-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
אנורה
Anora
צעירה אמריקאית שעובדת כחשפנית, זוכה להזדמנות נדירה לסיפור סינדרלה משלה כשלמועדון בו היא עובדת נכנס בן של אוליגרך רוסי מפורסם ועשיר כקורח.
אורך: 2:19
תאריך הפצה בארה"ב: 18/10/2024
תאריך הפצה בישראל: 12/12/2024
שון בייקר עושה את זה שוב
יצירת מופת שניה (אחרי ״פרויקט פלורידה״) וסרט רביעי רצוף מעולה (לצד tangerines ו red rocket), אולי הבמאי הטוב בעולם היום.
מה שגם מעניין זה איך כל אחד מארבעת הסרטים האחרונים שלו, הם מאד סרטים של ״מיקום״. אמנם ״אנורה״ מתרחש גם בווגאס, אבל 90 אחוז ממנו הוא בניו יורק, וככזה הוא סרט מאד ״ניו יורקי״ (פחות מנהטן, יותר קוני איילנד, או… אני מניח ברוקלין, בגלל כל הרוסים). tangerines היה לוס אנג׳לסי לחלוטין. פרויקט פלורידה היה ממש ממש אורלנדו (יצוין שאני מכיר היטב את כל שלוש הערים, וגר ליד אל.איי). ואילו ״red rocket״ אמנם מתרחש בעיירה טקסנית, אבל הוא לגמרי ״עיירה באמצע שום מקום״ וככזה מובחן מאד מהשלושה האחרים.
כתבתי איפשהו, ואכתוב שוב – בייקר הוא מה שפת״א היה צריך להיות, לו השתן לא היה עולה לו לראש. במאי מופת.
סרט טוב, אג'נדה מסויימת
זה סרט טוב.
הוא ערוך טוב, הוא מצחיק, הדמויות נוגעות ללב, חלק מהצילומים ממש יפים.
צריך לומר שיש לו סאבטקסט מסויים בעד מיסוד זנות, שמתבטא בייפוי של המציאות של בתי בושת. זה לא הופך את הסרט לבנאלי – הוא סיפור אנושי טוב, ולעיתים גם לא קל, אבל חלקים ממנו נראו לי כמו משהו שלא ממש מתכתב עם המציאות הקשה בהרבה. אני לא חושב שהיצמדות למציאות היא בהכרח קריטריון לקולנוע טוב (ובמקרים רבים המצב הפוך), ועדיין הרגשתי משהו מלאכותי – ואולי מניפולטיבי – בפער הזה.
כולם בסרט הזה פשוט צריכים לשתות כוס מים ולהירגע קצת.
כל כך שנאתי את הסרט הזה. אני מתאפק מלהשתמש בהצהרות גדולות כמו "חוויית הצפיה הכי גרועה שהייתה לי בסרט" או "אחד הסרטים הכי שנואים עליי" למרות שאני בהחלט מתפתה אבל אני רוצה לתת לו קצת זמן להתעכל ואולי אם אי פעם אעז אז צפייה חוזרת מתישהו. כי זה מסוג הסרטים שאתה מרגיש בסוף שלא הבנת כלום נטו בגלל שמה שראית היה כל כך מטומטם שאין מצב שהבנת אותו נכון.
נכון יש את הסרטים האלה שהצופה מבלה בהם עם חבורה של דמויות כיפיות עושות דברים כיפיים ואז כל הוייב נורא כיפי ומגניב בלי קשר לעלילה? אז הסרט מתחיל בדיוק כך. לא כיפי בטירוף אבל החצי שעה הראשונה הייתה חביבה, קצבית וכתובה נהדר (בעיקר כל מילה שיוצאת לאיוון מהפה). אבל המערכה השנייה נהייתה בדיוק ההפך. הרגשתי שאני יושב עם שני אנשים מהכי בלתי נסבלים ומעצבנים שאי פעם ראיתי (אנורה וטורוס, בראשם) בזמן שהם עושים דברים משעממים (מסתובבים ממקום למקום בחיפוש אחר מישהו בלי התקדמות עלילתית או פיתוח דמויות מסצינה לסצינה במה שהוא אחד מקווי העלילה הכי מיותרים תסריטאית שראיתי בסרט כלשהו) ואז במערכה השלישית הוא מוסיף עוד ועוד דמויות בלתי נסבלות ועוד אירועים שהיה אפשר לקחת למאה כיוונים מעניינים אבל בחרו באחד היחיד שבו לא קורה כלום בעצם.
התסריט גם נשען בכבדות על התנהגויות חסרות בסיס או היגיון שכל מטרתן להוביל את העלילה מנקודה א' לנקודה ב'. מה שהיה אפשר להבליג עליו אם נקודה ב' הייתה מעניינת או כיפית. אבל לא. כל הסיטואציות "האבסורדיות" שהסרט מציג פשוט משעממות. חלקית בגלל שהן לא מרגישות earned. התסריטאי מרמה כל הזמן בשביל שנגיע לאן שהגענו ובשביל שמה שקרה הרגע יקרה וזה פוגע בהנאה מהסצינות, בהחלט, אבל זה לא רק זה. הסיטואציות עצמן פשוט לא היו לי כיפיות, או מעניינות. פשוט רצף של דברים שכבר ראיתי בעבר רק שהפעם אני נאלץ לעבור אותן עם שתי דמויות צעקניות, לא מובנות בכלל ועצבניות ללא שום הצדקה חוץ מזה ששון בייקר אוהב את הדמויות שלו עצבניות וצעקניות כל הזמן. הוא אוהב את הכאוס עצבים הזה אבל הוא גם אף פעם לא מגיע אליו באופן מוצדק שמרגיש טבעי. כי כן, יש אנשים מפגרים ועם פיוז קצר בעולם אבל אפילו להם יש עמוד שדרה ואיזושהי מערכת היגיון כלשהי (גם אם אני לא מסכים איתה) שהם פועלים לפיה.
וזו בעיקרון הבעיה הכי גדולה שלי עם הסרט. דמויות מתסכלות שעושות כל הזמן בחירות שאף בן אדם לא היה עושה בצורה הזו, עם דינמיקה חסרת היגיון ביניהן עם מטרה שעדיין לא ברור לשם מה היא נחוצה לעלילה ואת כל זה הן עושות בצרחות, צעקות ואלימות מיותרת.
העניין הוא שאני גם יודע שלא היה לי לאורך כל הסרט ולו קמצוץ של הבנה לגבי מה עובר בראש של אנורה. וכל פעם שאני חושב שאני יודע ומתחיל לנחש לאן תתפתח העלילה אז מסתבר שלא כי אנורה ממשיכה להתנהג בחוסר עקביות ועושה בחירה אומללה אחת אחר השנייה. סצינת הסיום רק מדגישה עד כמה אני ואנורה לא באותו ראש כי לא הבנתי בכלל מה עובר עליה ולמה מה שקורה עכשיו מתרחש. וזה לא שאני זר ללצפות בדמויות שלא הייתי מתקרב אליהן בחיים האמיתיים ולמרות זאת לגרום לי להבין את הראש שלהן ואת צורת החשיבה שמאחורי התנהגותן. הרי זה הקסם של הקולנוע. לשים אותי בנעליים של אחרים. ב-'אנורה' זה לא הצליח. כל שוט סטטי ארוך שמטרתו להגיד "אוי תראו איזו שקועה במחשבות אנורה עכשיו, בטח עובר עליה הרבה בראש" הרגישה לא במקום כי אין לי מושג על מה יש לה לחשוב ומה עובר לה בראש.
וזה למרות שיש בסרט דברים נהדרים. הבימוי של שון בייקר פשוט נפלא. הויזואליה וקצב העריכה בסרט הם פנטסטיים. כל ההופעות נהדרות והסרט מצחיק. דמויותיהם של גרניק ואיגור (הארמנים) הן מהחביבות ומשעשעות שנתקלתי בהן השנה (למרות שגם להם יש רגעים מפגרים אוי שלום לך סצינת הטיסה וכל סצינה שלהם אחרי). גם דמותו של איוון הייתה כיפית לצפייה ועם אנרגיה שבקושי רואים בקולנוע (קחי השראה להבא גברת דמי מור ב-'החומר'). וכל זה מתערבב לו בתסריט שלי הרגיש כאוטי ולא ברור.
תגובה נפלאה
לא מסכים איתה בכלל אבל תגובה נפלאה.
מזדהה מאוד
(מדגיש ליתר בטחון: עם ה-'לא מסכים בכלל אבל תגובה נפלאה') אני חושב ששון בייקר שילם מחיר כבד על התחכמות הז'אנרים שלו שהיא אמנם מבריקה ממש אבל גם גורמת שהרבה אנשים לא יזדהו בכלל עם מה שקורה על המסך. לא כי הם פספסו משהו או לא הבינו את רוח הסרט, אלא כי רוח הסרט מחייבת את כולם להסתכל עליו מאותה גישה ספציפית בדיוק ששון בייקר התכוון, וזה פשוט לא עובד ככה.
מעניין
תוכל להרחיב (או שבתגובות לביקורת של הסרט לכשתתפרסם, אם אתה מעדיף)?
כתבתי תגובה ארוכה
ונמחקה לי בטעות, אני אשתדל לכתוב אותה מחדש מתישהו בימים הקרובים.
הפסקה הראשונה שלך
היא די איך שהרגשתי לגבי "פרויקט פלורידה", ולכן הופתעתי מאוד מכמה שנהניתי ב"אנורה".
אתה בטוח שאתה לא מדבר על מסכנים שכאלה? (poor movie)
(ל"ת)