יש רגעים שבהם בוראט הוא סאטירה פוליטית אכזרית, אבל רוב הזמן הוא סתם משחק ב''הבך את האמריקאי''. בכל מקרה, הוא מצחיק כמו שמעט מאוד דברים הצחיקו לפניו.
בראייין דה פלמה דחס ב'דליה השחורה' דרמת חניכה, פילם נואר וקומדיה אפלה. יש גם שחזור תקופתי מרשים, צילום מצוין, וקטעי אלימות ופורנוגרפיה דוחים. אין פלא שזה מבלבל.
בתל אביב שחורה-לבנה מסתובבת בחורה בלי בית, וגם בלי שם. היו לה חיים בתור ''זאתי שמוכרת טריפים'', אבל עכשיו דברים מוזרים קורים לה, והיא מפחדת. טווידלדי פחד גם.
אתם מכירים את סיפור כיפה אדומה: הילדה הקטנה והתמימה, הזאב, הסבתא, חוטב העצים, הצפרדע, הסנאי ההיפראקטיבי והתיש. רגע, איזה תיש? ואיך זה שדווקא הוא קיבל את הקטעים הכי טובים?
מגנטו וז'אן לוק פיקארד שוב מתייצבים זה כנגד זה, ומאחורי כל אחד מהם - עשרות דמויות המופיעות כל אחת לסצינה וחצי, כאילו לשני הצדדים יש אולר שוויצרי של גיבורים הנשלפים לפי הצורך.
ברט מונרו מקשיש והולך, אבל זה לא מונע ממנו לרצות להגשים חלום ישן - להוכיח שהאופנוע שלו הוא המהיר בעולם. בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, אין פה אנשים רעים. זה סרט על הטוב שבאדם.
V, וירטואוז ורבלי חובב ורדים וונדליזם, הוא טרוריסט - או לפחות ככה המשטר קורא לו. אבל אנחנו לא חייבים להאמין להם. אחרי הכל, איזה גיבור אקשן לא הורג כמה שוטרים ומפוצץ בניינים חפים מפשע?
הימים הם ימי אנגליה הג'ורג'יאנית. בממלכה המאוחדת חגגו את שמלות המלמלה והרומן הרומנטי, שני ז'אנרים שנועדו להניח את הבסיס לז'אנר שלישי: הרומנים התקופתיים. ג'יין אוסטן כתבה על זה ספר, ועכשיו מגיע עיבוד קולנועי נוסף. היהיהיהיהי.
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים