מצאנו באינטרנט 103: אבל הפעם זה אישי נגדי

1. והרי החדשות ועיקרן תחילה: ג'יימס בונד מת! טוב, הוא חי רק פעמיים, ואז מלוהק מחדש, ואז אין לו זמן למות או משהו. אבל הפעם כולנו משוכנעים שהוא גמור, או לפחות באזור מסוכן. החדשות סיפקו את הטלטלה הכי גדולה בפרנצ'ייז הוותיק הזה: השליטה בבונד עברה לאמזון, מה שהפך ליום אֵבל בקרב המעריצים.

צריך לחזור קצת אחורה בהיסטוריה כדי להבין כמה האירוע הזה גדול, אז אנסה לספר על תולדות הפרנצ'ייז בקצרה: בתחילת שנות השישים, הצמד אלברט ר. ברוקולי והארי זלצמן רכשו את הזכויות לכמעט כל ספרי ג'יימס בונד של איאן פלמינג, והפיקו מהר את "ד"ר נו". עם השנים הארי פרש, ולהפקות הצטרפו הבן החורג של אלברט, מייקל ג'י ווילסון, ובשלב מאוחר יותר גם הבת של ברוקולי, ברברה. מאז שניהם מנהלים את הפרנצ'ייז ויש להם שליטה יצירתית מוחלטת עליו, אפילו שהסרטים הופצו ומומנו בעיקר על ידי חברת MGM.

לפני שלוש שנים, אמזון רכשו את MGM, לפי הדיווחים בעיקר בשביל ג'יימס בונד, הדבר הכי רווחי שסוג-של שייך לאולפן. אבל מה לעשות, אסור לאמזון אפילו להגיד את האות ב' בלי אישור של משפחת ברוקולי. זה הכניס את הפרנצ'ייז, שסיים את עידן דניאל קרייג שלו קצת לפני כן עם "לא זמן למות", להקפאה ולימבו הפקתי, כי משפחת ברוקולי רוצה לנהל פרנצ'ייז קולנועי יוקרתי, ואנשי אמזון השתמשו לידם בשפה גסה וקללות כמו "תוכן" ו"אלגוריתם" שאני מקווה שיהונתן לא יוריד לי בעריכה. אז אמזון ניסו לקנות את החלק שלהם, ואז ניסו לקנות את החלק שלהם בעוד כסף, ואז בעוד יותר כסף. חלק מהדיווחים טוענים שהם הגיעו למיליארד דולר, ואז משפחת ברוקולי נכנעה. אחרי 60 שנה, הפרנצ'ייז הקולנועי הענק שנוהל לאורך כל השנים על ידי משפחת ברוקולי, עבר לניהול של חברת הקמעונאות הגדולה בעולם.

מה זה בעצם אומר? וראייטי מדווחים שאין שום תסריט או ליהוק כרגע, כלומר אנחנו במרחק של שנה או יותר אפילו מתחילת צילומים. מה שכן, כולם מצפים שבונד יהפוך להיות "עוד פרנצ'ייז מודרני שמותאם להוליווד של היום", כלומר עם סרטים, ספינאופים, פריקוולים, סיקוולים, סדרות ושאר ירקות. אולי נגלה מי הציק ל-Q בילדות? איך בלומפלד קיבל את החתול הלבן? אולי חלק מזה יעלה בסטרימינג מאוד מהר או אפילו במקביל לקולנוע? אי אפשר לדעת. יכול להיות גם שאמזון "יתנהגו בכבוד" עם הפרנצ'ייז, אבל הציוץ של בזוס המנכ"ל ששואל את הקהל מי לדעתו צריך להיות בונד הבא לא מאוד מבטיח.

חלק מזה סתם היסטריה של בומרים. אפשר לכתוב ספר על ההחלטות השגויות של משפחת ברוקולי, ואין מה לעשות, הרבה מהסרטים האלו בינוניים ונשכחים. אבל הסרטים האלו היו אירועים קולנועיים נדירים, לא מושלמים אבל כאלה שלקחו סיכונים, ותמיד הצליחו להביא אנשים לקולנוע. זה היה עסק משפחתי יחסית מנותק מ"התעשייה", שהפך לאחת מאבני הפינה של הקולנוע בזכות האכפתיות של משפחת ברוקולי לדמות. ועכשיו הוא נמכר למטרות רווח לאחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם, וזו סיבה לא קטנה לאֵבל בקרב אנשים שקוראים להם זאב, שעדיין זוכרים מגיל שבע את ההמתנה לשידור השבועי של הסרט הבא בסדרה, מה שכנראה לא יקרה אם יהיו שבע סדרות על חיי הדייטינג של מאניפאני המזכירה.

2. "אנדור" הוא כבר שנים פרויקט "מלחמת הכוכבים" היחיד בערך שאהוד על הקהל והמבקרים, בין השאר כי התסריטאי טוני גילרוי ("מייקל קלייטון". תראו "מייקל קלייטון") הצליח לפרוח שם (ולדחוף מסרים אנטי-קפיטליסטיים ואנטי-פשיסטיים מעל הממוצע במותג), וגם התחייב שלסדרה יהיו 24 פרקים בסך הכל שיפוצלו לשתי עונות. כמעט שלוש שנים אחרי סיום העונה הראשונה, סוף סוף קיבלנו טריילר לעונה הבאה והאחרונה:

נחמד ולא מגלה יותר מדי, בעיקר מבטיח שאותה האווירה תישאר, וגם משתמש בשיר אמיתי? מהעולם שבחוץ? "The Revolution Starts Now" של Steve Earle לגמרי מתאים, אבל לא בטוח שהוא נכתב לפני שנים רבות בגלקסיה רחוקה-רחוקה כמו יאב-נאב. בכל מקרה, הסדרה תעלה ב-22 לאפריל עם שלושה פרקים כל שבוע.

3. בינתיים בלוקאספילם, הבעלים של "אנדור" ושאר "מלחמת הכוכבים", גם יש טלטלה דומה לזאת של בונד: למנכ"לית לוקאספילם, הבעלים של "מלחמת הכוכבים" ו"אינדיאנה ג'ונס" בעיקר, שנכנסה לתפקיד אחרי רכישת דיסני לפני כ-13 שנה, נגמר החוזה והיא כנראה תפרוש אחרי שתסיים את הפרויקטים שכבר בהפקה (מה שהיה צפוי ופחות דרמטי מחלק מהדיווחים, לכן היא עשתה ראיון להבהיר את המצב).

בדומה למשפחת ברוקולי, הדעות לגביה מאוד מעורבות. גם רוב מה שיצא תחתיה בסוף בינוני ונשכח. היא כן הפיחה חיים ב"מלחמת הכוכבים" אבל לא ממש בשאר הפרנצ'ייזים (בעיקר "אינדיאנה ג'ונס"), וב"מלחמת הכוכבים" רוב הפרויקטים – גם אלו שהצליחו קופתית או ביקורתית – עוררו עצבים לא פרופורציונלים אצל הרבה מעריצים. למרות זאת, כן מדובר במפיקה ותיקה בהוליווד, שנראה שתמיד הביעה אהבה לחומר שעבדה איתו וכן לקחה לא מעט סיכונים (ריאן ג'ונסון, אנחנו מסתכלים עליך). אין לי מושג מי יחליף אותה ומה הוא יעשה, אבל כמו אצל בונד, כשמסתכלים על מה דיסני עושים בשנים האחרונות, הסיכוי שהמצב רק ידרדר די גדול.

4. דני ומייקל פיליפו, שמוּכרים לרוב האנשים בתור האחים המגניבים שביימו את "נגעת נרצחת", ולאנשים שמבלים יותר מדי זמן ביוטיוב בתור ערוץ הפרודיות "רקה-רקה", חוזרים בסרט אימה חדש לאולפן A24:

אני בעד טריילרים של אווירה, אבל למה בעצם הפיליפוים נשארו בז'אנר הזה? היוטיוב שלהם מלא בשיט מטופש ומצחיק שמזכיר יותר את אדגר רייט נניח. חשבתם להישאר בתחום שפירסם אתכם? אולי בפעם הבאה.

5. ועוד ב"מלחמת הכוכבים" והפקות ביתיות: מחכים לסרט הבא של קוראלי פארז'ה ("יופי מסוכן")? אתם יכולים להסתפק בינתיים בסרט הקודם-קודם-קודם, כל כך קודם שהיא עשתה אותו בגיל 17 בלי תקציב או לשלם זכויות יוצרים. הבמאית שיתפה את המחווה ל"מלחמת הכוכבים" שעשתה בצעירותה בצרפתית עם ציוד ביתי וחברים, והתוצאה עדיין עדיפה על "עלייתו של סקיווקר":

6. ברכות לסופר הישראלי עידו גפן: הסיפור הקצר שלו, "בית החלומות של דבי", יעובד לסרט הבא של לא אחר מהתסירטאי המוערך צ'ארלי קאופמן ("אדפטשיין", "שמש נצחית בראש צלול", ולאחרונה "אני חושבת לגמור עם זה"), עם השחקנים אדי רדמיין ("התאוריה של הכל" וסדרת המתח "התן"), טסה תומפסון ("קריד") ופטסי פארן ("מיקי 17" בימים אלה).

בסיפור הקצר, שזמין לקריאה פה ופורסם באוסף הסיפורים הקצרים של גפן "חוף הים של ירושלים", מסופר על בחור צעיר שהתחיל לעבוד ביצירת חלומות עבור חברה מסתורית, ולאט לאט הפך ליוצר סיוטים. קצת "התחלה" רק יותר אישי ולגמרי משהו שקאופמן יכול לעבוד איתו. הקנאה בעידו גפן, לפחות, כנראה עוד תחזור אליי בסיוטים (הוא רק בן 32!!! תתאפס על החיים שלך ומהר, זאב).

7. זוכרים את "אנומליסה" של אותו קאופמן? הבמאי השותף שלו משם, דיוק ג'ונסון, חוזר עם סרט מלא ראשון בלייב-אקשן ובהפקתו של קאופמן הפעם:

בהיעדר עבודות אחרות של ג'ונסון, אגיד שזה נראה מאוד קאופמן-י. הסרט מבוסס על הספר "זיכרון" של דונלנד אי. ווסטלייק (הסרט האחרון שלו שעובד לסרט הוא "פארקר" עם ג'ייסון סתייטהאם) ומופק בין השאר על ידי ריאן גוסלינג. הפצה מצומצמת של אולפן האינדי "נאון" ("אנורה" ו"לונגלגס") תחול באמריקה ביום הפאי, 14.3. שמישהו כבר יקנה את זה בארץ.

8. גיא ריצ'י חוזר בסדרה עם… רגע, טום הארדי, הלן מירן ופירס ברוסנן? מאיפה זה צץ?

זוכרים "ריי דונובן"? דרמת הפשע של שואוטיים (שודרה ב-yes בישראל) עם לייב שרייבר שרצה במשך 7 עונות מ-2013 עד 2020, כי שואוטיים חייבים לעשות 200 עונות מכל דבר? הפיילוט היה הכי נצפה של הרשת, אבל היא נגמרה בלי יותר מדי רעש, ואחרי כמה שנים שואוטיים רצו לעשות סדרת ספינאוף עם היוצר של "טופ בוי" הבריטית (זמינה בנטפליקס) בשם "הדונובנים", הפעם על שאר המשפחה ולא רק על ריי, שגם היא "מסדרת" (פיקסרית) שעוזרת לפתור בעיות לאנשים עשירים. גיא ריצ'י הצטרף לפרויקט בתור מפיק ובמאי של חלק מהפרקים, בעט את הדמויות של משפחת דונובן החוצה, ועכשיו זה עוד פרויקט מאפיונרים של ריצ'י, שאיכשהו הצליח לגייס את הקאסט המשוגע הזה.

ריצ'י פשוט לא נח. בשנה שעברה ביים את הסרט "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" במקביל להפקה ובימוי של חלק מהפרקים בסדרה "הג'נטלמנים" (שהיא ספין-אוף לסרט שלו משנת 2019, "הג'נטלמנים"). בשנה הנוכחית חוץ מ-MobLand יש לו את סרט ההרפתקאות "מעיין הנעורים" שיעלה מתישהו באפל. הוא גם הספיק כבר לצלם עוד סרט אקשן בשם "באזור האפור" (In The Grey) שמחכה לתאריך הפצה, והוא מצלם בימים אלה דרמה עם בנדיקט קמברבץ' ואנתוני הופקינס בשם "אישה וכלב". לא רע בכלל.

9. עוד במאי שלא עוצר: סקורסזה כבר בן 82, אבל לא מפסיק להכריז על הסרטים הבאים שלו. הפעם מדובר על סרט מאפיונרים חדש בכיכובם של לאונרדו דה-קפריו, השותף הקבוע שלו, וגם עם אמילי בלאנט ("אופנהיימר") ודה-רוק, שגם יפיק. בלאנט ורוק הם אלו שהציעו לסקורסזה ודה-קפריו את הפרויקט, שמתואר כ"שילוב של 'השתולים' עם 'החבר'ה הטובים'" על אודות מאפיונר בהוואי. מפתיע, כי דה-רוק במשך שנים בנה לעצמו מותג של סרטי אקשן מטופשים שמתאימים לכל המשפחה ו"מואנה", ועכשיו הוא גם בסרט איגרוף חדש של בני ספדי וגם מציע סרטי מאפיונרים לסקורסזה. הלוואי שמשברי גיל 50 של כולנו יהיו מעניינים כל כך.

בחזרה לסקורסזה – הוא גם עובד על סרט על ישו (על פי ספרו של שוסאקו אנדו, לא על פי הברית החדשה), גם על סרט לפי הספר "בית" של מרילין רובינסון, וגם על עוד 70 טיקטוקים עם הבת שלו פרנצ'סקה. מחזיק אצבעות לכל הפרויקטים, תמשיך להיות הסבא שמעולם לא היה לי.

10. אחד מהחלקים הכי נחמדים בפרסי טקסים אמור להיות הטקס עצמו: הזדמנות לכותבים ומנחים מוצלחים לזרוח במונולוג מוצלח, או מערכון משעשע, או משהו. השנה, עד כה, זה לא ממש קרה (הקטע הזה נכתב לפני האוסקר, יש לציין): דיווייד טננט זעם את דרכו דרך "500 מיילים" משום מה בפרסי הבאפט"א, המנחה של טקס פרסי האינדי לא הצליחה להתקרב לרצף ההנחיות המוצלחות שהיו לטקס בעבר, ההנחייה בגלובוס הזהב הייתה… בסדר? בכל מקרה: כל הכבוד לפרסי גילדת השחקניות שהצליחו לספק כמה קטעים שגם היו משעשעים, אבל בעיקר נתנו כבוד לשחקנים בקהל ולא רק חיפשו לעשות דאחקה זולה על חשבונם, כמו שאפשר לראות בשיר הבא:

בונוס: ג'סיקה וויליאמס צועקת על הריסון פורד שאוכל קרקר.

בונוס שני: קולין פארל מודה שהוא העביר את וירוס הקורונה לג'יימי לי קרטיס, אבל טוען שזה בכלל בגלל ברנדן גליסון.

11. מדי פעם יהונתן אומר לך "שים את הגרסה הזאת לשיר ישראלי ששחקניות תאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראליות מבצעות", ואתה לא מבין למה, והוא אומר לך "בשביל שלום בית", ואז אתה אפילו פחות מבין למה אבל אוקיי. לכל מי שרצה את גילה אלמגור נראית מבולבלת למדי מהמילים של "לא לפנות אליי" – הנה:

12. עכשיו כשהתמנון של ספקטר שעומד מאחורי עין הדג הלך, אני אחזור לדווח על תאגידי ענק שקונים עסקים קטנים: העובדים של בתי הקולנוע "אלאמו דרפטהאוס" בניו יורק שובתים בגלל קיצוצים רוחביים בכל החברה. למה זה בעצם חשוב?

מאז הקורונה התרחבה התופעה העולמית של בתי קולנוע פרטיים, קטנים, אינטימיים, מהודרים, שמציעים חוויה מאוד שונה מזאת של המולטיפליקסים בקניונים שאנחנו רגילים אליהם בישראל. דווקא הקולנועים האלו הצליחו לפעמים להביא יותר אנשים, ליצור אירועים וקהילות מסביבם, הרבה פעמים דווקא עם הקרנות של סרטים ישנים שזמינים לכולם בסטרימינג. יאיר רווה כתב קצת על התופעה ב"כלכליסט" (והנה עוד כתבה מתורגמת מה-NYT על בתי קולנוע קהילתיים בשנים האחרונות).

"אלאמו דרפטהאוס" הייתה רשת יחסית קטנה מאוסטין, טקסס, שהתמחתה בזה שיש שולחן לאוכל ליד כל מושב, בנוסף לכורסאות מפנקים ועיצוב מעורר קנאה. הם הצליחו לאורך השנים ופתחו 18 סניפים ברחבי ארצות הברית, אז סוני קנו אותם בקיץ האחרון. והם התחילו בקיצוץ רוחבי של כל העובדים (סוני טוענים שזה לא קשור אליהם אלא החלטה כללית של הרשת, אבל לוח הזמנים חשוד). העובדים בינתיים התאגדו והחליטו לשבות בכמה מדינות.

זה משהו שקורה בעולם בלי הפסקה, ולא רק בקולנוע – עסקים פרטיים מצליחים נקנים על ידי תאגידים, שעושים להם קיצוצים (שלום לטראמפ ומאסק וכל ה-DOGE), אבל הפעם זה אישי נגדי כי אני מאוד אוהב קולנוע. וגם לאכול.

עוד קולנוע בסיכון הוא Prince Charles Cinema במרכז לונדון, הקולנוע העצמאי היחיד שנשאר ב-West End ושהתיאור הכי טוב שלו הוא "מה אם קולנוע קנדה ז"ל בתל-אביב היה הרבה יותר מהודר אבל עדיין שבור וגם עם הקרנות פילם". הם גילו תוך חצי שנה שהשותפים העסקיים שלהם ובעלי המקום מנסים לגרש אותם. אישית הוא אחד האהובים עליי בעיר ובפעם האחרונה שהייתי שם בכיתי את חיי בהקרנת 70 מ"מ של "בין כוכבים". מנהלי הקולנוע מנסים לאסוף חתימות כדי להציל אותו.

תשאירו את הקולנועים האלו פתוחים בבקשה, אנחנו צריכים מקומות טובים לראות בהם סרטים.

13. אנחנו בתחילת 2025, אז זה הזמן הכי טוב להפיץ עוד סרטים נשכחים מפסטיבל סאנדאנס שהתקיים בינואר 2024. קבלו את פדרו פסקל בקומדיית אקשן של אנה בודן וראיין פלק ("קפטן מארוול", "חצי נלסון"):

אצנן התלהבות ואגיד שהביקורות על הסרט היו מעורבות בקושי, אבל אולפן ליונסגייט בכל זאת קנה אותו להפצה. באפריל בקולנוע באמריקה, והימור שלי שיופץ באיזה חודשיים איחור על ידי יונייטד קינג תחת השם "סיפור קטלני".

14. והנה טריילר לסרט החדש של ניקול קידמן שרק יוקרן ב-SXSW החודש, "הולנד":

אה, זאת הולנד באמריקה ולא ה-הולנד? וגם הוא לא מגיע לפסטיבל כדי למצוא מפיץ? נקבל אותו באמזון פריים כבר ב-27 למרץ ובגלל זה הוא קיבל את הגוון הירוק שיש לכל הדברים שעולים בשירות הזה. הבמאית היא מימי קייב ("טרי" המעולה מ-2022 שעלה בדיסני+ בישראל) וגם מת'יו מקפדיין שם. הכל נראה מקריפ בדיוק מספיק כדי שאסתקרן.

15. "שרק 5" קורה אחרי 15 שנה ומתחזק בזנדיאה בתפקיד הבת של שרק:

נראה שהטיזר הזה בעיקר הצליח להלחיץ את האינטרנט בנוגע לאיכות האנימציה והעיצוב לעומת הפעם הקודמת (שמישהו יעביר מסרק דיגיטלי בפרווה המפוקסלת של החמור דחוף). בכל סרט בסדרה הזאת הגיעו במאים וכותבים חדשים, והפעם הם **בודק בדפים** וולט דוהרן, שדיבב את עוץ לי גוץ לי בסדרה, יביים יחד עם קונרד ורנון שהיה אחד מהבמאים של "שרק 2" ועוד כמה סרטים בדרימוורקס, ויכתוב את התסריט מיכאל מקולרס שכתב פעם את "אוסטין פאוורס". נשמע מבטיח.

16. עוד סבב הכרזות מהיר:

• "גרין דיי" עדיין מוציאים אלבומים, ועכשיו מסתבר שגם סרט. בכל מקרה, חברת Live Nation, שבעיקר מפיקה הופעות ואת סרטי ההופעות של אותן ההופעות (ופה ושם איזה "כוכב נולד"), תפיק סרט שמבוסס בחופשיות על סיפור ההצלחה של "גרין דיי" בשם New Years Rev. הסרט יעקוב אחרי שלושה חברים שנוסעים ללוס אנג'לס במחשבה שהם יהיו להקת החימום של… גרין דיי? אנחנו בלימבו? בכל מקרה, לי קירק ("האיש המכני הענק") מביים, והסרט כבר מצטלם בימים אלה.
• נואה האולי, יוצר "פארגו" ועוד, יכתוב ויביים סרט בשם "שום מקום מהר" בכיכובו של כריס פיין. אין עדיין פרטים על העלילה אבל אני מקווה שהוא יתבסס על שיר הפתיחה הכי טוב אי פעם מהסרט "רחובות לוהטים".
• איו אדבירי ("הדוב") נבחרה על ידי חברת הסרטים של חברת הצעצועים מאטל (זוכרים את "ברבי"? זוכרים את "באמבלבי"? גם באמבלבי לא זוכר אותו) לכתוב את הסרט על ברני הדינוזאור. הופתעתי כי דווקא בעונה האחרונה של "הדוב" היא פזלה לכיוון הבימוי ועשתה שם עבודה מעולה עם הפרק "מפיות", ולא כתבה אף פרק לסדרה כבר מעל שנתיים. אולי גם מאטל מופתעים שזה התפקיד שלקחה ובגלל זה הם מציעים לה גם לשחק. מובן שסרט על ברני זה רעיון רע, אבל הסרט האחרון של מאטל הוא "ברבי", אז אני מניח שנשמור על אופטימיות.
• ג'סי ארמסטרונג, היוצר והכותב של "יורשים", יכתוב ויביים לראשונה בקריירה סרט חדש עבור HBO, עם סטיב קארל, ג'ייסון שוורצמן, קורי מייקל סמית' וראמי יוסף. הסרט יעסוק בחבורת מיליארדרים שמנסים להתמודד עם השלכות של משבר עולמי חדש. גם דווח שהסרט רק יצולם בחודש הבא ואיכשהו יעלה ב-HBO כבר באביב הקרוב, כלומר כבר עוד דקה. ולמה בכלל שישודר ב-HBO ולא יקבל הפצה קולנועית? העיקר שלא ייגנז בשביל הטבות מס.

17. אסיים עם הנושא שכל מי שדיבר איתי יותר משתי דקות יודע שאני מעלה בכל שיחה: רסטורציות ועותקים של סרטים ישנים, והאובבסיה שלי לגרסאות שונות לחלוטין של אותו הסרט.

פעם, ילדים, כלומר עד לפני 15 שנה, סרטים הוקרנו ולרוב גם צולמו אנלוגית עם טכנולוגיה שנקראת "פילם 35 מ"מ", אבל אלא אם אתם טרנטינו או שפילברג, אין דרך להקרין את הדברים האלה בבית. בכל פעם שאתם צופים בסרט לא חדש אתם רואים גרסה שיצר מישהו שישב וסרק את הפילם הזה. אבל מה אם הוא השתמש בציוד לא הכי טוב? הריץ כל מיני פילטרים? הסרט יכול להיראות אחרת בצורה דרסטית מאיך שאתם זוכרים שראיתם אותו אי אז לפני למעלה מ-15 שנה.

לאחרונה האינטרנט מוצף בעותקים פיראטיים של סרטים ישנים, ממעריצים אדוקים שסורקים פילם 35 מ"מ שהתגלגל לידיהם (לא מעט מהם זמינים באיביי. רק אלף ש"ח ותהיו הבעלים של עותק פילם של "דוגמה", לדוגמא), ופה ושם מתעוררת סערה קטנה ש"זאת הגרסא הנכונה! בדיוק ככה ראינו את הסרט בקולנוע כשהיינו ילדים! מה הבמאי/צלם שפיקח על הסריקה הרשמית מבין". רק שהמצב הרבה יותר מורכב, וגם אם דיוויד פינצ'ר דחף מלא שינויים בעזרת בינה מלאכותית לעותק החדש של "שבעה חטאים", זה לא בהכרח אומר שהוא טועה.

עמוד יוטיוב שאני מעריך, WatchingtheAerial, ניצל את הסערה בכוס התה הפרטית שלי ושל עוד חמישה מוזרים ששמו לב למה שפינצ'ר עשה ב"בשבעה חטאים" כדי לסקור את כל התופעה וללמד את כולנו על למה בעצם סרטים אנלוגיים נראו כמו שהם נראו כשהוקרנו אז, ושלל הגורמים שהובילו לאיך שהם נראים היום:

טוב בסדר, אז אולי טיפה ארגיע עם האובססיה לשמור כל סרט ב-70 גרסאות שונות.