אפור מסביב. רחש מים, קולות מנוע. הקצין עושה בדיקות אחרונות לפני קרב. בתוך עמדה גרמנית, חייל מכוון את המקלע בזהירות. ברוכים הבאים למלחמת העולם השנייה, גרסת הדולבי-דיגיטל.
אנשים לבנים מתלחמים רע מאוד, על פני המישור רצים, בידיהם מנופפים, ארצה נופלים ומתים. גם אנשים-צהובים-קטנים לא טוב מתלחמים, צפופים בשורה עומדים, חוטפים פגזים ומתפוצצים.
זה לא סרט על השואה עם איזה סיפור מסגרת כתירוץ, ולא סרט על סיפורו של אדם בודד על רקע השואה: זה סרט על יהודי בשואה. יהודי אחד בתוך שואה אחת.
שטורם שטורם גשפרכט אוינזלוט יהודי אאוף גפלוכן איך בין עוזה אונד וגרשלופט ניחט וסט די גבורן ואי גבאפלכחטמיזונגנינגן הפלאכו וון איסט דאיי נויןברוק גיהט-אונד סלוטרמאייר?
אם כססתם ציפורניים בהמתנה ל'ממנטו 2', המשיכו לכסוס - 'אינסומניה', אמנם אף הוא סרט מתח, אבל הרבה יותר צמוד למבנה הסטנדרטי של פתיחה-אמצע-סוף-כיתוביות. סרט אפל בלי טיפת חושך.
לסרטים איראניים יש קהל ייחודי, שעל סמך התרשמותי הוא משכיל, מכובד, ומקפיד להיאנח אנחות התפעלות והנאה כל פעם שמשהו קורה בסרט. וזה דווקא נסבל, כי בסרטים איראניים משהו קורה אחת לחצי שעה, לכל היותר.
כשהדרקונים מופיעים - הם נראים מדהים. אבל דקת דרקון בין עשר דקות התפתחויות אחרות זה לא מספיק: באנו כדי לראות דרקונים - אז אנחנו רוצים דרקונים. שבעה בדקה, לכל הפחות. דם ואש ותמרות עשן זה נחמד, אבל לא תחליף.
הסרט אמנם לא עוסק בברדיצ'ב של המאה ה-19, אבל העלילה מזכירה מאוד שניים-שלושה סיפורי עם יהודיים ובדיחה אחת: ''ריבונו של עולם כל ימי בילע שמחתי, והשביעני מרורים, אתבעהו לדין תורה''.
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים