לפני שנתחיל באופן רשמי את סיכומי השנה (הקולנועיים) וציון הדברים הטובים שהיו לנו, בוא נוציא מהדיון את כל הדברים הפחות מוצלחים שהיו פה (ולא קשורים למציאות)
אז תגידו אתם: מה היו הסרטים הכי גרועים השנה? מה היו ההופעות הכי מעפנות? הליהוקים הכי שגויים הטרנדים הכי מעצבנים? איזה סרטים זכו בשבחים שלא קשורים למציאות? מה היו האפקטים שנראו כאילו לא שילמו למי שייצר אותם, מה היו הטייקים הכי טיפשיים על סרטים ואיזה רגעים גרמו לכם להתפלל לגלולות "תחזיר לי את הזמן שנלקח ממני"?
ובסדר, נו, אם תדברו גם על דברים גרועים שקרו בטלוויזיה לא נכעס.
הבמה שלכם.
ואלה שמות
דדפול וולברין(צריך פוסט נפרד עבורו)
היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית- דבילי , חיקוי עלוב לממזרים חסרי כבוד , דווקא מבמאי שלמדתי לחבב ויודע לעשות סרטי אקשן עם משמעות ( the covenant המצוין) . יש סצנה בסרט ש-3 אנשים פורצים לבסיס גרמני ומצליחים להוריד את כל הבסיס ,מאותו רגע הם איבדו אותי.
ארגייל- בשום שלב זה לא התחבר לי, פשוט הרגיש כמו כל הסרטים שיוצאים עכשיו בהוליווד , מפוצץ אקשן ,גנרי,לא מקורי, מרוב אקשן לא רואים את העלילה אבל בניגוד לסרט שיודע לעשות את זה טוב כמו משימה בלתי אפשרית ,האקשן משעמם, פשוט מרגיש שהכל נעשה ב cgi. אין לי בעיה עם סרטי אקשן אבל מרגיש שכל סרט דוחפים לו אקשן בימינו כדי שחס וחלילה הצופים לא ישתעממו, הסיפור הוא על כותבת ספרי ריגול, אי אפשר לעשות מותחן ריגול ? למה צריך כל כמה דקות סצנת אקשן. מרוב action לא רואים את היער או במקרה הזה את התסריט .
עכשיו לדדפול וולברין
כל הסרט הרגשתי שפשוט מזלזלים באינטליגנציה של הצופה , אפס עלילה , רק רצף בלתי נגמר של הופעות אורח מדמויות שלא מעניינות אותי בכלל. דדפול הראשון והשני באו קצת לצחוק על הז'אנר ומלבד העלילה שכן הייתה קיימת ,היה ניסיון לחבר את הצופה עם הדמויות הראשיות . כאן לא סבלתי אף דמות ,דדפול הפך לקלישאה של עצמו , כל שתי שניות הוא זורק בדיחה במקום שזה יבוא מהעלילה וזה כבר מרגיש מאוס . וולברין גם קלישאה של עצמו , כמה אפשר לראות את אותה דמות מיוסרת פעם אחרי פעם, נמאס. לא מבין למה רוצים לראות את אותם דמויות מגולמות ע"י אותם שחקנים, לפחות אצל באטמן מחליפים שחקנים מדי פעם .
הדבר הכי גרוע בסרט וזה מתחבר לזלזול בצופה ,זה הפרסומות הסמויות שהן כבר ממש לא סמויות ,זו לא רק ההונדה ,באמצע הסרט רואים את וולברין שותה טקילה (מהחברה של ראיין ריינולדס) עם הלייבל של החברה לכיוון הצופה כאילו הוא מדגמן בפרסומת טקילה . יכול להיות שזה לא מפריע לאחרים לי זה הרגיש מוגזם והייתי יכול לסלוח לזה אם לסרט היה עלילה מלבד ,הנה תראו דמויות עבר שאתם מכירים. חבל שהסרט עשה מיליארד דולר, זה יעודד אולפנים לעשות עוד סרטים כאלה ואני יודע שיש כאלה שמבחינתם הסרט הזה הוא קליל ונועד לבידור ושאני מגזים ,זה כנראה נכון . אבל המוטו של האתר זה "לא מכבים את הראש בכניסה לקולנוע" ולצערי בשנים האחרונות אני נאלץ לעשות את זה יותר מדי. סרטי אקשן פעם ידעו לבדר ולתת ערך מוסף לצופה .
איך הולך הביטוי? זה שעגבניה היא פרי לא אומר שהיא צריכה להיות בסלט פירות, וזה שאני אוהב את מרטין פרימן וג'נה אורטה לא אומר שאני רוצה לראות אותם מתנשקים.
ובלי קשר לקטע הבעייתי הזה שלו, "פרופסור מילר" (השם העברי של "Miller's Girl") הוא פשוט סרט גרוע: כל דיאלוג וכל פריים זועק "מותחן אירוטי משנות ה-90", ולא מהסוג מפורסם אלא מהסוג שמוצאים בקלטות בתחנה המרכזית בתל־אביב – ותוהים מי לעזאזל הפיק את זה?
אני שמח לומר שהשנה לא יצא לי לראות אף סרט שהוא ממש גרוע (או לפחות לא זכור לי)
ראיתי סרטים ממש טובים, סרטים טובים וסרטים לא מי יודע מה אבל בסדר, אבל סרטים גרועים ממש לא זכור לי שראיתי.
זה לא אומר שלא היו סרטים גרועים השנה, אלא יותר שאני בררן בסרטים בהם אני צופה והתרחקתי מהרבה סרטים שהיו יכולים לאכזב אותי לו הייתי רואה אותם.
ואני תכל׳ס מעדיף את זה ככה.
אני מעדיף לראות בשנה פחות סרטים ולא לראות סרטים גרועים, מאשר לראות מלא סרטים שחלקם יוציאו אותי עצבני וממורמר על הכסף שזרקתי לשווא.
אבל לא לדאוג, זה לא שראיתי השנה מעט מאוד סרטים, אלא רק שראיתי מעט (יחסית) סרטים חדשים.
אני טיפוס שמאוד אוהב לצפות בצפיות חוזרות בסרטים שאני אוהב, כך שאף פעם לא חסר לי מה לצפות (שלא נדבר על קלאסיקות וסרטים מפעם שמעולם לא ראיתי לפני כן שצפיתי בהם לראשונה השנה).
פרסים לרעה
לא רציתי לעשות ממש פוסט גדול של כל הדברים הגרועים – בייחוד כי כמות הדברים שאני כותב גם ככה נשפכת לכל מקום, אבל גם כי לא היה באמת סרט שהרתיח אותי עד שרציתי גם בסוף השנה להצביע עליו ולהגיד "זה בלתי נסבל". ובכל זאת, גם ברוח נדיבה יותר, היו דברים בכלל לא טובים. ואלו הם:
הסרט הגרוע של השנה (מקצה דברים שהם לא באמת סרט): גולסטאר: הסרט. איך אפשר בכלל לכעוס על סרט שמראש לא מצפה מעצמו להיות סרט? אי אפשר. אבל זה לא אומר שמשהו פה הוא לא חלטורה מוחלטת. ואוסיף ואגיד שהמיקום שלו בתחתית זה לא כי זה רעיון גרוע, אלא דווקא כי עם מעט השקעה היה אפשר להוציא פה משהו, אבל השקעה ומה שהלך בסרט הזה לא הולכים יחד.
הסרט הגרוע של השנה (מקצה דברים שהם כמעט סרטים): טור פרידה. "טור פרידה", במובן מסוים, היה מרחק בחירה אחת (או שתיים) מלהיות סרט טוב על המצב הנפשי המדרדר של השמאל הישראלי "הקפלניסטי", כמי שקוראים לו. אלא שהוא בחר מה שבחר, ובכך הפך לפחות סרט ויותר תעמולה, ותעמולה גרועה.
הסרט הגרוע של השנה (מקצה בסדר, זה באמת סרט): בית. ראינו סרטים נגד חרדים, ראינו ניסיונות לייבא סרטי גנגסטר/מערבונים – אבל בחייאת, הגיבור הזה פשוט ניתק אותי כל כך מהצפייה שלא היה לי שום עניין להיות אפילו חלקיק בעדו. תוסיפו לזה רשימת ליהוקים מעוררת חששות (לא, ניר מג'ר לא חרדי) ותקבלו רצון טוב וביצוע רע.
הסרט הגרוע של השנה (בסרטים לא ישראלים, בסדר): רצח ממבט ראשון, שזכה ל"אתם לא מבינים זאת פנינה נסתרת", אבל אני ראיתי את הרצח הזה, והוא קשקוש ממבט ראשון, שני ושלישי. אבל טוב לדעת ששנות התשעים עוד איתנו.
הסרט הגרוע של השנה (פינת הוליווד): מגלופוליס. ולא, זה לא יותר טוב כשסרט מכוער, חסר נשמה, שנבנה על רפרנסים הוא "מקורי". לשרוף 100 מיליון דולר זה לא הישג קולנועי, תממן סרטים של כשרונות צעירים במקום זה.
הסרט המיותר של השנה: אני נוהג להתרחק בזהירות ממה שמריח מראש כפלופ אז אולי יהיה מי שיזעם על המיקום פה של "הנוסע השמיני: רומולוס", אבל זה פשוט מחזור עייף, לא מלהיב, מפוספס ומתסכל של סרט. לא טוב.
ההמשך הלא-כזה-גרוע-אבל-מה-בדיוק-ציפית-שחוות-הקהל-תהיה-עליו-כשיצרת-אותו-טוד: ג'וקר: טירוף בשניים. לא מספיק גרוע, לא מספיק טוב, אבל בבירור סרט שבא לעצבן את הצופים שלו. אני מניח שאפשר להריע לטרוליות, רק חבל שהיא כל כך לא מעניינת.
ההייפ הלא מוצדק של השנה: לונגלגס. מבקרים אמריקאיים שלום, נא לבדוק מה הבעיות שלכם.
האולפן המאכזב באופן ידוע מראש של השנה: דיסני. מואנה 2, הקול בראש 2, רומולוס ודדפול וולברין – כולם המשכים שחוץ מהאחרון, חסרי מעוף באופן מתסכל כמעט. הסיבה היחידה ש"מואנה 2" ו"הקול בראש 2" לא מככבים ב"גרוע ביותר" זה בעיקר כי הילדות שלי באמת נהנו מהן. מה שמזכיר לי.
הדמות הכי טובה בסרט גרוע: שעמום, הקול בראש 2.
השימוש בשיר הכי מצחיק: מואנה 2 מבין שהוא סרט גרוע עם פסקול פח ולכן כדי להלהיב בסופו מחזיר את השיר מהסרט הראשון.
הטנקים הכי מזויפים: קרב אוויר, די עמדת במשימה להיות סרט אקשן שאפשר לקחת ברצינות, מה האפקטים מוורמס האלה עכשיו.
הסרט הכי מטומטם ככל שחושבים עליו: צאי מזה. כמו עם "טור פרידה", יש פה רעיון וסנטימנט טובים בגרעין שלהם, אבל כל הפיצוח שלהם פשוט דבילי ומפספס ברמות.
פרס ה"זה לא אתה, זה אני": הקדירה. זה אני שפשוט לא אכפת לו יותר מדי מפורנו אוכל, אני מצטער.
פרס ה"זה גם אני, אבל זה גם אתה בוא נהיה כנים": יש הרבה דברים טובים ב"חייל הנעלם", אבל כמי ששירת כחייל בשנה האחרונה, המפגש עם הסרט פחות מדי הזכיר לי חיילים ויותר מדי הזכיר לי צעירים תל אביבים. זה לא אשמת החייל הנעלם שהוא מגיע אחרי שכמות האדים שיש לי לקולנוע ישראלי שמשתמש בחיילים כמטאפורה ולא מספר את הסיפור שלהם נגמרה, אבל זה גם קצת אשמתו.
ושלושת סרטי "חברים הגזמתם" לסרטים שהבטיחו לי שהם יעיפו לי את המוח ואז זה לא קרה: הכפיל, חולית חלק שני, יופי מסוכן.
וזהו. סך הכל שנה באמת חביבה מבחינת כמה תהומות היו בה, וגם כל הסרטים האלה לא פח אשפה בוער אלא סתם לא טובים.
תתן קרדיט לבית הוא סרט מאוד כנה
בשום שלב בו הסרט לא טורח להסתיר את זה שמה שבני עושה הוא לא בסדר, כל השותפים שלו כועסים עליו, הוא במודע מנסה להכעיס את הספקים שלו בשביל להרוויח עוד כסף, הוא מתעלם מאזהרות של כל המשפחה שלו כולל מאישתו. עכשיו שאני חושב על זה נראה שבני (בסרט) מנסה להישאר בכוח תחת מודלים שהוא יודע שהם לא טובים עבורו. זה מרגיש שיש כאן מקרה של דמות שרוצה להתאים את הסביבה אליה כדי שהיא תוכל להישאר שם בשקט במקום להודות שהחברה פשוט לא מתאימה לו בכלל והתנגדות היחדנית שלו לא תעזור.
החומר ואמיליה פרז אבל....
שניהם הם לא קטסטרופה רק לא משהו.
אחד הוא חיקוי של חיקוי של חלק מ- webtoon קוריאני משנות האלפיים והשני גרם לי לתהות "רגע איזה שינוי באמת קרה פה?" כי הסרט לא ממש מראה אותו בחברה וממש לא מראה אותו אצל אמליה וריטה שמתנהגות ופועלות כמעט באותו האופן שהן פעלו בתחילת הסרט. יש להם את הרגעים שלהם אבל בסה"כ הם היו דיי משעממים
לכל אדם הזכות לעשות מה שבליבו עם כספו כל עוד זה במסגרת החוק
״לשרוף 100 מיליון דולר זה לא הישג קולנועי, תממן סרטים של כשרונות צעירים במקום זה.״. אבל באלו לשרוף אותם על סרט שאף אחד לא אוהב. קלירלי הוא עה את הסרט הזה קודם כל בשביל עצמו. יש דרכים גרועות יותר לבזבז 100 מיליון דולר. הוא ממש לא מוכרח לבזבז 100 מיליון דולר מכספו על סרטי צעירים. בא לו להנות המכסף שלו ויש בזה משהו די מגניב דווקא
שמח ששאלתם
פרס ה"בקושי סרט" – יום המייסדים (Founders Day). זאת הייתה גם הביקורת שלי עליו בלטרבוקסד, בקושי סרט. כל אספקט כאן מרגיש כל כך זול וחסר השקעה, שקשה לי להבין למה רצו לעשות את הסרט הזה מלכתחילה. אה כן, זה סלאשר. ואחד מאוד גרוע.
פרס ה"מסר בלי שום דבר מסביבו" – אני עדיין לא בטוח מה בדיוק כעורים רצה להגיד על אידיאל היופי, אבל נראה שחוץ מהרצון להגיד את זה הוא שכח להשקיע בדברים כמו תסריט חכם או אפקטים טובים או לקחת שחקנים שהייתי קונה ככאלה שנחשבים מכוערים ולא את ג'ואי קינג. כתבתי עליו יותר בפירוט כאן.
פרס המסטיק השנתי – רבל מון הוא סרט של שעתיים וקצת שמשום מה נמתח על פני 5 שעות (או 6 וחצי בגרסת הבמאי). כתבתי עליו בפוסט כפרת עוונות האחרון.
פרס "גריעות תורשתית" – בפסטיבל הסרטים של פילי באוקטובר הוקרן "The Last Showgirl" של ג'יה קופולה, אבל אחרי מגלופוליס הביזארי והאיום של פרנסיס ופריסילה המשעמם של סופיה, החלטתי שמיציתי את משפחת קופולה לזמן הקרוב וויתרתי עליו.
ועוד פרס "גריעות תורשתית" – הייתם חושבים שאם מישהי רוצה להיות במאית והיא גם במקרה הבת של מ. נייט שאמלאן, יש לה יתרון בכך שהרף שצריך לעבור כדי להתבלט מעל אבא שלה ממש נמוך, לפחות על פי העשור האחרון של פועלו. למרבה הצער, השנה מ. נייט החליט לעשות סרט לא-כזה-גרוע לשם שינוי, מה שגורם לכישלון של הם רואים הכל של אישאנה שאמלאן – שהוא בכל מקרה סרט רע מאוד – להיראות אפילו מביך יותר. ואם כבר אנחנו במשפחה הזאת, אז הבת האחרת שלו, סאליקה, שמשתתפת ב"מלכודת" שביים, היא זמרת סבבה והכל, אבל לשחק היא לא יודעת.
פרס ה"איך בזבזתם פרמיס כזה" – למלכודת במעמקים יש פרמיס פשוט: יש מטוס, הוא מתרסק באוקיינוס ושוקע, כמה שורדים מנסים לפענח איך לצאת כשהם גם תקועים במעמקים וגם יש כרישים מחוץ למטוס. זה יכול היה להיות "נחשים על המטוס" החדש, אבל מתעקש לקחת את עצמו ברצינות, ובמשך הרבה זמן פשוט לא קורה שום דבר מעניין. וזה עוד בלי לדבר על השחקנים הגרועים. בקיצור, בזבוז זמן.
פרס ה-I was rooting for you! – גם ג'וקר: טירוף בשניים וגם מקקקסין הופיעו בסרטים שאני מצפה להם בפוסט הסיכום חצי שנה. הראשון היה חצי דרמת בית משפט וחצי מיוזיקל שנראה כאילו לא בא לו להיות אף אחד מהם, ובעיקר הרגיש כמו בדיחה על חשבון הצופים. השני היה מאכזב כי ממש אהבתי את "פרל" ו"X", אבל כאן נראה שטיי ווסט לא ממש סגור על מה הוא רוצה שהסרט שלו יהיה. אולי בזמן כתיבת התסריט הוא היה צריך להשקיע יותר בעלילה מעניינת ופחות בלעשות ניימדרופינג לסרטי אימה טובים יותר.
פרס ה"זה לא עובד פעם שנייה" – "פו הדוב: דם ודבש" היה כבר אז סרט מאוד עצלני ומאוד זול, אבל אני מודה שבודרתי מהקטע של לראות אנשים עם מסכות של פו הדוב וחזרזיר רוצחים בני נוער. פו הדוב: דם ודבש 2 הוא בייסיקלי עוד מאותו הדבר – הפעם גם עם טיגר ואיור – אבל כבר אין את אלמנט הביזאריות המבדר, ונשארים עם, ובכן, סרט מאוד עצלני ומאוד זול. וכן, כמובן שאני אלך להקרנות של הסלאשרים של פינוקיו, פיטר פן והסרט שיאחד את כולם, איזו שאלה.
פרס ה"צריך יותר מנוסטלגיה כדי לעשות סרט אימה טוב שמתרחש בתחילת המאה" – כנראה שהעולם עדיין לא מוכן לסרטים עם נוסטלגיה לתקופה הזאת כמו זמן קטוע ו-Y2K. ואני בכלל לא אומר את זה כי זה גורם לי להרגיש זקן.
פרס ה"יותר מדי קווי עלילה" – אני כאן חושב שהגימיק של כאן ולתמיד לעקוב אחר ההתרחשויות בחדר אחד לאורך הרבה שנים יכול היה לעבוד, יש הרי סרטים מוצלחים בלוקיישן אחד. מה שלא עבד היה הניסיון לשים בחדר הזה 8 קווי עלילה שונים שמתרחשים בשנים שונות וכל הזמן לקפץ ביניהם. אה, וגם לנסות לשכנע אותי שטום הנקס ורובין רייט בני 18. כל הדיאייג'ינג בעולם לא יצליח לעשות את זה, פשוט תלהקו שחקנים צעירים.
פרס ה"מה שרשום על האריזה" – ידעתי מראש שהרולד / אהרון והעיפרון הסגול יהיה גרוע, והוא לא אכזב. זה סרט מהסוג שגורם לכם לחשוב שהרבה דברים קורים, כשבפועל לא קורה שום דבר. אה, ומשום מה ג'מיין קלמנט מגלם כאן סופר שכתב ספר פנטזיה אירוטי כושל ורוצה את העיפרון של הרולד כדי להפוך את העולם של ספרו לאמיתי. מה לעזאזל הסרט הזה?!
פרס על שם "תורשתי" לסרט האימה שמתחיל מעניין אבל מהר מאוד צולל למחוזות של טיפשות מדהימה – לונגלגס. נראה לי שהתואר אומר הכל.