ביקורת שפורסמה במקור ב-Time Out אי-אז. לא סבלתי מהסרט מאוד בזמן הצפיה – רק בסופו של דבר התברר לי שלא קרה בו כלום.
הפעם ב"דמדומים": בלה מאוהבת בערפד. רגע של חרדה עובר עליהם כשאחד מבני משפחתו הערפדים מאבד שליטה ומנסה לתקוף אותה, והיא ניצלת רק בזכות התערבותו. לאחר מכן הוא מחליט שהנוכחות שלו מסוכנת מדי עבורה, ועל אף שהוא אוהב אותה עד כאב, בכדי להגן עליה הוא חייב לצאת מחייה לנצח.
אחר כך כל זה קורה שוב, בדיוק אותו הדבר, רק עם אנשי זאב.
"דמדומים" היה אופרת סבון עם ערפדים, וזה היה בסדר גמור, כל עוד לא ציפיתם למשהו אחר. קתרין הארדוויק הכניסה לחומר הגלם הרומן-רומנטי שנינות ומודעות עצמית. מסיבה מאוד לא ברורה, הארדוויק פוטרה על ידי האולפן והוחלפה בכריס ווייץ, שאמנם יודע לטפל הרבה יותר טוב בפעלולים ממוחשבים, אבל תחת ידו הדמויות כולן הפכו לסתם נודניקיות, שמדקלמות הצהרות אהבה מפוצצות בחשיבות עצמית.
"ירח חדש", סרט ההמשך, נראה כמו פרק 372 של טלנובלה יומית, זה שבו לא קורה שום דבר מלבד הכנות לפרק 375. הסרט הוא אקספוזיציה מתמשכת ארוכה לארועים שאולי יקרו ב"דמדומים 3". שום קו עלילה לא נסגר, והניסיון ליצור רגע של "שיא" ו"אקשן" לקראת הסיום הוא מלאכותי וקלוש.
כמובן, "דמדומים 2" לא היה צריך עלילה כדי להיות להיט היסטרי, הוא היה צריך רק למלא את תפקידו כספק הפנטזיות המוביל בקרב ילדות בגילאי 10 עד 50. אנשי הזאב אלרגיים לחולצות כנראה, ולכן מסתובבים לאורך הסרט כולו בתלבושת אחידה הכוללת חזה חשוף וערימת קוביות בבטן. אדוארד הערפד, לעומת זאת, לא מסוגל ללכת לשום מקום בלי ז'קט מתנופף בהילוך איטי. הכל מתוכנן היטב כדי לגרום למעריצות לצווח במקומות הנכונים (והן אכן עושות זאת בצייתנות).
אם תתייחסו לעלילה ברצינות בטעות, אתם עלולים להתפלץ מהמודל ההתנהגות הנוראי שהסרט מציג לנערות (לעשות מעשים מסוכנים עד כדי התאבדות כדי למשוך את תשומת ליבו של החבר שזנח אותך?) אבל מצד שני, גם "רומאו ויוליה" – שהסרט מתאמץ מאוד להיות מקבילה מודרנית שלו – לא היו בדיוק אישי מופת. שיהיה. בדרך כלל זה עובר עם הגיל.
מסכימה
בתר אחת שמאוד מאוד אהבה את סדרת "דמדומים" (הספרים) אני מסכימה איתך לחלוטין.
בספר העלילה מפותחת ומעניינת (בהשוואה לסוג המסויים הזה של הספרים), הדמויות עגולות וסיפור האהבה נחמד.
בסרט לעומת זאת, נראה שהבמאי מתעקש ליצור את העלילה מרצף של של יצורים מיתיים ללא חולצות (היי, זה אחלה- אבל לכל דבר יש גבול), דיאלוגים משמימים וסצינות "אקשן" תלושות מהמציאות..
בנוסף, בחיים לא ראיתי דמויות מעצבנות יותר.
בקיצור, אני פונה בקריאה נרגשת- תקראו את הספרים!