השנה היא 1980. מכוניות משנות השמונים נוסעות בכבישים, שירי שנות השמונים נשמעים אחת לכמה דקות ובטלוויזיה משודרות סדרות ששודרו בשנות השמונים. איזה כיף היה בשנות השמונים, אה?
הבמאי הצעיר מייקל ביי מקבל בפעם הראשונה תקציב גדול ושחקנים מהשורה הראשונה. השחקן האיכותי ניקולס קייג' מנסה בפעם הראשונה תפקיד בסרט אקשן. סוג של היסטוריה.
ב'פגוש את הרובינסונים' אין פינגווינים מדברים, שירים וריקודים, קולות של עדר סלבריטיז או בדיחות פלוצים. יש בו מכונת זמן, רובוט, תמנון, בערך אלף דמויות, דינוזאור עם זרועות קצרות מדי ומסר חינוכי, כי מה לעשות, בכל זאת סרט של דיסני.
אף ציבור לא קיבל על הראש מהקולנוע כמו המעמד הבינוני המתגורר בפרוורים האמריקאים. ואם אחרי 'אמריקן ביוטי' או 'אושר' עוד נשאר ממנו משהו, בא 'ילדים קטנים' ורוקד על ההריסות.
סליחה? מה נראה לכם שאתם עושים? יש לכם מושג כמה חשמל אתם צורכים כרגע? כמה גזי-חממה נפלטים לאטמוספירה באשמתכם הישירה? אנא כבו את המחשב וסעו (באופניים!) לנטוע איזה עץ.
אם אוון ווילסון מעצבן אתכם ומופיע ביותר מדי סרטים, תגידו תודה שאתם צריכים לסבול אותו רק בקולנוע; מאט דילון וקייט האדסון צריכים לסבול אותו אצלם בבית.
ושוב אותו סיפור חבוט ומוכר בחור פוגש בחורה, בחור משיג בחורה, בחור נפרד מבחורה, בחורה זורקת כריש על בחור. הסרט מנסה להיות קומדיה רומנטית וסרט סופר-גיבורים בבת אחת, ולא ממש מצליח.
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים