אפילו עוד יום קולנוע ישראלי 2024

ושוב, שלושה חודשים אחרי הפעם הקודמת – אנחנו כאן עם עוד יום קולנוע ישראלי. בפעם שעברה שכחתי, אז למי שלא מבין מההקשר – ביום רביעי הקרוב (18.09), יוקרנו בבתי הקולנוע בכל רחביה ארץ סרטים ישראלים ב-10 שקלים ורובם – כפי שתראו בהמשך הפוסט – בטרום בכורה (או, אם נהיה כנים, בהקרנות היחידות שהם יראו באופן רציף).

בפעם הקודמת לא היתה התרעננות גדולה בין יום הקולנוע של יוני לזה של פברואר (רק שבעה סרטים חדשים), ואילו הפעם יש יותר מעשרים סרטים חדשים, אז אפשר – בינינו – לקרוא ליום הקולנוע הזה יום הקולנוע הישראלי האמיתי הרציני על אמת על אמת.

ברשותכם, ולאור זה שזאת הפעם השלישית השנה, כל סרט שכבר הוקרן זוכה בעיקר להעתק-הדבק, אלא אם יש מידע חדש לגביו. וכן, יש כאן סרטים שזה כבר יום הקולנוע הרביעי שלהם כמו "ארוגם ביי", "עד שתחזור", "החייל הנעלם", "צ'קאאוט", ו"ברווזים". מזל טוב?

היח"צ טוען שיש 40 סרטים, כתמיד קחו את המספר הזה בערבון מוגבל כי חלקם סרטים שמוקרנים רק במתנ"ס קריית פיכסה בהקרנה סודית שבשביל להיכנס אליה צריך להוכיח שירות מילואים פעיל של 400 ימים בשנה.

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם

העיר הזאת – די מדהים שהסרט הזה, שנה וקצת אחרי ההקרנות הראשונות שלו, עדיין מוצא את דרכו לקולנוע. מה שנקרא, קאלט פרופר. אם לא ראיתם, תראו.

מזל חתולה – האמת הלא נוחה לגבי סרטם החדש של גיא עמיר וחנן סביון היא שהוא קצת אכזב. לא הביא את כמות הצופים הרצויה, לא עורר את אותם רגשות, ונראה שרוב הקהל לא הבין מה הם רוצים בסרט הזה – רימייק לסדרת טלוויזיה איטלקית – מהם ומעצמם. אני הייתי קצת יותר סלחן, אבל אין ספק שמדובר במשהו קצת שונה.

חמדה – גם סרטו החדש של שמי זרחין קצת אכזב ביחס למותג שהוא "סרטים של שמי זרחין", וגם במקרה הזה יש עדיין לא מעט דברים יפים וחכמים בסרט הזה… לצד כמה דברים בעייתים ומוזרים, כמו הילדה הקטנה הכי מעצבנת בקולנוע הישראלי מאז, לא יודע, "חמש חמש".

גולסטאר – אם רציתם לראות "גולסטאר", כבר ראיתם "גולסטאר". אם לא רציתם לראות "גולסטאר", צדקתם, כי בהחלט אין סיבה לראות את הסרט אם לא רציתם לראות אותו מלכתחילה.

טאבו: עמוס גוטמן – הסרט התיעודי על "עמוס גוטמן" קטף שבחים בכל מקום שהוא הלך ואני אמנם לא לחלוטין מהמשתפכים עליו, אבל אין ספק שמדובר בסרט שעושה את העבודה למי שבא להיזכר בנוסטלגיה במורשתו של גוטמן או לגלות את אחד מהיוצרים שהלך מאיתנו טרם זמנו.

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם

סרט בסנטר – סרט תיעודי על דיזנגוף סנטר שעצרתי באמצע אבל קסם ראה עד הסוף ואהב, אז הנה מה שהוא אומר עליו: "סרט בסנטר" בבימויו של קובי פרג' מספר את ההיסטוריה של מבנה הדיזינגוף סנטר וגם את ההווה, והכל בצורה מאוד מיוחדת ומצחיקה. הרוח של הקניון המפורסם נמצאת בסרט הזה שעובר בין שלל הדמויות שהסרט מצליח למצוא בקניון אשר מרהיבות בגוונים השונים שלהן וכיף לצפות בהן מדברות על עצמן ועל הבניין. דיזינגוף סנטר הוא בסופו של דבר קניון, אבל "סרט בסנטר" מצליח להסביר למה הוא יותר מזה.

כיסופים – סיפור התבגרות של חבורת בני גרעין נח"ל בסוף שנות השבעים, בחודשים האחרונים של שירותם הצבאי בקיבוץ כיסופים. סרט שסובל מסינדרום "כל השחקנים האלה נראים לי אותו דבר רגע, עם מי היא מתנשקת עכשיו", לצד עוד כמה סינדרומים שמונעים ממני להמליץ עליו לחלוטין. אגב, כנראה שמדובר בפעם הראשונה שסרט ביום הקולנוע הישראלי זמין גם בנטפליקס.

המהנדס – מבוסס על הסיפור האמיתי מאחורי מבצע החיסול של יחיא עיאש, המחבל המבוקש מספר אחת של ישראל בשנות התשעים, על ידי השב"כ. יהיה קטעים אם הוא בעצם לא מת ועשו את הסרט על הפאשלה שלנו. מככבים אמיל הירש (אה כמובן), אנחל בונני, אושרי כהן וצחי הלוי. כמו כן בפוסטר משום מה הטאגליין הוא "הצוות שהמתנקש בטרוריסט מספר אחד" שכזה… אה… זו אינה עברית חברים. טריילר

אין צל במדבר – סרט שמספר על משפט של נאצי שמתרחש בישראל, סופרת שמגיעה לסקר אותו, ובחור שמלווה את אימו שמעידה במשפט ומשוכנע שפגש את הסופרת לפני 25 שנה והיא כזה "אחי, לא" אבל הוא מסרב להניח לעניין ופלוס מינוס חוטף אותה בשלב כלשהו, אם הבנתי נכון.

עשרה חודשים – סרט על אישה שמחליטה להמשיך עם ההריון המדומה למרות שהיא יודעת שזה הריון מדומה.

נקמה יהודית 6 – הסרט הראשון של יהודה גרובייס שמוקרן בבתי הקולנוע. לא צריך לראות את "נקמה יהודית 1 עד 5". לאנשים שרוצים לחוות את כל גווני הקשת של הקולנוע הישראלי מומלץ לעשות דאבל פיצ'ר דין מירשניקוב עם זה ועם "גולסטאר" ולדווח אם הוא שרד.

דגים גם טובעים – סיפור על מהגר רוסי בחדרה והמפעל שבו הוא עובד, או לא עובד. אני לא בטוח כמה קוהרנטית העלילה פה, הטריילר נראה מאוד מוזר.

מבצע ווקאליגה – גורל ודם – שיתוף הפעולה הראשון הקולנועי בין ישראל ואוגנדה, על צמד סוכני מוסד שמנסים לחלץ את הבן של ראש הממשלה לאחר שהוא נחטף לאוגנדה, הוא סרט שמכוון יותר להקרנות קאלט – סרט אקשן ללא תקציב אמיתי שלא מתבייש בזה ולא מנסה לקחת את עצמו ברצינות. כאילו, אני לא יודע, לא ראיתי עדיין אבל ככה טוענים כל מי שראה את הסרט. אולי הם מפספסים את האמירה האמנותית הנוגה על מערכות יחסים שמתפרקות. גילוי נאות: חבר שלי מככב בסרט הזה וערך אותו. עוד גילוי נאות: הוא לא שלח לי סקרינר לראות אותו אז הוא פרקטית כבר לא חבר שלי, החרא. טריילר.

סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו 

החייל הנעלם – סרט עם קונספט די נפיץ: חייל מחליט לברוח ממלחמה בעזה לתל אביב, בלי להודיע לאף אחד. נראה שהמפיצים לא בטוחים מה תהיה דעת הקהל עליו והאם זה סרט שעתידו להיות מעין כלי ניגוח פוליטי או יצירה עצמאית בפני עצמה ולכן הם בודקים את השטח עם הקרנות יום קולנוע וטרום בכורות (אם כי מאז שכתבתי את זה פעם אחרונה כרגע קבעו לו תאריך הפצה ב-14/11). מאוד התלהבתי מהקונספט אבל הסרט היה די מפוספס בעיניי.

צ'קאאוט – אם "החייל הנעלם" נשאר בגדר "מפוספס", "צ'קאאוט" כבר לא זוכה לעדינות הזאת והוא סתם פאשלה. שוב, ליבי עם כל מי שמנסה להרים קומדיה בארצנו, אבל אני רוצה, נו, לצחוק בקומדיה שכזאת. ומשהו ב"צ'קאאוט" נע בין המביך לנבזי אבל אף פעם לא מגיע למגניב או שנון או מצחיק (למרות כמה טריקים במאיים יצירתיים למדי). כמו שכתבתי אז (ולא ראיתי שוב או משהו): השחקן הראשי מעצבן, הדיאלוגים לא שנונים ומצחיקים כמו שהם חושבים שהם, ויש גבול כמה אפשר לסחוט את הלימון של "סצנה מתרחשת ומי שמקריין אותה נמצא בתוכה ומגיב אליה". הצצה לסרט.

קרוב אליי – הסרט שיש הכי פחות לחץ לראות ביום הקולנוע הזה כי הוא יוצא יום למחרת, אבל כנראה גם הסרט הכי מסקרן וזה שהכי בטוח בעצמו שהוא הולך לסחוף את פרסי האופיר מחר. בכל מקרה, סרט של בחורה צעירה שאחיה מת ואז היא מגלה שהוא הסתיר ממנה חברה אז היא הולכת לברר מי היא ומה היא. מדובר בסרטה הראשון של תום נשר, שמבוסס בחופשיות על המוות של אחיה, והוא (כפי שכתבתי בכתבת פרסי האופיר ושתשמש אותנו רבות לחלק הזה של הכתבה) מומלץ.

בנות כמונו – ביחד עם "נדל"ן", לדעתי שני הסרטים הכי טובים (שאינם "העיר הזאת") שראיתי בפרסי אופיר השנה. סיפורה של נערה שחיה בתנאים קשים והמפגש שלה עם מורה חיילת שחורגת מהשטאנץ הרגיל של מורות חיילות ומערכת היחסים שלהן.

הטבעת – אחד משני סרטי "דור שני/שלישי חוזרים לאירופה בניסיון למצוא משהו שאבד בשואה", והפחות טוב מהם. אדיר מילר כתב, ביים וכתב ואכן הסרט סובל לא פעם מסינדרום "צומת מילר" כזה של כתיבה. זה גם אחד התפקידים הפחות טובים של מילר, שדווקא הוכיח את עצמו כשחקן דרמטי טוב למדי בעבר.

הנכס – הסרט השני מסרטי "דור שני/שלישי חוזרים לאירופה בניסיון למצוא משהו שאבד בשואה", ושיתוף פעולה ראשון של האחיות מודן (רותו ודנה) וגם הפעם הראשונה שהן מגיחות לקולנוע (דנה ביימה וכתבה, רותו כתבה הן את הרומן הגרפי שהסרט מבוסס עליו והן את התסריט), וכפי שאפשר להבין מזה ש"הטבעת" הוא הפחות הטוב, זה היותר טוב.

חלב – אני מרגיש שאני שם יותר מדי סרטים ביחד וזה לא הוגן, כל סרט הוא עולם ומלואו אבל לעזאזל, 40 סרטים זה מלא – אז הנה הראשון מבין סרטים קצת מפוספסים על דילמות סביב הורות. "חלב" הוא היותר טוב, אבל זה לא מונע ממנו להיות קצת מפוספס.

חליסה – …וזה הפחות טוב, וההרבה יותר מפוספס. אולי היה עובד יותר טוב כסרט קצר, אבל גם אז לא נראה לי שהייתי עף על הסרט הזה.

כביש הסרגל – אישה נעלמת בעפולה ונראה שאף אחד לא ממש מנסה למצוא אותה. דפנה, עד לא מזמן חוקרת מבטיחה בתל אביב, מחליטה להבין מה קורה פה. מהסרטים הטובים של סרטי אופיר, אם כי יש לציין שמי שמצפה למותחן מלוכלך ומחוספס צריך להתאים ציפיות למשהו קצת יותר מהודק ומהורהר על מקומה של אישה בחברה.

עיד – סרט שזכה לתואר "הסרט הראשון של במאי בדואי" והוא גם טוב למדי, אבל בהחלט "דרמה ישראלית של שתיקות" שכזאת.

נדל"ן – זוג צעיר, רגע לפני לידה, יוצאים לחפש דירה בחיפה. עם זאת, מערכת היחסים שלהם רחוקה מלהיות מושלמת, והיום מוציא מהם שלל רגשות ובעיות שהם מנסים להדחיק או לפתור. ותקשיבו, הייתי סקפטי מאוד בנוגע לסרט הזה אבל זה פשוט כיף נורא. חכם, מקסים, מצחיק – מומלץ בחום. טריילר.

סודה – זה לא יום קולנוע ישראלי בלי סרט של ארז תדמור, מסתבר. אחרי ש"ילדים של אף אחד" עלה וירד בלי יותר מדי יחס, עכשיו הוא מנסה את תורו עם "סודה" (משחק מילים מכוון גם על המשקה וגם על "הסוד שלה". ביום הקולנוע הקודם רשמתי שזה לא ככה, טעות שלי) על אישה שבתקופת קום המדינה עוברת לשכונה של פרטיזנים לשעבר ומואשמת בכך שהייתה קאפו בזמן השואה. עם רותם סלע וליאור רז. הצצה לסרט.

תמיכה מלאה – סרט חביב על חנות חזיות והלקוחות שנכנסות ומספרות על חייהן. חביב ביותר. טריילר. 

סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא 

ארוגם ביי – ג'וי ריגר ומאור שוויצר מככבים בסרטו החדש של מרקו כרמל ("כמעט מפורסמת", "פרא אציל") על שלישיית חברים שיוצאים לטיול בסרי לנקה אחרי הצבא.

ברווזים – קומדיה שחורה על אנשים שחיים בשכונת התקווה, בצד ה"לא נכון" של תל אביב. בסרט חמש דמויות ושלושה סיפורים ששזורים זה בזה. "הצצה ראשונית".

חיה בסרט – סרט תיעודי שהוקרן בפסטיבל חיפה 2022 ועכשיו מוקרן… איפשהו במהלך היום הזה. סיפורה של חיה אורמן, מוזיקאית שבערוב ימיה מחליטה להפסיק לאכול, להפסיק לקחת תרופות ומארגנת לעצמה מסיבת פרידה מהחיים. המשפחה והחברים מנסים להניא את חיה מהחלטתה, ומירי בתה נקרעת בין הרצון שלה לרצות את אמה לבין הפחד לאבד אותה. במקביל נחשף הסוד הגדול שליווה את המשפחה בדבר אבא של מירי שמעולם לא פגשה.

מתחת לצל של השמש – גבר בן 42 משתחרר מהכלא ומגלה שבנו עובד בזנות. טריילר.

סוס בלי שם – גבר ואישה ללא זהות וזיכרון מוצאים זה את זו בעולם מקביל ומשונה שכולו מדבר צחיח. הם מתאהבים ומעניקים שמות זה לזו, אך אט-אט החלומות החוזרים בשנתם, בהם לכל אחד יש זהות וחיים נפרדים שמרגישים אמיתיים, מאיימים לפצל את דרכם. טריילר.

בחורים טובים 2 – די מפתיע ששמים את הסרט בטרום בכורה ביום הקולנוע חודש לפני שהוא יוצא אבל וואלה, אני בעד. סרט המשך ללהיט מ-2022, שמתמקד הפעם בדמותו של מאור שוויצר.

המעורר – סרטו הראשון מזה 15 שנה של רנן שור (ששינה את שמו בעקבות מאורעות הסרט לרנן שור הלר), שידוע בעיקר כמי שהיה המנהל של בית הספר לקולנוע סם שפיגל למה שהרגיש כמו נצח, ונראה שכמו תלמידיו גם הוא החליט לעשות סרט תיעודי על המשפחה שלו – ספציפית סבא שלו, שהיה רב שלחם בצפת וביקש ממנו לחזור בתשובה ו/או לעשות עליו סרט. הסרט גם עובר על נקודות בחייו של רנן שור. בקיצור, מסוג הסרטים התיעודיים הניסיוניים האלה. שי אביבי פה גם כן.

געגוע – לא, סרטו מ-2017 של שבי גביזון לא חזר לעוד סבב ביום הקולנוע: מדובר ברימייק של גביזון לעצמו אבל עם ריצ'רד גיר ובארצות הברית.

האחו הקטן – סרט תיעודי שזכה בדוקאביב 2024. תקציר: מסע של שלוש נשים החיות בחווה אחת, אותה ירשה וונדי האם, מדודה שהיה שר החוץ של היטלר ובכיר באס אס. חיי היומיום בחווה שעל גדת האנז מעלים שדים מהעבר הנאצי של המקום ומעכירים את מערכות היחסים בין השלוש.

טאצ' מי – ריטה, נערת ליווי מרוסיה, מגיעה בטעות לכתובת הלא נכונה, שם תצטרך למצוא שפה משותפת עם דוד, גבר מקסים אך מוזר, שבכלל אינו מעוניין בחברתה. טריילר.

כסף קל – ניסה את מזלו בפרסי אופיר תחת השם "מיומנו של מפצל הדירות". סרטו החדש של דובר קוסאשווילי וזה רק אני או שנראה שלאחרונה לא מעט במאים מתחילים להוציא סרטים פה בקצב די עקבי? כל הכבוד. התקציר מספר על "סוזי הבטלן השכונתי, מנסה לעקוץ זוג צפונבונים שקנו דירה בשכונה בקומבינת פיצולים. אבל סוזי גם מאוהב בריטה היפה, שאין לה עניין בקומבינטור חסר אחריות. בהשראתה, הוא גורר אתו חבורה ססגונית ומצחיקה במיוחד, של דיירי השכונה לפרויקט שגדול עליהם ב-10 מספרים." כמו כן מבטיחים שהקומדיה הזאת היא "מטרילה", שאני לא יודע מה זה אומר. טיזר.

לא משנה היכן – סרט קצר (53 דקות) שמערב בין תיעודי לעלילתי ובין נופי איטליה וקיבוץ נאות סמדר, מה שסביר לסרט על ג'נדר-פלואיד. התקציר מדבר על "כשאיתי מגלה במהלך טיול לאיטליה שבת זוגו שינתה את שמה ל-סילבר והחלה בתהליך יציאה מהארון כג׳נדר-פלואיד עולמו מתערער ויחסיהם עומדים במבחן". טריילר.

מלוח קצת חריף – מהתקציר: "גור וגאיה מתגוררים בבית קטן וכפרי בו הם מנהלים מסעדת משלוחים. מערכת היחסים מקבלת תפנית כשהשניים מגלים שביתם מיועד להריסה". יש לסרט סיפור הפקה חמוד על איך הסרט נכתב, לוהק וצולם בחודש ושבוע. טריילר.

סיפור חיים – הוקרן בפסטיבל חיפה מ-2023. סרט על מאבטח בשנות החמישים לחייו שחי עם אמו הקשישה, שמצבה הבריאותי הולך ומידרדר. הוא מצדו עומד בפני החלטות גורליות לחייו ולחיי אמו. הביקורות שראיתי לא ממש השתפכו על הסרט, אבל כן ציינו לטובה את המשחק. טריילר להורדה מ-WeTransfer, לא יודע ככה שלחו לי. 

עד שתחזור – סרט על נערה שבורחת מהבית במטרה להגיע ללרנקה ולמצוא את אביה. הצצה ראשונה.

קרבי בהחלט, קרבי בהחלט 2, שלושה בסירה עם חור – אין סיבה אמיתי לקבץ את שלושת הסרטים האלה יחד חוץ מזה ששלושתם של אותו הבמאי, דונדי שוורץ. שוורץ, מסתבר, הוא גם אמן וגם משורר (ששיחרר לאחרונה "סקיצות עבור מבצעים" לשיריו). בכל מקרה, את כל שלושת הסרטים לפנינו דונדי הספיק לביים מאז ה-7.10, בתקציבים מועטים למדי ובלי גוף הפקה משמעותי מאחוריו. הטריילרים נראים, ובכן, כמו שאתם מצפים שייראו טריילרים של אדם שקם בבוקר והחליט לביים סרטים בלי גוף הפקה מאחוריו ובתקציב מועט למדי, עד לרמת הפונט של עבודה בכיתה ד'. כל שלושת הסרטים עוסקים במערכות יחסים רומנטיות לאור המלחמה: "קרבי בהחלט" הראשון על זוג שבו הגבר משקר על איפה היה ב-7.10 (טריילר), "קרבי בהחלט 2" ממשיך את הסיפור ומפגיש את הזוג מהסרט הראשון עם זוג נוסף (נראה לי, לא ראיתי, לא יודע, זה הטריילר), ו"שלושה בסירה עם חור" הוא סרט על שלושה פורשים מהמוסד במשולש אהבה. (טריילר. לא, סליחה, מסתבר שזה כל הסרט. אההה…. תיהנו?)

תמונות יפואיות – סרט אנתלוגיה על סיפורים שונים ביפו אבל פחות "עג'מי" ויותר קומדיה חמודה. עם אורי גבריאל, שלומי קרויאט ויגאל עדיקא (חולה עליו).

תסתכל, עוד מעט לא תראה – הזוכה בפרס "מה זה השם הזה" (והייתה תחרות) ליום הקולנוע הישראלי 2024.3. סרט תעודי על האדריכל ברוך מושלם, שמאבד את יכולותיו הקוגניטיביות אבל עדיין מתעקש להגיע כל יום לעבודה – גם אם רק בשביל לעשות שם חוברות צביעה. טריילר.