כולם מחפשים את אנתוני זימר, ואף אחד לא יודע איך הוא נראה. אף אחד גם לא יודע איך התסריט נראה, או מה ההסתברות שבכלל היה אחד כזה.
אנטוני סוופורד מאוד היה רוצה שהמלחמה כבר תתחיל, שיהיה כבר אקשן, שאפשר יהיה לירות במישהו. אבל בינתיים הוא תקוע במדבר, סופר את הימים, השעות והשניות. כי לרוע מזלו, הוא תקוע ב'ג'ארהד', הסיינפלד של סרטי המלחמה: סרט על כלום.
'האזרח קיין' הפך למותג. הוא היווה פריצת דרך קולנועית עצומה, וספרים רבים נכתבו עליו ועל המשמעויות המסתתרות בו. אך בסופו של דבר, השאלה הגדולה היא האם מדובר בסרט טוב, ויותר חשוב - האם שרד את מבחן הזמן.
ברחוב קטן, בעיירה בריטית קטנה, גרים כלב פלסטלינה ואדמו. הכלב, גרומיט, ממונה על חילוצו של האדם מכל צרותיו. האדם, וואלאס, ממציא בלתי נלאה, יוצא להתמודד מול המפלצת הכי מסוכנת שידעה העיירה מאז ומעולם: ארנב.
ביל מאריי הוא שחקן מצוין, אבל שוב הוא משחק אדם כל כך עייף ועגמומי, שנדמה שגם את הסרט אין לו כח לעשות. 'פרחים שבורים' מזכיר את 'אבודים בטוקיו', רק בלי כל האקשן, היריות, והדיאלוגים המהירים והשנונים.
רס''רים מתנהגים אותו הדבר בכל מקום, גם אם הם בכלל בצבא הבריטי, ובזמן מלחמת העולם השניה, ויונים. גם המלחמות הן תמיד אותו הדבר - בסרטים, לפחות.
על הרבה צרות, קשיים ואירועים מפחידים התגברו שלושת יתומי בודלר, ונותר סרטם משעשע. רק על דבר אחד הם לא הצליחו להתגבר: על קושי ליבם של המפיצים בארץ, שמנעו מהם להגיע אל מסכי הקולנוע.
זה מסוג הסרטים שעליהם נאמר שהם ''יצירת מופת מינימליסטית'', אבל לעתים קרובות יותר נאמר ''לא הבנתי כלום''. הכל נמצא מתחת לפני השטח, דבר לא מוסבר. אבל האם זה רע? לא בהכרח.
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים