אוסטין פאוורס: גולדממבר

מאת
איתי שלמקוביץ
– פורסם ב 15 באוגוסט 2002Posted in: ביקורות

במקור: Austin Powers in Goldmember
במאי: ג'יי רוץ'
תסריט: מייק מאיירס, מייקל מק'קאלרס
שחקנים: מייק מאיירס, מייק מאיירס, מייק מאיירס, מייק מאיירס, ביונסה נולס, מייקל קיין, פרד סאבאג'

'אוסטין פאוורס' הראשון ('איש המסתורין הבינלאומי') היה פארודיה על סרטי ג'יימס בונד: מרגל, תוצר שנות השישים, שנזרק אל שנות התשעים הציניות. הוא התאפיין בצוות קומי טוב, בניצוחו של מייק מאיירס, ששיחק דמות כפולה: אוסטין, המרגל החרמן, ודוקטור רשע, אויבו המוקף תמיד באידיוטים. הצלחתו הגדולה של הסרט בספריות הווידיאו הובילה ליצירת סרט המשך: גדול יותר, ארוך יותר, והרבה יותר גס. ב'אוסטין' השני ('המרגל שתקע אותי') היו כמעט את כל השחקנים של הראשון, רוב הבדיחות שלו (ולא מעט חדשות, וולגריות יותר), ודמות נוספת שאותה שיחק מאיירס – הממזר השמן.

והמגמה ממשיכה: אוסטין השלישי ('גולדממבר') מכיל כמעט את כל השחקנים של הסרטים שקדמו לו (מלבד נערת-אוסטין, המוחלפת כל סרט). הוא מכיל את אותן בדיחות של הסרטים הקודמים – רובן קשורות לאגן הירכיים הגברי – בואריאציות חדשות, וגם בפרק הזה מאיירס מרחיב את רפרטואר הדמויות שלו בדמות נוספת: גולדממבר, ארכי-נבל מנומש, חובב דיסקו וקשקשים ובעל מבטא הולנדי עמוק (ורע. מאיירס צריך להישאר עם מבטא סקוטי).

את שני הסרטים הראשונים אהבתי: את הסרט הראשון אני מחשיב לאחת מפארודיות הבלשים הטובות ביותר, ואילו השני היה מצחיק עד דמעות, וזאת למרות כמה בדיחות שפשוט ירדו נמוך מדי. אבל הסרט השלישי? אכזבה מרה, שנגרמה כנראה מהחלטה תמוהה מצד מפיקי הסרט: את החדשנות שבסרט הראשון ואת הקומדיה הטהורה של הסרט השני החליפה, למרבה האימה, עלילה. ואוסטין פאוורס עם עלילה, זה כמו פרד סאבאג' המבוגר: זה פשוט לא זה.

הסרט נפתח בשבע דקות וחצי של סצינת פתיחה מעולה, שבדיוק בשבילה המציאו את סימן הספוילר, וכמעט שווה לבדה את הכרטיס (הייתי אומר שלא תאחרו, אבל בכל מקרה יש פרסומות קודם). אבל אחריה מתחיל הסרט: לד"ר רשע וכפילו המזערי מיני-מי ישנה תוכנית מרושעת חדשה. במסווה של פרסומת לטחורים, הם הולכים להוציא לפועל את תוכניותיו משנת 75' של גולדממבר המרושע, ולהפוך את כדור הארץ לכוכב המים (רק בלי קווין קוסטנר). על מנת להבטיח את הצלחת המבצע, הם חוטפים את אביו של אוסטין, נייג'ל פאוורס (מייקל קיין, שמנסה לשחק גרסה מבוגרת של אוסטין פאוורס – ונכשל), וכולאים אותו ב1975, גיהינום של נעלי פלטפורמה וגלגיליות. אוסטין חוזר לעבר, פוגש את העזר כנגדו לסרט זה – ביונסה נולס בתפקיד פוקסי קלאופטרה, האישה, השאזאם והאפרו – ומציל שוב את כדור הארץ ואת יפן. בין לבין, הצופים פוגשים את הממזר השמן (שהחליף חליפת שומן), חוזרים לימים בהם אוסטין ודוקטור רשע היו שותפים לחדר בבית הספר למרגלים (תענוג לחובבי הטרילוגיה), ויש עוד שירים וריקודים, הטלת גמדים ויפנים, שנאה חסרת הגיון להולנד וגם גירסת שנות השבעים של הדלוריאן – מכונית-ערס. שחקני הסרטים הקודמים חוזרים לדמויותיהם המוכרות (במיוחד סת' גרין, שמקבל – ובצדק – את המקום השלישי ברשימת הקרדיטים), ושחקנים חדשים, כמו ביונסה נולס, משחקים בצורה סבירה ביותר (דווקא כשצריך משחק מוגזם ופארודי).

אבל למרות שיש לא מעט בדיחות מוצלחות בסרט, משהו חסר. רוב הבדיחות משומשות, וולגריות מדי, או פשוט לא מצחיקות, משאירות קטעים מתים; בעיה מרכזית שחוזרת על עצמה היא שבדיחות שעבדו בסרט הראשון, ועבדו בסרט השני, הוכנסו גם לסרט השלישי מכוח האינרציה – בלי לטרוח לבדוק האם הן באמת עדיין מצחיקות. אפילו בונוסים לצופה המתמיד, כמו כרישים עם קרני לייזר מחוברות לראשיהם, לא מצליחים לספק את הסחורה. כנראה, כדי להעניק לסרט לא רק עלילה אלא גם משמעות, הוא מלא ביחסי אבות ובנים: נייג'ל ואוסטין פאוורס, דוקטור רשע, בנו סקוט ומיני מי, ואפילו אוסטין ודאגי פאוורס. חלק מההתפתחויות העלילתיות בלתי צפויות, פשוט כי קשה להאמין שהסרט יכול לרדת לרמות קיטש שכאלו; ואם זה לא גרוע מספיק, גם ג'ון טרוולטה בא לבקר.

'גולדממבר' הוא לא קומדיה רעה. יש לו לא מעט קטעים טובים, יש לו עלילה סבירה (גם אם קיטשית) ויש לו כמה הפתעות בשרוול. אבל בסופו של דבר, הסרט נראה פושר, כאילו ההתלהבות של הצוות נעלמה באמצע ההפקה והתסריט נכתב כלאחר יד, מעתיק בלי שכל מהסרטים הקודמים. מה שמציל את הסרט היא העובדה שגם בהילוך שני, מייק מאיירס עדיין מצליח להצחיק. שמועות אומרות שזה יהיה סרט אוסטין פאוורס האחרון, ואולי זה לטובה. מי שאוהב את אוסטין פאוורס בגלל שני הסרטים הראשונים, לא בטוח שייצא מסופק מ'גולדממבר'. אבל אולי דווקא מי שנרתע מהם ימצא כאן את מה שהוא מחפש.

יה בייבי, העולם סוף סוף בטוח.

תגיות: