למצטרפים חדשים, חסרי ניסיון בעונת הפרסים, הבהרה: זה יהיה ארוך. דצמבר, ינואר וחלק מפברואר מלאים בהכרזות על זוכים, מועמדים ועולי-שלב בפרסי סיכום שנה למיניהם. רבים מהם נמדדים בעיקר במידת ההשפעה שיש (או אין) להם על הפרס היחיד שנחשב באמת – האוסקר, שיחולק בסוף פברואר. השנה יש מצב שהמירוץ יהיה מעניין, לפחות בהשוואה לשנה שעברה – בה "הארטיסט" הוביל מההתחלה ועד הסוף.
פרס המבקרים הראשון של השנה חולק אתמול: פרס תא המבקרים של ניו יורק. והזוכה הוא: די מפתיע. לא "ארגו", לא "לינקולן" ולא "עלובי החיים" – הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר שלהם היה "Zero Dark Thirty", הסרט של קתרין ביגלו (זוכת האוסקר על "מטען הכאב") על המצוד אחר בין לאדן, ששמו העברי הדפוק הוא "כוננות עם שחר", אז אולי כדאי שאני אתחיל להתרגל לשם הזה עם כל הצער שבדבר. הסרט הזה נכנס לתחרות ממש ברגע האחרון: הקרנות מוקדמות למבקרים נערכו רק בשבוע שעבר, והסרט ייצא להפצה מסחרית ייצוגית בארה"ב רק ב-19 בדצמבר, ולהפצה רחבה – רק ב-11.1 (לארץ הוא יגיע ב-31.1).
בשנה שעברה, תא המבקרים של ניו יורק היו הראשונים להצביע על "הארטיסט" בתור סרט השנה, ואחריהם באו כל הפרסים האחרים והאוסקר. השנה זה כנראה לא יהיה כל כך פשוט, התחרות נראית הרבה יותר קשה, ולפחות השלישיה שהזכרתי קודם – ארגו, לינקולן, העלובים – לא יוותרו כל כך בקלות. אבל הזכיה הזאת מצרפת רשמית את "כוננות עם שחר" לליגה הבכירה והופכת אותו לאחד המתחרים הראשיים של העונה.
כמה מהזוכים האחרים בניו יורק: בימוי – קתרין ביגלו; שחקן – דניאל דיי-לואיס על "לינקולן"; שחקנית – רייצ'ל וייז על "ים כחול עמוק" (מפתיע, בעיקר כשדווקא ג'סיקה צ'אסטיין מ"כוננות עם שחר" קיבלה טונות של באזז על ההופעה שלה); הסרט הזר – "אהבה"; סרט האנימציה – "פרנקנוויני". ומכיוון שמכל הסרטים האלה, סרטי האנימציה הם היחידים שכבר הוקרנו בארץ ולכן יש לי דעה עליהם, אני יכול לצעוק: מה פתאום פרנקנוויני? סרט נחמד, אבל "פארנורמן", "ראלף ההורס" ו"שומרי האגדות" אוכלים אותו בלי מלח. לא מבינים כלום המבקרים הניו יורקים האלה! שחיתות!
בינתיים, האקדמיה האמריקאית לקולנוע – זאת שמחלקת את האוסקרים – עוסקת בצמצום רשימות: המועמדים הסופיים יוכרזו ב-10 בינואר, אבל בינתיים מוכרזות לאיטן הרשימות המצומצמות של סרטים שיתמודדו על מועמדות סופית בקטגוריות השונות. אתמול פורסמה הרשימה של 15 הסרטים התיעודיים שמתוכם ייבחרו חמשת המועמדים לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר. הרשימה כוללת לא סרט ישראלי אחד, אלא שניים: "חמש מצלמות שבורות" ו"שומרי הסף". סרט תיעודי ישראלי שלישי, "שלטון החוק" (או בשמו האנגלי: "The Law in These Parts") לא מועמד, אבל זה בטח לא בגלל חוסר באזז – זה אחד הסרטים התיעודיים המדוברים ביותר השנה.
כוננות עם שחר
מה יהיה עכשיו אם ירצו אי פעם לעשות סרט על תותחנים בצפון?
"דין וחשבון", "ענבי זעם", "שינוי כיוון", "הר דב",
"שמורת הטבע"…
חסר?
בנסיון לא לגלוש לעוד "שמות של סרטים גרועים"
אני רק אגיד שחוץ מ"שמורת הטבע" ו"הר דב" רוב השמות שלך מתארים את החיים שם כמעניינים, שזה לא הסרט שדמיינתי בראש שלי על תותחנים בצפון.
That time of the year
אני לא ממש מתעניין בכל הטקסי פרסים האלה (טוב, לא ברובם) אבל בהחלט יהיה מעניין שנה. מהסרטים המדוברים שציינת ראיתי בינתיים רק את "ארגו". סרט מעולה, אבל התחרות אכן קשה – סרט על דמות היסטורית ידועה, סרט עם שירה וסרט על בין-לאדן (אני עדיין מקווה שהשם העברי זו סתם מתיחה וישנו אותו עוד מעט). לגבי סרטי האנימציה, ראיתי את "פארנורמן" ו"ראלף" ("ראלף" הרבה יותר טוב, לדעתי), אבל אם "פרנקנוויני" הוא המיחזור של ברטון שאומרים שהוא, זה באמת מפתיע.
בקיצור, גם מבקרים וגם מעברתים של שמות סרטים לא מבינים כלום.
הפרס היחיד שנחשב באמת? האוסקר? לא נסחפנו??
מה קרה לדג הזהב?
הידד ! אני אוהבת את עונת הפרסים.
אני אוהבת לעקוב אחרי התחזיות, להתנגד להם, לסכים להם, לחפור עליהן לכל מי שאני מכירה-![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני אוהבת לא להסכים עם החלטות פרסים ולהישאר ערה עד מאוחר,
אני אוהבת לצפות בסרטים שניה לפני כדי שתהיה לי גם דעה משלי,
אני פשוט אוהבת את זה
מה הסיכוי
ש"לופר" מקבל מועמדות של כבוד לתסריט מקורי?
אני לא מבין בתסריטאות
אבל הבנתי שהתסריט של לופר לא כתוב טוב, או משהו כזה, מבחינת מבנה הסרט. אז זה כנראה לא יקרה.
"טוב" זה עניין סובייקטיבי.
אבל המבנה שלו נורא לא שגרתי, זה נכון. זאת גם הסיבה שאני אוהב אותו.
לא בהכרח.
"אדפטיישן", לדוגמה, לקח את המבנה הקלאסי של תסריט, עשה ממנו קציצות ותיבל אותן בלימון – מה שלא מנע ממנו להיות מועמד לאוסקר ב-2002, כמו "ספרות זולה", זוכה האוסקר לפרס התסריט המקורי ב-1994. מבנה שתי המערכות המיוחד שלו באמת די לא שגרתי, אבל לא נראה לי שזה מה שירחיק אותו מהאקדמיה. אם משהו ירחיק את "לופר" מאזכור ברשימת המועמדים הוא ההפצה המוקדמת שלו והנושא ה"פופי" שלו. יש תקדימים לסרטי מסע בזמן ומד"ב באוסקר, אבל הסיכוי שלופר יהיה אחד מהם די נמוך לדעתי (ובינינו, זה לא מכאיב לי יותר מדי. קצת אוברייטד הסרט הזה).
אין דבר כזה "מועמדות של כבוד"
בחירת המועמדים לאוסקר עובדת כך שבכל קטגוריה, ההצבעה נעשית על ידי דרוג. השם שהכי חושבים שראוי למועמדות מדורג ראשון, אחריו השני, השלישי וכן הלאה. קודם כל סופרים רק את השמות המדורגים ראשונים ואך ורק במצב בו אין מספיק שמות המדורגים ראשונים בכדי להתאים למינימום הנדרש (חמישה ברוב הקטגוריות), מתחילים לספור את המקום השני. השיטה הזו נועדה מצד אחד להבטיח שלא נבחרים בגלל ריבוי אזכורים, אלא בזכות אהדה גורפת של המצביעים ומצד שני, למנוע מצב בו מספר המועמדים אינו תואם את התקנון.
זה אומר שאם סרט כלשהו, כולל "לופר", מועמד על התסריט, זו לא מועמדות של כבוד. הוא יהיה מועמד כי מספיק תסריטאים חברי אקדמיה חושבים שהוא התסריט המקורי הטוב של השנה. לא הייתי לגמרי פוסל את האפשרות, אבל הסיכויים לרעתו כרגע.
אני יודע את זה,
אבל יש סרטים שבחירתם מונעת משיקולים פוליטיים.
כיוון המחשבה שלי היה שעצם היותו של לופר סרט מאו מאוד פופולארי yet אהוב על מבקרים תגרום לכמה חברי אקדמיה להגיד משהו כמו "אוקיי, אז ניתן לו איזה מועמדות אחת בקטגוריה לא גדולה וגם בה הוא ממילא לא ינצח". בערך כמו עם "מסיבת רווקות". לא שיש לזה סיכוי גדול, אבל היה שווה לשאול.
אני לא חושב שמספיק מצביעים יחשבו ככה
הם יעדיפו להקדיש את המקום הראשון בטופס לסרט שהכי ראוי לדעתם לנצח.
למה לא כוננות בחצות?
לפחות זה היה קשור לשם המקורי של הסרט.
פשוט: *בגלל* שזה היה קשור לשם המקורי של הסרט.
(ל"ת)
כוננות עם שחר ממשיך את המומנטום
הסרט זכה אמש בפרס ה-National Board of Review שעד לפני שנה, היה פרס המבקרים הגדול הראשון של סוף השנה. כוננות גם מסתמן כאחד הסרטים שיככבו ברשימות עשרת הגדולים של 2012. אם היה קשר כלשהו בין פרסי המבקרים לאקדמיה, קתרין ביגלו הייתה עכשיו בעמדה מצוינת לזכות באוסקר שני. מכיוון שמדובר בגופים נפרדים, יכול להיווצר מצב כמו עם הרשת החברתית, שהיה הפייבוריט של המבקרים, אבל אנשי התעשיה העדיפו את נאום המלך.
שכחת לציין כמה דברים מפתיעים
לופר זכה בתסריט! וגם במועמדות בסרט הטוב.
ובקטוגריה של ממש הפתעה: גם פרח קיר זכה ב10 הסרטים הטובים שלהם.
ודניאל דיי לואיס הפסיד לבראדלי קופר בשחקן הטוב ביותר. מעניין אם תמשיך המגמה הזאת או שזה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
הפתעות בפרסי מבקרים הן כמו הפריימריז של עלה ירוק
זה יכול להיות מעניין, אבל לא הולך להשפיע על הפרסים הגדולים. זה מקסימום טוב לשיווק של הסרט בעזרת אותיות זהובות על הפוסטר. אולפן חכם יכול לנצל את זה כדי לקדם סרט או שחקן בעיני חברי האקדמיה, אבל יהיו כל כך הרבה פרסים כאלה בחודש הקרוב, שההפתעות הנ"ל יעלמו מעיני מצביעי האוסקר.