נא לסמן ספוילרים כמו שצריך. אתם אמורים להכיר מה קורה פה.
פרק 1- שלום, גברת קובל
חזרנו, ונשאלת השאלה: למה בדיוק חזרנו?
כי כמו שמארק מתעורר, רץ, מגלה שמרכז השלווה נעלם (ואיתו גברת קייסי, ספק אשתו), ואז חוזר אל חדר העבודה רק כדי למצוא אותו מלא בשלל עובדים אחרים, ברור לנו שמשהו השתנה. מצד שני, בסוף אנחנו לכאורה חוזרים לאותה נקודת פתיחה של העונה הקודמת, עם ארבעת החברים עובדים שוב יחדיו. אז אולי כל השינויים עדיין לא מטלטלים עד כדי כך.
לכן נשאלת השאלה איזה עונה, ואיזה סדרה בעצם, מחכות לנו: האם אנחנו עדיין יכולים למצוא שאריות של אמירה על תרבות העבודה, יחסי עבודה-בית, ארגונים דפוקים ועוד – או שמא אנחנו עמוק בתוך טריטוריית "אבודים" של תעלומות ומסתורין ולקרוא פוסטים ארוכים ברדיט שכתב מישהו עם יותר מדי סמים ממריצים שמסביר למה העובדה שהשעה היא 17:10 כשמארק הולך זה רמז למהפכה האמריקאית כי זה מתי שנולד ג'ונתן טרומבול, שהיה מושל קונטיקט באותה תקופה. הכל מתחבר!!
בהתחלה חשבתי למדוד את הנושא בהערות האקראיות במדד "אבודים-המשרד", אבל נראה לי שבעצם נאמץ את שיטת הסדרה שאנחנו בה ונעבוד בפנימיים וחיצוניים. אז.
חיצוני: תיאוריות, מסתורין, וכו'
בפרק הפתיחה הסדרה לוחצת חזק מאוד על כל מיני שאלות ודברים מסתוריים ולא ברורים במטרה לגרום לנו אולי לשכוח כל מיני שאלות מהפעם הקודמת, אבל השאלה הגדולה נשארה: מה לעזאזל קורה כאן. השאלה השנייה היא, כמובן, כמה אפשר לסמוך על כל מה שראינו דרך עיניו של מארק. האם, למשל, חברי הצוות שהגיחו לרגע היו באמת עובדים חדשים שלומון ניסו להעביר – או שמא ניסיון של לומון לדוג עוד מידע ממארק, או אפילו להפריד אותו מהחברים במטרה לשלוט בו טוב יותר? האם באמת יש איפשהו סניף לומון כל כך גרוע עם מטאטאים וכל זה או שמא זה ניסיון לגרום למארק להרגיש טוב עם עצמו?
זה לא שאין לנו סיבה טובה לחשוד בהם: למרות הבטחות על כך שהורידו את המצלמות והמיקרופונים, לומון בבירור לא סיימו להתייחס לעובדים שלהם כנסיינים עבור מה שזה לא יהיה, וכל זה בניסיון להפריד את הצוות בשלל צורות, כמו "אגף ביקור המשפחות" שמבטיחים לדילן ובחייאת דילן אל תהיה כל כך מטומטם, זה לא מה שזה הולך להיות.
אם כי, אם כבר, כנראה הדגל האדום הכי בולט זאת הלי שדי בבירור עבר עליה משהו. אפשר לתאר את כל הדברים הקטנים שבונים לזה אבל הדגל האדום העיקרי המתנוסס שהוא שהיא שיקרה לחלוטין לחברי הצוות שלה בנוגע למה שקרה לה בלילה שבו היא הייתה בחוץ. התיאוריה הפופולרית שנייה אחרי שהפרק שודר היא ההסבר הפשוט ביותר: זו לא הלי אלא הלנה, והיא באה לרגל מטעם ההנהלה. זה ההסבר המתבקש, מהסוג הכל כך מתבקש שאני בספק שסדרה שמודעת לציפיות ממנה תשמור כטוויסט עוד הרבה זמן, ובשביל להיות חכמולוג אני חייב להציע הסבר חלופי אז… אה.. זאת גברת קובל! בתודעה של הלי! הא, הראיתי לאפסים האלה מרדיט.
נשארו כמובן עוד כמה שאלות קטנות יותר כמו מה למען אלפי העזאזל הוא הקטע של הילדה הקטנה (פינת תיאוריות רדיט: יש להם שיבוטים של גברת קייסי וזה גרסה צעירה שלה. אני… פחות משוכנע שזה המצב כי זה כבר באמת דוחף אותנו עמוק לנפנופי ידיים), מי היה האדם שצפה במארק כשנכנס למרכז השלווה (לא שאלה גדולה מדי ובהחלט אפשרי שזה פשוט מילצ'ק, ובכל זאת), מה קרה בשניות האחרונות של הפרק (למי שיש כוח להתעכב על כל פריים, תעדכנו), וכמובן: כמה זמן באמת עבר, מה קרה לגברת קובל, והאם מישהו באמת שמע על המקרה של הפנימיים שפרצו החוצה, כי אני אניח שזה לא באמת הגיע לחדשות.
אני אגיד שאין לי בעיה עם כמות השאלות הזאת, אבל שחשוב לי להגיד, אדון וגברת ניתוק, שיש משהו לא כיף באופן מובנה בלצפות בסדרה תוך ידיעה שהיא בעצם כל הזמן משקרת וצריך לנחש מה האמת ומה לא. אני מעריך את זה שלא מאכילים בכפית מידע, אבל אני אשמח שמדי פעם האוכל שכן מוצג בפניי יהיה באמת אוכל ולא חול של חתולים בטוויסט נוראי.
פנימי: מקומות עבודה, רגשות, וכו'
הפרק הראשון יחסית דל בשטויות של מקומות עבודה – ההתחלה מוקדשת כאמור בניסיון לשלוח את מארק לצוות אחר ואפשר לשרטט איזה קו על דינמיקה צוותית אבל הסדרה לא באמת מתעניינת בזה ומשתמשת במחליפים (צוות שחקנים די שווה בדמות אליה שווקט, בוב בלבאן, וסטפאנו קאראננטה) ככלי, קצת כמו שלומון עושים.
עם זאת, הפרק הזה בהחלט מדבר על היופי שהוא בקרת נזקים של משרדים גדולים: אחרי שקורה משהו שבאמת כבר אי אפשר להתעלם ממנו, אז באים, מפטרים שעיר לעזאזל, טוענים שעושים רפורמה וזה מסתכם בסרטון חדש לעובדים וכמה נהלים חסרי חשיבות אותם מציגים בחגיגות ובפומפוזיות כאילו מינימום מכריזים על מדינה, אבל שום דבר לא באמת משתנה.
אפשר כמובן גם לדבר על כמות התחמנות והרשע בניסיון לשלוח מרגלים (ככל הנראה) ולהפריד עובדים עם הטבות וכל זה, אבל זה דווקא קצת יותר "ארגון רשע סודי מוהאהאהא" מאשר האימפוטנטיות הנפוצה במשרדים.
אם כי, ובהנחה שאנחנו באמת חמישה חודשים אחרי העונה הקודמת ולא יומיים או משהו: צריך גם לציין לתפארת את הקושי של מחלקת המחשוב לשנות דברים קטנים אך משמעותיים כמו "השם של מי שעובד על המחשב הזה עכשיו". גם בתאגיד צללים מסתורי, עדיין יש דברים שלא מתפקדים.
ואם אני בפינת הדברים שהם לא מסתורין: הו, אירב. הלב פשוט נשבר. ג'ון טורטורו מצליח לרגש בדמותו כאדם שכל סיבת חייו נלקחה ממנו לפתע ואין לו באמת רצון או כוח להמשיך. כל שאר הדמויות סביבו קיבלו כוחות מחודשים ומוטיבציה לגלות מה קרה, אבל לאירב אין את כל זה. הוא רק רצה אהבה ועבודה קבועה שהוא יכול לשמוח בה – ושני הדברים האלה כבר אינם. דילן מנסה לדחוף אותו למצוא את ברט, אבל אני בספק שזה מה שמשאיר אותו. הניסיון של הפרק להשתעשע איתנו כאילו אירב באמת יילך הוא "נו באמת", אבל אני מקווה שעד סוף העונה אירב יזכה לנחמה ומשמעות.
וכך אנחנו מסיימים את הפרק הראשון: קצת יותר מסתורין מסאטירה, עם ארבעה חברים – אוקיי בסדר טכנית כנראה הלי לא, נו, הבנתם – כל אחד במקום שונה, אבל לפחות שמחים אחד בחברת השני. דילן עם ההבטחה לראות את המשפחה שלו, מארק עם הרצון למצוא את קייסי, הלנה עם (ככל הנראה נו כן הבנו) הצורך לרגל ולהבין מה השאר יודעים, ואירב עם לב שבור ואיזשהו רעיון כללי של מסדרון אפל שהוא יודע שהחיצוני שלו נוהג לצייר.
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם: קיאנו ריבס הוא הקול של הבניין בסרטון, בהופעת אורח ממש לא קשורה אבל כיפית לאללה ותכלס אחד התפקידים היותר טובים של ריבס.
- אחרי שלקחתי לעצמי את מדד המשרד-אבודים, נחנוך מדד קריפיות. אני לא חושב שהסדרה אי פעם ירדה מתחת ל-5, אבל בכל מקרה אנחנו בכזה 7 כרגע. הדמות הכי קריפית היא עדיין מר מילצ'ק והחיוך הזה, אבל וואלה שגברת הואנג מתקרבת.
- הבעיה במתגלגלות של סדרות עם כל כך הרבה חוטי עלילה ותיאוריות זה שמדי פעם הולכת לאיבוד השאלה "האם זה פרק טוב", אז במידה וזה לא ברור: כן, פרק טוב. כאמור, אני עדיין חושש לעתיד הסדרה אם היא תמשיך לצעוד עמוק לתוך "הו מסתורין מפחיד אוגה בוגה" אבל כל עוד היא זוכרת לאזן את כל זה עם רגש, דמויות, והטירוף שהוא מקום עבודה מודרני – אני פה.
- הסצנה של הפרק: האם אתם מעדיפים את סצנת הפרק שלכם בקומדיה שחורה ואז זה הסרטון, או במערכת יחסים מרגשת ואז זאת השיחה של דילן ואירב עם "אני ההטבה המועדפת עלייך?". תכלס יש סיכוי שעבורי זה האפיון הקצרצר אך שובה הלב שבו גוונדלין שואלת את מארק אם הוא ראה את השמיים, שבמשפט קצר אך אפקטיבי מבהיר לנו כמה נוראי כל העסק הזה.
