בפרק הקודם של "עונת הפרסים 2012/13", "כוננות עם שחר" קיבל עוד ועוד ועוד פרסי מבקרים, כשהוא לא משאיר כמעט כלום לכל המתחרים. לרגע היה נדמה שכבר בשלב המוקדם הזה, אפשר לסגור את העונה. זה לא עזר כשתא המבקרים של וושינגטון פרסם גם הוא את הזוכים שלו, וגם הוא, כמה מקורי, נתן את פרס הסרט הטוב ביותר ל"כוננות עם שחר" ואת פרס הבימוי לקתרין ביגלו.
אבל אז הגיעו אנשי גילדת השחקנים, SAG, והכניסו טוויסט. ביום רביעי הם הכריזו על המועמדויות לפרסים שלהם. פרסי גילדת השחקנים עוסקים, מטבע הדברים, בשחקנים; אין להם פרס "הסרט הטוב ביותר", אבל יש להם "צוות השחקנים הטוב ביותר" – שזה הכי קרוב, וברוב המקרים דומה למדי לרשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר. מבקרים יכולים לבחור מה שהם רוצים, אבל באוסקר הם לא מצביעים; לעומת זאת, בין חברי גילדת השחקנים נמנים גם הרבה מאוד חברי אקדמיה, כך שהבחירות שלהם מצביעות על האוסקר הרבה יותר מאשר הבחירות של איגוד מבקרי משהו כזה או אחר.
חמשת המועמדים לפרס צוות השחקנים הטוב ביותר הם: "ארגו", "עלובי החיים", "לינקולן", "אופטימיות היא שם המשחק" ו"מלון מריגולד האקזוטי" (?!). ארבעת הראשונים הם מהמועמדים הצפויים והחזקים של העונה. החמישי הוא סרט זניח למדי, אבל עם צוות שחקנים שכולל את מיטב קשישי בריטניה. אף אחד מהם הוא לא "כוננות עם שחר".
וזה, כנראה, משמעותי. כדי לזכות באוסקר לא חייבים לקבל את פרס SAG, אבל מאוד כדאי לפחות להיות מועמד. רק פעם אחת בתולדות הפרס הזה – ב-1995, השנה הראשונה שבה הוא חולק – זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר סרט שלא היה מועמד לפרס הזה. ("לב אמיץ", לחובבי הטריוויה). ופתאום, "כוננות עם שחר" הפך לעניין הרבה פחות בטוח. וטוב שכך. שיהיה קצת מעניין.
עוד בין המועמדים: מלבד כל הצפויים ("לינקולן", "עלובי החיים", "אופטימיות") היו גם כמה מועמדויות מפתיעות או תמוהות, בעיקר זו של ניקול קידמן ב"העיתונאי". היא באמת טובה שם, אבל זו לא סיבה לסבול את הסרט כולו. חבייר ברדם קיבל מועמדות לפרס שחקן המשנה על "סקייפול", ואמנם לא בדקתי את זה לעומק, אבל אני לא חושב שיש הרבה תקדימים לשחקנים שמקבלים כיבודים על הופעות בסרטי ג'יימס בונד.
יום לאחר מכן התפרסמו המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב, שהם, בניגוד מוחלט ל-SAG, פרס עם מעט מאוד משמעות אמיתית, אבל הרבה מאוד יחסי ציבור. אין המון מה לספר על המועמדויות: "לינקולן" קיבל הכי הרבה (שבע), ומתחרה בקטגורית הסרט הטוב ביותר (דרמה) מול פיי, שחר, ארגו וג'נגו.
בקטגורית הקומדיה או המיוזיקל מתחרים "עלובי החיים", "אופטימיות היא שם המשחק", "ממלכת אור הירח", "מלון מריגולד האקזוטי" וגם – "לדוג סלמון בתימן"?! אני לוקח בחזרה את מה שאמרתי על "מלון מריגולד": זה סרט זניח. וזאת אפילו לא המועמדות היחידה שלו: יואן מקגרגור ואמילי בלאנט קיבלו שניהם מועמדות על הסרט הזה בקטגורית השחקן והשחקנית הטובים ביותר בקומדיה. בקטגורית השחקנית הקומית מועמדת גם מריל סטריפ, על היותה מריל סטריפ. אה, כן, היא גם השתתפה באיזה סרט השנה ("הופ ספרינגס") אבל נו, באמת. הם פשוט מזמינים אותה כי הם לא רוצים לעבור שנה בלעדיה. אבל זה הגלובוס ואלה השטויות שהם עושים תמיד. זה לא באמת חשוב.
גלובוס הזהב מתדרדרים.
הבחירות שלהם תמיד היו תמוהות, אבל כנראה שהפעם הרצון לייחסי ציבור עובר כל גבול. נחמד לראות לפחות שההוביט לא מקבל מועמדויות רציניות כברירת מחדל. אם כי בקטגוריות הטכניות מגיע לו מלוא החופן…
המשפט הזה קצת לא מסתדר
"פרס עם מעט מאוד משמעות אמיתית, אבל הרבה מאוד יחסי ציבור" הרי כל הפרסים האלו הם חסרי משמעות באותה מידה והדבר היחיד שמבדיל אותם אחד מהשני הוא יחסי הציבור שלהם. אם יש משהו שהפרסים האלו משפיעים עליו זה כנראה ההכנסות אבל הן נובעות מיחסי הציבור של הפרס.
אבל זה לא יחסי הציבור נטו. זה גם היוקרה
של הפרס. היוקרה משפיעה על יחסי הציבור ומשפיעה גם על ההכנסות. או בקיצור:
יח"צ+יוקרה > יח"צ
(ביחידות של $$$)
מה זה יוקרה?
יחסי ציבור. זה אותו דבר.
לא בהכרח (או אולי בכלל לא).
לדוגמה, בלי שאני מבין גדול, רק ממה שאני מבין ממה שנכתב פה באתר מדי פעם בעונות הפרסים השונות:
לגלובוס הזה יש הרבה יחסי ציבור. אוהבים לכתוב עליו, לדווח עליו, לצטט אותו, הוא נוצץ, הוא מגניב, הוא עטור כוכבים. לאוסקר יש אותו דבר. הרבה יחסי ציבור. אוהבים לכתוב עליו, לדווח עליו, לצטט אותו, הוא נוצץ, הוא מגניב, הוא עטור כוכבים.
רק שהאוסקר "נחשב" יותר. הוא נחשב מכובד יותר. אמיתי יותר. רציני יותר. מקצועי יותר. מפיצי סרט יעדיפו לכתוב על הפוסטר של הסרט "זוכה אוסקר" או "מועמד לאוסקר" מאשר הפרס השני. וחוצמזה, שיש יותר אנשים שיודעים מה זה אוסקר מאשר גלובוס הזהב.
כל זה, זו יוקרה. הם מניעים ומזינים זה את זה, אבל הם לא אותו דבר.
אז הגדרנו "יחסי ציבור" שונה
מבחינתי יחסי הציבור כוללים את ה"יוקרה". מבחינתך, אם הבנתי נכון, יחסי ציבור הוא הכיסוי התקשורתי לאירוע והיוקרה היא דעת הקהל על האירוע.
אבל להגיד שאין לגלובוס הזהב כמעט יוקרה זה לא נכון, אולי יש לו פחות מלאוסקר אבל הרבה יותר מלתא המבקרים של ניו יורק או ארגון הביקורת הלאומי ולדעתי אפילו יותר מלקאן או ונציה.
לא אמרתי שאין לו יוקרה,
אמרתי שיש לו פחות מלאוסקר.
ויח"צ כולל יוקרה? נגיד.
מעט משמעות אמיתית בהשפעה על האוסקר
ככה אני הבנתי לפחות
זה הגיוני
(ל"ת)
מלבד יוקרה אין הרבה מה לעונת הפרסים הזו להציע
כבר שנים שהסרט הטוב ביותר הוא אפילו לא בחמישייה שלי באותה שנה.
בחירות השחקנים הן לרוב יחצ"ניות ומתחשבנות ללא שום קשר למה שהיה באותה שנה.
גם אף פעם לא הבנתי את ההיגיון בלבחור במאי מצטיין אחר מזה שעשה את הסרט הטוב ביותר,אני חושב שאולי הגיע הזמן לאחד את הפרסים,כל בחירה בבמאי אחר מזה שעשה את הסרט הטוב ביותר היא לא רצינית בעיני.
מה גם,שכמעט כל שנה,לפחות בשנים האחרונות שזה קרה גם ככה,אז בשביל מה?
אני נהנה מהשואו של הטקסים האלה,מהזוהר,מהיוקרה ומרמת הטקסים שהאמריקאים יודעים לארגן,אבל הקשר בינם לבין הדברים הבאמת טובים שקרו באותה שנה רחוקים מלהיות מדויקים.
זה כי פרס הסרט הטוב לא הולך לבמאי,
הוא הולך למפיק. (אם אני לא טועה פעם קראו לקטגוריה הזו 'ההפקה הטובה ביותר')
נכון, אבל למפיק אין כמעט השפעה על הצד האמנותי של הסרט
מבחינה זו אני מסכים שאין הגיון בלבחור במאי אחר מלבד זה שעשה את הסרט הטוב ביותר. אחרת מתקבלים לעתים מצבים אבסורדיים, כמו בשנת 2001 שפרסי הבימוי והתסריט הלכו ל"טראפיק" ופרס הסרט הלך ל"גלדיאטור". הרי ברור שזה לא רציני, אם ל"טראפיק" יש גם בימוי וגם תסריט טובים יותר, אז במה "גלדיאטור" הוא סרט טוב יותר?
"השלם גדול מסך חלקיו".
הסברתי את זה לחבר שלי לפני כמה ימים – סרט לא חייב שיהיה לו בימוי מדהים או תסריט מבריק או שחקנים מצוינים, כדי להיות טוב. סרט בעצמו יכול למשוך אותך אליו בלי שהוא יקבל "100" באף אחד מהמרכיבים הללו. אני לא חושב שהבימוי של "כמה טוב להיות פרח קיר", לדוגמה, היה משהו יוצא מן הכלל, וגם התסריט שלו לא היה משהו יוצא מן הכלל. למעט עזרא מילר לא הייתה בו תצוגות משחק ששבו את לבי, ואפילו הצילום שלו לא היה יותר מאפקטיבי – אבל בסרט הזה קיבלתי את התחושה שאני מקבל מכתב מהחבר הכי טוב שלי שמנתח צעד צעד את כל מה שעברתי בשנה האחרונה. התחושה הזאת היא לא משהו שאפשר להגדיר תחת הקטגוריה "תסריט", "משחק" או "בימוי". יש סרטים שבהם יש אלמנט אחד שמייחד אותם, וגורם להם להיחרט לנו בתודעה כסרטים טובים במיוחד – הבימוי ב"טוראי ריאן", המשחק ב"ספק", התסריט ב"הרשת החברתית", הצילום ב"הילדים של מחר", התלת-מימד ב"אווטאר", ויש סרטים שהסרט עצמו כמכלול מתעלה על כל שאר חלקיו.
לא לגמרי הבנתי
זה נשמע שאהבת את "פרח קיר" בגלל הבימוי והתסריט שלו, מאחר והם הגורמים המרכזיים לתחושה הזאת שדיברת עליה.
אתה יכול לתת לי דוגמא לשני סרטים שבהם סרט א' טוב יותר מסרט ב', למרות שלסרט ב' יש תסריט ובימוי טובים יותר?
לא, אחי.
לא אהבתי את "פרח קיר" בגלל הבימוי והתסריט שלו, אהבתי אותו בגלל עצמו. התסריט היה טוב: שלושת הדמויות העיקריות היו עגולות ומעניינות והסיפור בסה"כ נגע לליבי. יחד עם זאת, היו שם עלילות משנה שהתחילו ונגמרו משומקום, שזה עניין שקצת הפריע. הבימוי היה מאוד מינימליסטי, ואני יכול להבטיח שהסיבה שבגינה כל כך התרגשתי מהסרט לא הייתה הבימוי – בסה"כ, הסרט נראה והתנהג כמו סרט נעורים אמריקאי פשוט, בלי תסריט מקורי ומעניין יותר מדי או בימוי שגרם לסרט להיראות שונה מכל סרטי הנעורים של שנות השמונים. לא הם שריגשו אותי. אני לא חושב שבימוי טוב הוא בהכרח כזה שמושך אליו תשומת לב ומאפיל על שאר הסרט, אבל מבחינת התסריט והבימוי "פרח קיר" די סטנדרטי, והוא ריגש אותי פשוט כי הזדהיתי איתו יותר משאר הסרטים שראיתי השנה, והוא נגע בנושאים שנוגעים לי אישית. כלומר – הסרט רם לי להרגיש כאילו מישהו עשה גרסה יותר יפה ומגניבה של החיים שלי, וגם אם זה לא בפועל נכון, זה כיף להרגיש ככה.
הנה דוגמה: ב-2010 "באה בקלות" יצא. ספציפית לגבי התסריט, אני באמת חושב שהתסריט שלו היה הטוב ביותר שיצא באותה השנה, אבל מבחינת הבימוי יש שהתעלו עליו. אני חושב שהבימוי של "סקוט פילגרים" היה יותר נועז מכל שאר המהלכים שנקט וויל גלוק ב"באה בקלות", למרות שאת "באה בקלות" אהבתי יותר מאת הקודם.
שאלה שתמיד חשבתי לשאול
ועכשיו נראה לי זמן טוב.
מה זה בימוי?
כאילו, אני די יודע מה הבמאי עושה, אבל אף פעם לא הבנתי מה הכוונה בבימוי טוב, רע, מינימליסטי וכיו"ב.
אשמח להסבר.
בבקשה:
http://www.fisheye.co.il/?p=17615&comNum=431568#li-comment-431568
צלם אחראי על הצילום. תסריטאי אחראי על התסריט.
במאי אחראי על הצופה.
תודה רבה לשניכם
השכלתי
זו היתממות לחשוב שסרט נוצר כפי שנוצר
לא בגלל הבמאי והתסריטאי שלו. הרי מישהו כתב את התסריט הזה שהתחברת אליו, ומישהו ביים את זה באופן שנגע לליבך וגרם לך להזדהות עם הסרט. זה לא נוצר סתם ככה, בצירוף נסיבות קוסמי. הדברים שתיארת קודם שאהבת ב"פרח קיר" הם תוצאה ישירה של התסריט והבימוי (וגם הדרכת שחקנים, אגב, היא נדבך מרכזי בבימוי). במאי לא חייב לעשות מה שספילברג עשה ב"טוראי ריאן" בשביל שתגדיר אותו כבימוי טוב, עצם זה שהסרט ריגש אותך אומר שהבמאי מילא את תפקידו, גם אם לא הבחנת בלהטוטי מצלמה מיוחדים.
בימוי זה לא רק העמדת שחקנים ומצלמה, זו האחריות המרכזית על כל האספקטים השונים בסרט. הבמאי הוא האוטוריטה העליונה, הוא בעל המילה האחרונה (למעט במקרים שבהם האולפן מתערב) והוא זה שאחראי להוציא את המיטב מכל הגורמים המעורבים.
והדוגמא שנתת לא מוכיחה את הנקודה – ביקשתי דוגמא לסרט שבו גם התסריט וגם הבימוי טובים יותר מסרט אחר, למרות שהסרט עצמו פחות טוב.
אני חושב שזה לא תמיד היה כך
והדוגמא הראשונה שקופצת לי לראש הם הסרטים המוקדמים של וולט דיסני. וולט לא היה הבמאי ובכל זאת ההשפעה שלו על התוצאה הסופית גדולה לאין שיעור מזה של הבמאי (דייוויד האנד אחד שהיה הבמאי של שלגייה, פינוקיו ובמבי ובכל זאת כמעט אף אחד ממי שעוסק בניתוח של הסראטים האלו לא מקדיש לו הרבה תשומת לב)
נראה לי שבגלל שהקטגוריה הזו נולדה בתקופה שההשפעה של המפיק היתה גדולה בהרבה וזה פשוט נשאר כך.
ובכלל, בסופו של דבר מי שאחראי לזה שהסרט הגיע למסכים הוא המפיק, לא הבמאי. ואם התוצאה הסופית היא משובחת, אין סיבה שהוא לא יקבל פרס על שיקול הדעת שהביא אותו להשקיע בסרט (השאלה היא רק למה זה הקטגוריה ה'נחשבת' ביותר).
לא צריך ללכת לוולט דיסני.
יש גם דוגמאות יותר עדכניות: הסיוט שלפני חג המולד בוים בידי הנרי סליק, אבל מבחינת הקהל הרחב מדובר בסרט של טים ברטון.
SHIT GETS REAL!
מארבעה יוצא אחד: "עלובי החיים", "לינקולן", "ארגו" ו"אופטימיות זה שם המשחק". מאיך שזה נראה בינתיים, כל אחד יכול להיות זוכה ראוי (אני מעודד את העלובים. פעם אחרונה שמחזמר זכה קראו לו "שיקגו", AKA הדבר הכי טוב שאי פעם עשו עם מצלמה). מאיך שזה נראה עכשיו, המירוץ מהנה מאוד. בשלב הזה ב-2011, "הארטיסט" עבר את שלב חיבת המבקרים והפך לחביב הגילדות, ומאז הוא נהיה לאחת הזכיות היותר צפויות של השנים האחרונות. למרות שהמועמדים החזקים באמת צפויים כבר עכשיו, אני עדיין שמח שהזוכה לא נראה באופק. נדע יותר טוב מה המצב בתחילת ינואר.
אני מאמין ש"סקייפול" יהיה ה"מסיבת רווקות" של 2012 – סרט מאיזור פופי וקליל יותר של עולם הקולנוע, שזוכה להערכה אמיתית מהאקדמיה. בזכות רבע השעה האחרונה המועמדות (והזכייה?) של "סקייפול" בפרס הצילום נראית כמעט מובנת מאליה, אבל נראה לי שגם מועמדות של חוויאר בארדם היא אופציה הגיונית מאוד, עליה אני מהמר. יש תקדימים לפרסים רציניים על סרטי בונד, לפחות על כאלה מהשנים האחרונות – "קזינו רויאל", בנוסף למועמדות על התסריט המעובד, היה סרט הבונד הראשון שבזכותו ג'יימס בונד התורן היה מועמד לבאפט"א, וג'ורג' לזנבי היה מועמד בזמנו לגלובוס הזהב על תפקידו ב"בשירות הוד מלכותה" לפרס התגלית החדשה.
הייתי מוציא את "עלובי החיים" מהמשחק.
הביקורות אומנם חיוביות, אבל פחות מתלהבות מאלו של כל השאר. מועמדות הוא בטח ישיג אבל לא הייתי ממליץ לאף אחד להמר עליו בתור זוכה.
אני רק מופתע מהחוסר בבאז האוסקרי סביב 'ג'אנגו'. הסרט מקבל ביקורות מאוד מאוד חיוביות (ובינתיים שומר על ה-100% שלו בעגבניות) והוא גם של טרנטינו, ואתם חייבים להסכים איתי שהאוסקר שהוא קיבל על התסריט של "ספרות זולה" (שאותו אפילו חלק עם מישהו אחר שלא כתב מילה אחת מאותו תסריט) לא מספיק. הגיע הזמן שסרט שלו גם יקבל את הפרסים הגדולים. אני די בטוח שגם 'ג'אנגו' לא ייעשה זאת אבל אני מופתע לראות שאפילו לא מדברים עליו בתור אפשרות לזכייה (ואם אני לא טועה הוא הסרט עם מספר המועמדויות השני בגודלו בגלובוס הזהב).
טוב, "ביקורות חיובית אבל פחות משל השאר" יכול להיות
הטאגליין של זוכי האוסקר של 10 השנים האחרונות![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אם יש מקל אחד בגלגליו של "עלובי החיים" הוא הבמאי שלו. זה לא בטוח שהאקדמיה תרצה להעניק עוד פרס למי שזכה באוסקר לפני חצי דקה. בינתיים נראה לי שהוא המתמודד העיקרי על הפרס. זה כיף לבחור פייבוריט לעונת הפרסים, זה נותן תחושה יותר ספורטיבית לתקופה. בשנה שעברה זה היה "הוגו", ובאמת צהלתי על כל אוסקר שהוא זכה בו בטקס עצמו (והיו חמישה, ברוך ה'!). אני מעודד את אן הת'וואי ואת העלובים שלה.
אז שיתנו לו פרס על מפעל חיים
לתת למישהו פרס כי הוא אף פעם לא זכה אפילו שהוא גדול, הורס את הפרס. אם ג'אנגו יקבל את האוסקר כי הוא היה הסרט הכי טוב, אני יותר מאשמח, אבל לא כי טרנטינו אף פעם לא קיבל.
מסכים איתך לגמרי.
יוצר לא צריך לזכות רק מפני שלא זכה אף פעם ושהוא צריך לזכות סוף סוף, אלא רק אם הוא באמת עשה את העבודה הכי טובה בתחום שלו השנה. ואת זה אני אומר עם בואו של כל טקס אוסקר. רק שהאקדמיה, מה לעשות, לא נוהגת כך, ומדי פעם מחולקים פרסים ליוצרים מאותן סיבות בדיוק או שלפעמים קורה ההפך וסרט מסוים לא זוכה כי ליוצרים שלו יש מספיק פרסים. אז למה שזה לא יקרה גם הפעם?
למרות שכך הם רוצים לומר,
האוסקר לא מחולק לסרט הטוב ביותר של השנה. כמובן שכך זה כביכול אמור להיות, אבל לא לשם כך אנחנו מתכנסים כל פברואר. מיטב היוצרים ההוליוודיים מתכנסים כל שנה כדי לחגוג את האוסקר – למרוקאים יש את המימונה, ולקולנוע יש את האוסקר. אנחנו (ובאנחנו אני מתכוון לשלושה אנשים שאני מכיר באופן אישי) מתאספים כל שנה סביב הטלוויזיה ב-3 בבוקר כדי לתפוס את כל הרגעים הגדולים מהחיים שקשורים במדיום האהוב עלינו – שחקנית לבושת שמלת ערב מהודרת קולטת שהיא אמרה "fucking" מול 60 מיליון אנשים, תסריטאי מסרב לרדת מהבמה עד שהוא יסיים את הנאום שלו, שחקן אלמוני, ברגע הכי חשוב בקריירה שלו עד אז (ומאז) קופץ לבמה ומדביק נשיקה צרפתית לוהטת לאחת הנשים הכי נחשקות בעולם דאז. האקדמיה לא באמת נותנת פרסים כדי לכבד את הסרטים, שחקנים, תסריטאים, צלמים וכו' של אותה שנה (למרות שאני חייב לומר שיש לא מעט פעמים שהאקדמיה ואני חפפנו בטעמנו – רשימת המועמדים של 2009, התסריט של "הרשת החברתית", מריל סטריפ, האוסקרים והמועמדויות-לשם-כבוד-על-תסריטים של פיקסאר), היא נותנת פרסים כדי ליצור אירועים שלא נשכח – ואירועים כמו לכבד אנשים אותם האקדמיה לא כיבדה כבר שנים (סקורסזה, אם ירצה ה' טרנטינו) בראשם. אני הייתי שמח אם היו מכבדים על אמת את ההישגים המשמעותיים של השנה גם, אבל האינטרס של האקדמיה, בעיני, הוא לתת כמות נכבדת של רגעים כאלה, ואני לא כל כך מתנגד לזה.
כתבת יפה, אבל אני לא מסכים עם חלק מדבריך.
קודם כל, כפי שציינתי בעבר הלא רחוק, אין דבר כזה מועמדות לשם כבוד. שיטת ההצבעה מביאה לכך שאת המועמדות מקבל מי שהכי הרבה חברי אקדמיה חושבים שראוי לכך ואין מקומות שנשמרים מתוך כבוד. כל מועמדות של פיקסאר על תסריט, הייתה כי מספיק חברי אקדמיה חשבו שלסרט של פיקסאר היה את התסריט הטוב ביותר של אותה שנה.
מעבר לכך, אני מסכים עם הסיבות לצפות באוסקר. זה קודם כל בידור וההתרגשות של הזוכים, לצד הפאדיחות הקטנות, שוה לילה לבן עם או בלי חברים (במיוחד כשכמה קטעים עסיסיים לא מגיעים לשידור המתורגם). מה שאני לא מסכים איתו זה שהאקדמיה נותנת את הפרסים בשביל הארוע ולא מתוך רצון לבחור את הטובים ביותר. לכולם ברור שמדובר בתחרות שמבוססת מצד אחד על פעילות רבת שנים ומצד שני, על הברקה רגעית. עם זאת, חברי האקדמיה עדיין מצביעים למה שהם רואים בתור הסרטים, תצוגות המשחק וכו' הטובים של השנה. ליצור את השואו זו עבודה של מפיקים והאקדמיה בוררת אותם עם פינצטה פינצטה כדי שיביאו את הקהל ויגרמו לו לשוב גם בשנה הבאה. את המצביעים, זה לא מטריד. הם רוצים לתת פרסים למי שהכי ראוי בעיניהם*. זה יכול להיות באמת מתוך הערכה למועמד ותיק, או מתוך פרגון אמיתי למישהו בתחילת דרכו. בכל טקס, יהיו זוכים משני הסוגים, אבל זה לא קבוע מראש כמו WWE. עבור חברי האקדמיה, הקולות שלהם הם הכבוד שבחרו לחלוק למצטייני התעשיה. הם לוקחים את הזכיות מאוד ברצינות וזו אחת הסיבות שיש כזו הקפדה על הכללים כשזה מגיע לספירת הקולות.
הסיבה שהם לא תמיד בוחרים בסרט שהוא באמת הטוב ביותר, היא שהם כן בוחרים בסרט הטוב ביותר… לדעתם. כשיש לך קרוב לששת אלפים בעלי זכות בחירה שצריכים תחילה לבחור מבין שלוש מאות ומשהו סרטים מדי שנה ואז להחליט את מה הכי אהבו מהעשרה או פחות שעלו לשלב הסופי, הרבה סרטים טובים ילכו לאיבוד בדרך. עם כמות כזו של מצביעים, תקבל תוצאה פופולארית, לא איכותית. לא שהאוסקר מעולם לא ניתן לסרטים ראויים, אבל הזוכה חייב לפנות אל מכנה משותף רחב יחסית בכדי לזכות. זה לא פסטיבל קאן, שם השופטים מאוד אוהבים את החדשני והנסיוני ובזים לקולנוע מיינסטרימי ונוח לעיכול. זה גם לא עין הדג שעם מספר דומה (?) של מצביעים, משיג תוצאות שונות משל האקדמיה, מאחר והמכנה המשותף הכללי שונה מזה של מצביעי האוסקר. כפי שלא זוכים סרטים כמו "עץ החיים" ו"מחבואים", לא זוכים גם סרטי דמדומים והרובוטריקים, כי להם יש את הקהל שלהם.
בקיצור, טקס האוסקר נועד בשביל הצופים. הבחירות בו, לעומת זאת, נעשות ברובן מתוך אמונה כנה שמדובר בזוכים הראויים ביותר. הבעיה היא שכשהרבה אנשים מצביעים למי שהכי ראוי בעיניהם, המיוחדים ופורצי הדרך נוטים להישאר במיעוט.
*שזה הסיוט הגדול ביותר של הרשת המשדרת. ככל שהזוכים הם יותר "איכותיים" ופחות שמות נוצצים, הרייטינג יורד ולהפך. נמצאה הקבלה בין מועמדויות לשוברי קופות ורייטינג גבוה, בעוד הצבעה למי שכביכול ראויים יותר, מרחיקה קהל.
יש לי הרגשה שלא הבנת את הביטוי "של כבוד".
לא אני או שנאוצר בזמנו (לפני פחות מחודש) חשבנו שיש מקומות שמורים לסרטים או לז'אנרים (או מדיומים) בקטגוריות מסוימות – אני (והוא) לקחנו את המונח "של כבוד" בהשאלה כשהתכוונו לכך שפעם בשנה-שנתיים יש סרט אחד פופי יותר בחלק מהמועמדויות (רנה זלווגר ב-2001, צ'רלי קאופמן ב-2004, סרטי פיקסאר לאורך השנים בקטגוריות התסריט והסרט, לופר אי"ה), כך שזה נראה כאילו חברי האקדמיה בחרו סרט אחד "מגניב" יותר שיהיה בקטגוריה נידחת ובכך ישתיקו את המבקרים – לא אני ולא הוא התכוונו למקומות שמורים לסרטים מסוימים.
בנוסף לכך, לא התכוונתי שחברי האקדמיה מתאספים ומחליטים יחד "המ… זה נראה מגניב שסרט צרפתי זוכה באוסקר, וז'אן דוז'ארדן נראה כאילו הנאום שלו יהיה מצחיק, אז כדאי שניתן לשניהם אוסקר" – לפעמים, באופן בלתי מודע, אנחנו עושים החלטות מהשיקולים הללו, כמו מורות שנותנות לילדים לפתור תרגיל כי הם אף פעם לא פתר לדוגמה.
יש לי הרגשה שחלק ניכר מהקולות שהלכו סקורסזה ב-2007, 2004 ו-2002 באו מתוך החלטה מודעת לתת פרס לאיש שהיה מועמד והפסיד מאז 1981. למה? כי זה נותן כבוד לאחד הבמאים הכי חשובים בקולנוע האמריקאי, וכי זה חמוד לראות את הלוזר על הפודיום. לפעמים ההחלטות האלה לא באות בכוונה, אבל הן בעיני שיקולים משמעותיים בבחירת הזוכים – מה יהיה מפתיע, מה יהיה מגניב, נתנו לו שנה שעברה אז לא ניתן לו עכשיו, הוא כבר זכה יותר מדי פעמים והיא לא זכתה בכלל, איזה מגניב זה אישה שזוכה בקטגוריה הזאת וכן הלאה. השיקולים האלה בעיני קיימים. אתה לא חושב שזה קצת נאיבי לחשוב שהסרט שבפועל היה הכי טוב זה די נאיבי? אני מעריך את הדעה של האקדמיה, ומקבל את בחירותיה, אבל הרבה פעמים היא לא בוחרת בפועל את ההישגים הטובים ביותר של אותה שנה, וחלק ניכר מהמקרים הם באמת "עושים טובה" ולא באמת מכירה בהישגים אמיתיים.
לכן ציינתי שהבחירה היא במי שחושבים שהכי ראוי
זה לא בהכרח אומר הכי טוב, אלא זה שהכי הרבה חברי אקדמיה מחליטים שהיו רוצים לראות עולה לקבל את הפרס. סקורסזה וביגלו הם שניהם מקרים בהם המשמעות של הזכיה השפיעה כנראה על לא מעט חברי אקדמיה בזמן הבחירה. באותה מידה, זוכי עבר רבים אינם מקבלים פרס שני או שלישי, כי חברי אקדמיה עשויים לחשוב באופן לא מודע על כך שאלה כבר זכו, אפשר לתת את הפרס לשם טרי יותר.
לא הייתי בונה על זכייה…
יש סרטים שמצולמים הרבה יותר טוב ממנו השנה.
כמו?
(ל"ת)
אני לא יודע אם יש שחקן שאי-פעם זכה באוסקר על הופעה בסרט
ג'יימס בונד, אבל לשחקנים שמקבלים מועמדות על הופעה בתפקיד הנבל בשובר קופות דווקא יש תקדים, ולפחות אחד מהם אפילו זכה (טומי לי-ג'ונס על "הנמלט").
דוגמה יותר עדכנית
הית' לדג'ר על "האביר האפל". הוא גם גלם נבל הרבה יותר מובהק מזה של טומי לי ג'ונס. ככל הידוע לי, מעולם לא היה שחקן, במאי, או תסריטאי מועמד לאוסקר על סרט ג'יימס בונד. אלה סרטים שמבצבצים מדי פעם בקטגוריות הטכניות והמוזיקליות, אבל נוטים להידחות מהקטגוריות הנוצצות יותר.
נבל? טומי לי-ג'ונס?
ב'נמלט'? הוא היה שוטר שעושה את עבודתו נאמנה, ממש לא נבל
הוא זכה בפרס MTV באותה שנה לנבל הטוב ביותר
אני מניח שזה נותן לו חותמת כשרות![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
הוא האיש שרודף אחרי הגיבור.
זה לא עושה אותו אוטומטית לנבל? לא בהכרח בעל כוונות רעות, אבל זה שבמשבצת הנבל.
הוא אנטגוניסט. זה לא בהכרח הופך אותו לנבל,
אבל הוא אנטגוניסט מובהק.
פוטייטו וכו'.
(במידה מסוימת)
לדוג סלומון בתימן היה אחלה סרט
מה זניח בו? הוא היה הרבה יותר מוצלח ממה שציפיתי מהשם שלו זה בטוח.. רק על זה מגיעה לו מועמדות למשהו..
סלמון.
(ל"ת)
הי, אל תעליב את הסלמון
דג אדיר. כמעט בלתי אפשרי להכין ממנו ארוחה לא טעימה.
זה דווקא קל
מכינים אותו.
לא העלבתי, תיקנתי.
סלמון, לא סלומון. אני לא אוכל במקומות שמציעים בתפריט "סלומון" (זה לא נכון, אגב. אבל אילו היו לי עקרונות הייתי עושה את זה).
שאלה!:
איפה האביר האפל וכריס נולאן בכל הסיפור?
כנראה בקטגוריות הטכניות
אחרי שהאביר האפל לא הביא לנולאן מועמדות, הציפיות שהחלק האחרון בטרילוגיה יעשה זאת, היו נמוכות ממילא. יש לסרט סיכוי טוב למועמדויות בקטגוריות כמו צילום, עריכת סאונד ואפקטים חזותיים, אבל לא במשהו שנולאן עצמו חתום עליו.