לא מעבר לזה.
מה שהפריע לי מאוד היה חוסר רגש. לא יודע מה איתכם, אבל אני אוהב להתרגש ולהרגיש עצב.אני רוצה לדעת איך לעזאזל הצליחו האנשים שאמונים על הסרט, להראות לי ילד שמתיתם מההורים שלו בגיל כ"כ צעיר, ועוד אחרי שראה אותם נורים לנגד עיניו, מבלי שאתרגש ולו לשניה.
איך אפשר לפספס כאן את הקטע שהנקמה מתפרצת מתוך הכעס והעצב של ברוס. המוות נראה לי די יבש, פשטני, ולא העלה בי שום מחשבות. באסה.
אז למי שהתלונן על ספיידי, וקרא לו סרט ילדים או משהו, שידע שיש לבטמן הרבה מה ללמוד מספיידי בענין הזה. ותקראו לי סנטינטלי כמה שבא לכם :D
בטמן? קשה יום?
בטמן? קשה יום?
טוב, הוא די ממורמר וטרגי בסרט הראשון לא?
נ.ב. תים
1. אהבתי לראות ש DC קומיקס גם עשו לעצמם לוגו. בכל אופן יפה יותר מזה של מארבל, אז סחתיין.
קל
2. מרוב קטילות על באטמן ורובין שחכתי לכתוב שהיה לסרט פונציאל. למשל כל הקטע שאלפרד בסכנת חיים. יכלו לפתח מזה משהו ללא ספק. במקום זה הסרט מפתח פתרון דפוק אפילו לכזה דבר.
אז מה היה לנו? ספוילרים
סדרת ספיידרמן הילדותית? זה שהיא פונה גם לגיל צעיר לא אומר שהיא ילדותית. הבדיחות בספיידי היו מעולות ואין מה להוסיף.
מסכים איתך
עוד לא ראיתי את "באטמן מתחיל", אבל בנוגע לאחרים – אתה צודק.
הדבר היחיד שבו יש לנו ויכוח הוא לגבי אליסיה סילברסטון ב"באטמן ורובין". אולי לא אשמתה, אבל היא הייתה פתטית, כמו רוב הדמויות בסרט.
וידוי
איכשהו יצא שראיתי את הבאטמן הראשון בסדרה, וראיתי את הבאטמן האחרון בסדרה, אבל את שני הבאטמנים שבינהם מעולם לא יצא לי לראות. לא עד אתמול, לפחות. אני לא אמתח את האוף-טופיק כדי לדון גם ב'באטמן חוזר' ( אבל במשפט אחד: אכזבה. ואם הייתי רואה אותו בשלב מוקדם יותר בחיי, ממש לא בטוח שהייתי מזיל ריר על כל סרט מתקרב של ברטון), אבל מה שהפתיע אותי ב'באטמן לנצח', הוא שהעיצוב ממש לא נורא.
איכשהו, גותהם הפלורסנטית, הרעשנית, הפסיכית, הוסיפה רובד נחמד מאוד לדמות של באטמן. ואולי אפילו יותר מגותהם של ברטון. אלמלא הארכי-נבלים התנהגו כמו דמויות מהפאוור-ריינג'רס, לא הייתי מבין מה יש לכולם מהסרט. אותי זה הפתיע, ביחוד אחרי שעיני חזו בעיצוב המחריד של 'באטמן ורובין' שהיה די שונה: במקום גותהם-וגאס קיבלנו סוג של דיסנילנד שבו התפאורה היא סתם תפאורה והמכלול של הפסלים המונומנטליים והמכוערים לא מזכיר עיר.
אני היחיד שלא אהב את הסרטים של ברטון?
מישל פייפר בחליפת לייטקס היא הדבר החיובי היחיד שם. כל השאר מרגיש מעפאן כמו בסרטים של שומאכר.
כל ארבעת הסרטים הראשונים הלכו יותר לכיוון של סדרת הטלוויזיה. רעים טיפשיים, עם הנצ'מנים עוד יותר טיפשיים (פינגווינים? מחליקי קרח?), גאדג'טים מטופשים. רק חסר היה את הבלונים עם האפקטים של המכות.
עלילות איש העטלף בפלך
אני לא הספקתי לראות, אבל שותפתי לצפייה טוענת בתוקף שהשקופית של המועצה לביקורת סרטים בתחילת הסרט מכריזה ששם הסרט Batman Bagins.
מישהו יכול לאשר/להכחיש?
עלילות איש העטלף בפלך
אני מאשרת שכך נכתב בשקופית, והיה משעשע למדי, אך משעשע יותר היה לו היו כותבים את זה עם G כפולה, שהיא צורת הכתיבה הנכונה לשמם של בילבו ופרודו: Baggins.
האין גבול לניטפוק
אני יודע.
אבל תודה!
תגידו, באיזה שנים צילמו את הסרטים?
באטמן: 1989
באטמן חוזר: 1992
באטמן לנצח: 1995
ב—– ור—-: 1997
תודה
קהל נכבד: גידי אורשר והחובבנים!
הבוקר בפינתו הקצרצרה ב'בוקר טוב ישראל' בגלי צה"ל גידי אורשר קטל את הסרט: "משעמם, 6 בסולם אורשר". ניחא, זכותו. רק שלפני זה הוא הקדים והוסיף ש"מדובר בהמשך סרטי עלילות איש העטלף, נדמה לי שהיו שלושה קודם", ושיוצר הסרט הוא "בוב קיין" (שהוא, אכן, יוצר הקומיקס, אבל אין לו דבר וחצי-דבר עם הסרט).
אלוהים אדירים, זה שלא ממש משלמים לך על מה שאתה עושה לא אומר שאתה לא צריך לקחת את העבודה שלך ברצינות.
קהל נכבד: גידי אורשר והחובבנים!
רק עכשיו קלטתי את זה: באטמן מתחיל הוא מן הסרטים שרק חובבי באטמן ממש יאהבו ויחשבו שזאת יצירת מופת או סרט טוב לפחות.
לאנשים שלא מבינים בבאטמן או לא אוהבים אותו יכולות להיות בעיות עם הסרט.
חצי נכון
כמה אנשים כאן כבר כתבו שהסרט כבד מדי (ו/או משעמם) ולוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וכמה אחרים הגיבו שככה זה בקומיקס. מהבחינה הזו, אתה צודק.
מצד שני, הסרט גם אינטיליגנטי למדי, מבויים ומצולם למופת, ובחצי השני, אפילו די מותח. ראיתי אותו עם מישהי שלא סובלת קומיקס, והיא ממש נהנתה.
קהל נכבד: גידי אורשר והחובבנים!
אני לא קוראת קומיקס, ואפילו לא ממש התרשמתי משום סרט באטמן קודם, ולמרות זאת אהבתי את באטמן מתחיל.
קהל נכבד: גידי אורשר והחובבנים!
"לאנשים שלא מבינים בבאטמן או לא אוהבים אותו יכולות להיות בעיות עם הסרט."
לא אמרתי שזה חייב, רק יכול להיות כזה מצב.
והנה הביקורת
http://www.glz.co.il/glz/culture/critics/movies/CF27CBC612D34A84A38DF8DA8244BCE2.htm
היא לא באמת כזאת גרועה. הוא אומר שהיו שלושה סרטים קודם אם לא סופרים את 'באטמן ורובין' (ובצדק). רק האיזכור של בוב קיין מגוחך.
מה אתם יותר ממליצים לילד בן 13, באטמן או מר וגב' סמית?
תלוי בילד.
אף אחד מהם הוא לא סרט לילדים. הייתי אומר ש'סמית' משום שהוא פחות מורכב ויותר קליל, אבל יכול להיות שבזה אני מזלזל באינטליגנציה של הילד.
אני מדבר גם על חברים שלי, אז נראה לי שסמית יותר טוב. תודה
מתלבט אם לקחת את בני לסרט.
בן 13, אין בעיה עם סרטים כבדים (מעדיף בדר"כ כאלו…). הבעיה היא שהוא די פחדן (אבל הוא עבר בלי בעיה את סרטי שר-הטבעות…). מומלץ לקחת? (אם לא הבנתם, באטמן מתחיל)
תודה ^^
עד כמה שזה יישמע מוזר, נראה לי שאפשר לנסות.
כן, יש בסרט קטעים מפחידים, אבל עיקר העניין הוא עיסוק חיצוני בפחד. למשל (זה
קטן, כנראה, אבל זה יבהיר מאד במה מדובר), רופא שבעזרת סם כלשהו, גורם למסומם לראות את הסיוטים הגדולים ביותר שלו. אז נכון שרואים דמויות מפחידות, אבל שניה לפני כן גם מובהר שזה לא אמיתי – שזה נגרם על ידי משהו חיצוני.
ויש גם את הפחד של ברוס ווין עצמו, אבל לא נראה לי שלהקת עטלפים מעופפת תפחיד מישהו כשהיא על המסך בלבד.
כל כך קרוב...
באטמן מתחיל הוא סרט מתסכל . הוא מתסכל בגלל שהוא סרט טוב , שנמצא במרחק נגיעה מלהפוך לסרט פשוט מצויין אבל לא הולך את הצעד הנוסף.
כל החצי הראשון , שמנסה להסביר מה גורם לאדם מהשורה ללבוש תחפושת ולצאת למלחמה פרטית בפשע , היה מצויין ומנומק , אפילו אם לא עמוק במיוחד . רוב השחקנים היו מצויינים , במיוחד מייקל קיין שהצליח להביא כמה יציאות של ציניות בריטית משובחת ולשבור קצת את תחושת הכבדות. עוד אהבתי את דוקטור קריין . שמוכיח שלא צריך הרבה זמן מסך כדי להשאיר רושם , והיה הדבר הקרוב ביותר ל "סופר ווילן " שאפשר לסספנד בעולם הכמעט ריאליסטי שסרט מציג . ןאם כבר מדברים על הכמעט ריאליזם , אנשים שמתלוננים על החוסר בעיצוב וסטייל בסרט שוכחים שגם החלטה של הבמאי חהינמע העיצוב מוגזם מדי היא החלטה עיצובית , ולפי דעתי בסרט הזה היא עובדת מצויין.
אז מה הפריע ? מה היה הצעד הנוסף שחסר לדעתי? חצובה . חצובה להניח עליה את המצלצה בקטעי הקרבות , ורצוי גם להוריד קצת את האצבע מכפתור הזום . עושה רושם שהקרבות הוכנו בהרבה הקפדה ועיצוב , ושהמשתתפים אומנו טוב מספיק כדי שהקרבות יראו אמינים . ואז מגיעים הצילום הרועד והעריכה התזזיתית והורסים את הקרבות , שהופכים לבלאגן של ראשים , זומים מטורפים על כפפות וחיתוכים מהירים מדי מכדי שנוכל לעקוב אחריהם .
ולמרות זאת , אם התלונה שלי על סרט אקשן / קומיקס קייצי היא שהאקשן לא מוצלח כמו הסיפור , אז המצב טוב . אז למרות שיש מה לשפר טוב לראות שבאטמן מתחיל מחדש .
ומילה טובה אחרונה לבמאי : ההחלטה לשים את הכתובית אם שם הסרט " באטמן מתחיל " רק בסוף מצויינת , ומראה שבאטמן באמת רק מתחיל , ואני לא יכול לחכות לראות אותו ממשיך.
אורי קליין על הסרט
הפלא ופלא: לא רק שאין דיון מעמיק בתסביכי אבהות או באנלוגיות ל-9/11, אלא שאני מסכים כמעט עם כל מילה של הביקורת.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=593122&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
מעניין
מכאן ואילך, אני פשוט אשאל את מי שמבין במקום לנחש.
תודה!
אבל יש אזהרת ספוילר
זאת הודעה די תמוהה.
הנקודה שלו היתה
שאין אזהרת ספוילר לכל הסרטים שמוזכרים בהודעה. דווקא יש בזה משהו.
צודק. אלף סליחות.
סרטי הקומיקס
כאשר כל סרטי הקומיקס תופסים עמדה רצינית, ומתחילים לנסות להכניס עומק לדמויות שלהם אנחנו מתחילים להבים איזה סרטי קומיקס הם באמת טובים. מה שעולה לי בראש הוא משפחת סופר על שפשוט נותן סאטריה מבריקה על כל הנושא של סרטי קומיקס, ומתחיל להתלגלות כיצירת מופת קומית של ממש. אל תבינו אותי לא נכון אני בעד המגה שהחלה, של סרטי קומיקס רציניים, אבל אני רק חושב שהשנה הזאתי היא שנת מעבר, היא השנה שישכחו, זאת השנה שסרטי הביאו היפוך הסתכלות שלהם, השנה שסין סיטי יצא, השנה הזאת היא שנה חשובה לקולנוע, יותר נכון לסרטי הקיץ והפעלולים.
עוד שאלה: כמה הרוויח ב***ן ור***ן בסוף?
עוד שאלה: כמה הרוויח ב***ן ור***ן בסוף?
238 מיליון דולר בכל העולם. לא רע. רק שהשקיעו בסרט כ- 150 מיליון.
תודה
עוד שאלה: כמה הרוויח ב***ן ור***ן בסוף?
אז למה במאים אחרים לא לקחו את באטמן לידיים שלהם?.
גם אם הסרט מקומו בפח זבל של האנושות,אבל סרטי באטמן היו ויהיו הצלחה בטוחה לא?.
למה?
תקופת צינון
עוד שאלה: כמה הרוויח ב***ן ור***ן בסוף?
הקטע שהמבקרים והקהל כל כך ירדו על הסרט עד שהאחים וורנר כבר היו משוכנעים שאם יוציאו עוד סרט בהפרש זמן קטן הוא גם לא יהיה רווחי.
בעיקרון אבל אתה צודק- כל סרט של באטמן עד היום היה מצליח בקופות.
לא ראיתי
אף אחד מסרטי באטמן (התסלחו לי אי פעם?), אז אודה לכם את תפתרו לי תהיה מתמשכת – האם לבאטמן יש כוחות על? הוא יודע לעוף, הוא חזק במיוחד, הוא קורא מחשבות? או שלא?
אין לבאטמן שום כוחות על
מבחינה גופנית, הוא בן אדם רגיל. יש לו, לעומת זאת, הרבה מאוד כסף וידע מדעי, בעזרתם הוא מפתח גאדג'טים וכלי נשק שנותנים לו יתרון על פני אויבים. הוא חזק יחסית לאדם הממוצע ברחוב כי הוא עושה כושר ומאומן באמנויות לחימה שונות. הכי קרוב שבאטמן הקולנועי הגיע ל"לעוף" היה בבאטמן חוזר כשהשתמש בגלשן רוח שהתקין בגלימה (הפעם היחידה, כמדומני, שהיה לגלימה הזו שימוש פרקטי). הדרך בה באטמן פותר תעלומות היא כמו של בלש רגיל. הוא אוסף ראיות, מתחקר אנשים ומסיק את המסקנות. ההבדל הוא שבלש רגיל כפוף למשטרה, בעוד באטמן נוטה ליטול את החוק לידיים.
הגלימה של באטמן
לא יכולתי להתאפק. בכל פעם שגלימתו של באטמן התנופפה זעקתי בתוכי "לא! הם יתפסו אותך! אתה תשאב לתוך איזה משהו!" וקולה של עדנה מוד הדהד "No Cape!".
סרט רע רע רע.
איך שרו גת'רו טאל? "If Jesus saves — well, he'd better save himself". איפה באטמן וחוש הצדק המפותח שלו, כשפשעים כמו "באטמן מתחיל" מתבצעים לאור יום, ועוד זוכים לתהילה?
כריסטופר נולאן החליט להתחיל את סדרת "באטמן" מהתחלה, ולנתק עצמו מהסדרה של ברטון את שומאכר. החלטה מכובדת ואמיצה, ועל כן אני אנסה שלא להשוות את הסרט לסרטים הקודמים. אלא שבשם ההחלטה הזו נראה שהוא המציא מנגנון קבלת החלטות, שהרעיון העיקרי בו הוא "מה ברטון עשה? אוקיי, אז בואו וניקח 180 מעלות לצד השני". אז יצא לו סרט מאוד שונה מהסדרה המקורית, לטוב ולרע. ולצערי, בעיקר לרע.
הטענות שלי הן אינסופיות, ונוגעות לכל אספקט בסרט.
• הליהוק אומלל – כריסטיאן בייל הוא אחד השחקנים העלובים ביותר בהם נתקלתי בשנים האחרונות, קיליאן מרפי נראה כמו ילדה בת 22 עם בעיות הירואין, מורגן פרימן ליאם ניסאן ומייקל קיין משחקים דמויות שהם כבר שיחקו בסרטים אחרים שכבר בהם זה הרגיש ממוחזר. גארי אולדמן ורוטגר האוור הם היחידים שהיסבו לי הנאה.
• המוסיקה איומה – האנס זימר, פושע עם רקורד עשיר, מחריב כאן עוד סרט עם רצף בלתי נסבל של בנאליה חסרת השראה.
• העיצוב משמים – כשהוא טוב הוא יומיומי וסתמי, וכשהוא רע הוא פשוט מכוער (כשה"באטמוביל" בהחלט מוביל).
• הצילום מזעזע – ומזכיר את הולמרק גם בסגנון, וגם בכך שסצינות האקשן אינן בנויות למסך הגדול, ומבוימות באופן מגושם ומבלבל.
ועוד ועוד. אך כמו תמיד, מה שמפיל את הסרט הוא הסיפור. אז מה יש לנו?
אפשר להוסיף שכשבסוף הסרט מגלים שלראס בן לאדן יש חשבון פתוח עם הוריו של ברוס וויין, העלילה מאבדת סופית כל שארית הגיון שעוד נשארה לה.
• דמות ראשית בלתי נסבלת של אדם מפונק, לא חכם במיוחד, אינפנטיל, אגוצנטרי ומתלהב, שבנוסף לכל מגבה עצמו בתסביכים צפויים ומשעממים שלא מעוררים טיפת אמפטיה.
• דמויות נבלים מרתקות ממש: מנכ"ל מרושע ש–הו לא!–מאיים להשתלט על החברה של ברוס וויין! אדם ששולט בעיר ביד רמה באמצעות — השם ישמור — סחר בסמים ושוחד! והדבר הקרוב ביותר לנבל קומיקס אמיתי: פסיכיאטר חמוש במסיכה מטופשת, שכשמזימתו כבר מואילה בטובה להיחשף, אנו מגלים שכבר ראינו אותה בגרסה דומה באחד מסרטי באטמן הקודמים. נדמה לי שבסרטים על וול סטריט ראיתי דמויות נבלים מאיימות ומעניינות יותר.
• הגיון עלילתי עקום: כל פעולת הצלה של באטמן כרוכה בהרס אדיר ואולי אף מוות של חפים מפשע. אני מצאתי עצמי מזדהה יותר מכל דווקא עם דמותו של מפכ"ל המשטרה, שטען בצדק שלבאטמן אסור לקחת את החוק לידיו.
ועם
• רומן שמתמצה בפגישות חפוזות בין שני הגיבורים הרומנטיים, במהלכן הם מחליפים קלישאות לא אמינות, רק על מנת להוביל לסצינת חטוטרת בסוף הסרט בה הרומן הלא קיים מתחיל ומסתיים כלאחר יד. לא חייבים לשים בחורה בכוח. אולי נולאן לא שם לב שגם בסרטי ברטון הייתה בחורה תורנית. הנה משהו שדווקא לא היה מזיק אם הוא היה מפנה לו עורף. במחשבה שניה, זה בעצם בדיוק מה שהוא עשה, ורק לא הלך עם זה עד הסוף.
"ממנטו" היה הברקה. אחרי "אינסומניה" ו"באטמן", את סרטו הבא של כריסטופר נולאן אני אראה רק אם יכריחו אותי.
באטמן התחיל. כולי תקווה שהוא יסתיים. אפשר אולי לחזור לרעיון של "סופרמן VS באטמן"? אני כבר יודע באיזה צד אני אהיה (לפחות עד שנה הבאה).
סרט רע רע רע.
כריסטיאן בייל עלוב?
ראית את אמריקן פסיכו או את המכונאי?
דווקא תגובה משעשעת
במיוחד ההערה על קיליאן מרפי
.
).
אולי דן היה מצב רוח ממש רע (או שהוא תמיד במצב רוח כזה
בכל אופן, אני מכיר עוד כמה אנשים שלא סובלים את בייל באופן כללי.
אמריקן פסיכו שיעמם ועיצבן אותי
ולבייל היה חלק גדול בכך.
אגב, ב"באטמן" הוא עשה את התפקיד הכי נסבל שלו לטעמי. הוא עדיין היה נורא.
המכונאי – טרם.
המכונאי
אחד הסרטים הרעים שראיתי בזמן האחרון. ובייל הוא אחד האשמים בכך. למרות שאני חייב להוריד את הכובע בפניו, אחרי הכל, הוא השיל יותר מעשרים קילו בשביל התפקיד.
וואלה?
לדעתי המכונאי סרט מצויין, אמנם לא מושלם אבל בולט לטובה בין שאר הסרטים של ימינו, ובעל פוטנציאל קאלטי מסויים.
בייל נותן שם את התפקיד של החיים שלו. מה שכן, בבאטמן הוא באמת היה חלש ולא מותאם. אני מעדיף את מייקל קיטון.
וואלה?
אני לא אתווכח איתך, זה עניין של טעם (אוף כל הזמן אני אומר את זה…). בו נגיד שאם יש דבר אחד או שניים שאהבתי בסרט זה את שוט הסיום ואת ג.ג. לי.
אכן
ג'ניפר ג'ייסון לי נתנה שם גם תפקיד מעולה, והיא נראית הרבה יותר טוב ככל שהשנים עוברות, מדהים!
יכול להיות שאני טועה
אבל בוואלה! כתבו שלא האנס זימר היה אחראי למוזיקה אלא ג'יימס ניוטון האוורד.
אתה קצת טועה.
כאילו, אולי זה מה שרשמו בוואלה, אבל מה כבר וואלה יודעים?
הסרט הזה מהווה את הפעם הראשונה (למיטב ידיעתי) בה שני מלחינים בקליבר גדול משתפים פעולה לכתיבת פסקול לסרט אחד.
אבל, למרות שגם זימר וגם ניוטון-הווארד היו שותפים לכתיבה, הפסקול נשמע כמו יצירה כמעט בלעדית של זימר, כשנ"ה ממלא את מקום מלחיני הצללים הרגילים של זימר.
אתה גם קצת טועה.
זה שיתוף הפעולה השני שלהם. הראשון היה 'הפריצה לאלקטרז', עם הפסקול המגניב שלו. וזה גם סרט מגניב בכלליות, שייני כזה.
גם באטמן שייני, אבל יותר בכיוון של לייטקס ולא של כלבלב חמוד.
למה להגיד סתם?
לניוטון הווארד לא היה קשר ל"הפריצה לאלקטרז".
"The Rock" הוא דווקא דוגמא טובה לדרך העבודה הסטנדרטית של זימר. הוא כתב את הנעימה המרכזית (זה שכולם נורא אוהבים, וחושבים שזה פסקול מעולה בזכותה), ונתן לכמה תלמידים שלו (ניק גלני-סמית והארי גרגסון וויליאמס, במקרה הזה) להלחין את קטעי הביניים.
ערך 52.
http://www.imdb.com/name/nm0006133/
אני מצטער,
בשום מקום חוץ מבימד"ב לא ראיתי קישור בין ניוטון-הווארד ל-The Rock, כולל באתרים (שטוענים לפחות) שכוללים את כל הפילמוגרפיה/דיסקוגרפיה שלו.
מה שכן מצאתי זה כמה אזכורים לכך שזה שיתף הפעולה הראשון שלהם.
אז עד שאני לא אראה משהו שיצביע ההיפך, אני פשוט אניח שהתנ"ך, שוב, טעה.
מסכים עם כל מילה
למרות שאני דווקא חשבתי שהדחליל היה חמוד.
אני אתך, באופן חלקי.
אם כבר מנתחים כאן את הופעתו של בייל אז שמתי לב שבסרט המון מהשטיקים שלו היו דומים לשטיקים של מייקל רוזנבאום מסמולוויל. היו פשוט כמה סצינות שבייל הלך בדיוק על אותו סגנון משחק.
לפי דעתי 'מתחיל' הרבה יותר טוב מסין סיטי. וכך גם קהילת הימד"ב חושבת והמקום של מתחיל ברשימת 250 הגדולים יותר גבוה מזה של סין סיטי.
לראות את סין סיטי זה כמו לקרוא שוב את הקומיקסים עליהם הסרט מבוסס וגם זה עדיף פחות. יותר טוב לקרוא את הקומיקס. אבל סין סיטי נחמד בכל זאת ואם לא הייתי קורא את הקומיקס הייתי מתלהב יותר.
באטמן לעומת זאת זורק ריפרנסים לסדרת הקומיקס ושומר על היגיון פנימי זהה לזה של הקומיקס ויחד עם זאת מציג קו עלילה חדש לחלוטין. יש כאן גם נאמנות וגם מקוריות וחידוש. אבל כמובן ההבדל בין סין סיטי ובאטמן עצום. בכל מקרה לדעתי 'מתחיל' פי כמה וכמה טוב יותר מסין סיטי.
שאלות אישיות במייל בבקשה
גארי אולדמן
נראה בסרט כמו השכן של הומר סימפסון.
זאת דרך אחרת לומר
.
הא, תודה :)
לי הוא דווקא מזכיר את טדי
טדי?
גורדון?
קיליאן מרפי
באיזשהו שלב בסרט נאנחתי שחבל שלא נתנו את תפקיד האהובה של ברוס למרפי. ליהוק עדיף לדעתי על הולמס.
כוחו של מותג
נהניתי מהביקורת. גם הרעיון של המתוג, וגם הבגידה המוצדקת.
קצת מוזר בעיני הרעיון שדחליל הוא סמל לפחד. קצת מופקע בעיני. אותי למשל ממש לא מפחיד. אני חושב שהוא היה צריך את המסיכה כדי ליצור "לוח חלק" כזה שכל אחד יוכל להטיל עליוו את פחדיו. כמו שהפסיכולוג בפסיכואנליזה יושב מאחורי הראש של המטופל כדי שהוא יוכל יותר בקלות "להשליך" עליו את התבניות הנפשיות שלו.
היי, אתה יודע מה, אתה צודק
גם בי עולה עכשיו איזו תחושת דז'ה וו, למרות שאני לא יכול לשים על זה את האצבע. זה נראה לי כאילו זה פשוט היה בסרט באטמן קודם, כשבאטמן נהג בסירת העטלף או משהו דבילי כזה.
גם לי זה היה נורא מוכר.
אבל משום מה כל מה שעלה לי לראש זה הרובוטריקים.
לי זה הזכיר את הסרט הזה:
http://www.imdb.com/title/tt0082199/
אבל משום מה אני סקפטי שמישהו מלבדי ראה אותו; בעיקר גב' לעתיד שהיא ממש צעירה מדי בשבילו.
לא מאמין
שענית לפניי – הייתי בטוח שאין אדם בעולם שמכיר את הסרט הזה חוץ ממני- ראיתי אותו לפני 20 שנה ועדיין צרוב בזכרוני כסרט מ-ג-נ-י-ב ( כן, הייתי ילד וככה הגדרתי אותו וכך נשאר עד היום).
ספויילר קטן:-לא ראיתי אותו מאז אבל הכרכרה הישנה שבה הגיבור נהג ושהפכה להיות מכונית ג'ימס-בונדית לכל דבר היה חלומי.
חוץ מזה: "חלמת אי-פעם לעוף עם קונדורמן?" (יש לי צמרמורות :)
חוששני ששניכם שוגים.
•אני• הוא היחיד שאי פעם ראה את הסרט הזה.
האם זה הוודסטוק של דורנו? (גם אני ראיתי)
אבוד לך. גם אני.
חוששני שכולכם שוגים. זה הייתי אני.
ואפילו הרגתי לעצמי שן בניסיון לעוף כמוהו (סיפור ארוך, הייתי בן 3 והסרט השפיע עליי).
לאחרונה הזדמן לידיי עותק מפוקפק של הסרט, ומסתבר שהוא עדיין משעשע למדי.
(אני לא מאמין שכל כך הרבה אנשים ראו את הסרט הזה).
רק משהו קטן...
הסצנה בה ויין יוצא מהמלון עם הבחורות, כולו ספוג מים ורואה את רייצ'ל – היא מתאכזבת והוא פשוט מת לספר לה. יש סצנה כזאת כמעט בכל סרט גיבורי-על\קומיקס, ובבאטמן מתחיל, היא טובה יותר מבכל סרט אחר שראיתי.
לא רק אתה.
בגלל זה הוא גם קשקש משהו על החשיבות של זהות סודית.
''עליו'' צ''ל ''אליו'', כמובן.
התכוונתי, I Am Not A Biologist, אבל אני די בטוח שארס נחשים למשל הוא מוצר בטוח לאכילה/שתייה (בהנחה שאין לך פצעים או חתכים קטנים בושט). כלומר משהו בחומצות הקיבה כנראה מפרק את הגורם המרעיל עוד לפני שהוא עובר למעי ומתחיל להספג בדם.
תודה
שאלתי פיזיולוג, שאמר לי שאכן, מערכת העיכול מסננת חומרים מסוימים שהראות לא (למשל ניקוטין), אך גם הראות מסננות חומרים מסוימים, והחשוב ביותר – למוח יש קרום שמגן עליו, ומאפשר רק למולקלות מסוימות לחדור אליו – לכן למשל, סרוטונין (שמיוצר במוח) לא ניתן לתת באופן מלאכותי לחסרים אותו, לא בגלולה ולא במשאף.
מה שדווקא
יכל היה להיות נחמד בתור אפקט :)
מה שדווקא
אבל הורס לאולפן את דירוג ה PG-13
למה?
זה לא נראה לי שונה באופן מיוחד ממה שהיה בבאטמנים הראשונים…
למה?
כן אבל אפילו 'באטמן חוזר' לא נסחף לכזה גועל.
חוץ מזה גם 'חוזר' קיבל PG-13, ככה שלך תדע.
קומיקס, מישהו?
מזכיר לי במשחק Lemmings, כשנותנים לכולם פקודה להתפוצץ
בתמונה: למינג (לפני ההתפוצצות)
רגע...
אם זה אומר ש-Lemmings זה און-טופיק?
אם כן, אז:
http://193.151.73.87/games/lemmings/
אתה טרוריסט כלכלי
אתה מודע לזה שהלינק שסיפקת יגרום להרבה אנשים לבזבז הרבה שעות פרודקטיביות בעבודה
לא, זה לא אותו אדם 2.
אז אם זה לא עיקבי, אז מדוע הפושע הבא הוא הג'וקר, שהוא היריב בבטמן 1?
אולי מפני
שבקומיקס הוא האויב הראשון ולקהל הרחב – אחד הידועים ביותר?
אולי מפני
אה… וואלה, הגיוני.
אבל...
חברה שלי טענה שמי שרצח אותם היו שני אנשים, ושהג'וקר רק היה באותה הסמטה, ולא "לחץ על ההדק".
עכשיו, מצד אחד היא אמנם טוענת שהיא מעריצת באטמן, אבל מהצד השני היא לא אורים ותומים.
מישהו יודע על מה היא מדברת?
אבל...
לג'וקר מעולם לא היה שום קשר לרצח של מרתה ותומאס ויין.
באטמן התחיל
בסך הכל סרט טוב ונהניתי ממנו, אבל היו כמה דברים שעצבנו אותי, שאת רובם כבר הזכירו פה. דבר אחד שלא הזכירו הוא: הדמות של באטמן קצת מוסרית מדי… איפה כל הנקמה והכעס שמניעים אותו? הוא היה מוסרי כמו סופרמן בסרט הזה. חבל שלא עושים סרט באטמן עם מוסריות של סין סיטי.
באטמן התחיל
זה הקטע עם באטמן- הוא לא הורג גיבורים בדרך כלל. הוא משתדל להסגיר אותם ןלעשות את זה נקי. הוא לא כמו המעניש, העורב או דרדוויל שהורגים את כל אויביהם.
אם כבר נכנסים לעניין
אז גם דרדוויל הוא מיפי הנפש האלה, שמעדיף להסגיר את הפושעים למשטרה ולהעמיד אותם לדין. יש לו אפילו כמה מפגשים בנושא עם המעניש.
אם כבר נכנסים לעניין
טוב אז כנראה שאני לא זוכר כל כך טוב את דרדוויל. שיהיה.
באטמן מתחיל - ביקורת/חויה אישית
דווקא מצאתי את הפתרון לא כל כך מתחמק, זה התחמקות של באטמן, אבל לא התחמקות מהרעיון, הוא רוצה כמה שפחות לרצוח, וזה הפתרון, עם הוא היה נופל ומבניין הוא לא חייב להציל אותו, עם הבניין מתפוצץ ועלה באש הוא לא חייב להציל אותו, המטרה היא להציל את העיר, לא להשמיד את האויב, ונכון זה הבעיה, לבאטמן יש חמלה , זוהי החולשה שלו, אבל זוהי גם הנקודה שמפרידה אותו מהרעים, וככה הוא לא מתחמק מהרעיון.
חמוד וחכם -
הבפנים בחוץ
בהתחלה, בתקופת הילדות,
זה מה שאני אמרתי, רק בצורה מסבירה, בסופו של דבר, ברוס הוא הפלייבוי, ובאטמן הוא מי שברוס באמת , אז היא אוהבת את באטמן לא את ברוס…
ובכן
הוא אומר לו שהוא גרם לרצח של ההורים שלו. אם זה לא משהו אישי אני לא יודע מה כן.
אני לא זוכר את זה
לא שהוא אמר ובטח לא שהוא גרם
ועוד אחת
למה ברוס מפחד מעטלפים? כי כשהוא נפל לבור התעופפו מעליו כמה עטלפים? זה סיבה זה?
סוף סוף, באטמן התחיל!
הידד, ליאופולד ראה את 'באטמן מתחיל' בסינמקס עם עוד בנאדם אחד, ובגלל שהיינו רק שניים ביקשנו להקרין את הסרט בלי הפסקה, וזה מה שקיבלנו! תודה רבה לאנשי הסינמקס!
ובנימה רצינית יותר, כיאות לנולאן. הנה כמה פרטים עלי. לא קראתי את הקומיקסים השונים של באטמן, ולא ראיתי את סדרת הטלויזיה המצוירת. ראיתי את ארבעת הסרטים הראשונים.
'באטמן מתחיל' הוא סרט טוב, אפילו טוב מאד. הוא יותר טוב מהסרטים הראשונים, כי הבאטמן הברטוני, למרות שהיה ממתק איכותי במיוחד לעיניים, ממש ווילי וונקה אופטי, לא הצליח להיות הרבה יותר מזה, ובמיוחד הסרט הראשון, שנעדר כל רגש אמיתי, רצונות או סיבות מאחורי הפעולות.
הגדולה של 'באטמן מתחיל' היא שמאחורי כל פעולה יש סיבה, גם מהבחינה הטכנית, כאשר הסרט מראה בדיוק כיצד עובדים כל הגאדג'טים של באטמן וממה הם מורכבים, וגם מהבחינה החשובה יותר, העלילתית, כאשר הסרט עוסק בהתפתחות הרגשית של ברוס וויין, והפיכתו לתוצר הסופי שלו. אפשר להגיד שהסרט מראה איך בדיוק עובד הגאדג'ט החשוב מכולם, באטמן עצמו.
באטמן של נולאן הוא אדם חושב, פגיע ורגיש, והדמות שלו מעניינת באמת, והיא הרבה יותר מתירוץ ללכת מכות ולפוצץ דברים. גם הנבלים של הסרט הזה הם אנשים אמיתיים, הפועלים מסיבות אמיתיות, ולא מסיכות חומצתיות או טעויות גנטיות אוסטריות.
סרט קיץ עמוס אקשן יכול להיות עמוס בהרבה יותר דברים מאשר ערימה של אפקטים חזותיים, ובאטמן הוא דוגמא מצוינת לכך, על מלוא השעתיים ומשהו שלו.
הפישול המהותי היחיד שהפריע לי מעט היה העובדה שכאשר רייצ'ל מסתממת על ידי הדחליל, היא לא רואה את באטמן מבעד לפחדים שלה, וזה היה ניסיון מלאכותי להפריד בין עלילת האהבה, שבכלל היתה החלק החלש ביותר של הסרט, ובין עלילת המאבק. בכלל, למה בכל סרט צריך להכניס את העניין הרומנטי הזה, הדבר נשגב מבינתי.
אבל ניחא, באטמן יעבור גם את זה (ויכול להיות שהוא רואה את קייטי הולמס ומדמיין שזאת צ'ייס מרידיאן מבעד להשפעת הסם של הדחליל?)
למה לי רומנטיקה עכשיו?
שאלת "למה בכל סרט צריך להכניס את העניין הרומנטי הזה?", אז למקרה שבזמן שחלף עוד לא גילית לבד, הנה התשובה שלי:
לא רק כדי שהנשים יהיו מרוצות (ואני מרוצה, אל תבינו לא נכון…); הרומנטיקה נמצאת בסרט כיוון שהיא נמצאת גם בחיים. רגשות הם כוח מניע, ורגשות של אהבה ושל שנאה הם מהסוג החזק ביותר, כאלה שמסוגלים להפעיל דמויות בכיוונים מסוימים.
ברוס צריך את רייצ'ל כי האהבה אליה (לא רק, אבל גם) מחזיקה את ברוס הישן בחיים, את הילד שבתוכו. הוא צריך אותה כיוון שהיא אידאל לחברות טהורה, למישהי מעיר הולדתו שנשארה נאמנה לצדק, שלא הושחתה, שלא התקלקלה, הוכחה ניצחת לכך שיש צדיקים בסדום. הוא צריך אותה כי כשהיא בעולם, יש לו רצון להפוך אותו לטוב יותר.
אנחנו רואים אותו מוכן ללכת רחוק למענה, ויש פעולות שהוא מסוגל להצדיק רק בשם האהבה אליה והרצון לדאוג לה. היא בהחלט גורם שמניע את העלילה, גם מהבחינה המקצועית (כעורכת דין) וגם מהבחינה האישית, כאדם, הקשר שלהם. אגב, גם באביר האפל אי אפשר בלי ציר רומנטי בעלילה מאותן סיבות בדיוק (ואני לא אפרט כדי להימנע מספוילרים, אבל נראה לי שמי שצפה בסרט יכול לעשות את ההקשרים לבד).
לבטל את כל זה במחי יד, ולטעון ששוב דחפו אישה לסרט רק כדי שתהיה מישהי שתקשט את המסך, זה בעיניי לבטל פן שלם בדמות של באטמן כפי שהוצגה לנו בסרט. באטמן (של נולאן, אני לא מכירה משהו אחר) מוצג כאדם שהרגשות אצלו במקום מרכזי (גם אם הוא לפעמים מדחיק אותם). הכאב על רצח הוריו, נקמה, פחד, אהבה, כעס, חמלה… כל אלה מניעים אותו ומכתיבים את פעולותיו (ולא בצע כסף או הרצון להיות "מאגניב" למשל).
יש מי שמחפש דמויות אפלות / משוגעות / מגניבות; אני אוהבת דמויות שמחוברות לרגשות שלהן, כי אז גם אני יכולה להתחבר אליהן רגשית. כשאני רואה מצליחה לראות בברוס ויין המבוגר את הילד הקטן שעדיין כואב את מות הוריו, את הכמיהה הבלתי נגמרת לאב, את הילד המאוהב בחברת ילדותו (שהיא כנראה היחידה שמצליחה לסדוק את תדמית הפלייבוי) אני אוהבת אותו. לו הייתי רואה במשך סרט שלם רק דמות מגניבה במסכה שמכסחת לפושעים את הצורה, אני בספק שזה היה קורה. לשמחתי הסרט הזה בנוי מצוין לטעמי.
ראבאק.
פסקה רביעית. שורה ראשונה."אם", לא "עם".
גארי אולדמן התחפש לג'ון הארט!
או שרק לי זה ניראה ככה?
האם תהיה לסרט גרסת במאי?
עוד מעט הוא יוצא בדי וי די ולדעתי הוא רכישה שווה, אבל אם תהיה גרסת במאי יותר מאוחר יהיה שווה לחכות לה.
אז מישהו יודע אם תהיה?
הו, באטמן!
טוב חבר'ה בואו נתחיל ככה:
כולנו מכירים את באטמן: דמות הקומיקס האפלה, שעובדה לאינסוף סרטים וסדרות.
לא אהבתי את הסרט בגלל שהוא אפל מאוד וקודר מאוד, מה שלא היה בסרטי באטמן הקודמים.
שנייה!
לפני שאתם תוקפים אותי אני לא מדבר רק על גו'אל שומאכר אלא גם על טים ברטון…
בטמנים של ברטון היו אפלים אבל לא עד כדי כך!
נ.ב: האם התסריט מבוסס על הקומיקס batman year one?
נ.ב.
לטענת התסריטאי, לא. באופן מעשי, כנראה שלפחות באופן חלקי.
יש על זה דיון קטן בתגובות לביקורת, אם אני לא טועה.
אהבתי!
העלילה באמת לא מי- יודע-מה וליאם ניסן הוא מעצבן- אבל כמה נקודות בעד:
1. כריסטיאן בייל- שחקן ברמה, השחקן האהוב עליי. אהבתי אותו ב"אימפריית השמש" (כשהוא היה עוד ילד- והפגין כשרון משחק בלתי רגיל)"Equilibrium" אמריקן פסיכו", "המכונאי" וכו'.
2. גארי אולדמן- נמצא אצלי במקום השני מבחינת השחקנים האהובים עליי ביותר. מכניס הרבה אופי לדמות, וכל מילה נוספת מיותרת.
3. מייקל קיין- שנסיון משחק של עשרות שנים משתקף בסרט.
4. קיליאן מרפי- שחקן שלא ראיתי מקודם, גם מרשים בהחלט.
לעומתם, קטי הולמס נראתה חיוורת והפגינה משחק ממוצע מעטה.
סתם בשביל הכיף,
מה לפי דעתכם הליהוקים הכי מתאימים לסרטי באטמן?
באטמן- היה אפשר להכניס את ברוס וויליס המסתורי אבל הוא זקן מדי. אין לי רעיונות אחרים חוץ ממנו.
איש הקרח- אותו אחד ששורצגנגר שיחק. לפי דעתי השחן הטוב ביותר לתפקיד הזה הוא כריסטופר ווקן. בסליפי הולו עם העיניים הכחולות הוא פשוט מבעית והוא גם שחקן מצויין אז הוא יהיה מצויין בתור אחד.
בסדרה המצויירת היה רע אחד שכוחו היה שהוא יכול לשנות צורה. בערך כמו מיסטיק מאקסמן. הדמות הייתה צריכה להיות מלאה בכל כך הרבה איפור שפשוט לא היה אפשר לראות לה את הפנים. ואם כן אז ה"מפלצת" אמורה להחליף כל פעם דמות. כאילו הרשע הזה היה פעם שחקן והוא אמור לשחק לפעמים תפקידים מהסרט שלו.
הכי טוב להיות רשע בסרט הזה הוא סטיב בושמי. לא יודע בתור מה אבל חייבים למצוא לא רשעות כלשהי!
ובתור הג'וקר...
גיל ריבה?
ובתור הג'וקר...
זה יהיה ליהוק לא רע, אם לומר את האמת.
אני עדיין מחכה להארלי, ושתהיה פסיכיאטרית שהג'וקר חירפן, כמו בחוברות הטובות, ולא ילדה-בת-ארבע כמו בסדרה המצוירת
נ נח נחמ נחמן מהוליווד
לאחר שבאטמן התחיל את הטרנד האחרון בהוליווד של גל סרטי ברסלב ("העיקר לא לפחד כלל"), הודיע טרי גיליאם שסרטו הבא יהיה "אגדות רבי נחמן". קיאנו ריבס יופיע בתפקיד הצדיק לאחר שמל גיבסון דחה את ההצעה להופיע בתפקיד.
תפקיד בת המלך עדיין פתוח. מדונה הגישה את מועמדותה אולם אמא של נטלי פורטמן הודיעה שהתפקיד כבר שלה.
סטיבן שפילברג הכריז שהוא עומד להפיק ולביים את הסרט "כל האולם כולו גשר צר מאד", ושהוא הוציא פטנט על אולם קולנוע חדש. לא נמסרו פרטים נוספים.
הטרנד מתפשט
לארס פון טרייר הודיע שהוא עובד של טרילוגיה חדשה בשם "התבודדות" שיופיעו בה שני שחקנים בלבד: ביל מוריי בתפקיד אלוהים ורוברטו בניני בתפקיד המתבודד.
רק טענה אחת
זה לא אמור להיות פריקוול , זה אמור להיות פרק ראשון בסדרת סרטים חדשה ,מעין restart
בואו פשוט נגיד את זה בשפה שקוראי קומיקס יכולים להבין:
זה מתרחש ביקום מקביל!
בואו פשוט נגיד את זה בשפה שקוראי קומיקס יכולים להבין:
גם 'הדרך לפרדישן'
זאת אומרת, גם הוא דרמת קומיקס ריאליסטית.
עכשיו, אחרי צפייה חוזרת ב''באטמן''
אני חייב לומר: כל מי שטוען בתוקף כי הבאטמן הראשון הוא טוב יותר, בכל דרך שהיא (לבד מנעימת הפתיחה), מבאטמן מתחיל, צריך לראות שוב את הסרט הנורא והאיום ההוא של ברטון.
נתחיל מזה שבאטמן של ברטון הוא בדיחה. מקריח, גיל עמידה, חסר שרירים ונמוך, שלא לדבר על חליפת הגומי המגוכחת והמסורבלת. מאד מאיים, מאד מאד מאיים. במיוחד אם הייתי פושע. פושע של ברטון, כלומר – מה שפעם נקראו "פאנקיסטים", בחורים עם עגיל (אוי!), ג'ינס קרוע (אוי!אוי!), משקפי שמש בלילה (ירחם השם!) ותספורות מגוחכות (אההההה!) שרוקדים כמו מטומטמים לצלילי פרינס (!) ומתנהלים כמו אימבצילים מוחלטים. ועוד מקשיבים לפקודותיו של ג'ק ניקולסון שמשחק את… נו, ג'ק ניקולסון. רק בחליפה מטופשת ובאיפור מגוחך. הג'וקר, או הג'אקר של ברטון לא היה מאיים ולא פסיכוטי, סתם ליצן טיפה מורבידי שלווה בבריונים עם מקלעי פלסטיק שירו קפצונים.
ועוד לא הגעתי לעלילה המגוחכת. לסיפור האהבה המאולץ. לחוסר הרגש ולאימפוטנטיות של גיבור שלא מסוגל אפילו להזיז את הצוואר שלו, ובטח שלא להכות מישהו. בקיצור, הבאטמן הקודם התיישן – יחי הבאטמן החדש.
באופן מוזר
(בעיקר כי אני לא זוכר שנהניתי במיוחד מהבאטמן הראשון), התיאור שלך נשמע כמו סרט מבריק שאני ממש רוצה לראות.
כקומדיה, בוודאי
נענתי לאתגר
ראיתי את שני הסרטים מחדש במהלך החודש האחרון, ולמרות ש'באטמן מתחיל' הוא בהחלט סרט לא רע, הסרט של ברטון לוקח אותו בהליכה. בסרט של ברטון יש מוזיקה הרבה יותר טובה, קצב יותר מוצלח, שחקנים טובים יותר – כולל (ואולי בעיקר) – בתפקיד הגיבור והרשע -, מתח בנוי בקפידה, והמון, המון כיף.
אבל, בעיקר, 'באטמן' מקורי כמעט בכל רמה. 'באטמן מתחיל' לא.
אבל אני בכל זאת אזכיר רגע אחד
שבו הסרט הזה הצליח להתעלות על עצמו ולהציג משהו אפל ומטריד באמת, וזה כשוויקי וייל מתעוררת ומוצאת את ברוס ויין תלוי הפוך וישן כשרגליו מעל לראשו, עדות שהפרסונה של העטלף פשוט החלה להשתלט עליו.
חבל שזה רק הרגע הזה.
המממ.
בהתחשב בכך שבתגובה הזאת גם ציינת שאתה שונא קומיקס[1] וגם שפרינס הוא מיותר (לא שאני מעריץ אותו, אבל הבנאדם כתב כמה משירי הפופ/רוק הטובים בהיסטוריה), אני חושב שניתן להסיק באופן ברור שהטעם שלנו פשוט שונה מכדי שנמשיך את הדיון הזה.
1 – ובכל זאת, אני חייב: _ברור_ שיש בסרט סצינות "נדרשות" כמו הבחורה-במצוקה (שאגב, ב'באטמן חוזר' עשו גם, והרבה יותר גרוע), ועיצוב דמויות קריקטורי. מדובר בסרט שמבוסס על קומיקס, ובקומיקס (מיינסטרים, של סופר-גיבורים) יש עיצוב דמויות קריקטורי וסצינות קלאסיות שחוזרות על עצמן. אתה יודע, כשאנשים עושים משהו רע הם לא פורצים בצחוק מרושע – ואכן, ראס אל גול לא פורץ בצחוק כזה אף פעם – אבל כשרשעים בקומיקס עושים את זה, הם פורצים גם פורצים.
לא יודע לגבי הבאטמן עם פרינס,
אבל הבאטמן עם הפינגויין, שאני לא יודע איך קוראים לו, הוא סרט שראיתי עשרות פעמים ובכל פעם הוא מצחיק, מפחיד ומרתק אותי. אחרי שהבנתי שהסרט הזה ו'המספריים של אדוארד' הם של טים ברטון התחלתי לאהוב את היצירות של הבמאי הזה.
ועוד שאלה קטנטנה, איך קוראים לסרט של באטמן עם הג'וקר? אני חייב לראות את הסרט הזה…
סרטי באטמן הקודמים
באטמן: נגד הג'וקר.
באטמן חוזר: נגד הפינגווין, מקס שרק ובמובן מסוים, גם קאטוומן (למרות שהיא בעצם נייטרלית).
באטמן לנצח: נגד טו-פייס והרידלר.
באטמן ורובין: נגד מיסטר פריז, פויזן אייבי וכלל צופי הקולנוע.
המון תודה!
קוראים לבאטמן עם הג'וקר ''באטמן''.
המממ.
1. עד שיוכח אחרת, אני אמשיך להתייחס לדמותה של קייטי הולמס בבאטמן מתחיל כתולדה של אילוצים מצד האולפנים לסיפור אהבה מאולץ להחריד, אפילו אם הוא לא ממש מוצא את מקומו בסרט. לפחות שורות הדיאלוג הגרועות שנתנו להולמס ב"מתחיל" היו פחות מחרידות מאלו של קים "למה אתה לא נותן לי להיכנס, ברוס? האם לא הרגשנו משהו באותו לילה?" בייסינג'ר, שהיא דמות מאולצת מארץ הדמויות המאולצות. מהמשקפיים העצומים (חכמה, אסרטיבית, אשה עצמאית, לא סתם כוסית שאוהבת גברים בשחור) ועד לסיפור האהבה המודבק בגסות.
2. ובקשר לעיצוב דמויות קריקטורי: ובכן, אני לא אוהב קומיקס, והג'וקר של ניקולסון וחבורת ה"בריונים" המרקדים שלו לא שכנעו אותי שהם יותר מגירסא מיושנת מדי של פושטקים לא מזיקים בסרט אמריקאי חסר טעם. ובאטמן עצמו היה גרוע יותר. תגיד מה שתגיד על באטמן של בייל, הוא נראה מאיים, הוא נשמע מאיים והחליפה שלו נראתה מאיימת. קיטון היה רזה, נמוך, רכרוכי, עמוס לעייפה בגאדג'טים לדברים שהיה בקלות יכול לעשות בעצמו והכי חשוב: הוא היה עטוף בקונדום שהראה עד כמה הוא חסר צורה ולא בכושר.
מטוס באטמן? לא בשבילי.
3. עכשיו, אל תבין אותי לא נכון. ספיידרמן 2, למשל, היה מבחינתי סרט סביר למדי, והוא כלל בעיקר מניעים לא הגיוניים למעשי הגיבורים, דיאלוגים מאולצים ושאר אפיוני קומיקס. אז אני אולי שונא לקרוא בועות דיאלוגים בתוך ריבועים צבעוניים, אבל אני יכול לסבול סרט קומיקס בהנחה והוא לא אינפנטילי מדי או מיושן מדי. "באטמן" הוא כזה. ספיידרמן הראשון הוא כזה.
ל"באטמן מתחיל" היו הרבה חסרונות חוץ מקייטי הולמס, למשל מאדה המים המופרך וקטעי הפלאשבק לילדותו של ברוס ויין שהיו ורודים מדי לטעמי האישי. זה פשוט שהיו לו מעלות אחרות, שלבאטמן של ברטון לא היה.
3.ב. מה שמצחיק, אגב, הוא שקראתי שדווקא ברטון הוא זה ששונא קומיקס, בעוד שנולאן וגוייר טרחו להתעמק בחוברות קומיקס של באטמן. אירוני.
בצפיות חוזרות
"באטמן" די שעמם אותי. לעומתו, "באטמן חוזר" עדיין אפקטיבי עבורי.
לבאטמן חוזר יש בעית פיזור:
יותר מדי אויבים. ולמרות שאני מעריץ גדול של ווקן, בסרט הזה הדמות שלו תמיד נראית לי די פאתטית מחד (לא כוחות על באטמן) ודי מוגזמת מצד שני.
ואני דוקא מצאתי את הסרט
כמהודק יותר וזורם יותר מקודמו. ובכלל הנבל האמיתי שם הוא בכלל
הנבל האמיתי הוא האוזן של שרק?
ואני חשבתי שזה הפינגווין…
כנראה אני צריך לראות את הסרט שוב ולהתעמק יותר.
מקס שרק - כריסטופר ווקן
מקס שרק - כריסטופר ווקן
ידעתי שאם אני אחשוב עוד דקה לפני שאני מגיב אני אבין את זה לבד,
אך ה
''ב__________ מ_________''
במסגרת הנסיון הנואש להשלים בדיוידי שנה שלמה של היעדרות (כמעט) מוחלטת מבתי הקולנוע, מצאתי את עצמי נאבק לשרוד את הסרט האיום הזה. נכשלתי. שלושת רבעי השעה לפני הכתוביות, פשוט לא יכולתי יותר. אם לא קרה משהו קריטי קצת לפני הסוף, הממצאים מזעזעים. אני לא נוהג לבקר סרטים שלא ראיתי עד הסוף, אבל היי, יש גבול למה שבנאדם צריך לספוג. מדובר – ותרשו לי להפיל כאן פצצה מתקתקת – ב"באטמן" שמצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהיות גרוע יותר מ"ב_____ ור______". זה האחרון היה מקומם, מטמטם, מכוער, צעקני, וחסר הגיון, אבל הוא עדיין לא היה עד כדי כך מ-ש-ע-מ-ם, כמו החדש.
מדובר, ותרשו לי לתת פה רשימה חלקית בלבד מפאת חוסר הרלוונטיות, בסרט משעמם, מתיש, כתוב זוועה, משוחק נורא, מבוים ביד כבדה, כתוב בלי מידה מינימלית של הגיון דרמטי, מצולם ומואר בסגנון נדוש ומיושן, ערוך ר-ע, ובעיקר מלא בבחירות הכי גרועות שמישהו יכול לעשות לסיפור באטמן.
אני ממש לא קונה את האמירה "זה הבאטמן הכי קרוב למקור". שטויות. "באטמן" הוא קודם כל מיתוס. אם ספרים יותר מאוחרים בסדרה מפרקים את המיתוס הזה מזווית ריאליסטית – נניח, "דארק נייט ריטרנס" – הם עדיין עושים את זה מתוך יחס הגיוני לאלמנטים המיתיים ברעיון הבסיסי. נולאן, שהפך במחי סרט לאחד היוצרים היותר מטומטמים בהוליווד (אחרי שני סרטים עם בימוי בינוני שהחזיקו מסך מסיבות אחרות, ושמרו אותו באזור חמת הספק), החליט לעשות דרמה ריאליסטית פסיכולוגיסטית, ובאותו הזמן לא לוותר על סרט האקשן והפילם נואר. יצא לו רצף של סצינות מגוחכות עם קץ' פרייזים במקום דיאלוגים שנראות כמו טריילר גרוע באורך מלא.
איך, איך לעזאזל הסרט האיום הזה נכנס לסקר סרט השנה?
מש''א!
רציתי לכתוב את כל זה בזמנו, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל. אז מש"א. סרט עילג, מביך ומוטעה מכל הבחינות, וההצלחה הקופתית שלו היא חידה בעיניי (שלא לדבר על ההצלחה שלו בקרב אנשים עם טעם טוב).
אחרי צפייה שניה, אני חייב להסכים.
אני לא החמרי נגד הסרט, ואפילו להכנסתי אותו לרשימת השנה שלי. אבל צפייה שניה היפכה את כל העסק. הסרט יומרני למדי, נוסחתי בטירוף, שבאמת, באמת היה צריך לשמור את באטמן כמיתוס בידיוני, ולא כאיזה דמות 'ריאליסטית' לכאורה.
והמשחק של כולם מזעזע, ללא יוצא מהכלל. אולי חוץ מגארי אולדמן, אבל אני חושש שהוא די נעלם בים החושך הזה.
באיחור אופנתי: אני עם דן ברזל. סרט גרוע.
לא מספיקים הנטייה לנצל כל קלישאה שנקלעה בטעות לאזור, הפסיכולוגיה בגרוש ( ובעיקר האופן בו
כל חפץ שנראה בפלאשבק כלשהו לילדותו של ברוס ישוב בשלב כלשהו על מנת לאפשר לו לבהות בו במבט מהורהר, סוף 
), באטמן/ברוס לא מעניין כמו קודמיו וחורים בעלילה בגודל של… טוב, מרבית העלילה, בעצם – אבל שהבאטמוביל תהיה מכוערת?! מה זה זה?!
גם השחקנים הנפלאים שנמצאים בסרט לא נותנים הופעות מוצלחות, שלא לדבר על הזוג הראשי והמשמים…
באופן כללי, אני מצאתי בסרט שני יתרונות:
1. השפתיים של השחקן שמשחק את ד"ר קריין. אפילו אני, על הפרוזופגנוזיה שלי בפרט וחוסר תשומת הלב שלי לאנשים ואיך הם נראים בכלל, מודה שהן מהממות.
2. סצנת הקרב הראשונה בגותהאם, שמצליחה לא ממש להראות את באטמן, וכן להראות אותו, ולהיות סהרורית ומבולבלת ונפלאה.
אף אחד מהשניים, וגם לא שילובם, לא באמת יכול להחזיק סרט. או רבע סרט. להשוות את הדבר הזה לקיטון-את-ברטון זה פשוט נוראי.
אני איתך.
באופן מפתיע, מייקל קיטון, שעשה מעט מאד דברים חשובים חוץ מבאטמן, ואף על פי שהוא חסר את הגבריות מרובעת-הסנטר שהציגו קילמר, קלוני ובייל, הוא הבאטמן הכי מוצלח. לקיטון יש זיק קטן של טירוף בעיניים, והפוטנציאל הפסיכוטי הזה הופך את הבאטמן שלו, ואפילו את ברוס ויין שלו לאפלים ובוגרים – באמת – יותר.
זה לא ''אף על פי שאין לו'',
אלא "משום שאין לו". קיטון, בניגוד לכל הפלקטים שבאו אחריו, מרגיש באמת כמו מישהו נטול כוחות מיוחדים אך עם ניצוץ קטן של תמהונות, שנמאס לו. הוא לא גיבור, הוא לא שרירן, הוא לא חתיך ואין לו לסת מרובעת. בגלל זה הדמות שלו עובדת.
וגם כי, לדעתי, הוא היה שחקן מבריק ומפוספס בשאר הקריירה שלו. מה שאני לחלוטין לא יכול לומר על בייל.
הוא עדיין חי, לא?
ולא כל כך זקן. בוא לא נפטור עדיין את באטמן כהישג היחיד בקריירה מפוספסת.
אה, והוא גם היה 'ביטלג'וס'.
צודק,
טרנטינו בטח יגאל את הקריירה שלו בקאמבק מפואר בעוד עשור.
אופס – הוא כבר עשה את זה ב"ג'קי בראון", וזה לא הלך.
אז לא, נראה לי שאפשר להיפרד ממנו. אם המחזיר לתחייה הטוב ביותר בהוליווד לא הצליח להציל אותו, אף אחד כבר לא יצליח.
אבל הוא נכשל באותו סרט
גם עם פאם גריר ורוברט פורסטר, כך שזו כנראה לא אשמתו של טרנטינו, אלא אשמתו של הסרט .
זה נשמע כמו טיעון מנצח.
אבל עד כמה התפקיד שלו היה גדול שם? כי אני בכלל לא זוכר שהוא היה בסרט.
אני מוחה על ההנחה המובלעת שבייל נראה טוב.
גם קלוני לא ממש הטיפוס שלי, אבל אצלו אני משערת שזה עניין של טעם. בייל אמנם מבלה את הסרט בליהראות חמוץ, אבל גם אם נביט מעבר לזה, הוא לא יפה בכלל. כמובן, כמו שאמרתי, זה לא מפריע לי כמו הכיעור של הבאטמוביל…
וכן! הזיק! של הטירוף! בעיניים! אוי, זה כל כך חסר…
(למרות שבהיותי בדיוק בגיל המתאים, מאוד נהניתי מהבאטמן של ואל קילמר בזמנו, ועד היום, אם כי ייתכן שזה מטעמי נוסטלגיה).
בייל נראה טוב, בהחלט.
זה כמובן עניין של טעם אישי, ועדיין אני מוכנה לחתום שבסקר בקרב מדגם מייצג מהמין הנשי (לא רק באתר הזה, בכלל) שבו תופיע תמונתו תחת השאלה "האם הוא נראה טוב", יהיה רוב לתשובה "כן" (וזה בעיקר ע"ס הפנים הנאים והחיוך המקסים, ולא רק ע"ס הגופה המושקעת שהוא טיפח).
לעומת זאת מייקל קיטון…. בעעעעע. מעולם לא אהבתי את איך שהוא נראה, ומעולם לא התלהבתי מהמשחק שלו.
רק שאלה קטנה ובלתי מחייבת...
השוטר גורדון (אולדמן), זו בעצם אותה הדמות של המפקח גורדון השמן והמושחת מבאטמן (1)?
(בטח ביטלג'וס יוכל לענות על זה..)
רק שאלה קטנה ובלתי מחייבת...
בבאטמן 1 גורדון היה מושחת?
קודם כל
גורדון לא היה מושחת אצל ברטון ושומאכר, הוא היה פשוט פוץ ופארודיה על עצמו.
טכנית זאת אותה דמות אבל מכיוון שאין קשר בין באטמן מתחיל לסרטי הבאטמן האחרים- הדמות מוצגת לנו לגמרי שונה.
ואגב, הגורדון של נולאן הוא הכי דומה למקור.
לא, לא אותה הדמות
בבאטמן הראשון הופיעו שתי דמויות מרכזיות של שוטרים. האחת היא של אקהרדט, שוטר שמן ומושחת. השניה היא של גורדון, אדם מבוגר, שמנמן ומכובד למראה, שמוצג כשוטר טוב (זה שנמצא במסיבה בטירה של ויין בתחילת הסרט) – אם כי לא כמכר של באטמן.
הדמות של אקהרדט לא מופיעה בסרטים הבאים; הדמות של גורדון (נדמה לי שאפילו אם אותו השחקן, בחלק מההמשכים) דווקא כן – וזאת הדמות המקבילה לזו שמשחק אולדמן בסרט החדש.
לא, לא אותה הדמות
נכון, אני התבלבלתי בין אקהרט לגורדון.
אני, אגב, ממש אהבתי את באטמן מתחיל. הוא טוב כמעט כמו באטמן 1
סרט מצוין!
קיליאן מרפי משחק שם תפקיד משובח ביותר, מראה שוב את הכשרון הכביר שלו לתפקידי ה"באד גאי", כדוגמת "טיסת לילה". אין מה להגיד, הבחור המוכשר והיפיפה (!) הזה עוד יגיע לגדולות.
מה שאהיה בסרטים הקודמים בסדרה ולא היה כאן זה...
מה שאהבתי בסרטים הקודמים בסדרה זה שהם היו קלילים ודי מפגרים. זה סרט רציני מדי
כשחושבים על זה, הוא סרט די טוב, אבל בסצינות האקשן, נראה שהצלם היה על סמים.
אני לא יודעת מי יקרא את זה
כשרוב התגובות כאן מ-2005 (אני יודעת שיש מתמשכים. גם לי יש, וזה עדיין לא אומר שאני קוראת אותם… במיוחד אם מדובר בתגובות משתפכות במיוחד… *שיעול*). קראתי את כולן, אגב (ואף הגבתי לחלקן באופן נקודתי) ועדיין, אני צריכה להוציא את זה החוצה, אז הנה זה בא:
אהבתי.
אני כנראה לא מבינה כלום, כי אצלי הכל הפוך:
אני לא קוראת קומיקס (ניסיתי, לא הצלחתי להתחבר למדיום); לא היכרתי את באטמן בכלל (עד כדי כך שלא היה לי מושג שקוראים לו ברוס ויין, כן כן); צפיתי בסרט הראשון (של ברטון) פעם אחת בטלוויזיה, ומאז חלף מספר דו ספרתי של שנים, כך שפרט לכמה תמונות עמומות, לא זכור לי ממנו דבר (למעט העובדה שהוא לא הלהיב אותי ולא הבנתי למה הוא נחשב לכזה ביג דיל).
כיוון שאני לא נוטה לצפות בסוגת "סרטי הקומיקס" (לא החלטה עקרונית, בד"כ פשוט לא יוצא, ואני לא משתדלת) גם "באטמן מתחיל" עבר ממש מעליי. למעשה עד לפני שבוע בערך, לא היה לי מושג שיש כזה. אבל בחודש האחרון החל באז מטורף על "האביר האפל" וכולם סיפרו שיש סרט מעולה שחייבים לראות. אחרי שהוא התמקם (זמנית, אני מניחה) בראש דירוג גולשי ימד"ב, בכלל… טוב שיש "עין הדג", כי פתאום הבנתי שזה סרט המשך, והומלץ לי לצפות בראשון. הכול נעשה בלחץ זמן, וכך קרה ששותפי לצפייה בא"א (שגם הוא לא צפה בב"מ) הגיע אליי אחרי 18:30, כשהא"א מתחיל ב-21:00 בקריון, ואנחנו בחיפה. זו הייתה צפייה מזורזת בתנאים לא אידאלים (מסך מחשב, בלי שום עצירות, גם כשאחד מאיתנו נאלץ ללכת לשירותים, למשל), ובסוף דילגנו על החצי שעה האחרונה של האקשן, צפינו ב-5 הדקות האחרונות של הסרט, וטסנו לקולנוע (הכתוביות התחילו ברגע שנכנסנו לאולם…).
למרות ההקרנה המחפירה (שהשיגה את מטרתה והקנתה לנו את הרקע הנדרש), נהניתי בסה"כ ממה שראיתי, ושמחתי שאנחנו הולכים לסרט ההמשך. חזרתי ממנו הביתה עם טעם של עוד, והתיישבתי לצפות שוב ב"באטמן מתחיל". מוזר, אבל מב"מ נהניתי יותר. "האביר האפל" היה עשוי טוב מכל בחינה ותנאי ההקרנה (באיימקס) היו אידאלים, ועדיין, גם במסך "17 (אפילו לא שטוח!), עם אזניות על האזניים וכשאני כבר מנומנמת במיטה, ב"מ שאב אותי לתוכו. בשלב שהגיע האקשן (שפספסתי בפעם הראשונה) התעוררתי לגמרי והתחלתי לקפוץ על המיטה בהתרגשות, כמו ילדה קטנה, בחיי. אני, שדמות כמו באטמן מעולם לא הזיזה לי את קצה הריס, התחלתי להריע לו ולרצות עוד, אם אפשר (צפיתי בב"מ כבר פעמיים וחצי, וצפייה נוספת בא"א בקולנוע בוא תבוא).
היו שהתאכזבו שב"מ לא היה אפל מספיק כיאה לסרט של באטמן, אבל אני דווקא שמחתי שהייתה לא מעט קלילות בסרט (כיוון שאני רואה בקולנוע מדיום בידורי, וגם כיוון ששנים של סרטי פעולה קיציים בכלל ויצירות של ג'וס וידון בפרט הרגילו אותי שאקשן, מתח ואימה מוגשים נפלא עם קורטוב של הומור מעל). אחת הסיבות לכך שנהניתי ממנו יותר מ"האביר האפל" היא האפלוליות הגוברת שבשני.
).
היו כאלה שחיפשו נאמנות לקומיקס, ולי זה ממש לא היה אכפת;
חלק מהמגיבים התאכזבו מליאם ניסן ואהבו נורא את קיליאן מרפי, ואצלי בדיוק להיפך…
רבים שנאו את קייטי הולמס (אני מבינה למה…) אבל לי היא לא הפריעה, ושמחתי שהייתה רומנטיקה בסרט (התייחסתי לכך בהרחבה בתגובה 349141). אגב, זו כנראה רק אני, אבל בקטעים מסוימים הזכירה לי (במיוחד בחיוך) את לין טנר מ"אלף" (
אחדים אהבו את משחקו של בייל או טענו שהוא לא נראה טוב, ואני דווקא נהניתי ממנו עד מאוד (וזה שהוא נראה טוב, נו, זה תמיד בונוס…).
מייקל קיין היה נפלא (בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא התבזה בתפקיד אביו של אוסטין פאוורס) וקיבל כמה מהשורות הטובות ביותר בסרט;
מורגן פרימן מעולם לא אכזב אותי;
וגרי אולדמן (לשם שינוי בתפקיד הטוב) שוב הפתיע אותי בורסטיליות שלו, כשלא הצלחתי לזהות אותו (בשני הסרטים!) ונפל לי האסימון רק כשקראתי כאן תגובות. בפעם הקודמת שלא זיהיתי אותו זה היה ב"מועמדת" (שאני אוהבת מאוד) וגם שם הוא הפגין דמות שונה מאוד, אבל נעזר באיפור ובסטיילינג שונה מהרגיל, ודווקא הפעם הוא היה די נטורל (ועדיין לא זיהיתי…).
טענה אחרונה שעלתה כאן לא מעט, היא שלא היה מספיק אקשן, והחלק הראשון של הסרט משעמם נורא. בתור חובבת התחלות, אהבתי, אלא מה. אני טיפוס שאוהב לראות תהליך, דברים מתהווים. הדרך מעניינת לא פחות מהתוצאה. שמחתי שהראו לי את הרקע שלו, מה השפיע עליו ועיצב את אישיותו, איך הוא התחנך, איך הוא הופך מברוס הילד לברוס הגבר ולבסוף גם לבאטמן.
עבורי העובדה שהסרט לא היה כ"כ "קומיקסי" הייתה לטובה. אהבתי את הריאלזים שבו (הכל יחסי, כמובן). אין ספק שהיו לא מעט קלישאות ("הלילה תמיד חשוך ביותר לפני עלות השחר", "אנחנו נופלים כדי לקום", "הפחד הוא קוטל הבינה"… טוב, האחרון מסרט אחר) וגם לא מעט פרטים שדרשו ס?ספונד (במיוחד התכנית של הרעים, וכבר התייחסו לזה כאן), ועדיין.
אהבתי את האנושיות שלו אחרי לילה של קרבות יש לו סימנים על הגוף. אז נכון, הוא עדיין שורד יפה כדרכם של גיבורי פעולה טובים בסרטי אקשן, אבל הוא לא בעל כוחות על, וגם הוא נפגע וצריך להשתקם מדי פעם. הוא משקיע ומתאמן כדי להגיע להישגים, הוא לא נולד איתם; הוא משדרג את הגאג'טים שלו בהדרגה, ולא הכל קיים מן המוכן; הוא מתפתח, לומד מטעויות, בונה את עצמו ואת ה"מותג".
אהבתי את זה שהרכב שלו נראה באמת כמו רכב צבאי ולא עיצוב נקי ומוקפד שמשלב למבורגיני שחורה עם מטוס חמקן. אהבתי את העובדה שהוא לא סתם לבוש בלטקס וגלימה, אלא בחליפה לא מושלמת, שיש לה מגבלות.
אחרון חביב: הצילום. למעט הקרבות שאכן היו (בשני הסרטים) מהירים מדי למעקב עין אנוש (במחשב זה קטן, אז חצי צרה, באיימקס זה היה בלתי אפשרי לחלוטין) אהבתי מאוד את הצילום. הקטעים במערת העטלפים היו מקסימים, וגם הקטעים שבהם הוא משקיף על העיר. ובכלל, עטלף הוא לא רק הפחד שלו, הוא גם חיית לילה שחורה, יש בו משהו אפל, בדיוק הסמל שהוא חיפש. וכשהוא קופץ מבניינים, נתלה הפוך, הוא מהיר וחמקן… ומבחינתי מספיק שהוא סתם בפוזה של עמידה שפופה (למשל כשהוא מדבר עם גורדון במדרגות) ויש בה משהו כ"כ נכון והולם, שמצליח להקסים אותי במידית.
כפי שהצהרתי מראש, אולי אני אוהבת את הסרט הזה מהסיבות "הלא נכונות", אבל מה אכפת לי? אלה בעיות של מי שלא נהנה…
תודה
ושתי הערות מאוחרות:
א. מאז כתיבת ההודעה עברו עלי צפיות נוספות ב"באטמן מתחיל", בכל אחת מהן הבנתי עוד פירור קטן של משהו שחמק מעיניי לפני כן. בסופו של דבר, אגב, הבנתי גם את קטעי האקשן. כן, את כולם. אין ספק שהם בעייתיים מאוד בצפייה ראשונה (וגם בשנייה וכו') אבל כשמבינים מי נגד מי ויודעים מה הולך להיות, מבינים מה רואים למרות החיתוכים והתנועות המהירים.
ב. בעקבות כל ההשוואות שנעשו כאן, ניסיתי לצפות (שוב) בבאטמן הראשון של ברטון, ונטשתי אחרי 20 דקות לערך. העיצוב היה יפה, נהניתי מהמוזיקה, אבל הדמויות לא עניינו אותי, והסרט פשוט לא הצליח לשאוב אותי לתוכו. הרגשתי שאני צריכה ממש להכריח את עצמי לצפות בו, אז עזבתי את זה, לפחות לשלב זה.
אחרי 7 שנים
את 'באטמן מתחיל' ראיתי לראשונה בקולנוע בגיל 11. באותו זמן הסרט היה זכור לי כנחמד. היום, לכבוד 'עלייתו של האביר האפל'. ראיתי את הסרט שוב ('באטמן מתחיל', כן?) והוא התברר לי כיותר טוב ממה שזכור לי. פסקול משובח, עלילה מעניינת, תסריט טוב, משחק מעולה של כול השחקנים (חוץ מקייטי הולמס המעפנה) ומעט האקשן בסרט מבוצע היטב הופכים את 'באטמן מתחיל' לסרט מעולה מאוד. עכשיו אני אלך לראות שוב את 'האביר האפל', אומרים שזה סרט טוב מאוד.
זה כן ג'ופרי
(ל"ת)
רעיונות שעלו לי עם שני הסרטים והסיומת ב"עלייתו"
אחד מהטריילרים הזמניים של עלייתו של האביר האפל ציינו את התהליך שעבר באטמן במהלך השנים שכריסטופר נולאן בנה בחזון שלו לגבי הדמות. "begins" -"falls"- "rises", וזה מעניין, אנסה להתייחס לזה בהמשך.כפי שאני הבנתי את סדרת הסרטים, יש בהם צירי עלילה רבים. אחת השאלות ששאלתי את עצמי מזה הרבה שנים, היא- מי היה יכול לכתוב קומיקס על ברוס ויין, והעיר גותהם? האם זה היה שוטר מתוסכל, פסיכיאטר עם דימיון מפותח, או שופט בעיר אמריקאית שנחשף לשחיתות ומושפע נפשית מהם? האם המטרה של הקומיקס היא בידורית? כמו מוסיקת פופ? אולי אפשר להשוות לסדרה "סיינפלד", שבה מטרת הסדרה המוצהרת היא " כלום" אבל כולנו יודעים כמה פרות קדושות הסדרה שחטה. אני לא יודע רבות על בוב קיין ,וביל פינגר, אבל אנסה לברר מהי ההשפעה של המחשבה היהודית על יצירתם של גיבורי העל ובפרט של באטמן.השאלות שהעליתי עד עתה נשארות פתוחות, אני מחפש מקורות ללימוד הנושאים הללו, אם מישהו קורא הביקורת שלי ומעוניין ללמוד זאת יחד, אני אשמח.הנושא הראשון שארצה לכתוב עליו בהקשר של הסרט הוא הנושא של הבדידות של ברוס ויין במהלך השנים. אני מזמין מי מכם להשוות את הבדידות שלו למהלך השנים של טראוויס ביקל מנהג מונית .האם יש נקודות דימיון?
אני מאמין שלכל אורך הטרילוגיה, ההתייחסות הפילוסופית ב'מסכה' מהווה סוג של מטאפורה לזהות האמן. למרחק שלו מן היצירה. לתפקיד שהיא ממלאה בחייו. למעשה באטמן מתחיל יותר קרוב מבחינת הסגנון והנושא ל'דיוקן של אמן כאיש צעיר' מאשר לחוברות גיבורי על. זה המסע של כריסטופר נולאן בתיאוריית הקולנוע. ברוס ווין מאבד את אמונו בערכי העולם בגיל קטן. הוא מחפש את עצמו. הוא מוצא אגודת סתרים אוונגארדית מרוחקת המנהלת מלחמת טרור כנגד החברה המערבית. הדרכים מתפצלות באלימות כאשר הוא מחליט להקדיש את חייו לא למלחמה אלא לחתרנות. לעזור מבפנים, רק בסתר. לשם כך הוא מאמץ זהות. סמל מסוים. כאשר נשאל איזה סמל, ברוס עונה:
Something elemental, something terrifying.
הזהות שהוא בוחר היא זאת של עטלף. זה של פחד עתיק ונוסטלגי שעוקב אחריו מילדותו הבוגרת. ותחשבו על זה כך – האם אנשים שמציירים, שרים, מצלמים, כותבים, האם מה שמניע את האמנות שלהם אלו לא בדיוק הפחדים העמוקים ביותר שלהם? הכאב הנורא ביותר?…שנובע מהתבגרות בלתי נמנעת, מהתפכחות מהתמימות של ילדות נצחית? האם הסמל של ההשראה שלהם, הוא, למעשה, באופן אלגורי, הפחד שלהם? המגן שהם שמים אל מול העולם. השריון, המסיכה..
if you make yourself more than just a man, if you devote yourself to an ideal, and if they can't stop you, then you become something else entirely.
ברוס ווין הוא האדם. באטמן הוא האומנות שלו. הדרך שלו לעורר השראה באנשים, הדרך שלו לנסות להילחם ברוע המתחולל בתוכו.
People need dramatic examples to shake them out of apathy and I can't do that as Bruce Wayne. As a man, I'm flesh and blood, I can be ignored, I can be destroyed; but as a symbol… as a symbol I can be incorruptible, I can be everlasting.
אני לא חושב שזה FAR FETCHED. כמעט כל הסרטים של נולאן עוסקים, ברמת המשמעות שלהם, בנולאן עצמו והרעיונות שלו בנוגע לטיבה של האמנות. ב'היוקרה' זה הכי בולט. אבל גם ב'אינספשן' (עולם החלומות זה פשוט עולם הפנטזיה והסיפורים שהאמן יוצר. הסרט נהיה הרבה יותר מובן כשאתה מסתכל עליו בצורה כזאת), גם בממנטו, גם ב'מעקבים'.
אה... ספויילרים?
(ל"ת)
כמעט כל הסרטים של נולאן
עוסקים בנסיון של האדם להתעלות מעל למציאות שהיא חומרית, קשה ומשעממת, אל סימבולציה מסוימת. היוקרה עוקב אחר שני אנשים שהורסים את חייהם בחיפוש אחר האשליה המושלמת. כל הקטע של באטמן של נולאן זה שהוא סמל, רעיון מסוים. לאו דווקא גיבור שמרביץ לפושעים. זה מודגש במיוחד.
שהוא לא חסין...
(ל"ת)
בתכל'ס זו תשובה סטנדרטים של אפודי מגן.
רובם בנויים לעצור רסיסים או נתזים (שעפים לאט יחסית) אבל לא יעצרו כדור רובה שנורה ישר אליהם (מהיר הרבה יותר).
למה הכוונה "רובם"?
אפודי מגן שקיימים בצה"ל או צבא ארה"ב, וביחידות משטרה מסויימות, בהחלט מסוגלים לעצור כדור רובה בקוטר סטנדרטי.
*יודע שאתה מבין בתחום, אני מתעניין באמת להבין למה התכוונת.
אפודי מגן 'רגילים' עוצרים רסיסים ולפעמים כדורים איטיים (אקדח).
אפודים קרמיים\טיטניום (רוסי) עוצרים בד"כ כדורי רובה, אבל הם כבדים הרבה יותר וקשיחים יותר (לכן למשל יחידות מיוחדות משתמשות באפוד שמגן על פחות שטח ולפעמים גם נוהגות להוציא פלטה אחורית). רוב אפודי המגן (גם בצה"ל) הם אפודי קוולאר נגד רסיסים, והם בהחלט לא עמידים בירי (האמת שגם לא לגמרי בדקירה, מסיבות אחרות).
בגדי מגן גמישים הם כיום *כולם* מדרגת ההגנה שנקראת IIIA או פחות – מסוגלים לעצור כדור אקדח גדול (מגנום 44) או קליעי 9 מילימטר של תת-מקלע, אבל ממש לא מסוגלים לעצור קליע מהיר של 5.56 או 7.62. בשביל זה אתה צריך הגנה קשיחה יותר, ולמעט סוגים מסויימים מאוד של אפוד מגן בד"כ חד פעמית (לוח קרמי נסדק כשהוא חוטף כדור, יש חברה ישראלית שיש לה פטנט ייחודי שמונע את זה, ולוחות טיטניום גם לא נסדקים).
אם באטמן היה לובש בגדים קרמיים, חוץ מזה שהוא היה נראה יותר דומה לאופטימוס פריים מאשר לבאטמן, הוא היה צריך להסתובב עם חליפה במשקל של משהו כמו 50-80 ק"ג וללכת כמו מישהו שיש לו שפשפת פלוס שרירים תפוסים כל הזמן.
כלומר, כמו באטמן.
(ל"ת)
לא יצא לי לראות סרט שהצליח
להשתמש במילה כמוטיף חוזר בצורה כל כך אפקטיבית ודומיננטית.
החצי השני של 'באטמן מתחיל' הוא די בינוני, אבל החצי הראשון זה פשוט מלאכת מחשבת בצורה הגבוהה ביותר של לספר סיפור. מה שהופך את החצי הראשון לכל כך מקצועי זה הדרך שבה נולאן משתמש שוב ושוב במילה FEAR. המילה הזאת חוזרת לה בכל סצינה בחצי הראשון. בכל סצינה. אני באמת לא חושב שיש סרט אחד שהשתמש במילה (שאינה מילת קישור או פעולה) בצורה כל כך אגריסיבית ואינטינסיבית. לא ספרתי זאת, אבל אני מניח שלאורך השעה הראשונה של הסרט אפשר להיתקל בה לפחות 15-20 פעמים. שזה משהו כמו אחת ל-3 דק'.
לאורך כל ההתרחשויות והסט-פיסס, המילה הזאת מקישה כאלמנט המרכזי שמניע את הדמות והרגשות של הדמות. זה כלי מאוד מאוד פשוט אך אפילו יותר אפקטיבי. זה מצליח ליצור חיבור רגשי מאוד חזק בין סצינה לסצינה, בין דמות משנה לדמות משנה. הנפילה לבור, העלייה להר, השיחה עם אלפרד, האימונים: כולם מדברים על פחד. הטכניקה הזאת נעשית במכוון. היה אפשר לספר את הסיפור בלי בהכרח להזכיר את הרגש הזה ולו פעם אחת. הסיבה שנולאן עושה את זה היא מכיוון שהפחד הוא רגש אלמנטרי ואוניברסלי. כאשר נוגעים ברגש אלמנטרי, אינסטינקטיבי, ובונים סביבו התרחשויות ודמויות, וכאשר הפעולות ממשיכות להתנקז לתוך החור הזה, לתוך הבסיס הזה, אז הסרט מצליח לעשות משהו מאוד מיוחד.