אסי דיין הוא אלוהים, גיל קופטש הוא ישו, טינקרבל היא השטן, גילה אלמגור היא מריה הקדושה וצופית גרנט היא יהודית איש קריות. ולאף אחד מהם אין שום דבר חשוב להגיד.
איש אחד חכם אמר פעם ש''ריקוד הוא ביטוי אנכי לתשוקה אופקית''. הסרט הזה לוקח את הרעיון הזה לקצה. זה כנראה הסרט האירוטי ביותר אליו תוכלו לקחת את הילדים.
'פיטר פן' אינו חורג מהטקסט המקורי עליו הוא מבוסס (ולא, הסרט המצויר של דיסני הוא לא המקור), ובכל זאת הוא גם סיפור שונה לחלוטין, בוגר הרבה יותר ממה שהורינו הקריאו לנו. מוזר, לא?
ג'יימס עולה לרגל לירושלים, עיר הקודש. לפני שהוא מספיק לעשות צעד אחד על אדמת המדינה, הוא נשלח למעצר - עובד זר שבא לעשות כסף על הגב שלנו, אלא מה.
אנחנו באמת נראים כל כך רע מבחוץ?
ערוגות שיער ערווה נחשפות על כל צעד ושעל, עד שלא ברור איפה בדיוק עומד הסרט הזה ביחס לקו המפריד בין סרטי פורנו וסרטים סתם. אבל מה זה משנה - העיקר שזה סרט של הבמאי הישראלי המהולל דובר קוסאשווילי.
חבורת אנשים זרה זה לזה מתעוררת בחדר לבן. בקצה החדר אין דלת, ומאחורי האין-דלת אין אף אחד חכם. אז מה נשתנה הלילה הזה?
טום ריפלי שוב איננו ילד. בבגרותו הוא חד, מושחז הרבה יותר, אבל השקט שלו מסוכן כשהיה. לא כדאי לכם להיות שכנים שלו. לכו תדעו מה יקרה אם הוא ייעלב.
אדם צנוע אני, ומסתפק במועט. גם אם ביתי דל וסרטי מטופשים, אני מרוצה, כל עוד תהיה פת לחם על שולחני וקייט בקינסייל בבגדי לייטקס על מסכי.
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים