בתור משחקים, הם היו בעייתיים. בתור סרטוני אנימציה קצרים, כשצופים בהם מההתחלה ועד הסוף, יש הרגשה שבלות' וגולדמן – להבדיל מכל סרט באורך מלא שהם עבדו עליו – פשוט נהנו מכל רגע בעבודה עליהם, בלי הסתייגויות.
אני לא יודע אם אני יכול להחשיב אותם לסרטים כי אין להם כמעט עלילה. חץ מזה המחסור בעלילה הפריע לי ביורש הרוחני שלהם "ברטוק המופלא" אז אני לא בטוח שמשחקי מאורת הדרקון או space ace יהיו בסרטי האנימציה האהובים עליי. אבל כהישג אנימציה המשחקים מדהימים
כל סרט באורך מלא שלהם נעשה מן הסתם בתקציב שגדול פי כמה מזה של כל שלושת המשחקים האלה ביחד, עם אנימציה עשירה יותר, אפילו בסרטים הרעים שהם הפיקו (ואו-הו, היו להם כמה סרטים רעים ואפילו רעים מאוד – "טרול בסנטרל פארק", "פבל הפנגווין" ו-"אצבעונית", ואם מי שקורא את ההודעה הזו חושב לעצמו "הא?" אז כן, בדיוק[1]). אבל העלילה היא לא העיקר במשחקים שהם היו שותפים לפיתוח שלהם – זו התחושה הקינטית, המסחררת, של מעברים מהירים ממקום למקום, של אקשן בלתי-פוסק. זה במפתיע ניגוד בולט לסרטים באורך מלא שהם הפיקו, שתמיד היתה בהם – גם בטובים שבהם – איזו תחושה של כבדות ואיטיות, כאילו דווקא הנוכחות של מסגרת עלילתית מעכבת אותם.
זו הסיבה, אגב, שאם אני אצטרך להצביע על הסרט באורך מלא האהוב עלי שלהם אני אלך דווקא על "טיטאן AE" הדי-מושמץ – התסריט שבן אדלנד וג'וס וידון כתבו עושה את העבודה, אבל אין לי ספק שמה שבלות'-גולדמן תיעלו לתוך עשיית הסרט הזה זו בעיקר העבודה שלהם על Space Ace.
[1] הכנס האקדמי הראשון שהשתתפתי בו מחוץ לגבולות ישראל נערך במכללת סוואנה לאמנויות, ולכבוד הכנס הם חנכו שם אוסף ענקי של חומרי הפקה מהסרטים של בלות' וגולדמן, אבל כל החומרים האלה הגיעו מאותם סרטים מחורבנים – החומרים של הסרטים היותר מוערכים היו נעולים בכספות של האולפנים הרלבנטיים. מצד שני, גולדמן בעצמו הגיע לאירוע, ואני לא הפסקתי להציק לו בשאלות וגם קניתי בחנות טרגט סמוכה DVD של Land Before Time כדי שהוא יחתום לי עליו. כל יתר משתתפי הכנס הרימו גבה, כי חוקר הרי לא אמור להיות פאנבוי. אבל מי קבע.
כלומר, כן זכור לי האלמנט, שכבר בתור ילד הרגיש לי מגוחך, של בחורה שרק נולדת וכבר רודפים אחריה ים מחזרים שרוצים להתחתן איתה, אבל נדמה לי שזה היה קיים כבר באגדה המקורית.
בכל מקרה, הסרט עצמו זכור לי כסרט סבבה כזה עם שירים נחמדים, מצד שני לא ראיתי אותו מאז הילדות (הוא לא ממש זמין בשום מקום), כך שלא יודע, אולי אם הייתי רואה אותו היום כמבוגר הייתי מסכים שהוא גרוע.
אבל דבר אחד אני כן יכול להגיד: אין לי מושג איך למען השם השיר הזה ממש זכה בראזי לשיר הגרוע ביותר. בעיני זה דווקא שיר חביב.
הדרך הכי נחמדה לסכם את שניהם היא שהם "מביכים באופן חמוד". אצבעונית היא דמות שכל כך מדגישה את התמימות שלה שזה גובל בפרודיה עצמית בהנחה שהשחקנים כבר לא הפכו אותו לכזה כי נראה לי שכולם הבינו את הבדיחה. ובנוגע לפבל…זו פשוט אסופה של סצנות ושירים, בקושי יש עלילה שמחברת אותן אבל…. לא יודע יש כמה סצנות חמודות, כמה מפחידות והשחקנים נותנים את הנשמה שלהם גם כשאין להם ממש מה לעבוד איתו. b-mask הכין וידיאו נהדר בנושא ולמעשה זו אחת מהסיבות שראיתי את הסרטים האלו לפני כמה שנים ולא התחרטתי הם בהחלט …….משהו………… יחודי.
נ"ב: אם כבר לבחור שיר לראזי בשביל מאצבעונית אז עדיף לבחור את "נשף החרקים" (השם באנגלית זה Yer Beautiful, Baby אולי זו כן פרודיה) גם אם הוא היה מבדר מאוד (לא במכוון?)
אני צריך עזרה בריענון הזיכרון..... זה הסרט הכי טוב של דון בלות' נכון?
אני ראיתי אותו פעם אחת לפני 4 שנים אבל חוץ מזה שממש אהבתי אותו קשה לי לזכור מה הייתה העלילה (ואני בערך זוכר את נים שפחות אהבתי)
גן עדן לכלבים הכי טוב.
אבל אני משוחד.
גם אני (היו מלא הקרנות שלו בכבלים) ואני זוכר את היטב את העלילה
ואני עדיין זוכר שאגדה אמריקאית היה יותר טוב. אני אצפה בסרט שוב ואולי אזכר למה
צפיתי בו רק פעם אחת בקולנוע בגיל ארבע, ובסצנת הסיוט התחלתי לצרוח ולבכות לאימא שלי שנצא מהקולנוע.
בעקבות הפרק בפודקאסט 1989 של עין הדג הורדתי את הסרט למחשב והפעם כמו שאומר אורן יוספוביץ׳ התמוגג-גג-גגתי.
לטעמי? אין על טרילוגיית משחקי הארקייד שלו
מאורת הדרקון:
https://www.youtube.com/watch?v=hdumVFgwgP8
אלוף החלל:
https://www.youtube.com/watch?v=FYKzlKZzGZc
מאורת הדרקון 2:
https://www.youtube.com/watch?v=BcyiqxhlDSI
בתור משחקים, הם היו בעייתיים. בתור סרטוני אנימציה קצרים, כשצופים בהם מההתחלה ועד הסוף, יש הרגשה שבלות' וגולדמן – להבדיל מכל סרט באורך מלא שהם עבדו עליו – פשוט נהנו מכל רגע בעבודה עליהם, בלי הסתייגויות.
אני מסכים שזאת האנימציה הכי טובה שלהם
אני לא יודע אם אני יכול להחשיב אותם לסרטים כי אין להם כמעט עלילה. חץ מזה המחסור בעלילה הפריע לי ביורש הרוחני שלהם "ברטוק המופלא" אז אני לא בטוח שמשחקי מאורת הדרקון או space ace יהיו בסרטי האנימציה האהובים עליי. אבל כהישג אנימציה המשחקים מדהימים
אני לא חושב שזו האנימציה הכי טובה שלהם, לפחות טכנית
כל סרט באורך מלא שלהם נעשה מן הסתם בתקציב שגדול פי כמה מזה של כל שלושת המשחקים האלה ביחד, עם אנימציה עשירה יותר, אפילו בסרטים הרעים שהם הפיקו (ואו-הו, היו להם כמה סרטים רעים ואפילו רעים מאוד – "טרול בסנטרל פארק", "פבל הפנגווין" ו-"אצבעונית", ואם מי שקורא את ההודעה הזו חושב לעצמו "הא?" אז כן, בדיוק[1]). אבל העלילה היא לא העיקר במשחקים שהם היו שותפים לפיתוח שלהם – זו התחושה הקינטית, המסחררת, של מעברים מהירים ממקום למקום, של אקשן בלתי-פוסק. זה במפתיע ניגוד בולט לסרטים באורך מלא שהם הפיקו, שתמיד היתה בהם – גם בטובים שבהם – איזו תחושה של כבדות ואיטיות, כאילו דווקא הנוכחות של מסגרת עלילתית מעכבת אותם.
זו הסיבה, אגב, שאם אני אצטרך להצביע על הסרט באורך מלא האהוב עלי שלהם אני אלך דווקא על "טיטאן AE" הדי-מושמץ – התסריט שבן אדלנד וג'וס וידון כתבו עושה את העבודה, אבל אין לי ספק שמה שבלות'-גולדמן תיעלו לתוך עשיית הסרט הזה זו בעיקר העבודה שלהם על Space Ace.
[1] הכנס האקדמי הראשון שהשתתפתי בו מחוץ לגבולות ישראל נערך במכללת סוואנה לאמנויות, ולכבוד הכנס הם חנכו שם אוסף ענקי של חומרי הפקה מהסרטים של בלות' וגולדמן, אבל כל החומרים האלה הגיעו מאותם סרטים מחורבנים – החומרים של הסרטים היותר מוערכים היו נעולים בכספות של האולפנים הרלבנטיים. מצד שני, גולדמן בעצמו הגיע לאירוע, ואני לא הפסקתי להציק לו בשאלות וגם קניתי בחנות טרגט סמוכה DVD של Land Before Time כדי שהוא יחתום לי עליו. כל יתר משתתפי הכנס הרימו גבה, כי חוקר הרי לא אמור להיות פאנבוי. אבל מי קבע.
גדלתי על אצבעונית והוא לא זכור לי ככל כך גרוע
כלומר, כן זכור לי האלמנט, שכבר בתור ילד הרגיש לי מגוחך, של בחורה שרק נולדת וכבר רודפים אחריה ים מחזרים שרוצים להתחתן איתה, אבל נדמה לי שזה היה קיים כבר באגדה המקורית.
בכל מקרה, הסרט עצמו זכור לי כסרט סבבה כזה עם שירים נחמדים, מצד שני לא ראיתי אותו מאז הילדות (הוא לא ממש זמין בשום מקום), כך שלא יודע, אולי אם הייתי רואה אותו היום כמבוגר הייתי מסכים שהוא גרוע.
אבל דבר אחד אני כן יכול להגיד: אין לי מושג איך למען השם השיר הזה ממש זכה בראזי לשיר הגרוע ביותר. בעיני זה דווקא שיר חביב.
גם אצבעונית וגם פבל והפנגווין הם guilty pleasures
הדרך הכי נחמדה לסכם את שניהם היא שהם "מביכים באופן חמוד". אצבעונית היא דמות שכל כך מדגישה את התמימות שלה שזה גובל בפרודיה עצמית בהנחה שהשחקנים כבר לא הפכו אותו לכזה כי נראה לי שכולם הבינו את הבדיחה. ובנוגע לפבל…זו פשוט אסופה של סצנות ושירים, בקושי יש עלילה שמחברת אותן אבל…. לא יודע יש כמה סצנות חמודות, כמה מפחידות והשחקנים נותנים את הנשמה שלהם גם כשאין להם ממש מה לעבוד איתו. b-mask הכין וידיאו נהדר בנושא ולמעשה זו אחת מהסיבות שראיתי את הסרטים האלו לפני כמה שנים ולא התחרטתי הם בהחלט …….משהו………… יחודי.
נ"ב: אם כבר לבחור שיר לראזי בשביל מאצבעונית אז עדיף לבחור את "נשף החרקים" (השם באנגלית זה Yer Beautiful, Baby אולי זו כן פרודיה) גם אם הוא היה מבדר מאוד (לא במכוון?)