כל הסרטים המועמדים לאוסקר ה-93, מדורגים

השנה שעברה הייתה השנה שבה נחשפתי למושג "מרוץ המוות של האוסקר": חבורה של אנשים שמנסים לראות את כל הסרטים – הארוכים, הקצרים, התיעודיים, הבינלאומיים – לפני טקס האוסקר עצמו. מכיוון שאני נהנה מאתגרי קולנוע שחושפים אותי לקולנוע שלא אלך אליו אוטומטית ומוציאים אותי מאזור הנוחות, התחלתי אבל פרשתי רגע לפני הסוף – לא היה לי את העניין לראות את ההמשך של "מליפיסנט", את הרימייק של "מלך האריות" או את מה שזה לא יהיה שהוא "Breakthrough". גם 50 מתוך 53 זה מוצלח למדי, אתם חייבים להודות.

הפעם, לעומת זאת, ואולי בגלל שהשנה הייתה בסימן סטרימינג בכל מקרה, כבר כשהוכרזו המועמדויות גיליתי שראיתי את הרוב המוחלט של המועמדים, אז החלטתי ללכת עד הסוף – גם אם זה אומר לראות את "מולאן", סרט שלא היו לי שום תוכניות סדירות להיפגש איתו.

ובתקווה שאולי יש משהו ללמוד משעות הצפייה שהשקעתי בסרטים האלה, הנה 56 הסרטים שמועמדים לאוסקר 2021, מסודרים על פי הרע עד הטוב (בדירוג האישי שלי, כמובן – מה שאומר שמדי פעם סרטים שעצבנו אותי אישית בגלל אלמנט אחד שלהם יהיו נמוכים יותר מסרטים שבכלליות פחות טובים – ולהפך), עם הערות על מה הם מועמדים ואיפה אפשר לראות אותם (כאשר בחלק מהמקרים אצל סרטים שלא מוקרנים בסטרימינג זרקתי ניחוש מושכל לגבי האם יגיעו לקולנוע או לא. ט.ל.ח וכל זה):

56. מורתי התמנונית

מועמד לפרס: פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

צריך לומר את האמת: "מורתי התמנונית" הוא לא סרט. הוא שומר מסך משוכלל עם הדמות הראשית הכי מעצבנת אי פעם (לא התמנונית, למקרה שתהיתם) שהתגלגל לאורך מפלצתי ולא ברור, ואיכשהו משם זה הפך להיות אחד הסרטים הכי נצפים בנטפליקס בשנה האחרונה וקיבל מועמדות לאוסקר בסרט התיעודי הטוב ביותר.

והדבר הכי נורא זה שיש מצב שהוא יזכה! הוא זכה בפרס המפיקים ובבאפט"א, ומכיוון שאין לקטגוריה הזאת סרט "מוביל" יש מצב שכולם יישָבו בקסמי השיח של "אוי הוא יצר קשר עם תמנונה וידעתם שתמנונים הם בעצם חמודים, יאללה אוסקר" למרות שהוא הסרט הכי פח אשפה שיש, ואני כמעט בטוח שהבחור שבמרכזו מסתיר כמה וכמה דברים לא נעימים מהצופים באופן מתסכל במיוחד.

55. המתנה

מועמד לפרס: פרס הסרט הקצר הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס (אבל רק באנגלית)

"המתנה" הוא פמפלט פוליטי שהתחפש לסרט: "הוא רק רצה להביא לאשתו מתנה ותראו את כל הקשיים שהערים עליו הכיבוש", זועק הסרט, כמעט מילה במילה. "אך אל דאגה, דור העתיד יציל אותנו," הוא אומר אחר כך, שוב מילה במילה. גם אם אתם חושבים שמה שמוצג בו הוא שיקוף של המציאות (ולמיטב ידיעתי הוא לא), מומלץ מאוד שסרטים יהיו, ובכן, סרטים. וזה? זה סרטון פייסבוק שהדודה שלך שולחת עם המילים "מרגש וחזק".

54. אנשי הכן

מועמד לפרס: פרס הסרט המצויר הקצר הטוב ביותר, זמין ב: יוטיוב (ותודה ל-UriK)

אחרון ה"בקושי סרטים" הוא קונספט חמוד עם עיצוב דמויות חמוד שמישהו שכנע מישהו שזה יספיק להם ולא צריך להשקיע יותר מזה, ומה אתם יודעים, הם צדקו, כי הנה זה מועמד לאוסקר. כמה דמויות מדברות רק ב"כן" ויוצרות סיטואציות לא משעשעות וזה לא הולך אף פעם לשום מקום.

53. נשמה

מועמד לפרס: סאונד, פסקול והסרט המצויר הטוב ביותר, זמין: בקרוב בקולנוע?

נשמה הוא התסריט הכי גרוע שפיקסאר הנפיקו. ושראיתי. כלומר, אולי "מכוניות 2" הוא יותר קשקוש מזה, אבל הוא סרט שעוסק במכוניות, למי אכפת. "נשמה" אמור לעסוק במשמעות החיים, העולם הבא, ושאר שאלות ברומו של עולם. אלה סוג החומרים שאסור להיות גרוע כשעוסקים בהם. זה לא רק עניין של "מה כולם עפים על זה" שכנראה הוריד אותו כמה מקומות מתחת לסרטים שנחשבים ליותר גרועים באופן "אובייקטיבי", זה עניין של "לסרטים שכאלה אסור לדרוך בבינוניות ולעשות קיצורי דרך".

בניית עולם מחוררת, מסרים מפוקפקים, כתיבת דמויות פשוט לא מספקת והישענות על קלישאות פיקסאר (שזה מה שהן, בשלב הזה) הופכים את היצירה הזאת למשהו שאולי מנחם הרבה אנשים (דבר שאין לי מקום, כמובן, להתווכח איתו) אבל הוא חלול וריק מבפנים. קל להאשים אותי בציניות קיצונית על חוסר הפתיחות שלי לסרט שכזה, וכתגובה אני רק אמשוך בכתפיים, אצביע על הסרט בחזרה ואגיד "הוא התחיל".

52. מאנק

מועמד לפרס: סרט, בימוי, שחקן ראשי, שחקנית משנה, צילום, סאונד, עיצוב תפאורה, תלבושות, פסקול ואיפור, זמין ב: נטפליקס

האם ל"מאנק" מגיע מקום כל כך נמוך? מתחת ל"יומני האפלצ'ים"? לסרט ההוא של האירוויזיון? מתחת לפאקינג "מולאן"? הרי כמעט כל מועמדות על עשייה טכנית שלו היא מוצדקת מאין כמוה, ואי אפשר להגיד על פינצ'ר שהוא "במאי רע". ובכל זאת, גם אם אתם בקטע של סרטים פלצניים שבטוחים שכל מילה שלהם היא זהב – "מאנק" הוא פשוט לא הדבר האמיתי. יותר מכל, זה הסרט שמבין כל הרשימה הכי מרגיש כמו שיעורי בית שצריך להשלים.

51. הבלוז של מא רייני

מועמד לפרס: שחקן ראשי, שחקנית ראשית, תלבושות, תפאורה, ואיפור, זמין ב: נטפליקס

מסוג הסרטים ש"טוב, הסרט אולי לא משהו, אבל ההופעות אש", רק שגם ההופעות הם לכל היותר גחלים חמימים.

50. כל החיים לפניו

מועמד לפרס: השיר הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

רצף לא משהו לנטפליקס, אה? כאן אמורה להיות פסקה על איך שהסרט החדש עושה עוול לספר הקלאסי אבל לא קראתי את הספר הקלאסי, אז אין לי מושג. כן ראיתי את הסרט והוא פשוט רִיק גדול של סרט. סופיה לורן נותנת הופעה סבבה, דברים קורים מסביבה, להכול יש תחושה של משקל נוצה. ואולי הדבר שהכי מדגים את הגישה הכללית של הסרט ולמה שהוא שווה היא שהם לקחו דמות של אישה שמנה, מזקינה, מקריחה שהולכת ומאבדת את עצמה והפכו אותה לסופיה לורן שמדי פעם קצת בוהה בחלל.

49. מולאן

מועמד לפרס: אפקטים ותלבושות, זמין ב: VOD

מולאן הוא סרט שאם יש לו עוצמה כלשהי, היא ויזואלית: התלבושות, האיפור, והסטים של הסרט הזה פשוט נראים מאוד יפה, גם אם הקשר ההיסטורי והתרבותי שלהם כנראה קלוש. היופי הזה, עם זאת, פסח על האפקטים של הסרט שנראים… ובכן, לא יפה.

שאר הסרט מסביב? קליפה ריקה של סרט שאולי פעם היה לה תסריט אבל עד שזה הגיע למוצר הסופי זה הפך לבובה חסרת נשמה של דיסני שפספסו את כל הקטע של הסרט המקורי, ויותר גרוע מכך: של כל פוטנציאל שהיה לסרט הזה.

48. אם משהו קורה לי אני אוהבת אתכם

מועמד לפרס: הסרט המצויר הקצר הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

מפה והלאה מדובר בסרטים שאני לא חושב שהם טובים, אבל אני גם יכול למצוא בהם שלל יתרונות שמאזנים אותם. נגיד, "אם משהו קורה" – סרט שהוא מניפולטיבי, מכעיס, ומעצבן אבל כפצצת בכי של 12 דקות קשה להכחיש שיש לו כוח, שהוא משתמש באנימציה בדיוק בדרך שבה הוא צריך ורוצה, ושהוא עושה את העבודה. כאשר הוא יזכה באוסקר, זה יהיה מעצבן, אפילו מאוד, אבל מובן.

47. Feeling Through

מועמד לפרס: הסרט הקצר הטוב ביותר, זמין ב: יוטיוב

עוד קיטש, עדיין קצר, אבל הפעם בלייב אקשן. הסרט ניסה לעורר הדים כ"סרט הראשון שיש בו אדם חירש-עיוור-אילם שמשחק" וזה נחמד, אבל גם הרשו לי לא להתרגש. גם פה, הסרט לא פוחד לרדת נמוך במטרה לסחוט לכם הרגשות, והוא מצליח, אבל קשה לחשוב עליו כ"טוב".

46. שמי חצות

מועמד לפרס: האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר, זמין ב: נטפליקס

כשהסרט יצא חשבתי שאני שונא אותו פחות מאשר אחרים ושהוא בסך הכול מחזור קלישאות מד"ב חביב למדי והנה כמה חודשים לאחר מכן אני זוכר ממנו די כלום. יש טוויסט צפוי, ועוד אחד, ולג'ורג' קלוני יש זקן, ובטח יש איזשהו מסר, אבל גם אותו שכחתי. האפקטים, אולי, יפים? אני באמת כבר לא זוכר.

45. יומני האפלצ'ים

מועמד לפרס: שחקנית המשנה הטובה ביותר ואיפור, זמין ב: נטפליקס

עוד סרט של נטפליקס ששנאתי פחות מהמקובל ושאני זוכר פחות ופחות ככל שאני מתרחק ממנו. כאן דווקא יש לי כמה זכרונות חיוביים: גלן קלוז באמת נורא טובה בתפקיד שלה, אבל הסרט מאזן כל סנטימנט חיובי עם זה שהוא תומך נורא ב"משפחה מעל הכל" גם כשהמשפחה הזאת רעילה, הרסנית ואלימה. בין פה, להופעות הפחות מוצלחות של אדאמס והשחקן הראשי, לשם (גלן קלוז באמת נורא טובה. באמת!), נמקם אותו כאן. רחוק מהסרט הכי גרוע שהועמד השנה, אבל לא כזה רחוק.

44. פינוקיו

מועמד לפרס: תלבושות ואיפור, זמין ב: בעתיד ב-VOD?

העיבוד החדש של פינוקיו דפוק כמו המקור הספרותי שלו, אבל למי שלא נמנה על מעריצי הסיפור המקורי אני לא רואה הרבה סיבות לצפות. אם יש סיבות כלשהן זה שהוא באמת נראה מהמם (גם האפקטים, אבל בטח האיפור והתלבושות) וזה שרוברטו בניני ממש טוב פה בתפקיד ג'פטו. אבל אלה סיבות די קטנות בסך הכל, וכך "פינוקיו" מוצא את עצמו נופל בקלות לסל ה"אפשר לוותר".

43. תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה

מועמד לפרס: השיר הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

יש הרבה מה לשנוא בסרט הזה, ורוב מה שיש לשנוא בו הוא ויל פארל – שלוקח את כל תשומת הלב לעצמו בעוד ששאר השחקנים בסרט מאכילים אותו אבק עם כפית וסינר ו"הנה בא אווירון (אבל של אבק)". המועמדות לשיר מוצלחת, ויש באמת מספיק דברים חביבים פה, אבל כל כך חבל שפארל לקח לעצמו את התפקיד הראשי כי הוא בא עם כל האנרגיה וקלישאות סרטי ויל פארל שלא מתאימות פה בכלל, וחבל – כי מתחבא כאן סרט חמוד מאוד, ואפילו קצת מצחיק.

42. ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי

מועמד לפרס: השחקנית הראשית הטובה ביותר, זמין ב: בקרוב בקולנוע

והנה סרט "טוב, אולי לא משהו, אבל המשחק אש" שבאמת מצדיק את שמו – אנדרה דיי חורכת את המסך כבילי הולידיי ואם היא בטעות תזכה בפרס אי אפשר יהיה להגיד שזה "לא מוצדק". הסרט עצמו הוא מעין אח תאום של "יהודה איש קריות והמשיח השחור" על דמות שחורה בולטת שהבולשת מנסה להוריד כי היא לא אוהבת אותה, אבל ל"יהודה" יש שלוש הופעות טובות, וכאן יש אחת, אז הוא מנצח. חוץ מזה? סרט פתיון אוסקר קלאסי, שלחלוטין יספק את חובבי הז'אנר, כולל "סיפור מסגרת שלא קשור לכלום".

41. קונצ'רטו הוא שיחה

מועמד לפרס: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, זמין ב: יוטיוב

זה סרט חמוד מאוד על מלחין קולנועי ויש לו שם מגניב וזהו, כאן נגמרים כל הדברים שאני זוכר עליו. לא סבלתי, אבל הוא לחלוטין התנקה לי מהזכרון. אבל באמת שם מגניב.

40. קולט

מועמד לפרס: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, זמין ב: יוטיוב

סיפור מרגש על ניצולת שואה ומישהי שעושה עליה עבודת מחקר, חוץ מהקטע הזה שלא התרגשתי. אני לא יודע אם זה אשמת הסרט דווקא.

39. ימים טובים יותר

מועמד לפרס: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, זמין ב: דרכים לא דרכים

מה שמתחיל כסיפור טוב על בריונות הופך לסיפור פחות טוב על רומנטיקה ומסתיים בממבו ג'מבו שמאבד את כל הקצב לחלוטין. יש מצב שמצביעים באקדמיה בחרו בו רק על סמך זה שהם צפו ברבע שעה הראשונה, אמרו "נחמד" ולא המשיכו.

מה שמשעשע בכל הסיפור זה שבעצם האקדמיה העמידה סוג-של "דמדומים" לאוסקר – הסרט מבוסס על ספר לנוער, בכיכובו של כוכב פופ סיני (קראו לו בתגובות "הג'סטין ביבר הסיני") ועוסק בעצם בחוויות נוער, אבל זה אסיאתי ואין בזה ערפדים אז האקדמיה קנתה את זה.

38. איוון האחד והיחיד

מועמד לפרס: האפקטים הטובים ביותר, זמין ב: דרכים לא דרכים

איוון האחד והיחיד הוא סרט ילדים "קלאסי", מהסוג שכבר לא עושים, רק שהנה מסתבר שכן – סרט לייב אקשן, עם "מסר" שנועד נטו לילדים. בתקופה שבה נראה שהקולנוע לילדים מדלג בין "מיניונים" ל"מארבל", "איוון האחד והיחיד" מציע איזושהי אלטרנטיבה קצת אחרת, אבל נא לא לטעות: זה עדיין סרט לילדים, כולל בדיחות מטומטמות, מוטיבציות לא תמיד ברורות, ומסר. ובכל זאת, רמת הזלזול שחשים מהסרט נמוכה, והאפקטים באמת יפים.

37. קיץ בלי הגבלה: מהפכה על גלגלים

מועמד לפרס: הסרט התיעודי הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

ואנחנו מתקדמים לעבר המועמדים הבאמת אחלה תודה ששאלתם אולייי אוסקר טיפה גדול עליהם אבל לא קריטי. ו"קיץ בלי הגבלה" הוא בהחלט נציג מובהק של הז'אנר הזה – סרט תיעודי שבסך הכול לא רע, למה לא, אבל אולייי אוסקר טיפה גדול עליו. אבל לא קריטי.

36. קדימה

מועמד לפרס: הסרט המצויר הטוב ביותר, זמין ב: VOD 

כמו עם "נשמה", גם כאן יש לי כמה וכמה בעיות עם הסרט הזה של פיקסאר, מבניית העולם ועד למסר שלו, ואולי במובנים מסוימים הוא ה"פחות איכותי" מבין השניים, אבל "קדימה" גם לא לוקח על עצמו את משמעות החיים, אלא רק עוד כמה שעות עם בני משפחה מתים, וזה סנטימנט שיותר קל לי להזדהות איתו, אז יצא שאני מחבב אותו יותר.

35. לא להתפצל

מועמד לפרס: סרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, זמין ב: וימאו

הסרט התיעודי הקצר הזה על ההפגנות בהונג קונג דווקא כן מסקרן בדרכו, אבל הוא בעצם חצי סיפור, ולהיות חצי סיפור זה לא להיט. המועמדות שלו היא כנראה בעיקר פרגון למטרה העיקרית נגד השלטון הסיני (וההונג קונגי) ופחות פרגון לעשייה הקולנועית, אבל לפחות בניגוד לסרטים תיעודיים ארוכים שמורחים את הסיפור שיש להם על שעה וחצי, כאן זה מסתיים בחצי שעה, וסרט שמכבד את הזמן שלי כבר זוכה לקצת יותר הערכה.

34. אגף הרעב

מועמד לפרס: סרט תיעודי קצר, זמין ב: דרכים לא דרכים

אוהבים זוועות? יוצרי הסרט מקווים ש"לא, אבל כן", אז הנה סרט על ילדים שסובלים מתת תזונה חריפה בתימן בעקבות מצב שגם אתה (כלומר אם אתה אמריקאי, כמובן) אשם בו. מכתב האשמה שמנסה לטלטל את הצופים בכוח, ומה אני אגיד לכם, גם די מצליח בסך הכול. רק חבל שהוא לא רוצה לעשות משהו יותר מזה.

33. אמה

מועמד לפרס: איפור ותלבושות, זמין: VOD

"אמה" היה סרט חמוד וחביב ונחמד והיו בו תלבושות מאוד נאות, וסגנון ויזואלי קצת "ווס אנדרסוני" (איך קראנו לסרטים מוקפדים ויזואלית לפניו?) וזה, בערך, מה שיש להגיד עליו. איך אמרו כבר כולם? "קלולס" זה לא. אבל ג'וני פלין די חמוד בסך הכל.

32. קרעים של אישה

מועמד לפרס: השחקנית הטובה ביותר, זמין ב: נטפליקס

אם שמעתם על הסרט הזה, כנראה שמעתם עליו בגלל סצנת הפתיחה שלו. וכנראה שמעתם גם שכל מה שקרה אחר כך די בלאי.

ובכן, לא בדיוק – הרבה ממה שקורה אחר כך די בלאי, אבל גם סצנת הפתיחה היא לא טירוף. כלומר, זאת התרשמותי האישית, כן? אולי אחרי שאתה נוכח בשתי לידות אתה קצת פחות מתרגש מסצנת לידה בשוט אחד של חצי שעה שהיא יחסית מציאותית (דגש על יחסית), אולי זאת סתם אדישות כללית, אבל אני דווקא יותר אהבתי את הדיון על חמלה ושיקום שהיה לסוף הסרט להציע (שאנשים אחרים זלזלו בו כקיטש) מאשר "ועכשיו תדחפי" וחשבתי שדווקא שם ונסה קירבי יותר מצליחה לעשות משהו יוצא דופן מאשר לדחוף במשך חצי שעה.

31. חדשות העולם הגדול

מועמד לפרס: פסקול, צילום, עיצוב תפאורה וסאונד, זמין ב: נטפליקס

חבל לי שהלנה זנגל פספסה מועמדות לשחקנית המשנה הטובה ביותר, אבל אולי זה בעיקר בגלל שהיא הייתה טובה יותר בסרט אחר ("מחוץ למערכת") מאשר דווקא פה. הסרט עצמו הוא, ובכן, לא הספר שעליו הוא מבוסס – וזה כבר מינוס גדול מאוד. אבל הוא יפה בדרכו וסצנת האקשן באמצעו נהדרת, והסרט לאחר מכן מידרדר אבל בסך הכול הוא סולידי. נראה לי שזאת המילה: סולידי.

30. Genius Loci

מועמד לפרס: הסרט המצויר הקצר הטוב ביותר, זמין ב: דרכים לא דרכים

המיקום של "ג'יניוס לוקי" כאן (וגם של שני הסרטים הבאים) כסרט אמצע הוא שיקוף לאו דווקא של החסרונות שלו כמו של מפגש לא מושלם בין צופה ליצירה – הרי האנימציה מדהימה, וברור שיש משהו שקורה בסרט הזה, אבל בלי ההקשרים התרבותיים הנכונים, המשהו הזה בעיקר עובר לי מעל הראש ונראה כמו בזבוז זמן. טוב, אולי לא "בזבוז זמן" – זה בכל זאת סרט קצר. אבל קשה לי להגיד שהצלחתי באמת להתמסר אליו, ואני לא בטוח שזה בגלל שלא הבנתי אותו, אבל אני אתן לו ליהנות מהספק הזה במקום להוריד אותו עוד כמה מקומות בדירוג.

29. משפט השבעה משיקגו

מועמד לפרס: הסרט הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר, צילום, עריכה, והשיר המקורי הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

אם הסרט הקודם סובל מכך שלא ממש הבנתי את ההקשרים התרבותיים בו, "שיקגו" סובל מכך שאני מכיר אותם טוב מדי, וכל עיוות קטן וקריצה לפה או לשם חורקים לי ומתפשרים לא כ"טוב, נו, תסריט הוליוודי, עושים קצת שינויים" אלא כניסיונות בוטים של סורקין לכפות את עצמו על סיפור שנראה שבסופו של דבר הוא לא באמת הבין. ובכל זאת, יחסית לסרט של מישהו שאני בספק שבאמת הבין על מה הוא – זאת דרמת בית משפט סוחפת ומהנה, ואפילו יחסית מורכבת – גם אם יש כמה סצנות שהיו חייבות להיחתך החוצה.

28. צעירה מבטיחה

מועמד לפרס: הסרט הטוב ביותר, תסריט מקורי, בימוי, שחקנית ראשית, עריכה, זמין ב: בקרוב בקולנוע

"צעירה מבטיחה" הוא פצצת אנרגיה, אגרוף לפנים, לבטן, ללב, סרט עוצמתי וחזק שיש בו הרבה דברים שאני אוהב (ההופעה של אלפרד מולינה היא אולי הדבר הכי טוב שהוא עשה) ובכל זאת קשה לי איתו – הן ברובד הקולנועי והן ברובד הפוליטי, משהו בו לא עד הסוף מתחבר לי, ובעוד שהתנופה והסטייל נושאים אותו רחוק מאוד, הוא עדיין עוצר כמה צעדים מלהיות באמת הסרט "הנכון" (עבורי).
זה, כמובן, מאוד אישי – אבל משהו על הגבול בין הפנטזיה והסאטירה והמציאות לא תמיד התיישב נכון, ולקראת הסוף פשוט הרגשתי שהסרט הולך נגד עצמו. כל מי שישים את הסרט הזה גבוה יותר לא צריך להסביר את עצמו, אבל עבורי הוא עשה משהו מרשים, אבל לא הצליח בסיום.

27. הזהב של נורמן

מועמד לפרס: פסקול, זמין ב: נטפליקס

"הזהב של נורמן" היה אחד מסימני השאלה הגדולים של עונת הפרסים, ולא היה ברור מה וכמה כוחו, ולבסוף התברר שהוא קטן למדי, ומתבטא בכך שהאוסקרים חושבים שיש לו מוזיקה נחמדה מאוד.
בסופו של דבר, זה עניין של עריכה, למרות שזה היה גורל ידוע מראש: לי הוא לא בחור שמסנן את עצמו יותר מדי, ו"הזהב של נורמן" הוא ספייק לי במלוא ספייקליותו. התוצאה היא שעתיים וחצי מתישות, מרתקות, מעניינות, מחדשות, קלישאתיות, גורמות לגלגולי עיניים ומרגשות שהיו יכולות להיות סרט מצוין של שעתיים שמקבל הרבה יותר מועמדויות, אבל לי הולך להיות לי.

26. מינארי

מועמד לפרס: הסרט הטוב ביותר, בימוי, התסריט המקורי, שחקן ראשי, שחקנית משנה, ופסקול, זמין ב: בקרוב בקולנוע?

מינארי הוא לא סרט רע, אבל (ותודה לנעמה על האבחנה) הוא סרט בסיסי. משהו בו פשטני באופן כמעט מכעיס (בטח כשמגיעים לסוף), ולמרות כמה סצנות יפות ונוגעת ללב, הוא מתאר סיטואציה לא-מאוד-מעניינת שמסרבת להתפתח הן עלילתית והן רגשית. הסרט נמנע מעודף סנטימנטליות, וזה נחמד, אבל הוא לא ממש מחליף את זה במשהו אחר. זה סרט נחמד וחביב שאין לי בעיה גדול איתו, אבל גם השבחים לא לחלוטין ברורים לי.

25. שנים

מועמד לפרס: הסרט התיעודי הטוב ביותר, זמין ב: אמזון

"שנים" הוא סרט מאוד עוצמתי וחזק ואיך אפשר שלא להתרגש ממאבקה של אישה לשחרור בעלה מהכלא כשנתנו לו שישים שנה על עבירה יחסית קטנה ולצד כל זה סיימתי את הסרט ודי לא חזרתי עליו בשום צורה או דרך או חשבתי עליו חוץ מ"אה, מועמדים לאוסקר. גם הוא שם". אין לי שום דבר נגדו ואפילו להפך: זה סרט שלא נותן לנושא החשוב שלו להשכיח ממנו שהוא גם צריך להיות עבודה קולנועית (והוא אכן עשוי מאוד טוב), אבל בסופו של דבר, לא יודע. זה סרט שאני יודע שהוא טוב, אבל לא מרגיש את זה. וצריך מדי פעם פשוט ללכת עם הלב.

24. יהודה איש קריות והמשיח השחור

מועמד לפרס: הסרט הטוב ביותר, התסריט המקורי, שחקן משנה (פעמיים), צילום והשיר הטוב ביותר, זמין ב: בקרוב בקולנוע?

כמו שרשמתי אצל "בילי הולידיי", השנה הייתה שנת "וואו, ה-FBI ממש שנאו שחורים, הא?" חוץ משני הסרטים העלילתיים הללו, היה גם את הסרט התיעודי "MLK/FBI" (שלא הועמד לאוסקר בסוף, אבל היה בשורטליסט). אני תוהה האם פשוט היכרות מקדימה שלי עם הידע הזה קצת מקהה את כובד האגרוף של הסרטים הנ"ל.
כי בעוד שהאמירה הפוליטית של "יהודה איש קריות" חדה וברורה, הוא קצת מגמגם בכל החלק היותר רגשי של הדמויות שאמור להיות, אממ, הסיפור. דניאל קאלויה, למשל, מעולה כשהוא על הבמה ונואם וכשהוא מדבר על תוכניות עתידיות, אבל כשהסרט צריך לפצח את דמותו האישית ולא הציבורית הוא נכשל, ובמקום לחזק אחד את השני, ולרתום את המסע הרגשי של הדמויות למסע הפוליטי שלהם, הסרט הופך ל"סצנות מעניינות פוליטיות" ו"סצנות על הרגשות של אנשים שהן זמן מעולה ללכת לשירותים בהן". זה, והעובדה שיש משהו מעצבן מאוד בליהוק, מונעים ממני להתמסר לסרט.

23. גרייהאונד

מועמד לפרס: הסאונד הטוב ביותר, זמין ב: אפל

גרייהאונד יודע מה הוא – סרט מלחמה בסגנון קצת ישן, על גיבורים טובים במסעות מורכבים שעושים החלטות קשות. בלי יותר מדי רגשות ורגשנות, בלי יותר מדי משחקי קולנוע, סרט פשוט שאומר "רוצים סרט על ספינות מלחמה במלחמת העולם השנייה? קיבלתם". ואכן, קיבלתי. יש שקוראים לסרט בספק-לעג-ספק-חיבה לסרט הזה וסוגו "קולנוע אבות", וטוב, אולי אלה באמת שתי הילדות שלי שמדברות כאן (טוב, אני מניח שטכנית אחת מדברת ואחת ממלמלת "באבא", אבל הבנתם), אבל משהו בזה לחלוטין עבד עבורי. לא להיט, לא הסרט הטוב ביותר, אבל אחלה סרט.

22. אופרה

מועמד לפרס: הסרט הקצר המצויר הטוב ביותר, זמין ב: דרכים לא דרכים

אופרה הוא בעצם פחות סרט ויותר גיף ארוך וממש, ממש, מושקע. ובכל זאת, מדובר במועמדות מוצדקת. יש בסרט אינספור פרטים קטנים שמתארים ומשקפים חלקים מהחברה שלנו, שוב ושוב ושוב, למשך יום אחד שכמובן שאיך שהוא מסתיים – הוא חוזר בשנית. אנשים אחרים נפלו ממנו לחלוטין, אני בהחלט הערכתי אותו, אפילו אם הייתי נהנה ממנו יותר במוזיאון (שם הוא הציג בתחילה).

21. הטיגריס הלבן

מועמד לפרס: התסריט המעובד הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

כמו שרשמתי בביקורת עליו, יש משהו אחד שאי אפשר לקחת מהסרט הזה, וזה שהוא פשוט כל כך הרבה יותר טוב מהספר שעליו הוא מבוסס. ועל כן, המועמדות הספק מפתיעה שלו לתסריט מעובד מוצדקת מאין כמוה.

ככל שהזמן עובר, ולמרות שבהחלט יש דברים בו שלא עובדים, הסרט נשמר טוב בזיכרון שלי. משהו בחספוס שלו מוצא חן בעיניי ונראה יותר ויותר מכוון כתחושה כללית של אותו גועל ושחיתות שהוא מנסה להעביר, וזאת למרות שבניגוד לסרטים אחרים השנה, את הסיום שלו הוא קצת מפספס.

20. האבא

מועמד לפרס: הסרט הטוב ביותר, שחקן ראשי, שחקנית משנה, תסריט מעובד, עריכה, ועיצוב תפאורה, זמין ב: בקרוב בקולנוע?

מוסרית, יש משהו קצת מכעיס ברעיון של לקחת מצב בריאותי של מישהו ולעשות ממנו "ממנטו". כלומר, אפשר לטעון שהסרט רק מנסה להכניס אותנו לנעליים של מישהו במצב בלתי אפשרי, אבל קשה להתחמק מהתחושה שהסרט נהנה גם מתחושת המסתורין הכללית וגם מהיכולת לשלוח חובבי ביצות פסחא ומפצחי סרטים עם הדרך שבה הסרט בנוי. זאת כמובן גם עדות לכך שיש בו משהו מבריק, אבל יש בזה גם משהו שלא מתיישב לחלוטין כמו שצריך, ובטח הייתה דרך אחרת להכניס אותנו לנעליים של מישהו שנועל נעליים שכאלה.

אבל כמו הרבה סרטים בהמשך הרשימה, ל"האבא" יש משהו אחד שאי אפשר לקחת ממנו, וזה הסיום שלו, שהוא אולי גם שיא המניפולציה שלו, אבל הוא עוצמתי וקשה לדמיין מישהו שרואה אותו ולא שוקל ברצינות להצביע להופקינס לשחקן הטוב ביותר של השנה.

19. שיר אהבה ללטאשה

מועמד לפרס: הסרט התיעודי הקצר טוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

לג'רי סיינפלד הייתה את הבדיחה ההיא על סרטי התעודה באוסקר מתישהו על "ועכשיו לפרס הסרט המדכא ביותר" (או משהו). זאת לא בדיחה נהדרת, אבל נראה שהשנה יש בה לפחות קצת יותר אמת מבדרך כלל – בין "קולט", "שנים", "אגף הרעב" וזה, השנה קיבלנו הרבה מראות למצבים פשוט מדכדכים וכואבים.
מכולם, "שיר אהבה ללטאשה" הוא זה הכואב ביותר, ואולי גם המכעיס ביותר. זה שמציג את הסיפור הכי קורע לב (על נערה צעירה שנורתה בלי שעשתה שום דבר), האחד שהכי היה אמור להימנע, האחד שאי אפשר להצדיק בשום צורה, והוא בכלל לא מנסה להיות דווקא כזה, כי הוא בכלל שיר אהבה.

18. החפרפרת

מועמד לפרס: הסרט התיעודי הטוב ביותר, זמין ב: VOD

ובניגוד לסרט הקודם, הנה ניגוד מוחלט לבדיחה של סיינפלד: סרט תיעודי שאומנם עוסק בנושאים רציניים, אבל הוא קומדיה חביבה בסך הכל, שמאפשרת צפייה נעימה וחביבה בו – גם אם אחרי שעה וקצת מתחילה להתגנב תחושת סתמיות בנוגע לכל הנושא, והסרט לא מצליח למצוא סוף לסיפור שלו.
הסרט, שמתאר כיצד גבר בן 83 ללא קישורים קודמים נשלח להיות סוכן ריגול בבית אבות כדי לגלות שם התעללות ונהפך בִמְקום לחבר מבוקש ואהוד על הקשישות במקום, הוא כזה שקשה לא לחייך במהלכו כמה פעמים: בין אם אלה הרגעים הנוגעים ללב בין הגיבור לדמויות האחרות, ובין אם אלה הרגעים שבהם הוא פשוט כישלון מוחלט בתפעול הטכנולוגיה שאיתה הוא אמור לרגל או להעביר מסרים לארגון הבלשי ששלח אותו. סוף מוצלח יותר היה יכול להפוך את זה ליצירה תיעודית חד פעמית, אבל במקום זה הוא סתם סרט שמצליח גם לדבר קצת על בתי אבות בכלליות וגם לא להיות מעיק תוך כדי. יש בזה קסם כלשהו.

17. סרט המשך בוראט

מועמד: שחקנית המשנה הטובה ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, זמין ב: אמזון

"סרט המשך בוראט" נשפט לכאן ולכאן על פי שני מדדים: האם הוא מצחיק, והאם הסאטירה שלו עדיין רלוונטית. 14 שנה אחרי הסרט המקורי, האם נשאר חלק בפנים של אמריקה שלא נחשף, והאם זה עד כדי כך מצחיק שוב להפיל בפח את אותם סוגי אנשים? פחות, אבל עדיין כן.
אבל בסופו של דבר, הסיבה למיקום הגבוה שלו היא כפולה: ההופעה הבאמת מדהימה של מריה בקלובה, והעובדה שהסרט הזה פשוט, מה לעשות, מקסים. המסע של האב ובתו יחדיו בדרך להתקרב ביניהם הוא נפלא ומחמם לב, וסאטירה טיפשית בצד – זה מה שאני אזכור ממנו, לחיבה.

16. עוד סיבוב

מועמד לפרס: הבמאי הטוב ביותר, הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, זמין ב: בקרוב בקולנוע

יוצרים צעירים ברחבי העולם, הנה הסיבה שכדאי לכם לדעת איך לסיים: כי אתם יכולים לעשות סרט די טוב, למרות שקצת קלישאתי בסך הכול – אבל תסיימו אותו בצורה מושלמת ויהיה קשה להוציא אותו מהזיכרון.
אני אפילו לא כזה אוהב את השיר שמסיים אותו מחוץ לאותה סצנה, אבל הסצנה עצמה? פצצה של קולנוע שקשה להתכחש אליה ואפשר רק לתת לגלי ההדף שלה לשטוף אתכם.

15. האיש שמכר את העור שלו

מועמד לפרס: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, זמין ב: דרכים לא דרכים

מלחמת האזרחים בסוריה פִרְנסה יפה יוצרי קולנוע בדרך אל האוסקר: כמה וכמה סרטים תיעודיים בשנים האחרונות תיעדו את המשבר המתמשך, ועכשיו הוא זולג גם לקולנוע העלילתי, עם עלילה על פליט סורי שמוכר את עורו והופך ליצירת אומנות.

כמו "מינארי", יש משהו בסיסי בסרט הזה, אבל סיפור עם נקודת מוצא שכזאת לא יכול להיות ממש בסיסי. סיפור האהבה שהדביקו לגיבור אומנם מחזיר אותו פעם בכמה זמן לאזורי הטלנובלה, אבל השאלה הבסיסית שעולה מהסוגיה של "למכור את הגב שלך כדי שיעשו עליו קעקוע ואז אתה הופך ליצירת אומנות" היא כזאת שגם אם לא מעמיקים בה, קשה שלא להתעניין בה ולהוציא ממנה כמה וכמה דעות ורעיונות.

14. מוליכי הזאבים

מועמד לפרס: הסרט המצויר הטוב ביותר, זמין ב: אפל

הסרט היפה ביותר שמועמד למשהו השנה, ואם רק הסיפור היה עומד בקצב הוא בכלל היה יצירת מופת. אבל המערכה השלישית (כמו שאמר רז) קצת בורחת לקלישאות בין דיסני ואם הסיום של "עוד סיבוב" הקפיץ אותו כמה מקומות, אז הרי זה של "מוליכי הזאבים" הוריד אותו כמה.

13. אהבה ומפלצות

מועמד לפרס: האפקטים הטובים ביותר, זמין ב: נטפליקס

"אהבה ומפלצות" הוא ההפתעה הכי נעימה שהייתה לי בדרך להשלמת הסרטים המועמדים. זה סרט ז'אנר שמשתמש בקלישאות הרומנטיות הידועות ובקלישאות הז'אנר הידועות בשביל להגיע לאותו מסר ש"סקוט פילגרים" הגיע אליו לפני עשור (הקומיקס, לא הסרט): בדרך אל הרומנטיקה צריך לעבוד על להיות בן אדם עצמאי שמצליח לטפל בעצמו.

יש בסרט כמה רעיונות ורגעים שפחות התחברתי אליהם (הפאנץ' הסופי קצת עלוב, והשחקנית הילדה לא משהו) אבל יש לו לב עצום ופועם שזועק קריאת קרב שקשה שלא להצטרף אליה.

12. זרים גמורים

מועמד לפרס: הסרט הקצר הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

יש הרבה מה להגיד על הסרט הזה, אבל מכיוון שהוא קצר, ובנטפליקס, ומכיוון שהוא סרט שעדיף להיכנס אליו כשיודעים כמה שפחות, אצמק במילים ואומר כך: זה סרט חזק וכואב, בלי להיות "רציני", יש משהו מתסכל בסיום שלו, אבל זה מכוון, אז קשה לדעת אם להעריך אותו או להתבאס ממנו, וממש כדאי לכם לראות אותו – בלי לדעת עליו כלום.

11. מעל ומעבר לירח

מועמד לפרס: הסרט המצויר הטוב ביותר, זמין ב: נטפליקס

האם "מעל ומעבר לירח" באמת כזה טוב? כנראה שלא. כמו חלק מהסרטים בתחתית כאן שמושפעים ממי שאני יותר מהאיכות ה"""אובייקטיבית""" שלהם, "מעל ומעבר לירח" נהנה מכך שהוא פשוט המיס את ליבי בפשטות שלו ובניסיון שלו להיות דיסני יותר מדיסני (ובהתחשב בתוצרי דיסני האחרונים – בהצלחה יתרה). כן, העלילה מדלגת וקטועה, הדמויות קלישאה, ובכלליות יש תחושת בלגן: אבל זה בלגן מרהיב, והשירים כיפיים (גם אם, כאמור, מבולגנים), ואני אוהב את המסר של הסרט הזה. אני אבין את מי שירים עליו את האף, אבל הוא פשוט בא לי במקום.

10. מחילה

מועמד לפרס: הסרט המצויר הקצר הטוב ביותר, זמין ב: דרכים לא דרכים

כמו הסרט הקודם, גם לסרט הזה אין הרבה יותר מדי להציע חוץ מ"חמוד". יש כאן סרטים ברשימה שעוסקים בסוגיות בריאותיות, נפשיות, פוליטיות, וחברתיות אבל בסופו של דבר אני רוצה להרים, ולו לרגע, את ניסו של הסרט החמוד והמקסים הזה, כי בשבע הדקות שלו הוא פחות פורץ דרך אפילו מסרטים קצרים אחרים של פיקסאר (הוא יצא במקביל עם "בחוץ", הסרט הראשון [והקצר, כן?] של פיקסאר עם דמות להט"בית מובהקת) אבל מה שחסר לו בכותרת מפוצצת יש לו בנשמה.

9. שון כבשון: עף על החלל

מועמד לפרס: הסרט המצויר הטוב ביותר, זמין ב: VOD

אדם קלין אורון כתב בזמנו על סרט ההמשך של שון כבשון שהוא לא משתווה לסרט הראשון שלו. זה כנראה נכון, אבל אתם יודעים מה עוד לא משתווה לסרט הראשון של שון כבשון? כמעט שום דבר ואף אחד.
בהיעדר סרט שמשתווה לשון כבשון הראשון, נתנחם בשון כבשון השני, ויש מספיק במה להתנחם. זה סרט מצחיק מאוד, עם לב גדול, ומלא רפרנסים צפויים יותר (אודיסאה בחלל), ופחות (הנוסע השמיני) והוא פשוט כיף גדול מהתחלה ועד הסוף, כל זה בזמן שהוא נראה פשוט נפלא. מה עוד צריך?

8. צלילי המטאל

מועמד לפרס: סרט, שחקן ראשי, שחקן משנה, תסריט מקורי, סאונד, ועריכה, זמין ב: אמזון פריים

"צלילי המטאל" לא ממש הגיע "משום מקום" ובכל זאת יש משהו לא ברור בכלל בנוכחות שלו בעונת הפרסים: אין לו במאי גדול, ריז אחמד עדיין לא כוכב על, ולא היה נראה שמדובר בלהיט במשך עונת הפרסים. ובכל זאת, הסרט הקטן שאנשים ניבאו לו בתחילת הדרך אולי אולי מועמדות לריז אחמד ניצח בגדול והשיג מועמדות מוצדקת לסרט הטוב ביותר, ועוד שתי מועמדויות לצמד השחקנים בו (כולל לפול רייסי שהיה צריך להתמודד עם תחרות הרבה יותר ססגונית ומושכת תשומת לב). אבל בעיקר: הסאונד.

צלילי המטאל הוא סרט שעוסק באובדן שמיעה, וככזה הוא מרשה לעצמו לתת לצופים לשים לב למשהו שהוא מדי פעם בלתי נראה במלאכת הקולנוע: עיצוב הסאונד שלו. איך דברים נשמעים, כמה הם נשמעים ואיך הם נשמעים עם דברים אחרים. התוצאה היא משהו אחר. ושוב – הסיום הזה. הייתי אומר משהו כמו "אין דברים כאלה", אבל יש, ואיזה כיף שיש.

7. לאן את הולכת, אאידה

מועמד לפרס: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, זמין ב: בקרוב בקולנוע?

כשהמרוץ לסרט הבינלאומי הטוב ביותר החל, כולם ניבאו שהוא יילך ל"עוד סיבוב", ונראה שהמועמדות לבימוי של תומאס וינטרברג מאשרת את זה. ובכל זאת, אם מישהו יגנוב לו את זה, זה ככל הנראה יהיה הסרט "לאן את הולכת אאידה" וזה יהיה הרבה יותר ממוצדק. כי יהיה הסיום של "עוד סיבוב" קסום ככל שיהיה, "לאן את הולכת אאידה" הוא פשוט סרט נהדר. קשה, אין ספק: הסרט מתאר את עבודתה הבלתי אפשרית של מתורגמנית באמצע שדה מלחמה כשהיא ומשפחתה מנסים להימלט מהזוועות שהולכים לעולל להם, בעוד האו"ם מנסה להשכין שלום ונכשל לחלוטין (במה שמרגיש לעיתים כגרסה הלא-קומית אך כן סאטירית של "שטח הפקר").

אבל למרות עוצמת הכאב והאבסורד שיש שם, האנושיות של הסרט מאפשרת תמיד לצפות בו לא דרך האצבעות אלא במבט ישיר ותוך הצבת דילמות תכופות בעיני הגיבורים שלא מאפשרות לעשות אף בחירה נכונה כי אי אפשר אפילו לדעת מה תוליד הדקה הבאה. "סרט פסטיבלים" מהסוג שהוא לא באמת כזה, ורק מחכה שמישהו יגלה אותו.

6. טנט

מועמד לפרס: התפאורה והאפקטים הטובים ביותר. זמין ב: בקרוב בקולנוע?

אני מאוד אוהב את "טנט", והזכרתי והסברתי כבר למה כשבחרתי בו כסרט השנה, וזאת למרות שיש סרטים אחרים שהערכתי יותר. סיפור האוסקרים שלו, בסופו של דבר, הוא קצת עגום: במקום לסחוף את הקטגוריות הטכניות ואולי גם איזה תסריט, הקבלה שלו אצל הקהל הרחב (והעובדה שנולאן כמעט נחשד בהפצת מחלה מכוונת) דחקה אותו מהשיח, משחה את הסרט בזפת, כיסתה בנוצות וגלגלה אותו מכל המדרגות, וכפיצוי נתנו לו איזה מועמדות על אפקטים ותפאורה, כי בסדר (וזה למרות שככל הנראה דווקא עבודת העריכה היא זאת שהכי מרשימה כאן).

כל זה, כמובן, לא מונע מהסרט הזה להיות די מטופש – אבל מטופש מהסוג שבגללו הולכים לקולנוע. אולי בשנה בלי קולנוע, זאת בדיוק הייתה הבעיה שלו.

5. ארץ נוודים

מועמד לפרס: הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט מעובד, שחקנית ראשית, צילום ועריכה. זמין ב: בקרוב בקולנוע?

המועמד הטוב ביותר לפרס הסרט, והסרט שככל הנראה יזכה בו, הוא מועמד ראוי ונכון ופשוט יפהפה. לכאורה הוא מסוג הסרטים שהקהל הרחב אמור לדחות, אבל יש בו קסם ואנושיות כזאת שקשה לעמוד בפניו. ככל הנראה אם וכאשר יזכה הוא ייזכר יותר כ"הסרט ההוא שאף אחד לא ראה ממש", אבל מגיע לו יותר מזה. אל תצפו לאקשן, אל תצפו לדרמה, ואל תצפו אפילו לתסריט נורמטיבי שבו הדמות עוברת תהליך מוגדר ובמקום זה תישבו בקסם של ארץ הנוודים של קלואי ז'או. לא תתחרטו.

4. חדר המכתבים

מועמד לפרס: סרט הלייב אקשן הקצר הטוב ביותר, זמין ב: דרכים לא דרכים

"אוסקר אייזק קצת נעלם בזמן האחרון" זה משפט שהייתי רוצה להגיד, אבל הוא לא נכון – אוסקר אייזק היה קיים גם קיים בשנים האחרונות, פשוט בסרטים שלא ממש מוסיפים כבוד למעורבים בהם. ולכן כיף לראות שאייזק לא שכח איך לשחק, וכשנותנים לו תפקיד טוב, הוא יכול לעשות איתו פלאים.
ההופעה שלו בסרט הקצר "חדר המכתבים", המספרת על סוהר שמקבל "קידום" ועובר ל, ניחשתם נכון, חדר המכתבים של הכלא, ואז מתחיל להסתבך בחיי האסירים שלהם הוא סורק את המכתבים על מנת להזין למאגר המידע של בית הסוהר (וכתוצאה מכך נחשף לתוכנם), הייתה יכולה לתת לו מועמדות לאוסקר ביקום שבו סרטים קצרים היו מקבלים מועמדויות שכאלה – והדבר הכי נחמד זה שהסרט עצמו לא נופל הרבה מאחוריו, ומציג סיפור שנפרש לאט, נותן לעצמו את הדגשים הנכונים, מציג תמונה מורכבת מצדדים שונים ומסתיים שמצליח לחמם את הלב למרות הכול, ולא בקלות. עכשיו רק שאייזק יעשה תפקידים מהסוג הזה בסרטים באורך מלא.

3. לילה אחד במיאמי

מועמד לפרס: התסריט המעובד הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר ושיר. זמין ב: אמזון פריים

כבר אמרתי על הסרט די והותר בביקורת שלו, ואני לא בטוח שיש לי מה להוסיף. מבין התוצרים האמריקאיים של עונת הפרסים הוא האחד ששבה את ליבי. יש בו משהו צנוע אך שאפתני, אישי אך פוליטי, חשוב אך כיפי ופשוט סרט נפלא. לא שציפיתי לפחות מיואי פרימן (רפרנס), אבל נחמד לדעת שיש אפילו עוד דברים שרג'ינה קינג מוכשרת בהם.

2. קולקטיב

מועמד לפרס: הסרט התיעודי הטוב ביותר, הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. זמין ב: VOD

חוויית הצפייה הכי אינטנסיבית, מפתיעה, מורטת עצבים, ומרגשת שהייתה לי השנה. סרט דוקומנטרי שהוא סרט טוויסטים, סרט אימה, סאטירה, ובטח עוד איזה שמונה תת-ז'אנרים שונים בסרט אחד.

1. עין לבנה

מועמד לפרס: הסרט הקצר הטוב ביותר. זמין ב: יעלה ב-yes לקראת האוסקר

האם זה מקרי שהמקום הראשון הוא סרט ישראלי? כנראה שלא. זה לא אומר שאני הולך להתנצל על זה – תומר ששון קרוב אליי בדיוק כמו רג'ינה קינג וכל האנשים על הסט יכולים לעבור מולי ברחוב בלי שאזהה אותם. זה לא עניין של התלהבות מהחברים בתעשייה שמצליחים או משהו שכזה – זאת התלהבות והערכה של משהו שפשוט פוגע יותר חזק כי הוא מדבר על דברים שאני מזהה הרבה יותר טוב. כי אני יכול לכתוב וללרלר על דיונים שבעצם נוגעים בעיקר לארה"ב ולהעמיד פנים שאני בעל בית שיכול לתת ביקורת בעלת ערך בנושא, אבל בסופו של דבר אני לא – אני ישראלי, ואני גר כאן, וכשסרט קצר ישראלי מצליח בעשרים דקות לגעת בשלל עצבים נגועים שיש לנו בימינו בעברית ובשימוש מבריק של שפה קולנועית: זה יפגע יותר חזק מכל האשמה פוליטית זרה שיש.

והיופי בעין לבנה הוא שהוא לא רק טקסט פוליטי (למרות שהוא בבירור כן): המסע שהוא מציג, התמונה שהוא מצייר של סוג מסוים של צופים (שככל הנראה מאוד דומה לרוב מי שיטרח לצפות בסרט קצר המועמד לאוסקר) עובדת גם במישור האישי בלי כל ההשלכות הפוליטיות.
בפעם שעברה שסרט ישראלי קצר זכה באוסקר, הגאווה הלאומית הייתה גדולה, אבל הסרט עצמו לא הרשים אותי כל כך. הפעם, אם ששון יצליח לזכות, אני קודם אשמח כחובב קולנוע, ורק אז כישראלי.

בונוס: הבחירות שלי בקטגוריות השונות (בהתחשב בקטגוריה עצמה, לאו דווקא בסרט באופן כללי):

הסרט הטוב ביותר: ארץ נוודים
הבימוי הטוב ביותר: אמרלד פנל, צעירה מבטיחה
השחקן הראשי הטוב ביותר: ריז אחמד, צלילי המטאל
השחקנית הראשית הטובה ביותר: פרנסס מקדורמנד, ארץ נוודים
שחקן המשנה הטוב ביותר: סשה ברון כהן, משפט השבעה משיקגו
שחקנית המשנה הטובה ביותר: מריה בקלובה, סרט המשך בוראט
תסריט מקורי: צלילי המטאל
תסריט מעובד: לילה אחד במיאמי
צילום: ארץ נוודים
פסקול: מינארי
עריכה: האבא
עיצוב תפאורה: טנט
סאונד: צלילי המטאל
תלבושות: מולאן
אפקטים: אהבה ומפלצות
השיר המקורי: אירויזיון
איפור: פינוקיו
הסרט המצויר: שון כבשון: עף על החלל
תיעודי: קולקטיב
בינלאומי: קולקטיב
תיעודי קצר: שיר אהבה ללטאשה
מצויר קצר: מחילה
לייב אקשן קצר: עין לבנה