'אז מה מצחיק פה?': ראיון עם אלון גור אריה, במאי 'המוסד'

 אז, שלום, מה שלומך?

אלון גור אריה: "נחמד"

אוקיי אז, יש לי כמה שאלות, וגם לאנשים בקבוצה של עין הדג היו כמה. אני אשאל ואתה תענה.  ככה עובד ראיון, נראה לי.

"יהיה מעניין"

"המוסד" מקבל ביקורות  מאוד מאוד אוהדות, שזה מעניין כי על פי הקלישאה קומדיות לאו דווקא מתקבלות בחיבוק. מה אתה חושב שמתחבר למבקרים פה? אתה ציפית לזה?

"לא ציפיתי לזה בכלל. למה זה קורה? לא יודע. אגב, אני קורא בכל מקום דברים אחרים. מישהו כתב שזה סרט נורא ישראלי ולא יבינו אותו בחו"ל, מישהו אחר אמר שהוא מוריד לנו חצי כוכב על אמריקאיות יתר. אני נזהר ממשפטים כאלה, אבל אני באמת מרגיש שזה דבר שעוד לא נעשה בקולנוע הישראלי, ויכול להיות שגם בקולנוע העולמי. לשמחתי אהבו אותו. 

"אני בעצמי מאוד נשען על קלאסיקות. בית הספר לקולנוע שלי זה דני קיי ואבוט וקוסטלו וצ'אפלין, הרולד לויד ודברים נידחים שאתה לא מאמין, ומצד שני "סאות' פארק", "משפחת סימפסון," "איש משפחה", ודברים אחרים נידחים שאתה לא מאמין. במקביל יש את שייקה אופיר והגשש החיוור. הסרט מרפרר לכל הדברים האלה, למרות שאתה לא צריך להכיר אותם לפני.  הסרט צריך לעמוד בפני עצמו ואני כל כך שמח שהוא עומד בפני עצמו ועומד על הרגליים. אין לי חברים מבקרי קולנוע, רבים מהמבקרים הכרתי עכשיו אחרי הסרט.

קומדיה זה כמו אהבה, יש המון סוגים. זה כמו שאני אגיד לך דרמה. למה הפסיקו לעשות דרמה, או מתח. המילה "קומדיה" היא כל כך רחבה. יש אנשים שאומרים ש'סרט ישראלי' זה ז'אנר. זה מדהים שעושים פה קומדיות וממשיכים לייצר פה סרטים כאלה, אני שמח שהסרט מתקבל באהבה זה מבורך שעושים פה קולנוע, זה נס, בטח בישראל. אין מספיק דוברי עברית בעולם כדי להצדיק את זה, ובסופו של דבר מצלמה עולה אותו דבר פה ובאוונג'רס. והתאורה היא אותה תאורה".

עשית בסרט משהו מאוד נדיר כשעשית רפרנסים לקולנוע ישראלי. כמעט לא רואים קולנוע ישראלי שמתייחס לקולנוע ישראלי של העבר. חשבת על זה? מאיפה זה בא?

"כן, כי זה קלאסיקות, וזה כיף ממש! בסצנה שטל פרידמן הופך לאהרון-מן ומתחיל להיטען במידע, הוא נטען במידע מהתפוז המכני והאלמנט החמישי ואז הר הבית בידינו ואז מציצים ושעה שאני מחפש את הים. שמע, אין פה פארודיות אז אין כל כך אנשים שמתייחסים לסרטים. בעיני "גבעת חלפון" ו"אישה יפה" זה באותה קטגוריה. בסוף אתה יושב לראות סרט שעה וחצי. אני חושב עליי כצופה ועל כל אחד שקורא עין הדג, נגיד. אנחנו רואים המון דברים, גם ישראלי וגם אמריקאי, זה צריך לדבר אלינו.

"שמע, "אסקימו לימון" היה מועמד בגלובוס הזהב. זה סרט מאוד חשוב, הסרט שמכר הכי הרבה כרטיסים בהיסטוריה של ישראל, היחיד שעשו לו 8 המשכים. הסוד של הסרט הוא לא הגסויות אלא ההתבגרות של ילד חילוני בעיר גדולה, משהו שגם ביפן, באיטליה ובגרמניה יתחברו אליו, עם המוזיקה של פול אנקה. זה סרט מאוד בינלאומי בתוכן שלו. 

"יש המון סרטים על הצבא ויש המון סרטים עם הגשש. למה דווקא "גבעת חלפון" הצליח? כי יש בו אמת וכאב, כי זה סרט שעשה הבן של רמטכ"ל ושר הביטחון, שאומר "הצבא של אבא שלי? הולכים למילואים כדי לעשות צחוקים עם החבר'ה ולברוח מהאישה והכל חוץ מלהילחם באויב". יש המון אמת וכאב בכל סצנה. בכל בדיחה טובה יש אמת וכאב, אחרת לא תרצה לזכור אותה".

אין הרבה כאב בבדיחה "שים אותי על רמקול".

"אין שום כאב, זה פשוט הביא צחוקים מוגזמים מאוד בהקרנת מבחן. בדיחה שהייתה מיועדת להריסה. אחריה היו כמה שניות של שקט, אפילו צחי הסתכל למצלמה ואמר "אין קאט היום? לא יהיה קאט?" פשוט בדיחה נורא מטומטמת, גם זה קורה. אבל אם כל הסרט היה בדיחות כאלה לא היה לנו סרט. זה לא שווה קולנוע.

"זה הכל עניין של תמהיל. אתה אומר "תחת" בתחילת סרט – אנשים יכעסו. אתה אומר "תחת" בסוף סרט – הם ימחאו לך כפיים. השאלה כמה אמון יש לצופה ביצירה וכמה אמון יש לצופה ביוצר, אם הוא אומר 'אני בידיים טובות, בוא נשתטה ביחד'.

 יש דבר שאני קורא לו 'חוק סאות' פארק'. איך "סאות' פארק" עושים כל כך הרבה שנים דברים כל כך לא פוליטיקלי קורקט ויוצאים מזה בשלום? כי תמיד יש דמות אחת בכל סצנה קשה, והם אוכלים אנשים שם, שעוצרת ואומרת "זה לא בסדר מה שאתם עושים, אתם יודעים את זה?". זה אומר לצופה, אוקיי יש מבוגר אחראי, יש קיציס, שאומר 'סליחה אדוני השר, נסתפק בדברים האלה'. אז אתה כצופה אומר 'אני יודע שמי שכתב את זה יודע שזה לא בסדר, עכשיו בוא נהנה'. 

"וככה אתה יכול להעביר ביקורת על דברים בצורה שדרמה לא יכולה להעביר. אנשים שלא רואים סרטי שואה ראו 'החיים יפים' ולמדו משהו שהם לא היו לומדים בשום דרך אחרת. לקומדיה יש הרבה כוח".

בוא נדבר רגע על "מבצע ביצה", הסרט הקודם שלך. מי שעקב אחריך עוד מהיפופוטם בטח היה כזה "מבצע ביצה??? אלון גור אריה?! מה הקשר?". מה היה שם? 

"'המוסד' זה פרויקט מאוד יקר. יש סרטים ישראלים יותר יקרים אבל זה עדיין 27 ימי צילום. 'מבצע ביצה' יצא בתור פרויקט כזה בדרך. אני רוצה ליצור קולנוע טוב, אפילו אם זה סרט ילדים. 

"אתה בטח רוצה לשאול 'מה הלאה' וכאלה. המשכתי לכתוב תסריטים, לא רק של פארודיות ו-Spoof. יש קומדיה שהיא ההיפך הגמור מבחינת הפקה, שכתבתי אחרי ששנים חלפו וחשבתי שאולי המוסד לא יקרה. יש אפילו סרט שואה שאני אחד מכותביו ועליו אני מקווה עוד ידובר בעתיד, סרט על פי סיפור אמיתי שמעורבים בו קומיקאים. בארץ עד שהתקציב מגיע אתה הרבה פעמים במקום אחר. אני גם כותב לאחרים ומביים דברים שאנשים אחרים כתבו".

יש מלא קומיקאים מוכשרים שפתאום אחרי עשור עושים דרמות נוראיות ומדכאות ואנשים אומרים "מה קרה לו?". איזה סרט דרמה מדכא תעשה עוד עשור?

"אל תדאג, יש  סרט דרמטי מדכא כתוב כבר, הכל בסדר. אתה יודע שמל ברוקס עשה דרמות? "איש הפיל" זה פרויקט שהוא יזם ודחף, גם "הזבוב". הוא פשוט חשב שאם יהיה כתוב 'מל ברוקס מציג: איש הפיל' יהיה רע מאוד בקופות, אז הוא לקח צעד אחורה והפך למפיק. בקיצור, מי שרוצה לראות דרמה טובה, שייתן לי לעשות כמה קומדיות ונעבור הלאה".

אוקיי, אני צריך שתעזור לי עכשיו ותגיד שהיו בדיחות שירדו בעריכה.

"המון המון בדיחות ירדו בעריכה".

קונספט ארט מהסרט – נפילת גשר המיתרים

אמרת שהמון בדיחות ירדו בעריכה. מה הבדיחה האהובה עלייך שירדה בעריכה?

"צריך להבין שבדיחות לא יורדות בעריכה רק כי הן לא טובות. הרבה פעמים זה הבאלנס בין העלילה לגאגים. ב"טיסה נעימה" כולם נשארו כדי לראות אם הוא הנחית את המטוס, ואם הדמות באמת שובת לב אז אתה מזדהה איתה ותסלח אפילו על בדיחות בסגנון שאתה לא אוהב. 

"יש לי חבר צלם שאומר 'נכון 'מבצע סבתא'? אתה בחיים לא תבין אותו כמוני', כי הוא קיבוצניק והוא רואה שכבה נוספת שאף אחד לא רואה. אז כל הזמן צריך לשים לב לתמהיל ולא לעייף את הקהל. סרטים כאלה לא יכולים להיות מעל 90 דקות כי גם אם הם מעולים אתה פשוט מותש בסוף. אז אתה לא יכול להעמיס יותר מדי. 

"מצד שני אתה חייב לצלם הרבה יותר ממה שצריך כי לא הכל יוצא טוב. לפעמים יש סצנה של 6 דקות, צילמת 8 עם גאגים ואתה יכול להכניס 3. אז צריך לזרוק כמה. וואי, איזה שטויות היו. יש סצנת לוויה – זה הרי סרט ישראלי, יש צ'ק ליסט, לוויה חייבים. יש שם גאגים נגיד שצחי הולך מאחורה ובטעות הוא פוגע באיזו גברת והיא נופלת לקבר. הוא אומר 'גברת גברת', רואה שאין אף אחד ואז מכסה קצת עם הרגל. ואז מתחיל ההספד. והיא אומרת 'בעלי היקר' וזה, והיא מתחילה לזרוק דברים שהוא רצה להיקבר איתם – העט שלו, השקפקפים, המחברות, פתאום אתה מבין שהיא מנקה את הבית מכל הג'אנק שהוא אוגר. 

נגמר ההספד והרב מתחיל לשיר בהגייה ספרדית 'אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה' וכל הקהל מצטרף בתפילה וזה היה מעולה, כי זה נראה אמיתי. זה היה נורא מצחיק בהקרנות מבחן, אבל מיד אחר כך מגיעות עוד שתי בדיחות שהן מהטובות ביותר בסרט. זה מעולה וזה מעולה, אבל שניהם ביחד? אתה תשלם על זה מחיר בעוד חצי שעה, כשיגידו שהסרט לא מתקדם. אתה חייב להריץ את העלילה קדימה. תבחר. אז הנה סצנה שחצי ממנה צולם ולא היה".

איך התסריט היה רשום? כמה מהגאגים היו מראש בתסריט?

"יש פה שני דברים: קודם כל איך כותבים אותו. כדי לשבור מסגרת אתה צריך שתהיה מסגרת מאוד יציבה. פה אתה רוצה להיות הכי By the book – עם התיאוריה של קמפבל על מסע הגיבור, כל 22 הצעדים, הכל נמצא שם כדי שהקהל ירגיש שהוא נמצא במקום נורא מוכר, 'ראיתי כבר את הסרטים האלה'. אז אתה עושה את הדאחקות. התסריט עצמו הוא לא מצחיק, באמת יש עלילה. אם תחבר את התסריטים של "קינגסמן" הראשון והשני עם חלקים מ"משימה בלתי אפשרית" האחרון, תקבל את המוסד. זה נורא שימח אותי כי זה אומר שהסרט רלוונטי. 

הבסיס של העלילה הוא רציני לגמרי, שזאת בעיה כי כששלחתי את הטריטמנט לקרנות הם אמרו 'אז מה מצחיק פה?'. התסריט הסופי הוא הרבה יותר ארוך מתסריט רגיל אבל אני לא כותב את כל הבדיחות, כי לפעמים משהו שנמשך על המסך חמש שניות יכול לקחת כמעט חצי עמוד, זה נורא מייגע לקרוא סרט אילם ועשר הדקות הראשונות של הסרט הן כמעט ללא מילים.

"מה תרשום בסצנות קרב, 'היא מכניסה לו אגרוף'? לא, אתה תשמור את זה בצד. המטרה היא להקל על כולם את התהליך. אין תסריטים כאלה בדרך כלל, זה קצת כמו לקרוא סרט אנימציה".

הטריטמנט המקורי ל"המוסד"

הרבה קומדיות נותנות לשחקנים לאלתר, זה קרה אצלכם? 

"היו אילתורים אבל בחזרות. בצילומים אתה תחת אש, אין לך את הפריבילגיה לאלתר כמו בסרטים הוליוודים. אתה מצלם הרבה יותר דקות מאלה שבאמת ייכנסו. 

ביקשתי הרבה יותר חזרות מבדרך כלל וגם קיבלתי. באמת אנשים הביאו שם המון דברים. גילה הביאה דברים, ואילן הביא דברים. וכל הבדיחה של ה'words-worlds', אני מצדיע לשלומי קוריאט, וצחי ועדי –  זאת בדיחה שהתפתחה בחזרות בכלל. בסוף כולם מקבלים את המקום שלהם. 

"היו גם דברים שלא היינו בטוחים שיעבדו והתברר שכן, כמו החוטי לייזר, שזה, אתה יושב מאחוריי המוניטור ואתה לא מאמין שזה עובד, השטות הזאת. ואז אני שולח לדיוויד צוקר ווטסאפ מהסט והוא שולח לי משהו כמו "ברוך הבא למשפחה" כאילו 'אפילו אני לא חשבתי על זה'. אז קיבלתי סמל ראשון".  

יש יוצרים צעירים שאתה אוהב והיית רוצה לראות אותם מתפתחים?

"חלק מהיוצרים שאני מעריץ ומעריך נמצאים בסרט. ראית שם את טל טירנגל, תום ואור מ"שוגר זאזא" ותומר פישמן שמכניסים לו מכות. יש כל מיני יוצרים, אני כל הזמן מחפש דברים מסביב לעולם. זה מרתק. גם לראות דברים מוצלחים וגם לראות טעויות, אתה לומד הרבה מטעויות". 

יש לך רעיון איך לתת לסרט חיים עוד שנה מעכשיו, אחרי שהוא יורד מהקולנוע? בעבר היה די.וי.די, אבל זה כבר לא ממש קיים; לעומת זאת את 'המוסד הסגור' ממש הקרנתם בסינמטקים – יש איזה רעיון?

"קודם כל יש אתר אינטרנט Mosad.co.il שכל הזמן מתמלא בתוכן, כי באינסטגרם ובפייסבוק הכל עובר מהר.  לא מוסד עם שני S כי נחש מי כבר תפס לנו את הדומיין? בכל מקרה, אחרי שהקמנו את האתר קיבלנו כל מיני מיילים מאיראן אז עשינו טריילר ופוסטר בפרסית, עם אנשים מטהרן וד"ר לבלשנות איראנית שעשו את ההגהה. יש חיים לדבר. 

"יכול להיות שנוציא גם דיירקטור שיטס: כל הדברים שהעורך הוציא ברוב חוכמתו ועכשיו הבמאי דוחף כדי שתהיה גרסה ארוכה ומייגעת. ראיתי שכבר יש פאן ארט, ציורים של אהרון מן, יש אנשים שעושים הצלבות עם הסרטים שהסרט מרפרר להם. פתאום הסרט קיבל חיים והקרנות פעילות, וזה מדהים שדבר כזה קורה".

עברנו לשלב השאלות מהקהל. מה התוכניות שלך לעתיד, והאם הגרסה האפלה לקופיקו נמצאת בהן?

"אתה יודע יותר מדי. השאלה הבאה".

מי הפליל את הדוב הצהוב?

"זה הפיל אחי הדוב. מי שכתב את השאלה הזאת הוא כנראה מאזין היפופוטם ותיק ואני מעריך אותו פחות".

לדעתך, הסרט יהיה מובן גם לקהל מחוץ לישראל? הוא יתקבל בפסטיבלים בינלאומיים?

"עשינו הקרנות מבחן בחו"ל, בארה"ב, הם מאוד אהבו ומיד הבינו את הז'אנר. הייתה הערה שחזרה על עצמה שזה מוזר שה-CIA חכמים והמוסד מטומטם. מבחינתם ה-CIA מטומטם והמוסד הכי חכם וערמומי. כל אחד חושב שהסוכן של השכן ירוק יותר. אם יהיה רימייק אנחנו נחליף בין דמויות, זאת תהיה מערכת יחסים הפוכה.

"פסטיבלים בעולם – אנחנו מתחילים לעבוד על זה. בגלל שאין היסטוריה של סרטים כאלה שיוצאים מישראל זה לוקח זמן להבין איך לספר את זה לעולם. יש פסטיבלים שסרטים מישראל לא מגיעים אליהם בכלל, הרבה קומיקון וכאלה. בלי לשים לב עשינו סרט שהוא חצי באנגלית, אולי אפילו 60 אחוז. אז לאוסקר הוא כבר לא יגיע, אכלנו אותה. 

היו מחשבות לשלוח את הסרט לאופיר?

"כשהיה צריך להירשם לתחרות עדיין עבדנו על הסרט, אז הדיון נדחה לשנה הבאה. חשוב להגיד – המוסד הוא סרט הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום, אז כבר יש לנו עלים על הפוסטר".

יש כבר תסריט מוכן לסרט השני?

"יש כמה עלילות. בהינתן האות יהיה המשך". 

האם מדובר בתחילתו של יקום קולנועי?

"תרשום 'מעניין', תמחק, תרשום 'נראה לי שכן', תמחק, תרשום 'ברור'. מישהו כבר כתב באינטרנט על היקום של היפופומוסד, יש דברים משולבים בכל הסרטים, דברים שחוזרים על עצמם בכוונה, כל מיני מותגים וחברות".

Surely, אתה לא יכול להיות רציני? 

"אני רציני, ואל תקרא לי שירלי. ועוד בשמחת תורה".

לסיום – שאלה שאתה מתבאס שלא שואלים אותך? 

"כן. השאלה היא 'תגיד, כדאי לי לכתוב ביקורת על הסרט אם אהבתי אותו ולספר לחברי? ולהפיץ באינסטגרם?' התשובה היא –  כן".

זה באמת הטריד הרבה אנשים.

"כשאומרים לאנשים סרט ישראלי, או קומדיה ישראלית, הם לא מדמיינים את מה שעשינו. אני רואה את הקהל שמגיע – זה גם קהל שאוהב קומדיה ישראלית וגם קהל שגדל על הז'אנר, אבל גם קהל שרואה סרטי גיבורי על ופיקסאר וטרנטינו ומהיר ועצבני. זה מאוד יומרני להגיד את זה, אבל זה לעשות סרט מול טרנטינו. לצאת בקיץ  בלי שאני אהיה מותג, כל הסרטים זה המשכים, יש 4 ויש 8, אתה לא צריך טריילר כדי לדעת מה אתה מקבל מסביב ופתאום בא הדבר הזה. אז וואלה, אני מקווה שתהנו ותצחקו ותבואו, אבל מי שאוהב באמת, זה באמת חשוב להפיץ את הבשורה. אה ואתה צריך לשאול על אבי נשר".

אה, אוקיי. אז – אבי נשר?

"הוא ליווה את הסרט מהצד הישראלי, בא והביא את הליטוש לסיפור. כמו שאמרתי, הכי חשוב זה סיפור קוהרנטי ודמויות שובות לב. הוא מאוד מעורב בתסריט. אבי נשר הוא סוג של ספילברג ישראלי, הוא באמת מצליח לשבור קופות. עכשיו אתה אומר לעצמך 'הקומדיות המטורפות של אבי נשר וואי וואי וואי' – אבל הוא אמר שהמנדט שלו זה לא על הבדיחות אלא על הסיפור והביא מה שהוא יכול כדי להדק. כתוצאה מהעבודה איתו יצאנו ליומיים השלמות, הוספנו סצנות ועוד 8 דקות לסרט ובתמורה התחייבתי להוציא 10 דקות אחרות. שאלה יפה מאוד. אני מופתע ממך".