במקור: Bandits
במאי: בארי לוינסון
תסריט: הארלי פייטון
שחקנים: ברוס וויליס, בילי
בוב ת'ורנטון, קייט בלאנשט,
טרוי גריטי
שודדים תמיד נתפסו בעיני הציבור כמפחידים מאוד. כנראה זה משהו במבט הקשוח בעיניים, קול הבס הרועם והאקדח האימתני. רק מה, בחלוף הזמן, עם הולדתו של "הגבר הרגיש" – זה שבוכה ועוד מדבר על זה – חלו שינויים מספר גם בתחום שוד הבנקים: המבט הקשוח הוחלף במשקפי שמש "ורסצ'ה אוריגינל, בעשר שקל" מהתחנה המרכזית, קול הבס המאיים דמם לכדי שתיקה רבת משמעות, והאקדח הגדול שודרג לפתק מתנצל מאמא, או לסתם רשימת קניות למכולת: "שלום, אני רוצה 5 פרנק שוויצרי באריזת מתנה, 3 יורו אירופי דל שומן וגם 9 שקלים ישראליים (בשביל לתרום לרוח הישראלית)".
ומכיוון שכך, רוב סרטי השודדים הפכו עם הזמן מסרטי מתח רווי מרדפים ובריחות נועזות, למשהו קליל ובלתי מזיק.
'בנדיטס' הוא דוגמה טובה לסרט בלתי מזיק שכזה: ג'ו בלייק (ברוס וויליס עם חופן זרדים אפורים על פדחתו. ברוסי כפרה, מתי תבין שאנחנו אוהבים אותך כמו שאתה?), וטרי לי-קולינס (בילי בוב ת'ורנטון) הם פושעים שלכאורה אין להם דבר במשותף: ג'ו הוא אימפולסיבי, חי את הרגע. טרי הפסימי הוא אדם שקול וחושש מסיכונים מיותרים. הוא מעולם לא יוזם ותמיד נגרר אחרי חלקלקות הלשון של ג'ו הכריזמטי.
כשג'ו שוקל קריירה כשודד בנקים סדרתי, טרי מזדעזע מהרעיון, אולם מציע שיטת פעולה ייחודית, שתמנע שפיכות דמים מיותרת. וזה עובד ככה: ערב השוד מגיעים ג'ו וטרי לביתו של מנהל סניף הבנק ונשארים ללון שם. המנהל ובני משפחתו נלקחים כבני ערובה. השכם עם שחר יוצאת החבורה העליזה אל הבנק, שם ממלא מנהל הבנק את כיסם של השודדים בכסף מזומן, והם יוצאים שמחים וטובי לבב מן הבנק – עוד לפני פתיחתו ללקוחות. לאחר כל שוד כזה, ובמטרה "לתת לעסק להתקרר" קצת, קובעים טרי וג'ו זמן ומקום למפגש (ולשוד) הבא.
אלא שבאחת ההפוגות הללו נדרס טרי בידי קייט (השחקנית קייט בלאנשט. מדהים איך שבכל סרט היא מצליחה להיראות כל כך שונה – כל כך לא היא). קייט היא עקרת בית מתוסכלת שכמאמר הקלישאה – יש לה הכל, ובעצם אין לה כלום. התאונה הנ"ל מספקת לה ריגוש רגעי שהיה חסר כל כך בחייה, והיא נדבקת לטרי, כמו גם לג'ו.
ג'ו כלל אינו מאושר מהעניין, שכן דבר כזה אומר מבחינתו שעכשיו המשטרה תייחס להם גם חטיפת אישה, מה שיסבך אותם עוד יותר, אולם הוא לא יכול שלא להיות מוקסם מקייט, והיא – ממנו: הוא גבר כובש, בעל חיוך דק צופן סוד (תראו לי סרט אחד שבו ברוס וויליס לא מחייך ככה!) ויודע להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון, כל כך יודע, עד שקייט מייד מוצאת ביניהם קשר מיסטי פלאי ומדהים, תוך שהיא מתנשפת לעברו באי אמון: "מה, גם אתה מכיר את השיר 'Total Eclipse of the Heart'? ואני הייתי בטוחה שאני היחידה!". כולנו נחנקנו במושבינו בשוק טוטאלי.
אבל קייט לא מסתפקת בג'ו השרמנטי. היא נמשכת גם לאינטלקט של טרי (לא יכול להיות שהמראה שלו מושך אותה – בילי בוב מפגין ב'בנדיטס' את מראה הכלבלב העזוב שעומד ליבב בכל רגע, א-לה ניקולס קייג'), ועכשיו לא רק שג'ו וטרי מסובכים עד מעל לראש עם החוק, הם גם תקועים עם אישה מטורללת (ונשואה) שלא יודעת במי מהם לבחור.
כל זה טוב ויפה, אלא שלמשוואה של 'בנדיטס' נכנס עוד משתנה אחד: הבמאי. והוא חירבן – ממש כך – את הסרט:
הבמאי של 'בנדיטס', נתון להשפעות פולניות כמו "ילד טוב משאיר צלחת ריקה", סבור היה שלצופים מגיעה תמורה מלאה לכל סנט ששילמו (ובהתחשב במחירי הכרטיסים – זה באמת נחמד מצידו). אי לכך, הוא דחס לסרט כמעט כל פיסת פילם שצולמה, ובשבבי הצלולואיד המקריים שלא נעשה בהם שימוש בסרט עצמו – קישט בעליצות את קרדיטי הסיום. בסיומו של המבצע המפרך הזה, נשלח לקולנועים הסרט 'בנדיטס, גרסת הבמאי – ספיישל אדישן מילניום פלוס (בתוספת פירוש קסוטו למתקדמים)', או בקיצור: 'בנדיטס'.
אילולא המריחה הנוראית הזו, 'בנדיטס' יכול היה להיות סרט משעשע וכיפי עד מאוד. כלומר, הוא באמת משעשע, אבל איך אומרים – צריך לדעת לשים סוף לכל דבר, ובאיזשהו שלב לנו כצופים נמאס לראות שוב ושוב את ג'ו מקסים את קייט, מייד אחריו את טרי – מקסים גם הוא את קייט, או מנתח באובססיביות את תחלואיו השונים ומיחושיו הטריים, ושוב את ג'ו הרגיש ומיד אחריו טרי בעוד התקף היפוכונדריה ששם בכיס הקטן את יהורם מ'קרובים קרובים'. בין לבין גם סצינות השוד נמרחות להן – ג'ו וטרי לא דוגלים באלימות, כך שאפילו ההנאה הקטנה שבשוד מלא אקשן נמנעת מאיתנו. וכשהסרט הוא לא בשר ולא חלב, המקסימום שאנחנו מקבלים זה קצת וויכוחים פרווה:
" – תנו לנו את תכולת הכספת!
– אה… אה…
– נו? בבקשה?"
וזה, מה לעשות, לא מעניין במיוחד. למען האמת, קצת אחרי ההפסקה, ולאחר שסיימנו לבחון בעיון את כל סביבות האולם, ערכנו אני ושותפי לצפייה קרב חרבות אור באמצעות גליונות מגולגלים של "קולנוע פלוס", בעוד שותף נוסף לצפייה סר הצידה והחל לרקוד ריקודי סטפס קטנים. עד כדי כך.
אבל מה, כשהסרט יגיע לוידאו, ורק אז – קחו אותו. בכל זאת – ברוס וויליס שווה כתמיד, קייט בלאנשט אצילית כהרגלה (אגב, מתאים לה נורא השיער האדום הזה), וטוב, יש עוד איזה אחד, בילי בוב, אומרים שגם הוא בסדר.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- ברוס וויליס – אתר מעריצים
- בילי בוב ת'ורנטון – אתר מעריצים
- קייט בלאנשט – אתר מעריצים
- איך לשדוד בנק
- איך לא לשדוד בנק
- הבנדיט ברונו
- רוב באנקס
- Total Eclipse of the Heart
תודה
אני שמעתי דווקא שהסרט טוב (למזלו אני לא זוכר מי אמר לי את זה) אבל אחרי הביקורת אני אדע להתרחק ממנו.
לא שבאמת הייתי הולך אליו, יש סרטים עדיפים אבל לא נורא (למה להיות קטנוניים?!)
בילי בוב זה בעלה של אנג'לינה נכון? (שימות!)
__________________
possible אהרו"כ?
אוהו מיי גודנס!
לא נכון! תגידו לי שזה לא נכון! IMDb טועה, כולם משקרים, היא לא נשואה ל…ל…לזה!
בזה הרגע כל הערכתי הרבה לאנג'לינה ג'ולי – האישה והדדיים, הדדיים והאישה – נתפוגגה לה כעננת טסטר של בושם בסופר-פארם. אם *הוא* הדבר הכי טוב שהיא יכלה למצוא לה, סימן שאין עוד תקווה לנו – בנות התמותה הרגילות עם המותניים הממשיים.
איפה את חיה?
אלה חדשות רכילות צהובות ולו רק בגלל שהנייר עליו התפרסמו כבר הספיק להצהיב!
לא היה מדור רכילות בשנתיים האחרונות שלא סיפר כמה על הצהרות האהבה הנפלאה שלהם, על הקעקוע שאנג'לינה עשתה עבורו, או סתם פרסם אינסוף תמונות של הזוג.
ווייק אפ אנד סמל את חומוס!
עינת
ולעומת זאת
זה אומר שלנו, המתים החיים, עוד יש סיכוי…
מי, מי רוקד סטפס?
אני עם הלונג'ון – לראות בוידאו בהחלט, לא לבזבז 30 ש"ח.
החיוך הגדול ביותר שקישט את פרצופי במהלך הסרט בקע כשחשבתי על יהורם בתפקיד בילי בוב ת'ורנטון…
יהורם היה יותר מצחיק.
ברוס, מצד שני, הוא ברוס.
ובלאנשט היא בלאנשט.
וללכת עם חברים נפלאים זה ללכת עם חברים נפלאים…
אבל זה כבר לא מעניין אתכם, נכון? :)
באמת?
מצד אחד, הסרט נקטל בכל מקום אפשרי במערכת השמש (כמעט).
מצד שני, הטריילר היה מגניב.
מצד שלישי, לפי הביקורת הזאת, יכול להיות שהדברים המגניבים היחידים בסרט היו גם בטריילר.
או בקיצור, איי ניד א סקנד אופיניון!
יש לי שתי מילים בשבילך.
הטריילר של "כלבים וחתולים".
טריילר מדהים, לא? מצחיק, מרתק, וכן הלאה.
הסרט? כדור פרווה תקוע בגרון.
ובנדיטס? אלמלא הייתי מקבל כרגע הוכחה שהזכרון שלי לא משהו, הייתי טוען שהסרט לא משהו. נסחב, מייגע, אורכני. לך, ראה חצי ראשון, ותעבור בחצי השני לראות שוב את שר הטבעות, באולם הסמוך.
ואגב, טרי לא היפוכונדר. הוא באמת חולה. נמאס כבר מהאטימות הזאת של החברה.
דוקא לא
זה די הפתיע אותי, אבל ברוב מערכת השמש הסרט הזה לא נקטל. למעשה הוא קיבל הרבה ביקורות טובות, משום מה, ובימד"ב זכה ל-7.0 בלתי מוצדק.
איי סקונד אופיניון.
אפרופו סרטים שאני הולכת אליהם כדי למנוע מאחרים לבזבז את זמנם – סרט מיותר וטרחני.
*לא* מגניב בשום צורה שהיא ודעתי עוד יותר קיצונית מזו של הלונג:
ברוס וויליס מגוחך עם שיער המטאטא הזה, בילי בוב סתם ניג'ס ורק קייט נראית מ^גניבה (אבל גם ממנה לא נחסך טקסט קלישאי במירעו).
עלילה? מסטיק בזוקה שאיבד את טעמו אחרי שלוש ורבע לעיסות.
מומלץ לצפיה רק בחברה טובה, והמבין – יבין.
אגב, אני המומה ונזעמת מהעובדה שלבילי בוב ת'ורנטון יש מספר אתרי אינטרנט מושקעים ולברוס וויליס יש כולה כמה אומללים בסגנון עיצוב עזה 1992. יתוקן העיוות לאלתר!
לדעתי היה משעמם מתחילתו.
בילי בוב צריך להחליט איזה סוג של מחלת נפש יש לו, כי בתור אוטיסט-פרנואיד-היפוכונדר-נוירוטי-מגמגם-סכיזופרני הוא סתם מעצבן. ברוס וויליס הגיע לשלב השון קונרי בקריירה שלו (השלב שבו הוא מגלה שכדי לקבל תשואות על החן והכשרון שלו הוא לא צריך לעשות יותר מלהגיע לצילומים), לדמות שלו אין אפילו התחלה של אופי. קייט בלאנשט בסדר, יחסית. בעלילה אין שום הגיון, והסרט, כמו שלונג כתבה, נמרח כמרגרינה מזולה על פני באגט.
נקודת אור: מישהי שמופיעה בתפקיד זעיר ("מגפיים ורודים"). חיפוש בתנ"ך העלה שקוראים לה ינואר ג'ונס. אני לא ממציא את זה. יוקם מועדון מעריצים ומיד!
אה, אילו החיים היו כל כך קלים.
כל מה שצריך כדי לזכות בנערה כמו "מגפים ורודים", הוא לגנוב מכונית מפוארת, ולהראות נבוך.
שווה לנסות.
נו באמת.
אם תהיה לי כזאת מכונית (גם אם גנובה), וארגז כסף בבגאז', למה שאסתפק באחת כזאת?
הדרישות יהיו יותר גבוהות, כמובן. אבל לא זה המקום לפרטן.
אהם. אם שמת לב,
היה כתוב גם שהיא יצאה עם אשטון קוצ'ר (קלסו מ"מופע שנות השבעים"). למה מועדון מעריצים? אי אפשר ישר להרוג אותה?
אני שמח לבשר
שינואר ג'ונס, "מגפיים ורודים" בעצמה, תשחק ב'אמריקן פאי 3' את אחותה של אליסון האניגן. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על הוליווד שתדע לזהות, אה, כשרון, אמיתי.
ראיתי אותו ביום רביעי האחרון
ראיתי את שר"ה עם אלון ועוד ידיד שלי ב-17:30, וב-22:00 נשארנו לבנדיטס… (מינוס אלון, פלוס כמה חברים אחרים).
רציתי להספיק לראות את שר"ה לפני שהסקר הקודם ירד, ובסוף בכלל שכחתי להצביע!!!
עוד אחרון: אל תלכו עם אפסאלון לסרטים שהוא כבר ראה. הוא מספיילר!!!
בנדיטס היה סרט חביב למדי, לא משהו מיוחד. אכן הורגשו רגעי שעמום קלים (במיוחד שהסרט התחיל קצת לחזור על עצמו). אין ספק שאפשר ואף רצוי היה להאיץ את הקצב או לחתוך יותר בעריכה, כי בשלב כלשהו באמצע הוא סתם נמרח, ללא כל הצדקה.
לפחות הסוף חמוד… :-)
ברוס ויליס משחק את עצמו, בשילוב של כמה דמויות מסרטיו הקודמים (בעיקר "ללכת על הכל" אני חושבת) והשיער שלו נע בין מגוחך למזעזע.
את בילי בוב לקח לי קצת זמן לזהות (למרות שהשם שלו מופיע בקרדיטים, נו, מה לעשות) אבל הוא משחק את תפקיד ההיפוכונדר הנוירוטי כמו שצריך: הוא מצליח לעצבן יופי.
קייט בלאנשט מקסימה כהרגלה, וצבע השיער שלה הדהים אותי. לא אהבתי אותו, אבל אני לא יכולה שלא להודות שלמרות שבכל סרט היא עם שיער אחר לחלוטין, הוא תמיד נראה מאד טבעי ומאד הולם אותה!
מישהו יודע מה המקורי?
(אני אישית בעד הג'ינג'י של אליזבת, שגם הכי התאים לה, לדעתי).
לסיכום, אני מסכימה עם התמיכה בוידאו, אבל אם בא לכם משהו קליל ולא מחייב בקולנוע (ויש לכם חברים שלא יילכו אתכם לסרטים שלא יצאו מהוליווד) זה גם בסדר.
עינת
אשם
רציתי לכתוב תגובה מנומקת
ולשאול מה הקטע עם הסוף הדביק הזה אבל נזכרתי שבאמת נרדמתי 50 דקות מתחילת הסרט
סרט מרתק זה לא היה.
יש משהו שלא הבנתי
גם בטריילר, איזו סיבה יש להם להישאר ולישון בבית של מנהל הבנק? למה לקחת את כל המשפחה כבני ערובה? (מעבר לאלמנט הקומי שהיה בטריילר).
הם לא יכולים פשוט לחטוף את בעל הבנק לפני שהוא מגיע לעבודה? או מקסימום לחטוף רק אותו יום לפני כדי להגיע מוקדם? ועוד הוא דאג על זה שהם חוטפים אישה בזמן שהוא לוקח משפחה כבני ערובה כל פעם?
אלא אם משהו בזה נשגב מבינתי, זה נראה לי ממש אדיוטי.
זה דווקא מאוד הגיוני:
אם הם היו מתפרצים לבנק בשעות הפתיחה הרגילות שלו – לא היתה להם ברירה אלא לאיים בנשק.
לחכות עד שמנהל הבנק יגיע – הם לא יכולים, כי הוא מגיע יחד עם שאר העובדים, בזמן פתיחת הבנק, וזה אומר שהם היו נאלצי להשתלט על הרבה אנשים.
לכן, כדי להכריח אותו לבוא לפני שאר העובדים, *הרבה* לפני שאר העובדים, הם מגיעים אליו לילה לפני ומודיעים לו ולמשפחתו שהם עתה בני ערובה (סתם מודיעים להם. אף אחד לא מאיים בנשק). מנהל הבנק, שלא רוצה שיהרגו מישהו מבני משפחתו (שגם נלקחת יחד איתו אל הבנק – הם הרי "בני ערובה"), משלם כ"כופר" את תכולת הכספת עוד לפני ששאר עובדי הבנק מגיעים. בצורה הזו, הם דואגים ש*גם* מנהל הבנק יגיע מוקדם לעבודה, ו*גם* בני המשפחה שלו יגיעו איתו לעבודה ויספקו לו מוטיבציה לשלם את הכסף.
וככה במקום להחזיק
כבני ערובה את עובדי הבנק במשך 10 דקות, הם צריכים להחזיק כבני ערובה את כל משפחתו של המנהל במשך לילה שלם. הגיוני זה לא.
אבל לא היתה להם דרך להשתלט
על *כל* עובדי הבנק כדי להחזיק אותם כבני ערובה. חוצמזה שאז מישהו היה קורא למשטרה וכו', ומנהל הבנק היה מקבל תמיכה משאר העובדים כדי שלא ייתן את הכסף.
בדרך הנוכחית, לא רק שהם יכולים לשלוט במועד הגעתם לבנק ולהשתלט אחד אחד על העובדים שמגיעים מוקדם מידי לעבודה, הם גם מפעילים לחץ פסיכולוגי אדיר על מנהל הבנק, שחרד באופן אישי למשפחה שלו (כי מה אכפת לו משאר עובדי הבנק – זה לא משהו שייגע בו איפה שהכי כואב). הגיוני זה כן.
אני מסכימה עם לונג!
זה הגיוני, במיוחד בסרט אמריקאי קיטשי שבו המשפחות הן משפחות טיפוסיות מכניסות אורחים ומגעילות שכאלו. השיטה הזו חוסכת הרבה איומים ומצמצמת את הסיכויים לפרצי אלימות (כפי שלונג ציינה – לצערם של הצופים), אם כי צריך לשלוט במשפחה ביד רמה מאוד כדי שאף אחד מהם לא יפנה בסתר לעזרה.
לא, זה לא היה קורה.
בארה"ב, ההנחייה המפורשת שמקבלים פקידי בנק למקרי שוד היא "תנו את הכסף ואל תעשו בעיות". הסיבה? אם הם משלמים את הכסף, הביטוח יחזיר את זה. אם יתפתח במקום קרב יריות, במיוחד כזה עם נפגעים, מספר הלקוחות של הבנק יצטמצם בצורה דרסטית, וסביר שגם מספר העובדים.
מעבר לזה, הרבה כספות בנק בנויות כך שהן נפתחות רק בשעות ספציפיות, שיש להן טיימר לפתיחה כך שצריך לחכות פרק זמן מסוים בין ההחלטה לפתוח אותן לבין הפתיחה, ושצריך יותר ממפתח אחד כדי לפתוח אותן, והמפתחות לא נמצאים כולם בידי אותו אדם (אם כי אני לא בטוחה לגבי מנהלי סניפים).
אבל מה אני יודעת, אני, לא ראיתי את הסרט…
אה טוב, הראו שם מקרה אחד
בו הם כולם צריכים לחכות לסגן המנהל, או מי שזה לא היה שהחזיק את צרור המפתחות השני.
ונכון שהסרט נמרח, אבל זה עדיין לא אומר שהם מראים שם את *כל* הזמן שהם מחכים עד לפתיחת הכספת. יש גבול.
ליקוי של הלב
שיר מהמם! הזכיר לי את הסלואים הדביקים מהאייטיז (שכשלעצמן היו הרבה פחות מהממות).
מהביקורת הבנתי שהאיזכור של השיר הוא הדבר הכי טוב שקרה בסרט, ואני מקווה שהיא תציל אותי מללכת לסרט הזה עם חברה שלי, שמנדנדת לי לבוא איתה בתואנה, שזה כמו "אושן 11" הכייפי.
ליקוי מלא של הלב
הקטע הזה הוא אחד הקטעים המטופשים ביותר בסרט שמוכיחים שגם סצינות שבבסיסן רעיונות שוליים שהוסרטו בטעות זכו להכלל בסרט הסופי. הדרך היחידה שבה הסצינה הזו היתה יכולה להיות יותר גרועה היא אם היו מחליפים את השיר הזה בשיר "לכובע שלי שלוש פינות".
שיר לא רע בכלל,
ורק מהתיאור המשעשע של לונג ("נחנקנו במושבינו בשוק טוטאלי") קיבלתי חשק עז לראות את אותו הקטע.
אני מוחה.
לא נחנקתי, ולא השתנקתי.
אולי השתעלתי, לאות מחווה עם הסובבים.
כמו כן, לא הייתי מעורב בשום מקרה של ריקוד סטפס, או קרב עם חרבות אור. כל הטוען אחרת, מסתכן בתביעת דיבה. לפחות אחד מהמאורעות לא היה ולא נברא, והוא חלק מנסיונו של דמיונה ההיפר-מפותח של הכותבת למלא את החסכים בקלט חושי שנבעו מדלילות הסרט.
כמו כן, השוקיים שלי אינן, ואני חוזר ומדגיש, _אינן_ טוטאליות.
נכון מאוד
אישית, כשיצאתי מהסרט הייתה לי הרגשה שאפשר היה לסגור אותו בשעה וחצי ולאף אחד לא היה איכפת (להפך, זה רק היה משפר אותו). אני אישית גם פחות התעצבנתי מבילי בוב (לדעתי הוא דווקא היה בסדר) אלא מהבחור השלישי, הפעלולן האדיוט ההוא. הוא היה *ממש* מעצבן…
אם הסרט היה קצר יותר הוא היה יכול להיות נחמד + עכשיו הוא סתם…חביב –
למה? הוא היה הכי חמוד בסרט!
וכל השטויות והמשחקים שלו שעשעו אותי קשות…
רדו מהבוב
אני יוצא כאן לקרב לא-מוצדק:
רדו מבילי בוב תורנטון!
נכון, אני יודע, הוא לא השתתף באף סרט טוב בחמשת השנים האחרונות (למרות שהוא משחק בחדש של האחים כהן, ורירי כבר נוזל), אבל פשוט אי אפשר לשכוח לו את 'סלינג בלייד', הסרט שהוא כתב, הפיק, ביים וכיכב בו בתפקיד הראשי – גם סרט מדהים וגם משחק מפיל מהכסא. פשוט לא מהעולם הזה.
אז הוא החליט לבזות את עצמו בהוליווד בעבור חופן דולרים וזוג דדיים, אבל – בניגוד לברוס וויליס – הוא באמת יודע לשחק, הוא פשוט בוחר לא לעשות את זה.
סליחה?! מה עם ארמגדון???
אם זה לא סרט טוב, אז למה ראיתי אותו 3 פעמים בקולנוע? (במחיר מלא)
ועוד כ-6 פעמים בוידאו?
הא?!?
עינת
(מחכה לאנשים בחליפות הלבנות)
סליחה?! מה עם ארמגדון???
סליחה, כן, בחיי, איך שכחתי את מפגן המשחק המשובח שלו בסרט האיכות ארמגדון!
(מכה במצח בכל הכוח)
בושה וחרפה! הרי ליב טיילור נתנה שם קטע מבריק, בו כדור הפינג-פונג המשונן של הדיאלוג שלה ניתז כפרי בשל מעל משטח החימר המבהיק של האינטלקט שהפגינו גבותיו ומצחו המושחזים של בילי-בוב רב המלל!
נ.ב. – למקרה שזה לא היה ברור, המכה היא במצח שלך.
הבמאי (ודרך אגב, חזרתי!)
מפתיע קצת עניין הבימוי הגרוע. בארי לווינסון הוא במאי לא-רע עד מצויין בד"כ.
איש הגשם, לכשכש בכלב, דיינר, בוקר טוב ויטנאם. לא רשימה רעה כל-כך…והוא גם היה מעורב בהפקה של אחת מסדרות הטלויזיה הגדולות בכל-הזמנים מבחינתי: רצח מאדום לשחור.
אבל כנראה שאף אחד לא מושלם.
ודרך אגב – יהודה סתיו מידיעות דווקא די אהב את הסרט, והשווה אותו לקומדיות כאלה ואחרות משנות הארבעים. לא שזה אומר לי הרבה.
אולי זה רק אני
אבל דווקא די נהנתי. נכון שהייתי בחברה מתאימה, ונכון שיש לי חולשה לקייט בלאנשט (מדהימה כל פעם מחדש), הסרט היה לא רע. צודקים הקובעים כי הוא חוזר על עצמו, זורם בכבדות וכמעט נטול אקשן, זה סרט קליל, מהנה, ומה שבאמת הביא אותו (לפי דעתי לפחות) לציון "לא רע" הוא הסיום המתחכם.
וניטפוק לסיום – (ספוילר קטן) התאונה היא לא מה שמספק לקייט "ריגוש רגעי שהיה חסר כל כך כל חייה", אלא תוצאות התאונה, כלומר (אזהרה: פסיכולוגיה בגרוש) המפגש גם הצמד, הקריצה לעולם הפשע, והחיים חסרי המשמעות שחייה עד לאותו רגע.
כבר הוכח שברוס
ויליס וקומדיות מכל סוג לא הולכים יד ביד, וקשה לי להאמין שבסרט הזה זה ישתנה. האם אחרי שתי הקומדיות הלא כל-כך מוצלחות "ללכת על הכל" ו"הילד" יש סיכוי שברוסי השתפר בתחום?
את שני אלה דווקא לא ראיתי
אבל אם עוסקים בברוסי וקומדיות, מה עם האדסון הוק הנפלא?
אני ממש אהבתי (would u like to swing on a star?)
ואפשר וגם רצוי להזכיר את האלמנט החמישי, the last boy scout וכמובן הסדרה הנהדרת בלשים בלילה.
אמנם אלו לא קומדיות פרופר אלא קומדיות אקשן, ובכל זאת…
אה- ושכחתי – קולו של מייקי ב"תראו מי מדבר".
האלמנט החמישי היה
סרט לא רע, אבל כמו שאמרת, הוא לא בדיוק עונה להגדרה של הקומדיה הקלאסית.
ולגבי "האדסון הוק", לא ראיתי, ולכן אני מנוע מלהגיב. הזכר לי על מה זה, אם לא אכפת לך.
דיברתי רק על הקומדיות שלו שראיתי, ואלו שראיתי התאפיינו בדביליות משוועת, בחוסר חן ובחוסר מקוריות. אני מתכוון ללכת לראות את "בנדיטס" בקרוב, מתוך תקווה שהוא יותר טוב מהשניים שהזכרתי קודם.
שניהם סרטים נפלאים.
ושניהם חביבים עלי מאד, אם כי האלמנט החמישי יותר.
האלמנט החמישי הוא סרט מד"בי, והוא בעיקר סרט אקשן, לא קומדיה, שעוסק בנהג מונית-רחף בעוד די הרבה שנים, שנוחתת לידיו בחורה שבהדרגה מתברר שהיא אמורה להיות הצלתו של המין האנושי מסכנה נוראה שמאיימת עליו. העלילה מורכבת, מרתקת ומשעשעת, והסרט פשוט מגניב, ומכיל את אחד השימושים המוצלחים ביותר שאני שמעתי בימי חיי בקטע אופרה. וכן, יש הרבה קטעים מצחיקים.
לגבי הדסון הוק, זה סרט שמספר על פורץ-מטפס שהיה במאסר ומשתחרר, ומקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה לבצע פריצה אחת אחרונה. העסק מסתבך כשמתברר מי עוד מעורב בסיפור (הותיקן, בין השאר). סנדרה ברנהרד עושה תפקיד משעשע להפליא.
שני הסרטים עונים בגדול על ההגדרה שלי ל"מגניב" (יש לי עוד סופרלטיבים בשבילם, אבל בטח אין לכם כוח לשמוע את כולם…)
אכן, האלמנט החמישי
הוא סרט טוב, אם כי לא טוב לדעתי כמו שעשית ממנו. [וגם מילה ג'ובוביץ' פשוט נראית מדהים בשיער אדום, ובכלל]. אמנם יש בו כמה קטעים מצחיקים, אבל הוא בהחלט לא קומדיה. ואני לא זוכר שום קטע אופרה ממנו, רענני נא את זכרוני.
לגבי הדסון הוק, העלילה נשמעת לי כמו עלילה שגרתית למדי של קומדיית פשע, אבל כפי שאמרתי, לא ראיתי את הסרט ולכן אני מנוע מלהגיב עליו. לדעתי עדיף היה אם ברוס נשאר בתחום של סרטי האקשן\מתח, ולא מנסה להתעסק בתחומים שבהם הוא פחות מוצלח בלי ספק.
אני ארענן את זכרונך.
ברוס ויליס נוסע לכוכב-נופש הזה, ויש שם הופעה של דיוה (שאני לא זוכרת את שמה), שמוצגת בתור הזמרת הכי טובה ביקום או משהו. היא נותנת שם קטע אופרה משולב בטראנס, שחבל על הזמן. שווה רק בשביל זה לראות את הסרט, לדעתי, אבל אני *מאוד* אוהבת מוזיקה, ובמיוחד אופרה…
דיווה פלוואלגונה
והקטע היה מורכב משני קטעים – הראשון הוא מתוך "לוצ'יה דה לה-מרמור" (והזקנים בינינו כרגע מזמזמים לעצמם "לה-מרמור מאת פרלש, לה-מרמור מאת פרלש") שאני לא זוכרת מי כתב אותה, וקטע בשם Diva dance שנכתב במיוחד לסרט.
בקולנוע שאני ראיתי בו את הסרט, הקהל פתח במחיאות כפיים נלהבות בסוף הקטע הזה.
דוניצטי
וזה לוצ'יה די למרמור. (Lucia di Lammermoor)
http://www.metopera.org/synopses/lucia.html
לגבי הקטע השני – פיכסה!
אני מת על אופרות (והאופרה האהובה עלי היא טורנדוט של פוצ'יני) אבל אני לא סובל את כל האופרה בנוסח טרנס, או רגאיי, או פופ או וואטאבר.
הדסון הוק אדיר! אדיר!
והוא כולל את סצנת השוד המשובחה ביותר בתולדות הקולנוע.
גם פס הקול מומלץ ביותר, ביחוד "Swinging on a Star" ו-"Side by Side". חבל"ז!
גם היא מצוינת,
אך כוונתי לשוד המזמר כמובן…
תיקון:
זה לא "פוקי", זה "פוקקקקקקקקקקקי"!
הבהרה חשובה:
'הדסון הוק' הוא *פרודיה*, ופרודיה מופרעת. הוא דומה יותר ל'טיסה נעימה' מאשר ל'אושן 11'. אם תגיע לסרט (כמו שקרה ליותר מדי אנשים) בציפיה לסרט אקשן/מתח עם צחוקים, תגלה שהעלילה, איך לומר, לא ממש הגיונית, והדמויות מוגזמות מעבר לכל פרופורציה, ואז או שתקלל את הסרט בתור סרט אקשן מחורבן, או שתאהב אותו מאוד בתור קומדיה מצוינת (מה שנכון).
וזאת הסיבה שהסרט המצויין
ביותר הזה היה פלופ אדיר. הקהל בא לראות "סרט של ברוס ויליס", וויליס נתן להם פרודייה קומיקסית על סרט של ברוס ויליס.
וזה הרבה לפני
אחרון גיבורי הפעולה…
כן, צודק.
זה נראה לי כל כך מובן מאליו ששכחתי לציין את זה. טוב, נו, אני כנראה קהל לא שכיח, כי אני תמיד אעדיף פרודיה מופרעת על סרט של ברוס וויליס, ויצאתי מהסרט הזה עם חיוך של אושר על שפתי (כך גם, אגב, שני שותפי השניצקליינים עד מאד לצפייה דאז, שאחר כך – כנראה כדי להציל את כבודם – הכחישו בכל תוקף שהם נהנו מהסרט).
אני איתך
פרודיות מטורפות עדיפות על כל ז'אנר אחר בקולנוע (זה למה אני יודע את רב הסרטים של מל ברוקס בע"פ??)
ואיך שכחת את
אנדי מקדואל שעושה קולות של דולפינים. מענג!
כל קטע בסרט הזה מצחיק מאוד. סרט שווה ביותר שאני לא מחמיץ אף פעם שהוא משודר.
הם אמנם לא מזכירים את
"!sick ball ball", אבל מבחר מייצג נמצא כאן:
http://us.imdb.com/Quotes?0102070
קצת באיחור,
אבל סיימתי זה עתה לראות את הסרט.
חזרתי ב-4 בבוקר הביתה, לא התחשק לי ללכת לישון, הסרט היה מונח על הדויד, אז צפיתי בו.
סרט חביב, בהחלט לא יותר מזה. נמנמתי בכמה קטעים.
הסצינה שהם משלימים אחד את השני בציטוט השיר- גרוע ועלוב. כאילו מה? מה זה הקטע הזה? הסצינה הזו ממש עצבנה אותי.
לא זכורים לי עוד סרטים עם קייט בלאנשט שראיתי, אבל אמרתם שבכל סרט היא נראית אחרת, אז אני כבר לא יודעת.
ברוס ויליס היה מעצבן ומטריד מהרגיל, ועם השיער הזה הוא יכול להשתלב פרפקט בתור איש הקש בהפקה מחודשת של הקוסם מארץ עוץ.
באשר לבילי בוב, ידידי- בניגוד לרוב הדיעות שקראתי כאן, אותי הוא הקסים לחלוטין, הוא היה ממש מתוק. ההתפרצויות ההיפוכונדריות שלו בידרו אותי בין נמנום לנמנום. ובעיני הוא דווקא נקודת האור בסרט.
ייתכן שהושפעתי מהעובדה שאתמול צפיתי ב"איש שלא היה שם" ויצאתי מוקסמת ביותר מהופעתו שם. ייתכן…
בכל מקרה, נראה לי שכדאי שאתפוס כמה שעות שינה, כי ביום ראשון יש מגן באזרחות, ומומלץ בחום להביט מחר (או בעצם היום) קצת על החומר, לא?
נ.ב
למישהו יש מושג אם יש פסקול לסרט?
שירי אייטיז חביבים חזרו ונשנו בו, והם דווקא הוסיפו לסרט לא מעט חן.
במיוחד גדול-
בכלל הסצינה שהיא שרה הייתה חביבה.
בוודאי שיש פסקול
בין השאר, ניתן לקנות אותו באמזון:
http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/B00005Q464/qid=1021649182/sr=2-1/ref=sr_2_1/002-5979067-6699256
והערה קטנה נוספת
מי ששועשע מ'ינואר ג'ונס' ישמח ודאי לדעתי שאת שרי, הטינאייג'רית החמודה מהחטיפה הראשונה(אחרי הבחירה מהכלא) מחשקת שחקנית בעל השם המשונה מאוד 'אזורה סקיי'.
בזה הרגע איבדת את האמינות שלך
כמבקר קולנוע.
סוף לא צפוי? לא צפוי?! זריחת השמש הבוקר ועליה קלה בשער הדולר היו צפויים פחות. חבל, דוקא ביקורות נחמדות כתבת.
בזה הרגע איבדת את האמינות שלך
מה זה משנה אם הסוף צפוי או לא?
זה סוף ממש מצחיק (כל הסצינה)
ובכלל, זה אחלה סרט:
שנון, מהנה.
אני ממש אהבתי את הסרט…