עוד לפני חלוקת האוסקר הישראלי, כולם יודעים ש'האסונות של נינה' הולך לזכות, ושהוא הסרט הישראלי הטוב של השנה. כולם יודעים, בלי לראות את הסרט, אבל לגמרי במקרה, הם צודקים.
אחת לכמה זמן, כאשר נחה עלי הרוח, אני מוריד את סיפורי פו הדב מהמדף וקורא בהם. אולם מתברר כי גם אם הספר מתאר משהו, אין הוא בהכרח האמת היחידה. לפעמים, מראה הסרט, גיבור הסיפור הוא אחר.
לא רק ג'וני דפ יכול. גם סינבד המלח הותיק נלחם במפלצות, שודד אוצרות ועושה ''אררר'' לפעמים. יש לו שרירים מסוקסים, אבל אלה מצויירים בלבד ולא הושקעה כאן עבודת חדר-כושר כלל. רמאות!
ניגש הנזיר אל מורה הזן הזקן, ושאל - אמור לי מורי, מה היא משמעות החיים וכל השאר?
הוריד המורה את סנדלו הימני, וסטר לו לנזיר.
אמר הנזיר איי, ונעלם.
וין דיזל , בדיוק כמו ארצות הברית, מנפח שרירים ודל ביכולת הבעה. ולמה בעצם, שתהיה לו יכולת הבעה שתעיק על הבום-בום טראח-טראח? אז הדיאלוגים לא מבישים מדי, והאקשן סביר. באחריות. מילה של קיפוד.
לא, זה לא סרט טוב. זה אפילו לא סרט בסדר. 'באטמן ורובין' הוא סרט איום ונורא, אבל הוא עושה את זה בצורה מפוארת.
מיכל ינאי מספקת הופעה נהדרת, אבל הופעה בודדת אחת לא מספיקה לסרט שלם, בעיקר כשהוא נמתח, נדון ומוסבר לעייפה. ומקומם של צילומי וידאו הוא לא בקולנוע.
אחד התעלולים השפלים של מפיקי סרטים, הוא ליצור סרט שאי אפשר לכתוב עליו ביקורת. זה נקרא ז'אנר סרטי סת''ם, ועדיף היה שיקחו את הכסף וישקיעו אותו במשהו אחר. בנייה של ארמון ענק ממחית תפוחי אדמה, למשל.
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים