ובפעם השנייה, הנה אנחנו הולכים להצביע בסקר טלוויזיוני למהדרין שבו נבחר יחדיו את עשר סדרות השנה (ואז מהן נבחר את סדרת השנה). איך זה עובד? לוחצים על הקישור כאן או למטה, בוחרים חמש סדרות, רושמים אותן, שולחים, ואז מגיע הקטע שאנחנו צריכים לספור אותן אחת-אחת, אבל זאת בעיה שלנו ולא שלכם.
את רשימת הסדרות הכשירות בוודאות להצבעה ניתן למצוא כאן (אבל מן הסתם שאם יש סדרה שלא ברשימה וכן כשירה, אפשר להצביע לה).
אם יש עוד שאלות בנוגע לפורמט ההצבעה, תשאלו בתגובות. אם אין, אפשר להצביע כאן. אבל כבר לא כי עבר הזמן.
ומן הסתם אל תתקמצנו ובואו תשתפו אותנו בבחירות שלכם גם בתגובות.
אז בעצם לא ראיתי הרבה השנה
מילואים, באסה כללית וחזרה בכל הכוח לקריאה הפכו את השנה הזאת לשנה שבה צרכתי הכי פחות מדיה ויזואלית בעשור האחרון, עכשיו צריך להתחיל השלמות (שוגון בעיקר)
ומה לגבי רשימת הספרים
מקווה שזה לא כזה אוף טופיק, גם ככה כנראה רוב הספרים יעובדו למיני סדרה באחת משירותי הסטרימינג.
החמישייה שלי
היי למה זה לא כמו בסרטים , לא יותר נוח?
בסך הכל שנה טובה לטלוויזיה לדעתי , גיליתי גם את אפל השנה אז בכלל היו לי השלמות.
הרשימה שאכתוב פה לא כוללת כל מה שראיתי השנה אלא רק את הטופ 5 ואת שהיה לו סיכוי להיכנס לטופ 5.
אז החמישייה:
אייל קטן- אחת הסדרות החשובות והטובות שראיתי
אקס-מן 97- המשך טוב למקור עם פרקים מרשימים מאוד
הפינגווין
כתב ויתור- למרות בעיותיה הסדרה משוחקת , מצולמת ומביומת טוב מאוד
סוסים איטיים (עונה 4)- ממשיכה ברמתה :)
היו ראויים ולא נכנסו:
שרינקינג – סדרה טובה בסך הכל אבל הליברליות שלה מוגזמת ולא אמינה (או לא נותנת לי תחושת חיבור מספקת)
תרגיע- עונת סיום טובה לסדרה אבל בסוף תרגיע לא ברמה של סיינפלד
אגתה לאורך כל הדרך-התחלנה צולעת אבל בממוצע בין סדרות מארוול הטובות יותר ועדיין לא ואו
אוקיי והגיע הזמו שלי לגבש רשימה מהודקת, בלי שומן מיותר
אז הנה , ללא חשיבות לסדר:
1) סוסים איטיים- כי סוס מנצח לא מחליפים
2) תעשייה- הסדרה הכי טובה שהחברים שלכם לא מספרים עליה
3) expats- כי קידמן מדהימה
4) שוגון- כי אני הכי בייסקית בסוף
5) בעיית 3 הגופים- ואני גם גיקית אבל לא של מותגים ממוחסרים כמו מארוול וסטאר וורס
1. ברלין בלוז – אני חושב שהיא גם לגמרי נכנסת לאחת הסדרות הישראליות האהובות עלי (ואיזה כיף היה לראות את אקסל מללכת על המים)
2. הפינגווין – נכנסה ממש בסוף, אבל משחק מעולה של קולין פרל כריסטין מיליאוטי קנה אותי
3. סוסים איטיים – הסדרה הזו נשארת מצויינת (על אף סיפור ״קטן״ יותר)
4.שוגון – התככים, הדרמה, הכתיבה
5. אקס מן 97 – מה לעשות, הפעם מגנטו צדק (ואנימציה נפלאה, דינמיקה מעניינת בין הדמויות ואקשן מהנה)
אני מתקשה למצוא 5, איזו שנה גרועה
אני עוברת על הרשימה ובאמת מוצאת 3-4 סדרות שיכולה לדרג אותן כבאמת ראויות לשבח. שנה עלובה.
זאת הייתה שנה מוצלחת, גם אם לא היו בה יותר מדי שיאים טלוויזיוניים
כמעט ונכנסו לרשימה שלי:
הצבי: בהחלט היו בה פגמים, והיא לא עמדה בציפיות, אבל היא בהחלט ניסתה ועל זה מגיע לה.
הבנים: אולי היה צריך לשנות את השם של הסדרה ל"מופע של הומלנדר", אבל זאת סדרה שמצליחה לעורר כל כך הרבה אמוציות, מיעוטן במפתיע גועל.
אקס-מן 97: אחד מהריוויוולים המוצלחים בקונספט. אולי אם הייתי רואה אותה בדיבוב היא הייתה מגיעה יותר גבוה.
באטמן הלוחם בגלימה: בשנה שבה היה הפינגווין, דווקא זאת הייתה הסדרה שסיפרה טוב יותר את סיפורה של גות'הם כמו שלא הכרתי.
שודדי הזמן: היה כמעט ואפשר להרגיש את טרי גיליאם מאחורי היצירה הזאת. רק שהיא הייתה יותר מצחיקה.
והסדרות שבחרתי בהן:
אגת'ה לאורך כל הדרך: בדיוק הפוך מהצבי, סדרה שלא ציפיתי ממנה לשום דבר והחזירה לMCU את החיים.
קוף רע: האם הייתי בוחר בה אלמלא בדיוק חזרתי מטיול ברחבי פלורידה? אבל תזמון זה חשוב.
עבור כל האנושות: גם בעונה הרביעית היא ממשיכה לדחוף את גבולות ה"מה אם" ואני ממשיך ליהנות ומדי פעם לפעור את הפה.
תרגיע: מגיע ללארי דיוויד, שסוף סוף הצליח לגרד גירוד בן חצי יובל.
מסע בין כוכבים, סיפורים תחתונים: דוגמה מושלמת לסדרה שמצליחה להיות סדרת זיכיון ובאותו הזמן מטא על אותו זכיון. זאת סדרה שברור שכל מי שעוסק בא אוהב את מה שהוא עושה. חוץ מהרשת שביטלה אותה.
לכל מי שבחר בריק ומורטי: האנימה או לא בחר בה בכוונה: איך היא?
למה שונאים אותה? היא אמנם יותר רצינית מסדרת המקור וגם לא גסה (ממה שראיתי), אבל האם היא עד כדי כך גרועה? כי אני לא מוצא בעיה מיוחדת איתה.
2.9 (!!!) בימד״ב ועדיין אף אחד פה לא מוכן להסביר מה כל-כך גרוע בה.
מה היא באמת כזאת גרועה? סדרת האנימציה היחידה שאני זוכר עם ציון יותר נמוך ממנה בימד״ב היא פדי השקנאי.
משהו בהודעה קצת מנוסח כאילו מישהו חייב לך משהו
בעוד שכתבת הודעה לפני 14 שעות, במקום לא יעודי, ואפשרי שפשוט הרבה מאיתנו אשכרה לא ראו אותה. אפשר לתהות על השאלה למה הסדרה כל כך שנואה – ואני מניח שיש ביקורות באינטרנט של מי ששונא – אבל משהו ב"עדיין אף אחד פה לא מוכן להסביר" קצת מעורר אנטגוניזם כי זה לא שכולם מדברים עליה אבל פשוט מתעלמים ממך.
הסר דאגה מלבך.
הסברים ונימוקים על למה ריק ומורטי: האנימה גרועה רחוקים מאוד מלהיות ברשימת הדברים שאני סבור שמגיעים לי. סתם, סקרנות. ואמנם בימד״ב אכן נימקו אבל ידוע שבעין הדג מנמקים יותר טוב אז קחו את זה כמחמאה.
יש על זה סרטון של mother basement
כאן
איפה?
בכל מקרה, נראה לי שהבנתי לבד כבר: האנימה היא לא כמו הסדרה המקורית ובגלל זה שונאים אותה.
סליחה מקודם שלחתי מהטלפון
לינק אגב זה רושם ראשוני (על כמה פרקים אבל עדיין) אבל הוא הכי ממוקד ממה שראיתי.
פחות גועלית אבל גם גרועה
(ל"ת)
שוב יש דפים שנעולים לתגובות, הפעם בדף של ריקי סטינקי.
(ל"ת)
אני מודע שזה מאוחר מדי אבל....
הקרקס הדיגיטלי שחרר את פרק 4 ובכנות הוא הפרק הראשון שמתעלה מעל סביר מאז הפיילוט. ובכללי הסדרה היא השיג גדול באנימציה לבד אולי מגיע לה תזכורת.
מסוג הסדרות שאני שומע עליהן כל הזמן אבל לא באמת מבין מה הקטע.
(ל"ת)
בעיקר איכות האנימציה ושהיא "סדרה עצמאית" ו"""אפלה""" ו"מיוחדת"
בכנות היא לא אף אחת מהדברים האלו, היא והסדרות של ויוזיפופ הם יותר פירסומות לעיצובים שלהן שהם יכולים אחר כך להפוך אותם למרצ'יינדייז ופחות סדרות שמתמקדות בסיפור שלהן. לקרדיט של שתיהן הן ניראות נהדר והאנימציה שלהן היא מהדרגה הראשונה, ברור שהיוצרים רוצים להשקיע בדרמה ובמסרים של הסדרות (האיכות של זה והמניעים האפשריים של הריוצרים היא כבר סיפור אחר) אבל כן… אני בעיקר נהנה מהאנימציה שלהן והרבה פחות מהעלילה.
מה שכן כל הפיילוטים של הסדרות הללו היו לא רעים בכלל והראו פוטנציאל וhelluva boss הצליח לנחזיק את העניין שלי עד פרק 5. השאר פחות
מה נחמד פה?
(ל"ת)
לא יודע על מה את מגיבה?
בכל מקרה עם מדובר על הסדרות אז האנימציה עם את מדברת על הפרק שהזכרתי זאת הפעם הראשונה שההומור הרגיש לא לגמרי "LOL random" ויותר קשור לדמות.
הצבעתי פעמיים כי מסתבר
שלחיצה על אינטר שולחת את ההצבעה…
הבחירה שלי:
1. המו"לים- בלי קשר לרלוונטיות שלה לחיים שלנו, 'ביוגרפיה' דוקומנטרית מרתקת. כבר כתבתי שבשבילי פרק 4 היה פרק מסוגת 'פשע אמיתי' הכי טוב שראיתי.
2. איך למות לבד- כתובה טוב. מצולמת טוב. עשה לי טוב לראות אותה.
3. מי זאת- אני לא קהל היעד של הסדרה- נשים, אבל סדרה מעולה. מקורית. קולעת. מצחיקה.
ברשימת הצפייה שלי לעתיד:
ארקיין
שוגון
ראיון עם ערפד
שוקל לראות:
אגתה לכל אורך הדרך
הפינגווין
הצבי
ראוי לציון חיובי:
בלואי
תיקון
* 'ביוגרפיה' דוקומנטרית מרתקת של העיתונות בישראל
אני לא אפרט לגבי כל החמישיה שלי
כי רובה מורכבת מסדרות "מדוברות" שבטח לא מעט אנשים בחרו.
אבל אני כן אגיד שאחת מהחמש היא שרינקינג. סדרה ממש נהדרת שכמעט אף אחד לא מדבר עליה ואין לי מושג למה (שהרי טד לאסו של אותם יוצרים הייתה אחת הסדרות האהובות ומצליחות של השנים האחרונות).
למי שמחפש משהו לראות, שווה לתת צ'אנס.
אני ראיתי וגם פירסמתי אותה למעלה בתור כמעט נכנסה
אני רק רוצה להוסיף שבהמשך למה שאמרתי למעלה הסדרה משתפרת העונה ויש לה כמה פרקים ממש טובים
כך יצא
התן
הפינגווין
הדוב
סוסים איטיים
קוף רע
טוב
ראיתי 21 סדרות/עונות חדשות מהרשימה, לא כולל כאלה שנטשתי באמצע או כאלה שאני לא בטוח אם סיימתי, אלא רק כאלה שראיתי מההתחלה עד הסוף. יש יותר מדי סדרות ברשימה שלא שמעתי עליהן עד עכשיו ואיכשהו אף אחת מהן לא עשתה לחשק לבדוק אותה מעבר לבדיקה שטחית, כנראה שיש סיבה שלא הייתי מודע לקיומן עליהן עד עכשיו. מבין אלו שנצפו, היו לא מעט נפילות (בעיקר עונות חדשות), כמה נחמדות ורק שלוש סדרות בחמישייה. המסקנות המתבקשות הן כמובן 1. אנשים צריכים להפסיק ליצור סדרות לאלתר 2. צריך להוציא מחוץ לחוק את שירותי הסטרימינג.
1. מבין המדוברים צריך להשלים מתישהו, אולי: "סוסים איטיים", "שוגון" ו"קוף רע"
2. נחמדות אבל לא הרבה מעבר: "טד", "בית הספר היסודי אבוט" ו"המורה לאנגלית"
3. אהבתי את זה יותר כשזה היה פודקאסט וקראו לו "שיטת ידיעות אחרונות"": "המו"לים"
4. פרס ה"קשקשוש זניח שמשום מה יותר מדי אנשים חושבים שהוא שווה משהו רק בגלל האנשים שעומדים מאחוריו על שם 'פוקר פייס'": "מר וגברת סמית'"
5. פרס ה"הבטחנו זה לא לזו שאם זה יגמר, נגמור את זה יפה אבל לא מספיק יפה ברמה של להכנס לחמישייה": "תרגיע"
החמישייה:
(לא חושב שראיתי מספיק סדרות בשביל לקחת חלק פעיל בסקר ולהשפיע אבל אלו בכל אופן הסדרות הנבחרות מבחינתי)
3. "טיטו ורוחו". למעט "הצבי" ראיתי את כל הסדרות הישראליות ברשימה וזאת הסדרה היחידה שאני יכול להגיד עליה שהיא שלמה
2. "אייל קטן"
1. "פארגו"
אחרי ששנה שעברה הרגשתי שלא ראיתי מספיק סדרות, ניסיתי למצוא יותר זמן הפעם ואני מרגיש שהצלחתי לא רע – 22 סדרות מתוך המקוריות ו10 סדרות שהמשיכו לעונה נוספת, סך הכל 32 סדרות מתוך הרשימה לעומת 27 בשנה שעברה, מספר מכובד סך הכל (וזה עוד רק מתוך האפשרויות ברשימת האתר, ראיתי הרבה יותר אנימה ממה שהרשיתי לעצמי להציע).
בדומה לשנה שעברה, עדיין קיימת אצלי התחושה שמדיום האנימציה הוא המרוויח העיקרי, עם מגוון רחב של סדרות איכותיות ואפילו מינסטרימיות יותר. בסופו של דבר בטופ 5 שלי יש שילוב מעניין – סדרה חדשה לחלוטין בלייב אקשן, שתיים חדשות באנימציה, עונה שנייה לסדרת לייב אקשן ועונת המשך לסדרת אנימציה ארוכה.
לצערי, כרגיל חסרות כמה סדרות בפרופיל גבוה שלא יצא לי להשלים: "שוגון", "אקס-מן 97", "בעיית שלושת הגופים" ועוד כמה שכנראה היו מצפים לראות פה וייעדרו (אולי בעתיד?)
5. "Agatha All Along": היו לי הרבה סדרות לבחור מהן השנה, והצמצום היה ממש מאתגר. ניסיתי לחשוב מה הסדרות שהיה לי הכי כיף לעקוב אחריהן באופן שבועי, ועם מי מהן בכלל הצלחתי להתמיד באופן שבועי – נדיר שזה משהו שנשאר קבוע לכל אורך הריצה של סדרה אצלי. ובכל זאת, כל שבוע מחדש התייצבתי לצפות בפרק החדש של הסדרה החדשה של מארוול, וזה לא היה מתוך תחושת מחויבות כלשהי או רצון להיות אקטואלי. "אגאתה לכל אורך הדרך" היא פשוט סדרה מאוד כיפית, שמצליחה לבנות עולם מסקרן וקאסט דמויות חזק, מספיק חזק שהסדרה לא חוששת להישען על הכימיה והדינאמיקות בין הדמויות עבור מרבית זמן הריצה שלה.
יש בזה משהו מרענן יחסית לסדרות האחרות שקיבלנו ממארוול, שנטו להעדיף את העלילה המסובכת והמפותלת על פני הדמויות החדשות שהיא מנסה להציג. אגאתה מרגישה כמו סדרה חכמה יותר, כזאת שיודעת מה הכוח של דמויות בעלות עומק, ומבינה שאפשר לסחוף את הקהל באותה קלות גם עם סיפור קטן ומפוקס יותר (בסטנדרטים של מארוול, כמובן). שמח שקיבלנו סדרה כזאת ומצפה לראות אם ישכילו לעשות נוספות באותו סגנון.
4. "Yatagarasu: The Raven Does Not Choose its Master": כתבתי עליה המלצה קטנה כבר בפוסט הסדרות הקודם אז לא אכביר במילים, רק אדגיש שוב שזו סדרת פוליטיקה מסועפת ומרתקת, עם קאסט דמויות גדול והמון מיתולוגיה ובניית עולם להציע. היא אמנם לא משחקת באופן משמעותי עם מדיום האנימציה, אך אי אפשר להגיד שהיא לא נראית טוב.
זו סדרה שגורמת לך לשכוח שאתה צופה בטלוויזיה ושואבת אותך לתוך העולם, ואני מאוד מקווה שנקבל עונה נוספת. אה, וכולם עורבים ענקיים עם שלוש רגליים שמשנים צורה לבני אדם. תמיד צריך טוויסט.
3. "The Dragon Prince Season 6": מתחיל להרגיש קצת אשם שהיא תמיד תופסת מקום בחמישייה, אבל היוצרים הם אלה שהחליטו להוציא אותה באופן שנתי אז זה עליהם. אחרי עונה חמישית שאני אישית נהניתי ממנה אבל עדיין לא הייתה פסגת היכולות של הסדרה, העונה השישית חוזרת למלוא העוצמה עם עונה מלאה בהתפתחויות עלילתיות מפתיעות, דמויות טראגיות ובניית עולם מפעימה.
שמחתי על ההחלטה להמעיט קצת יותר בהומור כדי להישען באופן יותר משמעותי לתוך הדרמה והכאב שנוכחים ברוב קווי העלילה העונה, והערכתי אף יותר את המוכנות של הסדרה לתת לקווי העלילה האלה זמן לנשום, שזו הייתה התלונה העיקרית שלי מהעונה הקודמת. כבר לא יכול לחכות לעונה האחרונה שמגיעה החודש (ואז אפסיק לדבר על הסדרה מבטיח).
2. "The Rings of Power Season 2": וואו, איזה קאמבק. לא הייתי מצפה שהיא תיכנס לחמישייה באף אחת מחמש העונות המתוכננות שלה, והנה היא עושה את זה כבר בעונה השנייה. אני מניח שזו לא תהיה בחירה פופולארית אבל טבעות הכוח באמת הפתיעה אותי השנה. נדמה שהיא התייחסה בצורה כזו או אחרת לרוב הביקורות המרכזיות כלפיה, לקחה את עצמה יותר ברצינות ובאמת ניסתה להעביר סיפור בעל הרבה יותר ערך ועומק מהעונה הקודמת. קווי העלילה הרגישו מלאים יותר, הדמויות עברו תהליכים משמעותיים יותר, וכמובן שהסדרה עצמה נשארה מהיפות ביותר שאי פעם ראיתי, ויזואלית ומוזיקלית, ואולי אפילו התעלתה על עצמה בשני המובנים האלה.
יש עדיין מספר החלטות שנשמרו מהעונה הקודמת ואני לא שלם איתן, והרבה דברים שעוד צריכים להתבהר בעונות ההמשך – אך אם הסדרה תמשיך בכיוון הזה אני אהיה מאוד מאושר. זה אמנם לא היקום של טולקין שרציתי לקבל בטלוויזיה, אבל בפני עצמה היא מצליחה להיות סדרה שאני מאוד מתרגש ונהנה לעקוב אחריה.
1. "Delicious in Dungeon": התלבטתי מה תהיה סדרת השנה שלי, כי באופן עקרוני כל אחת מהבחירות בחמישייה יכלה למצוא את עצמה פה בשלב כזה או אחר של השנה. אבל במהלך חצי השנה שבה עקבתי אחרי 'מבוכים ומטעמים', היא הדבר העיקרי שחשבתי עליו בטלוויזיה. זו סדרה כל כך יצירתית, צבעונית, מעניינת וכיפית, שלדעתי עושה לה עוול לנסות לסכם אותה בשני משפטים.
מה גם שהיא משתנה מספר פעמים במהלך הריצה שלה, והתפניות האלה סייעו לקאסט הדמויות האהוב להפוך לאחת הקבוצות האהובות עליי בטלוויזיה מהשנים האחרונות. כל אחת מהדמויות האלה מקבלת מספר פרקים להציג את השכבות השונות המרכיבות אותה, בדרכים מגוונות שלא בהכרח היית מצפה להן מסדרה שמתחילה בכלל כסדרת בישול קלילה. באמת מקווה שהמיקום שלה בראש הרשימה שלי השנה יעזור לאנשים לתת לה צ'אנס כי לדעתי היא באמת שווה את זה, בין אם בפרקים האפיסודיים הראשוניים ובין אם בכל מה שמעבר, ויש הרבה מעבר.
מבחינת חמישיית הפרקים הכי טובים –
5. Invincible Season 2 Episode 7: למרות הפיצול המתסכל של העונה וההמתנה הארוכה, הסט האפ המוצלח של החצי הראשון השתלם עם חצי שני מרשים ואינטנסיבי. הסדרה מצליחה לחקור באופן אפקטיבי את חיי גיבורי העל באופן מעמיק ומעניין, ומבלי להפוך למאוסה. אני ממש מתרשם מהדרך שבה כל קווי העלילה השונים נפגשים ומתפתלים אחד בתוך השני, כמו גם הטרנספורמציות המרתקות של הדמויות.
יש לציין כי מערכות היחסים המורכבות והקאסט הרחב גורמים להתקדמות העלילתית להיות קצת איטית, כי הסדרה משתדלת לתת מספיק תשומת לב לכל אחת ואחת מהדמויות. מצד שני, זה נותן לפרקי השיא – בהם עלילות שונות מגיעות לנקודת רתיחה – להיות חזקים ומתגמלים, והפרק הזה הוא אחד מהבולטים בהם.
4. The Elusive Samurai Episode 8: 'הסמוראי החמקמק' היא סדרה שעברה מתחת לרדאר של הרבה אנשים, וזה פספוס אמיתי. הפרק הספציפי שבחרתי הוא פשוט דוגמת מופת ליופי הויזואלי והנראטיבי שיש לסדרה הזאת להציע, פרק בו באמצע קרב עקוב מדם על גורלו של כפר קטן ומרוחק, בין הקאסט הראשי לקבוצת נבלים, דו-קרב סודי בין המנהיג של הברברים והדמות הראשית שלנו הופך להיות מחזה של אכזריות, אמונה, הערצה ויופי. הדרך שבה הסדרה מנווטת בין פיתוח דמויות רב שכבתיות, כוריאוגרפיית אקשן עוצרת נשימה והומור אקסצנטרי ומשעשע היא לא פחות ממופתית.
3. Arcane Season 2 Episode 7: העונה השנייה של ארקיין לא הייתה העונה הכי טובה שלה. היא למעשה גם לא הייתה המשך ראוי לעונה הראשונה שלה. יש לי הרבה תסכול ואכזבה להביע כלפי העונה הזאת, שעבורי הייתה קצת דחוסה ומזורזת מדי מכדי להצליח להכיל את מלוא הפוטנציאל של כל קווי העלילה הרבים שלה. אולי זה למה הפרק השביעי שלה היה כל כך אפקטיבי עבורי; זה פרק שנותן לנו כצופים רגע לנשום בין כל הכאוס ומציג את הדברים מפרספקטיבה שונה.
הפרק הזה לא חף מבעיות, והוא מתרכז ברעיון קטן וספציפי, אולם בכל זאת יש בהשתהות הזו המון כוח, ומכל בחינה טכנית – ויזואלית, מוזיקלית, בימוי, עריכה או דיבוב – הפרק מצטיין משאר פרקי העונה. הפרק היחיד שהצליח לרגש אותי באמת ולהזכיר לי למה התאהבתי בעונה הראשונה מלכתחילה.
2. Dandadan Episode 7: הפרק הכי אמוציונלי וחזק של השנה מגיע בכלל מ'דאנדאדאן', סדרה שאפילו לא נגמרה עדיין ובכל זאת טיפסה בקלות להיות אחת מהסדרות שהכי ציפיתי לפרקים השבועיים שלהן. הסדרה הזו מביאה שילוב די ביזארי של קונספטים, סוגי אנימציה מגוונים ודמויות חמודות ומוזרות, והמישמש הזה יוצר סדרה שכיף לראות אבל לפעמים כמעט מבלבלת מרוב עומס ויזואלי ותוכני.
דווקא הפרק הזה מחליט להיות קטן ואישי יותר, והתוצאה הרסנית ללב שלי. זה פרק יפהפה, מקסים ואנושי, שמעביר נראטיב צדדי לחלוטין באופן די גאוני שהופך אותו להרבה מעבר למה שהיה עד כה. מסוג הפרקים שמשנים את הפרספקטיבה שלך על סדרה ומוציאים ממנה משהו אחר, שהוא אולי היה הפוטנציאל האמיתי שלה (וכל זה בלי לוותר על כמה דקות של אקשן דינאמי ומספק, כבונוס).
1. The Acolyte Episode 5: כמה כואב לי על הסדרה הזאת. חיכיתי הרבה זמן שהפרנצ'ייז של סטאר וורס יעז סוף סוף להתרחק מגבולות הגזרה שנתחמו לפני כמה עשורים ויעשה על המסך כמה דברים שכבר מזמן נעשו במדיומים אחרים, ועד שסוף סוף קיבלתי סדרה כזאת שגם מגשימה את החזון וגם את הפוטנציאל, היא נקברת מתחת לשיח אינטרנטי מתסכל וחוסר הערכה כללי. יש הרבה בעיות שאפשר להצביע עליהן באקולייט, אבל מבחינתי נקודת החוזק הבלתי מעורערת שלה היא כוריאוגרפיית הקרבות, ואין פרק שמציג את האספקט הזה טוב יותר מאשר הפרק החמישי שלה, בו מוצג בפנינו אחד מקרבות הלייטסייברים הכי טובים שראינו מהפרנצ'ייז, על המסך או מחוץ לו. הוא מפתיע, הוא מבדר, הוא ברוטאלי, והוא תענוג לצפייה. האקולייט היא באופן מוחלט לא אחת מהסדרות האהובות עליי השנה, אבל הפרק הזה היה חווית הצפייה האהובה עליי.
ראויים לציון גם פרק 7 של "טבעות הכוח עונה 2", פרק 7 של "אגאת'ה לאורך כל הדרך" ופרק הפתיחה של "פולאאוט" (חבל שלא גם פרק 7, עלו על משהו איתם השנה).
פרק 7 זה פרק 9 החדש.
(ל"ת)
גם פרק 7 בעונה החדשה של נסיך הדרקון היה הכי טוב בעונה
יש פה איזו קונספירציה.
סדרות נהדרות נוספות שגם ראויות לפרסים -
האדפטציה הכי מוצלחת: כבר די וויתרתי על הזיכיון של פרסי ג'קסון אחרי שני הסרטים הנוראיים שיצאו, והנחתי שוויתרו עליה גם כל המעורבים בדבר. היה מרגש לגלות שהסופר ריק ריירדן עדיין מאמין בסיפור האהוב שלו, והסדרה החדשה בדיסני פלוס של "פרסי ג'קסון והאולימפיים" התעלתה מעל ומעבר לציפיות (הנמוכות) שלי. אמנם יש מספר לא מבוטל של שינויים משמעותיים, אבל הם שמרו על המהות החשובה ביותר של הסיפור, והליהוקים לדמויות הראשיות הם לא פחות ממושלמים. הספר הראשון הוא בהחלט לא האהוב עליי, אז אני מחכה לעונות נוספות ומקווה שהיא תצליח לתפוס תאוצה ולצמצם אפילו יותר את הפערים שלה מהסיפור המקורי. כזה כיף ונוסטלגי לראות את הסדרה הזאת קמה לחיים על המסך הרבה יותר קרוב לאיך שזכרתי אותה. איפה זה היה לפני עשור!
האדפטציה הפחות מוצלחת: בהתחלה התרגשתי לקראת "אווטאר: כשף האוויר האחרון" של נטפליקס, כי היוצרים היו מעורבים. אבל אז הם כבר לא. הקונפליקט הזה ניכר בסדרה – מצד אחד הרבה אספקטים מדויקים ואף מוצלחים, כמו עיצוב העולם והתלבושות, ליהוקים אפקטיביים ובניית עולם נרחבת שמצליחה לדייק לחוזקות של סדרת האנימציה המופתית. מצד שני, בולט בכתיבה, בימוי והגישה הכללית שיש פה ניסיון להביא טייק שהוא שונה משמעותית מהסדרה המקורית, גרנדיוזי ודרמטי הרבה יותר, וזה פחות עבד עבורי.
עקרונית אני בעד שאדפטציות דווקא יתרחקו מהמקור, זה פשוט נעשה באופן קצת צולע במקרה הזה. הניסיון לאחד ולשלב קווי עלילה לא תמיד מטיב עם התוכן, והרבה פרקים (בעיקר פרק 5, הפרק הגרוע של השנה) הפסידו מטיפול קלוקל. יש לסדרה גם יתרונות, כמו הארק הראשוני של זוקו שאף מהווה שיפור על העונה הראשונה של המקור, אבל זאת אדפטציה שיש לה הרבה לאן לשאוף.
סיטקום השנה: העונות האחרונות של "מופע שנות ה90" ו"תרגיע" היו מאוד טובות, הזכירו לי שעדיין אפשר לעשות סיטקומים כיפיים וקלילים, ואז גם הזכירו לי ששום דבר לא נמשך לנצח וסיטקומים אמיתיים בכלל גוססים ונעלמים בזמן שפרסי הקומדיה של האמי הולכים לסדרות דרמה… ואז הגיעה "טד". בחיים לא הייתי מצפה שהספין אוף-פריקוול האקראי הזה לדואולוגיית סרטים מלפני עשור יהיה הדבר הכי מצחיק שראיתי השנה בטלוויזיה, אבל קשה להכחיש כמה מוצלחת הייתה הסדרה הקטנה והמשעשעת הזאת.
בין אם אלה הוואן ליינרים המפתיעים, הקאסט האבסורדי או האנימציה הבאמת מושקעת לבובת הדוב המדברת הזו, הופתעתי ונהניתי מכל דבר שהיה ל"טד" להציע. מקווה שיעשו עוד מזה כי סיטקום 'מיושן' כזה באמת היה חסר לי.
סדרת האקשן של השנה: היו כמה מועמדות די טובות גם לפרס הזה – "פולאאוט" שהתחילה כל כך נהדר אולם דשדשה לסוף, "סולו לבלינג" שמאוד הרשימה עם האנימציה אבל הסיפור שלה היה די בינוני סך הכל, ואפילו "הבנים" שהביאה עונה מוצלחת שפשוט מחווירה לעומת הקודמות. אך בשלב מסוים הבנתי שהבחירה לסדרת האקשן של השנה יכולה וצריכה להיות "קאיג'ו מספר 8". זו סדרה שמטעה אותך כמה פעמים במהלך הצפייה לגבי מה אתה באמת רואה, אבל כשהיא נסגרת על הפורמולה הקבועה שלה – שמערבת חיילים צעירים שהעבודה שלהם היא לחסל מפלצות ענק באמצעות טקטיקות צבאיות – היא באמת נהיית משהו מיוחד.
הג'וקר שלה הוא כמובן הדמות הראשית קאפקה, שמוצא לעצמו תפקיד מיוחד ומשמעותי לשחק בעלילה שהופך את כל העולם על ראשו. שמחתי לראות גיבור מבוגר יותר במרכז סדרת אקשן כזאת (בעיקר כשהוא מוקף בקאסט חמוד של צעירים), האנימציה הנהדרת והקרבות הכאוטיים בהחלט הוסיפו להנאה, והפסקול הבומבסטי יותר משיפר אותה (אפילו One Republic תרמו שיר למאורע). סדרה מיוחדת שחבל לפספס למי שאוהב קאיג'ו.
הסדרה החמודה של השנה: מאוד נהניתי השנה מעונות המשך לסדרות מחממות לב כמו "הרפתקאותיי עם סופרמן" שזכתה שנה שעברה ו"אגדות ווקס מאכינה" (כן, למרות הדרקונים והאיברים הכרותים, היא דווקא ממש מקסימה), אבל הסדרה הכי חמודה שיצאה השנה הגיעה כבר בדצמבר. "Pokemon Concierge" מציגה את העולם הותיק של פוקימון מזווית חדשה ומרעננת, דרך בית מלון באקלים טרופי והכל בעבודת סטופ מושן מהממת. עם סאונדטראק חביב והרבה ווייבים חיוביים, זו חוויה שעושה טוב על הלב. חבל שהיא הייתה כזאת קצרה!
הפתעת השנה: היו כמה וכמה סדרות השנה שבאו משום מקום ותפסו את תשומת הלב שלי באופן מוחלט. חלקן חשבתי שאוהב מלכתחילה, כמו "אגאת'ה לאורך כל הדרך" או סדרת ההמשך ל"קוד גיאס" (שאולי לווא דווקא תפסה את תשומת הלב שלי באופן חיובי), אבל ההפתעה האמיתית הייתה "הפינגווין".
אהבתי את הסרט של מאט ריבס אבל לא חשבתי שיצא משהו מעניין מסדרה צדדית שהוא פחות מעורב בה, ועוד אחת על הנבל הכי פחות אהוב עליי מהרוסטר המרכזי של באטמן. ובכל זאת הפינגווין התעלתה על הציפיות הנמוכות והביאה דרמה משובחת למסך הקטן, שלא נופלת ברמתה מהסרט עצמו או מכל סדרת פשע אחרת, למרות התרחשותה בעיר פיקטיבית מדפי הקומיקס. היה מספק לראות את הסדרה הזאת ממשיכה לשמור על רמת איכות גבוהה לכל אורך ריצתה, ואני מקווה שהמומנטום הזה ימשיך גם לסרט הבא.
הסדרה המרגיעה של השנה: הייתה לי שנה די מלחיצה, אז סדרות שנותנות לך רגע לנשום ולהתכרבל מול הספה היו מאוד חשובות. זה למה הערכתי את הזמן שלי עם "Bartender: Glass of God", סדרה שקטה ומנחמת שמתמקדת באמנות הכנת הקוקטיילים ובכלל במנטליות האישית והאנושית הנחוצה כדי להיות ברמן עילית – ולא כמו בישראל שזה בקושי חצי מקצוע במסעדות הומות אדם, אלא ההגדרה האירופאית יותר של התפקיד, עם כל הכבוד העצמי וכובד הראש שנדרשים כדי להפוך לאיש מקצוע רציני בתפקיד הזה.
ההתמקדות בעשיית הקוקטיילים הייתה מעניינת ואפילו מהפנטת, עם אנימציה חלקה ונעימה לעין, וקבוצת הדמויות המגוונת סיפקה דינאמיקות מעיינות. עלילות הפרקים תמיד היו לא מורכבות מדי ועדיין הצליחו להביא לשולחן מספיק עניין וצדדים חדשים לקאסט. בהחלט מדובר על סדרה שפשוט שמחתי על ההזדמנות לראות פרק חדש שלה ולהירגע.
שיר השנה: אני בטוח שלא הרבה פה צפו ב"Mashle", סדרה שהיא הכלאה ביזארית וכיפית של הארי פוטר עם "איש האגרוף האחד", אבל בטוח יותר יכירו את הפתיח שלה "Bling-Bang-Bang-Born", שהפך להיות טרנד ענק ברשתות החברתיות. זה פתיח קליט וממכר שלא יצא לכם מהראש אחרי שתשמעו אותו בפעם הראשונה, והויזואליה הצבעונית והדינאמית של הקליפ רק משפרת אותו.
אכזבת השנה: לא הייתה סדרה שפגעה בי השנה כמו "Uzumaki". היו סדרות כמו למשל העונה השנייה של "Blood of Zeus" או "Hazbin Hotel" שתסכלו אותי מסיבות שונות, אבל אוזומאקי הלכה הרבה יותר רחוק. ההייפ עבור סדרת האימה הקטנה הזאת הצטבר במשך זמן רב, מספר הפרקים הקטן יחסית והאסתטיקה המרשימה רק שכנעו עוד יותר שיש פה המון פוטנציאל לקלאסיקה מודרנית, הפרק הראשון כבר היה מופת של אדפטציה… ואז הגיעו שאר הפרקים. וליפול מההישג המרשים של הפרק הראשון (בעיקר בהשוואה לשאר האדפטציות ליצירות של הכותב) לשלושה פרקים בינוניים ומטה שבקושי עושים חסד ליצירה המקורית, או לסיפורים טובים באופן כללי, היה מאוד כואב. אמנם יש לה כמה הבלחות של יצירתיות, אך זה לא מספיק כדי להציל סדרה שיכלה להיות כל כך הרבה יותר, ובקושי תיזכר מעבר לקונטרוברסיה שיצרה. כמה חבל.
מבחינת דברים לנסות, אני מצפה לבדוק את "שוגון", את העונה החדשה של ד"ר הו ואולי אפילו את הסדרה של "צבי הנינג'ה" שפספסתי. יש גם הרבה סדרות שיוצאות בדצמבר ועוד לא יצא לי להתחיל אותן, כמו "צוות השלד", "חולית: הנבואה", "Creature Commandos" ואנתולוגיית העיבודים למשחקים "Secret Level". וכמובן, העונה השביעית והאחרונה של "נסיך הדרקון" עלתה ממש היום וכנראה תעסיק אותי לימים הקרובים.
לסיכום, אני מרוצה מההספק שלי השנה סך הכל, הייתה שנה מגוונת ומעניינת מבחינתי. הרגשתי שיכולתי למצוא סדרה מתאימה לכל מצב רוח או רגש שהיה לי במהלך השנה, וזה הדבר המבורך באמת בתחביב הזה. אף פעם לא היה חסר לי מה לראות ואני משוכנע שזה ימשיך גם בשנה הבאה.
עם כזה מבחר ז'אנרים וסגנונות
לא פלא שלא חסר לך מה לראות…
אווטאר היה נאמן למקור במידה כמעט פחדנית.
כל שינוי החל מפרק 2 הוא או תיקון הכרחי או תוצאה ישירה של אדפטציה מקרטון אפיזודיאלי לסדרת דרמה.
ופרק 5 מלא בסצנות טובות ובשיפורים.
לא יודע אם זה המקום להיכנס לדיון רציני על הלייב אקשן
אבל אענה כדי לספק הסבר כלשהו לטענה שכבר טרחתי להעלות.
לא הייתי קורא לאדפטציה הזאת נאמנה למקור כשהיא באופן ברור מנסה לעשות דברים אחרת. זה בולט כבר מתחילת הפרק הראשון בו הם מנסים לבסס טון מאוד שונה. הדגש על האינטריגות הפוליטיות, הוספת האלימות האקססיבית, הסרת חלקים 'תמימים' יותר בעלילה והתעלמות מופגנת מחלק גדול מהמיתולוגיה של העולם הם רק חלק מהדברים שבלטו לרעה בו, וזה המשיך בשאר הסדרה.
בתור אחד שתומך בה יותר מרוב מעריצי הסדרה המקורית, פרק 5 כאב במיוחד כי השינויים שהוא עשה לא הרגישו רצויים או מועילים. העלילה של הפרק המקורי (מהמסקרנים ומיוחדים יותר בעונה הראשונה) שונתה לחלוטין עבור יצירת קונפליקטים חסרי משמעות וביסוס קווי עלילה שלא הובילו לשום מקום מעניין. זה פרק שסימל הזנחה של כמה אלמנטים משמעותיים של הסדרה המקורית לטובת דרמה פיקטיבית שנועדה למשוך זמן. בעיניי אלה לא היו שינויים שהטיבו עם הדרמה או היו הכרחיים, אם כי אני כן מקבל את הקו הכללי הזה לאדפטציה. בפרק הזה זאת פשוט לא הייתה גישה אפקטיבית.
הרבה חייב להיעשות אחרת
זה לא עיבוד מספר לסרט, זה שינוי מבני משמעותי.
הטון בתחילת פרק 1 לא מייצג את ההמשך.
איזו מיתולוגיה חסרה בשלב כל כך מוקדם?
על פרק 5 אתה בכוונה עמום? מה מסקרן ומיוחד במקור? מה הדרמה הפיקטיבית?
אני לא מעריצה של האנימציה. אני מעריכה את העיצוב, את האקשן, את הפוטנציאל.
כל שינוי מפרק 2 הלהיב אותי – כל מה שציפיתי לו ויותר.
אם היית יותר ספציפי הייתי מסבירה בדיוק מה הפריע לי במקור ולמה נהניתי מהשינוי.
לא ראיתי את האדפטיצה של נטפלקס אבל בנוגע לאנימציה
אני מרגיש שאת פשוט מתעלמת מכל עונה 3 בטייק שלך. גם עם אני מסתכל על פרקים לפני עונה 3 לדעתי יש כאן כמה הכללות מוגזמות, הדמויות הן לא התפקידים שלהם כל הזמן או אפילו רוב הזמן בסדרה, זה שהן "שוברות תפקיד" בעיקר בבדיחות לא אומר שזה לא קורה. אני מבין שיש אלמנטים שממסגרים את הדמיות בצורה שאת לא רוצה לראות (ראי את הדעה שלי על מר מ.מ) אבל לדעתי את מתעלמת מפרטי דמויות שהם אפילו לא כל כך קטנים שאם מסתכלים על התמונה הגדולה ולאן הקשתות של הדמיות הולכות את צודקת אבל עם מסתכלים מקרוב יותר רואים שזה לא לגמרי נכון (למשל יש פרקים שלמים בעונה 3 שמתמקדים רק בלשבור את הסטיארוטיפים האלו כמו המאסטר או הנמלטת)
אני לא מתעלמת ולא מכלילה
אני רואה את האנימציה כמו שהיא על הטוב והרע. לא מייפה אותה, לא מתפייטת עליה ולא בונה עליה headcanon.
המאסטר – סוקה רוצה להרגיש חשוב לחבורה אפילו שהוא לא כשף, אז מה הוא לומד? להילחם עם חרב. מי עוד לא כשף ונלחם בנשק? אבא שלו. גם זה חלק מארק הבן שצועד בעקבות האבא.
הנמלטת – טוף וסוקה משתובבים כל הפרק. קטרה ממלאת קודם כל את תפקיד המבוגרת האחראית והלא כיפית שנוזפת בהם.
יש גם פרקים שלמים שמחזקים סטריאוטיפים – הפרק עם כשפי האדמה השבויים (קטרה תמיד עוזרת ולא עומדת מנגד! עונה 1) והפרק עם המים המזוהמים (קטרה תמיד עוזרת ולא עומדת מנגד! עונה 3)
אם אתה חושב שהתעלמתי מפרטים חיוניים, אשמח אם תצביע עליהם.
מיתולוגיה- אנג עף! כמו זהיר!
לא ספוילר.. זה קורה על הדקות הראשונות.
"סאני" של אפל טיוי
סיפור מותח ומעניין, בניית עולם סופר מגניבה, והופעת משחק מדהימה של ראשידה ג'ונס שעד כה הכרתי אותה רק מתפקידים קומיים בתור "הנורמלית היחידה במשרד של מטורללים". פשוט בושה שאפל ביטלו את הסדרה אחרי עונה אחת, ללא ספק אחת ההחלטות המטומטמות בתולדות הטלוויזיה.
בתולדות הטלוויזיה?? לילך בואי נגזים עוד
אם כבר זה שנטפליקס לא הלכו על הסדרה של דיוויד לינץ ועכשיו כשהוא חולה אין מצב שהוא יביים עוד משהו. כנל לכבי זה שלא הלכו על הסדרה של ספייק גונז.
אבל לא, סאני הזניחה היא ההחלטה הגרוע הבתולדות ה-טלוויזיהב. בעיני בחירת מילים אומללה
היי, בבקשה להרגיע קצת את הטון
מותר לא להסכים עם דעות של אנשים ולהתדיין והכל, אבל אפשר פחות באגרסיביות.
חסרות לי ברשימה עונה 2 של וויל טרנט ו A Man on the Inside
שתיהן נפלאות, כל אחת בדרכה, אז הצבעתי להן בכל זאת. מקווה שיהיו עוד כמוני.