ברכות לדני וילנב, שאחרי ארבע פעמים הוא סוף סוף זכה בפרס סרט השנה של עין הדג. את המקום השני לקח אלכסנדר פיין עם המעשייה מחממת הלב שלו, "נשארים לחג".
אז מה היה בסיכום השנה? היה לנו את סקרי סדרת השנה (האם אמרנו מזל טוב ל"שוגון" על הזכייה?), הופעת השנה וסרט השנה. חוץ מזה, גם הכותבים בחרו את סרט וסדרת השנה שלהם, וכן בחרנו את רגעי השנה והופעות השנה, וחוץ מזה סיכמנו את הטלוויזיה שיצאה השנה, וכן את מה שקרה בקופות השנה. בפינות של "תגידו אתם" דיברנו על הסרטים הגרועים של השנה וכן על הקלאסיקות שהשלמתם השנה (כנראה בפעם האחרונה, שכן כרגע נראה שזה יהפוך לפינה חודשית).
במהלך השנה האירוע הכי גדול שקרה היה הטלווימפיאדה, שהיה, בעצם די בודד ברשימת פרויקטים גדולים. אולי ככה זה כשאתה ממקבל מלחמה וקיום. ובכל זאת, זה לא שהאתר היה שומם: כתבנו 111 ביקורות – וגם הפעם, כמו שנה שעברה, כחמישית היו על תכני טלוויזיה (ואחת מהביקורות הייתה בכלל על ספר). בסך הכול פרסמנו 351 פוסטים (שזה הרבה הרבה יותר מדי) ו-469 דפי סרט (שזה הרבה הרבהההההה יותר מדי) במהלך השנה האחרונה.
מה הלאה השנה? כנראה סיכום חצי עשור, כי למה לא, זה נשמע כיף. בתקווה כמה עדכונים חשובים לאתר (כולל לענייני הסיכומים שלו) בגזרת המובייל או שאר פיצ'רים שהיו שבורים קצת יותר מדי זמן (כולל החזרה של פיצ'ר אחד שאני מקווה שתסתדר). חלק מהדברים האלה יתעכבו כי בחודשים הקרובים אני אהיה קצת פחות זמין רגשית ופיזית כי בדיוק נקראתי לעוד סבב מילואים אז עכשיו חלק יפה מהזמן שלי יילך למריבות על רשימות שמירה.
כמו תמיד, מוזמנים להציע הצעות בנוגע לפעילויות מגניבות באתר, כתבות, סרטונים, או דברים אחרים.
וכמו תמיד כמו תמיד – תודה לכל האנשים שהם לא אני והם חלק מהאתר הזה, שכולם עושים מלאכת קודש: בין אם אתם קוראים בשקט, מגיבים, כותבים ביקורות וכתבות או עורכים אותן.
ועכשיו, למה שנהיה פינה שנתית לא ברורה ואני לא יודע אם נחוצה: סיכום שנתי לא רק של האתר.
לא מעט אנשים באו אלי די ישירות ואמרו "הייתה שנה מעפנה לקולנוע, הא?" והאינסטינקט הראשוני שלי היה לנער את כולם. איך, איך אפשר להתלונן על שנה שבה זכינו לקבל את "ימים מושלמים" שיכול לרפא כל נפש, את "מסכנים שכאלה" שצועק "קולנוע" בכל פריים שלו, סרטי מדע בדיוני כמו "חולית: חלק שני", וסרטים שסוחפים אותך מעלה ("מרשעת") ומטה ("יופי מסוכן")? איך אפשר לבטל יצירות קולנוע שחוזרת אל הקסם של שנות השבעים ("נשארים לחג"), שנות התשעים ("רצח ממבט ראשון") ושנות ה..עשרים? אלפיים? לא יודע ("מאות בונים")? אל קולנוע שמשתמש בזהויות הפוליטיות החדשות לא בשביל סרטים חשובים אלא כדי לייצר סרטי אימה ייחודיים שאפשר להזדהות איתם גם אם אתם לא על הרצף ("ראיתי את הטלוויזיה זוהרת")? אני אפילו לא באמת אוהב חלק מהסרטים שדיברתי עליהם פה, אבל באמת שאני לא מבין את הטענה שהשנה הזאת הייתה מעפנה לקולנוע. בעוד עשר שנים, עשרים שנה, מה שתרצו – אנשים יחזרו שוב ושוב ליצירות הללו (ועוד רבות אחרות שלא ציינתי פה). אני חותם על זה.
אבל זאת הייתה שנה מעפנה לאהוב קולנוע, וספציפית שנה מעפנה לאהוב קולנוע בישראל. האומנות השביעית לא הפנתה לנו כתף קרה, אבל היא בטח לא עמדה לצידנו. לא שזה תפקידה, אבל אם חלק מהקסם הקולנועי הוא ה"ביחד"-יות, שותפות הגורל שקושר אותנו לאינדונזים, קרואטים, סודנים, ארגנטינאים וכן, בסדר, גם אמריקאים – הרי שהקסם הזה קצת נהרס כאשר שוב ושוב נתנו לנו את הרושם שזה מאוד לא נעים כל הקטע הזה שאנחנו מנסים להגן על עצמנו ולהחזיר אזרחים שלנו שנחטפו ואם אפשר שנעשה את זה אולי בחוץ.
כן, תמיד היה חלק פוליטי בקולנוע – חלק שגופים כמו האקדמיה נטו לנפח וצופים אחרים ניסו להמעיט בערכו – והשנה זכינו לטעום איך זה מרגיש להיות חלק מהטעם הפוליטי הזה. ובכן, זה טעם מר.
זה טעם מר לעמוד מול יוצרים, שחקנים, ובמאים ולדעת שאין לך איך להסביר להם אפילו התחלה של דיון בסיסי לגבי מה שקורה פה, וככל שהם יותר נחרצים בנושא ככה יש לך פחות יכולת. ולא, הוליווד לא הפכה לקן צרעות אנטישמי – אבל יש תחושה חזקה מאוד שאפשר לתמוך בישראל כל עוד אתה לא עושה מזה סצנה ומקבל שבהיררכית המסכנות – ההירככיה היחידה החשובה – הפלסטינים נמצאים דרגה אחת מעלייך.
בכל פינה נמצאו שחקנים ויוצרים שבשתיקה או בסיכה (או בקול) תמכו בפלסטין והעלו את השאלה: האם הבן אדם הזה הרגע אמר שהוא רוצה שאני אמות? אפילו אם הוא לא הבין את זה? פאק, במיוחד אם הוא לא מבין את זה?
אם כי, בכנות, זה חלק קטן מזה. הרי היו לא מעט יוצרים שהאמינו בדבר אחד אבל יצרו דבר אחר, כחלק ממה שהוא עוד מארג בטבע האנושי הסותר את עצמו תמידית. יותר מסיכה כזאת או פוסט כזה, התסכול היה זה שהקולנוע (האמריקאי בפרט אבל גם בכלל) נעדר נרטיבים שאפשרו לנו לעבד את מה שקרה לנו השנה, או במילים אחרות: סיפורים שקל להתחבר אליהם.
זה בא לידי ביטוי באופן הכי פשטני: הטרוריסטים נעלמו ממפת הוליווד כאויבים והוחלפו בעיקר בשלטונות ורודנים. זה הגיוני למי שהשפה הפוליטית שלו היא באופן תמידי להתנגד לממשל, אבל קצת חורק למי שבתקופה הזאת מזדהה עם הממשל (גם אם לא עם הממשלה), בטח שיותר מקבוצות טרור (או "לוחמי חופש" או איזה שם כזה או אחר). כי, כן, הקולנוע נתן לנו השנה הרבה שיעורים: על היופי שבפשטות, על הכוח שבחקירה, על חברות, על הסכנה והשקר בביטחון עצמי נמוך, על החמקמקות של האמת. אבל אף אחד לא בא ואמר לנו שתי מילים שהתחננו שמישהו יגיד לנו, על מסך גדול ככל שניתן (וזה כולל בתוכו, לצערנו, קולנוע ישראלי): אתם צודקים.
"אתם צודקים" לא אומר, אגב, איזה אשרור קולנועי להפוך את עזה למגרש חנייה. אבל זה הרגע הזה שמישהו מסתכל אלייך ואומר "כן. זה באמת כזה חרא. ככה זה בדיוק מרגיש. ואתה צודק". זאת אותה תחושה שמישהו מסתכל לנפש שלך ובאמת רואה אותך. ובשנה קשה מנשוא, התחושה הייתה שאף אחד לא רואה אותנו. שגם מי שתומך וגם מי שמתנגד לנו רואה אותנו כאומה שנהנית לחיות על חרבה, במקום אומה שהייתה מעדיפה מילולית לעשות כל דבר אחר. בעולם ששכח מה זה מלחמות, יש תחושה שאף אחד לא מבין מה לעזאזל עובר עלינו – הנלחמים, האנשים בעורף ובכלל, ושאין לו שימוש בנו אם אנחנו לא מסכנים או מפלצות.
אבל מלחמה לא הופכת אותך למפלצת ולא למסכן. לא שאין, מן הסתם – אבל בין אחוז קטן של צמאי דם ואחוז לא-מספיק-קטן של אנשים שכל עולמם אבד להם, יש אומה שלמה של אנשים שמנסה להבין מה לעזאזל הדבר הנכון לעשות פה בשביל למזער סבל לעצמה ולסביבה שלה, ואין לה פאקינג מושג איך לעשות את זה.
"אתם צודקים" לא אמור לאשרר לנו לעשות כל מה שאנחנו רוצים, אלא פשוט להניח יד על השכם המטאפורית של האומה הזאת ולתת לנו לבכות את כל הכאב והתסכול על כל מה שעשינו, ולא עשינו, ושנעשה, ושלא נעשה שהוביל אותנו למצב הזה. זאת התחושה שיש יד מושטת שלא משתמשת בנו אלא רק פה להקשיב ולתת לנו את האשרור שאנחנו קיימים כפי שאנחנו.
והקולנוע, כאמור, היה מעולה השנה. אבל הוא לא ראה אותנו. וכתוצאה מכך, ככל הנראה, גם אנחנו לא ממש ראינו אותו (אם נתוני ההצבעה הנמוכים יחסית השנה לא מבטאים מרד ספציפי באתר).
הלוואי שבשנה הבאה נראה את עצמו בקולנוע.
הלוואי שבשנה הבאה אולי בכלל לא נצטרך את זה.
הלוואי שיהיה יותר טוב.
מה הכוונה ב״סרטי מדע בדיוני כמו חולית״. סרט! הוליווד מתרחקת ממדב כמו מאש
(ל"ת)
ולתת לי את פיוריסיה ורומולוס כדוגמה נגדית רק תוכיח את הטענה המקורית
(ל"ת)
"אולטרהמן: התעלות", "רוז הרובוטית", "בחלל שנותר"
היו סרטי מד"ב נהדרים ב2024 גם בלי הפרנצ'ייזים הגדולים.
צפיתי רק בחלל שנותר ונוא ממש לא הסרט שיהפוך שנה כלשהי לטובה למדב.
חוץ מחולית 2 לא היו ממש סרטי מדב מוצלחים
אם יש מישהי שבאמת איכזבה אותי השנה
זאת שירלי מנסון. (היא גילמה פעם את הטרמינייטור אז זה קצת קשור לקולנוע, לא?) בניגוד לביורק, שהיא הזויה גם ככה, ובניגוד לג׳ינג׳ית השנייה האהובה עליי שהיא הכי פרו-ישראלית שאפשר, שירלי מנסון מקפידה באופן יומי – ממש כמו תפילה – לפרסם בחשבון האינסטגרם הרשמי של גארבג׳ מדי יום ביומו סטוריז על כך שישראל מבצעת רצח עם בפלסטינאים, על כך שביבי פושע מלחמה, על כך שישראל היא פרויקט אימפריאליזם של ארצות הברית ואפילו מרחיקת לכת וקוראת למדינת ישראל כולה ״מושבת מתנחלים״. לא הייתי מתעכב כאן על כל מפורסם ומפורסם אבל לא מדובר כאן באנטישמית ידועה, אלא באמנית מהמעלה הראשונה שהופיעה פעמיים ב״מושבת המתנחלים״ שאנחנו חיים בה, ואני לא יכול שלא לתהות על מה גרם לה לפליפפלופ הקיצוני כל-כך לאחור הזה.
מי זאת?
(ל"ת)
הסולנית של גארבג׳. כנאמר.
וראה גם כאן.
מאוד מאכזב
במיוחד לאור העובדה שכשהלהקה חזרה להופיע פה ב-2016, היא אמרה על הבמה כמה חשוב היה לה לבוא להופיע לקהל הישראלי למרות שכולם אמרו להם לבטל את ההופעה.
אם כי, להגנתה, אז לא היינו במלחמה אקטיבית מעבר לגדר.
למה זה להגנתה?
ההתעלמות המכוונת שלה מכל מה שהחמאס עשה בשבעה באוקטובר – ובמיוחד ממעשי האונס, השחתות האיברים וכריתות האיברים בנובה – גורמת לה להישמע כאילו ישראל יצאה למלחמה מתוך תאוות דמים גרידא וכדי להרחיב את מרחב המחייה שלה. אגב, בדצמבר 2023 הצלחתי לדבר עם כמה וכמה בנות שהיו בדעה שישראל מבצעת רצח עם וגרמתי להן להפסיק לפרסם דברים כאלה ברשתות החברתיות – חוץ מאחת, שלא השתכנעה מדבריי ש״לפי הטיעון הזה, ארצות הברית היא רק מושבת מתנחלים שנכבשה בכוח מהבריטים ומהאינדיאנים״.
הכוונה הייתה ל"להגנתה" ב-2016
סביר להניח שהם הגיעו לפה כי הם היו צריכים את הכסף (זאת לא להקת אצטדיונים והם כבר מזמן לא בפסטיבלים), אז היה להם יותר "נוח" להגיע למדינה ולמעריצים ישראלים כאשר ישראל אינה במלחמה.
זה שיש להם כל-כך הרבה מעריצים ישראלים שמכירים גם את אלבומי שנות העשרה שלהם זה לא מובן מאליו בכלל.
ובכל זאת, גם בפעמיים שהם הופיעו פה ראש הממשלה היה ביבי ולא רבין.
אוקיי, אז?
למיטב זכרוני, הם הופיעו ביוני 99' (הייתי בהופעה הזאת!) ואז אהוד ברק היה ראש הממשלה.
וואללה נכון. שכחתי מזה לגמרי.
הנקודה שלי היא שקו ההגנה שלה הוא שה״כיבוש״ (בינתיים עדיין לא תפסתי אותה משתמשת במילה ׳נכבה׳, אבל כנראה שגם זה יגיע) לא התחיל מהשבעה באוקטובר 2023, אלא משנת 1948, ובכל זאת זה לא הפריע לה לבוא, להופיע ולהרעיף אהבה על ״עם כובש״ – כמובן, עד לנקודה על קו הזמן שבו אנטי-ציונות הפכה לאופנה.
על זה אנחנו מסכימים
למעשה, אתה אומר את מה שאני אמרתי.
הברוטליסט
זה קצת מצחיק להתלהב מסרט שבסך הכול אומר כבדרך אגב שמקומם של היהודים בארץ ישראל, ואפילו את זה הוא ללא ספק עשה חצי בחוסר מודעות והבמאי כבר הספיק מן הסתם להתחרט אלף פעמים. אבל זה היה מחמם לב להיפגש באמירה הפשוטה הזו באנגלית על המסך הגדול, וההתרגשות הורגשה בקהל בכל אחד מהרגעים הקצרים שהסרט שלח אלינו מסר אוהד בלי שום הסתייגות. זה פשוט כבר לא משהו שרואים בסרטים, ואני מניח שגם לא נראה בקרוב.
מצד שני יש משהו עצוב קצת יותר דווקא במקרים האלו, של יוצרים שהסנטימנט האינסטקטיבי שלהם היה בעד ישראל ועכשיו מבינים שהם צריכים לתקן אותו אם הם לא רוצים להתקנסל. אם זה קורבט או קוראלי פארז'ה שמתאמצת למחוק מהאינטרנט את עקבות התמיכה שלה בישראל בחודשים שאחרי אוקטובר. זה רק מחדד יותר כמה הסיכויים למצוא גילויים כאלו בעתיד הולכים וקטנים, ושאפילו האנשים שכן מרגישים אחרת ילמדו לשמור את המחשבות לעצמם אם ירצו לקבל כסף או לזכות בפרסים.
ובכל זאת אני נאחז במה שיש. זו הסיבה שלמרות שכפי שכבר כתבתי כאן אני חושב שלא מדובר בסרט טוב, אני בהחלט אשמח אם הוא יזכה בפרס הסרט באוסקר על הראש של כל האנטישמים. ושל הדון-קישוטים נגד AI. ושל מעריצי טימותי שאלאמה.
סתם מסקרנות- מה הקשר של AI לברוטליסט?
יש בסרט שימוש בAI? לא ראיתי אותו עדיין
(טימותי שאלאמה הבנתי שזה בגלל חולית) (נראה לי)
בגדול יש קצת בלגן
אחרי שהעורך של הסרט הכריז שהשתמשו בתוכנה שמשתמשת בבינה מלאכותית בשתי נקודות בסרט:
הראשונה בשפצור המבטא ההונגרי של אדריאן ברודי ופליסיטי ג'ונס (דבר שהיה יכול להיעשות גם באמצעים אחרים, פשוט נעשה בכלי שכולל בינה מלאכותית… אבל אם הבנתי נכון במקרים כמו סלינה גומז ב"אמיליה פרז", שגם השתמשו בזה – זה לא עבד באמת טוב) וגם בטיוטה המאוד ראשונית של איזה עיצוב או שניים ברקע (אם הבנתי נכון).
כן, מה שקרקר
איזו סערה חסרת פרופורציה שפרצה (ודי דעכה מהר מאוד) סביב אמירה לא לחלוטין מבוססת על שימוש מאוד איזוטרי ב-AI. עונת הפרסים הזו היא כנראה הרגע הכי פחות מוצלח להסתבך עם קשקושים כאלו כי אני בטוח שאפילו בעונה הבאה השימוש בבינה מלאכותית יהיה כבר מובן מאליו לכולם, כמו גם ההכרה שזה נמצא בכל מקום. אני מקווה שבאיזשהו שלב אנשים גם יסכימו באופן כללי עם הרעיון שאין שום יתרון בכך שהיוצרים מאתגרים את עצם העשייה שלהם אם אין לזה שום משמעות או תוספת בתוצאה (היי וואן שוט..), אבל זו כנראה כבר דרישה מוגזמת.
שאלאמה זה בגלל שהוא נחשב למתמודד המוביל מול אדריאן ברודי לפרס השחקן הטוב ביותר, וכיוון שהאינטרנט מת על הבחור מסיבה שאינה ברורה לי לחלוטין אז היתה הסתערות כללית של "אוקיי.. עכשיו כשכולנו יודעים שברודי רימה ברורר שהפרס מגיע לטימותי".
אגב, אני כן מרגיש שהמעמד של הברוטליסט דעך. אבל לא בגלל הסערות המטופשות כמו בגלל שהרבה מאוד מהמעמד שלו התבסס על הילת המסתורין, וככל שאנשים נוספים רואים אותו ואומרים "אה.. זה הכול?" ההייפ הגבוה מהעבר דווקא מזיק לו.
כח טראמפ
איך לדעתכם תראה השנה הבאה עם השליחים המיוחדים של טראמפ להוליווד?
לסרטים לוקח זמן להיות מופקים. רוב סרטי הריאקציה מגיעים באיחור נכבד אם בכלל.
זוכרים שאנשים חשבו שקוביד תשפיע על תוכן הסרטים שייעשו בעתיד? אז זהו , שלא. היו כמה ניסיונות אבל אף אחד לא רוצה לראות אנשים במסיכות או בבידוד חברתי.
אולי טראמפיזם זה נושא יותר סקסי אבל מה כבר יש לאמר שלא נאמר בסיבוב הראשון? Get out כבר נעשה ונהפך לנושא הדגל. האם יהיה אחד חדש? ההשערה שלי היא שכן, והפעם התשובה תגיע מהזווית הטרנסית. אבל אני לא בטוחה במאה
מה, בעצם, אתה רוצה מהוליווד?
כמו שאמרו לפני, להוליווד לוקח זמן להגיב על מאורעות עולמיים – הקורונה שהייתה באמת חובקת עולם קיבלה אולי רק את נעולים ועוד סרטים בפרופיל נמוך, ואפילו לפיגוע בתאומים לקח כמה שנים לפני שהתחיל להשפיע על זהות הרעים בסרטים (ואולי גם על הפוקוס בסרטי ריגול), וזה היה אירוע מעצב אמריקאי. שלא לדבר על המלחמה באוקראינה, שאפילו לא גרמה לכך שהרעים יהיו שוב פעם רוסים. אז אמנם לישראל יש פרופיל תקשורתי גבוה, בין היתר בזכות העובדה שהוליווד מלאה יהודים (אבל בעיקר בגלל הניו יורק טיימס לדעתי) אבל יש לאמריקאים נושאים הרבה יותר בוערים לדבר עליהם.
אתה מחפש סרטים שבהם אנשים מתמודדים עם פלישה לבתיהם? יש כאלו בהמוניהם, גם בשנים האחרונות. סרטים על אנשים שנקלעים למלחמות שהם לא רוצים בהם? גם כאלו יש לא מעט, למשל הקרב על אמריקה. סרטים שבהם יש טרוריסטים? מסכים שיש פחות מהם לאחרונה (אלא אם מחשיבים את איך לפוצץ צינור, שם הטרוריסטים הם הטובים). סרטים שיש בהם משל על הסכסוך הישראלי פלסטיני? ברור שלא יהיו כאלו, אבל הזדמנות טובה להזכיר שוב את יש משהו באסם שהוא סרט זניח בכל מובן אבל אפשר לראות בו נקודת מבט פרו ציונית על הסכסוך שלנו (שגם מוזכר במפורש), ויצא אחרי השביעי באוקטובר (אם כי נכתב כמובן לפני).
הוליווד לא עשתה סרטים שמתייחסים ישירות לישראל או ליהודים כבר המון שנים, כי הוליווד לא עושה סרטים על מדינות שאינן ארצות הברית. האחרון שאני יכול לחשוב עליו שקשור לישראל זה אקס מן התחלה וגם שם אני חושב שלא באמת רצו לעשות סרט שקשור לישראל, אלא שרצו לעבד את הסרט השמיני של אקס מן ונגמרו העלילות האחרות שאפשר לקחת מהקומיקס. אז נכון שזה עצוב לראות אנשים שאנחנו אוהבים מביעים תמיכה בהשמדת המדינה שלנו (או לא פחות עצוב, לראות אנשים שאנחנו שונאים מביעים בנו תמיכה), אבל זה פשוט אווירת טוויטר, לא הוליווד.
שלא נאמר שאפילו פה באתר עלו הקבלות בין 7.10 לפיוריוסה וכוכב הקופים.
(ל"ת)
איפה
(ל"ת)
בתגובות
(ל"ת)
נראה לי שמה שיונתן מתכוון
זה שהגיע הזמן ל"אל תתעסקו עם הזוהן 2".
סאבטקסט, לא טקסט
(ל"ת)
“בזכות״ הפיגוע בתאומים
קיבלנו המון סרטי דרמות שגרתיים לחלוטין שכביכול נעשו ״בהשראת האחד עשר בספטמבר״ רק כי הם מתרחשים בניו יורק סיטי, למרות שבפועל אין להם שום קשר אליו.
תהיה סיכום פסקולי השנה?
כבר שאלו על כך
לצערי לא יהיה השנה סיכום פסקולים. מקווה לחזור למסורת (היחסית חדשה הזו) שנה הבאה.
מאוד מזדהה עם הפסקה הראשונה של הטקסט
הייתה שנה מצוינת לקולנוע ב2024, עם מגוון סרטים רחב ומעניין. אני בטוח שהרבה פייבוריטים מהשנה החולפת יישארו איתי לשנים רבות מעכשיו, ויש לי עוד הרבה סרטים לגלות שאפילו עוד לא חוויתי.
אני מרגיש שמי שטוען שהייתה שנה חלשה לקולנוע מתמקד בקולנוע הישראלי (שעליו אני לא יכול להביע עמדה בעצמי, כי ראיתי אולי שני סרטים ישראליים השנה), או מדבר ספציפית בגנות השחרורים ההוליוודיים המשמעותיים, מהם בהחלט היה מספר גבוה יותר של אכזבות. אבל אני באמת לא חושב שאלו הסרטים שמגדירים את הקולנוע השנתי, גם אם הם יותר בולטים בשיח הציבורי. יש הרבה פנינים נסתרות מ2024 שמחכות שיגלו אותן, וחבל לי שחובבי הקולנוע לא פתוחים יותר לחיפוש הזה, כי אלה סרטים שמגיעה להם תשומת הלב.
כמישהו שמשתמש בקולנוע בעיקר כאסקפיזם, לא יכולתי לבקש יותר מהמגוון המרשים שהיה ב2024. אישית אני מעדיף פחות סרטים מקורקעים ונוטה לפנטסטי, כך ששמחתי לראות שיוצאים יותר סרטים בז'אנרים הפנטזיה והמדע הבדיוני, וגם אם לא כולם היו להיטים, רבים מהם הצליחו להעביר אותי לעולם אחר לכמה שעות. במובן מסוים, דווקא שמחתי שרבים מהשחרורים השנה היו כמה שיותר רחוקים מהמציאות הנוכחית שלנו.
מה שכן, במיוחד מדיום האנימציה ממש פרח השנה, ומי שמתקשה למצוא שיאים מ2024 – מוטב שיחפש קודם כל שם.
הייתה שנה די מקרטעת מכל הבחינות. מספיק להסתכל על המובילים באוסקר
הרבה זמן לא היה מירוץ כה חלש. מעט מאד סרטים שסחפו כמו ב2023 או 2019. אישית השנה מזכירה לי את 2022 המעפנה
אני מצטער, אבל המירוץ לאוסקר באמת לא אינדיקציה
בעיקר כשאפילו לא ראינו בהפצה רחבה בארץ חצי מהסרטים שמשתתפים בו, אז איך אפשר לשפוט אותם?
עבורי היו הרבה סרטים שסחפו אותי ב2024, אז קשה לי להזדהות עם הטענה הזאת.
ו2022 מעפנה? איך שנה שהיו בה "הכל בכל מקום בבת אחת", "RRR", "רצח כתוב היטב 2", "הבאטמן", "הבאנשיז מאינישרין", "איש הצפון", "אחרי השמש" ו"סלאם דאנק: הסרט" יכולה להיחשב מעפנה? וזאת עוד דוגמית מצומצמת.
אולי הכוונה היא ל2020 שלהגנתה הייתה לה סיבה די לגיטימית להיות כזאת.
אני חייב להגיד שאף פעם לא הבנתי את כל ה״דיון״ סביב ״השנה הזאת גרועה או לא״
כל אחד הרי רואה סרטים שונים, מתוך לפחות מאות שיוצאים בשנה וזמינים לצפייה, ומתוך הסרטים שכל אחד רואה הוא אוהב ולא אוהב סרטים שונים, כך שהשאלה אם השנה X הייתה שנה קולנועית טובה או לא היא מאוד סובייקטיבית.
שני אנשים שדנים על כך יכולים לדבר על סרטים טובים או רעים שרק אחד הצדדים ראה ועל כן זה לא משפיע כלל על עמדת הצד השני, או על סרטים שמתאימים לטעם האישי של אחד הצדדים אך ממש לא לטעם של הצד השני.
אני עוד יכול להבין את הדיון כששני הצדדים מחזיקים באותו טעם קולנועי וצפו פחות או יותר באותם סרטים, אז עוד אפשר לדון על האם שנה X היא טובה או רעה.
אבל באינטרנט אנשים דנים על כך בלי לברר מראש האם הטעם של שניהם אחיד והאם הם באמת צפו באותם סרטים פחות או יותר, ואז הדיון נהיה, בוא נגיד את זה ככה, מוזר.
כי בסופו של דבר השאלה האם שנה כלשהי הייתה מוצלחת או לא נטועה עמוק בשאלה ״מה אתם מחפשים בקולנוע?״.
מי שאוהב סרטי אקשן וגיבורי על יהלל שנה שמלאה בסרטים כאלה, בעוד ומי שממש לא אוהב את הסגנון ומחפש דרמות אוסקריות יטען בגנותה של שנה שכזאת שהיו בה יותר מדי מהסרטים שהוא לא אוהב (זאת הייתה דוגמא, כמובן, לא באתי להגיד משהו ספציפי על 2024 מההיבט הזה).
וגם בואו נהיה כנים, האם הייתה לאחרונה שנה שלא היו כאלה בסופה שטענו שהיא הייתה גרועה?
בכל השנים שלי בעין הדג אני לא זוכר שנה אחת שבסיומה כולם הסכימו שהיא הייתה טובה.
תמיד, לא משנה מה, יהיו את אלה שיטענו שזאת הייתה שנה גרועה ואז את אלה שיגיבו ב״על מה אתה מדבר? זאת הייתה שנה מצויינת״ עם דוגמאות מהסרטים שהם מאוד אהבו השנה.
אז אולי פשוט נסכם שכל שנה היא טובה וגרועה באותה נשימה?
או אולי שיש גם איזה אמצע ובתכל׳ס רוב השנים הם לא טובות במיוחד ולא גרועות במיוחד, אלא פשוט שנים רגילות עם סרטים טובים יותר ופחות.
האוסקר היא אחלה אינדקיצה להבין מהם הסרטים הבולטים של השנה, בעיקר כשבשנים האחרונות נכנסים יותר ויותר סרטים בינלאומיים בולטים.
אוקיי ציינת רשימה של סרטים. חלקם טובים וחלקם פחות. אם בשביל לחפש רשימה של סרטים מרשימים של 2022 הלכת אל רצח כתוב היטב 2, הבאטמן וסלאם דאנק הסרט זה רק מוכיח שלא הייתה שנה עם הרבה מעוף. היו סרטים טובים כבככל שנה אז לתת לי 4-5 סרטים טובים זה לא מפיל אותי מהכיסא.
סליחה אבל 2020?
מוליכי הזאבים, צליל המטאל, סיבוב נוסף, טנט… אפילו שם לא חסר.
כן, גם ל2020 היו שיאים יפים
יש גם את "פאלם ספרינגס", "האב", "נשמה" של פיקסאר, הסרט של דימון סלייר. ציינתי אותה רק כי היא באמת הייתה שנה דלה יותר בהיצע הכולל, שלא באשמתה כמובן.
אבל מסכים עם אחד סך הכל, דיון קצת טיפשי מלכתחילה. אני מניח שהוא תמוה במיוחד השנה לא בגלל איכות הסרטים, אלא בגלל המגוון הרחב שיצא. אז אני משער שזה למה זה מפריע לי קצת יותר שהדיון צף שוב כבכל שנה, ולו רק כי קשה לי להבין מאיפה הוא נובע במיוחד הפעם.
זו בהחלט הייתה שנה
זו הייתה שנה מורכבת, עצובה ומדאיגה, אבל גם מעניינת ונחמדה, תלוי על איזה היבט מסתכלים.
בתחילת השנה גרתי בארץ, עקבתי בחרדה אחרי החדשות בבקרים ועבדתי באולפן חדשות בערבים (כשבזמן מלחמה זה מצד אחד מאוד מעניין, אבל גם מאוד מכביד מבחינה רגשית). בקיץ עברתי לארה"ב והמשכתי לעקוב בחרדה אחרי החדשות בארץ, רק מבחוץ. אבל כן היה מעניין מבחינה קולנועית – עברתי לראות סרטים באולם שיש בו משענת מתכווננת (+ משענת לרגליים) והייתי בפסטיבל הסרטים של פילדלפיה. מה שכן, מקרינים כאן 7-8 טריילרים לפני כל סרט והם מתחילים בערך 25 דק' אחרי השעה הרשומה, מה שקצת מתיש.
ואני לא יכול לסכם שנה בלי להתייחס גם לערוץ היוטיוב. אני עדיין כותב את הביקורת הארעית באתר ועוזר פה ושם מאחורי הקלעים, אבל התפקיד העיקרי שלי בכוח נהיה עורך הסרטונים, לצד נעמה. נכון שהערוץ פעל כבר במרבית של 2023, אבל זו הייתה השנה הקלנדרית המלאה שלו. ולמרות שהיו מילואים ואזעקות ומעברי יבשות ובייסיקלי החיים, הצלחנו להמשיך לפרסם סרטונים שבועיים באופן רציף.
במהלך 2024 פרסמנו 60 סרטונים מכל מיני סוגים והצטרפו לערוץ יותר מ-200 רשומים חדשים, שזה נחמד. תודה רבה לכל מי שצופה, מגיב ומעיר, לקריינים האורחים וכמובן ליונתן ונעמה שאיתי בצוות הוידאו. גם ב-2025 נמשיך לעדכן אתכם בדברים שעולים השבוע + סרטונים נוספים שונים ומשונים. ואפרופו קריינים אורחים, כפי שיונתן כתב הוא יוצא לעוד סבב מילואים, מה שאומר עוד סבב של אורחים בסרטונים, גם כאלה שחוזרים וגם חדשים.
אז שתהיה לכולם שנת 2025 טובה, שקטנה ונינוחה, ובתקווה גם שנה קולנועית מוצלחת כמו זאת שהסתיימה.
יהונתן כתבת מאוד מאוד יפה ונוגע ללב
יש לי הרבה מה לומר על השנה הזו. היא לא הייתה קלה, ולדעתי האישית, הייתה גם שנה די מאכזבת בקולנוע, לפחות מבחינתי ומנקודת מבטי. אני חושב שמשהו באסקפיזם שלי מת; אם בעבר הייתי בורח לעולם הסרטים, היום אני מרגיש לעיתים כמו ב"מופע של טרומן": מרגע שאתה מודע למציאות, אי אפשר להתנתק ממנה.
בשנים האחרונות התחלתי לחוש ניתוק כללי ממה שהוליווד מייצגת. קשה לי להסביר זאת, אבל בעבר מצאתי את הסרטים המועמדים למעניינים יותר, לפחות חלקם, והיה לי בהם עניין רב יותר. לאחר טקס האוסקר של השנה שעברה, אני חושב שהניתוק הזה החריף, וזה גורם לי להתבונן ביצירות מבחוץ, אולי משום שאיני מתחבר לכיוון הכללי.
לעולם לא אסלח למארק רפאלו על הופעתו עם סיכת הדם; זה גרם לי לתחושת בחילה. למדתי להשלים עם הסרט "מסכנים שכאלה", אבל אני באמת לא מבין מה בו סינמטי או מתוחכם. לאורך כל הסרט חשתי גועל עז, עד כדי כך שבערך כל עשר דקות רציתי להקיא, ואיני מגזים; זו הייתה החוויה שלי. לאחר מכן, כאמור, הגיעה הופעתו של רפאלו, וכשראיתי את האהדה שהסרט קיבל בהוליווד, הבנתי שנפרדו דרכינו, ואיני מתעניין עוד במה שיש להם להציע. לא אכנס לעניין הפוליטי, אבל לראות את "הנוקמים" מנסים פעמיים להסביר לאדם הפשוט מדוע עליו להצביע לדמוקרטים, שבמילים עדינות לא ממש תמכו בנו במלחמה, רק החריף את התחושה.
או שפשוט הסרטים היו פחות טובים השנה? פחות דיברו אליי? נתחיל עם הסרט הראשון שראיתי בקולנוע ב-2024 – "חולית 2". אני משתמש במילים שנשמעות אולי מוגזמות, אך זה יכול להיות גם בגלל התקופה שבה הייתי. אבל שנאתי אותו ממש! כל רגע, את כל העריכה. שוב הרגשתי שאני צופה מבחוץ, ושום חלק בעלילה לא סחף אותי פנימה. ראיתי במאי שמתאמץ כל כך להיות ייחודי ומשונה, שזה גרם לי לאבד עניין. ועוד הלכתי עם אבא שלי, שממש אוהב את הספר, וגם הוא לא התחבר. נרדמתי בסרט שלוש פעמים. לא הזדהיתי עם אף אחת מהדמויות, וגם לא התחברתי לטימותי שאלאמה.
עוד משהו שהשתנה בהרגלי הצפייה שלי, דבר שכמעט לא עשיתי בעשר השנים האחרונות – התחלתי לצפות בסרטי אימה, והרבה. פעם הייתי מפחד יותר, אבל כנראה מכל זוועות החיים ששמעתי, משהו בי דווקא נרגע, במחשבה שכמה מפחיד ורע זה כבר יכול להיות ביחס למציאות. אני לא זוכר מהם כמעט שום דבר, אבל זו הייתה חלק מהצפייה.
ובקפיצה לסרט שהכי נהניתי ממנו וגם הכי אהבתי, אולי כי הוא היה הראשון "להאיר" את השנה – "הקול בראש 2". סוף סוף עוד סרט קסום של פיקסאר! שמעתי חלק אומרים שהוא לא טוב כמו הראשון; לדעתי הוא כמעט באותה רמה, ואולי אף עולה עליו. קודם כל, הוא מדהים ביופיו; העולם שלו, עם נעימת הרקע, סחף אותי מיד פנימה, ולראשונה הרגשתי שהקולנוע עושה לי טוב. והדמות של חרדה עשויה כל כך טוב, שהתחברתי אליה יותר מהסרט הראשון; יש בה שילוב של טירוף, חמידות ורצון מורכב יותר מהדמויות בסרט הקודם. ואני זוכר איך בפעם הראשונה שבכיתי והרגשתי עצב כילד, אבל להתמודד עם חרדה בפעם הראשונה זה הרבה יותר קשה, והם עשו עבודה מעולה בהצגת הרגש הזה. 10/10.
במקביל, דיסני+ הוציאו את "אקסמן 97" והצילו לי את חיי הטלוויזיה. זו תוכנית שגרמה לי לחזור לילדות ולהיעלם לרגע כילד שצופה בסדרה. באותו זמן כבר היו הטריילרים של "דדפול נגד וולברין", וזה החזיר אותי לאווירת האקסמן. באותה סדרה הרגשתי שהיא דומה קצת למה שקרה בשבעה באוקטובר, במיוחד בפרק 5. גם הראו לראשונה את המספר של מגנטו על היד, והוא צועק "They shall be avenged", וזה נגע בי, משום שהוא חווה טראומה דומה לשואה, וגם אצלנו היה זה הרצח הגרוע ביותר מאז השואה. זה העביר בי צמרמורת. האקסמן נקראים "בני האטום", וזה הרגיש כאילו נעשה שימוש בניסוח שמזכיר את בני ישראל. 10/10
הסרט השלישי שראיתי בקולנוע הוא כמובן "דדפול נגד וולברין". הסדרה הכינה אותי, ובעצם עשרים שנה הכינו אותי לקבל אותו בספנדקס הצהוב, וזה היה כיף אדיר מהרגע הראשון עד האחרון. פחות התחברתי לדמות של דדפול בשני הסרטים הקודמים; הרגשתי שאין מי שייתן לו קונטרה אמיתית, וכולם משחקים בהצגה שלו. כאן, סוף סוף, הוא קיבל את היכולת לקפוץ לכל ארגז המשחקים של מארוול, וזה נתן לו להרגיש יותר "דדפול", ומצד שני הוא קיבל קונטרה מצוינת. הרגשתי שזה הוציא משניהם את המיטב, והבמאי, שגם החזיר אותי לחיים עם הסרט הראשון שראיתי בקולנוע לאחר הקורונה, "Free Guy", עשה עבודה מצוינת. הכול עבד, ולראות את וולברין בלי חולצה היה הדובדבן שבקצפת. 10/10.
שני סרטים שאולי הייתי צריך לראות בקולנוע הם "מרשעת". חשבתי שהוא יהיה יותר מדי "ברבי", סרט שלא התחברתי אליו (וגם השחקניות, סליחה, נראו ממש מעייפות בקידום; סינטייה התעצבנה שעיצבו פוסטר שדומה למחזה והסתיר את עיניה). אבל אני מודה, זה סרט מצוין, עם שירים מעולים. 7.5/10.
הסרט השני מואנה 2, שחשבתי בגלל שהוא היה אמור להיות סדרת טלוויזיה כנראה לא אמור להיות בקולנוע. אבל למען האמת כסרט הוא היה כמעט יותר טוב מה ראשון, במיוחד שהיה חסר לי תמיד איפה מואנה בדינמיקה השבטית. זה שהפעם היא מכירה לאחותה את הים עם המלודיה, אחד הרגעים המרגשים, זה הרגיש שהיא התחילה גלגל החיים החדש למוטונוי. מה שמונע ממנו להגיע לגבהים (אבל לא לסרט השלישי של שמכניס מליארד) אלה השירים שכיחים, לא משהו, נחמדים להעביר את הסרט וזהו. הראשון עשה זאת הרבה יותר טוב. 7/10.
הסרט הרביעי והאחרון שראיתי בקולנוע ב2024, הלכנו כל המשפחה בחנוכה ביום הולדת של אחי לראות "מופאסה". והסרט הזה הפתיע ממש לטובה, לדעתי אפילו מתעלה על הראשון מ2019. קודם האנשה של החיות הרבה יותר טובה, דיסני שחררו קצת אותם שיותר יזכירו את המצוייר וזה עבד ונתן להתחבר יותר טוב לדמויות. ראיתי 2 טענות בלי להיכנס לספויילרים 1. זה מאוד דומה לסיפור של סימבה, עד כמעט משחזר, אבל ההבדל הגדול שאהבתי (ככשמעתי על זה בהתחלה היה נשמע מוזר) מופאסה מעולם לא נולד להיות מלך, התכונות והבחירות שלו הם מה שהופכות אותו למנהיג, הוא לא מוותר, הוא לא בורח, הוא מוביל. לכן הוא זוכה בצוק התקווה, בזכות ולא בחסד. סימבה לעומת זאת נולד כנסיך, שאומרים לו שהכול יהיה שלו ובגלל טראומה הוא בורח וההתמודדות שלו איך לא לברוח מהמורשת שלו ולהרוויח בחזרה את הכס. בסיכום חשבתי דווקא שהסיפורים מאוד מחמיאים אחד לשני ומוסיפים.
2. הטענה שרוע כה טהור כמו סקאר ומנסים לומר שהיה לו סיפור רקע וסיבות לזה שהוא רע "זה פרוגרס", אז פה אני לא מסכים. אני לא חושב שהוא מוצג כמוצדק, כמו שהוא חלש. ככה שאני חושב שזה מסר מצויין לילדים שהחולשות שלך יכולים לקחת אותך למקומות לא טובים בחיים עד שתהפך לשיא הרוע, אז תישמר ותבחר טוב. בסיכום אהבתי מאוד את הסרט וגם את השיר I Always Wanted A Brother מעולה. כל המשפחה נהנתה וכמובן שהנוסטלגיה הוסיפה. 8.5/10
בחזרה לסדרות:
ב"אף אחד לא רוצה את זה", הייתה סדרה קומדיה רומנטית ממש טובה בנטפליקס על רבי יהודי שמתאהב באחת ללא דת. עשויה מעולה מופקת על ידי יהודיות ובסדרה אחד השחקנים מזכיר את החטופים כבדרך אגב והדמות השנייה עונה לו אבל איך זה קשור לנושא? אז הוא עונה "כל דבר בחיים, הוא קשור במצב חטופים" ובהמשך הם גם מזכירים ארגון טרור. אגב קריסטין בייל טוענת שאין לה דת, אבל ראיתי בהיסטוריה של אמא שלה, שהיא ברחה מפולין לאמריקה ואז "נולדה מחדש כנוצריה", מה זה נולדה מחדש? משמע היה לה דת אחרת לפני, אז יכול להיות שהיא יהודיה אחרי הכול והרבי לא התאהב ב"שיקצה" (כלשון הסדרה). בסרט נוסף של נטפליקס שכבר יצא השנה, עם חזרתה של קמרון דיאז גם מוזכר "עניין חטופים אף פעם לא נגמר בצורה טובה".
בעניין הסדרות גם הרגשתי שהיה לי חסר תוכן שאני ממש אוהב בסגנון "הלוטוס הלבן" או "פוקר פייס", אבל ראיתי כמה נחמדות כמו "אלזבת'" ו"צוות שלד" החמודים. לצערי לא סיימתי את שוגון, אני צריך למצוא זמן שהקשב שלי מספיק חזק לקרוא ולהקשיב ליפנית. כל שאר הסדרות לא התלהבתי ואפילו התאכזבתי מאוד כמו "משחק הדיונון" עונה 2. "ארקיין" עונה 2, "זאוס" עונה 2, "המפקדת". "אגת'ה".
אני נזכר עכשיו שדווקא אהבתי יחסית מאוד "ווקס מאכינה" כשגיליתי אותם וצפיתי ברצף ב3 העונות Twilight of the god מסנאיידר, אני חושב שיותר מתאים לו לעשות סדרות. ו"קריצ'ר קומנדוס" , גם גאן עדיף לו יותר לעשות סדרות (פחות מתחבר לסרטים שלו) כאן הוא התעלה על עצמו, כשבפרקים האחרונים הוא הצליח לתת קצת הרגשה של טרנטינו, גם בצילום וגם בווייב. טוב לדעת שהכלה תצא גם ליקום האמיתי (למרות שמהטריילר של סופרמן לא התלהבתי).
בסיכום: עבורי "הייתה שנה חשוכה בקולנוע עם כמה נקודות אור קטנות".
לחצי הראשון של 2025 אין לי שום דבר שאני מצפה לו בסרטים כמעט עד מאי ואז אני מעדיף סרטים שיעשו לי כיף שזה "לילו וסטיץ" ו"הדרקון הראשון" במידה ולא יקבלו סינמה סקור מתחת לA-. אני מעדיף נוסטלגיה בטוחה מאשר לשלם את המחירים ההזויים של הקולנוע, במיוחד שחלק מהסרטים מגיעים כשבועיים שלוש לאחר מכן לטלוויזיה. יעד סופי 6 גם אופציה. אני מצפה יותר לחצי השני של 2025.
אני קצת מרחם על מארוול, הם כל כך מתאמצים בקידום של "קפטן אמריקה 4" ונראה לי הוא הולך להיכשל. ל"ת'נדרבולטס" יש קצת יותר סיכוי, אבל גם כל אחד מהם פחות מA- והסרט יכשל. גם "משימה בלתי אפשרית" האחרון יסיים את הסדרה לא בשיא. על מי אני לא מרחם? שלגיה של דיסני, נראה לי זה הסרט היחיד בהיסטוריה שיודעים שהוא הולך להיכשל, עוד לפני שיצא. אני אשמח לראות את הסרט נגנז או נשרף.
בסדרות לפחות יש לנו את ה"לוטוס הלבן" עונה 3 בפברואר, דרדוויל (סוג של עונה 4) במרץ ואנדור עונה 2 באפריל.
"נולד מחדש" זה החזרה בתשובה של הנוצרים.
זה לא אומר שקודם היא הייתה בדת אחרת, זה אומר שקודם היא לא חיה חיי דת.