שבוע הבא יתקיים ראש השנה, במה שהייתה אחת מהשנים היותר קשות שעברנו עד כה. רוב סיכומי השנה יבחנו אותה, ובצדק, דרך משקפי האקטואליה אבל אצלנו באתר בכל זאת מותר לשכוח לרגע מזה (כמה שאפשר) ולהתמקד במה שאנחנו עוסקים פה: קולנוע, ויותר ויותר לאחרונה גם טלוויזיה.
יצאו השנה 32 סרטים לקולנוע, וזה היה מאתגר לצמצם אותם ל-12. שלל סרטים קטנים-אך-מעולים החמיצו מקום בסקר פשוט כי לא הרגשתי שמישהו דיבר עליהם, למרות שהגיע להם, ובמידה והסרט הישראלי האהוב עליכם לא מיוצג פה, יש לכם יותר מסיבה טובה להתרעם על כך בתגובות.
ובכל זאת, להלן 12 הסרטים הבולטים הישראלים (שהוקרנו בקולנוע. "הדונם של סבתא", נניח, היה כנראה מופיע פה לו היה יוצא בהקרנות של רשתות גדולות) ונשאלת השאלה הקבועה: מביניהם, מי היה הכי טוב?
מה היה הסרט הישראלי הטוב ביותר בשנת תשפ"ד?
- קרוב אליי (30%, 29 קולות)
- קרב אוויר (14%, 14 קולות)
- לרוץ על החול (13%, 13 קולות)
- טאטאמי (11%, 11 קולות)
- גן קופים (10%, 10 קולות)
- מרוסקים: גולסטאר הסרט (5%, 5 קולות)
- תיאודור (5%, 5 קולות)
- בית (4%, 4 קולות)
- טאבו: עמוס גוטמן (4%, 4 קולות)
- יוני 0 (2%, 2 קולות)
- מלך החגיגת (1%, 1 קולות)
- מזל חתולה (0%, 0 קולות)
מס' מצביעים: 98
Loading ...גם בטלוויזיה – שזאת הפעם הראשונה שהיא מיוצגת בסקרי השנה העברית – אני בטוח שיש סדרות שנפלו בין הכיסאות, אם כי פה (אולי בגלל שאני לא צופה אדוק כל כך) אני די בטוח שכיסינו את רוב הסדרות הבולטות. וגם פה, נשאלת השאלה: מי הכי טובה?
מה הייתה סדרת הטלוויזיה הישראלית הטובה ביורת בשנת תשפ"ד?
- טיפול לילי (21%, 21 קולות)
- המפקדת, עונה 3 (19%, 19 קולות)
- היהודים באים, עונה 6 (16%, 16 קולות)
- מנייאכ, עונה 3 (11%, 11 קולות)
- הצבי (9%, 9 קולות)
- טיטו וריחו (9%, 9 קולות)
- הטבח, עונה 2 (7%, 7 קולות)
- האחיות המוצלחות שלי, עונה 4 (6%, 6 קולות)
- בלקספייס, עונה 2 (4%, 4 קולות)
- אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו (0%, 0 קולות)
- באש ובמים (0%, 0 קולות)
מס' מצביעים: 102
Loading ...
גם פה קרב בין האב נשר לבת נשר? 🙂
למעט גן הקופים שאליו הצבעתי לא היה סרט ישראלי שמאוד אהבתי . בלעדיו לא הייתי מצביע בכלל.
אולי אני מיושן קצת אבל לדעתי הסרטים והסדרות הישראלים עדיין רחוקים מהאמריקאים והבריטים והם מקבלים הרבה כבוד בארץ בגלל שהם דוברי עברית.
הבמאים היחידים שאני חושב שהם מתקרבים לשמה זה ניר ברגמן ונשר האב.
אבל אם בגזרת הסרטים יש לי סרטים זאני אוהב מידי פעם ברמה שאני יכול להצביע למישהו(נניח שוב גן הקופים , הנה אנחנו , בחורים טובים 1 והשני היה פחות טוב אבל עדיין נחמד)
בגזרת הסדרות לא ראיתי שום סדרה שבאמת אהבתי כבר שנים (ולא הצבעתי לצערי)
נראה לי שהקרב יהיה בין קרוב אלי ללרוץ על החול
(ל"ת)
קרוב אליי אני מבין עוד למה הוא יקבל הרבה קולות באתר, בכל זאת זכה בפרס אופיר, הסרטעשוי יחסית עטוב ובקיצור כן נראה שהוא ברמה יותר גבוהה מרוב הסרטים הישראלים, לעומת אני לא אבין למה שתהי פה הצלחה ללרוץ על חול
כי הוא סרט פשוט נהדר
(וטוב, בעיניי, מ"קרוב אליי").
אתן shout out לטבח 2
לא חזקה כמו העונה הראשונה, אבל גם לא הרבה פחות. עדיין בעיניי רמה מעל שאר הטלוויזיה הישראלית השנה, בעיקר מבחינת צילום ומשחק.
תיאודור, בלי שום התלבטות
זאת האופרה הראשונה והיחידה בחיי שראיתי, אבל היא קנתה אותי לגמרי.
הסיפור היה כל כך עוצמתי וטוב שהצלחתי להיות מרותק למה שהיה נראה לי לפני כן כמו משהו שאין מצב שאצליח להתחבר אליו.
הסרט הישראלי הטוב ביותר של תשפ״ד ואני עוד מאמין שהוא גם יופיע בחמישיית הסרטים הטובים ביותר שלי של 2024.
אני מבין לצערי שאני מיעוט בעניין הזה, אבל היי, לפחות אני לא לגמרי היחיד שהצביע לתיאודור בסקר הזה.
התלבטתי בין תיאדור לקרוב אלי
החלטתי להצביע לקרוב אלי, תיאדור קצת מבולגן מדי לטעמי זה כיאלו עשו מיקס לאופרה מהדף ויקיפדיה על הרצל (והמחיאות כפיים המוקלטות ברגעים הכי לא מתאימים לא עזרו), עדיין אופרה מעולה.
דירוג מהסרטים שראיתי מטוב לפחות טוב:קרוב אלי, יוני 0, תיאדור, לרוץ על החול, גן הקופים ומזל חתולה (תיקו)
לגבי מחיאות הכפיים הלא קשורות, גם אני מסכים שזה פגם מאוד
אבל זה לא ממש אשמת ההפקה.
כלומר, כן, הם היו יכולים לחזות את זה ולצלם את האופרה ללא קהל, אבל מצד שני מאיפה הם היו יכולים לדעת שיקרה כזה דבר?
אני מניח שהם רצו את מחיאות הכפיים ברגעים הנכונים ולכן החליטו לצלם עם קהל.
בכל מקרה, לא הייתי שם את זה כחיסרון של הסרט, אלא יותר כפאשלה.
מבחינתי הסרט עצמו הוא האופרה עצמה והיא מצויינת.
״חדר משלו״
לא צפיתי בהרבה סרטים ישראליים השנה, אבל ממש נהניתי מהסרט החדש של מתן יאיר. הוא תמיד מצליח לפגוע קרוב ללב, ו״חדר משלו״ ממשיך בקו הזה. זאת יצירה קטנה אבל מלאה ברגש, לא פשוטה לצפייה לפעמים אבל מתגמלת. ביטוי די מדויק של התחושה של ׳להיות תקוע׳, והניסיון להתגבר על אבל ובדידות בעצמך. גם ההופעות היו נפלאות, בעיקר דרור קרן. מומלץ!
רוצה לציין גם את ״סוס ללא שם״ שהיה חווית מדע בדיוני ישראלית מסקרנת ומעניינת. לא עושים פה הרבה סרטים קונספטואליים כאלה והיה כיף לראות אחד שכל כך בטוח בעצמו, עם צילום יצירתי ואפילו נגיעות של הומור מוצלח. הוא מרגיש כמו תרגיל פילוסופי, אבל באופן חיובי, ואני אצטרך עוד זמן לעכל אותו כראוי. מקווה שתהיה לו הפצה נורמלית!
שכחתי מחדר משלו
נכון הוא הוקרן השנה למה הוא לא בסקר?
בכל מקרה זה סרט ממש טוב חוץ מהמחסור של בסוף, לא טוב או רע יותר בכיוון של סוף כלשהו.
עם הייתי רושם אותו ברשימה בתגובה למעלה הוא היה בתיקו עם יוני 0.
ואני יודע שזה סרט של שנה שעברה אבל "הבשורה של יהודה" הוא סרט מצויין והיה יכול להיות בתיקו או אפילו יותר טוב מקרוב אליי
טיפול לילי?
אוקיי, הופתעתי. זה לא שדיברו על זה באתר זה כנראה באשמתנו, ועדיין הסדרה הזאת חלפה מתחת לראדר לחלוטין בשביל לצוץ במקום הראשון (ואפילו בשביל סקר קטן עם 50 אנשים סך הכל).
טיפול לילי גם שודרה ביס, אירוע שדורש תשלום
אחרי שרבים מנטולי הכבלים כמוני או המנויים של הוט התרגלו שהסדרות השוות הן של התאגיד ומשודרות בחינם, ואחרי ירידתו המבישה של סדרות.טי.וי (מבישה בכל פרמטר, גם לי כמשתמשת אדוקה שנזכרה שצפייה פיראטית זה ממש מפוקפק), יכול להיות שבאמת לא הרבה צפו בה, אבל כל מי שצפה ממש אהב אותה.
שני הפרקים שיצאו ליוטיוב היו מעולים בעיני כל מי שאני מכירה שצפה, אבל מאחר ואנחנו לא נשלם על יס בשביל שתי סדרות, וטלגרם לא אופציה, אף אחד ממכריי לא המשיך לצפות. אני לא יודעת מה אני אעשה עם שבאבניקים 3.
זה הזמן לציין שגיליתי שאפשר לשלם 20 שח ליום עם סרט מארכיון הסרטים הישראלי ועכשיו אני באמת מרגישה רע על צפייה פיראטית בסרטים ישראלים.
אני, אגב, הצבעתי למפקדת 3 למרות שהצבי הייתה נהדרת, אבל המפקדת נותנת עונת סיכום שכולה רגשות ואפס שיפוט מוסרי כי למי אכפת הכול לא חשוב (כמו החודשים האחרונים של שירות צבאי כהלכתו בימי מערכה שבין מלחמות) ובנויה על שתי העונות הקודמות, מיני סדרה לא יכולה להתחרות בשלוש עונות.
לגבי גן קופים
מופתע שגן קופים מקבל כזו אהדה. הוא סרט לא טוב, בעיקר כי הוא נשענן על תסריט מחורבן. הוא מבוצע יפה והשחזור ההיסטורי נהדר אבל המהלכים העלילתיים נוראיים.
סדרת השנה, עבורי, שלא מופיעה כלל באופציות זו "האמת" של כאן 11
חצי מהקולות של המקום ראשון זו לא אהדה
ואני יכול להבין אנשים שאוהבים אותו. כמו כל הסרטים של אבי נשר בדור הזה הרעיון חמוד וברור שהוא נעשה מכוונות טובות. למעשה אני מחשיב את גן הקופים כ"פרזיטים" של נשר. זה סרט שיוצא קצת מאיזור הנוחות של ממה שהבמאי עשה לאחירונה רק כדי לחזור לאיזור הנוחות הזה במערכה השלישית (אני באמת צריך לראות את הסרטים האטיים יותר של בונג ג'ו הו לפני מיקי). אז המקום שלו ברשימה לא מפתיע אותי חוץ מזה לא חסרות תגובות פושרות על הסרט באתר.
מה עם "אינדל" בסדרות?
(ל"ת)
חדר משלו
גם אני הייתי שמח לו "חדר משלו" היה בסקר – ואף הייתי מצביע לו.
גם "המשלחת" היה צריך להופיע.
ראיתי 9 מתוך 12 – וואלה, רובם סרטים דלוחים שלא יתירו חותם
לדעתי טאטאמי לא סרט ישראלי
הצבעתי לטאטאמי אבל לדעתי זה סרט זר לא?
כמו כן, אינדיל חסרה כאן ברשימת הסדרות.
שנה מאתגרת
טוב, עכשיו כשהשלמתי את ״מלך החגיגת״ (עלה לVOD של יס) וראיתי את רוב הרשימה, נאלץ להסכים עם אורי למעלה ולהגיד שמדובר בשנה בינונית במקרה הטוב. אם בסקר של השנה הקודמת היו שישה סרטים שדירגתי 4 כוכבים ומעלה (״שבע ברכות״, ״העיר הזאת״, ״קריוקי״, ״ולריה מתחתנת״, ״מותו של הקולנוע״ ו״וגולדה״), אחד סבבה (״השכן שלי אדולף״), שלושה סתמיים (״המזח״, ״אזרח מודאג״, ״כאילו אין מחר״) ורק אחד שאני מעדיף לשכוח (״ההילולה״), השנה הרשימה מורכבת מסרטים שלא התעלו מבחינתי מעבר ל3.5 כוכבים. ״טאטאמי״ קצת מאתגר את הנורמה אבל אני לא בטוח בכלל שהוא עונה על ההגדרה ישראלי. על הנייר הוא ישראלי בדיוק כמו ש״גולדה״ נחשב ישראלי או כמו ש״רשימת שינדלר״ נחשב ישראלי. כך או אחרת, הצבעתי לו.
את ״בית״ פספסתי, את ״תיאודור״ לא חשבתי אפילו לראות, יש גבול לבית זונות.
״גן קופים״: הסרט הכי חלש של נשר מאז 2004. היסודות סבבה, ההמשך נראה טוב, אבל המערכה השלישית זאת קריסה מוחלטת.
״קרוב אליי״: זוכה פרס הסרט באופיר שהכי פחות אהבתי מאז 2005 בערך. זה לא שהוא לא טוב כמו שלא הבנתי מה הסרט רוצה ממני. הבנתי את הקטע של לעצבן את הצופה, זה מה שקולנוען צעיר עושה כשהוא רוצה להראות שהוא עושה קולנוע רענן וזה סבבה, אבל כשנרגע הקטע של הלעצבן והסרט נזכר שהוא צריך גם לב כבר הייתי מחוץ לסרט (רגשית) שסתם חיכיתי שנגיע לכתוביות.
״קרב אויר״: אין לי דבר חיובי להגיד עליו אבל בסוף רשימת הקרדיטים, כשראיתי את שמו של ליאור חפץ ברשימת התודות, הבנתי למה הסרט מפספס בענק. מעבר לזה שהתסריט שלו מקושקש והאפקטים משאירים אותך מחוץ לעולם של הסרט, זאת הצעקנות שלו שמייצרת אנטי. 5 שנים קודם לכן אותו חפץ ביים סרט בסגנון, רק שהוא יועד לילדים והוא די עבד (גם כסרט למבוגרים), זה שהוא היה על הרצף הפטריוטי מבלי לצעוק עלייך בכל שלב של הפקת ושיווק הסרט ״אני פטריוטי״, מוסיף לו עכשיו עוד נקודות מבחינתי.
״מלך החגיגת״: הסיפור מעניין, המסגרת מרעננת (למרות שהיא נעשתה בחסכנות מסוימת, מבחירה או אילוצים), הליהוק של אושרי כהן פחות מחליק בגרון, ולמה זה 80 דקות של ווייס אובר? זה אמור להיות קולנוע!
״יוני אפס״: עשוי טוב אבל לא בטוח כמה הסיפור מחזיק. כשמגיעים לסצינה האחרונה מתחדדת תחושת הפספוס, זה היה צריך להיות המנוע של הסרט. נקודת זכות: הסרט דובר עברית מתחילתו ועד סופו ולא אנגלית ובליל צורמני של שפות כיאה לסרטים ישראלים בז׳אנר, קופרודוקציות תקופתיות מושקעות תקציבית.
״לרוץ על החול״: חצי סרט. החצי של הדרמה/קומדיה אנושית מעולה. אחלה שון וקים אור אזולאי מתגלה, שוב, שלמרות שהיא פרסונה בלתי, היא שחקנית לא רעה. בכל מה שנוגע למגרש, זה צורם, החל מהמסגרת העלילתית שהיא די קלישאה ועד הקטע שמה שמצולם על המגרש קשה לצפייה ולא נראה כמו כדורגל מקצועי, אפילו לא ביחס לכדורגל הבינוני פה.
״טאבו״: אני יכול להבין למה אנשים התחברו לזה, מבחינתי זה היה סרט מיותר. אין פה משהו מיוחד שלא ראיתי בדוקו קודם על גוטמן, ״עמוס גוטמן, במאי קולנוע״. יש את המסגרת של הראיון שהוא נתן לעוזרת שלו אבל גם שם אין אין בשר מלבד השוק הראשוני של לראות אותו חולה. זה סרט שנעשה 31 שנה אחרי מותו, אבל אין בו התייחסות להשפעה שלו על התעשיה אחרי לכתו, באותה מידה זה סרט שיכל להיעשות ב94 והוא היה נראה בדיוק אותו דבר. זה סרט שהחשיבות שלו היא לחיזוק ושימור המורשת של גוטמן, לא מעבר.
״מזל חתולה״ ו״מרוסקים: גולסטאר הסרט״: שני סרטים שחבל להרחיב עליהם את הדיבור. הראשון מאכזב, מהשני לא היו לי שום ציפיות מלבד לראות איך נראה הדבר הזה שיסחוף המונים לקולנוע בקיץ והוא בכל זאת הצליח להפתיע לרעה. אחד הדברים הכי רעילים בישראל בעשור האחרון.
מחוץ לרשימה ראויים לציון שני אובייסים:
״חדר משלו״: מתן יאיר עושה מתן יאיר, זה לא יכול להכשל.
״הדונם של סבתא״: בעידן שבו כוחות מסוימים מתעקשים להחזיר את הקולנוע הישראלי לשנות ה-70 וצובעים את המציאות כאילו אנחנו בסרט גרוע של יהודה ברקן, ירמי שיק בלום ואלעד אורנשטיין מקימים לתחייה את ז׳אנר סרטי המתיחות, משדרגים ומגישים לנו סרט הטרלה משובח שברגעיו הטובים מזכיר את האיכויות של ״בוראט״.
למה הכי רעילים, בעצם?
כאילו, מבחינתי הוא היה כל כך א-סרט שלא הצלחתי אפילו לכעוס עליו.
ואני יודע שאנחנו חלוקים לגבי "הדונם של סבתא", אבל אני לא חושב שיש בסרט משהו שהאנשים בו לא היו חותמים עליו או לא היו אומרים בפורום ציבורי או פומבי וזה מאוד מוריד מכוחו כאיזה דמוי בוראט או סרטי מתיחות.
גולסטאר
מההיכרות שלי עם המותג הטלוויזיוני, שמבוססת בעיקר על שניים-שלושה פרקי פתיחת עונה שעלו ליוטיוב ועשרות קטעים קצרה מהסדרה, עולה המסקנה שחלק מהמאפיינים בהצלחה של הדבר הזה הם א. ליהוק של 2-4 דמויות לתפקיד האדיוט המוחלט (הפרסונות, בתורם, מתמסרים לתפקיד בשביל עוד קצת זמן מסך, עוד עונה, לא משנה שזה מקעקע את תדמיתם) ב. רמות שונות של אלימות פיזית ומילולית אחד כלפי השני, התעלולויות, אמבושים ובריונות (אם יש לכם לב ולא מכירים את הסדרה, אל תעשו חיפוש יוטיוב על המילים ״גולסטאר״ ו״דורון מירן״ ובטח שאל תצפו בעשרות סרטונים בהם חבריו לסט פשוט משפילים אותו כי זה קו שלקחה ההפקה לאורך העונות, והחרא הזה מוכר. האם הוא משחק את המשחק או פשוט קורבן, זה פחות משנה, זה מוטיב מחריד ולא נעים לצפייה). זה רעל מזוקק במסווה של בידור להמונים. בסרט זה בא לידי בעיקר בירידות הדדיות, אבל בכל פעם שחבר קאסט נופל על האחר זה תמיד א. נטול הקשר עלילתי, הם פשוט יורדים אחד על השני משום מקום ב. לא מצחיק בשום רמה ג. זורק אותך לאסוציאציות הסוציופטיות של הסדרה. ניכר שזה מוצר ירוד שאף אחד מהמעורבים לא לוקח ברצינות. מצד אחד, עצוב שזה הדבר דובר העברית שמכר הכי הרבה כרטיסים בקולנוע ב2024 (עד עכשיו). מצד שני, זאת תמונה נאמנה של 2024. מצד שלישי, הוא הצליח פחות מהתקוות שתלו בו ונקווה שזה יעצור את התכניות לסרטי המשך.
אני לא בטוח מה היוצרים של ״הדונם של סבתא״ אומרים שמוריד מערכו, אני די בטוח שהם אומרים בעצמם בשלב כלשהו בסרט שהם לא מחדשים כלום בהקשר של הדיון הפוליטי, הסרט פשוט מצחיק. הז׳אנר עצמו מרענן, מתקשה להזכר בדוקו אחר מאזורי האקטואליה שפשוט התעסק בבידור.
אה, טוב, לי חסר ג'
אז נשארתי בא'-ב' (קרי, נטול הקשר ולא מצחיק).
אני מודה שאני לא מספיק אופטימי לחשוב שלא יהיה סרט המשך ולכן אני מקווה שסרט ההמשך יהיה פשוט יותר טוב, אבל כן, אני בהחלט תומך גם לא להמשיך את הסדרה הזאת בקולנוע.
לגבי "הדונם" – כן, טוב, צחוק זה סובייקטיבי.
טוב בנוגע לקרוב אלי....
למה זה סרט שנועד "לעצבן את הצופה"? ההליכה לקיסריה? מבחינתי מונטז' מקסים, עדן? ראה ביקורת של יאיר רוה, היא ומאיה הם גם דוגמאות לדרכי התנהלות בני אדם בזמן אבל, אבל הן בעיקר מייצגות רגשות מסויימים של אובדן, הן בעצמן מהוות אובדן (עדן גם ביססה את כל האישיות שלה על נתי, אז המחסור שלה באישיות זה גם חלק מהאובדן), אי דיוקים בתיאור של נערה מתבגרת? מסכים אבל זה יותר סרט אווירה מאשר סרט עלילתי אז למרות שאני בטוח שאין הרבה נערות שאוהבות לשרוף לעצמן את הלשון ו…..את הבוס שלהן בשעות הפנאי, עדן כאדם מבולגן שמסתדרת עם מה שיש לה, גרה בדירה קטנה אך מקושטת בדברים שהיא מצאה מתאימה לאווירה שהסרט מנסה לבנות ולא מדובר באי דיוק מוחלט.
אני לא חושב שזה סרט שנועד לעצבן
אבל יש בו הרבה רגעים שהוא מנגן על העצבים, השאלה היא האם המעבר עובד? לטעמי פחות, אבל אולי זה עניין של פער דורי ואני לא קהל יעד. הדמות של עדן כמו שהיא כתובה היא הרבה מעבר לדרך שהיא מתאבלת, היא דמות מחוספסת שבודקת גבולות גם לפני האובדן (איזה אדם נורמלי מארגן מסיבת יום הולדת מהסוג שמתרחש בתחילת הסרט?), המוות שלו אולי דוחף אותה לקצה אבל לא משנה את הבסיס ההרסני וההרפתקני שבה.
לא הרגשתי שום בעיה של אי דיוקים בתיאור של נערה מתבגרת, אבל אם כבר הסיפור של גרטי וזאדה דניאל מרגיש קצת תלוש. הרבה פעמים אנחנו מתלוננים שבמאים מתקשים לכתוב ילדים, פה יש לנו מקרה של כתיבה מבוגרים מאולצת. כל הסיפור די פרווה ואם מישהו היה אומר לי שזאת עלילה שנתלשה מדרמה משפחתית מהעשור הקודם או הקודם קודם רק שאז את האמא שחקה רונית אלקבץ ז״ל, אז הייתי אומר שוואלה יש מצב.
היה לי מאוד קשה עם ההתחלה של הסרט
פחות או יותר מהרגע הראשון הייתה לי תחושה של "האם הסרט הזה מצפה שאני אחבב את הדמות הראשית"? רק מהרגע שמאיה נכנסה לסרט היה ברור מהניגוד שהתשובה היא לא – עדן היא צעירה די רעילה, שאולי בעיניים צעירות יכולה להיראות מושכת, אבל ברור שהסרט מסתכל עליה בעיניים מפוכחות בתור מישהי שצריכה להתבגר ולהבין שלא הכל סובב סביבה. כלומר, העובדה שהסרט די מעצבן היא לא טעות אלא הדרך הנכונה להציג את הדמות הזו.
זאת כבר זווית שאני יכול להבין
כאילו, כן, ברור שהעובדה שהסרט מעצבן היא לא באג אלא, אה, פיצ׳ר. אבל בעוד שאת המעצבנות של עדן הדמות של מיה מצליחה לאזן, אני לא בטוח שאת המעצבנות של הסרט יש משהו שמצליח לאזן ולהפוך אותו למשהו ששווה לחזור אליו. אז ראיתי אותו פעם אחת, אהבתי או לא, הוא לא עושה חשק לצפות בו שנית. הוא לא מהסוג שה״סבל״ בו מתגמל.