אפוקליפסה עכשיו – הגרסה המלאה

במקור: Apocalypse Now
במאי: פרנסיס פורד קופולה
תסריט: מייקל הר, ג'ון מיליוס,
פרנסיס פורד קופולה

מבוסס על ספרו של ג'וזף
קונרד

שחקנים: מרטין שין, מרלון
ברנדו, רוברט דובאל, דניס

הופר, אלברט הול, האריסון
פורד, לורנס פישבורן

איש היה בארץ עוץ, פרנסיס שמו, והיה האיש סמאח גדול ויעש סרטים, וירא ברכה במעשיו. ויהי היום, ויבוא האיש לאולפניו, ויאמר: "הבה! הבה ואעש סרט גדול ואפי ורחב יריעה, ויתבסס על ספר קלאסי, וכותב משובח יכתוב את תסריטו, ויהיו בו סצנות רבות משמעות ורבות יריות, ואקשן גם יהיה, וגם את הריסון פורד אשימה בו בתפקיד זוטר, ומשלים אמשול בו לרוב, ואמקם הסרט בוייטנאם, ויאהבוני המבקרים, וגם הקהל יבוא, ואשבע רוב טוב ואושר ואשמין מנחת, וגם אעמיס הרבה על השלפוחית, שארוך להחריד יהיה". ויאמר לו האולפן, "הפעם הגזמת, קצץ נא באורך הסרט". וייעתר להם פרנסיס, ויעמיד הסרט על שעתיים ומחצה בלבד, ויקרא שמו בגויים 'אפוקליפסה עכשיו'. ויצא הסרט לאקרנים בשנת תשל"ט ויאהבוהו המבקרים אהבה עזה. אך אללי! תפילה עושה מחצה בלבד, ולא בא הקהל, ויפסד האולפן כסף רב וכמעט פשט הרגל.

ותשקוט הוליווד עשרים שנה ושתי שנים, ויחשב הסרט למופת ואות, ויכסה את הוצאותיו בוידאו, וגם מטבעות לשון טבע בציבור, לאמור "I Like The Smell of Napalm in The Morning". ותבוא לה שנת האודיסיאה, הלוא היא 2001. ויאמר הפרנסיס, "הנה כי כן רב-סמאח רציני אנוכי היום, ומה יבצר ממני לעשות? הבה ואקח הסרט, ואוסיף לו סצנות מסצנות שונות אשר נותרו על רצפת חדר העריכה, וכל מטר של פילם אשר נותר בידי אדביקהו לסרט, ואשפץ מראהו ופסקולו, ואוציא מתחת ידי ספקטקל שבספקטקלים, שלוש שעות ורבע אורכו, ואולי יבוא הקהל". ויאהבו המבקרים, והקהל? מאיפה אני יודע.

זאת אומרת, בהקרנה שאני הייתי בה, בשבוע הראשון של ההקרנה בירושלים, היו אולי עשרה אנשים חוץ ממני, וזה כולל חבר שבא איתי. וחבל.

את העלילה אתם כבר מכירים, אם במקרה קיבלתם בתיכון לקרוא את 'לב המאפליה' של ג'וזף קונרד. רק תעבירו אותה מן המאה ה19- ל20-, ומאפריקה לוויאטנם.

ואם לא? אז ככה. מרטין שין, הלוא הוא פלוני קפטן ווילארד, קצין בכוחות המיוחדים האמריקאים הסובל מתסביך וייטנאם חמור ואחראי לפטירתם בטרם עת של כמה וכמה אנשים, מקבל משימה: לנסוע לו אל תוך קמבודיה ולמצוא את עקבותיו של פלוני קולונל קורץ, הלוא הוא מרלון ברנדו, קצין ב- הפלא ופלא – כוחות המיוחדים האמריקאים. כשהוא מוצא אותו, עליו לחסלו. וכל זאת למה? מפני שקורץ הנ"ל יצא מדעתו קצת (עוד יותר הפלא ופלא. אלוף-משגה, למה אתם מצפים?), הקים לו ממלכה פרטית, אינו מציית לפקודות ומפחיד עד מוות את אנשי הווייטקונג וגם את האמריקאים. ועל כן מצטרף קפטנינו לסירת-פטרול, ומבצע את המסע אל קמבודיה על הנהר (ואם תשאלו: למה שקולונל קורץ יחכה לו דווקא על הנהר? או למה לא להצניח אותו עם גדוד קומנדו לנקודה הדרושה? או למה לא להפציץ את הקורץ וגמרנו? אענה שאתם צודקים, אבל:

א. זה לא כתוב בספר, והסרט יותר נאמן למקור ממה ש'אחי, איפה אתה' נאמן לאודיסיאה.
ב. אם היו עושים כעצתי – לא היה סרט, וזה היה די מצער, שכן 'אפוקליפסה עכשיו' הוא סרט שבסרטים).

בדרכם פוגשים קפטנינו וצוותו במיני יצורים מוזרים, כדוגמת רוברט דובאל, הלוא הוא סא"ל ביל קילגור – המג"ד המופרע ביותר שראיתי מימי (וחובב נלהב של סקי מים קרבי), נערות אמצע, סירות חשודות, סירות פחות חשודות, וסצנות קרב מרשימות וססגוניות להפליא בלוויית מוזיקה קלאסית. בינתיים מהגג לו הקפטן מפעם לפעם מיני הגיגים מטושטשים ורבי-משמעות על הקיום האנושי וגם מצליח לעצבן את כל מי שמסביבו, לא כולל הצופים. גיבורינו, אלה מהם ששורדים, אכן פוגשים בקורץ, בתפאורה שמזכירה קצת את Doom. עוד מופיעים דניס הופר, בתפקיד כתב מופרע למדי שהיה יותר מדי זמן בהודו (התלבושת, הדיבורים – קצת קרחת והיה אפשר ללהק במקומו את תמיר קמחי), וגלריה שלמה של טיפוסים משונים אחרים שלחלקם שמות משונים לא פחות (אלברט הול? זה כמו לקרוא למישהי "האופרה הישראלית", לא?).

וכאן יש לפצל את הביקורת לשני חלקים: אחד כנגד מי שראה כבר את הסרט בגרסתו המקורית (להלן: 'חכם'), ואחד כנגד מי שטרם ראה את הסרט (להלן: 'תם').

וככה: החכם, ילך לראות.
התם, ירוץ לראות.
ושניהם לא ישתו הרבה קודם, כי 200 דקות זה הרבה זמן. ויש רק הפסקה אחת.

התם ירוץ לראות, שכן הסרט הוא סרט גדול ומרשים. כל אנשי הצוות עשו שם עבודה מוצלחת בהחלט, החל מהתסריטאי הראשי (מייקל הר, עיתונאי ששהה בוייטנאם הרבה זמן, ויודע לכתוב) וכלה בעוזר התאורן. חוץ מזה, זה סרט שהמסך הגדול רק מוסיף לו: לשמוע, למשל, את סצנת ההסתערות המוטסת הידועה להלל בדולבי סראונד שווה לבד את מחיר הכרטיס (אם לא הוגלה הסרט בינתיים לצינוק שנקרא בטעות אולם קולנוע ומערכת הקול שלו נגנבה מפישר-פרייס). קופולה הוא סמאח שבסמאחים, והריהו מצליח להמם את הצופה בכמה מן הסצנות ולהיות סתם מוצלח מאוד ברוב האחרות. באופן מפתיע, למרות שחלק מהסרט מיושן טכנית (הפעלולים של היום היו יכולים להטיס באויר הממוחשב מאות ואלפי מסוקים), הרי שהסרט אינו מיושבן כלל. השחקנים מגדולם עד קטנם (למעט אולי דניס הופר וכמה שפנפנות פלייבוי) מציגים משחק אמין, גם כאשר הסצנה נראית כאילו עוד רגע היא תעבור את גבול ה"מה לעזאזל חשב הבמאי" (לזרוק סירות ממטוסים? שימושים יצירתיים בגוף האנושי?). הסרט אמנם עשיר בהגיגים פילוסופיים מהסוג שאינו דווקא אהוב עלי, אבל הוא עשוי היטב.

והחכם ילך לראות, אבל לאו-דווקא ירוץ. כי בסופו של דבר את הרוב אתם כבר מכירים (44 דקות נוספו ל-153 הדקות של המקור). ועדיין, זה כדאי: סצנות הורחבו, דברים לא ברורים הובהרו וההתקפה המוטסת הורחבה בכמה דקות, עם הפתעה בסיום. לא שהכל טוב: יש שתי סצנות חדשות לגמרי ומיותרות לגמרי – אחת סתם טפשית מבחינה עלילתית, והשניה הופכת בשלב מסויים לנאום דידקטי מייגע ברמה של שיעורי אזרחות בכיתה ג'. אבל, כאמור, אלו רק שתי סצנות. אם כל מה שאני מוצא נגד הסרט זה שתי סצנות מתוך מאתיים דקות, זה ממש לא רע. הסרט שומר על עניין רוב הזמן והקטעים המרוחים הם במיעוט.

התסריט הזוי לחלוטין, אבל איכשהו, נראה שגם אם הוא לא התרחש במציאות, לפחות היה יכול להתרחש. תיאורטית הסרט אמור להראות ש"המלחמה היא גהינום" (וואלה?), אבל אם יש לו מסר הריהו שהמלחמה היא דבר משונה במיוחד.

אם אתם בעלי סבלנות ואם לא אכפת לכם לא להבין תמיד מה קורה מול העיניים (כל זמן שזה מעניין) – אל תחכו הרבה מדי. לכו לסרט.

רק תלכו לשירותים קודם.