הם באמת צריכים לשמור על התסריטים שלהם טוב יותר.
מישהו פנה לשורה של אתרי קולנוע והציע להם – תמורת שכר הולם, כמובן – את התסריט המלא של "האוונג'רס" מאת ג'וס ווידון. מהעמוד הראשון ועד האחרון. כל הספוילרים לסרט הכי גיקי של כל הזמנים, כולל איזה דמויות ראשיות ווידון הסאדיסט יבחר להרוג הפעם. אם כל הסקופים. הצעה שאי אפשר לסרב לה.
סליחה, התכוונתי לומר "הצעה שחייבים לסרב לה". נתחיל מזה שהתסריט הזה הוא סחורה גנובה, ולקנות אותו יהיה כנראה לא חוקי. ואפילו אם האתר שהיה מפרסם את התסריט לא היה מסתבך עם המשטרה, הוא היה מסתבך ועוד איך עם מארוול ועם דיסני, תאגידים לא קטנים. היה לוקח בערך שתי דקות עד שהיה מגיע צו ה-Cease and Desist שדורש להסיר את התסריט מהאתר, ואם הם היו מעיזים לא לציית לו, הם היו חוטפים תביעה (מוצדקת) שהיתה גורמת להם לא רק לאבד את המכנסיים אלא ללוות גם את המכנסיים של השכנים כדי שיהיה להם עוד מה לאבד. שום מספר היטים לא שווה את זה. ובנוסף לכל – אם התסריט על כל הפיתולים שלו היה הופך לנחלת הכלל, הוא כנראה כבר לא היה נכון. סרטי מארוול ידועים (לשמצה, בדרך כלל) בכך שהתסריט שאיתו הצילומים מתחילים הוא רק הצעת הגשה, והוא משתנה, ונוספים לו פרטים, תוך כדי צילומים. אם ההפתעות של "האוונג'רס" היו מתפרסמות מראש – הם פשוט היו משנים אותן, כנראה.
בעלי האתרים היו מודעים לכל זה, ואף אחד מהם לא היה טיפש מספיק כדי לשלם על התסריט הגנוב. אבל לפחות אחד מהם, בלוג לא מאוד מפורסם בשם Obsessed with Film, העמיד פנים שהוא מעוניין, ודרש מהמוכר עדויות מצולמות לכך שהתסריט שלו הוא הדבר האמיתי. והוא קיבל. זהו צילום עמוד השער של התסריט:
שם הסרט, כפי שאתם יכולים לראות (בקטן, באמצע) הוא "Group Hug" – שם הקוד המשעשע של "האוונג'רס". הצילום גם מגלה שהתסריט הזה הגיע מ- או נגנב מ- סמואל ל. ג'קסון. אנחנו יודעים את זה משום שהשם שלו כתוב בענק על כל עמוד. הסיבה שהאולפן מדפיס בענק את שם האיש שהתסריט הוקצה לו על כל עמוד היא למקרים כאלה בדיוק: במקרה שבו התסריט ייגנב וצילומים שלו יגיעו לאינטרנט, יהיה קל יותר לאתר בדיוק מאיפה הוא הגיע.
המוכר שלח תמונה נוספת, של עמוד 77 של התסריט (מתוך 129 עמודים), שבו חלק מסצינה עם ברוס (הענק) באנר והאלמנה (סקרלט ג'והנסן) השחורה. התמונה כוללת, כמובן, ספוילרים. אם אתם מאוד רוצים לראות אותה, אפשר למצוא אותה בין השאר כאן.
כאמור, Obsessed with Film לא התכוונו באמת לקנות את התסריט, אבל הם פרסמו את התמונות של שני העמודים (שמשם הופצו לכל רוחות השמים, כי זה האינטרנט פה) ובטח קיבלו לא מעט היטים על זה, בלי לשלם אגורה. יש אנשים שכועסים עליהם בגלל זה. טוענים שהספוילרים שבעמוד 77 מספיקים כדי שמארוול ייאלצו לשנות את הסרט. מאי-שם אפילו הגיעה שמועה שטותית על כך שצילומי הסרט, שהתחילו רק לפני שבוע, הופסקו בגלל ההדלפה. כמובן שזה לא נכון – אפילו אם זה באמת היה ספוילר איום ונורא, תמיד אפשר היה לשנות את התסריט. זה היה כאב ראש גדול, אבל לא היו עוצרים הפקה שבה כל יום צילומים עולה מיליוני דולרים רק בגלל שכמה אובססיבים באינטרנט יודעים מה קורה בעמוד 77.
בינתיים, בפינה אחרת של האינטרנט, התפרסם עמוד השער של תסריט אחר.
כן, זה נראה כאילו ילד בן עשר כתב את זה, אבל במקרה של טרנטינו זה מעיד על אותנטיות: האיש כותב כמו ילד עם דיסלקציה קלה, והתסריטים שלו מלאים שגיאות כתיב. את השם של "ממזרים חסרי כבוד" הוא אפילו איית לא נכון (ואותו איות שגוי הפך לשם הרשמי של הסרט).
במקרה של טרנטינו, דליפת תסריט היא מסורת. את התסריט של "ממזרים חסרי כבוד" אפשר היה להשיג במלואו ברשת עוד לפני שהסרט צולם. הגישה של טרנטינו, ושל המעריצים שלו, היא שונה – כנראה שלא ממש אכפת לו אם אנשים יקראו את התסריט מראש. מי שמתעניין בו מספיק כדי לקרוא תסריט מראש, ממילא יילך לראות את הסרט.
לפני כמה חודשים כבר התפרסם שהסרט הבא של טרנטינו יהיה מערבון, מחווה למערבוני הספגטי. השם "Django Unchained" – שוב, כמו "ממזרים חסרי כבוד" – הוא מחווה לסרט אחר באותו ז'אנר: "ג'נגו" של סרג'יו קורבוצ'י משנת 1966 (ואפרופו מחוות לסרט הזה שקשורות לטרנטינו – הוא התארח ב"Sukiyaki Western Django", המערבון היפני של טקאשי מיקה).
במקרה הזה לא רק עמוד השער, אלא התסריט המלא כבר נמצא שם בחוץ, ויש סיכוי שאם תחפשו ממש טוב תמצאו אותו ברשת – ואם לא עכשיו, אז בקרוב. ג'פרי וולס מ-Hollywood Elsewhere שם יד על עותק של התסריט, אבל עוד לא הביע את דעתו עליו, אלא רק דיווח שהאורך שלו הוא 168 עמודים – עוד אפוס טרנטינואי לא קצר בכלל (מקובל שכל עמוד בתסריט מקביל בערך לדקה של סרט). האתר הראשון שפרסם (היום) ביקורת על התסריט – הם לא לגמרי התלהבו – היה, אר, Obsessed with Film. יש להם איזו אובססיה לנושא, או משהו.
היה פרק נחמד ב"הפמליה"
שבו ארי גולד מקבל ממ נייט שמאלן תסריט לסרט חדש שלו והוא מאבד אותו והוא נכנס ללחץ מכיוון שהשם שלו היה כתוב על התסריט כמו השם של סמואל ג'קסון.
בסרטים של טרנטינו בשנים האחרונות, גם ככה התסריט לא משנה.
קיל ביל זה ברור, אבל אפילו ממזרים חסרי כבוד, עד כמה שהתסריט גאוני – אף אחד לא היה מצליח לדמיין את איך שטרנטינו ביים אותו.
פרסום תסריטים לא אמור לפגוע בהכנסות של סרט
ממש כמו שפרסום מתכוני הדגל לא מוריד גרוש מההכנסות של מסעדה. יוצא הדופן הוא אולי פרסום של תסריט מחורבן ממש, שעשוי ליצור הייפ שלילי שיפגע בהכנסות השבוע הראשון (בשבוע השני ההייפ הראשוני כבר לא משנה). מצד שני, בהנחה (שמתבססת על זהות היוצרים) ששני התסריטים הללו מוצלחים – ההשפעה יכולה רק להיות חיובית. מספר האנשים שאשכרה קורא את התסריטים הללו הוא בכל מקרה זניח להפליא.
אני חושב שהחשש הוא לא מאנשים שיקראו אותם
אלא מאנשים שיכתבו תחת כל פורום רענן "הענק מת בעמוד 116! ובסוף יש סצינה שבה לוקי פוגש את צ'ובאקה! סנייפ הורג את טריניטי!".
האמת, גם אם יתפרסמו ספוילרים כאלה, לא בטוח שזה יפגע בהכנסות הסרט. הסרט "וולברין" כולו דלף לרשת חודש לפני שהוא יצא לקולנוע, ואפשר אמנם להתווכח על זה, אבל ככל הנראה זה לא פגע בהכנסות של הסרט במידה משמעותית. ובכל זאת, עובדה שהאולפנים שומרים על התסריטים האלה בקנאות. שמועות אומרות שמכל התסריטים המודפסים של "עליית האביר האפל" הוסרו העמודים האחרונים; אם אתה רוצה לדעת מה קורה בהם תצטרך לדבר עם כריסטופר נולאן אישית.
והאם הקוראים של הפורומים האלו (שגם הם אחוז קטנטן מהקהל)
ימנעו להגיע לסרט רק בגלל הספוילרים (מתוך ההנחה שהם היו טיפשים מספיק על מנת לקרוא את אותם הספוילרים)? רוב האנשים ניזונים ממדיית מיינסטרים שבכל מקרה נמנעת מספוילרים שכאלו.
מה שכן, דליפת התסריט לא מאפשרת ליצור קמפיין שיווקי שכולו מיסתורין מוחלט לגבי הפרטים הבסיסיים ביותר של העלילה. ראה, לדוגמא, את "התחלה" שהטיזרים שלו נתנו אפס מידע ורק עוררו סקרנות. דליפת התסריט הייתה כנראה מחייבת ליצור קמפיין חושפני הרבה יותר.
שוב, אני לא ממש חולק עליך
מהרגע שהספוילר מתומצת לכותרת בלבד, הוא לא יישאר בפורומים. הוא יגיע לבלוגים, ומשם לאתרי חדשות בידור, ומשם אולי למדיה מיינסטרימית. ספוילר משוחרר לא יוחזר: מהרגע שהתסריט דלף, "כולם" יידעו מה הולך לקרות.
אבל זה לא אומר שהם לא יילכו לראות את הסרט. כולם גם ידעו מה הולך לקרות בסוף של "שר הטבעות" ו"הארי פוטר", וזה לא מפריע לסדרות האלה לעשות מיליארדים.
אתה מצטט מגלי?
כי זה נשמע כמו משהו שאמרה אחת הדמויות השבוע…
לא
דווקא ראיתי לא מעט גלי, אבל בשבועות האחרונים לגמרי הפסקתי לעקוב.
"לעקוב" מרמז שיש אחרי מה
הדברים היחידים שאפשר לעקוב אחריהם בגלי הם הביצועים.
אפשר גם לעקוב אחרי הדרדרות הסדרה
שהתחילה כסדרה מאוד מבטיחה, והתדרדרה עם הזמן לעוד High School Musical. כבר הייתי מפסיק לצפות בה, אילוליא הבלחות של פרקים טובים פה ושם שנותנים תחושה שעוד שנייה הסדרה חוזרת לעצמה (למשל השחזור של מופע האימים של רוקי) – האכזבות האלו רק מכאיבות לי כל פעם מחדש… אבל זה לא אתר על סדרות טלביזיה, אז אני אעצור פה.
גם אם היה לי זמן פנוי,
לא הייתי קורא את התסריטים בשום אופן. במקרה של ג'וס ווידון, עם כל הערכה שלי כלפיו, אני לא ממש מצפה בכליון עיניים לסרט. למערבון של טרנטינו אני דווקא מאוד מצפה (מתי הוא יוצא אגב?) אבל לקרוא אותו יהרוס לי משמעותית את חווית הצפייה בסרט.
מצד שני, אני כן קורא *ספרים* עליהם מתבססים סרטים, *לפני* שהסרטים הללו יוצאים (בניגוד ל'הארי פוטר' שהסיבה היחידה שהלכתי לסרטים הראשונים הייתה בגלל הספר). לדוגמה, קניתי וקראתי לראשונה את הספר 'לא ארץ לזקנים' של קורמאק מקרת'י כששמעתי שהאחים כהן מתכוונים להפוך אותו לסרט, ולאחרונה גם קניתי את 'הנערה עם קעקוע של דרקון' כששמעתי שפינצ'ר יביים אותו.
ההבדל, כשמדובר בספרים, הוא שהם שלא נכתבו על מנת להפוך לסרטים, ויש בהם (טוב.. בחלקם) עומק שיכול לתת מבט שונה על הסרט. לדוגמה, מהר מאוד אחרי שהתחלתי לקרוא את 'לא ארץ לזקנים', הבנתי למה האחים כהן התלהבו ממנו (וזה עוד יותר בולט במקרה של פינצ'ר ו'הנערה עם הקעקוע').
מה שכן, אני מסכים שזה ללא ספק הורס את החוויה הראשונית של הצפייה.
יש משהו מאד שונה בחווית הצפייה
של סרט שאתה יודע מה הולך לקרות בו בגדול (דוגמא מהזמן האחרון-" 127 שעות"), לבין סרט שאתה אפילו לא יודע על מה הוא (דוגמא אישית שלי מהזמן האחרון: "אומץ אמיתי". הלכתי לסרט, כשכל הפרטים שידעתי עליו הסתכמו בזה שהאחים כהן ביימו אותו). האופציה השנייה הרבה יותר נחמדה מהראשונה.
גם אני לא הייתי קוראת את התסריטים בשום פנים ואופן. קודם כל, כי למי יש כוח. שנית כל, זה קצת מפספס את כל הקטע של קולנוע. כי המהות הראשונית של קולנוע היא ויזואלית לחלוטין.
אני בזמן האחרון עשיתי לעצמי פרוייקט
לקרוא את התסריט של הרשת החברתית במלואו (רק אחרי שכבר ראיתי את הסרט) ואני חייב להגיד שזו ממש חוויה מכוננת ולומדים מזה הרבה דברים על הסרט ועל קולנוע בכללי.
דוגמא נגיד על הרשת החברתית: לפעמים קורה שמארק ועוד מישהו מדברים ואז את המשפט האחרון בשיחה שומעים את העד אומר בחדר החקירות (כמו בשיחה במסעדה עם שון פארקר "מליון דולר זה לא מגניב…" וכו'), מסתבר שכל קאט שכזה היה דבר שארון סורקין כבר כתב בתסריט (למרות שזה משהו שבד"כ קובעים בחדר העריכה).
בכלל, יש סיבה שסורקיןם הפך לכ"כ מזוהה עם הסרט.
אגב, דבר קטנטן ששחכתי
מהתסריט של "ההתחלה" אפשר למצוא את התשובה הסופית לסופו של הסרט…
יכול לחלוק?
(ל"ת)
תודה, אבל למה לא סימנת ספוילר?
(ל"ת)
and we - fade out.
אני מרגיש כמו אידיוט ,זה היה נראה קטוע באמצע
גישה מעניינת לגבי היחס ספר-סרט
לי נורא קשה עם יצירות שעובדו לקולנוע. אני נורא מקובע על גירסה אחת של החומר. אני כל הזמן בפראנויה של "ראיתי את הסרט, הבנתי, אהבתי/לא אהבתי – עכשיו עם אני אקרא את הספר כל הדעה שלי על הנושא תתחרבש".
לדוגמה, את הניצוץ, שראיתי בתור סרט ומאוד נהנתי ממנו, נורא קשה לי לקרוא כספר. קיבלתי את הגירסה של קובריק לסיפור (שעפ"י מה שהבנתי סטיבן קינג לא מרוצה ממנה) ועכשיו נראה לי בלתי אפשרי לקבל זווית אחרת על הדמויות.
(הדוגמה תקפה גם במצב הפוך; את "הדרך" של מקארת'י קראתי – ואין סיכוי שאלך לראות את הסרט).
איך אתה מוצא את החוויה של קריאת הספר במכוון לפני הסרט?
וזה מעלה שאלה מאוד מעניינת-
למה מחזות כן ותסריטים לא? מצד אחד, אפשר למצוא מחזות בספריות ובחנויות ספרים, והם נחשבים ליצירות ספרותיות טובות, בלי קשר לעיבוד בימתי קונקרטי. לעומת זאת, תסריטים מוצגים כמוצר לא מוגמר, כשלב זמני בדרך להפקה שלא ראוי להתייחסות עצמית.
חלק מהעניין מן הסתם הוא שהצגות פחות זמינות מסרטים. סרט תיאורטית זמין תמיד מהרגע שהוא מצולם, אבל מחזה מוצג רק חלק מהזמן, וללכת לתיאטרון גם הרבה יותר יקר מקולנוע. לכן אנשים נוטים יותר "להתפשר" על המחזה. ואני יכול לחשוב על עוד סיבות היסטוריות-חברתיות. אבל אני תוהה אם יש משהו מעבר לזה, או שברמת העקרון, אם נתרגל, תסריט יוכל להיות יצירה מהנה ומעשירה כמו מחזה. אפשר לטעון שתסריטים הם סתם חלק מהעניין, שהם לא שלמים ללא ההיבט הוויזואלי (או הווקאלי), אבל בעבר גם מחזות לא נחשבו ליצירה ספרותית נפרדת, והנימוקים האפשריים די דומים. אני יודע למשל שבתקופת שייקספיר היחס למחזות היה הרבה פחות כיצירה ספרותית בלתי-תלויה בהעלאה ספציפית מאשר היום, ולכן יש גרסאות שונות של המלט מזמנים שונים, שהמחזה המוכר היום הוא סינתזה שלהן. אז יש איזשהו הבדל מהותי בין מחזות כתובים לתסריטים בהקשר הזה?
טוב, זה תלוי איזה סרט.
מחזות הם בדר"כ יותר מינימלסטיים [לפחות אלו שאני מכירה] וסרטים יותר מסתמכים על הויזואליה והשואו. דווקא ראיתי פעם את התסריט של 'ספרות זולה' בצומת ספרים [קטן קטן, עם כריכה יפה והכל] ושקלתי ברצינות לקנות אותו. הגעתי למסקנה שאמא שלי תזרוק אותי מהבית אם אני אכניס ספר עם כזו כמות של קללות הביתה [וגם חבל על הכסף. עדיף כבר לקנות את ה-DVD].
זה לא נפוץ בארץ, אבל בחנויות ספרים בחו"ל ראיתי לא-מעט
תסריטים למכירה. אנשים מתעניינים בקריאה שלהם למרות שהם נחשבים למוצר פחות "מוגמר" מהסרט עצמו, כפי שציינת.
יש גם תיאוריה אחרת לגרסאות השונות של מחזות שייקספיר.
http://www.cracked.com/article_19153_5-trends-you-think-are-ruining-movies-are-older-than-film.html
ראה סעיף 3 (גם השאר ראוי לקריאה).
ההסבר, בקצרה – פיראטים. אנשים שהתגנבו להצגות עם פלאפונים וצילמו אותם. רק עם הכלים הטכניים של אז.
הכל שמועות
טרנטינו באמת אמר כמה פעמים שיש לו תכניות לעשות המשך ל"קיל ביל" בשלב כלשהו. דריל האנה אמרה בראיון בפברואר שהיא עומדת להשתתף בסרט, למרות מה שקרה לדמות שלה בפרק 2. כל זה נכון, ובכל זאת, בשלב הזה שום דבר בקשר לסרט הזה הוא לא יותר משמועות וספקולציות. אף אחד לא יכול להגיד בשלב הזה בוודאות שבאמת יהיה סרט כזה, או אם יהיה – באיזו שנה הוא ייצא, או מי ישתתף בו. זה שדריל האנה אמרה שהיא משתתפת בו – טוב, טארה ריד טענה שהיא משתתפת ב"ביג ליבובסקי 2".
למעוניינים, התפרסמו ספוילרים מהתסריט המדובר ל"אוונג'רס"
מסתבר שלאחר שמי שניסה למכור את התסריט לבלוגי קולנוע לא הצליח במזימתו הוא התחיל למכור את זה בדאוונטאון LA ב-40$.
ועכשיו מישהו פירסם פרטים מהתסריט המדובר, וזה אותו המישהו שפירסם ראשון תיאור של הסצינה שאחרי הקרדיטים ב"ת'ור":
http://www.comicbookmovie.com/fansites/joshw24/news/?a=36700
אגב, אותו "מישהו"… הוא אני. LOL.
"אגב, אותו "מישהו"… הוא אני. LOL."
נא להתעלם מהפיסקה האחרונה.
זו היתה בדיחה מאוד לא מוצלחת. לא ישנתי כל הלילה אני מת מעייפות ולא יודע מה נעשה איתי וזו התוצאה.
טרנטינו רוצה את וויל סמית לסרט
http://www.comicbookmovie.com/fansites/rorschachsrants/news/?a=36761
ליאונרדו דיקפריו כנראה יהיה ב"ג'נגו" של טרנטינו,
http://collider.com/leonardo-dicaprio-chris-tucker-django-unchained/95282/
יופי. לא מספיק שתמיד התבלבלתי בינינו לבין בראד פיט, עכשיו ייקח לי שעות להסביר למי אני מתכוון ב"נו, הבלונדיני הזה מהסרט של טרנטינו". חוץ מזה, אחלה ליהוק.
גם מיכאל פסנדר בפנים
לפי Imdb