רב סרן רוי מקברייד (בראד פיט) הוא האדם הכי טוב במערכת השמש. הוא אסטרונאוט, הוא לוחם, הוא לא חש פחד והוא נראה כמו בראד פיט. האדם היחיד שיותר טוב ממנו הוא כנראה אבא שלו, קליפורד מקברייד (טומי לי ג'ונס, כי רוברט רדפורד כבר פרש ממשחק). מקברייד האב היה מפקד של משימה ארוכת טווח שמטרתה לבחון את קיומם של חיים חייזריים מחוץ למערכת השמש, והסתיימה בהיעלמות שלו ושל הצוות שלו לפני עשורים.
הדבר הותיר את מקברייד הצעיר עם קשיים רציניים ביצירת קשרים עם בני אדם אחרים ועם מספיק דדי אישוז בשביל שלוש עונות של סדרה ב-HBO. למזלו הרב, יד הגורל מספקת לו הזדמנות לפתור את הבעיות האלו – נחשולי אנרגיה עצומים מסתוריים מעומק החלל משבשים את הטכנולוגיה על פני כדור הארץ ובשאר המוצבים של האנושות במערכת השמש, ומאיימים למוטט את התרבות האנושית. בפיקוד החלל משוכנעים שהדבר קשור איכשהו לטכנולוגיה הלא-כל-כך יציבה שהניעה את החללית של מקברייד האב ושולחים את ג'וניור בעקבות אביו האבוד – מהארץ לירח, מהירח למאדים ואולי עוד מעבר לו.
"אד אסטרה" הוא אמנם סרט מדע בדיוני יקר יחסית עם אולפן גדול מאחוריו (פוקס המאה העשרים, שניה לפני שדיסני קנו אותם), אבל אל תבלבלו בינו ובין "מלחמת הכוכבים" או "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" (מישהו עוד זוכר את הסרט הזה?). הוא לא רוצה להיות מותג, הוא רוצה להיות סרט רציני ופילוסופי שאמנם מתרחש בחלל החיצון אבל העניין האמיתי שלו הוא בנפש האנושית, כמו "סולאריס" או "המפגש" או "2001: אודיסאה בחלל". לשם כך הוא מאמץ את האלמנטים השטחיים שמפרידים בין סרט מדע בדיוני "סתם" ובין סרט מדע בדיוני "איכותי": בעיקר שתיקות ארוכות שמופרות מדי פעם בהרהורים עמוקים-לכאורה של הדמות הראשית ושוטים איטיים וארוכים שבהם לא קורה יותר מדי. החלל, בחוצפתו המדויקת פיזיקלית, אפילו נשאר בשקט רוב הזמן (חוץ מהרגעים בהם זה לא נוח למתח הדרמטי ואז יש בו יותר רעש מסרט של "מלחמת הכוכבים").
כדי לגרום לכל העסק להיראות איכותי ומרשים הביאו את הויט ואן הויטמה, הצלם של "בין כוכבים" (ושאר סרטי כריסטופר נולאן מאז). יש רגעים שבהם הסרט מצליח לשחזר את אותן האיכויות מהיצירה ההיא של נולאן – הוא עוצר נשימה, ושום הוצאה לא נחסכה מהעיצוב והאפקטים המיוחדים, שגורמים לאנשים להיראות כאילו הם באמת מרחפים בריק או ניצבים על פני גוף שמימי עם כבידה שונה. אבל ככל שהסרט התקדם ההערכה שלי לויזואליה, שעזרה להעלים עין מהבעיות האחרות, התחלפה בשעמום. זה יפה, כן, אבל זה יופי חלול, חלק וחסר טקסטורות. בין אם אנחנו בכדור הארץ, בנמל חלל מאוכלס היטב או בספינה חבוטה – להכל יש אותו מראה מתועש, כאילו צוות ניקיון בדיוק עבר שם. אפילו ההריסות נראות אסתטיות.
זה גם תיאור טוב בשביל הסרט כולו – יפה ומרהיב אבל חסר תוכן. בראד פיט, שממש לא מזמן נתן הופעה מגוונת ורבת חיים ב"היו זמנים בהוליווד", מגלם פה אדם כבוי שמצבי הרוח שלו נעים בין עצוב לזועף. השחקנים האחרים בסרט, ביניהם אושיות כמו רות' נגה ודונאלד סאת'רלנד, עושים עבודה רעה באותה מידה. קשה להאשים אותם, מכיוון שהתסריט לא ממש נותן להם משהו לעשות חוץ מלמלמל ביראת כבוד "אתה מתכוון הבן של ה-קליפורד מקברייד?" משל באטמן (או לפחות רובין) בכבודו ובעצמו עלה לסיפון. אנשים שאמורים להיות די חכמים – אתם יודעים, אסטרונאוטים, מדענים בכירים – מפגינים פה אינטליגנציה של למינג ובערך אותה רמה של יצר הישרדות. אילו הייתם אומרים לי שכל האסטרונאוטים בסרט שוגרו לחלל במטרה לפטור את כדור הארץ מהאנשים הטיפשים ביותר, הייתי מאמין לכם.
עוד דבר שהתסריט לא טורח לעשות זה ליצור עולם אמין במיוחד. נאמר לנו שהסרט מתרחש "בעתיד הקרוב". אני לא יודע מה ההגדרה של התסריטאים ל"עתיד הקרוב", אבל בשלי אין לאנושות מושבה פעילה ומסחרית בירח, ומסע בתוך מערכת השמש הוא עדיין לא נפוץ מספיק בשביל להיתקל סתם כך בספינה במצוקה באמצע הדרך למאדים מבלי לתהות מה היא בדיוק עושה שם. אני לא אסטרונום או פיזיקאי, אבל לא צריך להיות ניל דגראס טייסון כדי להבין כמה חלק מהדברים פה פשוט לא הגיוניים. למשל פיראטי-חלל, שקופצים לרגע כדי לספק סצנת אקשן ואז נעלמים כאילו בלע אותם חור שחור. מה הם עושים שם? האם הם מתקיימים רק מלשדוד ספינות שעברו במקרה בסביבה? מאיפה להם הטכנולוגיה להתמודד עם כוחות צבאיים? לתסריטאים הפתרונות.
כל אלו עוד היו נסלחים אם היה לסרט משהו מעניין להגיד – על האנושות, על הצורך שלנו לחפש חיים אחרים, על יחסים בתוך המשפחה, על התיעוש של המסע בחלל, על משהו. החלל גדול ועצום וכביר ומרהיב, אבל כל מה שמעניין את הסרט הזה הוא איך גבר אחד יצליח לתקן את היחסים השבורים עם אבא שלו. מכירים את כל הסרטים האלו שבהם האבא הוא איש עסקים מצליח שלא מקדיש מספיק זמן לבן שלו והבן גדל ונהיה מריר? אז ככה, רק על סטרואידים ובחלל.
עם כל היומרה האינטלקטואלית שלו, סיימתי את "אד אסטרה" בתחושה שראיתי סרט טלוויזיה של הולמרק. העתיד שבו נראה קצת כמו העתיד שדמיינו בשנות החמישים של המאה הקודמת: בלי האינטרנט אבל עם מכוניות מרחפות ומושבות על הירח. כשהוא רוצה להפחיד הוא עושה "בו!" כל כך זול שהייתי מתפלא למצוא אפילו בסרטי אימה שהופצו ישר לנטפליקס. אני לא יודע כמה מהפאשלות שייכות לג'יימס גריי וכמה שייכות לאולפן, שקוטע את הקצב המהורהר של הסיפור פעם אחר פעם בפיצוצים ומכות רק כדי להעיר את הצופים. אבל התוצאה הסופית היא סרט שמצליח להיות מתנשא, משמים ומטופש להפליא בו-זמנית. זה די פתטי שכל הסיפור האפי הזה מסתיים בנפיחה קטנה וחסרת משמעות.
שממון
אני לא מעלה שמשתעממים בקולנוע,אני יכול לשבת בסרט רע ועדיין להנות ממנו.
אבל אד אסטרה היה הפעם הראשונה אחרי הרבה, אבל הרבה שנים שממש סבלתי בסרט.
איך יש לזה ביקורות כל כך גבוהות?!
סרטים משעממים תמיד מקבלים ביקורות טובות, אקסיומה…
צודק בהחלט.
מתיימר להיות כמו אודיסאה בחלל, סולאריס והמפגש אבל כושל לחלוטין. גם אם הוא אמור להזכיר את
להציל את מארק וואטני הוא ממש לא כזה. האחרון היה סרט על הסתגלות האדם לסביבה עוינת בחלל ויכולות שרידותו שם. אד אסטרה הוא בעל פוזה ללא אמירה. הוא כן מזכיר את בלייד ראנר השני שגם קיבל ביקורות אוהדות לא מוצדקות.
פשוט סרט משעמם
בתור מישהו שמאוד נהנה מבין כוכבים ואוהב את אודיסאה, הסרט הזה שיעמם אותי נורא.
עד כדי כך ששקלתי לצאת לקראת הסוף.
הייתי יכול לגמרי להסתדר עם הבעיות הסרט אם לא הסוף הסתמי
הסרט הזה יומרני מדי, איטי מדי, מתיש וכו', אבל הוא כן מדהים ויזואלית ומעמיד במרכזו סיפור מעניין וגם מקבל הופעה אדירה של בראד פיט, הוא גם בונה מתח בצורה מצויינת לסוף, ואז מגיעה הסוף והוא כל כך סתמי שזה הופך את כל הסרט שבא לפניו למאכזב ורע במקום להרים את היצירה הזאת ולהצדיק את קיומה.
רגע, מה?
הסרט עכשיו יצא לקולנוע. באיזה טיסה ראית אותו שמשדרת במקביל סרטים שיצאו לקולנוע?
טיסה לירח, כמובן
(ל"ת)
(: קרוב.. לסין
(ל"ת)
לא ברור
לא ברור 1) את הסרט הזה חובה לראות על מסך גדול. הכי גדול שאפשר. לראות אותו בטיסה (לפטופ? מסך הבידור במושב שלפניך) שקול ללקרוא את התנ"ך במיקרופילם ולהתאונן על אכזבה.
לא ברור 2) "אם אני בוחר להשקיע זמן במקום לישון אני דורש…" ??? מפיקי הסרט מודים לך על בחירתך להשקיע זמן, ומתנצלים על אי עמידה בדרישותיך. ולגבי "פחות שעמום" – אתה יודע, זה עניין מאד, אבל מאד, סובייקטיבי. אני הייתי מרותק למסך ולא חשתי שעמום לרגע. סיפק לי עניין בשפע.
לא ברור 3) "מהתחלה וממש עד הסוף, ציפיתי לחייזרים" – נו, אז ציפית? הרי מפיקי הסרט כבר התנצלו על אי עמידה בדרישותיך. אבל אם היו עומדים בהן, היו נאלצים להתנצל על אי עמידה בדרישותיי שלי. הרי אני לא ציפיתי כלל, לא בהתחלה וממש לא עד הסוף לחייזרים. מבחינתי זה בכלל לא היה הנושא ומוקד עניין כאן. החלל כאן הוא יותר מטאפורה לחללים שנפערים בנפשות. לא מצפה למצוא חייזרים בנשמה שלי או של כל אחד אחר, לצורך העניין (למעט, אולי, קוואטו).
לא ברור 4) לא ציפית לסרט "נוגה וקודר על אנשים עצובים ושקטים" וכו' (בכוונה דילגתי על ה"מאוהב בעצמו"). שוב ושוב ושוב – אתה מלין על פער ציפיות, בין ציפיותיך לבין ציפיות הבמאי. לא ברור על מה אתה מלין. פשוט התאם את הסרטים שאתה בוחר לציפיותיך והימנע מאכזבות מיותרות. אני דווקא מאד נהניתי מסרט זה (וגם מ"האדם הראשון", שגם הוא נוגה, קודר ועל אנשים עצובים ושקטים). חייזרים, רעש וקפצונים יש בשפע סרטים אחרים. מדוע התלבשת דווקא על "אד אסטרה"?
יותר מכל יש כאן תחושת החמצה
לסרט היה פרמיס ממש מצוין לדעתי והוא בוזבז על תסריט מרושל ולא עמוק מספיק על השאפתנות האנושית ועל יחסי הורים-ילדים. אני חושב שבראד פיט נתן משחק מצוין אבל הסרט נעדר את הגרנדיוזיות הנדרשת בשביל מסע בין כוכבי הלכת של מערכת השמש. וחבל, כי חיכיתי לו כמה חודשים טובים.
סרט מעולה . ראוי לאוסקר .
סרט מעולה והוא בכלל לא על חלל .
החלל משמש משל לכך שאדם יכול להיות מנותק כמו אסטרונאוט , גם בחברת בני אדם.
זהו מסע נפשי פנימי שהגיבור עובר עם עצמו מול דמות אב.
ובתהליך הזה הוא משתחרר ומחלים.
המשחק של כולם מעולה . במיוחד בראד פיט , באספקט אישי – מייד חושבים על הגירושים שעבר לא מזמן והטיפול באלכוהוליזם והטקסטים בסרט הם כמו בקשת מחילה. אפרופו…גם השחקנית המגלמת את זוגתו דומה לאנג'לינה ג'ולי .
לדעתי מגיע לו אוסקר …המון צילומי קלוז אפ. ממש מאתגר לשחקן.
כמובן אסתטיקה וצילומים מרהיבים.
אז יש סרטים שאני יודעת שאני לא אראה
אז אני קוראת גם את ההודעות המספילרות, ואני חייבת לציין שהפסקה הראשונה נשמעת כמו אחד מהסיכומי סרט המומצאים שאפשר לראות פה בכל מיני דפי סרטים.
צחקתי בקול.
תכל'ס נשמע פנטסטי
קנית אותי סופית ב"קופים בחלל". לא שאני אראה את הסרט כי יש דברים יותר דחופים, אבל נשמע מגניב.
אני קולט עכשיו שמה שכתבתי גורם לסרט להשמע כמו פאלפ מד"בי מהנה
אבל הוא לא. זה סרט כבד ואיטי שלוקח את עצמו מאוד ברצינות. מדי פעם יש הבלחה של קצת אקשן כמעט סלפסטיקי, ואז הוא חוזר להיות איטי ונמרח. זה כאילו נתנו לשני במאים לביים שני סרטים, וכל אחד ביים סרט אחר ואז ערכו אותם ביחד. אם אתה רוצה לראות את הסרט "הרפתקאות הזויות בחלל עם בראד פיט" שמסתתר בתוך אד אסטרה, יש מצב שאפשר לייצר fan edit שעורך החוצה את כל החלקים המשעממים וישאיר בפנים לפחות 40 דקות של פיצוצים.
לא צריך להגזים
הסרט מחולק ל-24 סצינות באורך 3-7 דקות כל אחת, כן יש 2-3 סצינות קצת מרוחות ומעצבנות, בעיקר לקראת הסוף, אבל הן לא צמודות זו לזו וזה רחוק מאוד מלהיות סרט איטי ומרוח.
אוקיי, כולכם צודקים והכל
אבל זה סרט פאקינג יפהפה מה זה הדברים האלה
לגמרי נכון, בלשון המעטה. חלקו הראשון של הסרט מעורר ציפיות, מותח ומרתק – רק כדי לקבל בהמשך אפס וכלום. גרוע זו מילה עדינה לתיאור הפיאסקו הזה.
כל הדמויות בסרט, במשך כל הסרט, מדברות בטון של טקסטים בטקס יום השואה.
שבר אותי.
אני די נהניתי מהסרט
מחלק מהביקורות השליליות חששתי שמדובר בסרט משמים ומרוח, נטול עלילה ומלא בסצינות מתות, וממש לא כך. כן, ברור, אם אתם אנשים שמסוגלים לראות רק רובוטריקים ולא מסוגלים לצלוח 5 דקות של קולנוע ללא אקשן אז זה לא סרט בשבילכם, אבל מעבר לכך זהו סרט מסע-הרפתקאות-אקשן לינארי (קצת אולד סקול) שלא מאכזב ברגע שמבינים את מהותו, ואני אוהב את הז'אנר, בין אם הוא מתרחש במדבר, בקוטב הצפוני או בחלל.
זה נכון שאפשר לדבר על "שני סרטים" לפי הנוסחה הידועה של סרט שברובד הראשון אמור להיות מסחרי וברובד השני אמור להיות סרט "עמוק" שיקלע ללבם את המבקרים, אבל אני כצופה "פשוט" התמקדתי בעיקר ברובד הראשון והתעלמתי מהקשקושים הפסיכולוגיסטיים על יחסי אב ובן שלא מבזבזים עליהם זמן רב, והצלחתי ליהנות.
לא שאין בעיות בסרט, זה סרט שסובל מבעיות עריכה קשות. למשל, יש סצינת אקספוזיציה מרכזית בתחילת הסרט שכוללת שיחה שבה נחשף מידע רב. ברור שצולמו גרסאות שונות לסצינה הזאת, ובסופו של דבר הבמאי החליט לתת לנו את הגרסה המקסימליסטית שבה פחות או יותר נחשף הכל כבר בשיחה הזאת. אפשר לראות את התפרים, שלפעמים הם קצת גסים, בהמשך הסרט, שממנו עולה שבמקור היינו אמורים לדעת הרבה פחות בתחילת הסרט וחלק משמעותי היה גילוי פרטי מפתח על כל הדרמה שמלווה לכך, וכל זה לא קורה עקב טעויות עריכה שכנראה נבעו מקבוצות מיקוד ומאנשים שאמרו "לא הבנו כלום".
יש גם בתסריט עצמו חור גדול מאוד, הסיבה שניתנת בסרט ליציאה של בראד פיט למסע פשוט לא מחזיקה מים ולא עומדת בשום בחינה רציונלית מינימלית. ייתכן שגם כאן מדובר בטעות עריכה, יכול להיות שבמקור ניתנה סיבה טובה יותר. גם בהמשך הסרט יש כמה החלטות מרכזיות שמניעות את העלילה שאין בהן שום היגיון.
יש בסרט בערך 5 סצינות אקשן מובהקות (אם נגזיר סצינת אקשן ככזו שבה חייו של הגיבור בסכנה והוא חייב להגיב מהר עם תנועות מצלמה מהירות), מתוכן 2 מאוד מרשימות ומושקעות (האנטנה והרוברים).
למרות הפגמים, זה סרט מושקע, מצולם יפה, כמה סצינות אקשן טובות, משחק טוב, סיפור לינארי פשוט ואפקטיבי. לא קשה ליהנות ממנו.