על אף שבערך כל שוברי הקופות נדחו ל-2024, עדיין יש יותר מ-110 סרטים שיוצאים בתקופה הקרובה בנטפליקס, בקולנוע או במקומות אחרים. אם אתם אומרים לעצמכם "וואו, כתבה על 110+ סרטים זה מלא, איך הצלחת לשמור על שפיות?" התשובה היא שלא הצלחתי, וחלק מהתרגומים הלא רשמיים לשמות הסרטים הם אולי (ואולי לא) עדות לכך.
בכל מקרה, אני מקווה שמישהו יעריך את המחויבות שלנו לתעד את העובדה שהסרט החדש בסדרת הסרטים של "משפחת קנדסאמי" יוצא בקרוב. זה בשבילך, יהלום מטורף שכמותך.
אוקטובר
עצמאי בשטח
מתי בישראל: 5 באוקטובר
הייתה תקופה קצרה שבה חשבנו שפייר מורל ייזכר כאחד מבמאֵי האקשן העכשוויים הפופולריים בהוליווד. בכל זאת, האיש התחיל את הקריירה שלו עם "פרבר 13", "חטופה" ו"מפריז באהבה" – כולם סרטים עם תסריט מטומטם (חלקם עד מאוד), אבל אי אפשר לומר שהבחור לא יודע איך לעשות אקשן אפקטיבי (בסדר, נסלח לו על הניסיון לגרום לליאם ניסן לקפוץ מעל גדר). אלא שאז הוא התחיל לזייף עם "מתנקש על הכוונת", "נקמה חריפה" וסרט אקשן מאיחוד האמירויות בשם "אל קאמין", ומהבטחה גדולה קיבלנו במאי סרטי "אה, נכון, זה יצא השנה".
לכן גם מ"עצמאי בשטח" לא היו לי ציפיות ולא טרחתי להתעניין מי משתתף בו או במה הוא עוסק – ואז הגיע הטריילר.
אל תטעו, הטריילר אידיוטי לחלוטין (חצי ממנו הוא בכלל פרסומת לאייפון) אבל הפוטנציאל לאקשן נראה מזהיר. הסיפור עוסק בחייל (ג'ון סינה) שנשלח להגן על עיתונאית (אליסון ברי) במדינה זרה באמצע הפיכה. כאמור, לא אכפת לי. אבל אם נקבל שוב כיף בסגנון "חטופה" או "מפריז באהבה", אני לא מתכוון להתלונן.
לא הרבה, לפחות.
Totally Killer
מתי בישראל: 6 באוקטובר
אחרי שאולפני בלומהאוס הביאו לנו סלאשר בסגנון "לקום אתמול בבוקר" עם "מז"ל טוב" וסלאשר בסגנון "שישי הפוך" עם "פריקי", כעת הם מדביקים סלאשר על "בחזרה לעתיד", הפעם בלי הבמאי כריסטופר לנדון (שעסוק עם "צעקה 7"). לא שזה משנה כי הטריילר הוא באותו סגנון כמו קודמיו הרוחניים, ואני אומר זאת לחיוב משום ש"מז"ל טוב" (גם השני) ו"פריקי" הם אחלה סרטים.
הפעם קירנן שיפקה נכנסת לנעלי הגיבורה עם הוואן ליינרים המגניבים והומור המטא שתנסה לעצור רוצח סדרתי, והיא תעשה זאת ב-1987 יחד עם גרסה צעירה של אמהּ.
רוצחי פרח הירח
מתי בישראל: 19 באוקטובר
אני מודה, אני לא מבין כל כך את ההתלהבות סביב הסרט. האם זה בגלל הנוכחות של שני הכוכבים הבולטים הקבועים של סקורסזה, דיקפריו ודה נירו, או פשוט כי כל פרויקט של האיש והגבות זוכה לתהודה רק מעצם היותו פרויקט של סקורסזה? זה לא שיש לי בעיה עם האיש, ההפך הוא הנכון. רק שעצם המחשבה על עוד סרט בן 3 שעות וחצי גורמת לי (ולשלפוחית שלי) חרדה.
מה שבכל זאת נחמד בכל ההפצה הזו, בניגוד ל"האירי", הוא שאף אחד לא מתייחס ל"רוצחי פרח הירח" כסרט סטרימינג. רבים שכחו שהכסף הגיע מאפל TV+, וזו הפלטפורמה שלהם שבה הסרט ימצא (בתאריך לא ידוע) מנוחת עולמים (אלא אם באפל יפסיקו להיות פוצים בכל הקשור להפצות ביתיות).
לנטפליקס בהחלט כדאי להעתיק מאפל את שיעורי הבית בכל הקשור לדרך הנכונה לטפל בסרטים עתירי תקציב. מצד שני, נטפליקס לפחות עדיין מאמינים מדי פעם בפורמט הפיזי. קיצר, שתי החברות צריכות ללמוד זו מזו. על מה דיברתי בכלל? אה כן, "רוצחי פרח הירח". נראה נחמד.
כסף טיפש
מתי בישראל: 19 באוקטובר
כחודש וקצת באיחור אחרי ארה"ב יגיע אלינו הסרט שעוסק בסיפור מניית גיימסטופ ורדיט שהסעיר את העולם הכלכלי לפני איזה שנתיים וחצי. מדובר בסיפור מטומטם-אך-משעשע על קבוצה של צעירים מהאינטרנט שהתעשרו בכך שגרמו לחבר'ה בחליפות להפסיד המוווון כסף. פול דנו, וינסנט ד'אונופריו, אמריקה פררה, ניק אופרמן, אנטוני ראמוס, סבסטיאן סטאן, שיילין וודלי, סת' רוגן, דיין דאהן ופיט דיווידסון (בווווז) התייצבו לקריאה של הבמאי קרייג גילספי ("אני טוניה", "קרואלה"). הביקורות מחבבות.
ועוד באוקטובר:
נספח | Appendage (ב-02/10, דיסני פלוס): מחשבותיה האפלות ביותר של מעצבנת אופנה צעירה הופכות ל"משהו מחריד שלא מפסיק לגדול".
תווי הלב (04/10, נטפליקס): הפיליפינים 🇵🇭 מתאגרף בודד שב לבית אימו ומתאחד עם אחיו שהוא פסנתרן אוטיסט.
לכודה (05/10, בקולנוע): הודו 🇮🇳 בעיקרון עוד סרט בוליוודי, לא אחד עם שירים וריקודים, אלא מותחן א-לה "ארגו". "צעירה הודית רגילה" (ככה זה בתקציר הרשמי, עם המרכאות) מוצאת את עצמה בזרועות ארגון טרור במדינה זרה. אבל, וזה אבל גדול: צחי הלוי משתתף פה, ובתפקיד משמעותי אם להאמין לטריילר: הוא ראש ארגון הטרור. צחי הלוי עצמו לא יפזז לצלילי מוזיקה הודית, אבל הוא כן מנגן ושר (…לחצי דקה).
עניין של מזל (05/10, בקולנוע): צרפת 🇫🇷 החדש של וודי אלן שנעשה בצרפת כי שם כנראה מכבדים קולנוענים גם כשדבק בהם קלון. העלילה נשמעת כמו הגרסה המאוד צרפתית של "חיים שלמים": הגיבורה של שתיהן היא אישה נשואה שמתערערת כשסיפור אהבה שנגמר מזמן מגיח שוב לחייה. מעניין יהיה לראות את ההבדלים.
חיי אהבה (05/10, בקולנוע): יפן 🇯🇵 אישה נשואה מתערערת כאשר אל חייה חוזר סיפור אהבה שנגמר מזמן. רגע, שנייה, הפעם זה שונה: לא רק שהאיש מעברה הוא האבא של בנה – הוא כעת חירש, חולה וחסר בית. סבבה יפן, ניצלתם מהעתקה.
דוג מן (05/10, בקולנוע): צרפת 🇫🇷 (אבל דובר אנגלית). הסרט החדש של לוק בסון (אחח צרפת צרפת צרפת, מה יהיה איתכם) ובו בחור צעיר מגולל בפני חוקרת משטרה את הילדוּת המתעללת שחווה, ואת העבר שלו עם הכלבים שאיתם חלק כלוב.
המרגל (05/10, נטפליקס): הודו 🇮🇳 סוכנת חשאית יוצאת לנקום את מותו של מרגל סמוי בעקבות בגידה.
נוסטלגיה (05/10, בקולנוע): איטליה 🇮🇹 התמודד שנה שעברה על דקל הזהב בפסטיבל קאן, סרט שעוסק בבחור ששב לביתו שבנאפולי לאחר 40 שנה ולומד על עצמו מחדש. באוניברסיטה, איפה שמתברר שיש קורסים שמלמדים עליו. מפה לשם הוא מתאהב במרצה הקורס. לא, זו לא עלילת הסרט אבל מה זה לעזאזל התקציר הזה, "מישהו חוזר הביתה ולומד על עצמו מחדש", תנו לי משהו לעבוד איתו.
בלרינה (05/10, נטפליקס): דרום קוריאה 🇰🇷 לא הספין-אוף של ג'ון וויק שיגיע בשנה הבאה, אבל דומה: שומרת ראש לשעבר עם אקדח גדול יוצאת לנקום.
הזמנה קטלנית (06/10, נטפליקס): מקסיקו 🇲🇽 אחרי שאחותה נרצחת, חובבת פשע אמיתי מנסה לגלות (בווילה יוקרתית, כמובן) מי הרוצח.
301 פדויים (08/10, בקולנוע): ישראל 🇮🇱 דוקומנטרי שעוסק בפדויים שנשבו במלחמת יום כיפור והתאקלמותם הקשה (שלא לומר אכזרית) פה בארץ. ככל הנראה מדובר בגרסה קולנועית רציפה של סדרה בת שנה מבית התאגיד בשני חלקים, שאתם יכולים לראות כאן ועכשיו ביוטיוב.
הטחנה | The Mill (ב-09/10, דיסני פלוס): איש עסקים (ליל ריי האוורי) מתעורר בטחנת קמח ישנה ובה מחשב מסתורי מאלץ אותו לעבוד בכפייה. מעניין אם הוא לפחות מקבל סיבוס.
היה היה כוכב (11/10, נטפליקס): תאילנד 🇹🇭 ב-1970, קבוצה של מקרינים שמציגים סרטים בדיבוב חי לקהלים חובבי קולנוע עוברת מכשולים. ירימו את היד כמה מכם בכלל ידעו שדיבוב חי היה פעם קטע?
מגרש השדים: המאמינים (12/10, בקולנוע): אומנם מדובר, טכנית, בסרט השישי בסדרת "מגרש השדים", אבל בתכלס זה המשך ישיר ל"מגרש השדים" המקורי מ-1973 (שהבמאי שלו, ויליאם פרידקין, נפטר לפני כחודשיים) שהוא גם הראשון מתוך טרילוגיה מתוכננת. למעשה ל"Deceiver", הסרט שיגיע אחרי המאמינים, כבר יש תאריך יציאה: 18 באפריל 2025.
מודעות | Awareness (ב-11/10, פריים וידאו): ספרד 🇪🇸 נער עם הכוח ליצוק אשליות לתודעה של אחרים נקלע לסכסוך בין שתי קבוצות.
השועל (12/10, בקולנוע): גרמניה 🇩🇪 שליח שמגויס לצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה מוצא גור שועלים פצוע. אם זה נשמע לכם מוכר, זה כי כתבתי עליו בסקירת סרטי הקיץ אבל כנראה הוא נדחה. לא נורא, עכשיו כל מעריציו המושבעים של הבמאי אדריאן גויגינר יוכלו סוף סוף לצפות בסרט.
צמא דם (12/10, בקולנוע): סרט אימה שיצא בארה"ב בינואר והרוויח 200 אלף דולר, ומשוחרר פה פשוט כי בתי הקולנוע מחפשים לדחוף עוד סרט אימה לסופ"ש של יום שישי ה-13. העלילה שלו עוסקת בילד שננשך על ידי כלב, ואני מנחש שזה לא מוביל לסיפור חברוּת אמיץ ויוצא דופן בין השניים.
הנהג של מדלן (12/10, בקולנוע): צרפת 🇫🇷 אישה מבוגרת מבקשת מנהג מונית לקחת אותה מביתה אל בית האבות בקצה האחר של העיר, ועל הדרך מבקשת ממנו לעצור במקומות משמעותיים בחייה. גם בלי שהייתי מציין זאת כנראה הייתם מנחשים שהסרט צרפתי.
עד ראייה (12/10, בקולנוע): סרט אקשן גנרי של ברוס וויליס, בתקווה שמי שצופה בסרטים הללו לא קרא את הכתבות על מה שקרה מאחורי הקלעים של ההפקות הללו.
בעור של אימי | In My Mother’s Skin (ב-12/10, פריים וידאו): הפיליפינים 🇵🇭 נערה במלחמת העולם השנייה שרוצה לטפל באמה הגוססת שמה מבטחה בפֵיה אוכלת-אדם.
Taylor Swift: The Eras Tour (ב-13/10, בקולנוע): תיעוד של סיבוב ההופעות האחרון של מטאליקה.
שקיק של פורענות (13/10, נטפליקס): ניגריה 🇳🇬 שמישהו יעזור לי, יהונתן מכריח אותי לבדוק כל סרט שיוצא בנטפליקס בתקופה הקרובה. בכל מקרה, לא עיבוד ל"מעשה בשקיק", אלא משהו על בני נוער מכפר נידח שמוצאים נרתיק מלא יהלומים.
הכֶּנֶס (13/10, נטפליקס): שוודיה 🇸🇪 עובדי מדינה יוצאים לנופש ואחריהם דולק רוצח סדרתי. שמעו, לא יודע באיזה צד אני.
הקבורה | The Burial (ב-13/10, פריים וידאו): ג'יימי פוקס מגלם את עורך-הדין האקסצנטרי והאמיתי ווילי אי. גרי שיוצא, בחסות הלקוח העשיר שלו ג'רי אוקיף (טומי לי ג'ונס), למלחמה משפטית כנגד בית לוויות.
ניאד (19/10, בקולנוע): ביוגרפיה אודות דיאן ניאד (אנט בנינג) שהייתה הראשונה לשחות מפלורידה לקובה ללא כלוב כרישים (אם כי קחו את הטענה הזאת עם סייגים מסוימים). כמו כן, שימו לב שבעוד מספר חודשים (אולי כבר בחורף הזה) צפוי לצאת הסרט "Young Woman and the Sea" אודות האישה הראשונה בעולם ששחתה לבדה את תעלת למאנש. אוקי, מהר, מי הראשונה שחצתה את הכנרת? עליזה וירץ? יאללה תעשיית הקולנוע הישראלית, הכו בברזל בעודו חם!
תעלול של משלוח (19/10, בקולנוע): רוסיה 🇷🇺 ההמשך המצופה של "תעלול של טיול" סוף סוף מגיע אלינו במלוא הדרו, אם כי משום מה לא בתקופת חגים, כיאה לזבלון אנימציה, אז כנראה הוא יידחה.
לאן שתלכי (19/10, בקולנוע): סרט אמריקאי על טייקון מהונג קונג שמתאהב בדוגמנית ברזילאית. למה שיהיה אכפת לנו ממישהו מהם באמת שאין לי מושג.
קריפטו עם תוספות (19/10, נטפליקס): הולנד 🇳🇱 אני שונא את השם הזה ואין סיכוי שאני מברר על מה זה בכלל.
זמנכם עבר (20/10, נטפליקס): קומדיה שכתב וביים ביל בר. שלושה חברים בגיל העמידה שמוכרים את העסק שלהם למילניאלים מתקשים לנווט בעצמם בעולם המודרני. אני מילניאל בעצמי ואני מבין אותם.
משפחת קנדסאמי: התינוק (20/10, נטפליקס): הודו 🇮🇳 סדרת סרטים הודיים שאני לא יודע מה קרה בה, אבל עכשיו יש תינוק.
יתרונות הבגידה (25/10, נטפליקס): ברזיל 🇧🇷 אחרי שהיא מגלה שהארוס שלה בגד בה, אישה יוצאת לבגוד גם היא בארוסהּ. הידד?
חמישה לילות אצל פרדי (26/10, בקולנוע): סרט אימה המבוסס על הכותר הראשון בסדרת משחקי וידאו זולה, ובה בובות אנימטרוניות קמות לתחייה לילה אחד בפיצריה.
לרוץ על החול (26/10, בקולנוע): ישראל 🇮🇱 קומדיה ישראלית על פליט אריתראי שבטעות חושבים שהוא הרכש הזר החדש של מכבי נתניה. חחח איזה קטעים.
רומן צרפתי (26/10, בקולנוע): צרפת 🇫🇷 גבר נשוי ואֵם יחידנית מתאהבים. בחייאת צרפת תמצאו ז'אנר חדש.
סוחרי הכאב (26/10, נטפליקס): אמילי בלאנט וכריס אוונס בסרט נטפליקס של דיוויד ייטס שמנסה להוכיח שהוא יודע לעשות עוד דברים שהם לא "הארי פוטר". הסרט עצמו עוסק בעולם התרופות או משהו. הייתי אומר לכם בוודאות אבל הטריילר מבלבל (אולי זה בכוונה שגרמו לו להתנהג כאילו הוא על ריטלין).
הנוקם (26/10, בקולנוע): עוד סרט גנרי עתיר תקציב סביב עולם הסמים (תרופות, סמים. אותו דבר). מכור לשעבר (ג'ק יוסטון) יוצא לנקום את מותה של ארוסתו שמתה ממנת יתר. גם רוברט דה נירו וג'ון מלקוביץ' פה.
האחות מוות (27/10, נטפליקס): ספרד 🇪🇸 אחרי מלחמת האזרחים בספרד, נזירה עם כוחות על מחנכת נערות במנזר רדוף. פריקוול ל"ורוניקה" שזמין גם הוא בנטפליקס.
נובמבר
המארוולס
מתי בישראל: 10 בנובמבר
מאז שהתחיל היקום הקולנועי טרחתי לראות כל סרט וסדרה מבית ה-MCU, אבל השנה השחיקה הגיעה גם אליי (טרם צפיתי ב"אנטמן והצרעה: קוואנטומניה"), ואני לא חושב שיש פרויקט אחד שלהם שאני מצפה לו בכיליון עיניים.
ולמרות כל זה, קשה להתעלם מכך ש"המארוולס" נראה, לכל הפחות, יחסית כיף. אולי זה רק הטריילר, או הציפיות הנמוכות מהיקום הקולנועי, או האופטימיות מההכרזה שמדובר בסרט הקצר ביותר של מארוול, אבל משהו בכל העסק נראה, נו, כמו סרט כיפי. אבל לאור רצף האכזבות האחרון של מארוול (לא אתה "שומרי הגלקסיה – חלק 3", אתה סבבה) אני כרגע שומר על אופטימיות זהירה.
הרוצח
מתי בישראל: 10 בנובמבר (נטפליקס)
רבים מדברים על הסרט הזה (שעוסק במתנקש שמפָתח נקיפות מצפון) פשוט כי זה החדש של דיוויד פינצ'ר, ורבים מתעלמים מכך שזה שיתוף הפעולה הראשון שלו עם אנדרו קווין ווקר מאז "שבעה חטאים" – וזה, לטעמי, החלק המעניין פה. טוב, וגם זה שהטיזר מוצלח.
וחוץ מזה שלא ראינו את מייקל פסבנדר 4 שנים בסרט חדש, בעיקר כי הוא עסוק מאז 2020 במרוצי מכוניות (מה הוא חושב שהוא, פול ניומן?). כרגע עוד לא הכריזו על הפצה קולנועית של הסרט, אבל אם כן (וזה יהיה מוזר מאוד אם לא. הזכרנו שזה הסרט החדש של פינצ'ר?) – כנראה זה יהיה שבועיים לפחות לפני ה-10 בנובמבר. ואכן כך הדבר – 26 באוקטובר בקולנוע לב וכנראה גם עוד קולנועים.
משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר
מתי בישראל: 16 בנובמבר
מאוד אהבתי את סדרת "משחקי הרעב", כולל טרילוגיית הספרים. אבל אז הם הסתיימו והמשכתי הלאה. אלא שלצערי זיכיון מצליח לא יכול להישאר מת לנצח והנה אנחנו עם הפריקוול הנ"ל.
וכזה, תקשיבו – הייתי מוכן לקבל סרט נוסף בסדרת "משחקי הרעב" לולא היה זה על הנשיא סנואו, מכל האנשים. אדם שממש אבל ממש לא אכפת לי כיצד עלה לגדוּלה. אני לא משקר כשאני אומר שאני מעדיף עוד סרט על אנאקין סקייווקר בן ה-10. אבל אנשים שקראו את הספר טוענים שהוא מוצלח והטריילר כן התקבל בחיוב (לא ברור לי מדוע, כתוב לו על המצח בגדול "אני בלוקבאסטר גנרי") אז ייתכן שהחושים שלי טועים.
נפוליאון
מתי בישראל: 23 בנובמבר
הסרט שאני הכי מצפה לו החורף, ואין לכך סיבה מיוחדת מלבד זה שאני אוהב אפוסים היסטוריים עתירי תקציב, תחום שרידלי סקוט הוכיח בו עצמו לא פעם ולא פעמיים. רגע, כמה פעמים באמת הוא הוכיח את עצמו? בואו נראה, הממ… "גלדיאטור", "ממלכת גן עדן" (גרסת הבמאי) ו"הדו-קרב האחרון". אוקיי, שלוש פעמים (לכל הפחות – יום יבוא ואשלים אותך, "הדואליסטים") נשמע לי סבבה.
לכן "נפוליאון" מבחינתי הוא ה-סרט לשים עליו עין בעונה הנוכחית, ואם לא בשביל האפוס או רידלי סקוט, לפחות בשביל חואקין פיניקס שבפעם אחרונה שבדקתי הוא עדיין מישהו שכולנו מחבבים (בבקשהאלתתגלהכקניבל, בבקשהאלתתגלהכקניבל, בבקשהאלתתגלהכקניבל).
המשאלה
מתי בישראל: 23 בנובמבר
סרט המאה של דיסני. כלומר, לא הסרט ה-100 שלהם, ממש לא, אלא הסרט שדיסני מוציאים לכבוד חגיגות 100 שנים לחברה, וזה ניכר: הוא עוסק בכוכב המשאלות המפורסם שלהם. וכן, גם אני הרמתי גבה רק מהקונספט, אבל אז צפיתי בטריילר החדש ויודעים מה? לי זה נראה כמו סרט מהנה; אני מחבב את הסגנון החדש, העלילה שבה משאלות יוצאות משליטה נראית כמו כיף מתמשך, וגם את הדמויות אני מחבב. צריך יותר מזה? אולי שירים טובים, ועוד לא שמענו את רובם אז מי יודע אילו להיטים שנשמע על ריפיט בספוטיפיי ממתינים לנו מעבר לפינה.
ועוד בנובמבר:
נואובו אולימפו (01/11, נטפליקס): איטליה 🇮🇹 שני גברים בני 25 נפגשים במקרה ומתאהבים, אלא שהקשר ביניהם מתנתק. במהלך 30 השנים הבאות הם רודפים אחר התקווה למצוא זה את זה שוב.
גנבות (01/11, נטפליקס): צרפת 🇫🇷 גנבת מקצועית מחליטה שנמאס לה לברוח כל חייה, אבל רגע לפני הפרישה עליה לעשות עבודה אחת ודי. יוּ סון אוף א ביץ', איים אין!
רק אני ואת (02/11, בקולנוע): צרפת 🇫🇷 אישה מאוהבת עובר לגור עם גבר חלומותיה הרחק ממשפחתה וחבריה, ורק שם היא מגלה את צדדיו האפלים והמסוכנים של בן זוגה החדש. תודו שחשבתם לרגע שזו קומדיה רומנטית.
צ'או רומא (02/11, בקולנוע): איטליה 🇮🇹 פרופסור בגמלאות מגורש מדירתו (נורא ואיום איך מתייחסים באיטליה לקשישים) ועובר לכפר אל ארמון ישן השייך למשפחתו (…לא חשוב, אני חוזר בי). הוא פוגש חברים חדשים ומיוחדים ולומד שניתן להתאהב גם בגיל מבוגר.
עיתונאית חוקרת (02/11, בקולנוע): לאחר שבנה נרצח, עיתונאית יוצאת לשתף פעולה עם חברתו ההרה בניסיון להבין מי עומד מאחורי הרצח שלו. עם הילארי סוואנק ואוליביה קוק.
ציפורניים | Fingernails (ב-03/11, אפל TV+): אישה (ג'סי באקלי) שמתחילה לעבוד במכון שמוכיח או מפריך אהבת אמת של זוגות באמצעות מדע, מפקפקת כעת באהבה שלה עצמה. גם ריז אחמד וג'רמי אלן ווייט פה.
הצ'ייסרית | Quiz Lady (ב-03/11, דיסני פלוס): אקוופינה וסנדרה או מגלמות אחיות בסרט קומדיה שבו עליהן להרוויח כסף באמצעות שעשועון כדי לכסות על חובות הימורים של אמן החולה. הטריילר כבר קנה אותי.
רסטין (03/11, נטפליקס): קולמן דומינגו, כריס רוק ואחרים מככבים בביוגרפיה הקולנועית אודות פעיל זכויות האדם בייארד רסטין. יהיה מעניין לראות את זה ואת "The Burial" מבית אמזון (שדומה לו בסגנון) מתחרים על תשומת לב האקדמיה בעונת הפרסים הקרובה.
האחוזה | The Estate (09/11, בקולנוע): שתי אחיות (טוני קולט ואנה פאריס) מנסות לזכות בליבה של הדודה העשירה הגוססת שלהן כדי לרשת את האחוזה המפוארת שלה.
אהבה במעמקים (15/11, נטפליקס): יפן 🇯🇵 מסתורין רצח שמתרחש בספינת תענוגות, כשהבלשים הם משרת נאמן וצעירה מסתורית שנמצאים שם בגלל אהבה נכזבת. הטריילר מאוד יפני ואני לא מתלונן על כך.
הכריסמס הטוב בחיי (16/11, נטפליקס): שתי משפחות נפגשות לכריסמס, ולא לגמרי ברור לי מה קורה אבל בסוף הם כולם ילמדו להעריך את רוח החג או משהו.
נשים ונפלאות (16/11, בקולנוע): אירלנד 🇮🇪 ארבע נשים (שלוש מהן הן לורה ליני, קתי בייטס ומגי סמית') מעיירה דתית נוסעות לעיירה מפורסמת בדרום צרפת, שם אומרים שמתרחשים ניסים.
חאפלה בשלג | Dashing Through the Snow (ב-17/11, דיסני פלוס): קומדיית חג מולד עם… לודאקריס? לודאקריס הזה? אוקי, נניח. בקיצור, עובד סוציאלי גרוש נוסע עם בתו לבד בערב חג המולד.
מאמין 2 (17/11, נטפליקס): דרום קוריאה 🇰🇷 בלש נחוש ממשיך לחפש את האמת מאחורי ארגוני הסמים הגדולים באסיה ונדהם לגלות שמאחוריהם עומדת לא אחרת מאשר בלואי, הכלבה החביבה מסדרת הילדים.
נובורישים (17/11, נטפליקס): צרפת 🇫🇷 מסתבר שבלתי אפשרי לחפש את השם של זה באנגלית ולהשיג תוצאות סבירות, אז זה סרט על הסיפור מאחורי שיר הנושא ל"אוקטופוסי" עד להודעה חדשה.
ליאו (21/11, נטפליקס): סרט אנימציה ובו לטאה בן 74 וצב נרגן (אדם סנדלר וביל בר) מחליטים לברוח מבית הספר בפלורידה שבו הם תקועים כבר עשורים.
נשארים לחג (23/11, בקולנוע): הסרט הראשון של אלכסנדר פיין מאז "לחיות בקטן" מ-2017 (וגם הוא יצא 5 שנים אחרי המועמד לאוסקר "נברסקה". בכלליות, הבחור עובד לאט) מתרחש בחג המולד בשנות ה-70, ועוסק במורה לא אהוב במיוחד באקדמיה (פול ג'יאמטי ששיתוף הפעולה הקודם שלו עם פיין – "דרכים צדדיות" – נחשב לאחד משיאי הקריירה של שניהם) שנשאר להשגיח על התלמידים שלא שבו הביתה לתקופת החגים.
ג'ויקה | Joika (23/11, בקולנוע): ביופיק על רקדנית הבלרינה ג'וי וומאק, הרקדנית האמריקאית הראשונה שהתקבלה ללימודים וסיימה אצל בית ספר בולשוי הרוסי לבלט.
משפחה לא מחליפים (30/11, נטפליקס): שישי הפוך, רק עם כל בני המשפחה: משפחת ווקר מתעוררת כשכל אחד מבני המשפחה בגוף של אחד מבני המשפחה האחרים. האם הם יצליחו לשרוד קידום בעבודה, ראיון לקולג', מבחן לקבוצת כדורגל וחוזה תקליטים? מאיפה לי, לא ראיתי את הסרט.
לילה שקט (30/11, בקולנוע): סרטו החדש של ג'ון וו דל בעלילה (מישהו יוצא לעשות פיו פיו) אבל הוא גם דל בדיבורים, כי הוא אמור להיות חסר דיאלוגים בכלל. אפשרי שיצא עם שם אחר, קוראים לו במקור "Silent Night", אבל זה של יונייטד אז הם בהחלט לא מעל לקרוא לו "לילה קטלני" או משהו.
רודפי הסופה | Supercell (30/11, בקולנוע): מישהו אוהב לרדוף אחרי סופות, ואז יש כנראה סופר-סופה, ואז המשפחה שלו מצילה אותו. או משהו. אל תתפלאו אם הסרט יצא רק ב-2025.
דצמבר:
בתו של מלך הביצה
מתי בישראל: 7 בדצמבר
מותחן פסיכולוגי שמבוסס על ספר (שזמין גם בעברית) ובו לפני שנים רבות מטורף המכונה "מלך הביצה" (בן מנדלסון) חוטף נערה צעירה, ובבקתה מבודדת בביצות היא יולדת את הלנה. כעת הלנה (דייזי רידלי) היא אמא בעצמה לילדה קטנה, וכשאביה מלך הביצה בורח מהכלא מהכלא היא מאמינה שהוא בדרך אליה ואל משפחתה.
הטריילר מותיר רושם חיובי, ואומנם היא טרם עשתה תפקיד שגרם לי לצעוק "אוסקר, עכשיו!" אבל אני תמיד נהנה מהנוכחות של דייזי רידלי על המסך.
וונקה
מתי בישראל: 14 בדצמבר
אכפת לי מ"וונקה" בערך כמו שאכפת לי מבמבה אדומה, ואני לא אוהב במבה אדומה. אני יודע שפול קינג ("הדב פדינגטון", "פדינגטון 2") מביים, אבל כמו שלא ממש אכפת לי מה הנשיא סנואו מ"משחקי הרעב" עשה בצעירותו, מעניין לי את הנחיר השמאלי איך ווילי וונקה הפך לווילי וונקה, בטח לא כשזה טימותי שאלאמה שמחליט לעשות פה מה שנראה כמו הגרסה שלו לג'וני דפ. אל תמאיס את עצמך עלינו, טימותי. אני עדיין מחבב אותך.
יו גרנט נראה חמוד, בסדר.
המאסטרו
מתי בישראל: 20 בדצמבר (נטפליקס)
בראדלי קופר מכוון שוב לאוסקר, הפעם עם סרט שהוא כתב, ביים ומככב בו בתפקיד המלחין היהודי לאונרד ברנשטיין. אם זה לא יומרני אני לא יודע מה כן. בעצם אני יודע מה כן: יומרנות שנמשכת שעתיים ו-10 דקות.
ולמרות הסלידה שלי מבראדלי קופר (אין סיבה מיוחדת, משהו בפרצוף שלו ובדרך שבה הוא מדבר גורמים לי להקיא מבפנים) אי אפשר להכחיש שהסרט קיבל ביקורות חיוביות בפסטיבל ונציה. מצד שני, הביקורות החיוביות הן, כאמור, מפסטיבל ונציה. בואו נחכה לדעתו של קהל פחות פסטיבלי שאולי יהיה פחות סלחן עם האף הפרוסתטי המיותר של קופר.
אקוומן: הממלכה האבודה
מתי בישראל: 21 בדצמבר
זוכרים ש"אקוומן" הראשון גרף מעל מיליארד דולר בקופות? היו ימים. אם הסרט החדש יצליח לגרוף לפחות חצי מהסכום זה יהיה להערכתי נס, משום שהיקום הקולנועי של DC נמצא בשלב הזה שבו את אף אחד לא מעניין מה קורה בו – בטח כשלא ברור מה נחשב קאנון או סמי-קאנון או מיני-קאנון או קאנונון או קאנקון או לא יודע מה אני פשוט זורק מונחים לאוויר בתקווה שמשהו יידבק, שזה בערך האופן שבו DC פועלים כרגע.
לא סבלתי לגמרי מהטריילר – נראה כמו סרט הרפתקאות סביר – אבל אני לא חוזה עתיד כלכלי מרהיב.
Rebel Moon – חלק 1: ילדת האש
מתי בישראל: 22 בדצמבר (נטפליקס)
הפרויקט המגלומני החדש של זאק סניידר, אפוס מד"ב בשני חלקים שהעתיק את שיעורי הבית בית מ"מלחמת הכוכבים", "חולית", "בלייד ראנר" ועוד מספר זיכיונות אחרים שאם הייתי במקומם הייתי שוקל תביעה. אבל אז הייתי יורד מהתביעה כי מי ייקח ברצינות פרויקט קולנועי שנראה כמו משחק וידאו.
ולמרות כל הבדיחות המתבקשות, קצת חבל שהסרט יוצא רק בנטפליקס. אם כבר להטריח את עצמך לראות סרט של זאק סניידר, לפחות שיהיה על מסך גדול בשביל הנעימי בעיניים.
האורך של החלק הראשון, אם תהיתם, שעתיים וחצי (שזה שיפור אחרי ש"ליגת הצדק: גרסת סניידר" היה 4 שעות).
פרארי
מתי בישראל: 28 בדצמבר
מייקל מאן מביא למסך הגדול את סיפורו של מייסד "פרארי" אנצו פרארי (אדם דרייבר). גם אני לא יודע למה. לא שזה לא נושא מעניין לסרט, פשוט ממייקל מאן אני מצפה לסרטים, אתם יודעים, אחרים. אתם רוצים שאגיד את זה? אוקיי בסדר אגיד את זה: פשע. מייקל, אתה יודע לעשות סרטי פשע. כן כן, המועמדויות שלך לאוסקר היו לא על סרטי פשע, ובכל זאת, הסרט הראשון שלך מזה שמונה שנים ואתה עושה סרט על מייסד פרארי? זכותך אם זה מה שמעניין אותך, אולי גם יצאו מפה אחלה סרט ומועמדות לאוסקר. אבל אני לא יודע כמה אוכל להתרכז עם אדם דרייבר שנראה ככה:
ועוד בדצמבר:
רחוב הממתקים | Candy Cane Lane (ב-01/12, פריים וידאו): נחוש לנצח בתחרות קישוט הבתים השכונתית של חג המולד, איש אחד (אדי מרפי) כורת ברית עם שדון, מה שמוביל לכאוס בעיירה.
מאי דצמבר | May December (ב-01/12, נטפליקס): מערכת היחסים של זוג נשוי שהסעיר את הצהובונים לפני שני עשורים בגלל פער הגילאים הגדול ביניהם, מתערערת כאשר שחקנית מגיעה לעשות עליהם תחקיר לצורכי סרט חדש. גם פה סביר שתהיה הפצה קולנועית לפני התאריך הנ"ל.
טרולים 3: הקול טוב (07/12, בקולנוע): הטרולים יוצאים להרפתקה מוזיקלית מטורללת נוספת או מה שזה לא יהיה שקורה בסרטי הטרולים, לא באמת צפיתי בהם.
הארצ'יז (07/12, נטפליקס): הודו 🇮🇳 מחזמר שמתרחש בשנות ה-60 ומבוסס על להקת הרוק "הארצ'יז" שכיכבה ברצועת הקומיקס האמריקאית המפורסת, ארצ'י קומיקס, עם צחי הלוי בתפקיד הראשי. סתם, לא. או שכן? לא באמת בדקתי.
יומנו של חנון: מכת קור (08/12, דיסני פלוס): עוד סרט אנימציה בסדרת יומנו של חנון. אני משער שהוא סובל מקור הפעם או משהו. אה רגע, גם זה בטח סרט חג מולד [בודק בגוגל] ו… צדקתי.
להשאיר את העולם מאחור (08/11, נטפליקס): סרט שכתב וביים סאם אסמאיל ("מר רובוט") בכיכובם של ג'וליה רוברטס, מהרשלה עלי, אית'ן הוק וקווין בייקון, ועוסק בשתי משפחות בעיצומה של עלטה מסתורית. כיוון שזה פרויקט של סאם אסמאיל כנראה תצאו ממנו עם משבר זהות.
מרד התרנגולים: עלייתם של הנאגטס (15/12, נטפליקס): סרט המשך 23 שנים מאוחר יותר, הפעם התרנגולים יוצאים להיאבק באיום חדש: גריל נינג'ה.
ילד אורז (21/12, בקולנוע): קנדה 🇨🇦 אֵם יחידנית בפרבר קנדי בשנות ה-90 נחושה להעניק לבנה חיים יותר טובים מאלו שהשאירה מאחור בקוריאה. ואז הוא מכיר את ילד מטריה והם מתחילים יקום קולנועי עם ילד קקה.
סרטים שנכון לעכשיו אין להם תוכנית הפצה בישראל:
6 באוקטובר:
Pet Sematary: Bloodlines: פריקוול לסרט המפורסם (שמבוסס על ספר של סטיבן קינג), מתרחש ב-1969 ויוצא בפרמאונט+.
The Caine Mutiny Court-Martial: קצין בחיל הים עומד למשפט על מרד בעקבות סירובו לציית לפקודה של מפקד בלתי יציב. מבוסס על ספר ומחזה של הרמן ווק. סרטו האחרון של ויליאם פרידקין.
Foe: חייהם של זוג נשוי בחווה (סירשה רונן ופול מסקל) מתהפכים כאשר האיש נאלץ לעזוב לתחנת חלל, ואילו האישה נשארת בחברת רובוט. מופץ על ידי אמזון ולא ברור אם יעלה במקביל גם בפריים וידאו.
Dicks: The Musical: המחזמר הראשון מבית A24 עוסק בשני אנשי עסקים מניאקים שמגלים שהם תאומים, ומחליטים להעמיד פנים שהאחד הוא השני כדי לנסות ולהשיב את האהבה בין ההורים שלהם. ברצינות שזו העלילה. אבל חכו רגע, כי הטייק הייחודי הזה על "אבא מתארס" נשמע אולי מעניין עד שרואים את הטריילר שהוא… אה… בהחלט משהו.
היא באה אליי | She Came to Me: מלחין, בעצת אשתו, מחפש השראה. מוקרן בפסטיבל חיפה.
Desperation Road: מיסיסיפי. אֵם ובתה הצעירה נקלעות לצרות בעולם התחתון. מל גיבסון מככב (טוב, אין פלא שהן בצרות).
Miranda's Victim: מבוסס על סיפור אמיתי. צעירה בת 18 נאנסת ונחושה להעמיד את האנס שלה מאחורי סורג ובריח – מה שלא פשוט בימינו, ובטח ובטח שלא פשוט בארה"ב של תחילת שנות ה-60.
Cat Person: סטודנטית צעירה מפתחת רומן עם בחור מסתורי שמבקר בבית הקולנוע שבו היא עובדת.
Blue Giant: סרט אנימה (שמבוסס על מנגה מצליחה) אודות תלמיד צעיר שמשחק כדורסל, אך נשבה ערב אחד בקסמי הג'אז בהופעה שאליה הלך עם חבר. הוא מתחיל להתאמן לבדו בסקסופון במטרה להפוך לנגן הג'אז הטוב בעולם.
11 באוקטובר
Dark Harvest: סרט אימה על רוצח סדרתי שיוצא בכל האלווין משדה תירס עם סכין קצבים ועושה דרכו לעיירה, שם הוא מכין טופו מוקפץ בטריאקי (…או שוחט את כולם, תלוי באיזה מצב רוח הוא קם).
13 באוקטובר:
Dear David: רוח רפאים של ילד בשם דיוויד רודפת כתב של באזפיד. בחיי שזה בתקציר הרשמי. הסרט מבוסס על שרשור טוויטר ויראלי שבו הכתב מתאר את התקרית שלו עם הרוח.
אלוהי | Divinity: הוקרן בפסטיבל ירושלים ונראה כמו סוג הדברים שאמורים להיות סרטון יוטיוב של חצי שעה.
20 באוקטובר:
The Other Zoey: אישה בשם זואי מחליטה לצוד את זואי דשנאל כדי להיות הזואי אלפא. או קומדיה רומנטית על תלמידים בתיכון, לבחירתכם.
Butcher's Crossing: סטודנט שפרש ממכללה יוקרתית נוסע לשממה של קולורדו, שם הוא צד באפלו עם ניקולס קייג'.
The Persian Version: צעירה אמריקאית ממוצא פרסי מתעמתת עם סודות משפחה בעוד אביה מחלים מאירוע לבבי.
פריסיליה: סרט המשך של "אלוויס", הפעם על אשתו.
27 באוקטובר:
Sight: סרט דרמה שעוסק במנתח עיניים מפורסם. לא כתוב מה העלילה ולא ברור מהטריילר אם יש אחת.
3 בנובמבר:
What Happens Later: שני בני זוג לשעבר (מג ריאן שגם ביימה ודיוויד דוכובני) תקועים לילה בשדה תעופה בגלל סופת שלגים, ונזכרים בעברם.
Helen's Dead: אישה צעירה מגלה שבן זוגה שכב עם בת דודתה הלן. כשהיא מגיעה נסערת להתעמת עם השניים בסעודה, היא מגלה ש… ובכן, מה שם הסרט?
10 בנובמבר:
תרחיש מהחלומות: פרופסור יבשושי (ניקולס קייג') הופך לסופרסטאר בינלאומי לאחר שהוא מופיע בחלומות של כל האנשים בעולם (מעניין אם גם של בעלי החיים?). הקונספט נשמע נהדר וגם הטריילר נראה מבטיח.
Journey to Bethlehem: זוכרים את המחזמר על השבוע האחרון בחייו של ישו, "ישו כוכב עליון"? אז זה הפריקוול: מחזמר על לידת ישו.
It's a Wonderful Knife: "אלה חיים נפלאים" + סלאשר = סרט על אישה שהצילה את העיירה שלה מרוצח סדרתי ומביעה משאלה שהיא אף פעם לא הייתה קיימת מלכתחילה, ואז היא מגלה (דה) שבמציאות המקבילה הכול יותר גרוע. לא יודע, בפעם שעברה שג'סטין לונג כיכב בתפקיד משני בסרט אימה כולם ממש התלהבו, אולי זה יקרה גם הפעם. גם ג'ף וינגר פה.
17 בנובמבר:
חג ההודיה: אחרי שיום מבצעי בלאק פריידיי נגמר בטרגדיה, רוצח סדרתי מגיע לפלימות' מסצ'וסטס כדי לטבוח בתושבי העיירה.
Good Burger 2: סרט המשך ל"גוד בורגר" מ-1997 עם קינן תומפסון. נחמד לראות אותו עושה שוב דברים שהם לא SNL, גם אם זה סרט בשם "Good Burger 2".
סולטברן: תלמיד אוקספורד (בארי קיוהן) מוזמן לאחוזה האריסטוקרטית של חבר ללימודים ומשפחתו המוחצנת. הסרט החדש של אמרלד פנל ("צעירה מבטיחה").
Please Don't Destroy: The Treasure of Foggy Mountain: שלושה חברים שגרים ביחד ולא אוהבים את מסלול חייהם יוצאים לחפש אוצר.
Kung Fury 2: לפני שמונה שנים עלה ביוטיוב סרט נהדר בן חצי שעה, "קונג פיורי", מעין פרודיה/מחווה לסרטי אקשן משנות ה-80 בחזקת 8,000 שמשות מתפוצצות. המשך קולנועי באורך מלא של אותו פרויקט (בהשתתפותם של מייקל פסבנדר וארנולד שוורצנגר) צולם כבר ב-2019, אלא שהסרט נכנס לצרות משפטיות ומאז דממה. אולם כעת עלו דיווחים שהסרט צפוי לצאת ב-17 בנובמבר. לצערי המקורות בנושא לא ברורים אבל גם ימד"ב טוען שזה המצב (…אלא שגם הוא מקור מפוקפק). טוב, נחכה ונראה.
1 בדצמבר:
רוכבי האופנועים: מעילי עור, הארלי דיווידסון, קעקועים, מבטא דרומי, וויסקי, קללות, דקירות, בגידות וכל הג'אז הזה.
The Shift: כוח מרושע לוקח אנשים וזורק אותם בצירי זמן אחרים ממה שהם רגילים אליו ואז מסתלבט עליהם. לא, זה באמת התקציר פלוס מינוס.
Eileen: אישה צעירה (תומאסין מקנזי, לאן נעלמת באמת?) בניו אינגלנד של שנות ה-60 נמשכת ליועץ חדש אך מסוכן שמגיע לעבוד בכלא שבו היא עובדת.
Godzilla Minus One: סרט עתיר תקציב חדש משיב את גודזילה חזרה אל המקורות שלו: יפן של שנות ה-50.
7 בדצמבר:
Waitress: תיעוד של המחזמר (שמבוסס על סרט). אופת פאי בעיירה קטנה חולמת בגדול.
8 בדצמבר:
The Cello: קוֹ-פרודוקציה בין ארה"ב לערב הסעודית. נגן צ'לו מגלה שמחיר הצ'לו שלו יותר ערמומי משחשב (מה זה אומר בעצם? שהוא שווה המון כסף או כלום כסף?).
Magazine Dreams: מפַתח גוף (ג'ונתן מייג'ורס. יאייקס) לוקח את עצמו ואת הגוף שלו לקצה, חרף אזהרות הרופאים.
אזור העניין: סרט רגיל אודות קורותיה של משפחה טיפוסית – רק שהם נאצים שגרים סמוך לאושוויץ והאבא הוא מפקד המחנה, רודולף הס.
15 בדצמבר:
סיפור אמריקאי: קומדיה סאטירית על עולם הספרות. סופר אפרו אמריקאי (ג'פרי רייט) מתוסכל לאחר שהמו"לים לא אוהבים את ספרו החדש, בעוד ספר שמחזק סטריאוטיפים בשם "We's Lives in Da Ghetto" הופך ללהיט.
Anyone But You: שני אויבים מימי הקולג' נפגשים שוב בסידני ומעמידים פנים שהם זוג אוהבים, כל אחד לצרכיו האישיים.
22 בדצמבר:
צבת הברזל: סרט ביוגרפי על משפחת המתאבקים המפורסמת ואן אריק, עם זאק אפרון שניפח לעצמו עוד קוביות לצורך התפקיד, ג'פרי אלן ווייט ולילי ג'יימס.
25 בדצמבר:
הצבע ארגמן: כמו "הצבע ארגמן" של ספילברג (שבתורו מבוסס על רומן של זוכת הפוליצר אליס ווקר), רק עם שירים (הסרט מבוסס על עיבוד ברודוויי שעלה ב-2005).
הבחורים בסירה: נבחרת חתירה אמריקאית מתמודדת במשחקים האולימפיים, מה שמגניב אבל מדובר במשחקים האולימפיים של ברלין ב-1936.
זהו. מוזמנים לשתף את הסרטים שאתה הכי מתרגשים לקראתם, או הכי חוששים מהם או הכי אדישים להם.
אם הזכרתם את dumb money
אני ממליץ מאוד על הפרק הזה של Planet Money, שמדבר על המירוץ להפקה של הסרט הזה:
https://www.npr.org/2023/09/20/1197954107/gamestop-dumb-money-based-on
בקיצור – מהרגע שהסיפור (שהוא באמת סיפור נהדר לעיבוד קולנועי) עלה לכותרות החל מירוץ של אולפנים להפוך אותו לסרט, כשהספר עליו הסרט מבוסס נרכש להפקה עוד בשלבי הכתיבה, רק על מנת לאותת לאולפנים האחרים לרדת מהמירוץ.
לא יודע מה יש לרם נגד "רוצחי פרח הירח"
אבל בהיעדר תחרות, מבין סרטי המסך הגדול – חד משמעית הסרט שאני הכי מצפה לו. מקום שני, במפתיע, זה "המארוולס", שאני מאוד חשדן כלפיו בגלל האולפן שלו, אבל כל דבר שאני יודע על הסרט עצמו – הטריילר, האורך – גורמים לי להיות בעדו.
נסכם את החמישייה עם "וונקה" (טריילר חמוד, תעזבו אותי), "כסף טיפש" (יודע מראש שיהיה פחות טוב ממושאי ההשראה שלו, ועדיין, ו"לילה שקט" (בבקשה שזה יהיה הקאמבק של ג'ון וו).
מבין הסרטים בלי הפצה, אני בעניין "שמוקים: המחזמר", "תרחיש החלומות", ו"סיפור אמריקאי". אני גם שמתי עין על "אלה סכינים נפלאים", אבל אני מחכה לטריילר בשביל להתרגש לקראת זה סופית.
אני מאד רוצה שהמארוולס יצליח
ולו בגלל שזה יצדיק את ההשקעה בתוכן מארוול בשנים האחרונות. אם המארוולס לא יהיה מוצלח, יגיע הזמן להעביר את פייגי לתפקיד אחר
לא הייתי מצפה מהסרט הזה להיות מה שישבור את הרצף הגרוע.
במקרה הטוב זה יהיה סרט חמוד.
נניח שיצליח
כמה זה כבר יכול להצדיק?
בכל מקרה, זה לא הסרט שיצדיק או יכשיל את פייגי. יש דברים יותר גדולים בקנה.
(ל"ת)
הבעיה היא לא פייגי
הבעיה היא אולפן שלא יודע לוותר ולסיים את הסיפור שלו.
זה לא אומר שאי אפשר לספר עוד סיפורים עם דמויות ממארוול. אבל ה-MCU קרס כמשהו קוהרנטי שמהווה מוקד משיכה מעצם היותו ה-MCU, והצופים חזרו לשפוט אותו על בסיס סרט. בטלוויזיה, נראה שלא הבינו את זה בכלל ומקווים שמוקד ה"הכל קשור/יתקשר" יביא צופים. הוא לא. בקולנוע, יש מצב שמישהו הבין שפשוט צריך סרטים טובים.
אבל, שוב, בשביל זה צריך החלטה דרגה אחת מעל פייגי והיא לשחרר מעטיני הפרה הזאת ולעשות משהו אחר. אם יפטרו את פייגי יביאו כנראה איזה יס מן אחר עם אפילו פחות חזון.
מרגיש לי שיש למארוול שלוש בעיות גדולות
שלמרבה הצער קרו במקביל:
1. התפזרות – תחושה שהיד המכוונת קצת רופפת על ההגה והדברים לא נקשרים בצורה קוהרנטית ומוצלחת כפי שהיה במהלך הבנייה של סאגת מלחמת האינסוף.
2. ירידה באיכות – אין מה לעשות, קשה להכחיש שיש בשנים האחרונות אחוז הרבה יותר גבוה של פרוייקטים של מארוול שפשוט לא עומד ברף הציפיות הגבוה שהתבסס.
3. עזיבת דמויות מוכרות ואהובות כשלא ברור שהתחליפים מושכים את הקהל או מעניינים אותו.
אני באופן אישי עברתי ממצב שבו כל פרוייקט חדש של ה-MCU היה צפיית חובה, למצב שבו אם אני שומעת שמשהו ממש מוצלח אני אולי אנסה לתפוס אותו מתישהו. בשביל למשוך את הקהל חזרה צריך לדעתי לבסס מחדש רצף של פרוייקטים מוצלחים עם ביקורות טובות, כדי לגרום להילה החיובית שליוותה את מארוול לחזור. לא חובה שיהיה איזה חוט מקשר או אירוע גרנדיוזי שהכל מוביל אליו, כן חובה שהמילים ״סרט MCU” יחזרו לסמל רמת איכות מסוימת בוודאות גבוהה. כרגע זה פשוט לא המצב.
טוב, בינתיים יש עוד נקודת בחינה נוספת
השבוע חוזרת הסדרה העלילתית הראשונה של הMCU שמגיעה לעונה שנייה. הזדמנות לראות האם מה שעבד בעונה הראשונה ימשיך לעבוד או שהיקום הזה באמת צריך להיגמר.
אז ככה
יש לי חיבה לא סבירה לטרילוגיית(?) סרטי משחקי הרעב המקורית. היא לא נובעת מאיזו גדולה של הבימוי או אפילו מג'ניפר לורנס. הסיבה היא שהסרט עשה לי בצורה משמעותית את את הדבר שהכי קונה אותי בתרבות: יצירת אווירה של עולם אחר. האסקפיזם המוחלט שבדרך כלל מאפיין פנטזיה או מדע בדיוני מוצלח.
כשאני נזכר בסדרה הסרטים הזו התחושה שלי כלפיה חיובית בהרבה מאשר שהיתה בזמן הצפייה המקורי, או ממה שמגיע לה באופן 'אובייקטיבי'.
מלבד זאת, אני לא יודע למה רם מזלזל בנרטיב – אבל אותי דווקא מרתק הרעיון של ליווי התהליך בו גיבור הופך לנבל. אפילו בטרילוגיית מלחמת הכוכבים המושמצת – האלמנט הזה בפני עצמו ממש עבד. סנואו כבר היה דמות מעניינת בסרט הרביעי, ואם הדמות והדעיכה שלה אל הצד האפל יכתבו טוב – זה עשוי להיות סרט ממש מצוין. (לא קראתי את הספר)
אבל מבחינתי מספיק שהוא פשוט יהיה סרט טוב למדי, ויצליח לשחזר את האווירה של הסדרה המקורית. אם הוא רק יעמוד בתנאים האלו, אני אהיה לחלוטין מרוצה.
אז כן, הוא הסרט שאני הכי מצפה לו.
מיד אחריו עומדים המועמדים היותר מובנים מאליהם: רוצחי פרח הירח ונפוליאון. לשניהם יש את כל הנתונים הטובים: הבמאים, השחקנים, וטריילרים מדהימים ומעוררי ציפיה. רק שיגשימו.
אם מישהו השנה צריך העלאה
– זה הסוכן של ג'ון סינה. נראה כאילו כל חודש יוצא סרט אחר בהשתתפותו, כשחלקם היו "ברבי", "מהיר ועצבני 10" ו "צבי הנינג'ה". ועכשיו יצא הטריילר ל"ארגייל" וגם בו השם שלו מופיע. אפשר להתווכח על איכות הסרטים האלו, אבל הבן-אדם בהחלט סוס עבודה.
– "טוטאלי קילר" נראה כמו "יש לנו 'הנערות האחרונות' בבית". פשוט תצפו ב"נערות האחרונות".
– אל תשאלו אותי למה, אבל אני די סקרן לקראת "חמישה לילות אצל פרדי". וכן, ברור לי שלהתלונן על הסרט הזה ספציפית שהוא מלא בג'אמפסקיירס יהיה כמו לטוס לאנטרקטיקה ולהתלונן על הקור. כולנו יודעים למה אנחנו נרשמים.
– לא שמתי לב שההיעדרות של פאסבנדר הייתה כה ממושכת. אולי ירד לו החשק אחרי שהסרטים האחרונים שלו היו ממש גרועים. למעשה, הסרט הטוב האחרון שלו היה "סטיב ג'ובס". יאללה, פינצ'ר, תן לו את הקאמבק שלו.
– זה מוזר שפול קינג לא רצה לסגור את מה שהייתה יכולה להיות הטרילוגיה הכי הולסום אי פעם ובמקום זה הלך לעשות סרט שאף אחד לא צריך. אולי "וונקה" יהיה מוצלח, אבל גם עם השם של קינג מאחוריו, כרגע לא יכול להיות לי פחות אכפת מהסרט הזה.
– נשגב מבינתי איך "אקוומן" הראשון הפך לסרט הכי רווחי ב-DCEU. תסריט מטופש עם אפקטים גרועים ולפחות ארבע שיחות שנקטעות על-ידי פיצוץ. הסרט השני נראה כמו סרט הקומיקס הכי גנרי שאי פעם גונרר, ובהצלחה לו להגיע אפילו לחצי מיליארד. כמו כן, זה בודאות יהיה פחות טוב מהראשון כי הפעם ווילם דפו לא פה.
– אם משום מה שקלתם לראות את "Dear David", הטריילר שלו הוא באמת אחד המטומטמים ביותר שראיתי השנה.
חמשת הסרטים הכי מצופים שלי בהמשך השנה:
– "המארוולס" – נראה כיפי ובהחלט יש כישרון לפני ומאחורי המצלמה.
– "סולטברן" – אחרי "צעירה מבטיחה", הסרט הבא של אמרלד פנל הוא בהחלט משהו לצפות לו.
– "Cat Person" – אפרופו צעירה מבטיחה, זה נראה כמו סרט האנטי-Nice Guys של השנה ואני בעד.
– "It's a Wonderful Knife" – שם מעולה, פרמיס מעולה. ספרו לי עוד בבקשה.
– "תרחיש מהחלומות" – יו האד מי אט ניק קייג'.
לא אמור לצאת מתישהו "מסכנים שכאלה" (Poor Things)?
(ל"ת)
יוצא בארה"ב בדצמבר
אלינו יגיע בתחילת ינואר
ציפורניים
ממש אהבתי את timer, באמת הגיע הזמן שיעשו עוד סרט כזה. ועוד עם ג'סי באקלי, אז בכלל הציפיות שלי גבוהות.
הקבורה | The Burial (ב-13/10, פריים וידאו):
ג'יימי לי פוקס מגלם את עורך-הדין האקסצנטרי והאמיתי ווילי אי. גרי שיוצא, בחסות הלקוח העשיר שלו ג'רי אוקיף (טומי לי ג'ונס), למלחמה משפטית כנגד בית לוויות.
ג'יימי לי פוקס? בבקשה תגיד לי שאת העורך דין מגלמים לסירוגין ג'יימי פוקס וג'יימי לי קרטיס (בלי שהסרט מסביר כלום לגבי זה).
כמו כן, הדואליסטים אחלה של סרט, יש כאלו שיגידו שהוא יותר טוב מגלדיאטור (אותם אנשים הם גם לא המעריצים הכי גדולים של גלדיאטור).
מאסטרו הוא אכן סרט יומרני ומשעמם שאם הוא יקבל מועמדות כלשהי לאוסקר שהיא לא לצילום או לקארי מאליגן אז האקדמיה מושחתת.
פרארי לעומת זאת אחלה סרט ואם אדם דרייבר יהיה מועמד לאוסקר לא תשמעו אותי מתלונן.
The Caine Mutiny Court-Martial – קיפר סאתרלנד הוא לא הקצין שעומד למשפט, הוא המפקד הבלתי יציב של הספינה שנגדו התמרדו. מי שעומד למשפט הוא ג'ייק לייסי.
אני לא חושב שיש סרט שיצדיק יציאה בשבילי העונה חוץ מהסקורסזה החדש.
וכן, האירי היה גם באורך של שלוש שעות וחצי, והלוואי והייתי צופה בו בקולנוע ולא בבית.
הרוצח יופץ בטוח בישראל
קולנוע לב כבר העלתה טריילר מצידה כך שהיא תפיץ אותו על המסך הגדול
באתר של לב התעדכן אפילו תאריך - 26.10
(ל"ת)
מקווה מאוד שגם "איך אתה חי" של מיאזאקי יופץ פה כבר השנה
(ל"ת)
תודה על הכתבה
זו חתיכת עבודה, ועשית אותה גם מסודר ומועיל וגם כיף לקריאה
מה עם הסרט החדש של מיאזאקי ?
(ל"ת)
בארצות הברית בתחילת דצמבר
בארץ עוד לא ברור.
אגב, אם כבר הוזכרו נטפליקס ומדיה פיזית - קריטריון קנו את זכויות ההפצה של פינוקיו.
הסרט זמין להזמנה מאמזון ב-4k או בלו ריי רגיל וצפוי לצאת בכריסמס.
ובגלל שזה קריטריון, ברור שגם האיכות תהיה ברמה הגבוהה ביותר וגם יהיו מלא תוספות (בהשוואה לסרטון העלוב של מאחורי הקלעים שנטפליקס שחררו).
פספסת קצת בפסטיבלים
ממה שתפסתי –
The Persian Version מוקרן בפסטיבל הגאה,
Eileen ואזור העניין מוקרנים בפסטיבל חיפה
הכי מצופים שלי השנה, חוץ מטורטית כמובן, הם Poor Things (פעם ראשונה בחיי שרצתי לקרוא את הספר על סמך הטריילר של הסרט. עכשיו תביאו את הסרט כבר), Fingernails, "תרחיש מהחלומות", Daaaali! (קומדיה צרפתית מוזרה שמה הסיכויים שתוקרן בכלל בקולנוע). "נשארים לחג" לא נשמע כמו השיט שלי מהתיאור, אבל זה מהבמאי של Election הגאוני, אז אשתדל לראות.
מהראשון של "אקוומן" דווקא נהניתי, ובכל זאת לא רואה את עצמי הולכת לשני. רויית ז׳אנר כנראה.
אני כנראה במיעוט, אבל הסרט שאני הכי מצפה לו זה וונקה
הבמאי שעשה את שני סרטי פדינגטון הלחלוטין מושלמים חוזר פה עם סרט שהוא אמנם לא סרט נוסף בסדרת פדינגטון אבל מהטריילר נראה מאוד מאוד פדינגטוני.
ואני רואה את התגובות הצוננות לטריילר ונזכר איך גם לטריילר של פדינגטון הראשון יצאו תגובות צוננות ולקח זמן עד שאנשים הבינו שבאמת מדובר פה ביצירת מופת שחובה לראות (אני עצמי לא ראיתי את פדינגטון הראשון בקולנוע כי לא התרשמתי בכלל מהטריילר).
הבמאי הזה קנה את האמון שלי והטריילר מראה שכל מה שאהבתי בסרטי פדינגטון שלו נמצאים כאן, כך שאני מצפה לזה מאוד בלי שאכפת לי בכלל מה העלילה של הסרט או כמה היה נחוץ לעשות סרט על סיפור המקור של ווילי וונקה.
מזל שיש עוד חודשיים עד יציאת הסרט.
אני מניח שזה מספיק זמן לסיים את המלחמה גם אם היא תהיה ארוכה כמו שמבטיחים לנו.
אני כבר מת לחגוג בקולנוע עם הסרט הזה.
האם הוא יאיים על ספיידרמן במ״ה שכרגע מוגדר אצלי כסרט השנה? בהחלט יתכן.
מבחינתי זה גם הבמאי והעובדה שהתסריטאי זה היוצר של מירקל וורקרס.
והתסריט נכתב יחד עם אחד היוצרים של גוסטס.
חלקית אוף: מה בעצם יקרה בבתי הקולנוע?
(כן, זה יכול להרגיש חסר חשיבות כרגע, וברור לי שהמבנים האלו יעמדו במלחמה. אבל לתרבות ואסקפיזם יש חשיבות, בטח במערכה קשה לאורך זמן, וכולנו פה בגלל האהבה שלנו לקולנוע)
ברור שבשלב מסוים הם יחזרו, אבל מתי? ואיך? מתכונת חלקית? סרטים מיוחדים? מה יקרה להפצות בעתיד הקרוב? להפצות ישראליות של סרטים כמו נניח "החייל הנעלם"? האם יגיע קהל, באיזו כמות, לאיזה סרטים?
חלקים שלמים בתרבות הישראלית (ו"צריכת התרבות" שלנו) כנראה ישתנו. מבין שכל תשובה היא ניחוש שיכול להשתנות ברגע בהתאם להתפתחות, ועדיין מעניין (אותי) מאוד לאן כל זה יילך.
מישהו מכיר איזה מאמר או מידע על תרבות הקולנוע בישראל אחרי מלחמת יום כיפור לדוגמא? גוגל לא מצא כמעט מידע.
אחרי המלחמה סביר להניח שהכל יחזור לשגרה
גם בתקופת הקורונה (שנמשכה לפחות שנתיים. פה אני לא רואה אפשרות שהמלחמה תמשך שנתיים) כולם אמרו שהכל הולך להשתנות ושמה שהיה כבר לא יהיה יותר. מלא אנשים דיברו על סופו של הקולנוע ואף אחד לא שיער שנראה לאחר מכן שוברי קופות שאחד מהם הוא מקום שביעי בכל הזמנים והאחר הוא מקום שלישי בכל הזמנים.
כך שכבר היינו בסרט הזה, בסוף השגרה תמיד חוזרת.
לא רואה איזשהו שינוי בצריכת הקולנוע הישראלית לאחר המלחמה הזאת.
אני ממש לא חושב שזה "סופו של הקולנוע"
אני כן חושב שמעבר ל"חלק הטכני" שלא בטוח כרגע להתכנס בכמות גדולה, אירוע כזה הוא מכה קשה למורל וההרגשה של כל מי שאני מדבר איתו. זה לא כמו הסבבים האחרונים שהקולנועים היו פתוחים גם תוך כדי. אנשים בקושי מתרכזים בעבודה ולא ממש חושבים על דברים כאלה כרגע. כמעט כולם מכירים מישהו ש…
שוב, לתחושתי ולפי אנשים שאני מדבר איתם, ייקח זמן אחרי המלחמה עד שרוב אירועי התרבות והפנאי יחזרו לתפוקה מלאה והם יצטרכו לעבור כל מיני שינויים. נגיד, המופע של אסי כהן בתור שאולי היה אחד המצליחים בשנים האחרונות ו-sold out חודשים מראש. אני ממש לא רואה עולה אחד לאחד כמו שהיה עד עכשיו וממלא אולמות של אלפים תוך שבוע, גם אם איכשהו המלחמה תיגמר עוד דקה.
בקולנוע קצת יותר קשה לשנות דברים כאלה כי רוב ההפצות הן בינלאומיות, אבל נניח מישהו חושב על הקרנות כיפיות רגילות עם כפיים וקהל מרים של מארבל ל"מארוולס" תוך חודש כשהסרט יעלה? מרגיש שאנחנו מאוד רחוקים מזה.
החלקים האלו כנראה יתאזנו תוך כמה חודשים או אפילו שנה, אבל הקולנוע הישראלי בטוח יעבור כל מיני שינויים ארוכי טווח. מה יקרה לסרטים מוכנים שחיכו להפצה? לסרטים שאושרו ו"פחות מתאימים למצב"? איזה סרטים יעשו פה בעקבות האירועים?
חיפשתי קצת מידע על אחרי יום כיפור אבל לא ממש מצאתי, חוץ מהופעה של הגשש ששונתה ונדחתה קצת.
הקהל של מארוול מאד מבוסס על ילדים וטינייג׳רים אז כנראה שהם כן ירצו לצפות בו אם אפשר.
(ל"ת)
אני חושבת שאתה אולי טועה
הייתי קטנה מידי בשביל להכיר את הדברים ברמת התהליכים, אבל אחרי רצח רבין צריכת התרבות המשפחתית שלי השתנתה מאוד.
קודם כל, הפסיקו לשמוע מוזיקה. זה מוזר כי זה לא מדוייק, אבל היינו בית שתמיד היתה בו מוזיקה, וההורים שלי המשיכו- או חזרו- לשמוע מוזיקה בערב, עם חברים בזמן אירוח. אבל כבר לא היה הקטע שכילדה שיגע אותי, שהבית כל הזמן מוצף בווליומים מוגזמים.
דבר שני, הפסיקו לקנות עיתונים. היינו משפחה כזו שכל שישי דואגים שיהיה עיתון, ואם לא היה תדלוק אז נשלחתי בתור הבת הבכורה למכולת כדי לקנות עיתון (אל תקחי את העליון ותבדקי שכל המוספים בפנים). מאז רצח רבין שני ההורים שלי לא קונים עיתונים, גם היום, מאוד נדיר שיש להם עיתונים בבית. רק אם אני, האחיות שלי או אנשים אחרים מביאות.
אני חושבת שיש רגעים שמשנים תודעה של אומה, ואולי באותו רגע נראה לך שאנשים הולכים לסרטים. אבל זה כבר לא אותו דבר ולא אותם סרטים.
והראש שלי ממש ריק כרגע, אבל נדמה לי ששני השיאים שנשברו אחרי הקורונה, קרו ממש מייד אחרי הקורונה, באפקט האפטר שוק. בוא נראה מה יקרה לקולנוע השנה, או בשנה הבאה.
גם אני שמתי לב לשינוי לאחר רצח רבין, אבל שונה
אתאר את החוויה שלי, כי אני חושב שהיא מייצגת את מה שראיתי מסביבי. הייתי בן 12 ברצח רבין. אני זוכר את ההתעוררות הפוליטית שלי מיד לאחר הרצח. דברים גדולים התרחשו אבל עברו לידי עד אז. לאחר הרצח פתאום הבנתי את גודל האירוע ואת החשיבות של מה שקורה סביבי. זה, לצד הפיגועים שסיכנו אותי ואת כל מי שמסביבי. שני אסונות בגודל עצום בתולדות המדינה, קשורים ומזינים זה את זה. גמעתי עיתונים כבר כילד, ובכל שבת, כמשפחה דתית, היו ערמות של עיתונים (וספרים). אבל אז באמת הבנתי, והתחלתי לחקור ולגבש דעה פוליטית. זה גם קשור להתבגרות, אבל אני זוכר שגם אחרים מסביבי הרגישו כך. עד אז לא היו כמעט ויכוחים פוליטיים מסביבי, ובבת אחת הם התעצמו והתקצנו. היו גם כאלה שזה לא עניין אותם, גם במשפחה שלי, ואפילו הם גיבשו דעה פוליטית בערך באותו זמן, "לקחו צד". אני ורבים אחרים מסביבי, צפינו יותר בחדשות, קראנו יותר את החלקים החדשותיים והפובליציסטיים בעיתונים. כך גם שכנים, וילדים אחרים בבית ספר. השיעורים הפכו ליותר פוליטיים ויותר נפיצים.
אז צריכת הפוליטיקה השתנתה. אבל מה עם התרבות? גם ככה לא הלכנו לסרטים כי אסור (בבית אפשר, אבל בחוץ לא, או לפחות כמעט ולא), אבל אופי הצריכה, מעבר לזה, לא השתנה. גם לא במוזיקה. החיים המשיכו די כרגיל מבחינה זו. להתרשמותי ולמיטב זכרוני, המגמה שהתחילה לפני כן, המשיכה ברוח שנות ה-90 המאוחרות. השינוי הגיע מאוחר יותר, בתחילת אמצע שנות ה-2000, מסיבות אחרות.
מה זה אומר על התקופה הנוכחית? אני לא יודע. לתחושתי, השבר עכשיו בקנה מידה עצום הרבה יותר, וזה אומר הרבה, כי רצח רבין הוא שבר עצום וקטסטרופלי בפני עצמו. זה התחיל עוד קודם. הקיטוב והשנאה, ההחלשה וחוסר האמון במדינה על שלל מנגנוניה, חוסר התפקוד של המדינה בזמנים שהיינו צריכים אותה, כבר לפני האסון הנורא, יתדלקו את מה שקורה עכשיו, שהוא כבר אירוע שמזכיר אירועים אחרים מלפני קום המדינה. אם כבר לחפש השפעות, אז אולי כדאי לחזור לתקופת מלחמת העצמאות, כשהמדינה הייתה בחיתוליה, ואנשים היו צריכים להגן על עצמם והמדינה הייתה צריכה לבנות את עצמה כמעט מאפס. כן, עד כדי כך. זה בהחלט ישנה את הצריכה שלנו, בטח בתקופה הקרובה. פחות אסקפיזם, פחות ביקורת, לפחות פומבית, יותר אמנות מגויסת.
בתגובה למישי
(ל"ת)
קשה לדעת בעיקר
אנחנו ככל הנראה באותו גיל, כי גם אני הייתי בת 12 ברצח רבין.
לדוגמה אתה מתאר תהליך מאוד הפוך מהמשפחה שלי- אני זוכרת שיח פוליטי בבית בתור ילדה, אני ממש זוכרת דברים שנאמרו על שולמית אלוני או על ההבטחה בבחירת רבין או על עניינים אחרים. והפכנו לבית שלא מדברים בו פוליטיקה כמעט בכלל (עד שהתבגרתי קצת ופיתחתי תודעה ניצית משלי).
מה שברור- שזו היתה נקודה שמאוד שינתה את האופן שבו אנשים מגיבים למדינה ולסביבה.
ושעכשיו אנחנו בנקודה קיצונית הרבה יותר, כי זה האסון הכי גדול בקורות המדינה, והוא אסון בקנה מידה שהיה מערער כל מדינה, כולל מדינות ענק כמו הודו או סין.
כמעט לא נעים לי לכתוב על אסקפיזם
ועוד משהו שלא הגיע/יגיע לארץ. צפיתי ב-dicks:the musical
הוא אסקפיזם מוחלט, משהו שאפשר לראות כדי לא לחשוב במשך שעה וחצי.
הוא מחזמר טיפשי להחריד, מרפרר לאייטיז בדרך שהיא רק חצי מורגשת, קצת לועג לתרבות הפרוגרסיבית אע"פ שהוא עצמו אינקלוסיבי למדי (אבל במושגים של ליברלים ילידי האייטיז ופחות במושגים של הצעירים של ימינו). הוא ממש דל תקציב, ברמה שיש קאטים שכניראה לא היה להם תחליף מלוטש יותר, והשחקנים נקרעים מצחוק על הסט.
אנשים באולם צחקו בקול רם, היו גם רגעים של קרינג' מוחלט.
אם וכאשר יגיע לסטרימינג, נראה לי שתהיה כלפיו אהדה כאן. מעניין אם אני צודקת. מעניין אם הייתי חיובית כלפיו לפני חודש.
לדלג על ציפורניים . גסי באקלי מתחילה להימאס עלי כשחקנית והסרט עצמו מרגיש כמו יורגוס לנטימוס לעניים.
ומה הקטע שכמעט כל סרטי אפל על הפרצוף.
היי די חיבבתי את טטריס אבל...
נראה שאפל הולכים על קהל מבוגר יותר 45/50 ומעלה. יכול להיות שהם ממתנים את הסרטים ומורידים כל דבר שיכול להטריד במיחוחד קהל מבוגר. קראתי ב imdb שהם עשו את זה לשיעורים בכימיה ,סדרה שאני דיי אוהב, אבל היה אפשר להרגיש בזה "hello tomorrow" שההומור היה דיי חסר תוכן שם והם ביבזוז שחקנים וסטים טובים על תסריט דלוח.
גם סילו מרגישה כמו סדרת מדב גם למבוגרים שלא אוהבים מדב או סדרות מתוחכמות מדי
וקיבלנו סדרה פרווה חסרת עוקץ. בגלל זה אני לא עד הזוף קונה את הבוטיקיות של אפל, לעשות סדרות חביבות כמו hijack זה ממש לא הסנדרט איכות שצריך לשאוף אליו.
לא ריאתי אותם
הסדרה היחיה הנוספת שכן ראיתי היא "physical" שהיא "מה עם בוג'ק הורסמן והאקסית המטורפת היו כתובות רע ולא אחראי?" (ויש לי בעיות גם עם שניהם). בעונה 1 זה טראש כיפי (בערך) השאר 😤😤😤😤😤😤😤😤😤😤😤😤😤😤😤😤
היחידה
(ל"ת)
לא יודעת כלום על הסרטים שהזכרת
אבל הייתי אומרת שדווקא קהל של בני 40-50 היה בעולם כשעוד היה מותר להקרין דם בקולנוע, לקלל או להטריד מינית. ואמנם כולנו התבגרנו, אבל דווקא בכל הקשור ל"דברים שיכולים להטריד" אפשר לומר די בקלות שדווקא הדור הצעיר הוא מי שרגיש להחריד.
למשל, שתי הודעות למעלה כתבתי על המחזמר של הדיקס, שהוא דוגמה בול לזה- צעירים שונאים את המחזמר הזה, טוענים שהוא הומופובי, מיזוגני וחסר טעם.