ביקורת: מרוסקים – גולסטאר הסרט

זה הקיץ השלישי שלנו עם סרט ישראלי מבוסס סדרה ובמרכזו חטיפה של ישראלים, כאשר הפעם המוח הישראלי הביא את הפטנט של "סרט עלילתי על בסיס סדרת ריאליטי", לקח את הסדרה "גולסטאר", על אנשים שאינם שחקני כדורגל שהופכים לצורך עונת טלוויזיה לקבוצת כדורגל ,לסרט וקרא את שמו בישראל "מרוסקים: גולסטאר הסרט". על פניו, אין הבדל בין זה ובין התוצרים הקודמים מבחינת הכוונות המוצהרות אלא שבניגוד לשני הסיבובים הקודמים שכללו דברים כמו, נו, איך קוראים לזה, אה, כן, שחקנים ותסריט – "מרוסקים" החליט לנסות להפיק סרט בלי זה, והתוצאה היא בבירור התוצר הגרוע ביותר מבין השלושה. מה שזה אומר בגדול זה שאם נהגתי בכבוד – כזה או אחר – ב"שולי" ו"ההילולה", "מרוסקים" לא יהנה מהכבוד הזה, פשוט כי אחד הדברים הראשונים שעברו לי בראש לאחר הצפייה בו זה שטוב ששמו את המילה "הסרט" בשם של הדבר הזה, כי אחרת בהחלט היה אפשר לתהות האם הדבר הזה ראוי להיקרא "סרט". אז במחילה מהעוסקים בדבר – חלקם אנשים שאני מעריך בשלל פרויקטים אחרים וזה לא שאני באמת כועס על מי מהם – אבל הביקורת הזאת הולכת להיות לא כזאת חיובית, די מבולגנת ולא תמיד נחמדה. בדיוק כמו "מרוסקים".

הסרט מתחיל הרחק מהגיבורים הישראלים שלנו בשבט קטן ב"תסתכלושםציפורסטאן" באפריקה. שבט של נשים שמותקף תדירות על ידי שבט אחר, של גברים וכל זה תחת הסכם ישן נושן והעובדה שהשבט של הגברים שולט במקורות המים והנשק הגדולים והנשים לא. שאקה, מנהיג השבט הגברי, מעוניין בנסיכה טאג'רי של השבט השני ולאחר סכסוך על אותו הסכם, הנסיכה מציעה לנסות לשנות את הסטטוס קוו על ידי, משום מה, משחק כדורגל. לא מוצעת סיבה לבחירה הזאת מעבר לעובדה שדי, נו, חבר'ה, באתם לסרט בשם "גולסטאר הסרט", צריך להיות פה משחק כדורגל, זה משחק הכדורגל שמשום מה פה, זאת קומדיה, למה זה חשוב איך נולד משחק הכדורגל הנ"ל.

ובכן, נו, זה חשוב כי זה קומדיה, וזה יכול להיות מצחיק. לא, זה אמור להיות מצחיק. בגדול – ואפשר להבין את זה מפה והלאה על כל דבר שאגיד, אבל אני אתעכב על זה – נראה שמדי פעם התגית קומדיה (ולא רק בישראל) מאפשרת לאנשים לחפף בעלילה כי "נו, זה יהיה מצחיק בהמשך, תסמכו עלינו". אני מבין ומקבל את זה ולכן הביקורת שלי פה היא לא על חוסר ההיגיון הבוטה בסרט שהובטח לי שיהיה בו היגיון רב כי זה מן הסתם לא המצב, אלא על זה שזה פספוס. אני יודע שסצנת הפתיחה היא לכאורה החלק הדרמטי בסיפור, לפני שמגיעה קבוצת הליצנים שהיא נבחרת גולסטאר, אבל, בעצם, למה? וגם אם העסק דרמטי כי צריך להיות לנו אכפת מגורל השבט חסר השם  שנמצא במקום חסר המיקוד הגיאוגרפי, למה אי אפשר לשלב בדיחות במקביל? כפי שאני חושב שנסכים אני ויוצרי הסרט, אנשים לא באים לסרט לצאת עם מסר עמוק – המסר שיש בסרט, אני נשבע, הוא "הדרך שלנו להשיג שלום היא שאנחנו צריכים להשתין על יותר דברים" – הם באים לצחוק. וזה קשה להצחיק, אני יודע – וכל הפקת הסרט יצאה לפועל בפחות זמן משאני כותב את הפסקה הזאת, אבל לעזאזל, אני מצפה שתנסו. ואני אומר את זה כי אני יודע שהולך להיות "גולסטאר הסרט 2" ולכן הרעיון שתהיה מגמת שיפור מסרט לסרט הוא אפשרי ואם יש אפילו מיליונית סיכוי שיש דרך לעזור לכך, אני רוצה לנסות.

אז אני לא מבקש שתגיעו לפסגות הקומדיה ותזכו לתהילת הנצח של חנונים של קומדיה שאוהבים כל מיני סרטים ישנים וסרטונים מוזרים. זה לא הוגן, זה לא קהל היעד, וזאת לא הנקודה. אבל אני כן מצפה שתשקיעו. שגם אם קצב הבדיחות הוא לא בקצב של מכונת ירייה, הוא כן כזה שמנצל כל הזדמנות שיש לו.

אחרי הסצנה הזאת, אנחנו מגיעים להיכרות עם הדמויות, שם הסרט מנסה לערוך איזה הצגה של הדמויות, אבל לא באמת. מדובר בסצנה של אולי שתי דקות, כלום זמן בהתחשב בכך שיש בערך עשר דמויות, שהיה אפשר וראוי להאריך כדי לקבל הצגה ארוכה יותר של הדמויות והיחסים ביניהן, אבל במקום זה אנחנו מקבלים את סוג ההומור שמלווה את הרוב המוחלט של החלק הראשון של הסרט – אמירות על מישהו שהוא מאוד טיפש. ואני אומר "אמירות" ולא "בדיחות" כי:
א. זה לרוב לחלוטין ברמת ה"וואי, אחי, אתה מאוד טיפש".
ב. ברוב הפעמים הטיפשות לא באה לידי ביטוי בשום דבר משמעותי. כלומר, דמות אחת אומרת משהו, דמות אחרת אומרת משהו שטותי לא הגיוני טיפה דבילי, ואז הדמות אומרת "אתה… אתה לא חכם, הא?".
אבל אף פעם לא קורה משהו ממש טיפשי. הדמויות הדביליות אף פעם לא מחבלות בתוכניות של הגיבורים שלנו או הורסים את הצ'אנס שלהם לזכות במשהו. הן אומרות כמה דברים טיפשיים, שלא מצופה מאנשים חכמים שיגידו אבל מכיוון שהאפיון של לפחות ארבע מהדמויות פה זה שהן טיפשיות, ושל השאר זה שהן הרבה פחות חכמות משהיינו רוצים, קשה להבין את ההשלכות של זה. ההבדל בין הפאנצ'ים של הדמויות ה"בסדר" וה"טיפשיות" לא מספיק מובדל והכל יוצא פשוט בליל לא מוצלח של, טוב, אמירות לא מאוד מצחיקות. ואפילו אם חלק מהפאנצ'ים יותר סבירים – אי אפשר לבנות על זה סרט. רק ש"מרוסקים" בחלקו הראשון, משוכנע שכן. וככה הסרט זוחל לאט לאט עם דמויות שלא ממש הוצגו, ושפשוט אין ביניהם דינמיקה מוגדרת. יש את היותר נורמלים, ויש את ה"מוזרים" אבל שם זה נגמר.

לכן, ובשביל עצמי יותר מהכל, אני רגע עושה סדר ברשימת הדמויות שאותו הסרט עצמו לא עושה בשום שלב: יש את דין מירשינקוב – כאילו הבחור ההגיוני ויפה התואר ובפועל פשוט מי שנדפק בלי שורות טובות, מה שמוזר בייחוד כי הוא אשכרה, אה, שחקן; רז זהבי, שלא ברור אם הוא אמור להיות גם טיפש או רק "חופר", רק שהיכולת הזאת מוזכרת בערך פעמיים ואף פעם לא עד כדי כך חופרת, ובטח לא לאפקט קומי של ממש, מה שהוא בעיקר פספוס יותר מכל דבר אחר. אם כי אפשרי שהבדיחה היא פה עליי, שכותב ביקורת של אלפיים מילים על סרט ולא מבין שלדבר ביותר משלושה משפטים זה כבר חפירה; זהר ליבה, שעדיין מחכה לאופי שיגיע בדואר כי הוא לצערו לא מהטיפשים אבל גם לא שום דבר אחר; נירו לוי, שנהנה מכך שהוא היחיד עם ניסיון משחק מפואר ומקבל משהו שמזכיר תפקיד קומי – פארודיה על עצמו שחושב שהוא מדבר עם אלוהים. זה לא מוצלח, אבל זה ניסיון אמיתי לבדיחה שמבין מה אמור להיות הומור; אלעד צפני, שהאפיון שלו הוא "נמוך" וזוכה לסצנת גסה וטיפשית במיוחד ולמרות שני האפיונים האלה זה עדיין שיפור כי כאמור לפחות הייתה שם בדיחה שבבסיסה אי הבנה ואי התאמה ולא רק "אתה טיפש אתה, מה?"; ליאם גולן, שמתחיל את הסרט בחבורת הטיפשים אין דבר כזה ובאמצע הופך, איכשהו, לאינטרס רומנטי רציני. אם כי אפשרי והתבלבלתי והוא לא מתחיל כטיפש אלא כ"ישנוני מאוד", שזה, חברים וחברות, לא אפיון ובטח לא אפיון שמנוצל לאפקט קומי כלשהו כפי שאפשר לצפות. כנראה בגלל זה החליפו באמצע לעניין הרומנטיקה; חיים "חמימו" שועי – שתהילתו העיקרית היא בכך שהוא היה ב"אח הגדול". לכאורה האפיון זה שהוא טיפש, אבל איכשהו חצי ממה שהוא אומר במהלך הסרט זה שמישהו אחר הוא טיפש. הסרט אף פעם לא מנצל את זה לאיזה "אני טיפש?? ומה אתה???"; אורי ברויר, סטנדאפיסט שהבדיחה שלו זה "איזה חנון אפס הוא" שזה לפחות קצת רענון מבדיחת "אתה לא חכם מה" כי הוא אומר אותן על עצמו וכי זה על זה שהוא חנון, לא טיפש; קובי סוויסה KS, מי שלכאורה הוא הדביל הכי דבילי שאי פעם דובל לו, כשמנסה לעשות אחד ועוד אחד יוצא לו 0, תאי המוח הבודדים שלו מחפשים עשירי להשלים מניין וכו' וכו', רק שכאמור זה לא בא בפועל לידי ביטוי משמעותי כלשהו ואחרון חביב שייע פייגנבוים כמי שאמור להיות המאמן שלהם, אבל מכיוון שהעלילה לא מתרכזת באימון לקראת משחק כדורגל (משום מה), האנשים מחליטים שהוא יישאר מאחור עם רגל שבורה בסצנה מוזרה בה אף אחד לא מדבר אחד עם השני וכולם רק בוהים אבל אין משמעות דרמטית לנושא. לאחר מכן נראה אותו נשאר מאחור, מתעצבן (בצדק) שהם נטשו אותו, צועק "יש לי חלום" באנגלית (אני לא יודע אם זה רפרנס למשהו) ושותה וויסקי. למה לא.

אגב, אני לא יודע למה ציפיתי שזה יהיה המצב אבל הופתעתי כשעלילת הסרט לא היתה על אימון לקראת משחק כדורגל. כאילו, זה הרי הנרטיב הדרמטי הגדול, לא? יש משחק כדורגל, הם לוזרים, אבל הם האפשרות האחרונה של השבט אז הם יעזרו להם. לא? טוב, לא. במקום זה השבט אומר שאו שהם יהרגו אותם או שהם שחקני כדורגל, ואז את שארית הזמן הם מבלים בתכנוני בריחה ושלוש בדיחות: אחת שחורה במיוחד על חטיף במבה, שנייה (בעקבותיה) על צפני, ושלישית על כך שבשבט הזה אידיאל היופי הוא הפוך מזה שבמערב אז כל הנשים מריירות על ירון ברלד. למי שמריח את הפוטנציאל הבוטה והגס של כל העסק, אל דאגה – הסרט מודע לכך שהוא להיט לכל המשפחה ושבימינו זה אומר בלי עירום ולכן אפילו תחת לא רואים בסרט הזה. הידד?

בערך מהחלק הזה, אגב, העסק טיפה משתפר בכל הנוגע להומור. כאמור, מתחילות להיות בדיחות ופחות "שורות דיאלוג שמטרת העל שלהן היא להפוך לפריימים לא ממש מצחיקים, אבל הם כאילו מצחיקים וכאילו שימושיים אז הם הופכים לממים למרות הכל". לא בדיחות טובות במיוחד, אבל אולי זה אומר משהו על מצב הסרט כאשר אפילו בדיחה כמו "זה מצחיק שהן אוהבות אותו כי הוא שמן וזה נגד הציפיות שלנו" מרגישה כמו משב רוח מרענן לעומת הכלום שהיה קודם לכן. אני שוב אדגיש שחלק כל כך ארוך היה נראה כאילו חשבו מראש על כל האנשים שישתפו פריימים שחשבתי לעשות עוד ביקורת קונספט שכולה פשוט אותם סוג-של ממים, אבל אז הסרט טיפה השתפר.

זה גם החלק שבו אנחנו מושקעים בכמה סיפורים במקביל, שזה אלמנט שאני תמיד מעריך, והסרט אפילו כמעטטטט עושה משהו עם העובדה שיש הרבה אנשים שהולכים להרבה מקומות (בניגוד ל"הילולה", נניח). זה גם החלק שכולל את הפאנץ' האחד הבאמת מוצלח בסרט – שמו אותו גם בטריילר אז זה לא בדיוק ספוילר, אבל זה מסוג הבדיחות שבנויות על משחק מילים מוצלח ולא על "אתה טיפש".

אני דילגתי כאן על כל מיני דברים כמו העובדה שמשום מה שבט הנשים דובר עברית כי "פעם הגיע לפה ישראלי" (שוב, פוטנציאל מבוזבז לבדיחה) או הקטע עם השתן כי אני כן רוצה לציין משהו גדול וכללי יותר על הסרט: הוא נראה טוב. ביונייטד שפכו כסף להסיע את כולם לדרום אפריקה, וזה לא שהסרט הולך להתחרות בלובצקי או משהו, אבל אין תחושה של חיפוף שיש לא פעם לסרטים ישראלים של "הייתה לנו דירה לרשותנו". כאילו, היה אפשר לנסות להפוך את משחק הכדורגל לקצת יותר קולנועי וסינמטי אבל לצערנו זה דבר שרבים נכשלו וחלק מהסיבה למה אין הרבה סרטי כדורגל. הספורט הזה לא מצטלם טוב, בטח לא לאורך 90 דקות.

בכל מקרה, החיפוף, כאמור, בא לידי ביטוי בקטע הזה של משחק ותסריט. אני לא בטוח איך לגשת לתסריט – היה תסריטאי לסרט (שמצוין כ"יוצר" גם, למרות שהוא לא מהיוצרים של הסדרה) ואפשרי שלי ולו פשוט יש חוש הומור אחר. היה אפשר אולי לשפוט אותו לטובה ולהגיד שבעצם הרבה מהשורות היו מאולתרות ושהוא היה אחראי על הסצנות הכלליות אבל כאן עניין המשחק חושף אותו. כי בעוד שבמשהו כמו תוכנית ריאליטי אנשים פשוט עצמם, והעורכים מאחורי הקלעים עושים מזה מטעמים – בסרט צריך באמת לשחק. ורוב האנשים שבסרט פשוט לא באים מהרקע הזה ומה שהיה ספונטני ומצחיק כי הוא היה באמת ספונטני פה לא ספונטני ולכן פחות מצחיק. ולכן אני יודע שהיו שורות, והן פשוט לא היו מאוד טובות.

במובן מסוים, כאן אולי הפספוס – סרט גולסטאר שהיה מורכב רק משחקנים ושחקניות שמגלמים פארודיה על עצמם היה יכול להיות מרענן. יש לנו מעט מאוד סרטים קומיים על התעשייה הטמבלית שלנו, וסרט שכזה ששומר על מאזן של סאטירה והומור גולסטארי מוכר היה יכול לעבוד טוב. כאמור, אני מציין את הדברים האלה לא בקטע של "הסרט הזה לא טוב כי הוא לא מה שרציתי שיהיה" אלא כי הסרט הזה לא טוב, נקודה, ומכיוון שבעוד שנתיים-שלוש יהיה "גולסטאר 2", אז הנה כמה רעיונות שיכולים לשפר אותו. לא שאני חושב שמישהו בהפקת הסרט יחשוב שצריך להחליף את הנוסחה לאור ההצלחה הכלכלית של הסרט. ואולי באמת לא צריך. פשוט, נו, אני מגיע לקומדיות ישראליות עם רצון טוב, ואפילו בידיעה שאנחנו לא תמיד מחשיבים את אותם הדברים למצחיקים. ואפילו עם הרצון הטוב הזה, "מרוסקים" פשוט לא עובד לאורך רובו. באיזשהו שלב למעלה בביקורת אמרתי שלא מוצגות לנו הדמויות והדינמיקה ביניהן, וחלק מזה נובע מכך שהשחקנים לא ממש מבינים איך ליצור את הכימיה המובחנת בין אחת לשניה, וחלק מזה כי זה לא נכתב ממש אבל זה לא משנה למה – זה הופך את הסרט לפחות מאופיין ברמת הדמויות שלו, ולכן פחות מצחיק. אם אנחנו יודעים (נניח) שחמימו לא סובל ספציפית את קובי סויסה בגלל סיבה כלשהי ואז הוא נתקע איתו כל הזמן, זה מוסיף משהו. במקום זה, הם תקועים ביחד ולא ברור אם זה נחמד להם, מעצבן אותם, או לא משנה להם.

כי אם העתיד הוא "גולסטאר" – ונראה שהן מבחינת הקופות והן מבחינת משרד התרבות, יש העדפה כללית שזה מה שיהיה – אני לא חושב שזה חייב להיות נורא. "קומדיות עממיות" הרבה פעמים הופכות עם הזמן לנכסי צאן ברזל שפשוט לוקח להן זמן כי בזמן אמת הרימו עליהן את האף, ולכן למען קיצור הזמן אני מנסה להוריד את האף מראש. אבל "מרוסקים" פשוט באמת סובל מתחושה מתסכלת שמישהו אמר "זה קומדיה, אז אפשר לא להשקיע" במקום להבין שההיפך הוא הנכון – העובדה שזאת קומדיה אומרת שצריך להשקיע יותר. כמו, למשל, להשקיע אלפיים מילים בביקורת שלאף אחד לא אכפת ממנה כי הצופים שבעד בעד, הצופים שנגד נגד, היוצרים סופרים את המוזמנים, והטוקבקיסטים מחדדים את המקלדות על מבקרים מנותקים, סרטים גרועים, ויאיר לפיד במקום לסכם ב-3 מילים ופשוט להגיד "סרט לא טוב".