-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
רוחות אינישרין
The Banshees of Inisherin
שני חברים שגרים על אי נידח באירלנד מגיעים לשלב מביך במערכת היחסים שלהם כאשר אחד מהם לא רוצה להיות חבר של השני יותר.
תאריך הפצה בארה"ב: 21/10/2022
תאריך הפצה בישראל: 02/02/2023
טריילר
https://youtu.be/uRu3zLOJN2c
האיחוד של ברוז' (שהוא אחד הסרטים הכי טובים אי פעם) נראה מסקרן מאוד. יש צפי ליציאה בארץ?
ברוז'
הוא באמת אחד הסרטים הכי טובים אי פעם. הוא מושלם מכל כיוון וכל בחינה. קסם כזה קורה פעם ב..
98 אחוז בעגבניות
אחרי 250 ביקורות, וציון ממוצע של 8.7. נשמע ממש ממש מבטיח.
ידוע משהו על הפצה בארץ?
ובכן, ידוע - 2.2
ועם השם הזה, שהוא לא טוב מסיבה שמצוינת בסרט אבל נו שוין.
וואו. סרט השנה
יש כמה דברים שהפכו את ברוז' לסרט העצום שהוא:
1. עצב עמוק – בסרט הזה יש 110% ממה שהיה בברוז'.
2. הומור נפלא – באינשרין יש בערך 80%, כלומר זה קיים וזה טוב, אבל זה לא ברמה של ברוז'.
3. משהו שאני לא יכול להגדיר פרט לליריות (או אולי וירטואוזיות) – אינשרין שווה פחות או יותר.
4. קצב התרחשויות – ברוז' מדהים, אינישרין פותח קצת יותר לאט אבל מגביר ומגביר ומגביר ומגביר.
5. דמות שלישית חשובה – בברוז' יש את ראף פיינס כמובן. כאן יש בעיקר דימויים אבל יש כאלה למכביר (החמור, שתי הנשים ומן הסתם עוד כמה).
6. לוקיישן. לוקיישן . לוקיישן. במקרה הייתי בברוז' בערך שנתיים לפני שראיתי את הסרט, ואם אני צריך לבחור הלוקיישן ההוא לוקח. אבל הנופים של אירלנד בסך הכל לא רעים בכלל, בטח עם צילום וירטואוזי כמו בסרט הזה.
וכל סרט שלפחות קרוב לרמתו לברוז', הוא מועמד בכיר לסרט השנה. השנה זה לגמרי זה.
טכנית שנה הבאה
אבל חוץ מזה מסכים לרוח הדברים.
סרט ממש יפה
לדעתי, הדבר הכי טוב שמרטין מקדונה כתב וביים בינתיים. להגיד שלמרטין מקדונה ולקולין פארל בהחלט מגיעים את הפרסים שקבלו על התסריט ומשחק זה לשון המעטה. השפה הויזואלית של מקדונה גם בהחלט מאוד השתכללה ויהיה קצת קשוח לנסות לעבד את זה להצגה בלי לשמור על חלק ניכר מהסצנות שבסרט (במיוחד עם החיות). וגם קארי קונדון ששחקה את אשתו של הבן המנוח של מייק בסמוך על סול גם כן ממש מצויינת בזה ואני חושב שיותר צריכים לדבר עליה. אה ובכיתי די הרבה בסרט חח.
אגב, לאוהבי מקדונה
עלה לאחרונה על הבמות בארץ עיבוד להצגה שהוא כתב לפני קרוב ל20 שנה בשם "איש הכריות" והיא ממש ממש מצויינת – שחורה, כתובה היטב, קורעת מצחוק ובעיקרון לדעתי מועמדת מאוד טובה לטקסט הכי טוב שלו.
אין לה הרבה הופעות, אבל ממליץ לנסות ולתפוס אותה אם אתם מצליחים.
איש הכריות? וואו
מה אתה אומר! ראית את הגרסה העברית? זה עובר טוב?
לא ראיתי באנגלית אז אין לי איך להשוות, אבל מאוד נהניתי מהגרסה העברית
(ל"ת)
מחזקת את ההמלצה
ובתור אוהבת מקדונה נהנתי הרבה יותר מהחברה שבאה איתי ללא ידע מוקדם למה היא נכנסת
יש גם צילום מצוין להצגה Hangmen שלו
כחלק מפרויקט National Theatre Live. זה הוקרן בארץ עם תרגום בסינמטקים, אבל לא חושב שזה קיים איפשהו. גם ההקלטות הבריטיות די נדירות.
בכל מקרה, ההצגה על תליינים באירלנד בשנות השישים. מלא הומור שחור ואחד הטקסטים של מקדונה שהכי אהבתי.
מחזק את ההמלצה 2
אני חוזר בשבוע הבא לראות את ההצגה בפעם השניה בשביל לוודא שאכן מדובר ביצירה הכי טובה של מקדונה (ראיתי רק את המחזה הזה ואת הסרטים) או שמה זו הייתה רק ההתלהבות הראשונית שלי.
ותודה לך על ההמלצה, אחרת לא הייתי שומע על זה.
בכיף
(ל"ת)
זאת באמת הצגה מצוינת. תודה רבה על ההמלצה!
יעלו אותה שוב בבימה ב12.4
זה לא סרט, זה מחזה אבסורד שהוא גם משל פוליטי-חברתי
למרות שיש כמה שוטים מאד יפים בסרט, הוא הרגיש לי הרבה פחות קולנועי משלושה שלטים או ברוז׳, שמהם נהנתי הרבה יותר.
בכל מקרה, קולין פארל נותן כאן את תפקיד חייו ומגיע לו אוסקר. איזה הופעה ואיזה שילוב אדיר של דרמה וקומדיה עם כל כך הרבה ניואנסים. פשוט מבריק.
אוקי, בתור מי שלא אהב אבל העריך את ברוז' ושנא את שלושה שלטים מה הסיכוי שלי לחבב את הסרט?
בכל מקרה גם ברוז' וגם שלושה שלטים לא הצחיקו אותי וחשבתי ששניהם סרטים רדודים בסך הכול. יש איזושהי מגמת שיפור כאן?
אני לא חושב ששלושה שלטים נעשה במטרה להצחיק
כלומר, אם באת לסרט עם ציפיות כאלה, לא מפתיע שהתאכזבת.
שלושה שלטים ממש לא סרט מצחיק
אומנם למקדונה יש שנינות מיוחדת שיוצאת בתחושה טבעית כמעט בכל דיאלוג שלו, ובהחלט יש בסרט כמה בדיחות, אבל זה לחלוטין לא סרט שנשען על ההומור שלו או אמור להמדד לפיו. קצת מזכיר לי את הסגנון של האחים כהן בסרטים הרציניים שלהם, גם אם הביצוע ייחודי לכל יוצר.
אני מאוד אהבתי את שלושה שלטים ואם לא התחברת לסרט זה בסדר גמור ומשהו אחר, אני פשוט לא חושב שצריך לשפוט אותו כ"סרט לא מצחיק", או כסרט כן מצחיק באותה מידה.
לגבי רוחות אינשרין, הייתי אומר שהוא קצת נקודת האמצע בין ברוז' לשלושה שלטים. אני מאוד מאוד אהבתי אותו אבל לדעתי ברוז' הוא יצירת מופת וגם את שלושה שלטים מאוד אהבתי, כאמור.
הסגנון שלו לא שונה כל כך משאר היצירות של מקדונה, הוא רציני כמו שלושה שלטים ואולי קצת מצחיק יותר ממנו (ועם הרבה הרבה יותר "אופי" אירי), כמו ברוז', אז אני לא חושב שהסרט הזה יגרום לך לשנות את תפיסתך.
מצד שני, הוא סרט רציני עם רעיונות מעניינים למדי. ככה שבהחלט יש מצב להנות ממנו גם בלי לאהוב את ההומור והסגנון הזה, מספיק שהפעם התמות שהסרט עוסק בהן יגעו בך ולדעתי תקבל סרט מהקוצע ומיוחד. ככה שבשורה התחתונה זה בטוח לא הסרט הכי גרוע שאתה יכול להעביר איתו שעתיים, תנסה, מה כבר יש להפסיד?
שניכים התעלמתם מהנקודה השנייה
הסרטים רדודים, הסרטים ממש רדודים. מרטין מקדונהמכניס סטיארוטיפים במקום בני אדם כי קל יותר להעביר את המסר איתם מאשר דמיות אנושיות יותר שלא חוזרות על תכונת האישיות היחידה שלהם שוב ושוב. רק שלקרווא לדמיות שלו בסרטים הללו סגטיארוטיפים הוא עלבון לסטיאורטיפים לפחות לסטיארויפים יכולים להיות יותר מתכונת אישיות אחת מה שלא קורה בסרטיו. אז השאלה שלי היא האם הוא הכניס בני אדם לסיפור או לא?
שניכם*
(ל"ת)
רק שלקרוא לדמיות שלו בסרטים הללו סטיארוטיפים *
(ל"ת)
לי דווקא נראה שממש תסבול מהסרט
אם הרגשת שהדמויות בברוז' (ובטח בשלושה שלטים) הן סטריאוטיפיות וחד מימדיות, אני לא חושב שיש לך מה לחפש ב"רוחות אינישרין". הכתיבה בו הרבה יותר "תיאטרלית", במובן הזה שהדמויות מייצגות רעיונות הרבה יותר מאשר בני אדם שלמים ואמיתיים. גם הדיאלוגים לא בדיוק אמינים וטבעיים ברובם.
(לא משנה את זה שחשבתי שזה סרט מעניין למדי, אם כי הרבה פחות טוב מברוז' שהיה וואו לדעתי)
טוב ראיתי....
תיאטרלי מהנה זה לא (ראה חנות הספרים למה שאני מחשיב לתיאטרלי מהנה). זה גם לא כל כך נורא (הכי פחות נורא שלו עד היום) אבל אני עדיין לא מבין מה אנשים מוצאים במרטין מוקדונה (ראה תגובות לקרקר כפול ואדון הבובות). תודה על ההזהרה בכל מקרה
תודה בובי
אוקי תודה אני אנסה. זה בערך עונה על מה שרציתי לדעת
כן…..
הבעיה היא שאני ממש לא מסכים עם האמירה הזאת (לפחות מצפייה בברוז, ושלושה שלטים)
אני הייתי דווקא אומר שכן
אני גם לא עד כדי כך התלהבתי מברוז' ושלושה שלטים אבל רוחות אינישרין באמת היה ממש מוצלח. אני לא הייתי שם אותו בתור "נקודת האמצע בין ברוז' לשלושה שלטים". הוא יותר דומה לסרטים שהם חקר דמות כמו המאסטר או מייקי וניקי. אני חושב שגם מבחינת כתיבה וגם מבחינת בימוי, רוחות אינישרין הרבה יותר מוצלח מהקודמים שלו.
מייקי וניקי זו השוואה מעניינת
ואולי גם פדלטון או הסרטים של מורהד ובנסון ,ועדיין, הוא קרוב בעיניי הרבה הרבה יותר לברוז'
ההופעה של בארי קיוגאן היפנטה אותי
כן, כולם עושים פה הופעה יוצאת מן הכלל, במיוחד קולין פארל וקרי קונדון, אבל דווקא בארי קיוגאן לדעתי גונב פה את ההצגה.
סרט מצוין. לא חושב שיגיע למעמד של ברוז' מבחנתי, אבל בהחלט יצירה נהדרת.
לא הבנתי
טוב
השבחים שהסרט הזה מקבל הם פשוט תעלומה בעיני. אין בו כלום ושום דבר. יש בן אדם נורמלי, שאין שום הצדקה ללות אותו לשעתיים מהחיים שלו, ובן אדם פסיכי. אבל לא פסיכי בצורה מעניינת, לא פסיכי בצורה שגורמת לך לחשוב, סתם פסיכי. הסרט מנסה לגרום לך לחשוב שבגלל שהחלק הראשון של מה שאמרתי נכון (אין הצדקה ללוות את הבן אדם הנורמלי הזה לשעתיים) היא הצדקה מסויימת לפסיכיות של השני. אבל היא לא. זו טענה מפגרת. והדבר הופך את כל הסרט הזה לסרט שאין בו כמעט אינטראקציה אנשוית בעלת עניין או נוגעת ללב, בגלל שכל האינטראקציות מסתובבות סביב אותו פסיכי. יש סצנה של חמש דקות של אינטראקציה אנושית בין קולין פארל לבארי קוגן שיכולה להצדיק את עצמה. אבל זה פשוט לא מצדיק את כל הסרט.
אני מבין שהכל פה עמוס סימבוליזם. אבל סימבוליזם עובד רק כאשר הוא סאבטקסט לסיפור. ולא שהוא מהווה הצדרה לרצף של סצנות, שההקשר היחידי ביניהם זה הסימבוליזם שעומד מאחורי הדמויות והמניעים שלהם
האהבה העמוקה שלי לסרט בטח לא נובעת משום סימבוליזם
ואם לך אין מקום בלב לראות סרט שבו בובספוג יום אחד מקבל התראה מסקווידוויד שהוא לא רוצה להיות חבר שלו, בעוד שאבא של פטריק מתעלל בו, איך אתה בכלל קורא לעצמך מעריץ של בובספוג.
אבל
הבעיה של הסרט הזה לא נותנים לי להכיר את סקווידוויד. הייתי מת להכיר את סקווידוויד. (הפעם היחידה שצפיתי בבוספוג היה בחדר הניתוחים בהדסה וזה היה בלי ווליום, אז אני מקיש קצת מהתגובה שלך את ההיקשים הנדרשים לתגובה שלי)
ובנוסף
מה שהולך ב'רוחות אינשירין' זה לא מישהו שלא רוצה להיות חבר של מישהו. כי זה דבר שאני מזדהה איתו והייתי מבין אותו.
זה בהחלט מה שהולך שם
זה נובע מעוד סיבות, אבל זה הרי הפרמיס של הסרט: יום אחד, חבר אחד מודיע לחבר אחר שהם כבר לא.
שוב, זה בסדר שהסרט לא עבד עבורך – אבל זה לא סרט שכולו מטאפורה אחת ארוכה שצריך להבין כדי ליהנות ממנה. אני, למשל, לא יודע כלום על הנמשל (נאמר שזה מלחמת האזרחים שברקע, ואני יודע עליה קרוב לכלום) אבל המשל עצמו תופס אותי לחלוטין – כי אני מכיר את הקיצוניות הזאת באנשים, כי הדיון על כמה אנחנו כחברה מזלזלים ב"נחמד" ומסתכלים רק על ה"מעניין" הוא משהו שאני חושב שהסרט עושה נהדר, כי הסרט מצליח לפרק מיתוסים על סוג הסרטים האלה (הטיפול שלו בשוטה הכפר הוא באמת נהדר – אם כי צריך אולי להכיר סרטים אחרים וכמה גרוע הם עשו את זה כדי באמת להעריך את זה), כי זה סרט מצחיק עם דיאלוגים נהדרים, וכי המשחק, הבימוי, וההכול בו פשוט עשויים למופת.
זה בסדר אם לא מצאת את זה, כאמור – פשוט (ואתה לא הראשון שאומר את זה) ההנחה שזה סרט שעובד רק ברובד מטאפורי לא ברורה לי. יש אנשים כאלה. ככה הם מתנהגים. מקדונה תופס סוג מסוים של גבריות, של חיים בחור, של תפיסות שקיים (גם אם בימינו הרבה פחות) ומצליח להכניס בו אנושיות, עניין ותחכום.
חותם על כל מילה.
מעבר לזה שיש לי ניסיון עם קיצוניות כזאת מיד ראשונה, התגובה הזאת כולל הסעיף של שוטה הכפר גרם לי להעריך את הסרט יותר.
זה מה שצריך כדי להפוך סרט לסיפורי??? אוי ואבוי + ביקורת סרט
זה לא מספיק להשתמש ב…. דרמה??? אילימות מיותרת הפכה לקיצור דרך לבמאים להפוך סצנות לרגישות ו"ריאליסטיות" יותר???
אני יודע שזה לא סרט אהוב במיוחד אבל "חנות הספרים" עושה עבודה הרבה יותר טובה בשמירת עניין. מבט נוקב אחד של ויולט על פלורנס או חיוך אחד של כריסטין שווה לאלף אצבעות חתוכות של קולם. "חנות הספרים" בונה את העולם שלו, מסביר למה האנשים בעיירה ובמיוחד ויולט מתנגים לחנות הספרים בין עם הם אפטים לקיומה ומעדיפים שילדהם יתמקדו בדברים אחרים או כדי לשמור על הסטטוס שלהם כנעורים וחכמים. "חנות הספרים" גם מספר לפרטי פרטים על תחומי העניין והעבודות של הדמיות מחוץ ובתוך האי מה שמקנה עומק לעולם ולקונפלקיט של פלורנס עם שאר אנשיי העיירה. את כל זה "רוחות" מנסה לעשות אבל כמו שאר הסרטים של מקדונה שראיתי הוא עושה זאת בצורה רדודה.
הכל נעשה בהערות "דרך אגב" שהסרט אפילו לא טורח להפוך אותן למשמעויותיות עבור הדמיות בסרט, באיזושהי צורה ולו הכי קטנה, חנות הספרים של היה חושב על לעשות משהו דומה. אני מבין שזאת הנקודה של הסרט להיות משעמםאבל עם זה המקרה למה זה לא סרט קצר של 40 דקות שמתמקד רק בדמיות הראשיות ונותן לאחות ולחבר 2 סצנות ולא לעשות סרט של שעה 45 שנמרחחחחחח?? "חנות הספרים" מצדיק את האורך של שעתים ועשרה, יש לא עשרה דמיות שאת כולום הוא מפרט ככול הניתן ומשווה את הפרספקטיבה שלהם לדמות הראשית, מה "רוחות" עושה בדיוק שמצדיק אורך דומה??
החלק הכי גרוע שאני אפילו לא שונא את הסרט הזה. אני אפילו מעריך חלקים ממנו והוא הדמיות לא חד מימדיות וסטיארוטיפיות במידה קיצונית (לפחות לא כאזות שקיבלה את כל זמן המסך) אבל יש לו את אותן בעיות שיש לשאר הסרטים שלו הם קומדיות/ דרמות / סטיארות עם סיפור רקע מצויין שמקדונה מתעקש לרדד באמצעות שימוש בבדיחות קרש חצי מצחיקות והפצת מיס אנפורמציה על טמטום. באיזושהי נקודה זה מפסיק להיות מבדר או מעניין וזה הופך למעיק (במקרה של שלושה שלטים מתסכל ומגעיל).
לא רגישות או ריאלסטיות יותר אלא בדיוק להיפך
למשהו שהוא לא יום-יומי, אלא מקבל גוון אחר – לא מטאפורה אבל לא מקרה שקורה לך בדרך למכולת.
לא ראיתי את "חנות הספרים" אז אין לי מה להגיב לכל שאר ההודעה.
זה לא מספיק
אני מודה הסיטאוציות בסרטים של מרטין מוקדונה תמיד מעניינות אבל ברגע שהדמיות שלו מדברות אחרי 20 דקות מתחילת הסרט אני מתחיל לאבד עניין. הבעיה עם הכתיבה של מוקדונה זאת ההשטחה של דמיות שהסרט מחשיב לרפות שכל. קטיילין אומרת להם את כל הדברים הנכונים, מילא שהדמויות בסרט לא מקשיבות לה לא נראה שהאימירות שלה משנות לעלילה של הסרט. או בקיצור לא נראה שיש לדמיויות בסרטים של מרטין איזשהו מקום במוח לדברים שאינם הנאות שגם הן בעירבון מוגבל. לא לאמפטיה, לא שיפור עצמי אפילו אין להם מקום לחשוב על הרגשות שלהם עצמם.
אם עושים לזה השוואה לבובספוג אז רוחות אינושיריין ,חוץ מהעלילה של בובספוג רוצה להיות חבר של סקווידויד (שלפעמים מעצבנת גם בבובספוג), ישנה העלילה של הפרק של סנדי רוצה לחזור לטקסס רק שבניגוד לפרק הזה שבו להעליב את טקסס הייתה בדיחה שנבעה מחוסר הבנה של הסיטואציה ורצון לעזור פה זה (חוץ מאחיה) נעשה בזדון , בכוונה או שניהם יחד. ולהוסיף חטא על פשע הבדיחה הזאת היא סיכום טוב של כל הסרטים של מקדונה, ערימה על עלבונות על אנשים """"טיפשים""""" שלא יכולים להבין את הסיטואציות המסובכות שסביבם. בחיים שלי לא הרגשתי רע כל כך עבור אוכלוסיות שאני לא מכיר והרגשתי כך משום שלאף אחד לא מגיע היחס המזלזל שמרטין מוקדונה מציג בסרטיו.
ההשטחת הדמיוית לא רעה רק בגלל שזה מגעיל, זה גם לא תורם כלום לדרמה, איך אנחנו אמורים שזהדהות עם דמיות שאת מעט האישיות שיש להם (אהבה לחיות, אהבה למוזיקה, החיבור שלהם עם האי, החיבור שלהם בפאב לתושבי האי וכו,) ודוחף אותם הצידה כדי להדגיש כמה טיפשות ואומללות הדמויות שלנו? איזה במאי עושה את זה?
במלך האריות לא עשו את זה, עד כמה שאני שונא את הסרט לולא הפרספקטיבה של טימון ו"סימבה הבוגר" לא היה לסרט איזשהו קונפליקט. בילדי זאב לא עושים את זה,לולא הסרט לא היה סוקר את כל החיים של האנה וילדיה ואת האישיות של כל אחת מהן לא היה אפקט לטוויסט של הסרט על הבחירות של הילדים על עתידם. אפילו משחק מחשב כמו זינו קלאש לא היה עושה את זה, הקוריידס, שבט המתבודדים במשחק יש פילוספיה שלמה למה שהם עושים ולמרות ששאר השבטים מזלזלים בקורייד, גאט הדמות הראשית הייתה חלק מהם לזמן מה ולמרות שזה ככל הנראה לא התאים לו, הוא עדיין מעריך אותם ומבין אותם. בנוסף פיסת מידע זו משמשת כניגוד אירוני לעלילה של המשחק השני ומראה את הצביעו של שאר השבטים לקוריידס בהתחשב שהם עצמם היו בסיטואציה דומה. בובספוג הוא היחידי שעושה את זה וגם אז:
1. לא כל הפרקים הם כאלו
2. רוב הזמן בובספוג הבין שהוא טועה מתישהו
3.בבספוג הוא גם ככה רידוד של החיים המודרנים של רוקו שהוא (אני מניח) רידוד לחוויות של ג'ו מארי אז הסרטים של מוקדונה הם רידוד של רידוד של רידוד, אולי עדיף שמוקדונה יעבור להכין קוראסונים? הוא כבר ממש טוב בלרדד את הנפח מהסיטואציות שלו (רק שיזכור לשים שמרים בבצק).
ועדיין יש דברים להעריך, הנופים יפים, המשחק טוב (המשחק בחנות הספרים טוב יותר), אהבתי את קייטלין (את פלורנס מחנות הספרים אהבתי יותר) והסיטואציה לכשעצמה טובה מאוד. וכל זה מקנה לסרט 4 נקודות מתוך עשר ומסתכם כסרט… פסדר (אפילו לא בסדר), איך זה אחד מסרטי השנה (או שנה הבאה) אני לא מבין וככל הנראה לא אבין למה אנשים אוהבים את הסרטים של מרטין אלא עם כן הם מדמיינים סרט פחות מגעיל ויותר עמוק במקום מה שהם רואים על המסך (חוץ מבברוז' אני יכול להבין למה אוהבים אותו כסרט חברה וגם אז יש סרטים יותר טובים בשביל זה)
אני כל כך לא מסכים עם הניתוח של איך מקדונה כותב
דמויות, ובכלל – שאין לי נקודת קצה להיאחז בה כהתחלה.
אפילו לא אחת?
לפחות חשבתי שתבין את הדוגמה ממלך האריות או בובספוג. בכל מקרה זה יותר ניסיתי להדגיש שאפילו לסרטים מצוירים יש יותר עומק רגשי מהסרטים של מרטין גם כאלו שאני לא סובל. זה לא שאני כועס עליך או שאני לא מסוגל להבין איך אנשים מסוגלים לחבב את הסרטים שלו בפרקטיקה? מה בניתוח דמות שלי שגוי? כי הדמויות האלו הם רק יצוג ""קולנועי"" לסיטואציות אמיתיות וכואבות??? אני מסכים עם זה אבל מבחינתי לא רק שזה מבוצע לא טוב אלא זה לא מבוצע כלל. הסרטים שלו הם מבחינתי דף נייר ריק עם נופים שמצוירית במרכזו נקודה ומראים לי את דף הנייר הזה במשך שעתיים מה העניין בזה? איפה העומק של הדמיות? לא של הסיטואציה של הדמיות?
קודם כל, לא אמרתי שהניתוח שלך שגוי
אמרתי שאני לא מסכים איתו. ובכלליות – אני לא חשוב שמדובר בדמויות שטחיות, אני לא חושב שמדובר בדמויות "רפות שכל" שמקדונה נהנה להעניש, אלא בדמויות אמיתיות להחריד שלא פעם רודדו לסטריאוטיפים שמקדונה נהנה להאניש.
אהה.. אוקי
את זה אני מבין עדיין
1. אני לא מעריך את הרידוד, אני מעדיף יצוג לא מדויק ומוסבר של הכאב מאשר יצוג מדויק ורדוד (שכחתי להגיד שזו הסיבה שאני לא אוהב את Team America )
2.אני לא מעריך את הסדיזם והנייליזם, מבחנתי זה סתם אכזרי בלי סיבה כלשהי, יש לדמיות הללו מספיק קשיים מבלי להוסיף עוד מלודרמה.
3.
התלונה שלי לא נובעת מ"לא פעם" התלונה שלי נובעת מ"כל פעם" בכול הסרטים שראיתי שלו כל הדמויות (אולי חוץ מקרוליין) היו סטריאוטיפ כלשהו האלמט הזה מוסיף משהו?? זה מתסכל רק אותי??
אוקי התבלבלתי בשמות טעות שלי
קולום: שכחתי שזה הזקן התכוונתי ל פאדרייק (נשמע כמו פטריק)
קייטלין : שיבון
אבל הוא טועה
הסרט (דרך קייטלין ) אומר לנו שהוא טועה גם המוזיקה לא תעזור לו. היחידה שיש לה איזשהו הגיון בסרט היא קייטלין היא עזבה את המקום כדי לעסוק במה שמעניין אותה והוא צריך לעסוק במוזיקה לשם העיסוק ולא לשם התרומה לעולם כי לאי הזה אין תרומה כזאת (לפחות לא כזאת שהסרט מראה) ולכן היחס שלא לקולין אינו מוצדק משום שקולין לא משפיע על מטרה זאת בשום אופן כי המטרה שלו לא יכולה להתממש בדרך שלו (בלי ידע חיצוני).
רגע....
להיות משעממים זאת לא כל הנקודה של הסרט??? טכנית הוא צודק לא??? חוץ מזה כל הפרטים הללו מובילים ל….כלום, אולי לשקילה של הערכים של המבוגר שנמשכת… מאית השניה וגם זה אחרי שקולין צעק עליו פעמיים ואז הוא …שינה את דעתו אחרי שהוא שמע מה קולין עשה?? או קולין עצבן אותו בזה שהוא בא בכלל?? האם זה משנה בכלל???
אין לי מושג על מה אתה מדבר
יכול להיות שאני אהבתי את הסרט ואתה לא, זה בסדר. לא הכרתי את הבמאי הזה קודם אבל מסתבר שאני מתחבר למקדוניה הזה. זה נהיה סתם טחינת מים.
רגע על מה אתה מגיב?
על התגובות שלי אליך או התגובות שלי לקרקר כפול? לא דיברתי על מה שאני חושב על הבמאי בתגובות אליך. בכל מקרה זה לא משנה אני עדיין לא מבין מה אנשים אוהבים בו או אפילו מה אתה ממש אוהב בסרט הזה. אני יכול להגיד שאם אהבתה את זה יש עוד מאיפה שזה בא וכשאני אומר עוד אני מתכוון לבדיוק אותו הדבר רק פחות טוב, אבל לא באופן משמעותי. חוץ מזה זה בלבול שלי בסה"כ רציתי הסבר כולשהו מצידי שיהיה קישור לכתבה אחרת אני פשוט מבולבל
נפלא
לא ציפיתי להתרגש, הנחתי שהסרט יילך יותר בכיוון של "7 פסיכופטים" ויהיה קומדי וכיפי.
ובכן, יש כאן גם קומדיה, אבל יש בו משהו כל כך אנושי ונוגע וזה תפס אותי לא מוכן.
אבא שלי גדל בשנות ה50 וה60 בכפר קטן ומנותק בארגנטינה, ועל אף ההבדל של עשרות שנים ואלפי קילומטרים – הסיפורים שלו מהכפר כל כך דומים למה שהולך בסרט.
נכון, קטיעת האצבעות זו כבר חציית גבול למה שסביר שיקרה, אבל זה מעביר את הנקודה ושובר יפה את הריאליזם של כל שאר הסביבה.
ההופעות מצוינות, המועמדויות לכל הרביעייה המובילה מוצדקות מאוד. לא הכרתי את קרי קונדון והיא הייתה נהדרת, ריגשה אותי מאוד. את בארי קאוגן הכרתי בקטנה, והופתעתי ממנו ממש לטובה. הוא העביר בצורה כל כך טובה את חוסר האונים של הדמות שלו.
הלוקיישן המהמם אך שומם של הסרט (מי טרח לבנות את החומות היפות האלה בכל מקום כשיש שם כל כך מעט אנשים?) רק מוסיף ומחזק את הכל.