היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד אבל בכל זאת: שימו לב שיהיו כאן ספוילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים.
|
• פרק 1: "אניק" |
פרק 1 – אניק
באפטר פארטי של פגישת מחזור, כוכב הפופ קסבייר נופל למותו מהווילה שלו. החשודים? כולם.
כלפי חוץ "אפטר פארטי" מוצגת כ"פארודיה על ז'אנר תעלומות הרצח" – ואולי היא תהיה כזאת בהמשך, אבל זה תיאור שעושה לסדרה עוול. אין ספק שהטון יותר קליל מתעלומת רצח "רגילה", אבל בסופו של דבר הסדרה היא פחות בסגנון של פארודיות כמו "הרמז" או "חמישה בלשים לקינוח" ויותר מקבילה טלוויזיונית ל"רצח כתוב היטב" או אח רחוק של "רק רציחות בבניין": תעלומת רצח מעודכנת למאה ה-21, שמחפשת דרכים חדשות להפיח חיים בז'אנר שהיה בר מינן זמן רב בעיני הצופים, עד שסיפורי הפשע האמיתי החיו אותו מכיוון קצת שונה.
מה ש"רצח כתוב היטב" פיצח וגם כאן מובן כבר מההתחלה, זה שכל סיפור רצח טוב הוא בעצם שני סיפורים: הסיפור של הבלש שמנסה לפתור את התעלומה – בלש שעדיף שיהיה אקסצנטרי במידה מסוימת וחביב על הקהל אבל מתסכל עבור הסובבים אותו, וסיפור של האנשים בתוך התעלומה: מישהו שהיה קרוב לנרצח או דמות אחרת שיש לה סיפור אישי ומוטיבציה לגבי הרצח שהיא יותר מ"אני לא רוצה ללכת לכלא על רצח שלא ביצעתי".
"אפטר פארטי" מצטיינת בשני המובנים: טיפאני האדיש היא נהדרת בתפקיד הבלשית דאנר, שלא-ממש-נקראת-לחקור את הרצח של כוכב הפופ קסבייר (דייב פרנקו) שנמצא מת בתחתית הצוק שליד הווילה שלו וככל הנראה לא נפל לשם בטעות, ולכן היא עורכת ראיונות עם כל החשודים ברצח. ואילו סם ריצ'רדסון הוא אניק – הנחקר הראשון שלה וגם מי שיש לו מטרה מוצהרת אותה הוא רוצה להשיג בסוף: את אהבתה של זואי (זואי צ'או).
אבל אם אמרתי ש"אפטר פארטי" היא לא פארודיה על תעלומות רצח, זה לא אומר שזאת לא סדרה פארודית: פורמט הסדרה, כפי שמתברר מהר מאוד כשדאנר מגיעה לזירה ושומעת מאינדיגו – היפסטרית אמנותית ביותר – את הגרסה שלה לרגע הגילוי על מותו של קסבייר ואנחנו מקבלים סרט שחור לבן אמנותי. לכאורה משהו מבית הייצור של אולפנים כמו A24, שבו אנשים לא שמים בירות על החבר השיכור המעולף שלהם כי זה ממש מצחיק לראות אותו קם ונרטב, אלא כי זאת "מטאפורה על אשליית היציבות של החברה".
השימוש בשחור לבן, יחס המסך המשתנה, הדרמטיות המאולצת – ברגע קצר "אפטר פארטי" הופך לפארודיה על סרטים ברוח "המגדלור", והוא מבצע את זה באופן קורע מצחוק ומדויק בהחלט. בשחזורה, אינדיגו מאשימה את אניק בהיותו האדם האחרון שהיה בחדר עם קסבייר, וכך דאנר לוקחת את אניק לשיחת שחזור שבה הוא משחזר את מאורעות הלילה כפי שהבין אותם, שמתגלגלים כסוג של קומדיה רומנטית.
בניגוד לפארודיה על סרטי ארט האוס או לפארודיה בפרק הבא, הטיפול של "אפטר פארטי" בז'אנר הקומדיה הרומנטית הוא פחות פארודיה ויותר טיפול מטא – דאנר מעירה על הקלישאות המוכרות (החבר האקסצנטרי בגילומו של בן שוורץ, הגשם המתוזמן היטב) והרגעים הנחוצים בעודם מתרחשים, אבל שום דבר אף פעם לא ממש מוקצן לרמת הגיחוך. זאת בחירה חכמה: אניק הוא הגיבור שלנו גם לשאר הסדרה, ולהציג אותו מנותק מדי היה גורע ממנו סימפטיה, ובנוסף אנחנו צריכים בכל זאת להבין גרסה ראשונית של הערב שממנה נוכל להתקדם הלאה ולהעמיק בגרסאות הבאות.
קצרה היריעה מלתקצר את כל הדברים החשודים ומעוררי השאלות שמתרחשים בפרק, אבל מהלך האירועים הכללי, נכון לעכשיו, נסוב סביב זואי: היא בדיוק נפרדה מבעלה, ברט (שגם הוא כמובן נמצא בפגישת המחזור), ואניק מאמין שאולי הפעם זה באמת יקרה – עד שקסבייר מגיע מילולית מהשמיים (בהליקופטר, ובכל זאת) ומפריע לתוכניות שלו.
על פי אניק, מאורעות הערב הם כאלה בהם הוא כמעט מצליח להיות עם בחירת ליבו, ותמיד ברגע האחרון מגיע מישהו (לרוב קסבייר) ומפריע לו: לוקח אותה לשולחן שלו, מציע לה טרמפ בהליקופטר, נרצח. קסבייר הוא הדוש מסרטי הקומדיה הרומנטית שמזלזל בגיבור שלנו שרק צריך לעשות מחווה אחת ולהוכיח שהוא לא לוזר והכל יסתדר מאליו. ברקע, האקס האלים שלה שאיים שהוא "יהרוג את כל מי שייגע בה". אלא שבסוף, צריכת האלכוהול של אניק גוברת עליו והוא מתעלף וכך מפספס את מרבית הערב – עד שהוא מתעורר, בטוח שקסבייר שוב עשה עליו טריק, עולה לחדר שלו – ואז מגלה שציירו לו על הפנים וצורח באימה.
דאנר, במעין פרשנות דדפול-ית, מודה לאניק על הסיפור שלו, אם כי מציינת שהוא מלא בחורים מסוימים ובעיקר: באחלה מוטיבציה להרוג את קסבייר.
הפרק מסתיים בכך שהאקס של זואי, ברט (אייק ברינהולץ), נתפס כשהוא מתגנב לרכבו – דבר חשוד ביותר, ובכך הוא זוכה להיות הבא שמשתף את גרסתו עם דאנר. במקביל, אניק מבין שהדרך היחידה שלו לצאת נקי היא להוכיח מי הרג את קסבייר בחקירה נפרדת.
כאמור, פארודיה על סדרות משטרה או סרטי אגתה כריסטי זה לא – אבל כריסטופר מילר (זה שלרוב עובד עם פיל לורד) יוצר כאן תעלומה מהנה וכיפית, ובעיקר – כזאת עם דמויות שאתה רוצה לראות עוד מהן. לכן כיף ששני הפרקים הבאים יצאו במקביל.
הערות אקראיות:
- מכיוון שלסדרה יש רק 8 פרקים, אני מניח שלא נראה את הגרסה המלאה של כולם. למען האמת, רק ברט, יספר, צ'לסי וזואי זוכים לפרקים על שמם כמו אניק. חוץ מזה יש שני פרקים עם שם הבלשית (שאני מאוד מקווה שלא תתגלה בטוויסט הפוך-על-הפוך כרוצחת, אם כי קרו דברים מעולם) ופרק שנקרא "תיכון". האם נשמע את הג'ניפריות? מה לגבי וולט?
- אם כבר דאנר: טיפאני האדיש באמת נפלאה פה, אבל אני מודה שלא כזה אכפת לי מדרמות המשטרה שמרחפות מעליה.
- החלק הכי טוב בפרק: יש הרבה, אבל חייב לתת הרבה כבוד לאלתור המהיר ומכבד הנשים של אניק ל"My Neck, My Back". הסרט הבדיוני על הול אנד אוטס עם צ'נינג טייטום במקום השני.
- כמו לא מעט בלשים, גם דאנר מנסה להיראות טיפשה יותר ממה שהיא, בעודה מפטפטת על כמה היא גרועה בחדר הבריחה שעיצב אניק.
- פינת "כריסטופר מילר ממחזר בדיחות": אמנם הפעם יש יותר תחכום, אבל "X Marks the G-Spot" זה פשוט רפרנס ל-"G-spot Rocks the G-spot" מתיכון המשובטים ולא תשכנעו אותי אחרת.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: מר שפירו. קצת חשוד איך כולם היו בשיעור הכימיה שלו, לא? אה, לא? לא משנה.
פרק 2: ברט
אם הפרק הקודם היה עסוק בלהציג את הרעיון של הסדרה ולהכיר לנו דמויות רבות בזמן קצר, הפרק השני יכול להתמסר יותר לרעיון ה"אנשים מספרים את המציאות כפי שהם תופסים אותה, וזאת הזדמנות מעולה לעשות פארודיה קורעת מצחוק על סגנון סרטים". על הגריל: סרטי מהיר ועצבני.
ברט מתיישב עם דאנר ומספר לה על גרסת האירועים שלו. מבחינתו, לערב הזה היתה משמעות אחת חשובה: למנוע מזואי לשכב עם מישהו (כפי שדאנר קוראת לזה: Clam Jam. לא בטוח איך זה בעברית, "מנחוס לכוס"?). כי אם היא תעשה את זה, זה יפרק סופית את המשפחה שלהם – ואין, כידוע, דבר שהוא יותר חשוב ממשפחה.
צריך לציין שאני לא מומחה גדול לסרטי "מהיר ועצבני" ועל כן אני לא יודע אם יש בכל סצנה של הפרק מחווה לדבר טיפשי שקרה בסרטים הללו. אפשרי שפספסתי הרבה בדיחות, אבל גם כך צחקתי ונהניתי מאוד מהאווירה הכללית שלו: הצילומים החדים שנראו כאילו יצאו מכל סרט אקשן גנרי גרמו למה שהיה תיכון פשוט להפוך לזירת תככים ומזימות, המבצעים הקטנים שבהם ברט נמצא היו מצחיקים וכמובן – ההומו-אירוטיות. כי מה זה סרטי "מהיר ועצבני" אם לא תחרות "למי יש יותר גדול", או כמו שאומרים באנגלית – "תחרות השתנה" – אחת גדולה, ועל כן ברור שיהיה בפרק בדיוק את זה: תחרות השתנה מילולית, מגוחכת, ומופרכת בין ברט לקסבייר (או כמו שברט קורא לו, "יוג'ין"). על פי ברט, אניק לא היה מי שהדאיג אותו בנוגע לזואי – אלא קסבייר. ברט נהג להציק לו בתיכון ועכשיו כנקמה קסבייר ישכב עם אשתו העוד-רגע-לשעבר. או, אם תרצו, הדרך להתקרב ליריב שלו היא דרך מין.
אבל בחצי השני של הפרק, ברט מעביר בכלל בכובע אחר: בכובע ההורה. עוד בפרק הקודם זואי סיפרה לאניק שברט הוא אולי לא בן זוג מדהים, אבל הוא אבא נהדר – והופעתה של הילדה במסיבה נותנת לברט הזדמנות לאשש את זה.
כן, אפשר אולי לשפוט את המצבים הקיצוניים שברט שם בהם את ביתו, אבל אין ספק שהוא אב מסור – מהסוג שמוכן לצאת למרדף מכוניות פרוע וללכת מכות עם מאבטחים (כולל שורות מחץ מדהימות מרוב טמטום) רק בשביל להחזיר לבת שלו את בובת הקואלה שנלקחה ממנה בטעות. תוסיפו לזה את הסיום של הסיפור שלו והדברים שהוא טוען שהוא הפנים, ומדמות הבריון האלים מתגלה דמות סימפטית להחריד שאתם רוצים בטובתה ומגולמת נהדר ושאתם רוצים רק להמשיך להעביר עוד ועוד זמן בראש המהיר והעצבני שלה.
כמו בכל תעלומה, אני מניח שיש הרבה דברים ברקע שחשובים מאוד למאורעות שהתרחשו, אבל מבחינת העלילה הפרק הזה היה בסימן הסטת תשומת הלב שלנו לצ'לסי (אילנה גלייזר) – מי שהייתה בעבר נציגת ראש ועד התלמידים והיום נראה שהיא הדרדרה לאלכוהוליזם חריף. ברט מספר על כל מיני משפטים רבי משמעות ומאיימים שהיא אמרה, ובכך מעלה חשד גדול סביבה.
בינתיים, אניק ויספר מנסים לקדם את החקירה שלהם – בעיקר על ידי ציתות לסיפורו של ברט, אבל גם על ידי חיבור מחדש של פתק שנקרע בשירותים ונראה כמו מכתב מאוד מאיים שמדבר על נקמה בקסבייר (הימור: יתגלה בסוף שזה משהו עם הסבר אחר לחלוטין). אבל השותף של דאנר עלה עליהם, והפרק הבא כבר יתמקד בגרסה של יספר למאורעות הערב. השוט האחרון, של המצלמה הסודית בחדר של קסבייר, מבטיח שאולי התעלומה תיפתר מהר שחשבנו.
הערות אקראיות:
- "מה לעזאזל זה היה כובע חרטא יקר מדי שנראה מטומטם, אחי!"
- החלק הכי טוב בפרק: או קרב ההשתנה או "קרב הסיום" בין קסבייר וברט ("אגב, אני חייב להחמיא לך באופן לא אירוני על העיצוב של הבית" נאמר באופן מושלם). אזכור לטובה ל-"תסתכלי על 6 שלך", "אני בת 6!".
- מילה לטובה על הליהוק: כל השחקנים כאן מאוד טובים, אבל אייק ברינהולץ לא רק מצליח למכור את עצמו כגרסת המכולת השכונתית של מארק וולברג פוגש את ג'ון סינה פוגש את וין דיזל, הוא גם מחקה את ההתנהגות שלהם באופן מושלם. רק חבל שהוא לא ביקש ממישהו שימסור ד"ש לאמא שלו.
- אני מבין שמעשיו ההוללים של מר שפירו הולכים להיות חלק קבוע מכל פרק ואם הם לא הולכים להיות אז בבקשה שיהיו.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: הבלש שמגיע מלוס אנג'לס לחקור את התיק. למה לוקח לו לילה שלם להגיע לזירת הרצח, הא?? אולי כי הוא בורח ממנה????
פרק 3: יספר
אם הפרק הראשון היה קומדיה רומנטית עם הבלחות של מודעות עצמית והפרק השני היה פארודיה על סרטי אקשן, הפרק השלישי נוטש את האלמנט הפארודי ומציג לנו "סתם" מחזמר.
זה די נפלא, אם כי קצת מערער עבורי את השאלה "מהי הסדרה". פארודיה על תעלומות רצח היא לא, כאמור. אבל אם חשבתי בהתחלה שהיא כוללת בתוכה פארודיה על דברים אחרים, נראה שבסופו של דבר הסדרה היא פשוט קומדיה, שמדי פעם שולחת יד גם בלצחוק על ז'אנרים ספציפיים – אבל היא לא מתחייבת לנושא.
בכל מקרה, הגילוי המפתיע על מצלמה סודית בחדר של קסבייר מתמסמס מהר מאוד: צמד השוטרים שכאמור, לא-ממש-אחראים-על-החקירה מצליחים למחוק את כל החומר המצולם מהערב ובכך מותירים אותנו שוב לחסדי השיטות הישנות של לדבר עם אנשים. אם כי אני מאוד מקווה שלמצלמה הזאת יהיה פיי-אוף יותר משמעותי מאשר רק "אנחנו מודעים לכך שהחקירה הזאת אמורה להיפתר יותר בקלות ממה שהיא נפתרת בפועל, הנה סיבה אקראית למה היא בעצם לא". האם השותף של דאנר עשה משהו בבית ולכן הוא רוצה שימחקו את החומרים? נגלה בהמשך. או שלא.
מכאן, יספר די דוחף את עצמו לחקירה כדי לנסות להוכיח לדאנר שאניק לא ביצע את הפשע, בעוד אניק מנסה למצוא מי כתב את המכתב המאיים (בעלילת צד חמודה להפליא על משחק חברה מסובך למדי על עיירה שבה יש רוחות וכולם משלשלים. או שלא. אני לא 100% בטוח שהבנתי, אבל אני גם לא בטוח שאניק הבין בעצמו).
כמו בכל הסיפורים, גם כאן הסיפור של יספר סובב סביב קסבייר, אם כי הפעם זואי מחוץ לתמונה. יספר אמנם עובד בימינו בהתקנת ציוד אודיו ווידאו, אבל בעבר הוא היה בלהקת סקא עם קסבייר (אם כי תרשו לי לפקפק: להקת סקא של שני אנשים? פחחח. חוקית אתה יכול להיקרא להקת סקא רק אחרי החבר החמישי בלהקה), ואף נתן לקסבייר את הרעיון לקרוא לעצמו קסבייר ולא יוג'ין (לפחות, כך על פי יספר). מה שיספר רוצה זה שקסבייר ישתתף, ואפילו בצורה השולית ביותר, בשיר של יספר – ובכך הקריירה המוזיקלית הרדומה שלו תתעורר לחיים באחת.
כאמור (ומעט כצפוי), מבחינת יספר המוזיקלי הסיפור הוא שיר אחד גדול, וכך בפרק הקצר אנחנו זוכים למספר שירים: "שתי הזדמנויות" – שיר טיפשי במיוחד על כך שיש לך בחיים רק הזדמנות אחת, אבל היא מופיעה פעמיים (ושנראה לי כמו קריצה לשיר המפורסם מ"המילטון"), "כן, בטח, מה שלא יהיה" – שיר שמבסס את האופטימיות המעט מנותקת מהמציאות של יספר הן בכלליות והן ביחס לאפשרות שקסבייר ישתף איתו פעולה ו"שלוש נקודות לתהילה" – אולי השיר המוצלח ביותר, על ההודעה שקסבייר כותב לו למשך מה שנראה כמו נצח.
מבחינת סיפור הרצח, יספר לא מחדש הרבה, אבל הוא בהחלט מחדד את החשדות סביב צ'לסי – שנראה שהייתה האדם האחרון שראה את קסבייר בחיים – ואם זה לא מספיק חשוד, אז גם בקבוקון השתייה שלה (נו, Flask) נמצא צמוד לגופתו של קסבייר.
ואם כל זה לא מספיק גרוע, אניק מבין שאחת מאורחות המסיבה, ג'ניפר 2 – נעלמה. טאן טאן טאןןןן.
נראה שיש איזה מיני קונצנזוס סביב הפרק הזה, אולי כי כולם מאוהבים בבן שוורץ, אבל אני מודה שמבחינתי הוא דווקא היה "ירידת מתח" במובן מסוים: גילינו מעט מאוד פרטים חדשים בסך הכל, ובעוד שהיה כיף במוח הפופי של יספר – זה עדיין קצת הרגיש, בסופו של דבר, כמו מריחה. מריחה כיפית מהסוג שפרקים מרוחים אחרים רק יכולים לקוות להיות כמוה – אבל מריחה בכל זאת. עם זאת, נראה שהפרק הבא יתקן את העניינים במובן הזה – ועכשיו רק נותר לקוות שהוא גם יהיה כיפי כמו שהסדרה הייתה עד כה.
הערות אקראיות:
- זהו האחרון מהפרקים ששוחררו במכה אחת. אני לא בטוח למה החליטו הפעם להוציא שלושה ולא שניים, אם כי יש משהו חכם בלהוציא את הפרק הכי "בולט" (שירים! מלא בן שוורץ עושה שטויות!) ביחד עם התחלת הסדרה.
- החלק הכי טוב בפרק: כמובן, שיר הסקא של קסבייר ויספר – "אנחנו מרימים את הקצב אבל גם מוחקים את השנאה".
- מעניין שבגרסה של יספר ענייני הדובי של ברט לא נוכחים. כלומר, הוא בבירור עיוור לברט (כל מרדף המכוניות אשכרה נעלם מעיניו) ובכל זאת מעניין שבגרסה שלו ברט פשוט מגיע ודוחף את אניק בלי הקשר.
- הטוויסט לגבי ה"שוטים של ג'לי בוער" הוא מהמבריקים שהיה בסדרה עד כה. ככה עושים רשומון.
- רשימת תעלומות לא פתורות עד כה: ענייני צ'לסי (אבל אני מניח שנקבל את הסיפור המלא בפרק הבא), הפאה הבלונדינית על החוף, האף השבור של קסבייר, למה לעזאזל קסבייר השתין על ג'ניפר 1 (כנראה לא בכוונה, ובכל זאת), לאן נעלמה ג'ניפר 2.
- אם אני מבין נכון את הפתיח, נראה שהוא עובר מז'אנר לז'אנר שהוצג בסדרה "על פי הסדר": אם כן, נראה שהפרק הבא יהיה מתח/אימה שכזה. מעניין מה יהיה האחד עם הדוב.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: 50 סנט. היי, היו לנו כבר הופעות אורח של צ'נינג טייטום ווויל פורטה, מה זה הופעת אורח של פידי.
פרק 4 – צ'לסי
"צ'לסי", בניגוד לפרקים אחרים, מתמקד הפעם רק בסיפורה של צ'לסי – אניק לא עושה דבר, אלא פשוט מקשיב בחדר השני בשקט בשקט (טוב, לא כזה בשקט. הטאץ' שהוא בשעמום נוגע בתופים ואז נזכר איפה הוא היה נחמד) לסיפורה של מי שעד כה הוצגה כשיכורה ללא שליטה. הפעם כמספרת שלנו היא מציגה גרסה יותר מפוקסת של עצמה שגרמה לאנשים להאמין שהיא שיכורה בגלל סיבות כאלה ואחרות.
הסטייל הפעם הוא מותחן, אבל זה יותר מילון עזר ויזואלי מאשר משהו שמשתמשים בו באופן פארודי: התיכון הופך למקום עוכר שלווה ומלחיץ, עם דמויות מלחיצות שעוקבות אחרי צ'לסי, תאורה (והיעדרה) ובכלליות אווירה לא נעימה. כאמור, פארודיה אין פה (אם כי פתיחת הסיפור שלה סיפקה גאג ויזואלי נחמד עם הנסיון למחות את המים מהחלון), אבל נראה לי שאני צריך להפסיק לצפות לזה בשלב הזה.
מצד שני, הפרק עצמו גם בכלליות קצת פחות מצחיק מקודמיו וקצת יותר מתעסק בתעלומות: חלק מהן כפויות (למה דאנר נותנת לצ'לסי למשוך את התוכנית שלה לגבי קסבייר כל כך הרבה?) חלק מהן יותר אורגניות (מה בעצם קרה בין צ'לסי לקסבייר?).
בגזרת הגילויים החדשים אנחנו מגלים שצ'לסי היא זאת שברט בגד איתה בזואי, ושמישהו (שהוא עדיין בגדר תעלומה) שלח לה, עד למותו של קסבייר, הודעות מאיימות (אך מאויתות היטב). כצפוי, צ'לסי לא אמרה "אה, כן, ואז דחפתי את קסבייר!", אבל בהנחה הסבירה שמה שאינדיגו תיארה כ"קסבייר משתין על ג'ניפר" היה בעצם "קסבייר שופך את סמי ההרדמה", זה אומר שלכל הפחות הגרסה של צ'לסי מסתיימת, בלוח הזמנים, לפני שהוא מת.
כאמור, הפרק בעיקר יעיל. זה קצת מאכזב, במובן מסוים – אני בהחלט חושב שהיה אפשר להרשות לפרק לצחוק קצת יותר על קלישאות סרטי מתח (וספציפית סרטי מתח של נשים על הקצה שלא ברור מה אמיתי ומה לא וכו' וכו') אבל נראה שכאשר הסדרה "מכבדת", במובן מסוים, את הדמויות שלה אז היא נוטה פחות לצחוק עליהן בתוך הפלאשבק שלהן. הפרק הזה היה עסוק בלהחזיר את הכבוד האבוד של צ'לסי – שהופיעה כבר שלושה פרקים כשיכורה ללא שליטה.
דבר שמעניין לשים לב אליו הוא שבניגוד לברט, צ'לסי עמדה במילה שלה: בפרק הראשון צ'לסי וברט "עושים עסקה" שבה ברט לא יגיד מה היא אמרה במסדרון ואילו צ'לסי לא תגיד מה יש לו באוטו. שניהם, בסופו של דבר, גילו לשוטרת בכל מקרה מה קרה שם – אבל צ'לסי לא הזכירה מה יש לברט לאוטו בעוד שברט כן סיפר מה קרה במסדרון. אם כי אפשרי שברט וצ'לסי תיאמו גרסאות עוד פעם, ומה שצ'לסי אמרה במסדרון לא היה מה שברט וצ'לסי תיארו (כל אחד בסגנונו) אלא משהו אחר לחלוטין. לא סביר, אבל אפשרי.
הפרק נגמר בכך שדאנר מחליטה שהיא חייבת לדעת מה קרה באותה מסיבת יום פטריק הקדוש בתיכון, ובשביל זה רוצה שאניק יגיע לחדר – מה שקצת בעיה בשבילו, כי הוא עסוק בלצותת להן בחדר השני. וופסי!
הערות אקראיות:
- הפרק הבא נקרא "תיכון", מה שאומר שאני מניח שנשמע מה קרה בזמן התיכון (זה גם מסתדר עם הפתיח שפשוט מראה מסיבה של אנשים). אבל האם העובדה שאין לזה שם של אחד האנשים רומז שפשוט נשמע את הגרסה של אניק (ולכן לא רצו שיהיה רשום אניק 2 או משהו) או שנשמע כמה גרסאות? אני מקווה שהשני, אבל לא בונה על זה.
- החלק הכי טוב של הפרק: "אל תשתה את זה, זה חומר הרדמה לחתולים!", " אז כזה… לגימות קטנות?". מקום שני: הסטוקר מהטלפון מתקן שגיאות כתיב.
- עם ארבע גרסאות ששמענו עד כה, ההבדלים ביניהן מתחילים להיות כיפיים: יספר למשל לא זוכר אפילו שהוא מנפנף את וולט ליד האוטו שלו, והחלפת הכוסות של אניק וצ'לסי מסתיימת אחרת בגרסה של יספר. אני עוד לא יודע איך תסתיים הסדרה, אבל אני יודע שעם כל פרק חדש אני נשלח חזרה לפרקים הקודמים לצפות שוב בקטעים שהופיעו שוב בפרק החדש. זה כיף.
- אז מי זה הסטוקר של צ'לסי? והאם הוא הרוצח? והאם הוא כתב את הפתק המאיים? אני אניח שמדובר בשלושה אנשים שונים, כאשר הרמז הכי טוב שיש לנו לגבי אחד מהם הוא הסטוקר – שחשוב לו לאיים על מישהי אבל גם חשוב לו לעשות את זה באיות נכון. עד כה ממי שראינו זה נשמע כמו אניק (ראינו איך יספר כותב הודעות, וזואי וברט שניהם נפנפו את זה – אם כי כמובן שכל זה בעירבון מוגבל), אבל אפשרי שיש עוד אנשים במסיבה שהדקדוק יקר לליבם.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: דמות הקרטון של קסבייר שדאנר הורידה לה את הראש. היא קיבלה תודעה ורצחה את קסבייר כי היה יכול להיות רק אחד! ועכשיו יש אפס. הו, האירוניה.
- אחרי שלושה פרקים, נפרדנו מהבדיחה החוזרת של הת'ר ומיסטר שפירו. הייתם יקרים לליבנו.
- עוד לא פתור מהפרקים הקודמים: פאה, אף שבור, פתק מאיים (יש לציין שלכאורה צ'לסי נוקתה מכך, כך שזה משאיר את ג'ניפר 2 כמשרבטת הנבזית וכמחוללת אפשרית לכל זה. תזמון נוח להיעלמותה).
פרק 5 – תיכון
בסוף הפרק החמישי, עם המידע שיש בידינו, רשימת החשודים הסבירים נראית כזאת: אניק בכל זאת (כי בהתקפי הזעם השיכורים שלו הוא כן יכול לעשות דברים אלימים), יספר (כמו שתואר בהרחבה בתגובות, בונוס מהפרק הזה: נראה שידע די מההתחלה מי כתב לו על הצוואר), וולט (שם המשפחה שלו הוא באטלר, כמו "המשרת עשה את זה"), צ'לסי (כי אליבי מוצק אין לה, אבל סיבה טובה כן) ונד והג'ניפר-יות (כי הפרק הנ"ל ביסס מוטיבציה, ו"אני בהריון" זה לא באמת אליבי). קשה לי להאמין שזואי היא הרוצחת, כאשר היא מתנדבת לבוא לדבר עם השוטרת (אלא אם היא מהפסיכופטיות הללו שאוהבות לשחק משחקי חתול-עכבר א-לה "איש השלג". "נתתי לך את כל הרמזים, דאנר"), וגם לברט אמור להיות אליבי מוצק (עוד לא ראינו מישהו חיצוני מאשר את הימצאותה של הילדה) ובהיעדר תיאוריית "השוטרים עשו את זה/ הוא נפל בעצמו/ משהו מסובך ומסורבל/ משפחת סימפסון עשתה את זה" – זה צריך להיות אחד מאלה.
רבות דובר על השאלה האם הסדרה תצליח לנחות כמו שצריך, ואני חושב שארבע האופציות הנ"ל, ויותר מזה – הפרק האחרון – מבהירות שלא זהות הרוצח היא שתקבע את גורל הסדרה, אלא הביצוע. כמו שהבנו כבר מוקדם בהתחלה, לא מדובר בפארודיה על הז'אנר אלא פשוט בטייק מודרני שלו. על כן לא צריך התחכמות גדולה מדי של "כל מה שחשבתם על ז'אנר תעלומות הרצח לא נכון" (וכאמור, מי שמחפש כאלה – יש כמה סרטים מוצלחים מאוד שנעשו כבר בשנות השבעים והשמונים). ככזאת, המטרה היא לשעשע (מה שהסדרה עושה), ליצור עניין (מה שהיא עושה) ולשמור את האופציות פתוחות (מה שהיא עושה). הוכחה טובה נמצאת בפרק הזה: במקום לחזור שוב לבאר הרשומון, אנחנו מקבלים פרק שמציג גרסה אחת, "אובייקטיבית" (למיטב הבנתנו), של האירועים שהתרחשו הרבה לפני המסיבה. כל הכיף של הצלבת גרסאות מהפרקים הקודמים לא קיים פה, אבל זה לחלוטין מרענן.
סביר להניח ששני הפרקים האחרונים בסדרה יתמקדו קצת יותר בדינמיקה של דאנר עם המשטרה ועם הבלש המפורסם שבא לחקור את כולם, ובכמה טוויסטים עלילתיים שפחות תלויים דווקא במי הרוצח אלא ב"מה הם יעשו עכשיו". כלומר, לתת לבלשית הראשית יותר מקום מעבר לבלשית אלא ממש כדמות. יהיה מעניין.
חוץ מזה, הפרק הנוכחי חוזר למחוזות הפארודיה (יותר מבחינת סגנון, תלבושות ואווירה) של סרטי תיכון/קולג' של תחילת שנות האלפיים, ורמת הדיוק מטרידה ומפחידה. ובעוד שהדיוק היה מצחיק למדי, כמעט כל מה שקרה על המסך היה די קורע לב: חבורה של נערים ונערות שפוגעים אחד בשני (באופן ישיר או עקיף) כי הם לא מכירים דרך אחרת.
הפרק חילק שלל מוטיבציות לחוגגים במסיבה לרצות במותו של קסבייר (או יותר נכון: חידד את המוטיבציות של אנשים מסוימים), וגם נתן לצופים חשיפה של קסבייר "הישן" והמעבר האולי-טיפה-מהיר שלו לדוש בלתי נסלח. נגיד זאת כך: אם המטרה של הסדרה הייתה לגרום לנו לרצות במותו של קסבייר, הם מצליחים בכך.
הערות אקראיות:
- נחמד מצד דודו של ברט לחזור מהמשימה הסודית שלו בקוסובו רק כדי לספר את מה שאירע באותה מסיבה. אני מצדיע לו על השירות למדינה שלו, אם כי אפשר היה לפרגן לו בשם שלו בכותרת במקום לכתוב סתם "תיכון".
- בנוסף, מישהו הבין למה היה כתוב בבריכה "malt"?
- הרגע הטוב של הפרק: ה"קרב" בין קסבייר לאניק. "מר צלופן" מקום שני.
- הפרק הבא יהיה של זואי והוא יהיה, כך אומרים, באנימציה. הפתיח של הסדרה הבטיח דובים ואני מקווה שהוא יקיים.
- הפסקול של הפרק ראוי לאזכור בפני עצמו על כמות הדיוק והחלחלה שהייתה בו. יצירת מופת.
- כמו כן, אם אנחנו כבר פה: "מלאך" הוא לא שיר כזה טוב.
- ברט (כנראה) לא הרוצח, אבל הוא מתגלה יותר ויותר כשמוק ככל שאנחנו מתרחקים מהפרק שלו. למרות שסוגיית הכיפים בזמן קיום יחסי מין היא סוגיה שאני מודה שסיקרנה אותי.
- האם ראינו את מר שפירו בשיעור? בפרק שעבר אמרתי שנראה שויתרו על מר שפירו ומעלליו (וטעיתי – הוא ברקע) ולכאורה היה מושלם עבורו להופיע בשיעור אבל הוא ממש לא זכור לי.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: הבחור עם המצלמה שצילם את קסבייר יוצא מהחדר. מה הוא עוד צילם ומסתיר מאיתנו???
פרק 6 – זואי
הפרק השישי מציג לנו את הצד של, ובכן, זואי – ואם דאנר חשבה שיספר יהיה הראיון הכי מוזר שלה הערב, זואי משתפת, אולי באופן פעיל מדי, את הדיאלוגים שמתרחשים לה בראש. הפעם אנחנו קופצים לעולם האנימציה, וכמו יספר, אין פה פארודיה על קלישאות אנימציה אלא שימוש בפורמט שמאפשר להציג את עולמה של זואי באופן ראוי ומקורי.
כפרק מצויר, "זואי" הוא פרק כיפי, נפלא, משעשע, ומצחיק – אבל יותר מזה: יותר מכל הפרקים האחרים בסדרה (בעצם חוץ מ"ברט"), נראה ש"זואי" הוא גם אחד הפרקים היותר "סגורים" בתוך עצמו. כלומר, כן – אי אפשר להבין אותו אם לא ראית את הפרקים הקודמים, אבל העלילה הפנימית שלו מתייחסת יותר לתהליכים הפנימיים שזואי עוברת עם עצמה ופחות עם קסבייר ומותו. במובנים מסוימים, זואי מספרת את סיפור הקבלה העצמית שלה את עצמה – וזו קשת עלילתית שרוב האנשים האחרים לא קיבלו. אניק התרסק בדרכו למערכה השלישית בקומדיה הרומנטית שלו, יספר לא הגשים את החלום שלו, צ'לסי לכאורה בדרך להתגבר על הטראומה ארוכת השנים שלה – אבל זה רק "בדרך", והפרק החמישי הפך את זה לפאנץ' כמה הדמות שסיפרה אותו לא שינתה במאומה את מקומה.
את רוב הסיפור שלה זואי מעבירה בין שתי דמויות: זואי "הרצינית" – סגנית המנהל האחראית שלא יכולה מתוקף סמכותה לעשות שטויות והייתה עם אותו בחור מאז גיל 17, וזואי "הכיפית" – זאת שמחפשת אלכוהול, סמים, מין, והרפתקאות (לאו דווקא בסדר הזה). זאת "הרצינית" מושכת לכיוונו של אניק, זאת "הכיפית" לכיוונו של קסבייר ובין לבין אנחנו נפגשים עם עוד כל מיני "זואי"-יות שיוצאות בהזדמנויות שונות: זואי הסטלנית, זואי הקטנה הכועסת והזואי הטובה מכולם, הלא היא "זואי אמא דוב".
מבחינת גילויים חדשים על קסבייר ומותו, זואי בעצם די עבדה על דאנר (עוד עליה לקראת הסוף): אין לנו כאן שום מידע חדש שנאמר (אם כי זה לא אומר כלום, כמובן, על מה שלא נאמר) – קסבייר התחיל איתה, היא נענתה, עד שהיא לא ואז גם בכלל ברט נכנס. שתי פיסות המידע החשובות ביותר שאנחנו לומדות מהסיפור היא ש:
א. זואי ירתה את החץ על צ'לסי (בטעות).
ב. ג'ניפר 2 היא זאת ששלחה את ההודעות המלחיצות לצ'לסי, במחשבה שזה מה שזואי תרצה (או כתירוץ).
זאת לא תלונה – כאמור, הפרק הזה מפנה יותר זמן לקונפליקט הפנימי של זואי וככזה הוא מרגיש כמו משהו שלם הרבה יותר מפרקים אחרים. זה פשוט אומר שעם שני פרקים לסיום התעלומה, רוב הרמזים שאנחנו צריכים לדעת כנראה כבר הונחו לפנינו – ועכשיו רק צריך לחבר אותם. האם הוידוי של זואי, על זה שהיא רצתה לרצוח את ברט, הוא בהפוך על הפוך וידוי על הרצח של קסבייר בצורה מעוותת כלשהי? ומה התפקיד של ג'ניפר 1, 2 ונד בכל הסיפור הזה (ובבירור יש)?
בעלילת אניק של הפרק, הוא שוב מנסה להאזין לראיונות, שוב מוצא דרך (מניח את הטלפון של עצמו שם ומתקשר ליספר) ושוב מסתבך (כי ליספר נגמרת הבטריה). השותף של דאנר, קאלפ, עולה עליהם (הגיע הזמן) אבל כשהוא נכנס לספר לדאנר היא מבטלת אותו (כי היא באמצע חקירה. להגנתה – היא באמת באמצע חקירה!), אז הוא משטנקר לקפטן וכך דאנר מורדת באופן רשמי מהחקירה.
מה שזה אומר, בעצם, שהפרק הבא (עם השם "דאנר") כנראה יתמקד בדרמות המשטרה של דאנר לפני שהוא ימשיך לכיווני חקירה חדשים. אבל כמו שאמרתי בהתחלה: טיפאני האדיש נהדרת בתפקיד הזה (התגובות שלה לשטויות של זואי נהדרות), ואם ניקח פרק "הפסקה" או מה שזה לא יהיה שיתמקד בדמותה, אני בעניין.
הערות אקראיות:
- זהו? יספר ואניק מצאו חדר סודי בבית ואין לזה שום השלכה משמעותית חוץ מכך שאניק לא שמע חלקים מסוימים מהחקירה (מכמעט הנשיקה של זואי עם אניק ועד שהיא יצאה מהחדר של קסבייר)? אני מבין את הלחץ של להיות כלוא בחדר, אבל נו בחייאת. כלומר, אני אניח שזה משהו שנתייחס אליו בהמשך אבל איך זה לעזאזל לא משהו שמתייחסים אליו עכשיו?
- קאספ, אתה שמוק.
- החלק הכי טוב של הפרק: "כולם בשביל אחד, וזין על כולם!". לחלופין: עטיפת האלבום. לחלופין 2: כל קטע עם אמא דוב.
- מעניין לראות שגם אחרי הפרק של צ'לסי שבו היא מספרת על השיחה עם זואי, זואי זוכרת אותה בעיקר כמטרד שיכור ללא החלפת מלל משמעותית.
- הימור "זה הרוצח!" אחד לפרק: הבייביסיטר. למה זואי ידעה מראש שהיא משקרת? מה היא מחביאה? מה היא מחביאה???
- עוד לא לחלוטין החלטתי מה דעתי על האנימציה של הפרק. מוזמנים להחליט עבורי.
פרק 7 – דאנר
פרק 7 הוא, לכאורה, הפרק הכי מיותר בסדרה עד כה. אז כן, קיבלנו הצצה לסיפור של דאנר והצצה למה הבלש שמגיע הוא לא ממש מוצלח ויש לנו סיבה טובה לחשוש מהגעתו. וכן, הסדרה עצמה רומזת חזק מאוד שיש קשר בין התעלומה שדאנר מספרת עליה והמוות של קסבייר. אז אולי הפרק הבא יגרום לפרק הנוכחי להרגיש נחוץ.
אבל כרגע? זה מרגיש כמו פילר – הזמינו 8 פרקים, לא רצו לגלות את התעלומה בפרק השביעי אז נתנו לנו עוד פרק על הבלשית שלנו לפני שבאמת נתקדם.
כפילר, יש לציין, הוא פרק נחמד מאוד – אם כי נראה לי שהשיפוט עליו תלוי בכמה סימפטיה יש לכם לדאנר והשטויות שלה. הפרק לא ממש מתנהל כפארודיה על סדרות משטרה, אבל כן קורץ להן ועליהן (יוצרי הסדרה לא רוצים ללכלך על אף סדרה ספציפית אז הם יוצרים סדרה חדשה ומטומטמת במיוחד לצחוק עליה) ומספר על הפעם ההיא שדאנר, כשוטרת, עזרה לפתור רצח. או יותר נכון – עזרה למנוע מהמחוז שלה לפתור רצח כי התיק שהם הציגו היה מבולבל והיא לא יכלה להפסיק לחקור ואז היא פירקה את התיק, בלי באמת לפתור את הרצח על אמת. הידד?
כאמור, אין כאן מלא דברים שרלוונטיים לענייננו: סיפורה של אשת מפיק הטלוויזיה שנרצחה ככל הנראה לא קשור בטבור למותו של קסבייר, אלא אם נגלה שקסבייר היה זה שרצח את אשתו מפיק הטלוויזיה, ואם כן – וואו, אוקיי, זה חתיכת טוויסט.
בינתיים, הפרק בעיקר מספק לנו הצצה לדרכי ההתנהלות של הבלש ג'רמיין (ריד סקוט, "ויפ") והקו הדק שהוא הולך עליו בין דושיות למגניבות. הסדרה לא מנסה להציג אותו כנבל באמת, אלא פשוט כשוטר שרוצה להציג את התוצאות המהירות והיעילות ביותר – גם אם התוצאה רחוקה מהאמת.
מחוץ לסיפורה של דאנר, קורים שני דברים: זואי נפגשת שוב עם אניק ויספר ואניק מתוודה שהם הקשיבו לכל מה שקרה בפנים – ואז זואי מצטרפת להאזנה; וקאלפ, שותפה של דאנר, מוצא את הטלפון ומנסה להבין מדאנר מה הולך בראש שלה.
הפרק נגמר, איך לא, בקליפ האנגר הכי קליפ האנגרי שיש – דאנר מסתכלת על דלת, צועקת "פיצחתי את זה! אבל אני צריכה לראיין עוד אדם אחד (ולפתור את העניין עם ג'ניפר 2 והפאה הבלונדינית)" ואז למרות שיש עוד מספר אנשים שהיא לא ראיינה (נד, ג'ניפר 1, אינדיגו) המצלמה מתמקדת בבת של ברט וזואי. שזה מעניין – האם הבת מסתירה פערים באליבי של זואי או של ברט, האם יש לה מידע חשוב או שמא אנחנו ניצבים בפני עוד "מי רצח את מר ברנס"? נגלה בפרק האחרון.
הערות אקראיות:
- נחמד לראות שוב את ג'ימי טארטו (מ"חוליגן אמריקאי") בתפקיד דומה (בכלליות נראה שזה די הסטריאוטיפ שהוא נפל אליו) אם כי הפעם עם פחות איברי מין זכריים מצוירים.
- הרגע הכי טוב של הפרק: לא הכי מצחיק בכלל, אבל היה משהו כה שובר לב, קריפי ומוזר באמירה של וולט שהוא "אף פעם לא ראה זריחה", שאני אתן את זה לו.
- אוקיי אבל באמת מה הסיפור עם הרצח של האישה? קאלפ צודק שהרעיון שבעלה ידע לתזמן מתי היא תרד למטה הוא משהו שצריך להוכיח – אבל גם לא עד כדי כך מופרך.
- טוב, הימורים מה היה בדלת של הסטודיו שגרם לדאנר לפצח את המקרה?
- ובאותה נשימה: הימורים מה הסיפור של הפאה ואיפה ג'ניפר 2? לגבי השני, אהמר שהיא פשוט ישנה איפשהו.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: בטוויסט על טוויסט על טוויסט, ווילו היא לא הרוצחת של אשת המפיק… אבל היא כן הרוצחת של קסבייר!
פרק 8 – מגי
בכל סדרה וסדרה, אבל בייחוד בסדרות מתח – הפרק הסופי והסיום הוא הדבר הכי חשוב. סדרה יכולה להשאיר את כולם במתח במשך שבע עונות רק בשביל שהצופים יגלו שכל הזמן הזה פורץ הבייגלה המסונדל היה האיש עם המעיל ברקע של פרק 3 ואז להיות מאוכזבים מהגילוי, מהסיום – ובתורה, מהסדרה כולה.
במובן הזה "אפטר פארטי" יצאה בפרק הכי חזק שהיה לה בכל העונה וההודעה על העונה השנייה שצפויה לה לא יכלה לבוא בתזמון מוצלח יותר.
זה מתחיל בחקירה של מגי, הבת של ברט וזואי והזוכה לעונה של "התיאור הטוב ביותר": התיאור מלא האנרגיה והסוכר של מגי על הלילה האדיר שהיה לה, שכולל גם בובות (שזה נהדר) וגם את אחד מהאפקטים האהובים עליי ביותר בקולנוע (למרות שלדעתי הוא התחזק דווקא בגלל הסדרה "היסטוריה שיכורה") – אנשים שמדברים בקול של הקריין – במקרה הזה, מגי בת השש.
קשה להבין, בעצם, למה בכלל דאנר מתעניינת בסיפור של מגי – לכאורה הוא מסתיים בכך שהוא שוב מטיל את האשמה על ברט, אבל זו בבירור הטעייה. גם כי אנחנו יודעים מהרמזים שהסדרה עצמה שתלה שזה לא הוא (חפשו את התגובה של "ההוא") וגם כי הסיפור שלו הציג באמת אליבי סולידי במיוחד. ואם דאנר כבר הכריזה שהיא יודעת מי הרוצח, מה היא עוד צריכה מסיפור של ילדה שבבירור אסור לה לצרוך יותר סוכר או קפאין אי פעם?
ואז מגיע הגילוי. "הגילוי" הוא באיזשהו מקום נקודת המבחן של הבלש בסרטי תעלומות – זה הרגע הגדול שלו לזרוח, להראות את כוחו האינטלקטואלי ולשבות את לב הצופים. ואמנם זה היה ברור אחרי הסדרה שהיא תצליח בזה, אבל טיפאני האדיש הצליחה מעל ומעבר למצופה, במונולוג ארוך שכולל טעימות משולחן האוכל שאולי היה רעיון פחות טוב ("זה היה שם כל היום"). אולי ההטעייה בהתחלה הייתה קצת מיותרת (גם מבחינת הסדרה וגם כי לא קניתי לחלוטין את ההסבר שלה) אבל מהרגע שהיא מתחילה לדבר שוטף ולא עוצרת (פרט לכמה שאלות, הערות או תשובות מהקהל) – זה פשוט זהב.
זה זהב גם כי האדיש מוצלחת, כריזמטית, מצחיקה ולחלוטין משכנעת אבל גם כי הסדרה לוקחת את היסודות של החקירה הויזואלית שלה ועורכת אותם יחדיו למונטאז' שמראה בדיוק את החורים הקטנים. חורים שודאי היו ברורים למי שראה את כל הסדרה שוב ושוב אבל בכל זאת הצליחו להפתיע ולבלוט כששילבו אותם אחד ליד השני – מיקומים של דמויות, למשל, שהתגלו כחשובים ביותר.
אז האם הפתרון עצמו, נו, מספק?
אני אבין את מי שציפה ממילר למשהו שובר ז'אנרים ומרסק מוסכמות שבו בעצם הרוצח האמיתי הייתה הידידות שנרצחה בינינו, אבל אני אודה ואתוודה שאהבתי העזה לז'אנר נובעת דווקא מהמוסכמות הבסיסיות בין הצופים/קוראים ליוצרים – אתם והדמויות באותה סירה, בידיכם ובידיהן הדרך לפתור: צאו לדרך.
כן, יש משהו מגניב כאשר סרט או סדרה מצליחים להפוך את הציפיות שלנו לחלוטין אבל בשביל זה כדאי לבסס לנו ציפיות מראש. אולי בגלל זה ההכרזה על עונה שנייה משמחת אותי – יש למילר עוד אפשרות לחקירה שבה הפתרון יהיה אולי יותר "מפתיע" (אם כי אציין שלא ראיתי שהפתרון היה כזה שהיה ברור לכולם, ורבים מהימורים הלכו לאנשים אחרים). וכן, למרות שאגאתה כריסטי זכורה כאלופת הז'אנר בזכות הפעמים שבהן היא הפכה את הציפיות על ראשן, האמת היא שהיא הפכה לאלופת הז'אנר בעיקר בגלל שהיא כתבה עשרות תעלומות עם פתרונות סבירים ומגניבים שבהם אחד מהחשודים אכן היה הרוצח, והשאלה היא רק איך זה מסתדר עם האליבי שלו ולמה שהוא יעשה דבר כזה. הפתרונות המפתיעים צריכים לחיות ליד הפתרונות הפשוטים-אך-מספקים-ביותר כדי ליצור ז'אנר חזק.
לכן, בכל מקרה, אני דווקא אהבתי את ההתעקשות להשאיר את הדברים פשוטים ואת חוסר ההתחכמות שאולי שמצופה ממילר. ניכר שהוא אוהב את הז'אנר ויודע לבצע אותו בשלמות, ואני בטוח שאם הוא ימשיך עם הסדרה לעוד כמה עונות אנחנו נקבל גם דברים יותר מטורפים מאלה.
וגם אם לא, לא באמת אכפת לי – הסיום של הסדרה הזו היה כל כך מושלם (ההשלכות של המונולוג של דאנר, הדרך שבה כל דמות הגיבה והשיחה הקצרה מול הבלש שהגיע במיוחד מלוס אנג'לס) שגם אם בעונה הבאה אני אצליח לזהות את הרוצח עוד בפרק השלישי זה יהיה הרבה הרבה יותר מבסדר.
אז האם "אפטר פארטי" הייתה הפארודיה על ז'אנר הבלשים שחשבנו שהיא תהיה? לא. היא גם לא בדיוק הייתה פארודיה מתמשכת על שלל ז'אנרים. במקום זה היא הייתה משהו קצת חדש וקצת ישן – מותחן "מי עשה את זה" שמכניס אותנו לראש של הדמויות שלו ומצליח לזרוק לנו שלל רמזים ויזואלים בתוך המוח שלהן. כמי שחובב בדיוק את הדברים האלה – היא הייתה בדיוק, אבל בדיוק, מה שהיא הייתה צריכה להיות וגם מעבר לזה. עכשיו נותר רק לחכות בציפייה דרוכה לעונה הבאה.
הערות אקראיות:
- הקטע הכי טוב של הפרק: הסיפור של מגי נפלא, המונולוג היה אדיר אבל בחייאת שהאפשרות של דאנר לבוא בהכי מתנשא שלה לבלש ג'רמיין שסתם הגיע היה התעלות רגשית.
- העונה הזאת בעצם ביססה שהרוצח יהיה מישהו מאלה שעל הפוסטר (גם בפתרון הסופי אבל מבחינת הרמזים שהיא פיזרה). מעניין אם הם ימשיכו עם זה הלאה ובאמת ימנעו את האפשרות שדמות שולית (אבל על אמת, לא כמו וולט) תתגלה כאחראית.
- כמו שציינתי בביקורת – לא באמת הרגשתי שמבחן היושרה של דאנר היה קשור לחקירה. אני מבין את הרעיון שהיא הייתה צריכה להבין האם הוא באמת מנותק מיספר אבל מה אם אניק היה משתנק תחת הלחץ? או סתם רגע מבולבל אחרי לילה מבלבל מאוד? וממתי המשטרה מעניקה מבחני ערך לחשודים? בקיצור, בעוד שמאוד נהניתי מהתגובות של ברט להאשמות נגדו ("לא רצחתי אף אחד בבית הזה. או בכל בית אחר!"), זה הרגיש קצת צעד שנועד לסחוט את הלימון טיפה אחת יותר מדי.
- כמו שציינתי בהתחלה מתישהו, מה שיפה בתעלומות זה השילוב בין סיפור התעלומה והסיפור האישי. קצת דחקתי החוצה את מעללי אניק, אבל הסיום שהעניקו לו היה בדיוק מצחיק ומרגש במקביל. גם סגירת המעגל של צ'לסי ("חברות?", "לא") ושל ברט הייתה נפלאה.
- מילה טובה לג'ניפר 1 ונד שהצליחו להיות דמויות משנה שנראו מספיק חשודות בשביל לעורר עניין אבל אף פעם לא באמת פרצו והיו באמת מוצלחות בדיוק ברמה שהן היו. מילה טובה גם לקאלפ, שותפה של דאנר, שיודע מתי להרים ומתי להוריד ובכלליות מצליח להתמודד איתה בדינמיקה יותר בריאה ויפה מנגיד, שרלוק הולמס וווטסון.
- השאלה הגדולה היא האם קאסט הדמויות יחזור לעונה הבאה. אני אניח שלא אבל כן. כלומר, אף אחד מהאנשים כאן לא יהיו שוב הנחקר בתעלומה חדשה – אבל מצד שני אפשרי שאנשים מהחבורה יחזרו להופעות קצרות (ואולי אפילו בעיקר כביצי פסחא לחדי עין. אם וולט לא מופיע כניצב בעונה הבאה אני דורש את פיטורי כל הצוות מאחורי הסדרה).
שתי הערות:
1. אני יודע שגם פרק 3 כבר יצא, אבל חשבתי שזה קצת "עמוס" להתחיל ביקורת עם 3 פרקים. הוא יגיע עד שייצא פרק 4.
2. לכל מי שרוצה לראות את הפרק הראשון אבל הוא מוכן לראות רק דברים ביוטיוב – מזל טוב, הפרק הראשון נמצא ביוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=P07_FHcRNEU
אז אני מבין שאני צריך להתחיל לראות את הסדרה.
(ל"ת)
בדרך כלל הביקורות האלה הן ספוילרים אז דילגתי לתגובות הייתי רוצה לשמוע שנייה ב"כן" או "לא" אם שווה לטרוח
שוט
כן
(ל"ת)
יש תודה :)
(ל"ת)
קרוס-רפרנס ל-Superstore?
כנראה לא מכוון בשום צורה, אבל היה משעשע לראות את ברט (אייק ברינהולץ) נגעל מהרעיון של גבינה מחלב אם, כשמרקוס (ג'ון ברינהולץ – אח של) מ-Superstore מנסה למכור את אותו המוצר בדיוק.
(מרקוס אגב, נגעל באותה מידה מהמוצר שהוא מנסה למכור)
על זה בדיוק חשבתי!
חשבתי שזה רפרנס ל"סופרסטור".
אבל בכלל לא ידעתי שהשחקנים האלה הם אחים! בדקתי בויקיפדיה ועף לי המוח עכשיו!
הימור שלי לגבי הרוצח:
נראה לי שזו תהיה זואי. למה? כי היא מוצגת כמו "הבחורה המושלמת", ונראה לי שהדמות שלה לא כזאת תמימה.
ופרק 3 היה נהדר. בן שוורץ היה מעולה.
סדרה ממש מסקרנת ואני מחכה לפרקים הבאים.
אני לא בטוח שזה יהיה זואי
אבל אני כן חושב שבעוד כמה פרקים היא תתחיל להיראות מאוד חשודה.
אבל אם כבר הימורים/ניחושים/עניינים יותר רציניים
ובהנחה שאין טוויסט סופר דופר מורכב כולם דחפו אותו-באו חייזרים או משהו: וולט.
זה גם הניחוש שלי
(ל"ת)
אבל זה לא קצת ברור?
הקטע של האאוטסיידר שתמיד מנסה לדבר ומתעלמים ממנו קלישאתי מדי כדי שלורד ומילר לא יעשו על זה איזה טוויסט. כרגע אני גם טים זואי.
אני חושש מכך
שיתברר שאין רוצח, אלא הוא פשוט נפל.
אני בהחלט בטוח שיש איזשהו טוויסט
אבל אני לא בטוח שזה מונע ממנו להיות הרוצח.
אני מסכימה שכרגע
זואי נראית כמו מועמדת די מוצלחת, אבל ההשערה שלי היא שהיא תיראה הרבה יותר חשודה בפרקים הקרובים, ואז יש פרק שמוקדש לה שסביר להניח ינקה אותה מאשמה כמו שהפרקים האחרונים עשו לדמויות המפתח שלהם.
אבל אולי מצפה לנו טוויסט בקטע הזה ודווקא מישהו שנתן את ״הצד שלו״ יתברר כשקרן. האמת שזה יהיה יותר מעניין מאשר אם מדובר בדמות שולית שלא זוכה לפרק משלה.
בסוף, האפשרות הראשונה שהוצגה גם תהיה הנכונה
הכובע של קסבייר נפל (אולי ברט באמת העיף אותו), וכשקסבייר הסתכל למטה – הוא איבד שיווי משקל ונפל.
אבל ברור שעד סוף הסדרה זה יהיה משחק סטנדרטי של whodunit. בגלל זה אני אפילו לא טורח לסמן ספוילר.
לא רק זה, אני מנחשת שוולט בכלל לא למד איתם בבי"ס
(ל"ת)
קודם כל תודה על ההמלצה
הסדרה תענוג עד עכשיו.
ופרק 3 היה מדהים. האם השיר הראשון צחק על המילטון? כי הסגנון המוזיקלי היה שונה לחלוטין, אבל לא ייתכן שזה לא היה מודע.
אני חושב שצריך להבהיר קצת על ההיי-קונספט של הסדרה.
אחת מההצהרות הבסיסיות של דאנר, ישר על ההתחלה, היא שכל אחד מספר את הסיפור שלו וחי את הסרט של עצמו. אז ברמת הטקסט, כל אחד מספר לה את הסיפור שבו הוא הגיבור, ובתור הגיבור הוא כמובן לא הרוצח, ואנחנו מקבלים סדרת whodunit בלשית. אבל ברמת הקונספט, הסיפור של כל אחד הוא סיפור בסגנון אחר. הסיפור של אינדיגו הוא ארט האוס; הסיפור של אניק הוא רום-קום; הסיפור של ברט הוא סרט אקשן. זה ההיי-קונספט; אין כאן שום פארודיה.
במקביל, אם נניח שכל מה שאנחנו רואים עד לרצח הוא סובייקטיבי, אז גם אין לנו דרך לפענח מי הרוצח לפני הסוף. זה אפילו לא לנסות לפענח את הרמזים, זה לפענח אילו מהרמזים הם בכלל נכונים.
וכמובן, מילר משקיע בסדרה את מירב היכולות שלו. מה שאומר שהיא ממש, ממש מהנית לצפייה.
עדיין על הגדר
– בינתיים רוב הקאסט לא הותיר עלי רושם מיוחד. טיפאני האדיש ואייק ברינהולץ לא היו מצחיקים בשום דבר שראיתי אותם בו עד כה, והרצף הזה לא נשבר כאן. ה-MVP של הסדרה מבחינתי עד כה הוא בן שוורץ, שהוא פצצה של אנרגיה וכיף ומשפר כל סצינה. מתישהו דאנר קוראת לו ה Obnoxious best friend ולמרות שהדמות הזאת בקלות יכלה להפוך למעצבנת, הוא ביי פאר האהוב עלי מהקאסט אז אני לא מסכים עם התיאור הזה.
– כמו כן, יש לי תחושה שלשותף של דאנר רצו ללהק את בילי מגנוסן אבל הוא בדיוק היה עסוק אז אמרו "תביאו מישהו דומה".
– הקטע מהסרט של "הול אנד אוטס" חמוד, אבל גם ברקע למטה יש כמה כותרות משעשעות.
– כמו שנכתב למעלה, כולם מספרים בלתי מהימנים אז מן הסתם יש הרבה חלקים סובייקטיביים. אבל גם יש אירועים שמתוארים ביותר מגרסה אחת וכנראה קרו באמת (ההתעוררות של אניק, הצעקה שלו למעלה). גם קפץ לי ההבדל שבגרסה של אניק הוא לוקח את הבקבוק מהבר בסוף השיחה של יאספר ואקסווייר ובגרסה של יאספר זה קורה באמצע השיחה.
– כמו שכתבתי למעלה, וולט נראה כמו הימור בטוח מדי. כרגע אני חושד בזואי, נראה מה יהיה בפרק שלה. חשוד אפשרי נוסף – נד (האסייתי). לא ידוע עליו הרבה בשלב הזה.
הפרק הראשון היה נחמד, השני סתמי ביותר והשליש המוצלח ביותר. כרגע אני עדיין על הגדר לגבי הסדרה, אבל אמשיך לצפות, בטח בהתחשב בכך שהפרק הבא צפוי להיות בסגנון אימה / מותחן.
זה נראה כמו אופן שחרור רגיל של סדרות
התחלת עונה עם שלוש פרקים ברצף, ואז מעבר לשידור שבועי. ככה למשל קרה עם פיסמייקר. יש בזה הגיון – נותנים לעלילה מספיק זמן להתחיל, בשלושה פרקים ברצף, ואז זמן להתפתח בקצב רגיל של פרק בשבוע. מעין חצי בינג'.
אני די בטוח שיספר עשה את זה.
מוזיקת הסקא הרועשת חיפתה על רעש הרצח והוא תכנת את זכרון מצלמות הוידאו להמחק כשמישהו נוגע בהם.
מישהו באמת מאמין שהמסרון מאקסבייר היה באמת מאקסבייר? ברור שזה שקר.
זו ההשערה שלי
אני לא חושבת שקסבייר השתין מהמרפסת.
זה היה נוזל אחר, כנראה מה שהיה בבקבוק של צ'לסי.
אני בטוחה שבדומה למה שקרה בין אניק לברט, כל הרמזים עוד יקבלו משמעות אחרת. הסמס אולי לא היה מיועד ליספר, והמכתב הוא בטוח לא מכתב איום כלפי קסבייר.
מה שבטוח, בינתיים מלא כיף ואני חושבת שעוד יהיה מעניין. טוויסט נועז יהיה אם הבלשית דאנר פשוט לא תצליח לפתור את התעלומה ותצטרך להעביר את התיק לבלש שמגיע מחוץ לעיר.
זה הבעיה בזה שזה בא כסדרה. אין מצב שמישהו לא יעלה על הפתרון כאפשרות, ואז הגילוי תמיד יהיה פלות מרשים. לכן זה צריך להיות סרט כך שאין זמן לחשוב
אבל זה גם קצת העניין
לפחות פה, מי רצח את אקסבייר זה לא באמת הHOOK, מה יהיה הלאה זה ההHOOK, הסדרה פחות מעוניינת בלספר תעלומת רצח אלא יותר בלהראות הבדלי פרספקטיבה של אנשים, ואין דרך יותר טובה מלשמוע צד של כל אחד מאשר חקירת רצח
אולי
כלומר, זה מאוד תלוי בסדרה אבל נגיד "רק רציחות בבניין" התמודדה עם העניין הזה יפה: עד הפרק האחרון כולם ידעו אמנם מי מאחורי הרצח, אבל היו הרבה תעלומות שהפרק האחרון צריך לפתור ובעיקר שאר דברים שהתגלית גררה.
אז אולי נגלה מי הרוצח ואולי לא. אולי הסדרה תגלה לנו בעצמה בפרק הבא והדברים יתגלגלו אחרת משנצפה. אולי שאלת הרוצח היא לא רלוונטית. אני מסכים שזה יותר מסובך מ"סתם" סדרה דרמטית, אבל זה לא אוטומטית "בעיה". זה יותר "קשה", וזה מצריך סוג חשיבה שונה – אבל זה לא בעיה.
אני חושבת שזו ״בעיה״
רק אם אין בסדרה יותר מדי מעבר לטוויסט ולשאלת ״מי הרוצח״.
האם זה באמת המצב בסדרה הזו? כרגע בקושי איכפת לי מי הרוצח ואני לא בהכרח בונה על איזה סיום מפתיע שישאיר אותי עם פה פעור. אני לא צופה בסדרה בשביל לגלות מי הרוצח, אלא בגלל הדמויות המשעשעות, הדינמיקה והטייק המרענן על קונספט ראשומון.
כל אלה דברים שלא מושפעים כמעט מזהות הרוצח בסוף.
בעיני, סדרות טובות הן כאלו שגם אם יש בהן מיסתורין וטוויסטים והפתעות, עיקר הסדרה הן הדמויות והעלילה שנטוות ביניהן. ברגע שכל מה שמעניין בסדרה זה לגלות איזה אלמנט נסתר (מה שנקרא היום mystery box), היוצרים פשוט משחקים תופסת אינסופית עם תיאוריות המעריצים, והתוצר הסופי הרבה פעמים נפגע (ראה ערך ווסטוורלד). עדיף להחליט מראש שהמיסתורין, אם קיים, הוא לא העיקר ושגם אם כולם יגלו אותו לפני שנחשף בסדרה, זה לא יהרוס יותר מדי.
טוב, אז אחרי ארבעה פרקים,
וולטר נבנה כל כך בתור חשוד, והוא באופן כל כך ברור רד הרינג, שבינתיים אני לא יודע אם אני לא זוכר אותו מהסצינות שמתרחשות אחרי הרצח כי הוא אכן לא היה שם וזה חשוד, או כי אפילו אני פשוט לא שם לב שהוא נמצא שם.
כן?
אני אתאכזב אם התשובה תתגלה שזה מישהו שהוא לא מהמסיבה: הרבה מהעניין במותחנים זה להציג תרחיש ואז לתת לצופים ולבלשים "להתחרות" מי מגיע לשם קודם. לא כל העניין (ואני חושב שהעיקר בסדרות מתח זה לא בדיוק רגע הגילוי, אלא מה קורה אחר כך – ראה ערך "רק רציחות בבניין" שהגילוי היה מעט מאכזב, אבל כל מה שקרה לאחר מכן פיצה על זה לחלוטין), אבל הרבה מזה. אם יש דמות סודית שעד כה (חצי סדרה) לא ראינו והיא בעצם הרוצח זה יהיה, נו, מעצבן. הרי אנחנו היינו יכולים לנחש את זה אם בכלל לא ידענו שהוא קיים?
כלומר, כן
אבל אני לא בטוח שהגילוי לגבי כל אחד מהם יהיה יותר מעניין דווקא. בסופו של דבר, זה צריך להיות מישהו ממי שראינו. ראינו מעט אנשים, אז יש מספר אפשרויות די מוגבל – אבל, נו, זה הקטע. בקיצור, צריך לחכות לסוף.
איך לא ברור לכם שהרוצח הוא...
האיש שמופיע בכל פרק אבל אף אחד לא זוכר איך קוראים לו.
סתם…
זה הימור שלי
בואו נדבר על וולט:
מה הסיפור שלו? איך זה שכולם כולל כולם בקושי זוכרים אותו מהתיכון?
אולי הוא בכלל מתנקש מקצועי שנשכר לחסל את הנרצח?
הסיפור שלו, של החננה הביישן שמנסה להתחבב על חבריו לשעבר- משהו שם צורם.
אני די מקווה שהוא יקבל פרק משלו וכמה דברים יובהרו. אישית אני אשמח מאד לגלות שגם אם הוא היה שקוף בתיכון- בימנו הוא משהו יוצא דופן כמו אסטרונאוט, סנטור או ברון סמים מטיל אימה.
אתה מתכוון, מולט.
(ל"ת)
בוודאי שאפשר לפקפק
בהחלט ייתכן שיש אנשים שראינו את הסיפור שלהם ויתברר בדיעבד ששיקרו או השמיטו פרטים, אני אפילו מצפה שזה יקרה. אבל שתי הדוגמאות האלה ספציפית לא מרגישות לי משכנעות.
או במילים אחרות – אני מאמינה שההסבר של צ׳לסי ל״שיכרות״ שלה הוא אמיתי, ושהמניעים של זואי הם כנים ולא נסיון ערמומי להפיל את אניק בפח.
אבל נחיה ונראה.
זאת הבדיחה, כמובן
(ל"ת)
אני מודה
שקראתי את התגובה, שאלתי את עצמי מי צריך את ההסבר הזה, ורק אז קלטתי שנוספה ביקורת על פרק 5 ושזה בתגובה לשאלה שהופיעה שם.
עכשיו אני באמת לא בטוחה אם השאלה הייתה רצינית או רטורית.
אני לא יהונתן
אבל אני די בטוח שהשאלה רטורית. ההתעלמות מוולט היא גאג חוזר לאורך כל הסקירה לפרק הזה.
טוב, אז כמובן שהבדיחה עברה לי לגמרי מעל הראש
אני אלך להתבייש בפינה
אבל איך זה שהם עדיין לא זוכרים את וולט?
למען השם, גם אם הבחור היה שקוף בתיכון- הם לא אמורים לפחות לזהות אותו? הם רק בוהים בו כשהם מנסים נואשות להיזכר מיהו. לי זה ממש חשוד.
הם חבורה של אנשים שנוטרים טינה כבר שנים אחד לשני, אז אם הם כל כך אובססביים לתקופת התיכון איך זה שאקסבייר נהיה מלך ואילו וולט שוב נשכח?
ומי הבלש המהולל שצריך לבוא בבוקר ולפתור את הכל? אולי הוא כבר נמצא שם? למה טיפני האדיש כזה בלחץ לפתור את התעלומה לבד?
אה, והעוזר שלה, מה הסיפור שלו?
או שהיא כמעט ולא לוחצת על אף אחד מהחשודים
ומתעלמת כאשר חשוד נודניק במיוחד מפריע באמצע החקירה שובו שוב. או העובדה שהיא בכלל לא ממקדת את החקירה על הרגעים שקרובים לרצח או על ראיות פיזיות כלשהן. כאילו אנחנו בעולם שבו יש אפס עדויות פורנזיות ושום עדויות מהזירה – רק צריך למצוא למי היה את המניע (כולל לחפור עוד ועוד עשרות שנים אחורה) והכל יפתר. בחיי שעלילות החקירה ב"ברוקלין 99" היו יותר אמינות, ושם אפילו לא היה אף פעם ניסיון אמיתי ליצר מתח ארוך טווח סביב תעלומה.
להגנתה ולהגנת הסדרה
ענייני מז"פ וראיות פיזיות לוקחות זמן, והעלילה הזאת מתרחשת בלילה אחד.
כלומר, ב"ברוקלין" יש את הפריוולגיה של כמה וכמה ימים להסתדר ולמצוא ולהתארגן סביבן. כאן? אין. זה בכוונה ככה, כמובן.
כמו כן, בנוגע לשאלה של ההתנהגות שלה – אני חושד (ואולי טועה) שהסדרה תבהיר כמה עניינים בנוגע לזה. כמו שאמרתי בהתחלה, דאנר נראית לא פעם כמי שמשחקת אותה טמבלית יותר ממי שהיא טמבלית. אבל אני מניח שנגלה.
שזה כמובן משאיר את הבעיה אולי הכי חמורה
איך לעזאזל הדבר הראשון שנעשה הוא לא להוציא את כל האנשים מזירת הפשע ולאטום אותה? לא רק שהיא מזוהמת להפליא, האנשים שמזהמים אותה הם החשודים עצמם. שוב, הכל כאן קטנוני, אבל זה כל כך רחוק מכל מה שאנחנו יודעים על חקירה אמיתית, שזה יוצר סוג של זלזול בשאלת ה-whodunit, ומשאיר אותי לפחות להנות אולי מהדרך, אבל גם קצת אדיש לתוצאה.
זאת שאלה יותר טובה
(ל"ת)
טוב, במקרה הזה,
עלילת whodunnit היא לא עלילה משטרתית, היא עלילה בלשית. אתה לא רואה את הרקול פוארו מבצע סגירת זירה עד שהמז"פ יגיע, נכון?
כן, וזאת סיבה אחת לירידת קרנם של בלשים
ועליית קרנם של המשטרה – עם הטכנולוגיה הנכונה (קרי, מז"פ), לא באמת צריך יותר הרקול פוארו-ים בעולמנו.
"אפטר פארטי" מנסה למצוא דרך להחיות את ההרקול פוארו-יות של כל העסק, אבל כאמור – קצת מסתבכת בקצוות הטכניים של הפער בין איך שחקירה כזאת הייתה מתנהלת ואיך שהיא מתנהלת בסדרה.
כן אציין שאפשרי שהמז"פ לא רצו לסגור את כל הבית, רק את הזירות הכי מיידיות לרצח (קרי: החדר/מרפסת שלו, החוף) – אבל זה נראה לי לא אחראי בעליל.
שכחתי לסמן ספוילר לפרק 6 בתגובה שלי. סליחה.
(ל"ת)
נראה לי שהרוצח כבר ברור בשלב הזה
היו לזה כבר התייחסויות מצד כמה דמויות, מול הפרצוף שלנו כל הזמן הזה: אחד ההיפופוטמים מהסרט "Hungry Hungry Hippos" שכנראה קיבל יחס גרוע מאקסווייר וחזר כדי לנקום.
הוא איבד את הגולות שלו!!!
(ל"ת)
דברים שמגלים ברדיט
מסתבר שבכל פרק הוחבא ברקע כתובת של "לא ה____" ששוללת את אחת הדמויות. הוחבא – נע ממורס קוד בפרק הראשון, דרך קוד דגלים ועד סתם החבאות אובר מתוחכמות.
תהנו (בתגובות יש תגובה לכל רמז).
https://www.reddit.com/r/TheAfterPartyTV/comments/st4t6s/not_thecompilation_thread_spoilers/?utm_medium=android_app&utm_source=share
אוף
כשהלינק הזה פורסם נכנסתי רק כדי לראות מי נפסל בפרק האחרון, ואז החלטתי לא להמשיך לקרוא כדי לא לקבל רמזים נוספים לגביי מי הרוצח.
בשנייה לפני שיצאתי, העין שלי קלטה את התגובה הראשונה שבה נכתב ״זה חייב להיות יספר.״ כנראה בהסתמך על כל השמות האחרים שנפסלו עד אז.
אז אוף.
הפרק עם דאנר הוכיח משהו אחד-
שיש לה מספיק הגינות ויוזמה לשמוע את כל הצדדים ולא לקפוץ למסקנות מוטעות רק כי זה קל. אפילו שזה עלה לה בקריירה, לפחות חפה מפשע לא ישבה בכלא.
לכן מבחינתי זה היה פרק מעניין ומהנה. וזה עזר לי להבין למה היא פועלת כמו שהיא פועלת.
תופעת לוואי מעניינת של האפטרפארטי-
ארץ נהדרת כתבו גם הם תעלומת רצח.
מומלץ גם למי שלא ראה, זאת קומדיה טובה בלי קשר.
השערה פרועה בנוגע לפאה הבלונדינית
בסדרה כולה יש שתיים וחצי דמויות משמעותיות עם שיער בלונדיני:
החצי – אקסבייר, עם שיער חצי מחומצן.
השנייה – אומה משהו שנרצחה, אשתו של ווהן יוצר סדרת המשטרה.
והראשונה היא כמובן הול מהביופיק על הול ואוטס!
כלומר, יתכן שהפאה נמצאת בחדר של אקסבייר כמזכרת מהסרט ומסיבה לא ידועה מצאה את דרכה למטה.
(אולי אקסבייר בכלל תפס מישהו גונב אותה מחדרו?)
אחרי אחרי המסיבה
הסדרה חודשה לעונה נוספת.
בהחלט.
זה התחיל בתור פארודיה על חקירת רצח, אבל הפך להיות whodunnerit נהדר.
הסוף קצת מאכזב, לא?
משום מה ציפיתי למשהו יותר מסעיר. חשבתי שיהיה איזה טוויסט שיעיף לי את המוח.
טוב, נו. לפחות זו הייתה סדרה חמודה ומעניינת. גם זה משהו.
הסבר לא-מטומטם למה קרה שם זה לגמרי מעיף את המוח.
תודה על ההמלצה! נהניתי מאוד.
היה נחמד
הייתי כנראה יותר נהנית אם זהות הרוצח לא הייתה מספויילרת לי כבר לפני יותר משבוע, אבל מה לעשות.
בכל אופן, זה היה חביב פלוס, מקווה שבעונה השנייה יהיו לא רק חשודים שונים (מן הסתם) אלא גם חוקרים שונים. טיפאני האדיש היא מסוג השחקנים שכל רגע שהיא על המסך נקלט בתור ״טיפאני האדיש משחקת״, ולא מאפשר לי לשקוע או ״להאמין״ בדמות.
טוב אז צפיתי בפרק הראשון ולא סגור אם בא לי להמשיך.
בתכלס די נמאס לי מסדרות קלילות שהן לא באמת מצחיקות, אין להן יותר מדי בשר או תוכן ועשויות באופן חביב כזה. לאחרונה יש לי פחות זמן לטלוויזיה אז בא לי שכל סדרה שאני נופל עליה תהיה מינימום היורשים (טוב זה לא אפשרי כי היא הדבר הכי טוב שמשודר ב4 שנים האחרונות). האם זה משתפר? טיפני האדיש מתעלה מעל השטיק הטיפני האדישי הקבוע שלה. הבדיחות נהיות מצחיקות מתישהו מעבר לדיאלוג מתיש על אסקייפ רום. יש לסדרה משנו מעניין לומר על הזאנר שהיא פועלת בו או שהיא עושה שימוש מעניין בו ? כי אם זו סתם סדרה פרווה כמו יש רוצחים בבניין אז עדיף לי לדלג.
מעניין אותך לפתור תעלומת whudunit אמיתית?
(ל"ת)
בעיקרון כן, אבל רק אם זה כחלק מחבילה. אם זה עשרה פרקים של רק לפתור וwhodunit
אז לא בטוח שווה את הזמן שלי.
אוקי
הסדרה היא שילוב של whodunit עם ראשומון. חוץ מזה שכל פרק מוצג בז'אנר אחר ככה שמשעממת היא לא.
לדעתי היא שווה את הזמן שלך, אבל זאת כמובן החלטה שלך. הקאץ' הוא רק שכל פרק שונה מחברו ולכן החלטה אחרי פרק אחד היא לא מאד מנומקת.
כנראה פשוט מאד לא אהבתי
את הדמות של אניק של החנון המאוהב ועוד פחות את הפארודיה השטחית על סרטי ארטהאוס (״בוא נעשה שחור לבן וניצן לאינדיגו להגיד שבני אדם שקי בשר מרקיבים). פשוט היא נרגישה לי ממש לא חדה כך שחשדתי שהטיפול בזאנרים אחרים גם לא יהיה חד. אם הרמה משתנה לטובה אולי אנסה עוד קצת. (אבל באמת שבדיחות האסקייפ רום, אגב טרנד שכבר התיישן ממזמן, גרמו לי ללחוץ pause ולחשוב אם בא לי להישאר עם הסדרה הזאת).
טיזר לעונה 2!
עולה ב 12.7
https://mobile.twitter.com/DiscussingFilm/status/1645793493221261317/mediaViewer?currentTweet=1645793493221261317¤tTweetUser=DiscussingFilm