בחודש ינואר ראיתי חמישה סרטים בקולנוע ואף אחד מהם לא היה טוב. שלושה מתוכם היו מביכים ממש, וחוויית הצפייה בהם כללה הרבה גלגולי עיניים, מבטים של "מה אני רואה עכשיו?" ופרצי צחוק שכנראה לא להם כיוונו יוצרי הסרטים. אני לא חושב שמישהו יופתע אם אגיד ש"מיסטר גלאס" היה מזעזע, בכל זאת מדובר בסרט של שאמלאן (למי שבכל זאת רוצה לקרוא בהרחבה – אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת שלי ב"תת-תרבות"). אז במקום זה, בואו נדבר על השניים האחרים בעלי התמה המימית המשותפת – "אקוומן" ו"מים שקטים". ומכיוון שאני רוצה לצלול עמוק (חהחה) אל רמות הגיכוך בסרטים האלה, הפעם הביקורות ****יכילו ספוילרים****. אבל תסמכו עלי שאני עושה לכם טובה ועדיף לכם כבר לקרוא עליהם כאן מאשר לבזבז עליהם זמן וכסף.
כמו הסרטים של שאמלאן, גם צפייה בסרטים ביקום של די. סי נחשבת כבר לסוג של מזוכיזם. אחרי "באטמן נגד סופרמן", "יחידת המתאבדים" ו"ליגת הצדק", די.סי הוכיחו שחוץ מ"וונדר וומן" אין להם ממש מה להציע לעולם. אז אם באתם ל"אקוומן" עם ציפיות אין לכם את מי להאשים פרט לעצמכם. אחרי שב"ליגת הצדק" היקום הזה החל לנטות יותר לכיוון הקומיקסי והקליל, הפעם הוא צולל אליו בקפיצת ראש עם סיפור המקור של ארתור קורי (ג'ייסון ממואה), והתוצאה מרהיבה בטמטומה.
הטמטום מתחיל כבר בשלב הרעיוני, כשהסרט לא מחליט אם הוא מכיר בקיומו של "ליגת הצדק" או לא. מצד אחד, התבוסה של סטפנוולף כן מוזכרת פה. מצד שני, כאן חיילי אטלנטיס מקבלים שדרוג משריון פשוט בסגנון יווני לשילוב של סטורם-טרופרס ודאפט פאנק. כמו כן, יש קטע שבו מרה (אמבר הרד) מצילה את אביו של אקוומן, ואז האחרון מודה לה ושואל לשמה. זה היה יכול להיות הגיוני, רק שהם דיברו כבר בסצינה באטלנטיס ב"ליגת הצדק" ונראה שיש ביניהם היכרות כלשהי. האם הוא קיבל אמנזיה בין הסרטים? או שקשה לו להבדיל בין כל הג'ינג'יות בבגד-ים ירוק שהוא מדבר איתן?
או למשל, מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהו ופתאום איזה פיצוץ מעצבן קוטע אתכם? מה זאת אומרת, "זה לא משהו שקורה לעתים תכופות"? לפי הסרט זה בהחלט כן. נראה שבכל פעם שהתסריטאים לא ידעו איך לסיים אינטראקציה, הם פשוט זרקו לשם דמות אחרת שתפוצץ משהו. יש לפחות חמישה(!) קטעים של שתי דמויות מדברות ופתאום בום! פעמיים זה עוד סביר. בפעם השלישית זה מעצבן. בפעם החמישית כבר צחקתי בקול.
הבימוי הפעם הופקד בידי ג'יימס וואן, שהתחיל כבמאי אימה, עבר לעשות סרט של "מהיר ועצבני" ואז הגיע לסרט קומיקס גדול. הבימוי לא מאוד מוצלח, במיוחד בסצינות האקשן: בחלקן נראה שוואן מנסה להכניס סטייל בכוח, לרוב באמצעות תנועות מצלמה לא הכרחיות (לא מפתיע שהוא חבר של לי וואנל, שעשה את אותו הדבר ב"משודרג"). סצינות קרב אחרות – ספציפית הקרב הסופי בין אקוומן ואחיו – נראות כמו קטעים ממשחקי וידאו. הרגשתי כאילו שני אנשים אחרים משחקים "Injustice" בזמן שאני רק יושב שם ומסתכל.
מספר הבעיות ב"אקוומן" הוא כמספר הדגים שבו, מהדיאלוגים המאולצים ואפקט הדי-אייג'ינג המוזר (שנראה יותר כמו לכידת תנועה) ועד חוסר הכימיה המוחלט בין שני השחקנים הראשיים, הנבל המשני העלוב או ההחלטה המאוד תמוהה לתת לפיטבול לעשות סוג-של רמיקס ל"אפריקה" של טוטו (בסצינה שכל כך נראית כמו התחלה של קליפ, עד ציפיתי שעוד רגע גם פיטבול עצמו יופיע).
ולמרות שיש בסרט הרבה בעיות, צריך לתת לוואן קרדיט על משהו אחד: הוא גילה לדי. סי על קיומם של צבעים. יותר נכון, שלצבעים יש גוונים שונים ולא רק אותו גוון מונוכרומאטי כהה. "אקוומן" הוא הסרט הכי צבעוני ביקום הזה עד כה, וזה הדבר הטוב היחיד שיש לי לומר עליו.
"אקוומן" הוא הויתור הגדול של די.סי על סרטים רציניים וקודרים והדבר הכי קרוב לתוצר מארבל שלא נעשה במארבל, אבל עדיין שום דבר פה לא עובד. זה עוד סרט מביך ומיותר ביקום הזה, עם יחס של לפחות דבר מטומטם אחד לסצינה. מומלץ להישאר מחוץ למים וללכת לראות משהו יותר טוב.
בעשור האחרון, סטיבן נייט היה עסוק בלכתוב תסריטים לסרטים שרוב האנשים כנראה אמרו עליהם "אה כן, שמעתי על זה", כמו "בעלי ברית", "שובר את הכלים" ו"הנערה ברשת העכביש"; סרטים שאנשים אומרים לעצמם שיצפו בהם בבית בהזדמנות ואז שוכחים מהם. על סרטו החדש, שאותו הוא גם ביים, כנראה אפילו לא היו אומרים "שמעתי על זה", למרות שמות כמו מתיו מקונוהי ואן האתאוויי – הטריילר גרם לו להיראות כמו עוד מותחן בינוני ומשעמם בלי סיבה של ממש לראות אותו. ובאמת שלא הייתה לי שום כוונה לעשות זאת, רק שאז צצה כותרת על הטוויסט של הסרט ועל כמה שהוא מוזר. ואז עוד אחת. ועוד אחת. זה כבר תפס את תשומת לבי והחלטתי לבדוק על מה המהומה בהקרנת חצות ספונטנית. ובכן, אלה לא היו סתם קליקבייטים – זה בהחלט סרט מוזר. מאוד מוזר.
בגדול, הסרט עוקב אחר בייקר (מקונוהי), דייג שגם משיט בספינה שלו תיירים חובבי דיג ואובססיבי לגבי דג טונה ספציפי שהוא לא מצליח לתפוס אף פעם. יום אחד, אשתו לשעבר קרן (האת'וויי) מופיעה ואומרת לו שבעלה הנוכחי (ג'ייסון קלארק) מתעלל בה ובבן שלהם. היא מציעה לשלם לו בתמורה לכך שייקח את בעלה לדוג וידאג שהוא יישן עם הדגים. בערך שעה אל תוך הסרט, כשבייקר מתלבט אם לקבל את ההצעה או לא, דמות מסתורית שניסתה לדבר איתו במשך כל החצי הראשון סוף סוף נפגשת איתו ומטילה פצצה שמשנה את הסרט לחלוטין: בייקר וכל מה שמסביבו לא קיימים באמת, זה הכל משחק וידאו.
אני יכול לדמיין את המבטים שלכם מבעד למסך. "אוקיי, אבל מה הטוויסט באמת?". זה הטוויסט, באמת-באמת. אני אסביר: במהלך החצי הראשון, הסרט קופץ מדי פעם להראות לנו את פטריק, הבן הביולוגי של בייקר וקרן, יושב מול המחשב בחדר שלו בזמן שאמו ואביו החורג מתווכחים בקול מחוץ לדלת. לכאורה, הוא סתם משתמש במחשב כדי לברוח מהמציאות ומהמצב בבית ואין לזה באמת חשיבות לעלילה. אבל! מסתבר שהוא משחק במין סימולטור דיג כלשהו שבייקר הוא הגיבור שלו. פטריק לא מסתפק בדיג נינוח עם תיירים מזדמנים והוא פורץ את הקוד של המשחק כדי להכניס בו כמה שינויים, כמו להוסיף את הדמות של אביו החורג ולתכנן מין פנטזיה מוזרה שבה הוא יכול להרוג אותו במשחק. כל זה תמוה מספיק, אבל זה גם בעיקר מעלה עוד שאלות: למשל, בייקר שוכב עם אחת מהתושבות בעיר מספר פעמים. האם זה מיני-משחק בתוך הסימולטור הביזארי הזה? האם הוא היה שם במקור או שהילד בן העשר כתב את הקוד שלו? לא משנה מה התשובה, זה מטריד. בסוף, אגב, הדמות של בייקר הורגת את האבא המתעלל במשחק. אבל זה לא מספיק בשביל פטריק, אז הוא הורג את אביו החורג גם בחיים האמיתיים ונכנס לכלא. אבל לפני זה הוא מספיק להכניס גם דמות שלו עצמו למשחק כדי להיות עם בייקר, אז… סוף טוב?
חייבים להודות שזה משעשע שבאותו חודש שבו יוצא סרט של שאמלאן – האיש ש"טוויסט!" הוא שמו השני – יוצא עוד סרט עם טוויסט כל-כך ביזארי שהוא לא משאיר לאלה של שאמלאן סיכוי. ואתם יודעים מה? אני חושב שהטוויסט הזה היה יכול לעבוד אם היה לסרט תסריט מהודק או הגיוני יותר. אבל הסרט בנוי וערוך בצורה כה מקושקשת שזה מאבד את כל האפקט, וזה לא עוזר שאחת הדמויות מסבירה מילה במילה את הטוויסט, למקרה שמישהו בקהל פספס. היה כאן פוטנציאל למשהו מעניין, אבל התוצר הסופי מאוד מסורבל, עם תצוגות משחק מגוחכות, דיאלוג שכולל הרבה דיבורים על דגי טונה ואת אן האת'וויי אומרת "Daddy" הרבה יותר מדי פעמים. בקיצור, "מים שקטים" הוא לחלוטין הפרק הכי גרוע ומוזר של "מראה שחורה" שראיתי.
לגבי מים שקטים
באופן נדיר אני די מסכים עם דעתך על הסרט. אני גם אוסיף שהסרט הזה לא רק מוזר בגלל הטוויסט, אלא כל החצי הראשון שלו מתנהל בצורה מאוד מוזרה. זה נראה כמו סרט שמרגיש הגיוני רק אם צופים בו מתוך הנחה שכבר יודעים את הטוויסט. אחרת בכל החצי הראשון דמויות מתנהגות בצורה מאוד ביזארית, ויש הרבה בחירות של הבמאי שמרגישות דרמטיות או מוגזמות שלא לצורך (חלקם מרגישות אובר-דרמטיות גם אחרי שיודעים את הטוויסט, כמו כל מיני תנועות מצלמה פתאומיות וחדות בסצנות שלא דורשות את זה בכלל).
האמת שכבר בדקה הראשונה הרגשתי מאוד לא בנוח, עם השוט שמתקרב במהירות לסירה ששטה על המיים וברקע יש מוזיקה של סרט אקשן שעוד רגע רוצחים את הנשיא, כשכל מה שרואים זה בסה"כ שני שמנים שישנים על הסיפון. ואז מתיו מקונוהי מאיים על מישהו עם סכין בגלל שהוא רוצה לתפוס דג. וכמה דקות אחר כך רואים את הבחור הרזה והמוזר הזה בחליפה רץ ברצינות תהומית לתוך המים בלי שום הסבר. בקיצור, נעשו פה בחירות אומנותיות שלא ממש הצלחתי להבין או להתחבר אליהם, ולדעתי הם יותר פגעו ביכולת להתחבר לדרמה שעל המסך, מאשר תרמו לאיזה תחושת מתח או ציפיה שהם ניסו אולי לבנות.
היי
סצנות האקשן ב"משודרג" נפלאות איך אתה כותב תשטוף את המקלדת שלך עם סבון
ביי
סוף סוף מישהו אומר את האמת על אקוומן
סרט עלוב. בחיים לא יגיע לאיכויות של מארוול, אומנם הוא נראה בטון של מארוול אבל הביצוע כושל. מי שמכיר את מארוול הייחודיות זה הדגש על הפיתוח דמויות, הסיפור יכול להיות לא הכי מדהים, הנבל יכול להיות נדחף לשוליים, האפקטים לא יהיו עוצרי נשימה, אבל, הגיבור יהיה ברור לצופים הוא יסחוף אותו והוא עובר מסע רציני והגיוני במסגרת הז'אנר והדמות שמחברים אותך אליו. הסרט הכי דומה זה ת'ור נגיד והוא משמעותית יותר טוב. מארוול לעולם לא היו בוחרים בג'ייסון ממואה לשחק דמות ראשית, אין לו שום איכות משחק לספר סיפור, הוא נראה כמו צ'מפיון כזה שדוחפים אותו כמו בובה והוא לא יודע מה הוא עושה שם. ואני אוהב את DC, אך רוצים לומר את האמת הסרט הכי מארוול שלהם זה וונדר וומן כי הדגש הוא על דמויות והוא מתפתח בצורה מדהימה גם כאשר הויזואל לא היה הכי טוב והנבל לא קיבל פיתוח משמעותי. גל גדות לקחה אותך מסע שלא רצית לעזוב. שאקווה מן קפץ מהמים בסוף קיוויתי שאיזה כריש של הצג יקפוץ ויאכל אותו. זה עד כמה לא סבלתי את הריקנות של הדמות.
לגבי הבימוי והויזואל, זה הרגיש שבועות נפוצץ את הסרט בהרבה אקשן ואפקטים שלא ישימו לב כמה הוא מחורבן. כמה הוא כתוב גרוע. והקטע הכי מצחיק שהסצנות אקשן כל כך מפוצצות אבל אין להם בילד אפ לכלום ואין לך שום רגע של וואוו למרות שקורים הרבה דברים בעצם לא קורה שום דבר.
והויזואלים – מביכים! כן יש כמה רגעים של וואוו של עיצוב מדהים מתחת למים אבל חלק גדול מזה נראה פשוט רע, השיער? מביך קרבות לא ברורים. וכן אני שמח שהוא לא היה מועמד לכלום. יאמר לזכותו שהוא כן ניסה לפרוץ דרך בתחום והוא סוג שהצליח למה? זה בדיוק מה שהקהל בסין אוהב ומעבר לזה 'זה משהו שלא נעשה לפני' אז בסדר ניסיתם לא התרשמתי אבל זה עשה לכם כסף. רק בכדי להבין את ההבדל כמה זה קשור לתקציב בין היתר ג"ימס קמרון צילם את כל אווטאר 2 מתחת למים באמת עם 500,000 גלוני מים! זה הולך להיות באמת פורץ דרך ואז אף אחד לא יזכור את האפקטים המביכים של אקווה מן ובנוסף יבינו איל נראה ריאליסטי ואיך לא.
אז לסיכום מה היה לנו? דיסי לא התקדמו לשום מקום ונשארו בלי חזון. הם עדיין סתם זורקים דברים לאוויר גם birds of pray נראה משעמם. אחרי וונדר וומן הם לא ניצלו את המומנטום יהיה באטמן חדש בזמן אחר יהיה סופרגירל בלי סופרמן והג'וקר בזמן כשעדיין לא היה בטאמן (למרות שהוא הסרט השני שנראה הכי טוב וארטיסתי משהו) התקווה הכי גדולה שלי זו וונדר וומן 84 שאולי תסדר את הטיים-ליין לפי ההשערות בגלל שסטיב חוזר הזמן והיא תחליט להציל אותו אז במחיר הזה הבאטאפלק יתעופף הגו'קר יתקדם ב3 עשורים לעולמינו ויעיף את הג'וקר הקיים, כנל הבאטמן החדש יתקדם ב2 עשורים ויעיף את אפלק ואז קרה דנוורס תגיע לפני קלארק לארץ ואז יחזרו. קיצור סבתוכה שלימה נראה מה יצא. לבנתיים מקווה שיבטלו את הרעיון להמשיך עם אקוומן 2 כי השחקן גרוע וגם אם יחליטו לשים אותו בליגת צדק 2 או משהו כזה שיורידו אותו לזמן מסך מינימום.
באיזה עולם אנחנו נמצאים,
ש"ת'ור" הופך להיות דוגמה למשהו שעבד טוב.
בעולם שבו תור הוא סרט סבבה לגמרי
פעם דיברו כאן על "קומדיות אמיתיות" ואמרו שאין יותר כאלה.
אז תור הוא אקשן גיבורי על קלאסי. לפני שניסו לתת לזה משמעויות, ומטאפורות, ולפני שכל סרט היה פרק ביקום משותף לפני שהוא היה סרט בפני עצמו (כן כן, הוא חלק מהיקום של מארוול, אבל אין שום בעיה לראות את ת'ור הראשון בלי לדעת כלום על היקום של מארוול, הוא לגמרי עומד בפני עצמו).
העניין עם סרטים כאלה שהם לא אמורים להיות שוברי שיאים מטורפים. הם צריכים לתת שעתיים של כיף למי שבא לראות אותם, ואת זה, לטעמי, תור עושה. וכן, הרבה יותר קשה למצוא כאלה. סרטי אקשן קלאסיים שאפשר פשוט לבוא לקולנוע, לנקות את הראש לשעתיים ולחזור הביתה.
וכשדיסי יצליחו לעשות את זה, לתת סרט שהוא שעתיים של כיף בלי מחויבות ובלי היסטריה, אז יהיה אפשר לדבר על יקום קולנועי…
(למען הסר ספק – כיף לא חייב להיות מצחיק, סרטים יכולים להיות רציניים ועדיין כיפיים לצפייה, מבחינתי דיסי כרגע זה לא זה ולא זה).
למארוול יש מעלות רבות
פיתוח דמויות – לא מהבולטות שבהן.
אני חושב שפיתוח הדמויות שלהם מצוין
לא באף סרט בודד, אבל מה שהם עשו עם איירון מן, ת'ור וקפטן אמריקה על פני העשור האחרון יוצא מהכלל.
פלוס, אם משערים השערות על ספוילרים אפשריים כדאי לסמן ספוילר אפשרי.
(ל"ת)
אני דווקא רואה מגמת שיפור
נכון, זה לא היה סרט טוב
נכון, מארוול הגיעו למצב שהם מסוגלים להוציא משהו טוב יותר על אוטומאט.
נכון, העלילה הייתה מטופשת וסתרה את כל הסרטים הקודמים (שאולי זה טוב).
אבל
DC משתפרים. לאט, בצעדים מהוססים אבל משתפרים.
בקצב הזה של עקומת הלמידה תוך שנה-שנתיים הם יוציאו סרט טוב באמת (וונדר וומן לא באמת היה יצירת המופת שגורמים לו להראות) ותוך 5-6 שנים היקום הקולנועי שלהם (אם ישרוד) יהיה יקום שמסוגל לשווק סרטים רק על סמך היותם חלק מאותו יקום ויתחרה במארוול בצורה אמיתית.
חבל לגבי נייט. הסרט הקודם שלו, 'לוק'', היה נפלא
(ל"ת)
אני אגיד בזהירות
שאמנם, כמובן כל אחד זכאי לכל דעה על הסרט ואם מבקר חשב שהסרט לא טוב – גם אם אני לא מסכימה, שיגיד את זה –
אבל לדעתי הסגנון המעליב ואגרסיבי במתכוון מוגזם, ולא מכבד את האכסניה.
כן? לדעתי יצא יחסית מתון
כמו כן, אם סרטים לא רוצים ביקורות מעליבות ואגרסיביות, שלא יעליבו את הצופים באופן אגרסיבי.
יש פה ספויילר גם לחייבים לדבר על קווין?
(ל"ת)
אני לא מצליח לציין סיבות רבות למה כדאי ללכת לראות אקווהמן
ובל כל אני לא אפסיק להמליץ לאנשים ללכת לראות את זה. על פניו, זה סרט לא טוב. הכתיבה נוראית, המשחק קיטשי והסיפור צפוי אבל למרות כל זה הצפייה בסרט הייתה אחד הרגעים המהנים השנה שהיו לי בקולנוע והיו לכך בעיקר שני סיבות
1) הבימוי של ג'יימס וואן. הוא לקח חתיכת צואה מרוככת והפך אותה למוצר בידורי מרתק. אני לחלוטין לא מסכים עם הקביעה של המבקר לגבי סצינות האקשן. לדעתי לא היו הרבה סרטים בקולנוע השנה עם סצינות אקשן יותר טובות והעולם שוואן יוצר הוא באמת עולם מרהיב ביופיו.
2) ג'ייסון מומואה. הבן אדם אולי לא השחקן הכי טוב בדורו אבל הוא כל כך כריזמטי. היה לי ממש כיף לראות את ההופעה הזאת. מבחינתי הוא נולד בשביל לגלם את הדמות הזאת.
לא ראיתי "מים שקטים" ואין לי כוונה לראות, אבל ממתי בעין הדג שופכים את הספוילרים עם המים?
אתה פחות או יותר סיפרת את כל הסרט, הטוויסטים והסיום.
מה נסגר?
רשום בתחילת הטקסט שהביקורות יכילו ספויילרים
אם זה לא היה מספיק בולט, ננסה להבליט את הנושא יותר. היו בעבר גם ביקורות או טקסטים אחרים שהכילו ספויילרים.
באמת שלא שמתי לב. רק עכשיו כשכתבת את זה.
(ל"ת)
הפוסט הזה עבר אבולוציה
במקור רציתי לכתוב ביקורת מפורטת ומספיילרת על "אקוומן" וכל הדברים המטומטים בו (סטייל מה שנעמה עשתה בזמנו על "חמישים גוונים"). ואז חשבתי לכתוב פוסט של כמה ביקורות קצרות על כל הסרטים הגרועים שראיתי בחודש וחצי של 2019. לבסוף הוחלט לכתוב על שני הסרטים המטומטים האלה, שכאמור מאוחדים בתמה של מים. באופן משעשע, בקושי יש פה ספוילרים ל"אקוומן", אבל הייתי חייב לספיילר "מים שקטים" כי מה לעזאזל, זה סרט כל-כך מוזר. כאמור, יש גם אזהרה בפסקה הראשונה. אולי הראנט המספיילר על "אקוומן" יגיע כתגובה כאן בקרוב.
מדיניות הספויילרים של דורון היתה מחמירה יותר משל יהונתן. בפרט, להכניס ספויילרים לביקורת, אפילו ביקורת על סרט מאוד גרוע או מאוד ישן, היה טאבו שלמיטב זכרוני נשבר פעם אחת ויחידה, לכבודו של ג'לי טרזן. כשדורון רצה לספיילר סרט הוא עשה את זה בתגובות עם אזהרת ספויילר, או בכתבה נפרדת שלא הוגדרה כביקורת.
הגישה הנוכחית חופשית יותר. זה בלט במיוחד בביקורות של פינוקיו ומלך האריות, שבהן לא היתה אפילו אזהרה. וכאן, האזהרה מופיעה רק בשורה האחרונה של פסקת הפתיחה, לצערם של אלה שמרפרפים על הטקסט.
ספויילרים בביקורות
דורשים בעיני סימון יותר אגרסיבי.
ממש להתחיל את הטקסט עם כותרת מודגשת של
******הטקסט הבא מכיל ספויילרים ל…****
ורק אז להתחיל את הביקורת, כדי להבין שזו לא ביקורת רגילה
וגם בתת-הכותרת שבעמוד הראשי.
(ל"ת)
לא מסכים בכלל בנוגע לאקווהמן
בכנות זה לא איזה מאסטרפיס מטורף שייחקק לנצח בתולדות הקולנוע. לעזאזל, לקח לי עכשיו הרבה זמן להיזכר מה היה שם בכלל. אבל זה סרט טוב. העלילה קומיקס מטופש (ואיך זה פחות טוב מכל סרט קומיקס אחר לאחרונה?), אבל אני דווקא ממש אהבתי את הדמויות, וחשבתי שיש להן קצת יותר עומק וערך מאשר לדמויות קומיקס שהתרגלנו אליהן, לפחות בהתחשב בעובדה שזה הסרט השני שבו אנחנו רואים אותן ולא ה42429402 כמו ברוב סרטי המארוול שיוצאים היום (ממש חכמה גדולה להגיד שת'ור הוא דמות עמוקה אחרי 40 סרטים).
שום דבר פורץ דרך, אבל ממש לא נוראי, בטח לא כשמשווים למה שהיה לפני (ליגת הצדק? בטמן נגד סופרמן? כבר שכחתם כמה הרבה יותר גרוע יכול להיות?) וגם לא בפני עצמו.
לא מסכים
אקוומן הוא סרט טוב. בעייתי, אבל השלם גדול מסך חלקיו
האפקטים גרועים, לא גמורים כאלה
מלבד השעמום הגדול שחשתי בעת הצפיה מבחינת עניין בעלילה, חשבתי כל הזמן על זה שנראה לי שהוליווד יורדת ברמה במקום לעלות, ברמת הבימוי ובאפקטים.
בעולם שבו יצא אווטאר לפני עשר שנים, שר הטבעות לפני 15, ואני לא מדבר על ההוביט כוכב הקופים ועוד הרבה – היית מצפה שרמה של פיטר ג'קסון כבר תהפוך לסטנדרט לפחות לסרטים של שוברי ופות וגיבורי על. נראה שסרטי הקומיקס (גם של מארוול, ע"ע ונום ועוד) מושקעים הרבה פחות, ודי רואים עליהם שעושים אותם בזריזות.
(יוצא מן הכלל היה ערי טרף. אולי היחידים שיודעים לעשות אפקטים ממוחשבים כמו שצריך זה קמרון וג'קסון?)
לפחות אצל מארוול ברוב הסרטים האפקטים לא גרועים, אבל בטח שלא מדהימים ומרהיבים. לפחות העלילה בדרך כלל מעניינת ומצחיקה.
בדיסי גם האפקטים ממש ממש לא טובים, בעיקר מלא בלגן וקשקושים מול העינים, יצורים מכוערים וכלי טיס לא גמורים, וגם העלילה משעממת וטפשית.
הם צריכים לזרוק את כל היקום החדש הזה שלהם לפח, ולחזור לימים של באטמן של כריסטופר נולאן.
אקוומן לגמרי לא עקבי לגבי היכולות והמגבלות שלו בפרט ושל שאר בני אטלנטיס בכלל.
מצד אחד, רואים שבני אטלנטיס לא יכולים לנשום מחוץ למים, חוץ מארתור, כי הוא כמובן בן תערובת; מצד שני, אטלנטה, מרה, וולקו ואפילו אורם, מסתבר, נושמים אוויר בלי בעיה. האם זה כי כל השאר הם סתם ניצבים?
דבר נוסף: הקראקן מופתע מזה שארתור יודע לדבר איתו, אבל האם לא כל בני אטלנטיס מסוגלים לדבר עם יצורי הים? יש להם לא מעט דגים שמשרתים אותם כאמצעי תחבורה ולוחמה, אז אולי… ארתור לא כזה מיוחד, בעצם?
והיכולות הפיזיות של ארתור גם מבלבלות. מצד אחד הוא מסוגל להרים צוללת שלמה באוויר. מצד שני, כשאורם כובל אותו בשלשלאות, הוא לא מסוגל להשתחרר מהן. מצד שלישי, כשאבא של מאנטה ריי לעתיד יורה בו רימון, הוא אפילו לא שורט אותו. מצד רביעי, כשמאנטה יורה בו מאוחר יותר עם רובה לייזר, הוא עף וחוטף פצע בחזה. הוא לא סוג-של אל כמו ת'ור, חבר'ה.