ב'אהבה בימי כולרה' יש יותר מדי אהבה ופחות מדי כולרה. בתנאים רגילים, אני לא רוצה לראות אנשים שואלים את נפשם למות מרוב שלשול, אבל אחרי שעה וחצי של חיבוטי נפש בלתי פוסקים לא הייתי מתנגד לאיזו מגפה.
לאחרונה בכל פעם שאני מתיישב בקולנוע וזורק בחשאי פופקורן על האידיוט התורן שמדבר בסלולרי, מרצד על המסך מולנו מותחן אקשן פוליטי-עכשווי. 'הממלכה' הוא סרט כזה, ויש בו חלקים טובים ושחקנים ישראליים, אבל זה לא מספיק.
הייתם מרעיבים, מענים ומחשמלים אדם שאולי מעורב בטרוריזם ואולי לא, כדי למנוע את הפיגוע הבא? החלטה קשה. למזלכם, אתם לא צריכים לעשות אותה. יש מי שיעשה את זה בשבילכם.
לו הסרט היה משתדל להיות קומדיה רומנטית, הוא אולי היה סרט נעים; לו היה בוחר להיות מלודרמה חברתית על העיוור בחברה, הוא אולי היה סרט חזק; ולו היה כולו רצוף בדיחות נמוכות - הוא אולי היה, אממ, אחיד. אבל הוא ניסה להיות הכל.
הצצה חטטנית לחלונם של השכנים לא תיתן לכם הרבה תובנות על החיים, אבל אולי תספק לכם קצת בידור. אם השכנים שלכם לא מעניינים מספיק, אתם יכולים ללכת ל'דיסטרביה' ולקבל את אותו הדבר.
לורד וולדמורט חזר ומגייס צבא, הארי מושמץ בתקשורת העוינת ודמבלדור הופך לאויב הציבור. אבל כל מאורעות השנה החמישית בהוגוורטס מחווירים לעומת האויבת האמיתית: דולורס אומברידג', תמצית כל המורות המגעילות באשר הן.
יוצרי 'שרק' בוודאי מאוהבים בדבר הירוק הגדול הזה - כלומר, ערימת המרשרשים שכל סרט חדש בסדרת 'שרק' מייצר - אבל אחרי הסיבוב השלישי, אולי באמת הגיע הזמן להפסיק.
מולייר הצעיר, המחופש לכומר, יאהב, יכאב, ילמד מהם כישרונותיו האמיתיים, יקבל השראה למחזותיו האלמותיים, וכו'. בקיצור, 'מולייר' הוא הגרסה הצרפתית של 'שייקספיר מאוהב'.
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים