מיותר לציין שיהיו ספויילרים לעונה 1, נכון? כמו כן, אם לא תסמנו ספויילרים בעצמכם (בין אם לפרקים ספציפיים ובין אם לאקט שלם) אני אשלח אליכם את ג'ינקס.
אקט 3
("להעמיד פנים שזו הפעם הראשונה", "ההרג הוא מעגל", "הלכלוך שמתחת לציפורניים שלך")
נתחיל בשאלה שעוברת לכולם בראש: האם עונה נוספת הייתה עוזרת ל"ארקיין"? נכון, לעונה השנייה יש בעיות קצב חמורות, אבל מה לגבי הסיפור? האם היינו סבלניים יותר לכל הממבו-ג'מבו-פנטזיה-קוסמית שהתחוללה שם בסוף אם זה היה קורה לאט יותר? כי אני לא כזה בטוח.
שיהיה ברור: "ארקיין" יכלה להסתיים טוב יותר, נכון, אבל זה לא הופך אותה לסדרה גרועה או שחלילה אני יוצא ממנה עם טעם מר. ושמעו, יכוווווול להיות שזה כי קיבלתי את מה שרציתי: ויולט וקייטלין יחדיו ובלי שום כוכבית – ותקראו לי פשטני או פקצה בת 12 אבל אותי זה מספק.
אבל פחות מספק אותי ש"ארקיין" שכחה שיש לה דמות ראשית. בקרב על פילטובר וי יכלה לעמוד בצד עם קערת פירות על הראש ולרקוד מקרנה, ושום דבר לא היה משתנה (למעט כנראה כמה מבטים מוזרים לכיוונה). וי לא עזרה להביס את ויקטור. וי לא תרמה לקרב מול ואנדר-וולף – ולמעשה, אם הייתה מזנקת בזמן כפי שאחותה הפצירה בה, גם לא היינו מאבדים את ג'ינקס; "ארקיין" הסתיימה כאשר מי שחשבנו שהיא הדמות הראשית עשתה יותר נזק מתועלת. מקסים.
קייטלין, דמות חשובה נוספת, יכולה לפחות לזקוף לזכותה את הניצחון על אמבסה וצבא הפאוור ריינג'רס הלבנים שלה (עאלק מעדיפה מלחמות הוגנות). אמנם זה לא היה קורה בלי עזרתה של בוגרת גריפינדור הטרייה מל, אבל לפחות קייטלין הזיעה בדרכה לניצחון. לגבי מל עצמה, אני חושב שמוטב היה לוּ הסיפור עם הורד השחור פשוט לא היה קורה מלכתחילה.
בעיקר כי תוך כלום זמן, מספר דמויות אחרות עברו שינוי קוסמי כחלק ממסעות שהתקיימו במנותק משאר הדמויות: ויקטור-ישו הפך ללוקי, אקו הפך לדוקטור מ"דוקטור הו" וג'ייס הפך לגרסה מדוכאת של הדוקטור. כך שהמהפך של מל מפוליטיקאית ממולחת ובת אצולה לסקרלט וויץ' מרחיק את "ארקיין" עוד יותר ממקורות הסטימפאנק היחסית-מקורקעים שלה ומעלילת עשירים-נגד-עניים שבה התהדרה, והופך אותה לקצת יותר מארוולית (רק עם דיאלוגים טובים, פריימים כל־כך יפים שמתחשק לבכות וכל דבר אחר שלא מזכיר את מארוול).
וכיוון שזה נשמע שאני מתלונן יותר משאני משבח, אציין כי למרות הכל נהניתי מאוד. ולא, לא רק כי קייטלין והמאייבת שלה וי הן זוג (אבל OMG איזה כיף זה, נכון?) אלא כי זכינו לכמה וכמה רגעים מופלאים, ובראשם כל פרק 7. רבים ילינו, ובצדק, שאולי זה לא רעיון טוב להקדיש פרק שלם להרפתקאותיהם של אקו ופרופסור כדור פרווה ביקום מקביל, בטח לא בעונה דחוסה כל־כך – ורבים יצדקו. אבל הנזק כבר נעשה, ובמְקום זאת אפשר להתענג על הרגעים הקסומים בהם פילטובר וזאון חיו בשלום זה לצד זה – והכל כי ויולט מתה (תראו מה זה. לא רק שלקחו ממנה את תואר הגיבורה, מסתבר שהיא הנבלית).
מערכת היחסים בין אקו לפאודר נהדרת, והצטערתי לראות את אקו חוזר ליקום המדכא ממנו הגיע. למעשה, לא הבנתי בכלל מדוע הוא מתעקש למצוא דרך חזרה: הוא עכשיו בעולם מושלם שבו פאודר לא הפכה לג'ינקס וכולם חיים בקומביה זה עם זה. פ'סדר נו אז ויולט מתה בעולם הזה, אבל זה לא שהיא ואקו היו כאלה קרובים. התעמקות כלשהי בהתלבטות האם לחזור או לא הייתה הופכת את המסע של אקו לרִגשי מעט יותר.
אני מניח שחייבים לדבר גם על ויקטור וג'ייס. ויקטור, ששרד את המתקפה של ג'ייס בפרק הקודם על־אף שזה נראה שהוא די פאקינג מת (… או… קיי….) הפך מהר מאוד לנבל־על עם תוכנית לא מאוד ברורה לסדר עולמי חדש; לשסות את ואנדר וולף, ששרד גם הוא (מה שהופך בדיעבד את ההקרבה של איישה בסוף חלק 2 למיותרת) לא נשמע כמו משהו שוויקטור יעשה – גם אם זה רק האמצעי שלו לוודא שג'ייס לא יהרוג אותו (שוב).
ובכל זאת, אשקר אם אגיד שלא הזלתי דמעה ברגע השיא בין השניים בו ויקטור (בעזרת ג'ייס ואז בעזרת עצמו מהעתיד או משהו, אני אפילו לא מנסה להבין) לומד שאי־שלמות זה חלק מהיופי שלו, ושכאשר המִרדף אחר כל תעלומות החיים מסתיים אנו נותרים עם ריקנות. זו שירה, זה מה שזה. בשביל רגעי זן כאלה אני צופה ב"ארקיין", והפיכתם של ויקטור וג'ייס לאחד-עם-היקום היא הדובדבן שבקצפת. יצאתי מבולבל מכל הסיפור אבל נרגש באותה מידה.
ג'ינקס! וואו, כמעט שכחתי את ג'ינקס. שכחתי או שמא הדחקתי? ג'ינקס עברה במהלך העונה מסע גאולה נהדר ועשוי בצורה יוצאת דופן שהגיע לשיא כאשר הצילה את פילטובר. ובסוף, אחרי כל המסע שעברה, כדי להציל את אחותה הסתומה שלא הקשיבה לה – ג'ינקס הקריבה את עצמה (כנראה. בכל זאת, לא ראינו גופה) וכך נעלמה לג'ינקס האפשרות לחיות בשלום – או לחיות בכלל. וכן, בשלום. קייטלין הייתה סולחת, לא? ג'ינקס הצילה אותה מזרועותיה של אמבסה. אנחנו יכולים להתנחם בכך שבעוד שביקום המרכזי ויולט חיה וג'ינקס מתה, ישנו יקום מקביל בו ויולט מתה אבל ג'ינקס (טכנית פאודר) חיה.
ואם כבר שלום, חורה לי שפילטובר וזאון עכשיו בסדר זה עם זה פשוט כי הן נלחמו יחד נגד אויב מבחוץ; אחרי כל הדיבורים על פערי מעמדות, הפשעים של כל צד וחוסר האמון זה בזה – הכל נפתר כי הם שיתפו פעולה באירוע אקראי. תארו לכם שישראל ולבנון יהפכו לקרובות כי מזרח טימור תקפה. אנטיקליימטי, אין לי דרך אחרת לתאר את זה.
וזהו, זה היה הסוף של "ארקיין". סוף חמוץ-מתוק שבו זכינו לרגעים מקסימים מצד אחד (וי וקייטלין; ויקטור וג'ייס; אקו ופאודר) לצד מעגלים שלא נסגרו (ויולט לא קראה לג'ינקס "פאודר" פעם אחת אחרונה; וזוכרים שקייטלין וג'ייס היו פעם חברים טובים? כי לא נראה לי שהם החליפו יותר ממילה בעונה הזו) ולצד שאלות שנותרו פתוחות: מה קורה עכשיו עם הורד השחור? זה נחמד שמל הרגה את המכשפה הראשית שלהם, אבל הארגון עוד קיים? ולאן נעלם אקו אחרי כל הבלגן? ומה אקו אמר לג'ינקס ששכנע אותה לא למות?
ניכר ש"ארקיין" החליפה צד בתקליט בעונה החדשה. המאזן שהיה בעונה הראשונה השתנה, והפעם הדמויות והיחסים ביניהן הם אלה שתומכים בעלילה ולא להפך. הייתי מוכן לבלוע את הגלולה הזו אם העלילה הייתה מתקדמת בקצב נורמלי או לפחות נשארת עם הרגליים על הקרקע – כי אני מעדיף את המאבק בין פילטובר ובין זאון במְקום המלחמה הקוסמית-פילוסופית עם מכונות הזמן שקיבלנו.
ולמרות הכל אזכור מ"ארקיין" בעיקר את הרגעים הטובים, וגם ברגעים החלשים שלה מדובר בסדרה מוצלחת פי כמה וכמה מההיצע שסביבה. ובכל זאת, כמעט זכינו לסדרה מושלמת, מה שיוצר תחושת תסכול מובנת לחלוטין. מצד שני, איך אמר ג'ייס? פגמים הם חלק מהיופי. בכל אופן היה כיף ואני לא מתחרט על אף שנייה בה צפיתי ב"ארקיין". אני רק מקווה שזה לא הביקור האחרון שלנו ביקום הזה משום שבמשחק (כן, עדיין) יש לי אפס חשק לגעת.
אקט 2
("צבעו את העיר בכחול", "יבלות וסלעים", "המסר שחבוי בדפוס")
התעכבתי עם הביקורת על אקט 2 והסיבה לכך היא שלא ידעתי כל־כך איך להתייחס אליו: מצד אחד, "ארקיין" הגיעה לשיאים אמוציונליים בפרקים 4-6, פרקים שהרחיבו את עולם הסדרה והמיתולוגיה שלה והפגישו את מרבית הדמויות החשובות בשדה קרב לוהט, וההשלכות גרמו לי לנשוך את השפה התחתונה והעליונה במקביל (אל תשאלו איך זה עובד).
מצד שני, האמירה של היוצרים שהסיפור זקוק לשתי עונות מתחילה להסריח כמו צנרת הביוב של זאון: הקצב של פרק 4 דווקא סבבה, וגם של 5 עוד בסדר, אבל התרחשו כל־כך הרבה אירועים בפרק 6 שהיה אפשר להרחיב אותו לעונה נוספת. הפלאשבק של ואנדר וסילקו הצעירים עם אימן של וי וג'ינקס לבדו מצדיק אקט שלם.
וזה ניכר, יותר מהכל, בשובו של ואנדר. מותו של אביהן המאמץ של וי וג'ינקס הוא שגרם לקרע ביניהן כך שטבעי שחזרתו לסיפור תהיה הדבק לפיוס ביניהן. אמנם מסע הגאולה של ג'ינקס היה קצר משציפיתי – היא חזרה להיות גיבורה טובת־לב כבר בפרק 4, אבל ג'ינקס הטובה שמהווה מודל לחיקוי עבור ילדה קטנה עולה בעשרות מונים על ג'ינקס שהיא חיקוי הארלי קווין. אלא שכל העניין הזה נגדע מהר כשהילדה, איישה, הקריבה את עצמה במעשה פזיז והירואי כדי שאימא-ג'ינקס תינצל. לדעתי לא באמת נשקפה סכנה לחייה של ג'ינקס אבל הכוונה היא העיקר.
ציפיתי להרבה דברים מהסדרה הזו, אבל ילדה קטנה שמקריבה את עצמה היתה בתחתית הרשימה. סליחה, ילדה קטנה שמקריבה את עצמה למען האימא המאמצת שלה כדי להרוג את האבא המאמץ של אותה אימא שחזר לחיים בתור איש-זאב ואז התחיל להשתולל ולהרוג את כולם – זה היה בתחתית הרשימה שלי. אני לא יודע מה אני חושב על ואנדר איש הזאב, בעיקר כי לא ירדתי לסוף דעתו של ד"ר פרנרנשטיין ד"ר רבק שהחזיר אותו לחיים. אני מבין שהוא רוצה להציל את בתו החולה באמצעות הניסוי הזה, אבל איך בדיוק לשחרר את ואנדר-וולף, לחבור להנהגת פילטופר ולעזור להם לכבוש את מצודת ההיפים של תלמידו לשעבר ויקטור-ישו יעזור לקדם את התוכנית שלו? ומעבר לכך, אם ד"ר רבק יודע שלויקטור-ישו יכולות ריפוי קסומות – לא יותר פשוט לבקש ממנו להציל את הבת שלו במְקום לשחרר איש זאב לחופשי?
ובקושי זכינו לראות את קייטלין הדיקטטורית. האקט השני התחיל עם קפיצת זמן קלה וראינו מייד איך המצב בין פילטובר וזאון מזכיר… ובכן, לא אציין קונפליקט אקטואלי שמתרחש כיום במדינה מסוימת בלבנט, אבל יש דמיון. בהתחלה ניכר שקייטלין של פעם, שמעדיפה להימנע מעימותים אלימים, עדיין בסביבה, והנה כבר בסוף האקט קייטלין בוגדת במנטורית החדשה והמניפולטיבית שלה, אמבסה, לטובת המאייבת (אויבת + מאהבת) שלה וי, וזאת אחרי מפגש של פחות מעשרים שניות ביניהן. מעבר לכך, לא נראה שאכפת לקייטלין שויולט וג'ינקס (שאני מזכיר, הרגה את אימא של קייטלין) עכשיו בשולם. שלוש גיבורות הסדרה סיימו את אקט 1 כשהן אויבות מושבעות זו של זו וסיימו את אקט 2 פסע מתכנון נסיעה משותפת לדרום אמריקה עם תרמיל. מרגש ככל שיהיה כל הסיפור הזה, המהירות בה זה קרה גרמה לי להרים גבה. אני בהחלט מודע לאפשרות שהכל יחזור לסורו בתחילת הפרק הבא ושהגיבוש הזמני היה רק כדי לצאת מהתסבוכת בקומונת ההיפים של ויקטור-ישו, אך לאור מיעוט הפרקים שלפנינו אני לא רואה את "ארקיין" מרשה לעצמה להחזיר מערכות יחסים לאחור.
ולא ציינתי שכל הבלגן קרה כי ג'ייס חזר מ… המממ, מאיפה הוא חזר? לאן הוא נעלם? מה קרה? "ארקיין" העדיפה לא להרחיב מה הסיפור עם ג'ייס ומדוע הוא שב ללא אקו ופרופסור כדור פרווה, אבל מה שזה לא יהיה שהוא ראה וחווה – זה הפך אותו לאדם שונה (ומזוקן), שונה מספיק כדי להרוג את חברו הטוב ויקטור-ישו ולעזאזל העולם. אני מעניק לקו העלילה הזה פטור מחמת הספק כיוון שאנחנו לא יודעים עדיין מי מו ומה הוא יודע שעלול לקרות לעולם אם ויקטור יישאר בחיים וימשיך לגעת באנשים (תרתי משמע), וכנראה נלמד על כך באקט הבא. אבל אני כן מעוניין להלין על כך שאם, לכל הפחות, היינו קודם זוכים להסבר ורק אז מקבלים את הבגידה הבלתי נמנעת, כנראה הייתי יותר מתרגש ופחות מבולבל.
ומה עוד היה? אה כן, מל. אין לי מה לומר על מל שכלואה בנבכי זרועות ארגון מסתורי בשם הורד השחור, מלבד אולי שזה לא הזמן המתאים לפתוח קו עלילה חדש הקשור בארגון מסתורי במדינה אחרת כשנשארו רק עוד שלושה פרקים ואנחנו עדיין לא יודעים עליו כלום – ובעיקר למה הם כועסים כל־כך?
ולמרות הכל, ועל אף שקרו באקט השני המוווון דברים די פסיכים, "ארקיין" היא עדיין "ארקיין", ונהניתי. מאוד. מערכת היחסים בין ג'ינקס לאיישה היא העוגן הרִגשי של הפרקים האלה, והמוות של איישה הוא ללא ספק המצער (והמגניב) ביותר שידעה הסדרה, גם אם הוא לא הכי הגיוני (יש מצב שלילדה הזו פשוט יש משאלת מוות). מעבר לכך, וי וג'ינקס שמשתפות פעולה ועל הדרך גם מדברות על הרגשות והתִסכולים שלהן היא סגירת מעגל למערכת היחסים המרכזית של הסדרה, ואני מרוצה מהאופן שבו זה נעשה. אל תגידו שלא הזלתם דמעה בחיבוק המשפחתי המשותף עם ואנדר רגע לפני שהכל הלך לעזאזל.
השאלה כעת היא האם ההקרבה של איישה תחזיר את ג'ינקס לסורה? כי ג'ינקס עודנה ארכי־טרוריסטית חולת נפש עם יד קלה על ההדק, ושאיבדה הרגע את האדם החשוב לה מכל (סליחה, וי). אני לא רוצה שג'ינקס תחווה נסיגה, אבל בהתחשב בדמות שלה, זה יהיה מאוד לא הגיוני אם זה לא יקרה.
על כל פנים אנחנו רגע לפני הסוף ואני חושש לקראת הפרקים האחרונים לאור כמות קווי העלילה שלפנינו (מה קרה לג'ייס, אקו ופרופסור כדור פרווה; מה יקרה למל והוורד השחור; לאיזה כאוס יוביל המוות של ויקטור-ישו; מה יעשו האויבים מבחוץ שדופקים לפילטובר בדלת; וכמובן מערכת היחסין בין קייטלין, וי וג'ינקס). טוב, חושש או לא חושש, דבר אחד בטוח – משעמם זה לא יהיה.
הערות שוליים:
• שמתי לב שהפרקים בעונה הזו, בממוצע, קצרים יותר: בעונה הראשונה לא היה פרק אחד בן פחות מ-40 דקות והממוצע של כל העונה הראשונה הוא 41.1 דקות (כן כן, חישבתי). בעונה השנייה, לעומת זאת, יש כבר עכשיו שלושה פרקים בני 39 דקות – והממוצע של כל ששת הפרקים ששודרו הוא 39.8 דקות. זה לא נשמע הרבה, אבל במצטבר (בהנחה שפרקי הסיום יהיו באורך דומה גם כן), העונה השנייה של "ארקיין" מסתמנת כקצרה בערך ב-13 דקות מקודמתה. בעונה שרצה ספרינט לעבר קו הסיום ומסמנת וי על קווי עלילה, 13 הדקות האלה יכלו לעשות הבדל משמעותי.
• המשפט של ויקטור, "אבולוציה מפוארת" (glorious evolution), הוא הסלוגן שלו מהמשחק המקורי. לא שידעתי זאת ללא עזרת האינטרנט כי עדיין אין לי חשק לשחק בו.
אקט 1
("כבד הוא הכתר", "לראות איך הכל עולה באש", "סוף סוף אמרת את השם נכון")
חלקכם יודעים שאני נושא את דגל התלונות כנגד הפקות שמאריכות את הזמן בין עונות. אם פעם זכינו לעונה חדשה כל שנה, הסטנדרט הפך לשנתיים ולעתים שלוש. ובטח שלא סביר לצפות מאיתנו לזכור מה אירע בעונה ששודרה לפני למעלה מ-1,000 ימים.
יוצאת הדופן היחידה, מבחינתי, היא ארקיין; כאשר אָת סדרת האנימציה הכי יפה בסביבה (והכי יקרה) אז וואלה, קחי את כל הזמן שבעולם, העיקר שהאיכות הזו תישמר. והאיכות, אני שמח לבשר, לא רק שנשמרה: "ארקיין" חזרה והיא נראית יפה, מהפנטת ומהממת מתמיד.
ועל אף שהיא כלל לא הייתה מחויבת לכך ולא הייתי מתלונן אם זה היה אחרת, העונה השנייה (והאחרונה) נפתחת עם מונטאז' אנימציה שהונפשה ידנית בפחם במה שאני יכול רק להגדיר כמקבילה הטלוויזיונית של הביס הראשון של פיצה חמה שהגיעה הרגע. הסרוטונין שלי השתולל באותם רגעים.
וסגנון האנימציה המיוחד הזה איפשר לנו להבין שפילטובר עוברת מצב לא שִגרתי: ה-RPG שאותו ירתה ג'ינקס לעבר המועצה הביא למותם של שלושה מתוך שבעת חבריה. שניים מהם מעניינים לנו את הטוסיק וגם אם תדגדגו לי את הבוהן עם נוצה לא אזכור מה השם שלהם, אבל השלישית היא קסנדרה קירמן – אמהּ של קייטלין. זה הופך את קייטלין, שהייתה ליד ג'ינקס כשהיא עשתה את הבום הגדול, לא רק לעצובה אלא לכועסת. איזה כועסת? זועמת!
ולמרות זאת קייטלין לא מאבדת עשתונות, לא מיד בכל אופן. היא צריכה קודם להתאב- אהה פאק עכשיו זאון תוקפים את פילטובר בעיצומה של אזכרה? אוקי בסדר, הכל טוב. קייטלין חונכה היטב. כוח משימה קטן עם החברה הכי טובה / מאהבת / אויבת שלה וי (+ עוד שלושה שלא ברור מאיפה צצו) והכל יהיה בסדר. הן רק צריכות לתפוס את ג'ינקס. כמה מסובך זה כבר יכול להיות?
ועכשיו תגידו לי שאני הוזה אבל האם ייתכן שג'ינקס עוברת ארק של גאולה? אתם לא נותנים לדמות רעה להיות בייביסיטר בהפתעה אם אין לכם כוונה להפוך אותה לטובה בהמשך, אבל נראה שזו התוכנית של "ארקיין": ליצרנית היתומים ג'ינקס עדיין חסרים כמה ברגים (או ארגז כלים אם לדייק) והיא יכולה לגרום להארלי קווין להיראות כמו פקידה בביטוח לאומי – ובכל זאת, הטירוף התמתן. שאיפות גדולות אין לה ("לשרוף את הכל" זה יותר סיסמה משאיפה), ובטרם הילדה בת היומיים זינקה להציל את ג'ינקס, נדמה היה לרגע שג'ינקס השלימה עם מותה הקרב ואף שמחה שזה קורה; ברגע האמת היא אפילו לא באמת רצתה שפילטובר תהפוך לקישוט של סקייטפארק.
אין לי בעיה שג'ינקס תעבור ארק גאולה, יש לי בעיה שהוא מגיע על חשבון הפיכתהּ של קייטלין לדיקטטורית-בובה. עכשיו, יש משהו שאתם צריכים לדעת לפני שאני ממשיך: קייטלין הדמות האהובה עליי, והיא יכולה לבעוט בחתלתול עם עששת ואגיד שכנראה הייתה לכך סיבה טובה (אשמתו שלא הקפיד על היגיינת פה). לכן אל תהיו מופתעים כשאגיד שזה נכוווון שהיא הייתה מוכנה להרוג את ג'ינקס בזמן שהיא מסכנת ילדה קטנה ונכווווון שהיא עכשיו מוכנה לעשות מה שנראה כמו טיהור אתני על בסיס לא-אתני (כלומר, טיהור) אבל – ותקשיבו לי רגע – היא במוד עצובי. אימא שלה הרגע מתה. היא נתנה צ'אנס לשלום וזאון בכל זאת תקפו. וקחו בחשבון שראינו את הכישורים שלה עם רובה, ואני מאמין שהיא באמת הייתה יכולה לשים כדור בגולגולת של ג'ינקס מבלי לפגוע בילדה הזו; ובאופן מסוים, להשאיר את ג'ינקס חיה אחרי כל מה שג'ינס עשתה, זה מעשה לא אחראי. הייתם נותנים לטד באנדי לברוח אם הוא היה מחזיק בילדה? אל תענו על זה.
בקיצור, איך אומרים בטאמבלר ובטוויטר בשנה האחרונה במקרים כאלה? אני עומד לצד אשתי המבוטלת. ג'ינקס עשתה דברים גרועים יותר והיא עדיין יקירת הפאנדום, כך ששום דבר לא ישנה את אהבתי לקייטלין. תמשיכי ככה קייט, את לא לבד!
אה רגע, יש עוד דמויות בסדרה. לא שאני יכול להגיד שקרה איתן משהו מרתק. אמבסה תופסת פיקוד מאחורי הקלעים של פילטובר מתוך מניעים שנדמה שקשורים לסדרת ספין אוף שעוד לא קיימת (בשביל מעט הֶקשר אפשר לצפות בקליפ החדש שיצא על אמבסה הצעירה). ומה שזה לא יהיה שאמבסה מפחדת ממנו, הדבר הזה גרם לבת שלה להצטרף לקורבנות הסנאפ של תאנוס, ואני סקרן לראות לאן זה יתקדם בהנחה שהיא שרדה וחיה איפשהו (בשבי? בממד אחר? בפתח תקווה?).
ויש לי השגות לגבי שיתוף הפעולה החדש בין ג'ייס, אקו ופרופסור כדור פרווה (אני ממש לא מתכנן להקליד היימרדינגר יותר מפעם אחת לאורך הביקורת המתגלגלת הזו, והפעם הזו קרתה הרגע). לא כי אני נגד, פשוט זה התפתח באקראיות מוחלטת: העץ של אקו גסס, פרופסור כדור פרווה החליט להתגנב א-לה טום קרוז לאקדמיה שאותה הקים ובמקרה ג'ייס היה שם ובמקרה כולם הלכו לכספת ההקס ובמקרה זה קרה כשהמקום פיתח מוטציה שהשפיעה לרעה על זאון – ואז כולם נכנסו לטריפ LSD. אין מספיק "מה?" בעולם לתאר את התחושות שלי, אבל אני מאמין שקו העלילה הזה יתבהר בהמשך. רק חבל שזה לא קרה מההתחלה.
אבל למי אכפת מהעלילה? כלומר, אכפת לי מהעלילה, זה חלק אינטגרלי מ"ארקיין". אבל אכפת לי לא פחות גם מהקוּליות שמשפריצה בכל סצנה ופריים. לא הכל חייב להיות מגניב כל־כך ובכל זאת, כמעט בלי מאמץ "ארקיין" מצליחה להוציא ממני אגרופים קמוצים ולצעוק "וואי זה היה בן זונה" כאילו אני בן 16: הקרבות יוצאי דופן, כל מילה שיוצאת לדמויות מהפה היא עונג צרוף, האנימציה מהפנטת והסדרה עושה הבעות פנים כפי שאף סדרה אחרת (כולל בלייב אקשן) לא עושה. מופת של טלוויזיה, ואני שמח מכל שנייה שהיא פה.
הערות שוליים:
• כן כן נו, ברור שהתפנגרלתי מהרגע ההוא. אבל יודעים מתי אהיה רגוע באמת? כשהן יפרשו יחדיו לאיזושהי חווה מרוחקת ויהפכו לזוג אמיתי. נשיקה זה נחמד אבל אני רוצה אותן רשומות במשרד הפנים!
• כל פעם שאנחנו פוגשים את סינגד הוא עושה משהו קריפי אחר. בתחילת הסדרה הוא עבד עם סילקו ופיתח עבורו שימר. לקראת סוף העונה הוא חזר והתגלה כמנטור של ויקטור, ובהמשך הציל את חייה של ג'ינקס בדרכים מפוקפקות. ועכשיו הוא, הממ, מגדל במעבדה זאב ענקי? הבחור חייב לצאת לגעת בדשא.
• נוח, אפילו נוח מדי, שכל ההרוגים בפיצוץ הם דמויות שעד כה לא עקבנו אחריהן. כן, המוות של אמהּ של קייטלין טראגי – אלא שהוא טראגי בהקשר של קייטלין יקירתנו. אבל תארו לכם שהיינו מאבדים דמות חשובה ואהובה כמו ויקטור או דמות חשובה כמו ג'ייס.
• אני יודע שהוא פוטר בבושת פנים בעונה הקודמת, ובכל זאת תמוה שפרופסור כדור פרווה לא נכח באזכרה או טרח להביע איזשהו צער על מה שקרה במוסד שהוא עצמו ייסד, ולמוות של האנשים שעמם עבד במשך שנים רבות.
• ובכן, ויקטור-ישו לא היה בכרטיסיית הבינגו שלי. אין לי תלונות על כך, אין לי גם שבחים. נחכה ונראה לאן זה יתקדם.
• ויולט עדיין גיבורת הסדרה, נכון? כי היא לא עשתה הרבה בפרקים האלה ובעיקר נגררה אחר קייטלין. מצד שני, עכשיו כשקייטלינג פסע מלגדל שפם קטן, כנראה שויולט תשוב לתפקיד שלה כמי שתנסה להשליט סדר בכל העניינים (… ותיכשל שוב כי לא הייתה פעם אחת שויולט עמדה במשימה כלשהי בהצלחה).
• אני בהחלט ממליץ לצפות שוב בעונה הראשונה לפני הצפייה בעונה החדשה כפי שאני עשיתי (ואם אתם יכולים, אז בבלו ריי 4K. סתם, אתם לא. רק רציתי להשוויץ שיש לי את הבלו ריי ב-4K ושראיתי את הסדרה באיכות הכי טובה שקיימת). יש ריקאפ בנטפליקס אבל זה לא אותו דבר. הסדרה סומכת על כך שתזכרו פרטים קטנים שאירעו בעונה ששודרה לפני שלוש שנים.
• שליש עונה כבר מאחורינו. וואו, זה כאילו התחלנו רק עכשיו.
• מדהים איך למרות הכל, עדיין יש לי אפס חשק לשחק Leauge of Legends.
טוב, התלונה הראשית שראיתי על העונה הזו עד כה
היא שהיא מיחזור של העלילה של העונה הקודמת. למרבה המזל לא זכרתי כמעט כלום מהעונה הקודמת (משהו על שתי אחיות עם צבעי שיער שונים שמתעמתות ויש גם מדען וכוח מסתורי, לא?), אז זה לא הפריע לי. למרבה הצער, הסדרה הזו ממש מצפה שתזכור כל מה שקרה בעונה הקודמת, לרמת הדמות המשנית שהבן שלה מת בעונה הקודמת ועכשיו יוצאת לנקום. למעשה, אחרי שראיתי את הפרק הראשון הבנתי שאני לא זוכר כלום (ברמה שלא זכרתי מי זאת קייטלין) וצפיתי שוב בפרק האחרון של העונה הקודמת – ממליץ מאוד למי שעוד לא עשו זאת.
לגבי הסדרה עצמה – היא קצת מערבבת עומס עלילתי עם עומק, ומאוד הייתי שמח אם היא הייתה מתמקדת בדמויות הראשיות ונותנת להם גם סצינות פיתוח דמות, במקום לדחוף עוד ועוד קווי עלילה ודמויות שמי יודע אם תצליח לסגור בצורה מספקת עד סוף הסדרה. באופן כללי, כמו במלחמת הכוכבים למשל, העולם וה-Lore, הרבה יותר טובים מקווי העלילה והדמויות הספציפיות, ויש כאן תחושה מאוד חזקה שיש עולמות שלמים (נוקסוס למשל) שמוזכרים בחטף אבל יש להם קיום הרבה יותר משמעותי (אולי במשחק). ועדיין, עם כל הביקורת שלי זאת עדיין סדרה מרהיבה לצפיה (עיצוב הדמויות ופרטים קטנים כמו השריטה בשפה של קייטלין מדהימים), כתובה ברמה סבירה ודי סוחפת.
דבר אחד אני מאוד לא מסכים עם הביקורת וזה הקרבות – הם בעיני מבויימים די רע – יותר מדי עריכה מקוטעת שמקשה להבין את המיקום של כל דמות (לעיתים תוך כדי קרוס-אדיט עם סצינה אחרת), מוזיקת רקע לא קשורה (עם נטיה לשירים מתקתקים משום מה) ומעברים להילוך איטי שמאפשרים לדמויות לרמות את הפיזיקה ולחמוק מקליעים במעופם. כשגם ככה אנחנו בסדרת אנימציה שבה חוקי הפיזיולוגיה של עוצמת המכה והנזק שגוף אנושי יכולים לספוג לא ממש תקפים בה, זה מוציא מהקרבות את כל תחושת הסכנה.
ועוד נקודה קטנה – זאת ממש לא אשמת הסדרה, אבל האסתטיקה הצבעונית והבוהקת של הסדרה היא בדיוק האסתטיקה שמיוצרת לעיתים קרובות על ידי כלים של AI, ותהיתי אם אני היחיד שזה יוצר אצלו רתיעה מסויימת, לפחות בדקות הראשונות של הצפייה
הימור שלי על מה שהסיבה לשינויים המאוד מהירים של הדמויות
היא שכשהסדרה קוצרה (במקור תוכננה ל5 עונות) היוצרים פשוט דחפו את כל הרעיונות שהיו להם לתוך העונה היחידה שנשארה, כך שכל שחרור מרגיש כמו עונה אחת מואצת שמתרכזת ביותר מדי קווי עלילה, חלקם תלושים מאוד (נניח כל מה שקורה עם ג'ייס), במקום לקצץ קווי עלילה כדי לקבל משהו קוהרנטי שמתאים לעונה בודדת.
אני בהלם. דחסו פה 4 עונות לעונה אחת. האמת לא מורגש, העלילה זזה בקצב של חילזון ב
מזל שעשו קיצוץ.
הא...
נראה שקיבלנו המון שאריות מעונות תיאורטיות שלא קרו בתוך עונה אחת. הנה העניין, אני מעדיף את זה על מה שלא היה אמור להיות הסיפור של עונה 1. אם עונה 1 סיפר סיפור מובן בצורה קלישאתית לא טובה ומגושמת, עונה 2 אפילו לא מנסה לספר סיפור ומתמקדת במה שהסדרה טובה בה, אמנות מופלאה ורגשות גדולים, ויש בתכונות האלו (למיטב זכרוני) שיפור עצום מעונה 1. אז כן כל התלונות נכונות אבל הפעם הסדרה מרגישה יחסית צפייה ופחות מתסכלת מעונה 1 כי אין באמת משהו שיתסכל אותי כי אין באמת עלילה כאן, רק אוסף מאוד טוב של קליפים של מוזיקת פופ/רוק.
עכשיו כשהסדרה הסתיימה אפשר להודות שמדובר באכזבה גדולה
לא הייתי מעריץ של העונה הראשונה, בעיקר בגלל הכתיבה המרושלת, אבל אי אפשר היה להתכחש ליתרונות של הסדרה- דמויות מעניינות, בניית עולם עם פוטנציאל ובעיקר אנימציה המרהיבה.
בעונה השנייה האנימציה עדיין נהדרת (אם כי לעיתים גם מתאמצת מדי, ככל הנראה בניסיון להסוות את הריק המוחלט מסביבה), אבל שם זה נעצר. מדהים אותי איך סדרה יכולה להיות כל כך עמוסה בדמויות ובקווי עלילה שיכולים (וצריכים) להספיק לכמה עונות, ועדיין לא לומר שום דבר משמעותי. הכל בעונה הזאת, מהתפתחות הדמויות והיחסים ביניהן, דרך כל קווי העלילה, הוא עטיפה ריקה (עם קצת פסיכולוגיה בגרוש ולא מעט רגעי שוק וואליו "זולים"). כאשר כל קשר בין האופן בו הדמויות החלו את דרכן, ובין "המסע" שלהן והמקום שאליו הגיעו בסוף הוא מקרי בהחלט.
אז כן הסדרה הזאת הייתה טור דה פורס של אנימציה, אבל מה זה שווה אם בסופה אתה נשאר עם תחושה של בזבוז זמן מוחלט.
חותם על כל מילה ומילה.
ואפשר לכתוב עוד כמה הודעות באותו גודל שרק מנטפקות את התסריט. כל כך אבל כל כך מטומטם. וככל שהתסריט יותר מטומטם כך הסדרה יותר יפה ויזואלית.
בחיים לא נתקלתי ברצף כזה גדול של דיאלוגים חסרי הקשר. רוב הדיאלוגים בסדרה לא מתחייבים לידע שיש לכל דמות או לרצונות שלה. התסריטאים מחליטים מראש שבסצינת דיאלוג הזו דמות X צריכה להיראות מאיימת, או שדמות X צריכה להפגין עליונות על דמות Y אבל אז השיחה ביניהם לא מתחברת לשאר העלילה, לדמויות עצמן או להיגיון בסיסי של איך רצף מילים בין שני אנשים צריך להתנהל, העיקר להיצמד לקלישאות העלילתיים שהם בחרו מראש.
מה שכן, התסריטאים כן עושים את זה ברמה מסוימת של תחכום. כי הדיאלוגים כן זורמים באופן חלק (וזה קל כשאתה כותב שטויות) כך שאם הצופה לא חושב יותר מדי על מה שהדמויות אומרות ורק זורם עם הכיוון העלילתי אליו הדיאלוגים לוקחים את הסיפור אז בכל פעם שהדמויות מגיעות למצב מסוים קל לנפנף את זה ב-"לא עקבתי אחרי כל מה שנאמר אבל הבנתי את רוח הדברים". ולי קשה עם זה. שותפי לצפייה דווקא ממש טוב בלנפנף את חוסר העקביות וההיגיון ופשוט להתמקד בתוצאה ובעשייה האומנותית המרשימה (לרוב) מסביב לתסריט. לי זה היה קשה בסדרה הזאת. אני לא יכול להתעלם מהתסריט ורק ליהנות מכל מה שמסביב דווקא בגלל שכל מה שמסביב מרשים. כי זה רק מזכיר לי איזו סדרה מופתית היה אפשר לעשות פה ואיזה פספוס קיבלנו במקום.
וכמובן את כל הדברים שציינת כמו התעלמות מעלילות שלמות, הרבה שאלות שלא נענו (כי אין ליוצרים את התשובות), מערכות יחסים תמוהות, ועודף מארווליות.
אפשר לגשת לסדרה באחת משתי גישות. הראשונה היא להשתדל להעלים עין מכל הממבו-ג'מבו התסריטאי וליהנות מבניית עולם לא רעה (שמתפקששת הרבה פעמים בדרך ועדיין), דמויות מגניבות המדובבות נהדר ואנימציה באמת מרהיבה (ושירים טובים. אבל גם כמה שירים גרועים). או שאפשר לצפות לאיזשהו עומק רגשי, היגיון עלילתי בסיסי ודמויות שמתנהגות ומדברות כמו בני אדם אבל אז כבר לא יהיה לכם כיף כל כך.
כן, התסריט מכסה את החורים שלו היטב
זה נכון בעיקר לעונה הראשונה, שם הרבה מאוד קווי עלילה לא מחזיקים מים אם ממש חושבים עליהם לעומק. בעונה השנייה המצב כבר קיצוני מספיק כדי שאפילו צופים שלא מאוד איכפת להם מפיתולי תסריט ירגישו בצרימה, גם אם לא יגדירו למה.
אז לא לראות, הבנתי.
(ל"ת)
ללב לא לשכל
כמו שאמרו והאריכו כאן לפני, מבחינת כתיבה ועלילה הסדרה הזאת היא סלט מוחלט שמתחבר רק ל-"מה? מי? למה?"
ואם זאת לסדרה הזאת היתה את היכולת לרגש אותי על אף השאלות חסרות המענה האלה. היא עושה את זה בעזרת עבודת הדיבוב והמשחק, הפסקול(שלאו דווקא קלע לטעמי המוזיקלי לרוב) ובעיקר דרך הפן הוויזואלי שלה. שעליו פשוט אין לי מילים, צריך לראות כדי להאמין. מורגש ששם היוצרים השקיעו את מירב ומיטב מאמציהם ושם מבחינתי נמצא הלב של הסדרה.
בשורה התחתונה. עם תיאום ציפיות ויכולת סיספונד בולשיט בינונית עד גבוהה מדובר בחווית צפייה מוצלחת. בטח לאוהבי אנימציה.
אין פה ספוילרים. נלחץ במקרה
(ל"ת)