כל הסרטים המועמדים לאוסקר ה-97, מדורגים

זאת השנה החמישית שבה אני מדרג את כל הסרטים המועמדים לאוסקר, כאשר השנה סיבכתי לעצמי את החיים והוספתי גם את סקירת כל הסרטים שהיו מועמדים לפרסי אופיר כי נראה שאני פשוט לא אוהב זמן פנוי או משהו?

בכל מקרה, השנה קצת הקלו עליי כי היו רק 50 סרטים מועמדים, מה שלכאורה נחמד בשבילי אבל בפועל מבאס כי מה אני אעשה עכשיו עם כל הדעות שלי על "המופע האחרון", "אמיתות קשות" או "מופאסה"? אם ראיתי את "שיעור פסנתר" ולא מיקמתי אותו במקום 21 ברשימה האם באמת ראיתי אותו?

כתמיד, הרשימה משקפת רק את דעותיי, וגם זה בקושי רב.

50. גדוד 6888
מועמד ל: השיר המקורי הטוב ביותר

זה היה צריך לקרות מתישהו. מתישהו העובדה שדיאן וורן עובדת כמעט באופן בלעדי עם יוצרים בינוניים ומטה רק כדי לפרגן להם במועמדות בודדת באוסקר לשיר הטוב ביותר הייתה צריכה להסתיים בכך שהסרט שהיא תכתוב לו שיר ימצא את עצמו בתחתית הטבלה. וצריך להגיד, כדי להסתכל על חצי הכוס המלאה, שהנוכחות שלו פה היא במובן מסוים ציון לשבח לשנה בלי סרטים שבאמת שנאתי. אם הסרט הכי גרוע השנה הוא סרט שלפחות אפשר לצפות בו בלי לפרוץ במונולוג כועס על מצב הקולנוע – נראה לי שאפשר להגיד דיינו. אם כי מצד שני, אולי זאת לא חוכמה, כי אני פשוט מראש לא מחשיב סרטי נטפליקס שהם עצמם שכחו מהם.

כי כזה, "גדוד 6888" הוא סרט לא טוב באופן הבסיסי ביותר של "להסביר מה קורה עכשיו למה", עם קמצוץ של ציניות של "נו אני סרט על נושא חשוב, אתם באמת מצפים שאני אהיה טוב או אחשוב על כל דבר אחר חוץ מהנושא החשוב שאני עליו", שהוא עוצמתן של נשים שחורות? אבל אני לא מצליח לכעוס על הסרט כי הוא פשוט באמת לא מצליח להיתפס אצלי כסרט. זה כמו שאני לא אכעס על האנטומיה העקומה בציורים של הילדה בת ה-5 שלי. מן הסתם זה עקום, זה סרט נטפליקס דבילי. זה פלא שיש מדי פעם רגעים בהם הדמויות לא מכריזות מה הן עושות באותה סצנה.

אבל גם אחרי שעוברים את זה, יש סיבה נוספת לכך שהוא בתחתית: הבינוניות-מינוס-מינוס של הסרט מצערת במיוחד כי נראה לי שכן יש סיפור מעניין על גדוד הנשים השחורות היחיד שבזמן מלחמת העולם השנייה טס לאירופה. כאמור, רק חבל שלא הבנתי מה הייתה הבעיה בחלוקת הדואר, מה הפתרונות שהן הציעו, ובעצם שום דבר חוץ מזה שכולם שונאים נשים שחורות ולכן הן חייבות להוכיח שהן הכי טובות, חזקות, חכמות, מוכשרות, יפות, אדוקות באמונתן, מוצלחות, מרהיבות, ועוד ועוד ועוד. אני נשבע שקרי וושינגטון היא שחקנית טובה, אבל איכשהו למרות שטיילר פרי ממלא את הפה שלה במונולוג אחר מונולוג, הוא עדיין לא מצליח להוציא ממנה הופעה טובה יותר אפילו מהאל-הופעה שלה ב"ג'אנגו ללא מעצורים".

בקיצור, בהחלט סרט לצפייה מהנה של העברת דאחקות על חוסר היכולת המובהקת של פרי לביים סרט, אבל לא סרט, נו, טוב.

49. אלטון ג'ון: אף פעם לא מאוחר מדי
מועמד ל: השיר המקורי הטוב ביותר

זה לא ש"רוקטמן", הביופיק על אלטון ג'ון, היה מושלם – אבל הוא היה סולידי ביותר והוא הצליח לספר את הסיפור על אלטון ג'ון כפי שאלטון ג'ון היה מוכן שישמעו אותו: מתמקד בעיקר בילדותו ובשנות השבעים, ומסתיים ב"ואני עכשיו נקי מסמים ומגניב והומו".

לכן לא ברורה לי המטרה של הסרט התיעודי החדש הזה: סרט שמספר אפילו פחות על החיים של אלטון ג'ון מ"רוקטמן", לא ממש חושף אותנו לתהליך היצירה של השירים (וזה בעיקר כי הכתיבה שלהם נעשתה על ידי ברני טופין, שדי נדחק פה לצד) ולא ממש עושה… כלום. אפילו איזה בונוס של קפיצה לאירועים מהותיים בקריירה שלו בשנות התשעים – דבר ש"רוקטמן" ויתר עליו – הסרט לא לוקח על עצמו. אז למה כל הקטע הזה טוב?

אני חושד שהרעיון היה לעשות סרט סביב מסע ההופעות האחרון של אלטון ג'ון, אבל כשהם הסתכלו על החומרים שלהם הם הבינו שאין להם פה כלום, אז בפאניקה הם ניסו לעשות משהו שיכסה קצת היסטוריה או משהו – אבל הסרט יוצא קירח מכאן ומכאן ופשוט לא נחוץ בכלל. יש ממש מעט מאלטון ג'ון בהווה, ומה שיש רחוק מלהיות מרגש: אלטון ג'ון מקליט פודקאסט, אלטון ג'ון בזום עם הילדים שלו, אלטון ג'ון מקליט איזה רגע של פסנתר. ומצד שני, כאמור, גם את סיפור העבר של אלטון הסרט לא ממש מספר. הדבר היחיד שמתווסף פה זה סיפור החברות של ג'ון לנון ואלטון ג'ון וזה נחמד, אבל לא מספיק בשביל סרט שלם.

וחוץ מזה, השיר המקורי הזה שאלטון וברני עשו פה אפילו לא כזה טוב!

48. הנוסע השמיני: רומולוס
מועמד ל: האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר

את חוסר החיבה שלי למחזוּר העצל הזה הבעתי בעבר, ואני לא חושב שמשהו השתנה מאז. מה שמציל אותו מהמקום האחרון הוא צוות הכוכבים שלו שבאמת עושים עבודה נפלאה. עם זאת, צריך להגיד: האפקטים הטובים ביותר? אחרי האדם הכי מזויף שראיתי בחיי שם באמצע? מה נראה לכם אפילו.

47. הקול בראש 2
מועמד לפרס: הסרט המונפש הטוב ביותר

כמעט שכחתי מ"הקול בראש 2" והשטויות שלו, מה שנראה לי אומר שאני צריך להוריד אותו אפילו עוד כמה מקומות, אבל אני לא בטוח שבאתי לריב. חלק מהאנשים ניסו לשכנע אותי שבניית העולם הרעועה של פיקסאר הפעם היא פיצ'ר, שכן גם נפש האדם חמקמקה ומלאת מסתורין, אבל זה מרגיש לי כמו עוד ניסיון להצדיק את כתיבת התסריטים הקבועה של האולפן שבה בונים סצנה רגשית ומסביבה עושים סרט.

46-45. גברים יפים ולטייל אל הפלא | Beautiful Men + Wander to Wonder
מועמדים ל: הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר 

פינת הכפילויות הראשונה השנה ובאופן מפתיע גם האחרונה, שתזכה לתת-הכותרת "איברי מין גבריים בסטופ-מושן". האם יש משהו מבאס בלהתבאס דווקא משני סרטי הסטופ-מושן שמנסים להיות סרטים למבוגרים? מאוד. אבל בחיי שפשוט לא הבנתי. שניהם לכאורה אפלים או מרובדים ובפועל די פשטניים וזה נחמד כל הקטע של סטופ-מושן אבל אי אפשר שהוא יהיה גם… נו… יפה?

44. אנונימי לגמרי
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הראשי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, הסאונד הטוב ביותר, עיצוב התלבושות הטוב ביותר

יש לפנינו עוד הרבה מאוד סרטים אשר מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, וברובם יש משהו: איזושהי עשייה, איזשהו דבר שיכול להסביר לי למה מישהו חשב שזה באמת אחד מהסרטים הכי טובים של השנה. גם ל"אנונימי לגמרי" יש את זה, רק שהתשובה היא "נוסטלגיה לבוב דילן", וזאת תשובה ממש מעפנה.

כי "אנונימי לגמרי" הוא סרט שלא מצליח לפצח את דילן, לא מצליח להגיד עליו משהו משמעותי, ובכלל קצת חבל שהוא לא נאמן לאותו תיאור מסתורי שהיה לסרט בתחילת ימיו כשאמרו שהוא ינסה לתאר את סצנת הפולק הפורחת כאשר דילן הוא רק שחקן משני בתוכה. זה היה משפר את הסרט פלאים, שלמיי היה יכול לתת קרב רציני לקאלקין בקטגורית שחקן המשנה, והפוקוס היה מסתדר. כמו שהוא, זה פשוט סרט לכל מיני אנשים שמה שהם אוהבים בדילן זה לא המורכבות או החזון או האומנות אלא שיש גלינג גלינג עם הגיטרה מדי פעם וזה רך ואקוסטי והם כבר מכירים את זה כי הם שמעו את זה אי אז.

אפילו בז'אנר הביופיקים המוזיקליים הסתמיים הסרט הזה פשוט לא מצליח לעמוד בקצב של דברים לפחות סבירים כמו "ריי" או "רפסודיה בוהמית". וכזה, זה ספציפי לאללה, אבל אם כבר אתם רואים ביוגרפיה מוזיקלית של ג'יימס מנגולד אז תראו כבר את "הולך בדרכי".

43. מריה
מועמד ל: הצילום הטוב ביותר

בפעם שעברה שפבלו לוריין הכניס סרט למועמדי הסרט דרך קטגוריית הצילום זאת היתה מעשייה מטורללת על ערפדים ופוליטיקה, אבל מאז הוא חזר, לצערי, אל הביוגרפיות הקולנועיות ה"כן בסדר אני מניח" שלו. ג'ולי למזלנו לא גנבה מקום לשחקניות יותר ראויות ממנה בקטגוריית השחקנית, אבל ככל שזה נוגע לסרט: כן, בסדר, אני מניח. ואולי אפילו זה לא.

כי אם בסרטים האחרים שלו לפחות היה תחושה של דחיפות והמצב המנטלי של הדמויות סיפק עשייה קולנועית מעניינת, ב"מריה" אין אפילו את זה. ההזיות שלה שלוות ומתנהלות בעצלתיים וכל העסק בעיקר מתיש. כן, ג'ולי לפחות לא נשמעת כמו אריק קרטמן כפי שנטלי פורטמן נשמעה ב"ג'קי", אבל בסופו של דבר, הסרט פשוט מזייף.

42. הסיירת האחרונה | The Last Ranger
מועמד ל: הסרט בשר ודם הקצר הטוב ביותר

מפה והלאה, כל הסרטים הם בסדר. עוד לא הגענו ל"טובים", אבל אלה סרטים שאין מה לכעוס עליהם, ובמצב רוח מסוים אני אף עלול להגיד שכן, בסדר, תראו אותם למה לא. כל עוד כולנו שוכחים לחלוטין שמישהו החליט שאלה הסרטים הכי טובים שיצאו השנה ולא סרטים חביבים למדי למה לא.

"הסיירת האחרונה" הוא בדיוק כזה: סרט חביב על נושא "חשוב" (ציד לא חוקי באפריקה), שנעשה באופן מקצועי ומכובד ושאני אשכח לחלוטין שראיתי עד שנה הבאה.

אם כי כן אגיד שהפאנץ' בסוף בנוגע לקרנפית נוגע ללב.

41. הבת היחידה בתזמורת | The Only Girl in the Orchestra
מועמד ל: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר

תראו, אורין אוב'ריאן היא אדם מגניב ומגניב שעשו עליה סרט. אין שום דבר נוסף בסרט חוץ ממידע בסיסי עליה, וחבל, אבל היא אכן אדם מגניב.

40. פסקול להפיכה | Soundtrack to a Coup d'Etat
מועמד ל: הסרט התיעודי הטוב ביותר

"פסקול להפיכה" היה יכול בקלות להשתבץ בעשירייה העליונה של הדירוג הזה לולא הוא היה מתעקש שברית המועצות הייתה מדינה חביבה שאכפת לה מזכויות האדם והאזרח, ושהעמדה שלה בנוגע לקונגו נובעת פשוט מדאגה כנה לשלום המדינה ולא מאינטרסים ציניים להחריד.

משום מה, הוא כן מתעקש על זה, ובכך מרעיל כל חלקה טובה בסרט העשוי נפלא הזה. קולנועית, אין לי מילה של ביקורת על העריכה האינטנסיבית שלו, אבל כאשר מישהו מנסה לספר לך סיפור מאוד מרשים שבו הוא או מסתיר את האמת או לא מודע לה – זה גורם לך לפקפק בכל מה שהוא אומר, וזאת דרך מעט מחורבנת להעביר שעתיים וחצי, אפילו שהעריכה שלו ססגונית ומגניבה ולא מאכילה בכפית וכל הכבוד לה.

צריך להגיד שגם בלי העניין הפרו-קומוניסטי יש תחושה שהסרט קצת הולך לאיבוד סביב הניסיון לקשור את הפלרטוט הקל של הג'אז והפוליטיקה וההתנקשות בחייו של פטריס לומבהבה, אבל האג'נדה הפוליטית ה-, אה, תמוהה, מפילה את כל העסק אפילו יותר. וחבל, כי כאמור: לו היה סרט שמתנהל בצורה כזאת אבל עם עמדה פוליטית קצת יותר מחוברת למציאות, הייתי נסחף בו לחלוטין.

39. חולית: חלק שני
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר, הצילום הטוב ביותר, הסאונד הטוב ביותר, עיצוב התפאורה הטוב ביותר

בכנות, פשוט לא התחברתי. כלומר, המילה הפחות מנומסת ויותר מדויקת היא שהשתעממתי, אבל מכיוון שהסרט הזה זכה לפני איזה רגע בפרס סרט השנה של האתר אני אנסה לטעון שהבעיה היא בי, וזה שאני לא אוהב סרטים משעממים. רגע, שיט.

38. אמיליה פרז
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, השיר המקורי הטוב ביותר (פעמיים), הסאונד הטוב ביותר, הפסקול המקורי הטוב ביותר, האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר, העריכה הטובה ביותר, הצילום הטוב ביותר, הסרט הבינלאומי הטוב ביותר

תקשיבו, פשוט לא הבנתי. לא הבנתי איך מצד אחד הסרט הזה השיג 13 מועמדויות (תסריט? באמת?) וגם לא למה האינטרנט הכריז עליו כדבר הכי גרוע שנעשה אי פעם בקולנוע מצד שני. ברור שהוא לא ייצוג קורקטי למדי של טרנסיות ושל מקסיקנים, אבל זה מחזמר מוגזם ומוקצן שחי על סטריאוטיפים. במובן מסוים, היוצרים של משהו כמו "ג'ואנה סקרבלו" שמדמיינים שהם "הראו לסרט מה זה" לא מבינים שהביקורת של הסרט היא "כן, כזה, קלטתן את הקטע".

בקיצור, אין לי מושג. סרט מעניין, לא בלי פגמים, לא בלי קטעים מגניבים, אבל איכשהו הוא הפך לאיזו גבעה שכל צד מוכן למות עליה. ואני לא שופט, אבל אין לכם גבעות טובות יותר למות עליהן?

37. אנוג'ה | Anuja
מועמד ל: הסרט בשר ודם הקצר הטוב ביותר

אין לי תלונות מסוימות על "אנוג'ה", סרט סולידי להחריד על ילדה גאונה בהודו שלא ברור שתצליח לממש את הגאונות הזאת כי היא גם ענייה וצריכה לעבוד במפעל. כאילו, אולי קצת: אין לסרט הזה ממש סיום שהיה יכול להעלות אותו רמה, אבל כנראה גם עם סיום הוא היה "אחלה ממש". שזה לא רע, אני מניח. אפשר לצפות בו בנטפליקס, למי שרוצה לצפות בו אחרי הביקורת הזאת.

36. מוות ע"י מספרים | Death by Numbers
מועמד ל: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר

"מוות על ידי מספרים" במובן מסוים סובל מכך שהוא סרט קצר ולא ארוך. הסרט מספר על מקרה די ייחודי שבו אדם שהלך לירות בבית ספר שלו לא נהרג אלא נתפס והועמד למשפט, ואת ההשפעה של כל זה על אחת מהקורבנות שלו אותה הוא פצע אבל לא הרג. וכן, אולי גם סרט ארוך לא היה ממצה את הפוטנציאלו שלו, אבל יש תחושה שמעבר לסצנה אחת שבה היא מתעמתת איתו בבית משפט, לסרט אין ממש מה להציע. יש כל מיני רעיונות מעניינים והתסכול שלה ניכר, אבל הכל נשאר די שטחי, וכנראה עם יותר תקציב ויותר זמן (גם לעשייה וגם לסרט) היה אפשר לעשות מזה משהו שמרגיש יותר מ"עוצמתי לרגע", ובאמת מוצא דרך חדשה לבחון את הירי בבתי הספר בארצות הברית. אבל נו טוב, נסתפק ב"עוצמתי לרגע".

35. יופי מסוכן
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, הבמאית הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר, האיפור ועיצוב התלבושות הטוב ביותר

מכל המיקומים הלא-מספיק-גבוהים שלי, אין ספק שזה האחד שהכי מבאס אותי אישית. אני כבר חודשים מבואס על זה ש"יופי מסוכן" הוא לא מה שהבטיחו לי – יצירת מופרעת שלא מהעולם הזה – ובמקום זה הוא, כן, סבבה, אחלה חיקוי לקרוננברג, אני מניח, אולי אחרי עוד איזה שני שכתובים בתסריט.

לא נותר לי אלא שוב להתבאס שהאוסקר וקאן מפנימים שז'אנרים מסוימים ראויים לפרסים עשרים שנה ויותר אחרי שיאם אבל בסדר, נו. אחרי הכל זה באמת סרט ממש יפה, ויש בו כמה סצנות ואפקטים מגניבים, וזה לא מעט – פשוט לנוכח הפוטנציאל (והתשבוחות) זה פחות ממה שעושים ממנו. חבל.

34. המתמחה
מועמד ל: שחקן המשנה הטוב ביותר, השחקן הראשי הטוב ביותר

חשבתי שאני יותר סלחן ל"מתמחה" לאחר הצפייה, ושאולי אני אשבץ אותו גבוה מ"בסדר אבל עם בעיות", אבל ברגע האמת נזכרתי כמה הסרט הזה לא מצליח לעשות כמעט כלום, וזאת עם שלל אפשרויות עסיסיות עבורו. יכול להיות מרתק לראות כיצד טראמפ הפך לטראמפ, והסרט, בעצם, פשוט לא מראה את זה. הוא מראה חלק מההשפעות ואת המוטיבציה שלו, אבל קפיצת הזמן פשוט מסנדלת את הסרט, שלא מצליח להתפקס על מה הוא. נראה שמה שנבלי דיסני מקבלים על ימין ועל שמאל – סרטי "איך הוא נהיה כזה" – פשוט לא תופס בנוגע לפוליטיקאים שלא חביבים על הוליווד. נו טוב.

33. גלדיאטור II
מועמד ל: עיצוב התלבושות הטוב ביותר

התלבטתי קלות האם לא מגיע ל"גלדיאטור II" להגיע למקום גבוה יותר והייתי צריך לשקול ברצינות כמה נהניתי מהטמטום של הסרט הלא מאוד טוב אבל מהנה למדי הזה. החלטתי שלמרות שאני כן מצאתי בו את הקאמפיות שאחרים טוענים שחסרה בו, יש בו כמה מספיק פגמים ניכרים (ושמתעצמים בסוף) שלא מאפשרים לי לשים אותו מעל סרטים פחות פגומים. אולי אם דנזל וושינגטון כן היה מועמד לשחקן משנה הייתי מדרג אותו גבוה יותר.

32. עיקול | A Lien
מועמד ל: הסרט בשר ודם הקצר הטוב ביותר

כמו "אנוג'ה", גם הסרט הקצר הזה מרגיש קצת דל קלוריות בסיומו, אבל בניגוד ל"אנוג'ה" שמתנהל כמו דרמה, "עיקול" (שזה תכלס משחק מילים שאין לי איך לתרגם כי הקטע הוא בעיקר העניין של שוהה בלתי חוקי) הוא סרט מתח, והוא מאוד מאוד אפקטיבי כסרט מתח. האם זה שאני מעדיף סרטי מתח דלי קלוריות על סרטי דרמה דלי קלוריות משפיעה על הדירוג? כנראה, כן.

31. מקרה | Incident
מועמד ל: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר

"מקרה" שופך אור על מקרה של הרג בידי המשטרה, והוא נוקט בשיטה די ייחודית: הוא לוקח את כל התיעודים שיש מהמקרה בזמן אמת, מצלמות גוף של השוטרים ומצלמות רחוב, ומציג אותם כמו שהם בלי הערות. מדי פעם זה יוצר בלבול כי יש איזה 4-5 הקלטות במקביל מה שכנראה מצמצם את קהל היעד לאנשים עם יכולות ריכוז פסיכיות, אבל אין ספק שזה לכל הפחות מסקרן ושאפתני לנסות לתעד את כל העניין מבלי להגיד מילה. כמו הרבה דברים שאפתניים, נראה לי שעוד צריך קצת לשחק עם הפורמט עד שהוא יגיע לשיאו, אבל אין ספק שמדובר בניסוי ראוי ומעניין.

30. מרשעת
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר, עיצוב התלבושות הטוב ביותר, עיצוב התפאורה הטו ביותר, העריכה הטובה ביותר, האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר, האיפור ועיצוב התסרוקות הטוב ביותר, הפסקול המקורי הטוב ביותר, הסאונד הטוב ביותר

אני חושב ש"מרשעת" לא אמור להיות סרט שאת שוקלת בקור רוח מה דעתך עליו, אלא סרט שקם וסוחף אותך בלי לשאול שאלות. כשזה לא קורה, הוא ואתה נמצאים במעין מצב מוזר שבו אתה מעריך כל מיני דברים והוא בהחלט נהנה מתשומת הלב שלך – אבל זה לא זה. "מרשעת" לא באמת רוצה להיות אמירה חתרנית מהורהרת, הוא רוצה להיות מחזמר מלהיב עם שירים וריקודים על מכשפות ועזים מדברות. ועל כן בסיום העסק אנחנו נפרדים כידידים שתוהים האם היה יקום אחר שבו היה בינינו קליק, כאשר אני עונה לעצמי בראש "כל עוד ג'ון מ. צ'ו הוא הבמאי, כנראה לא".

29. כלים של לב פועם | Instruments of a Beating Heart
מועמד ל: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר

"מה אם "וויפלאש" אבל לילדים בכיתה א' ביפן?", אמרו כולם בבת אחת אחרי שסיימו לראות את הסרט, והתשובה היא: אמא'לה די למה אתם ככה יפן. סרט לא רע, כן? פשוט אמא'לה.

28. מלחמת הפורצלן | Porcelain War
מועמד ל: הסרט התיעודי הטוב ביותר

אולי הייתי נפעם מ"מלחמת הפורצלן" קצת יותר אם הייתי קצת פחות במילואים, אבל הסרט הזה די פשוט מדבר על חיי מילואים (אמנם באוקראינה) ולכן זה היה מאוד "כן, ו-?" של סרט בשבילי. הוא נופל כי מצד אחד הוא לא מספיק מדויק לחוויה שלי ומצד שני הוא לא מספיק מחדש. אז נסתפק בכך שהוא מאוד יפה ויזואלית. אין לי משהו נגדו, פשוט הוא לא ממש הוציא ממני את אפקט ה"וואו" הנדרש.

27. נערי ניקל
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר

"נערי ניקל" הוא סרט שיונק מהמסורת של "עץ החיים" בדמות סרט שמתרחש כולו מנקודת המבט של הדמות שאנחנו מלווים, במה שהוא בעצם פלאשבק, והכל באור טבעי ויפה אפילו ברגעים הכי קשים, באופן שמדי פעם מעפיל על השאלה הפשוטה "רגע, מה קרה עכשיו?".

מה שעזר לי להבין מה קורה זה שקראתי את הספר קודם לכן, אבל מצד שני זה גרם לי להבין שנעשתה פה עבודה לא טובה מספיק בהעברת הסיפור והרגש – בטח בכל הנוגע לסיפור שמתרחש "בהווה" (אבל גם רגעים עוצמתיים שהיו בספר די הולכים פה לאיבוד).

לא שזה משנה: למרות מועמדות התסריט, אין ספק שהסרט פה בשביל המעריצים של סרטי מאליק על כל גווניהם, ומי שאוהב את מאליק על כל גווניו כנראה יתחבר גם לזה. אני לפחות מעריך את זה.

כמו כן, תודות לסרט הזה אנחנו שוב בשנה שבה לא כל המועמדים לאוסקר יוקרנו בבתי הקולנוע. כוסאמק, מפיצים, בסדר? פשוט כוסאמק.

26. זכרונות של חילזון
מועמד ל: הסרט המונפש הטוב ביותר

אם לרוב החוויה הסובייקטיבית שלי מקדמת סרטים פחות טובים מעלה ברשימה, הרי שהפעם חוויית הצפייה הורידה סרט "באמת אחלה עשוי טוב אין תלונות". פשוט לא היה לי כיף בעולם האיכס של אדם אליוט, ומכל הסרטים זה כנראה האחד שאני הכי פחות רוצה לחזור אליו השנה, וזה למרות שהוא פחות מדכא מהרושם הראשוני שלו. ועדיין, הכל ב"זכרונות של חילזון" פשוט איכס מדי בשביל שאני אזכר בו בערגה. אני לא יודע אם זה חבל אפילו, בהתחשב בכך שזה הלחם והחמאה שאליוט מוכר.

25. קנה סוכר | Sugarcane
מועמד ל: הסרט התיעודי הטוב ביותר

ומסרט עלילתי על ממוסדות שהתעללו במיעוטים בארצות הברית (תעמידו פנים ש"זכרונות של חלזון" לא באמצע, תעשו טובה), לסרט תיעודי על מוסדות שהתעללו במיעוטים בקנדה, שלטעמי עושה את כל מה ש"נערי ניקל" עושה אבל יותר טוב. טוב, חוץ מהחלק של להיות צאצא רוחני של "עץ החיים", אבל תכלס זאת אולי הסיבה למה אני חושב ש"קנה סוכר" עושה את כל זה יותר טוב.

24. כאב אמיתי
מועמד ל: שחקן המשנה הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר

"כאב אמיתי" הוא סרט טוב (אם לא ברור: אנחנו רשמית בטריטוריית "סרטים טובים") שאני לא יודע למה אני והוא לא התחברנו. יהודי! אינדי! שחקנים שאני אוהב! מצחיק! חמוד! מה יש לא לאהוב?

אז זאת שאלה טובה, כי בשורה התחתונה כל זה לא עזר לו, ומסרט עם הרבה סצנות יפות ומרגשות וחמודות ומצחיקות (בשבילי זאת כנראה הסצנה בארוחת הערב שהיא השיא הרגשי), איכשהו עדיין הדבר שהכי נחקק איתי מהסרט זה ג'סי אייזנברג כותב תסריט על כמה יפות כפות הרגליים שלו.

להגנתו, באמת אחלה כפות רגליים.

23. יומני הקופסה השחורה | Black Box Diaries
מועמד ל: הסרט התיעודי הטוב ביותר

האם הגיוני לקרוא לסרט על אונס "מחמם לב"? כי יש משהו ב"יומני הקופסה השחורה" ובאופן שבו אנשים שיודעים שמה שהם עושים עלול לסכן את המוניטין שלהם, אבל הם מרגישים מחויבים לאמת ולנפגעת באופן שפשוט מחמם את הלב, וגורם לך לקוות שיותר מקרים כאלה היו זוכים לתמיכה שכזאת. חוץ מזה, כמו כל סרט על אונס – תמיד מדהים לגלות כמה מדינות מערביות-לכאורה מדי פעם תקועות עם חוקים הזויים, וכמה קשה להוציא צדק אל האור בכל מקום. אם כי בהתחשב במוניטין של יפן, אולי אני לא צריך להיות כזה מופתע.

22. וולאס וגרומיט: על כנפי הנקמה
מועמד ל: הסרט המונפש הטוב ביותר

גרומיט, אתה חייב להתחיל לדרוש יותר ממערכת היחסים שלך עם וולאס, זה כבר לא מצחיק. אוקיי, זה עדיין מצחיק, אבל אתה עדיין חייב להתחיל לדאוג לעצמך. בכל מקרה, חמוד, בריטי, לא מתעלה על המקור אבל לא מבייש את הפירמה.

21. אני עדיין כאן 
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר

בין "אני עדיין כאן" ובין "ארגנטינה 1985" נדמה שלאוסקר אכפת מאוד מקולנוע דרום אמריקאי כל עוד הוא מתעסק בכמה זה רע לחיות תחת דיקטטורה. אני לא מבין, חכו כמה שנים ותגלו בעצמכם, למה אתם עושים לעצמכם ספוילרים!

בכל מקרה, סרט טוב שקצת מוגבל, לטעמי, על ידי הקירות שמציבים לו ז'אנר ה"סרט חשוב על בסיס סיפור אמיתי" שהופכים הכל למאוד רציני ומרגש. וזה באמת כל הדברים האלה, אבל יש גבול (לפחות עבורי) של כמה אפשר לעשות מזה קולנוע מדהים. האוסקר כאמור לא מסכימים, אז מה אכפת ליוצרים, אבל נו.

20. נוספרטו
מועמד ל: עיצוב התלבושות הטוב ביותר, עיצוב התפאורה הטוב ביותר, האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר, הצילום הטוב ביותר

אחרי שפסלתי את "גלדיאטור II" מלהשתתף, "נוספרטו" הוא המועמד שלי לסרט המאוד-מאוד-מאוד-טיפשי שאני עדיין מאמין בו כי הוא טיפשי באופן שנהניתי מהטמטום שלו. למען השם, הדביקו לנוספרטו שפם!! מה זה השטויות האלה! זה מדהים, כל הכבוד שהאוסקר כל כך אהבו את השפם שהם נתנו לו מועמדות לאוסקר.

19. אנורה
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר, העריכה הטובה ביותר

אני מבין את מי שאומר שהפתיחה הארוכה של "אנורה" שירתה איזושהי נקודה, אני מבין את מי שאומר שהסיום הוא האגרוף בבטן אחרי הסחרחורת של השעה האמצעית הנהדרת, ומה שאני מבין בעיקר זה שהוליווד הרגילה דור שלם של צופים לא לצפות שעורכים יעשו את העבודה שלהם. כי באמת שלראשונה בקריירה שלו, שון בייקר היה במרחק נגיעה מלעשות סרט שאני יכול לעוף עליו כמו כל שאר האנשים שמשתפכים על הסרטים שלו, אבל עורך זאת לא מילה גסה, וגם אם כן, חשבתי שהקטע שלך זה דברים גסים, בייקר.

18. עם הזרם
מועמד ל: הסרט המונפש הטוב ביותר, הסרט הבינלאומי הטוב ביותר

כשכתבתי על הסרט בסרטי חורף 2025 רציתי לכתוב "חתול" וזהו, ושאר עורכי וכותבי האתר ניסו לשכנע אותי שזה לא מומלץ כי אני בכל זאת צריך להסביר אולי על מה הסרט. הפעם, לעומת זאת אני לא צריך, אז: *אהם*

חתול!

17. יאק! | !Yuck
מועמד ל: הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר

גם "יאק!" הוא מסוג הסרטים שראוי לתאר במילה אחת וסימן קריאה שמבהירים שזה סרט מקסים וחמוד וכן, ברור שיש בו עומק, פשוט זה בעיקר כל כך מקסים. אבל אני לא חושב שמספיק מהאנשים שקוראים את הכתבה הזאת ראו את הסרט, אז בכל זאת: "יאק!" הוא סיפור מקסים על ילד קטן בדיוק ברגע שבו הוא עובר מלצחוק על כמה רומנטיקה זה טיפשי לרגע שבו הוא מגלה את הפרפרים בבטן של עצמו. זה לא מבריק, זה לא מרהיב ויזואלית, אבל זה חמוד ממש, ומדי פעם זה כל מה שצריך.

16. אין ארץ אחרת
מועמד ל: הסרט התיעודי הטוב ביותר

חיבבתי מאוד את המעשייה הזאת על מציאת זהות וחברוּת במציאות פוליטית הפכפכה שבה אפילו בית קבע כמעט ואין לך, אפילו אם פוליטית אני והסרט לא רואים עין בעין, ואפילו אם הסיבה שהסרט פה היא לא המעשייה על מציאת זהות וחברוּת במציאות פוליטית הפכפכה אלא הקטע הפוליטי. אבל זה קצת טרחני להתעצבן על סרט בגלל הדעות של אנשים אחרים עליו, אז נשאר עם החיוביוּת ונפרגן.

15. בצל הברוש |  In the Shadow of the Cypress
מועמד ל: הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר

הצפייה שלי בסרט הסתיימה ב"אוקיי, כן, סרט סולידי בסדר", אבל עד עכשיו אני לא מצליח להרפות ממנו, וגם לא מרגיש לי נכון להוריד אותו לאיזה מיקום אמצעי כמו שהייתי רוצה. יש איזה קסם במעשיית הפוסט-טראומה הזאת, אפילו שזה קסם קצת דבילי. הוא לא הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר, אבל בינו ובין הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר שראיתי השנה, הקטגוריה הייתה משובחת יותר מהרגיל השנה.

14. הברוטליסט 
מועמד ל:  הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר, השחקן הראשי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר, הצילום הטוב ביותר, עיצוב התפאורה הטוב ביותר, העריכה הטובה ביותר, הפסקול המקורי הטוב ביותר

כמו "אנורה" (אם כי לא כתבתי זה ב"אנורה" אבל תתנהגו כאילו אני כן, בסדר?) – יש חלק מסוים ב"ברוטליסט" שאם הוא היה עומד כסרט בפני עצמו, הוא היה מככב בקלות בפסגת הרשימה. בהתחשב בכך שהחלק הזה הוא באורך של סרט שלם – זה חתיכת הישג.

ובאמת, החלק הראשון של "הברוטליסט" הוא יצירת מופת שמצדיקה כל תואר שתיתנו לו וסוחבת על גבה גם את החלק השני החלש מאוד. אבל תקשיבו, הוא באמת חלש מאוד: פליסיטי ג'ונס היא ליהוק לא טוב (ובחייאת מה זאת המועמדות הזאת, אוסקרים), סאבטקסט נהיה טקסט, הסרט לא יודע איך להסתיים, וגם אפילוג יפה לא מצליח להסתיר את זה שהחלק השני של הסרט קצת נזל לבמאי מהידיים. ועדיין, תראו כמה גבוה הסרט הזה הגיע אפילו בלי סיום ראוי לשמו. זה כמה טוב הסרט הזה.

13. עד שיצא עשן לבן
מועמד ל: הסרט הטוב ביותר, השחקן הראשי הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, העריכה הטובה ביותר, עיצוב התפאורה הטוב ביותר, עיצוב התלבושות הטוב ביותר, הפסקול המקורי הטוב ביותר, עיצוב התלבושות הטוב ביותר

אמרו באתר (ובכלל) שזאת הייתה שנה חלשה לאוסקר, ואני אמרתי סתמו את הפה (אם כי יותר בנימוס, לרוב). והנה אני אכן עומד מאחורי המילים שלי ולא שם אפילו מועמד אחד לסרט הטוב ביותר בעשירייה הראשונה של הסרטים.

האם "עד שיצא" הכי טוב מכל המועמדים? בשיאים, לא: "הברוטליסט" יותר שאפתני ועוצר נשימה, "אנורה" יותר מצחיק, "נערי ניקל" יותר חדשני, וכו' וכו'. אבל כולם מתפרקים, נמרחים, נתקעים או קורסים לקראת קו הסיום. ולכן בממוצע, כן – "עד שיצא עשן לבן" הוא המנצח במרוץ הזה. הוא לא מגיע לשם בדילוגים, אלא בקצב איטי ומדוד, אבל הוא מגיע. וכן, גם אצלו הסיום תמוה – אבל הוא סיום של "רגע תנו לי עוד מה עצרתם" שזאת תחושה עדיפה על "יאללה חפרתם".

וחוץ מזה, רייף פיינס זה אוטומטית עוד איזה שלוש נקודות למעלה בדירוג.

12. אני מוכן, סוהר | I Am Ready, Warden
מועמד ל: הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר

אנחנו נפרדים בזאת מקטגוריית "הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר", בשנה טובה יותר משהייתה לו שנה שעברה (אז הוא התחיל במקום האחרון והסתיים איפשהו במקומות ה-20) אבל בלי פנינים של ממש. מכולם, "אני מוכן, סוהר" היה הסרט הכי טוב פשוט כי הוא כיסה הכי הרבה כיוונים – הוא תיעד את ההוצאה להורג של פושע מנקודת המבט של הפושע, של המדינה ושל קרובי המשפחה של מי שהפושע הרג אי אז. לסרט יש עמדה די ברורה בנוגע לעונש מוות (הוא נגד) והוא נוקט אותה בקול תקיף – ועדיין הוא מכבד מאוד את הקול הנגדי, ובמקום להציג אותו באור מגוחך או להתעלם ממנו, הוא נותן לו להתמודד עם כל הטיעונים הנגדיים ולראות אם הוא מסוגל לענות עליהם. מכל הסרטים הקצרים התיעודיים, הוא השלם ביותר, וזה ממש לא מעט.

11. הנערה עם המחט
מועמד ל: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר

יש לא מעט סרטים שנקראים סרטי "הרגֵּש רע" (Feel Bad), וקשה לי להגיד למה דווקא "הנערה עם המחט" – סרט על אישה שמנסה להתמודד עם החיים בדנמרק של אחרי מלחמת העולם הראשונה – כל כך הלהיב אותי בייאוש שלו. זה סרט מדכא ומדכדך בלי כמעט טיפה של אור, ולמרות זאת אף פעם לא שפטתי אותו כקיצוני או מזויף. הרוע שהוא מתאר קיים, והוא מתאר את כל העסק באופן משכנע, והלוואי על הרבה סרטי "הכל רע" להצליח ללכת על החבל באופן שבו הוא שוב ושוב מרביץ לצופים והולם בהם בלב ועדיין תמיד מצליח לתת לדמויות שלו כבוד ואנושיות שמבהירים שהם לא רק כלי עבור התעללות בצופים.

10. סינג סינג
מועמד ל: השחקן הראשי הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר, השיר המקורי הטוב ביותר

מה שמדהים ב"סינג סינג" זה שחברת ההפצה שלו אמרה "תראו כמה חזק הסרט שלנו, נפיץ אותו באמצע הקיץ סתם ככה והוא עדיין יקבל מלא מועמדיות לאוסקר". וכזה, כן, אוקיי, יחסית לסרט שנכשל בקופות זה די מרשים שהוא שרד עד כה, אבל השם ישמור – הוא מן הסתם היה מועמד לעוד פרסים אם הייתם מוציאים באוקטובר יא טמבלים. זה לא שאני בעד "עונת הפרסים" כקונספט, ואני בהחלט תומך בכך שסרטים ינדדו בין עונות, אבל קצת חבל לי שההרפתקנות באה על חשבון סרט שמבחינת הרגש הוא ההיפך של "הנערה עם המחט", כי הוא מרומם נפש וגורם לך להאמין באדם.

נ.ב – לא יודע מה גורם לסרטי כלא להיות כל כך מעודדים, והאם זה בגלל שארצות הברית שולחת לשם כל כך הרבה אנשים אז היא מנסה להעמיד פנים שלפחות הם יוצאים מזה עם שיעור יפה לחיים. הנפש שלי, לפחות, מרוויחה מכל העסק.

9. אני לא רובוט | I'm Not a Robot
מועמד ל: הסרט בשר ודם הקצר הטוב ביותר

בדיחה שיצאה משליטה? פרק סביר של "מראה שחורה"? אני מקבל את הביקורות האלה – וכפי שאפשר להבין מהפעמים הקודמות בהן התחלתי משפט ב"אני מקבל" – מנפנף אותן מחוץ לחדר עם טורבינת סילון כי אני בעצם רובוט.

מעבר לכך שזה סרט מאוד מצחיק, לדעתי, אני חושב שאם "מראה שחורה" היתה ברמה הזאת, לא היינו קוראים לכל קונספט מד"ב בינוני "מראה שחורה", אלא רק לדברים שגורמים לך לחשוב על האנושות והאנושיות ולא לפחד מטכנולוגיה באופן טמבלי לחלוטין. הגילוי הנאות שבא עכשיו זה שלא ראיתי מספיק מהסדרה בשביל לרדת עליה עד כדי כך, אבל מצד שני גם אתם כנראה לא ראיתם את "אני לא רובוט" אז אנחנו פיטים.

8. כוכב הקופים: ממלכה חדשה
מועמד ל: האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר

לא, אני לא צריך לחשוב על זה שוב. כן, אני יודע שעם השנים הבחירה הזאת תיראה יותר ויותר תמוהה כשאנשים יתקשו לזכור על איזה "כוכב קופים" אני מדבר וכולם ידעו מי זה "הברוטליסט" או "אנורה". לא, אני לא זז מהעמדה הזו – זאת אחת מהגבעות הקטנות האלה שאני מוכן למות עליהן, להזכירכם כולכם נהרגתם בקרב על הגבעה של "אמיליה פרז", אני לא שפטתי אז, אז אל תשפטו אותי עכשיו.

בניגוד לסרטי האוסקר שהיו טובים בערך כמו שהם היו אמורים להיות פלוס-מינוס כמה בעיות, "כוכב הקופים" החדש היה הרבה יותר טוב משהוא היה אמור להיות, ואין לי מושג מי אישר את זה. אז אני מזמין את כולם להרוג אותי, אני בגבעת כ. קופים הוא סרט טוב. אם אפשר אני מעדיף למות על ידי חץ וקשת, זה תמיד נשמע כמו מוות מסעיר.

7. איש שונה
מועמד ל: איפור ועיצוב השיער הטובים ביותר

האוסקר ה-97 היה מלא בסרטים שעם הזמן החיבה שלי אליהם גדלה, ובראשם נמצא "איש שונה". סרט עם מערכה אמצעית מאתגרת וסיום כמעט מקושקש, ואז אפילוג קורע מצחוק אבל מה הקשר שלו, ועם הזמן הכל פשוט התחבר לי. חבל לי שמעשיית אימת הגוף/דימוי עצמי של השנה הוכרעה בהצבעת הרוב כ"יופי מסוכן" כאשר "איש שונה" לדעתי עושה את כל מה ש"יופי מסוכן" עושה רק יותר טוב. אם כי למען ההגינות, הוא יותר מכוער מ"יופי מסוכן". זאת היא קריאה לבמאים: תפסיקו לצלם את הסרטים שלכם במצלמה מגורענת יעני שנות השמונים/תשעים, אותנטיות בתחת שלי, הסרטים שלכם צריכים להיראות טוב. יש פה גם שכבה נוספת של אירוניה שבין שני הסרטים שאחד טוען שיופי הוא פחות חשוב משעושים ממנו והשני טוען שיופי הוא עדיין חשוב – זה היפה שאוהב יופי הוא זה שניצח את זה שמנסה להתנגד לנקודת המבט הזאת.

בנוסף וברשותכם, אני אעמיד פנים שסטאן מועמד על התפקיד שלו כאן ולא ב"מתמחה", בסדר? אני לא רואה למה שזאת תהיה בעיה למישהו. וכן, אם היתה לי דרך להעמיד פנים שאחד משחקני המשנה הוא בעצם אדם פירסון בתחפושת תאמינו לי שהייתי עושה את זה, אבל לצערי אף אחד מהם לא בריטי.

6. זרע התאנה הקדושה
מועמד ל: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר

חלקית דרמה משפחתית, חלקית מותחן משטרתי, חלקית סרט מרתפים, חלקית סרט סקובי דו, חלקית סרט פוליטי – "זרע התאנה הקדושה" הוא מהסרטים שבאו למזנון ושמו הכל על הצלחת, ואני מקבל (הפעם באמת) את כל מי שנרתע מערבוב הטעמים שהסרט הזה עושה. אבל כמי שכבר אמר כמה וכמה פעמים שהרבה פעמים טעם החיים נמצא דווקא במפגש בין ז'אנרים וטעמים שלא מסתדרים, לא נשאר לי אלא להישבות בקסמו של "זרע התאנה הקדושה" על כל פנייה וסטייה שהוא לא עושה, בזמן שהוא תמיד זוכר שהכל מתחיל ונגמר בדמויות שלו. כן ירבו.

5. 5 בספטמבר
מועמד ל: התסריט המקורי הטוב ביותר

האם המיקום של "5 בספטמבר" מוּנע לפחות בחלקו מתנועת הנגד בעולם שקבעה שמדובר בתעמולה ציונית מרושעת? לא אכחיש, ואפשרי שבעולם שפוי יותר הוא היה נמצא איזה 4-5 מקומות למטה. אבל הרי אין באמת יותר מדי ציוניות ב"5 בספטמבר", ואני מחבב את הציניות שכן יש לו ואת האופן העמוק שבו הוא מלכלך על שידורי חדשות בטלוויזיה, שלדעתי מעליב את האמריקאים שמתחרפנים מהסרט הזה הרבה יותר משנדמה להם. ובכן, כן ירבו.

חשוב לי גם לציין שלא כיוונתי שהוא יהיה דווקא במקום 5 ושזה צירוף מקרים מגניב למדי.

4. רוז הרובוטית
מועמד ל: הסרט המונפש הטוב ביותר, הפסקול המקורי הטוב ביותר, הסאונד הטוב ביותר

אחד מהסרטים שהיו הכי קרובים להיות סרטי השנה שלי ואז כולם הציקו עם "אבל הסוף, יהונתן" ו"זה לא כזה יפה" ו"זה קצת פשוט סתם סרט ילדים" ואתם סתם סרט ילדים, שמעתם? כי כן, נו – ברור ש"רוז הרובוטית" הוא סרט ילדים. זה הפאקינג ז'אנר רבותיי (ילדים, לא לקרוא את השורה האחרונה). גם "רטטוי", "וול-E", "ענק הברזל" ועוד כמה קלאסיקות בז'אנר הם סרטי ילדים. אם אני רוצה מאסה על הורות אני לא באמת מחכה לשמוע מה דרימוורקס יגידו לי בנושא הזה, וכמו שסטנדאפיסטים הם לא באמת פילוסופים, כך גם סרטי ילדים הם לא המקום שבו צריך לחפש אמירות מורכבות על החיים.

ואחרי כל זה – עדיין מדובר בסרט קסום לחלוטין, שלמרות שהוא לילדים הוא מצליח לדבר בגובה העיניים לקהל שלו – המבוגרים והצעירים כאחד – ולספר סיפור פשוט (אבל קצת יותר מורכב, ולכן הוא לא היה יכול להסתיים בתעופה הראשונה) שהוא בהחלט קלאסיקה ותעזבו אותי אני כל כך התלהבתי ממנו. כלומר, תעזבו אותי עוד שלוש פסקאות, אנחנו כמעט בסוף, אל תעזבו עכשיו זה יהיה טיפשי.

3. האיש שלא יכל להישאר בשקט | The Man Who Could Not Remain Silent
מועמד ל: הסרט בשר ודם הקצר הטוב ביותר

הסרט הזה עושה טריק די פשוט, אבל תכלס בשביל "טריקים די פשוטים" המציאו את הסרט הקצר. משהו שאי אפשר היה למתוח על אורך מלא, אבל ב-13 דקות שיש לו זה עובד כמו פצצה בבטן. וזה מה שזה. פצצה בבטן. באופן הטוב ביותר שאפשר.

2.  סוכריות קסומות | Magic Candies
מועמד ל: הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר

ילד מקבל שש סוכריות קסומות שנותנות לו את הכוח בעיקר לדבר עם חפצים, חיות ודברים שהוא לא אמור לדבר איתם. זה נשמע מאוד פשוט, וזה בטח לא מורכב, אבל בחייאת כמה שזה מבוצע באופן הכי טוב שאפשר לדמיין. מצחיק, שובה לב, מרגש, יצירתי, יפה ופשוט נהדר. אם זה לא זוכה באוסקר… תכלס לא אכפת לי, מה אני היוצרים של זה? אני כבר ראיתי את הסרט. חבל רק על כל מי שילכו לראות סרטים אחרים כי הם הזוכים ולא את הסרט הזה, שהוא בבירור הטוב בחבורה.

1. Better Man: סיפורו של רובי ויליאמס
מועמד ל: האפקטים הויזואלים הטובים ביותר

עד סוף השנה הזכרון שלנו מ"איש טוב יותר" כנראה יהיה משהו כמו "אכזבה", "פספוס" או "וואי זוכרים את הסרט הזה? חחח מה". כל אלה חוטאים למה שהיה השעתיים הכי טובות שהעברתי השנה בקולנוע (נו, לרבות המסך הביתי שלי) מול סרט שלא הייתה שום סיבה שהוא יהיה כל-כך טוב. סרט שהחזיר את ההוד, ההדר והריקודים למחזות זמר, ושבלי יותר מדי קונצים היה הרבה יותר חכם והשיג תוצאה הרבה יותר אפקטיבית משהוא היה צריך להשיג… כל זה בשביל פאקינג רובי וויליאמס.

למה שלרובי וויליאמס יהיה סרט טוב? מה הצורך? לא הבנתי, אבל נהניתי מכל רגע.

בונוס: הבחירות שלי בקטגוריות השונות (בהתחשב בקטגוריה עצמה, לאו דווקא בסרט באופן כללי):

הסרט הטוב ביותר: עד שיצא עשן לבן
הבימוי הטוב ביותר: קוראלי פארגט, יופי מסוכן
השחקן הראשי הטוב ביותר: אדריאן ברודי, הברוטליסט
השחקנית הראשית הטובה ביותר: מייקי מדיסון, אנורה
שחקן המשנה הטוב ביותר: אדוארד נורטון, אנונימי לגמרי
שחקנית המשנה הטובה ביותר: מוניקה ברברו, אנונימי לגמרי
תסריט מקורי: 5 בספטמבר
תסריט מעובד: עד שיצא עשן לבן
צילום: הברוטליסט
פסקול: הברוטליסט
עריכה: עד שיצא עשן לבן
עיצוב תפאורה: הברוטליסט
סאונד: רוז הרובוטית
תלבושות: גלדיאטור II
אפקטים: Better Man: סיפורו של רובי ויליאמס
השיר המקורי: "הרשע"
איפור ועיצוב שיער: יופי מסוכן
הסרט המונפש: רוז הרובוטית
תיעודי: אין ארץ אחרת
בינלאומי: הנערה עם המחט
תיעודי קצר: אני מוכן, סוהר
מונפש קצר: סוכריות קסומות
לייב אקשן קצר: האיש שלא יכל להישאר בשקט