לפני שאתחיל את הביקורת, אני מרגישה איזה צורך לסייג ולהסביר שבעצם אני דווקא אדם די ביקורתי בסך הכל, שאני לא באמת נוטה לפרגן וש- נו, אני לא קהל כזה קל. הסיבה העיקרית לציון ההסתייגות הזו היא שהביקורת שאתם קוראים וקוראות כעת עומדת להיות ביקורת משתפכת על גבול המבישה.
מה לעשות, אני מאוהבת ב"היורד למעלה" בכל מובן ובאמת שאין לי אף מילה רעה להגיד עליו. כן יש לי משהו נייטרלי לומר עליו – הוא ממש לא סרט לכל אחד, ועל כך יכולה להעיד בשמחה אמא שלי, שנרדמה בחצי השעה הראשונה. אבל זה בסדר – "היורד למעלה" הוא מסוג הסרטים שככל הנראה מעולם לא נועדו להיות עבור כולם (אם בכלל יש סרטים כאלה). בעיניי זה סרט שמכוון אל סוג מסוים של אנשים, שגם יכולים להסתדר עם סרטים ארוכים, איטיים וכמעט נטולי עלילה.
העלילה של "היורד למעלה" היא פשוטה בבסיסה: איש אחד עולה במעלה המדרגות בחיפה, איש אחר יורד, והרבה דברים נוספים מתרחשים על המדרגות האלו בחיפה. אורי (איתי טיראן, שמסתבר שהוא שחקן קומי לא רע בכלל כשהוא רוצה) הוא משורר צעיר שבכוונתו לתפוס טרמפ על ספינת מסע על מנת להתחמק ממילואים, ולא ממש נמצא במקום טוב בחיים באופן כללי. הוא יורד. משה (אורי קלאוזנר) חי עם אשתו בדירה בעיר התחתית. משה הוא איש עסקים כושל וגם הוא לא ממש במקום טוב בחיים. הוא עולה.
אורי ומשה נתקלים באנשים שונים ומשונים על המדרגות, ודרך האפיזודות האלו אנו נחשפים לאופיים וסיפוריהם, ובהרבה מובנים גם לאופייה וסיפוריה של חיפה. וכאן אולי טמונה סיבת ההתאהבות שלי בסרט – "היורד למעלה" הוא שני הדברים שאני הכי אוהבת בעולם: דיוקן מקום, וסרט על אנשים. אהבת האדם קיימת לכל אורך הסרט, כמו גם האהבה למקום שאותו הוא מתאר. אלעד קידן, במאי הסרט, אוהב את חיפה הלא מאופרת: אין כאן תצלומים רומנטיים של הגנים הבהאים, וגם לא סצנה מתבקשת כביכול שמתארת את תרבות העיר התחתית.
הסצנה הפותחת אותו מעבירה זאת היטב. זהו וואן שוט איטי, מצולם מזווית גבוהה. הוא מתחיל בבית הזיקוק במפרץ חיפה, ממשיך אל מורדות הכרמל ומסתיים בנמל, כל זאת בזמן שברקע נשמעת סימפוניית שיעולים, שמתחלפת במוזיקה קלאסית (תוכנית הרדיו נקראת "ביצועיהם החלשים ביותר") ולאחר מכן בקטעי שיחות אקראיות.
עוד דוגמא להווי המוצג בסרט היא הסצנה בה משה פוגש באישה מבוגרת על המדרגות. האישה מבקשת ממנו לסחוב אותה למעלה מאחר והיא מבוגרת מכדי לעלות בכל המדרגות ללא עזרה. משה מסכים לבקשה המעט משונה ומגלה כי מדובר במי שהייתה הגננת שלו, כאשר היא אומרת לו כי סחבה אותו כך יותר פעמים מכפי שהוא יכול לדמיין. הסצנה מצולמת בלונג שוט, כך שאנו בעצם צופים על המתרחש מרחוק ואת הדיאלוג אנו שומעים במעין וויס אובר דיאגטי. זו סצנה שמתחילה באופן תמוה, וככל שהיא ממשיכה היא חושפת שוב את האנושיות שהיא מרכז הסרט.
כאמור, לסרט אין עלילה "עלילתית" במיוחד, מה שאומר שהרבה מהמשקל שלו מונח על כתפיהם של שני השחקנים הראשיים. איתי טיראן מגלם את דמותו של אורי המיוסר (שהוא בעצם גם קצת דוש) בכזאת רצינות תהומית שאני אוהבת לחשוב שנובעת ממודעות עצמית. גם אורי קלאוזנר, שבמקרה או לא במקרה שמו בסרט זהה לזה ב"שמיכה חשמלית ושמה משה", מגלם את משה העגום באופן מקסים. לאורך הסרט הוא מסתובב במבט נוגה וגם הוא מיוסר, אבל באופן אחר מאורי – ההתייסרות של קראוזנר היא התייסרות עייפה, בוגרת יותר.
"היורד למעלה" הוא סרט שונה בנוף הקולנוע הישראלי. למען האמת, "היורד למעלה" הוא סרט שונה בכל נוף. קידן מסתכל על המתרחש בסרטו מרחוק, נותן למציאות להיות מה שהיא ולצופה לקחת ממנה מה שהוא רוצה. אבל יותר מהעשייה הקולנועית שמאפיינת אותו ונותנת לו תחושה טבעית, מה שהכי תפס אותי היה שמדובר בסרט שהוא נטול ציניות. זה לא תואר שמשתמשים בו לעיתים קרובות לתיאור סרטים, אבל "היורד למעלה" הוא סרט מוקסם. הוא מוקסם מחיפה, הוא מוקסם מאנשים ומסיטואציות, וכמו אחד הגיבורים שלו, הוא מוקסם ממילים.
כאמור, זהו סרט איטי עם סצנות ארוכות, אבל אם אתם מסוגלים להתרווח בפינה החביבה עליכם בבית ולהתמסר אליו ולשפה שלו, יכול להיות שתגלו שגם אתם מוקסמים ממנו.
גודל מתעקש שאורי קלאוזר הוא אורי קלאוזנר. האמנם?
חוץ מזה, איפה אני רואה את זה אם עשית לי חשק?
בלי לבדוק, אני מאמין במאה אחוזים שהוא ביסVOD
ובאתר של קרן הקולנוע הישראלית.
פעם אחרונה שבדקתי
הוא לא היה ביס, מה ששלח אותי לקרן הקולנוע והוא אכן היה שם, רק שהתבאסתי להתעסק עם התשלום באינטרנט, והתבאסתי על המסך הקטן, ככה שלא צפיתי בו בסוף.
אהבתי את 'המנון' של אלעד קידן, ומהטריילרים בזמנו זה נראה כמו כל מה שאני אוהב בקולנוע, אז שימח אותי לראות ביקורת עליו. נראה לי שאעשה סוף סוף את הצעד האמיץ ואשכיר דרך הקרן
אכן נראה שלא ביס. מבאס.
(ל"ת)
מאוהב בסרט הזה
פשוט סרט מקסים, ואין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר נאמר פה.
מי שאהב את הסרט הזה, אני ממליץ לו על ההתחלפות של ערן קולירין. הוא יותר ציני ויותר איטי (הרבה יותר!) אבל מצאתי דמיון מסוים ביניהם, בעיקר מבחינת ההומור והמוזרות הכללית.
חייבת לראות אותו כבר!
הוא תמיד שם ולעולם לא קורה. בפעם הראשונה שנפגשנו, הגעתי לקולנוע קטן באופן ספונטני. לאיזה סרט נלך?! בחרנו באחד אחר, והשלט הזה משך אותי ולא קרה. אחר כך היה זמין באיזה פורמט ושוב לא קרה, ומאז אני מחכה. חיפאים אומרים לי כל פעם מחדש שאני חייבת ויוטיוב גם.
האתר הזה נהפך סופית לאתר של פלצנים
אני לא מגיב הרבה, אבל אני קורא עין הדג מתחילת שנות ה 2000
ויש לי דבר אחד להגיד לכם: תבקשו מגוגל לשנות את ההפניה שלהם. כי זה כבר לא אתר לביקורות קולנוע, לאנשים ששונאים בקורות קולנוע.
פעם סרט כזה היה מקבל ביקורת שניתן לסכם כמעניין כמו צבע מתיבש
רק עם כתיבה שנונה של הדג או מישהו שיודע לכתוב בקורת על סרטים שיענינו את שנציקלין
בלי להתייחס לשינויים המהותיים בנוף ביקורות הקולנוע
צופי הקולנוע, ושלל דברים מאז שנת 2000 וכל שאר הדברים, למרות שזה חשוב מאוד – האתר הוא עדיין "לאנשים שלא אוהבים ביקורות קולנוע" (כלומר, כיום רובן מושפעות מהעבר של עין הדג, אז כבר פחות) לא "אתר לאנשים ששונאים כל סרט שיש בו שוט סטטי ליותר מדקה". כן, האתר השתנה מאז שנת 2000, אבל אם הוא לא היה משתנה הוא היה מת.
יש שלל סרטי אומנות פלצנים שמקבלים פה על הראש (רומא, חוטים נסתרים, ועוד), ואי אפשר לחשוד באנשים פה בהתיישרות על פי חוקי ה"ככה מצופה". אנשים אוהבים את מה שהם אוהבים, וזה עדיין לגיטימי (בייחוד שמאיה ממסגרת את הביקורת לסרט לכך שזה סרט שהוא ממש לא לכל אחד). המלחמה בביקורות קולנוע ושניצלקליין היא לא למחוק ז'אנרים שלמים רק כי חטאם הוא שהם אומנותיים, אלא לא לייחס להם חשיבות ויתרון אוטומטית רק כי הם כאלה, לעומת סרטי אקשן, פנטזיה ועוד שנחשבים "נחותים" רק כי חטאם הם לא להיות כאלה.
כמובן, אם אתה – או כל אחד אחר – רוצה לקרוע לסרט חור תחת שלישי על איטיותו כולם מוזמנים, אבל "ביקורות מחמיאות על סרטים """פלצנים""" יש פה לא מאתמול, וגם עוד לפני השינויים בהנהלה, ואני אפילו די בטוח שאפילו עוד לפני שינוי הפורמט הכללי של האתר.
תגיד, כל פעם שקופצת הודעה כזו
של מישהו רנדומלי שפתאום נזכר לספר לכולם שהאתר איבד את המהות שלו או שקר כלשהו כזה, זה תמיד אותה כתובת IP, או שכל פעם זה חכמולוג אחר?
סתם כי שמתי לב שזה קורה פעם בחודשיים בממוצע
נראה לי שבעין הדג יש רק ביקורת אחת שמשקפת ב-100% את הרוח של "ביקורות קולנוע לאנשים ששונאים ביקורות קולנוע", וזו הביקורת של מועדון ארוחת הבוקר.
שמע, ב-2001 "רוקדת בחשכה" של פון טרייר קיבל ביקורת חיובית
(עשור לאחר מכן סרט שלו זכה בדג הזהב, אם זה רלוונטי), באותה שנה גם "שיקוי לילה" של קלוד שברול זכה כאן לביקורת חיובית, ב-2004 "השיבה" של אנדריי זוויאגינצב ו"להרגיש בבית" של קים-קי דוק קיבלו פה ביקורת חיובית, ואלו ארבעה סרטים מזן הארט-האוס-לא-מסחרי-לא-זורם (אומר זאת, אגב, באהבה – לא קל לי עם קולנוע כזה, ואת ארבעתם פשוט לא ראיתי) שעלו לי לראש מחמש השנים הראשונות של האתר שזכו ליחס אוהד. יש לי תחושת בטן ש"היורד למעלה" לא משמעותית יותר """"פלצני"""" מהם.
יש סרט שלא אהבת שפורסם עליו טקסט אוהד ב"עין הדג". הכל טוב. ישנן צרות גדולות יותר.
השיבה זה סרט כל-כ-ך עצוב ומדכא. אם למישהו יש זכרונות טובים ממנו, שיסביר לי איך.
(ל"ת)
השיבה
רק אציין שלמרות השפה, הוא סרט מאד נגיש בעיניי. מסוג הסרטים שאני מאמין שרוב מי שיצפה בהם, יאהב
גם אני ראיתי סרטים של ארט האוס, ואת חלקם גם אהבתי.
וגם בעבר היו ביקורות טובות לסרטים שבעני היו גרועים.
אבל
פעם היתה הסתברות גבוה שסרט שקיבל ביקורת טובה הוא סרט שכדאי לראות.
וזה כבר לא המצב היום.
אני יודע שההנהלה השתנתה, אני רק מקטר על זה שהיא השתנתה לא לטובה.
וואו, איזה מזל שאתה קיים
פעם כתבו פה הרבה מאוד אנשים שונים, לא רק שלא היתה דיעה אחידה אלא שאפילו לא היה סגנון כתיבה אחיד.
גם לקטר צריך לדעת..
אוי לא, ביקורת טובה על סרט שאתה שונא! אין ספק שזה אומר שהאתר הזה התדרדר.
המשפט על "סימפוניית השיעולים" מזכיר לי את Wish you were here
של פינק פלויד. אם מאזינים ברוב קשב לפתיח שלו, שומעים מישהו – כנראה דייוויד גילמור, הגיטריסט והסולן בשיר – משתעל ומכחכח קלות בגרונו. ואני שואל, למה שאמן כלשהו ירצה שצליל לא נעים כזה יקדים את אחד השירים שלו? ובייחוד שיר כזה, שהוא להיט אפילו בעיני אנשים שלא יודעים מה זה רוק מתקדם?
תמהני.
כי זה מוסיף אותנטיות וספונטניות.
כמו קורט קוביין שמתחיל את הבית השלישי של "פולי" מוקדם מדי או בילי ג'ו ארמסטרונג שטועה פעמיים בפתיחה של "ברוך שפטרנו (הזמן של חייך)" ואז אומר "פאק". ידוע ששני המקרים האלה כנראה מבוימים ולא באמת ספונטניים, אבל זה מוסיף משהו לשיר.
ארול: 1
(ל"ת)
אולי זה אותנטי, אבל זה... דוחה. נשמע כאילו הוא הולך לירוק כיח.
מה רע בלזייף אותנטיות עם קריאת "אחת, שתיים, שלוש, ארבע"?
אם ככה, ממש כדאי לך להתרחק מ-“Puke” של אמינם
(ל"ת)
אני מתרחק מאמינם גם ככה, תודה:)
לאחרונה נכנסתי לעומק בכל מה שקשור ברוק אינסטרומנטלי.
אתה מתכוון לקטע בהתחלה שאמור להישמע כמו רדיו,
ומישהו שמאזין לרדיו ורק אז נכנס הליווי העיקרי, או כשכבר נכנס הליווי העיקרי?
כשהליווי העיקרי נכנס. בשניה ה-27 יש שיעול, וקצת אחר כך עוד כחכוחים וניקויי גרון.
(ל"ת)
אני אוהבת את זה
זה כאילו הוא איתי בחדר ושר לי
רציתי לבדוק את הסרט הזה כבר כמה זמן, והביקורת בעין הדג שכנעה אותי סופית.
סרט יפהפה, מרגש ועצוב, ואני אומר את זה בתור מי שלא סבל את המנון, ובמיוחד לא את הסיום שלו. באתגר של יצירה שהיא נטו דמויות (כמעט) ללא עלילה לא כולם עומדים, אבל אלעד קידן עמד בה בכבוד ומעל ומעבר.