קדם אוסקר 2025: רשימות קצרות וניתוחים ארוכים

אתמול בערב הוכרזו הרשימות הקצרות ואת ישראל מעניינות בעיקר שתי רשימות: הסרט התיעודי והסרט הבינלאומי. אני אנצל את המומנטום וגם אדבר קצת על המירוץ בנקודה שבה הוא נמצא עכשיו (אם כי קחו בחשבון שזאת פרשנות אישית ותמיד אפשר וצריך לאתגר את התפיסה איתה אני מגיע, למרות אי אילו הצלחות מקריות בעבר.

נתחיל עם הרשימות הקצרות, אבל בשביל לעצבן אתכם נתחיל מהסרטים הקצרים קודם. כל הקישורים מובילים לצפייה בסרטים בקטגוריות הללו.

הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר

לרדוף אחרי רו | Chasing Roo
מוות ע"י מספרים | Death by Numbers
אב נצחי | Eternal Father
אני מוכן, סוהר | I Am Ready, Warden
מקרה | Incident
כלים של לב פועם | Instruments of a Beating Heart
שומר | Keeper
הקול של מקיילה: מכתב אל העולם | Makayla's Voice: A Letter to the World
היו זמנים באוקראינה | Once upon a Time in Ukraine
הבת היחידה בתזמורת | The Only Girl in the Orchestra
הולך הצמחים | Planetwalker
המכסתים | The Quilters
מושב 31: זואי זפר | Seat 31: Zooey Zephyr
שיעור שחייה | A Swim Lesson
עד שהוא חוזר | Until He's Back

הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר

להתראות עולמי | Au Revoir Mon Monde
דב ושמו ווג'טק | A Bear Named Wojtek
גברים יפים | Beautiful Men
לבקבק את ג'ורג' | Bottle George
סרטן בבריכה | A Crab in the Pool
בצל הברוש |  In the Shadow of the Cypress
סוכריות קסומות | Magic Candies
אולי פילים | Maybe Elephants
אני | Me
אוריגמי | Origami
אתה קולט | Percebes
ה-21 | The 21
לטייל אל הפלא | Wander to Wonder
המקלדת הפרועה | The Wild-Tempered Clavier
יאק! | !Yuck

הסרט בשר ודם הקצר הטוב ביותר

אנוג'ה | Anuja
קלודג | Clodagh
בן הארץ | The Compatriot”
פירור | Crust
שובך | Dovecote
קצה חלל | Edge of Space
איש הגלידה | The Ice Cream Man
אני לא רובוט | I'm Not a Robot
הסייר האחרון | The Last Ranger
שעבוד | A Lien
האיש שלא יכל להישאר בשקט | The Man Who Could Not Remain Silent
יצירת המופת | The Masterpiece
תפוז מיפו | An Orange from Jaffa
פריז 70 | Paris 70
תפוס | Room Taken

אין לי מושג בנוגע לשום דבר בקטגוריה הזאת, אפילו לא אם מישהו מהמועמדים ישראלי בטעות. הלאה, אל מה שלכולם יהיה אכפת ממנו.

הסרט הבינלאומי הטוב ביותר

אני עוד כאן (ברזיל)
שפה אוניברסלית (קנדה) | Universal Language
גלים (צ'כיה) | Waves
הנערה עם המחט (דנמרק) | The Girl with the Needle
אמיליה פרז (צרפת)
זרע התאנה הקדושה (גרמניה)
מגע (איסלנד) | Touch
ניקאפ (אירלנד) | Kneecap
הכפר ורמיליו (איטליה)
עם הזרם (לטביה)
ארמנד (נורווגיה)
מאזור הפיצוץ (פלסטין) | From Ground Zero
דהומיי (סנגל) | Dahomey
איך לעשות מיליונים לפני שסבתא מתה (תאילנד)
סנטוש (בריטניה)

לא שהייתה סיבה שנחשוד בכך, אבל "קרוב אליי" פספס, בעוד שהסרט המועמד מפלסטין פה. אנטישמיות? אנטי-ישראליות? קשה להאמין שזה משנה כאשר הסיכויים שהוא יהיה מועמד במילא היו די קלושים. המועמדים המובילים פה הם השמות הגדולים: "אמיליה פרז", "זרע התאנה הקדושה", "עם הזרם", "ארמנד", "דאהומי", "אני עדיין כאן". אחריהם יש עוד כמה סרטים שעשו יותר הד כמו "ניקאפ", "הנערה עם המחט", "איך לעשות מיליונים לפני שסבתא מתה", ו"הכפר ורמיליו". יש תחרות, נגיד זאת כך.

הסרט התיעודי הטוב ביותר

תיקי ביבי | The Bibi Files
יומני הקופסה השחורה | Black Box Diaries
דהומיי | Dahomey
לרקוד עם אבא | Daughters
אינו | Eno
פְרידה | Frida
הוליוודגייט | Hollywoodgate
אין ארץ אחרת | No Other Land
מלחמת הפורצלן | Porcelain War
ממלכתה | Queendom
החיים המדהימים של איבלין | The Remarkable Life of Ibelin
פסקול להפיכה | Soundtrack to a Coup d'Etat
קנה סוכר | Sugarcane
איגוד | Union
ויל והרפר: יוצאים לדרך | Will & Harper

אתם מוזמנים לשמוח על התמיכה בישראל עם שני סרטי תעודה שעוסקים בנו או למחות על כך שהסיקור הוא, נקרא לזה, פחות מחיובי. הסיכויים של שניהם לזכייה, בכל מקרה, נמוכים. של "תיקי ביבי" אפילו פחות מנמוכים כי הוא ממש לא יהיה מועמד. "אין ארץ אחרת" דווקא מתמודד סביר למועמדות, וכרגע המתמודד הבולט במירוץ – אבל קצת קשה להאמין שהאקדמיה תלך על בחירה כל כך פוליטית ו"מעוררת מחלוקת". מצד שני, אולי דווקא טראמפ ידחוף אותם לזה. בקיצור, נראה.

אחרי חמשת אלה, יש עוד חמש קטגוריות שהכריזו על צמצום המועמדים האפשריים שלהם. או סוג של, כי אין לי מושג במה אמורה לעזור הרשימה הזאת של "הפסקול המקורי הטוב ביותר".

הפסקול המקורי הטוב ביותר

הנוסע השמיני: רומולוס
בייביגירל
ביטלג'וס ביטלג'וס
צאי מזה
בליץ
הברוטליסט
מתחרים
עד שיצא עשן לבן
אמיליה פרז
האש שבפנים | The Fire Inside
גלדיאטור II
אופק: סאגה אמריקאית, פרק 1 | Horizon: An American Saga Chapter 1
הקול בראש 2
נוספרטו
החדר הסמוך
סינג סינג
גדוד 6888 | The Six Triple Eight
מרשעת
רוז הרובוטית
אישה צעירה והים

מי, בעצם, לא מועמד פה? "ג'וקר: טירוף בשניים", מה שמרשים לאור זה שהקודם זכה באוסקר בקטגוריה הזאת. "נערי ניקל", מה שלא התחלה מדהימה בשבילו. מצד שני, קשה להתרשם מרשימה של עשרים מתמודדים כאשר המשחק הוא עדיין בעיקר בין המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, אז "הברוטליסט", "עד שיצא עשן לבן", "אמיליה פרז", "סינג סינג" וטוב – בכל זאת, "מתחרים", כי הוא פשוט באמת הפסקול הכי טוב של השנה.

השיר המקורי הטוב ביותר

"דרך אסורה" מ"Better Man: סיפורו של רובי ויליאמס"
"מעיל חורף" מ"בליץ"
"לדחוס/להדחיק" מ"מתחרים"
"אף פעם לא מאוחר מדי" מ"אלטון ג'ון: אף פעם לא מאוחר מדי"
"הרשע" מ"אמיליה פרז"
"הדרך שלי" מ"אמיליה פרז"
"חולה בראש" מ"ניקאפ"
"Beyond" מ"מואנה 2"
"תגיד לי שזה אתה" מ"מופאסה: מלך האריות"
"חתיכה אחר חתיכה" מ"חתיכה אחר חתיכה"
"כמו ציפור" מ"סינג סינג"
"המסע" מ"גדוד 6888"
"מחוץ לאוקלהומה" מ"טוויסטרס"
"לנשק את השמיים" מ"רוז הרובוטית"
"הרפר וויל ילכו מערבה" מ"ויל והרפר: יוצאים לדרך"

אם אתם שואלים את עצמכם מה זה "גדוד 6888" אז כן, זה עוד סרט שקיים רק כי דיאן וורן הקימה אותו לתחייה כדי שתהיה מועמדת עליו לאוסקר. למה אלה תמיד סרטים של טיילר פרי ואף פעם לא מרטין סקורסזה? בכל מקרה, צפו לדאבל של אמיליה פרז במועמדים הסופיים, וכל השאר תכל'ס אין לי מושג. די הכל יכול לקרות מ"ניקאפ" ועד "בליץ".

האיפור ועיצוב התסרוקות הטוב ביותר

המתמחה
ביטלג'וס ביטלג'וס
איש שונה
חולית: חלק שני
אמיליה פרז
מריה
נוספרטו
יופי מסוכן
ואלס עם ברנדו | Waltzing with Brando
מרשעת

מי חסר: לא מעט דרמות תקופתיות שלרוב מוצאות פה בית כמו "אנונימי לגמרי", "הברוטליסט", או אפילו "שבת בלילה".

האפקטים הויזואליים הטובים ביותר

הנוסע השמיני: רומולוס
Better Man: סיפורו של רובי ויליאמס
הקרב על אמריקה
דדפול & וולברין
חולית: חלק שני
גלדיאטור II
כוכב הקופים: ממלכה חדשה
מופאסה: מלך האריות
טוויסטרס
מרשעת

פספוס מוזר ל"פיוריוסה", שהיה נראה שדווקא יהיה עליו דיבור בעונה הזאת. נו טוב.

הסאונד הטוב ביותר

הנוסע השמיני: רומולוס
בליץ
אנונימי לגמרי
דדפול & וולברין
חולית: חלק שני
אמיליה פרז
גלדיאטור II
ג'וקר: טירוף בשניים
מרשעת
רוז הרובוטית

אה, אז פה "ג'וקר: טירוף בשניים"? מה אפילו.

אחרי כל עשרת הקטגוריות שקיבלנו איזשהו עדכון על מצבן בחסות האקדמיה, הגיע הזמן לבדוק מה קורה בשאר הקטגוריות. ברשותכם, אני ארחיב על שמונה הקטגוריות ה"גדולות" ועל אנימציה. עריכה, תלבושות, צילום ותפאורה יישארו הפעם יתומים מהתייחסות במה שהיא ממילא מפלצת של כתבה. אם זה עוזר לכם – להלן המועמדויות של גילדות העורכים ומעצבי התלבושות.

קטגורית הסרט הטוב ביותר

נכון לעכשיו, שישה סרטים התייצבו כמתחרים רציניים לפרס הסרט הטוב ביותר: "הברוטליסט" (בוסטון מקוון, פניקס, ארגון אחר בפניקס, שיקגו, ניו יורק), "אנורה" (פסטיבל קאן, סן פרנסיסקו, אטלנטה, לוס אנג'לס, בוסטון, איווה, דרום-מזרח ארה"ב), "עד שיצא עשן לבן", "מרשעת" (וושינגטון, NBR, HCA), "אמיליה פרז" (אירופה). ו"נערי ניקל" (טורונטו, מבקרים אפרו-אמריקאים). בסוגריים מופיעות הזכיות של כל אחד מהסרטים האלה, אבל זה עדיין לא אומר כלום: כרגע אנחנו עוד בשלב ההכנות של העונה, כשמבקרים ספק מביעים את דעתם בנוגע לסרט הכי טוב, ספק מנסים לקלוע לטעם של האוסקר, וספק מנסים לדחוף את הטעם של האוסקר אל הטעם שלהם.

כאמור, הזכיות הללו לא אומרות יותר מדי, וחדי עין ישימו לב ששיבצתי במובילים את "עד שיצא עשן לבן" למרות שהוא לא זכה בכלום. אני אסביר הכל, אבל לפני זה כן אתייחס לכך שיש שלושה סרטים שזכו בפרס הסרט הטוב ביותר בשבועות האחרונים אבל הם לא באמת חלק מהשיח על מי שיזכה, ואלה הם "יופי מסוכן" (ניו יורק מקוון, סיאטל, אינדיאנה) "חולית: חלק שני" (לאס וגאס, סיינט לואיס), ו"איש שונה" (גותהאם). אני מציין אותם כי יותר ארגונים צריכים לתת יציאות "רגע מה" שכאלה.

בכל מקרה, השחקנים החלשים הם "אמיליה פרז" ו"נערי ניקל", כל אחד עם שק בעיות משלו. במקרה של "נערי ניקל", מדובר באותן בעיות שהכבידו בזמנו על "עץ החיים" – הוא פשוט אמנותי ולא תקשורתי מדי. כן, מפיצי הסרט אולי בונים על כך שהקהל ידחוף אותו כסרט הקהילה השחורה השנתי, ואולי זה יקרה – אבל מה שהופך אותו לסרט מהולל (הגישה היחודית שלו לקולנוע) הוא גם מה שימנע מהרבה אנשים להתחבר אליו. "נערי ניקל" עכשיו יצטרך לשכנע את הצופים שמעדיפים משהו קליט יותר שזה דווקא בסדר.

במקרה של "אמיליה פרז" הבעיה שלו היא דווקא קלף הג'וקר של "נערי ניקל": בעוד שהפוליטיקה של "נערי ניקל" קלה, כי כולנו נגד התעללות בילדים, הרי שהמקרה של "אמיליה פרז" פחות נקי באותו אופן שהוליווד אוהבת. זה לא סיפור "קל" על הקשיים של טרנסים, הבחירות המוזיקליות שלו לא יירדו לכולם חלק בגרון ובניגוד לסרטים אחרים שנראה שכולם לפחות בסדר איתם – ל"אמיליה פרז" יש, מהשישייה הזאת, את המתנגדים הרבים והקולניים ביותר. מצד שני, פרז גם בדיוק לפני רגע סחפה את גלובוס הזהב עם עשר מועמדויות. אם יש לה את אותו מספר מעודדים באקדמיה, אפשרי שהיא תזכה על אפם וחמתם של השונאים.

בניגוד לשני אלה, ארבעת הסרטים האחרים צריכים להתמודד עם פחות אתגרים. "עשן לבן", נניח, רק צריך להוריד את הראש ולחכות שבזמן שכולם הולכים מכות ומשמיצים סרטים אחרים, ואף אחד לא ישים לב איך הוא מתגנב לאט לאט עם הצ'ארם של רייף פיינס לעבר הפרס הראשי. האסטרטגיה של לעוף מתחת לראדאר עבדה ללא מעט סרטים, כמו "CODA". אבל בשנתיים האחרונות הוליווד אוהבת סיפורי הצלחה שזוכים כל הזמן, כמו "אופנהיימר" ו"הכל בכל מקום בבת אחת". לכן יש הימור מסוים: האם באמת שני מתחרים שרבים יפנו מקום לשלישי, או שמא אחד מהם פשוט יתחיל לזכות וישאיר את דרמת המתח הזאת מאחור?

זה מוביל אותנו לשלישייה הגדולה שמהווה את האיום החד-משמעי ביותר: הבלוקבאסטר שכולם אוהבים, יקיר המבקרים פינת דרמה היסטורית מכובדת, ויקיר המבקרים אבל כיפי וקליל יותר.

"אנורה", לכאורה, כבר בשלב שהוא קצת אכזבה. הסרט שזכה בקאן והמשיך לגרוף עוד ועוד מחמאות מוצא את עצמו מפסיד פרסים שהיו אמורים להיות בקלות שלו, כמו פרס הסרט הטוב ביותר בפרסי גותהאם או מועמדות לפרס התסריט בפרסי האינדי. יש לסרט מעריצים שרופים, אבל נראה שכאשר אנשים פחות בעניין שלו, הם ממש פחות בעניין.

אותו הדבר נכון (אבל קצת פחות) בנוגע ל"ברוטליסט", שבנוסף להיותו סרט שמבקרים אוהבים, הוא גם סרט אוסקרים למהדרין עם אמן מיוסר, שימוש בסמים ושחזור תקופתי. יותר מזה – בעוד שאף אחד לא מפקפק בהישגים הטכניים של "אנורה", כל העולם תוהה איך לעזאזל "הברוטליסט" נראה כל כך טוב עם תקציב זעום של 10 מיליון דולר. זכייה של "אנורה" תסמן לא מעט דברים ללא מעט אנשים, אבל זכייה של "הברוטליסט" תשמש גם קריאה נגד תקציבים מנופחים שמובילים לסרטים מכוערים. עוד יתרון שיש ל"ברוטליסט" על אנורה הוא זה ש, נו, הוא סרט על גבר. ואומנם בעשור החדש הזה עד כה סרטי נשים שלטו בפרס הגדול (שלושה מארבעת הזוכים בפרס הסרט הטוב ביותר היו סרטים עם נשים בתפקידים הראשיים), ועדיין יש לדבר יתרון סטטיסטי מסוים.

אבל בין שני סרטים מבקרים, האקדמיה עלולה לפזול בכלל לכיוון אחר: אל "מרשעת", שהוא הלהיט הגדול של התקופה הן קופתית והן ביקורתית, ושיכול להמשיך את המגמה הכללית של האוסקר להתחבר לקהל עם סרט שכולם אוהבים ושכולם, עם הרבה כבוד ל"אנורה ו"הברוטליסט", גם אשכרה ראו.

קשה להאמין בשלב זה שמישהו מהשישייה הזאת יפספס מועמדות, מה שמשאיר ארבעה מקומות פנויים. רשימת המועמדים הסבירה היא כדלקמן: "יופי מסוכן", "אנונימי לגמרי", "סינג סינג", ו"חולית: חלק 2", שזה, קטע, בדיוק ארבעה סרטים. ברשימת הלא סבירים יש מועמדים כמו "אמיתות קשות", "5 בספטמבר", "כאב אמיתי", "גלדיאטור II", "מתחרים", "איש שונה" ו"פיוריוסה" – כולם סרטים שהיו מועמדים מתישהו לסרט הטוב ביותר אבל עוררו פחות באזז. עכשיו השאלה היא האם האוסקר ילך על בטוח ומשעמם או על מועמדות מפתיעה (או חצי מפתיעה) בפרס הסרט, ואם כן אז מי. לכל מועמד לא סביר אפשר לחשוב על הסבר למה ברגע האחרון כולם ייזכרו בו: ל"אמיתות קשות" יש את הבריטים שכנראה יאהבו אותו, "מתחרים" יכול להתרומם על סמך רצון לשנה העמוסה של גואדנינו, "גלדיאטור II" יכול לצוץ כמחוות רצון טוב לרידלי סקוט, וכו' וכו'.

הבמאי-ת הטוב-ה ביותר

קחו את ששת המתמודדים הטובים שהזכרתי למעלה, ואז תשאלו את עצמכם מה החבר'ה הכי סנובים של האקדמיה יגידו עליהם. במאי "אנורה" ו"הברוטליסט", נניח, בטוחים. ואדוארד ברגר כבר היה מועמד לאוסקר, אז פעם שנייה נראית סבירה. אחריהם, יש שני במאים אמנותיים שהשאלה היא כמה התחברו לסרט בכלל. כי אם אהבת את "נערי ניקל" או את "אמיליה פרז", המועמדות הראשונה – אפילו לפני פרס הסרט – היא לבימוי. ותכל'ס, זאת כבר נשמעת כמו חמישייה די סגורה. רבים טוענים שרגע מה זה איפה ג'ון מ. צ'ו, אבל האם הסנובים של פרס הבימוי באמת יפרגנו לסרט כל כך פלסטיקי ופוֹפי? להזכירכם, לפני שנה גרטה גרוויג לא הצליחה לחדור את חומת האליטיזם של הענף הזה.

לא, אם מישהו יגיע לפה הוא דווקא מישהו אפילו יותר אמנותי ונישתי ממי שהוזכר כמו מייק לי על "אמיתות קשות", או הבמאית של "יופי מסוכן" (כי לא בטוח שהאקדמיה תרצה להסתכן בלי אף מועמדות לבמאית ). ואפילו אם הענף כן יפזול למשהו יותר קליט, יש להם את חבריהם משכבר הימים ג'יימס מנגולד עם הביופיק על בוב דילן.

אבל לפני שהאקדמיה תפזול למטה, צריך לשאול האם באמת רע להם עם החמישייה הסולידית++ הזאת. בהנחה שהחודש הקרוב לא יזיז יותר מדי את הסרטים והמעמד שלהם לפה או לפה, קשה לראות מי נופל. טוב, בעצם די קל: ראמל רוס, הבמאי של "נערי ניקל" שהוא הכי פחות "שם" מכל הבמאים האחרים שלצידו. ועדיין, כרגע קשה לראות מישהו מועמד. (בדגש על כרגע, אל תבואו לצחוק עליי כשבעוד חודש שון לוי, איליי רות' וטים ברטון יהיו מועמדים)

השחקן הראשי הטוב ביותר

קולמן דומינגו ("סינג סינג"), טימותי שלמיי ("אנונימי לגמרי"), אדריאן ברודי ("הברוטליסט") ורייף פיינס ("עד שיצא עשן לבן") סוגרים ארבעה מתוך חמשת המקומות כבר על תחילת העונה, ותודה לכל שאר המתמודדים שגם רצו להשתתף. המקום החמישי נראה כמו מירוץ מפתיע בין דניאל קרייג ב"קוויר" ויו גרנט ב"פחד אלוהים". מכיוון שאני מתקשה להאמין שגרנט יזכה לאותה תמיכה משחקנים אחרים, ונראה יותר כמו קוריוז של שחקנים, אני אניח שהמקום החמישי הוא של קרייג, אם כי קרו דברים מעולם. קצת חבל לי על סבסטיאן סטאן שיפסיד מועמדות על "איש שונה", אבל אין מה לעשות.

בנוגע למי יזכה, פה אני עדיין עומד איתן בדעתי שזה רייף פיינס, למרות שלא כל המבקרים עומדים לצדו. אני בעד זה, לכולם מגיעה דעה והכול (אם כי, באמת? טימותי שלמיי? עד שיש לכם דעה וכל זה?) והבלגן וחוסר ההסכמה כרגע רק תורמים לו – אבל פיינס, חביבי, אתה צריך להתחיל לזכות בקרוב אם אתה רוצה, נו, לזכות.

השחקנית הראשית הטובה ביותר

 נכון בקטגוריית השחקן הראשי יש שקט ושלווה כי תכל'ס צריך רק להחליט בין שני שחקנים? אז זה ממש לא המקרה פה. כן יש בינתיים הסכמה שמדובר באחת משתי השחקניות הבאות: מריאן ז'אן בפטסיט על "אמיתות קשות" או מייקי מדיסון על "אנורה", אבל שתיהן חוצות את פרסי המבקרים, ויש גם לא מעט שחקניות שיש להן משהו להגיד בעניין: ניקול קידמן, אנג'לינה ג'ולי, קרלה סופיה גסקון, זנדאיה, איימי אדאמס, דמי מור, סינתיה אריבו, פמלה אנדרסון, פרננדה טורז, ונקווה שגם השנה לא כל השחקנים יחליטו לבוא ולפרגן נניח לאנדרסה רייסבורו.

אז מי בעצם בטוחה, בשלב הזה ועם תחרות שכזאת? ובכן, רק מדיסון.

כי אמנם בפטיסט טובה ממנה בהרבה (אבל, כזה, בהרבה) – מדיסון באה בעסקת חבילה עם "אנורה", ובפטיסט היתה צריכה להתאמץ להגיע לפה בלי גיבוי, והיא לא היחידה: "בייביגירל", "מריה", "כלבתלילה", "המופע האחרון" – כולם סובלים מסיכוי נמוך שיראו אותם בעונת הסקרינרים בהוליווד, פשוט כי המצביעים מעדיפים לראות את הסרטים שהם גם ככה רצו לבדוק בשביל ההצבעה לפרס הסרט הטוב ביותר.

על פי ההיגיון הזה, המועמדות יהיו מהסרטים שמתחככים בפרס הסרט: "אנורה", "יופי מסוכן", "אמיליה פרז" ו"מרשעת". אלא שדווקא בקטגוריה הזאת, ההיגיון הזה לא פעם שבור, והילת הדיווה של כוכבות מצליחה להביא אותן ואת הסרט שלהן למועמדות בודדת (או בנוסף לכמה מהקטגוריות היותר "טכניות"). בקיצור, בלגן. אישית הייתי מתחיל לבנות את הרשימה ממדיסון, ממשיך אל בפטיסט (בכל זאת), ממשיך אל דמי מור וגסקון, ומסיים עם אנג'לינה ג'ולי, כי פבלו לוריין עוד לא עשה ביופיק על אישה מיוסרת שהוא לא הצליח להביא למועמדות לאוסקר. אבל לכל אחד מהשמות שציינתי יש קייס משלו ולכל אחת מהשחקניות יש סיפור או קהל מעריצים שמחכה למועמדות שלה – החל מטורז (שתהנה גם מכך שלא מעט מהמצביעים צפו ב"אני עדיין כאן" כחלק מהשלמות לסרט הבינלאומי הטוב ביותר), דרך אדאמס או קידמן שנהנות מתפקידים "שערוריתיים", ואפילו עד סיפור ה"אה היא שחקנית טובה איזה קטע" של פמלה אנדרסון.

שחקן המשנה הטוב ביותר

בניגוד לקטגוריות הקודמות, כאן קשה להגיד שיש שחקן אחד שהוא בטוח וודאי לחלוטין. התחרות היא בין שמונת השחקנים הבאים: קיירן קאלקין ("כאב אמיתי"), יורי בוריסוב ("אנורה"), דנזל וושינגטון ("גלדיאטור II"), גאי פירס ("הברוטליסט"), קלרנס מקלין ("סינג סינג"), אדוארד נורטון ("אנונימי לגמרי"), סטנלי טוצ'י ("עד שיצא עשן לבן"), וג'רמי סטרונג ("המתמחה"). כל אחד בא עם תיק משכנע למה הוא זה שצריך להישאר: קיירן קאלקין אמנם מגיע מסרט שקצת חלש יותר בפני עצמו, אבל הוא זכה במרבית הפרסים וציוני לשבח, ולצד ג'רמי סטרונג עומדת לא רק ההופעה שלו אלא הפוליטיקה הכללית והרצון של הוליווד להראות שהיא לא זרקה למים את "המתמחה" (… למרות שזה לחלוטין מה שהיא עשתה), וכן, גם "גלדיאטור II" חורק אבל דנזל וושינגטון זה דנזל וושינגטון, במקרה ששכחתם. השאר מגיעים עם סרטים שדי בבירור יועמדו לפרס הסרט הטוב ביותר, וכולם אהובים ואהודים מאד – בין אם הם סלבריטאֵי על ובין אם הם אנונימים שרק עכשיו פרצו.

בשלב הזה, השאלה היא כמה השחקנים הם סחבקים שאוהבים את החברים שלהם וכמה הם מנסים גם לפרגן לאנשים בסרטים שהם אהבו. בקלות אפשר לדמיין חמישייה שמורכבת ממי שכבר מבוסס ומוכר, בלי בוריסוב ומקלין, אבל אפשר גם לדמיין את האקדמיה זונחת את פירס או נורטון (שהם מוערכים אבל לא אהובים) ואפילו את טוצ'י במה שנחשב בגדול בעיקר כסרט של רייף פיינס. בקיצור, אפילו אחרי גילדת השחקנים והבאפט"א כנראה הקטגוריה הזאת תהיה זאת שבה הכי הרבה מהמרים ייפלו. בהצלחה לכולם.

שחקנית המשנה הטובה ביותר

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה.

זה גם תיאור מצבי הנפשי אחרי אלפי מילים, אבל גם המצב בקטגוריה שכוללת כרגע עשר (!) נשים שמתמודדות על התפקיד, כולן עם סיכוי סביר להיכנס: איזבלה רוסליני ("עד שיצא עשן לבן"), זואי סלדנה וסלינה גומז ("אמיליה פרז"), מרגרט קוויילי ("יופי מסוכן"), פליסטי ג'ונס ("הברוטליסט"), דניאל דדוויילר ("שיעור פסנתר"), אריאנה גרנדה ("מרשעת"), קרול קיין ("חזן על הזמן", Between the Temples), נטשה ליון ("שלוש בנותיו") ואוונג'אנו אליס-טיילור ("נערי ניקל").

כן, אפשר לזלזל בליון, קיין או דדוויילר שמגיעות מסרטים שהם לא מתחרים חזקים במרוץ לסרט הטוב ביותר, ואכן ההמלצה הכללית שלי היא להסתכל על מי שצמודה לסרט שכזה – אבל חייבים לקחת את כולן ברצינות. שלושתן שחקניות אהובות ומוערכות, שיכול להיות שהאהדה הכללית אליהן תיקח אותן מעבר לחשיפה שמגיעה מהסרטים שלהן. ספציפית שימו לב לדדוויילר, שכבר פעם שעברה האקדמיה דפקה לה שפשף עם "סיפורו של אמט טיל" ואולי הפעם תרגיש רע מדי לא להעמיד אותה.

חוץ ממנה, קשה להגיד שיש מועמדת מובילה לזכייה בשלב זה. על פניו נראה שזה בין קוויילי וגרנדה, אבל עוד ממש מוקדם להגיד לאן הרוח נושבת.

אגב, גם ג'ואן צ'ן מ"דידי" היא אפשרות, אבל עשר הוא מספר יפה וחבל להרוס.

הפסקה כדי לדבר על המקרה המוזר של "כל מה שאנחנו מדמיינים כאור"

אז, הסרט ההודי הזה נחשב למועמד מוביל בפרס הסרט הבינלאומי… ואז הודו לא שלחה אותו. בצדק, מבחינתי – אני מעדיף את "נשים אבודות" על פניו בהרבה. אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שהסרט ממשיך לחיות בתודעה הקולקטיבית ורואים שאנשים רוצים להמשיך לפרגן לו גם בלי הפרס הבינלאומי – בגלובוס הזהב נתנו לו מועמדות לבימוי, נניח. עם זאת, אין דחיפה חד-משמעית בעניין, וקצת קשה לדעת כרגע מה בדיוק יקרה איתו. בכל מקרה, קחו בחשבון שהוא אפשרות קיימת בעוד פרסים בניסיון להגיד להודו "מה נסגר איתכם"… אבל עד כה לא ראיתי את הסנטימנט הזה מתפרץ מכל מקום.

תסריטים

קטגוריות התסריט מעניינות רק כאשר יש עודף מפרס הסרט הטוב ביותר בקטגוריה אחת ולא האחרת, מה שמאפשר לקטגוריה השנייה להיות מלאה בסרטי "הא? הא???". השנה, בקטגוריית התסריט המעובד שוכנים "אנונימי לגמרי", "עד שיצא עשן לבן", "אמיליה פרז", "נערי ניקל", "חולית: חלק שני", "מרשעת" ו"סינג סינג". קשה להגיד שמישהו מהם הוא מסרטי ה"אחלה בימוי, תסריט בסדר", ולכן קשה לחשוב על סרט שיעקוף אותם בדרך להיכנס. לא בלתי אפשרי – קרו דברים מעולם – פשוט קשה. וזה מצער מאוד כי לעזאזל, ל"היט מן" יש תסריט ממש טוב.

זה כן משאיר את קטגוריית התסריט המקורי די ריקה עם "יופי מסוכן", "אנורה" ו"הברוטליסט" כתותחים הכבדים שבוודאות יהיו מועמדים – מה שמשאיר שני מקומות למי שכרגע מאחוריהם במרוץ כמו "כאב אמיתי", "5 בספטמבר", "אמיתות קשות", "מתחרים" ו"איש שונה". ואל תפסלו את הסרטים הזרים מפסטיבל קאן שיכולים לצוץ פה. ואם יש מקום בו "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת" יכול לצוץ ולקטוף את כל אהדת המבקרים שצבר בעונה הזאת – זה בקטגוריה הזאת.

סרט האנימציה הארוך ביותר

עד כה ישנה הסכמה מוחלטת והיא – "זכרונות של חלזון", "רוז הרובוטית", "הקול בראש 2", "עם הזרם" ו"וואלס וגרומיט: על כנפי הנקמה" בפנים. אני די בטוח שכאשר המועמדויות יוכרזו תהיה כאן הפתעה או שתיים, אבל זה הקונצנזוס הביקורתי ובא לי להתלונן על "הקול בראש 2", אבל לפחות כולם מצליחים להתאפק ולא להעמיד את "מואנה 2", אז נסתפק בזה.

זהו, סיימנו, בוקר טוב.