בפרק האחרון של "מה עולה השבוע" התפלאתי בקול רם, "מי צופה בסרטי 'הרוע שבפנים' בכלל?".
ובכן, מתברר שלא מעט אנשים, כי הסרט החדש בסדרה, "הרוע שבפנים: הדלת האדומה", הרוויח 33 מיליון דולר בסופ"ש הפתיחה שלו בארה"ב, ו-64 ברחבי העולם. אם תהיתם, זה פי ארבע מהתקציב שלו. זה אומר שגם אם החל מיום ראשון הסרט מפסיק להרוויח אגורה שחוקה בכל רחבי העולם (והוא אכן לא התקבל יותר מדי טוב בביקורות) הוא כבר מכוסה תקציבית. זה אמנם לא מספרים של מיליארד דולר, אבל נראה לי שאינדיאנה ג'ונס וחברים אחרים מקנאים לא מעט בדלת האדומה של הרוע שבפנים.
ומה עם דוקטור ג'ונס באמת? הוא מתגלגל למקום השני עם 27.4 דולר (54.6% פחות מסוף השבוע הקודם). את קו המאה מיליון דולר הוא עבר, אז הוא לא מבוכה מוחלטת (לצורך העניין, "הפלאש" עבר את הקו הזה רק השבוע. הוא גם עזב את העשירייה בבושת פנים ועם סכומים עלובים, אז בוא לא נכביר עליו את הדיבור), ועדיין לסרט שעלה משהו כמו בג'יליון של דולרים, 247 מיליון דולר זה פשוט לא מספיק. מפה הוא יכול רק לקוות להתגלגל לאט מספיק כדי להקטין את ההפסדים שלו. על לכסות את ההוצאות אין מה לדבר.
מתחת לג'ונס ושנות השישים – נוצרים. "צליל החופש" הוא סיפורו האמיתי (או, נו, מספיק אמיתי) של אדם שהחליט להילחם בסחר ילדים למטרות מין, בכיכובו של מי שהכי מוכר כ"מי שגילם את ישו בסרט ההוא של מל גיבסון" (בסדר, וגם "מבוקש"), וגם זוכת האוסקר מירה סורבינו וביל קמפ. החלק המפתיע הוא לא זה שהסרט הרוויח הרבה – כאמור, מדי פעם מגיע הסרט הנוצרי שסוחף את הקופות (הפעם: 19.6 מיליון בסופ"ש, אבל הוא יצא ב-4 ביולי אז הוא הספיק להגיע כבר ל-41 מיליון דולר עד כה, זה על תקציב של 14.5 מיליון דולר).
לא, החלק המפתיע הוא הביקורות שנוטות להסכים שהפעם דווקא מדובר בסרט ראוי, סוחף ומלהיב שמדבר על משהו שבהוליווד לא כל כך נהנים לדבר עליו. האם זה אומר שיביאו אותו לארץ ונוכל לראות בעצמנו? כנראה שלא. או, למען האמת, כנראה שכן אבל עוד איזה שש שנים עם שם גנרי ולא מעניין.
"אלמנטלי" מצליח להוכיח שרק בגלל שסוף שבוע ראשון הוא קטסטרופלי, זה לא אומר שדינך נחרץ. ירידות מספיק קטנות משבוע לשבוע (והפעם – 17%, וסכום של 10 מיליון דולר) יכולות להפוך אותך סתם לאכזבה רגילה לחלוטין, ולא למגה-סופר אכזבה (כמו נניח, "שנות אור", שאותו "אלמנטלי" כבר עקף בהכנסות כוללות). אז הסרט חצה את קו מאה מיליון הדולר (109), והרוויח 251 מיליון דולר וכל זה היה מרשים לולא כל הקטע שהסרט עלה 185 מיליון בננות.
זה גם לא עוזר שמקום אחד מתחתיו יושב "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" עם 357 מיליון דולר בארה"ב עד כה כאילו כלום. הסרט הרוויח עוד 8 מיליון דולר הסופ"ש, ובכלליות הרוויח 642 מיליון ונראה שהוא לא ממהר להיפרד מהטבלה גם אם הוא לא עתיד לשבור שיאים כלשהם לכאן או לכאן.
המקום השישי – והאחרון עם סרט חדש – מציב שאלה חשובה: האם ששת המיליון (בסדר, 5.8 מיליון, תנו לעגל) שהרוויח "לעבור את הגבול" זה סכום מכובד או לא? כלומר, אחרי הכל, מדובר בקומדיה בלי שחקניות גדולות, בלי שמות גדולים מאחורי המצלמה ובלי, בעצם, כמעט כלום. הבעיה היא שהכמעט כלום הזה מתומחר – כך טוענים – באזור ה-30 מיליון דולר. וככזה, שישה מיליון דולר לא מתחיל לחשוב על לכסות 30 מיליון דולר (וכרגע אין נתונים מההפצה שלו בחו"ל). בקיצור, תעלומה, אך כזאת שכנראה שייכת לז'אנר ה"כותרות שהתשובה להן היא "לא"".
ארבעת המקומות האחרונים בטבלה לא מעניינים, אבל משמח לראות שאף אחד מהם לא יורד מתחת לשני מיליון דולר: "לא לוקחים קשה" עם 5.4 מיליון דולר (ו-67 מיליון דולר סך הכל), "רובוטריקים: ביפ בופ ביפ, מי זה בליפ" עם 5.1 מיליון דולר (ו-407 מיליון דולר סך הכל), ו"רובי נגד הזרם" מצליח להביך את הפירמה עד כדי כך שבשבוע השני שלו הוא לא רק מקום עשירי (עם 2.8 מיליון דולר), הוא נמצא מתחת ל"בת הים הקטנה" בשבוע השביעי שלה (עם 3.6 מיליון דולר). נראה שבמציאות עדיין יותר קל לבנות ים מאשר לקראקניות.
בשבוע הבא יוצא טום קרוז במשימה בלתי אפשרית לבדוק האם הוא שוב "יציל את הקופות" כמו שעשה בקיץ שעבר עם "אהבה בשחקים: מאווריק". הסרט עלה 290 מיליון דולר וכרגע התחזיות מדברות על משהו צנוע בחצי, אם לא שליש מ"מאווריק", מה שאומר שיכול להיות שקרוז יצטרף לאכזבות הפושרות של הקיץ הזה. מצד שני, אם מישהו יכול להצליח במשימות בלתי אפשריות שכאלה – זה קרוז.
נחמד, הבארבנהיימר החדש הזה.
(ל"ת)
תגידו
מה בדיוק הופך דווקא את סרטי האימה לכ"כ זולים?
ואיך זה שאולפנים ממשיכים לעשות סרטים אחרים לעזאזל? כל סרטי אימה ממוצע שיוצא עולה בערך 1.90 ש"ח ומרוויח 20-40-60 מיליון????
ולמה אני לא הולך לעשות סרט כזה?
יש הרבה סיבות.
1. הרבה מהם מבוססים על תסריטים מקוריים וכשהם מבוססים על חומר קיים, הרבה פעמים מדובר על פרנצ׳ייזים לא יקרים.
2. לא מלהקים שחקנים גדולים.
3. אין סיבה להשתמש בסטים יקרים או הרבה אפקטים. יש הרבה דברים פרקטיים זולים יחסית שאפשר ליישם.
4. לסטיבן קינג יש תוכנית של מכירת זכויות בדולר לסיפורים קצרים עבור יוצרי קולנוע צעירים. אם אתה רוצה לעשות סרט אימה אולי שווה להתחיל משם..,
הסיבה היא תרבות אולפנים המודרנית
בקצרה: המטרה היא לא 'להרוויח כסף'. המטרה היא להרוויח 'את כל הכסף.'
פעם אולפני סרטים נוהלו על ידי אנשים שהתעסקו בסרטים. הם היו ממזרים חמדנים, כי זו הדרך העיקרית להיות מנהל אולפן, אבל סרטים היו העסק הבלעדי שלהם. אם הסרט הרוויח כסף הוא היה בסדר.
אבל בימינו האנשים שמנהלים את האולפנים, או מנהלים את המגה תאגידים שמנהלים את האולפנים, לא מגיעים מתחום הקולנוע. הם מגיעים מתחומים אחרים, הרבה כלכלה ספקולטיבית, שבה רווחים של כמה עשרות מיליוני דולרים זה כלום. מבחינתם להרוויח ארבעים מיליון דולר זה כלום, זה כמו להתכופף כדי להרים עשר אגורות.
הם רוצים להרוויח מילארדים. בגלל זה כל סרט חייב להיות לא סתם סרט אלא 'זיכיון' שימכור עוד עשרה סרטים בעתיד, כמו גם סדרות טלוויזיה והרבה צעצועים. סרט אימה יכול להרוויח אחלה כסף, אבל הוא לא יכול להרוויח כסף ברמה של הנוקמים או מלחמת הכוכבים. ובשביל הרבה מנהלים בימינו סיפור כמו פרוייקט המכשפה מבלייר, סרט שהרוויח בערך פי אלף מהתקציב שלו, חסר משמעות – כי הרווח הכולל שלו היה פחות משלוש מאות מיליון.
השאלה שאותי מעניינת
היא לא למה סרטי אימה זולים יחסית, אלא מה הופך את הסרטים הגדולים לכל כך יקרים?
סתם לצורך הדוג' ניקח את אינדיאנה ג'ונס- לסרט השלישי, שיצא בשנת 1989, היה תקציב של 48 מיליון דולר. בהתאמה לאינפלציה של ימינו זה אומר 118 מיליון דולר. לא זול, אבל בהחלט מרגיש סביר לסרט הרפתקאות, עם המון קטעי אקשן מורכבים ושחקן ראשי מפורסם.
התקציב של חוגת הגורל לעומת זאת עומד על 300 מיליון דולר, סכום שגם אם נוסיף לו כל מיני עלויות חדשות שנוצרו מאז יצא הסרט השלישי, נשמע מוגזם לאללה (בטח לסרט שלא מציג אף שם גדול מלבד פורד).
אם נכונה הטענה שהסרט צריך להכניס קרוב למיליארד דולר כדי לכסות את התקציב + עלויות הפרסום שלו, אז בכלל נראה שמדובר בסוג של רולטה רוסית מצד האולפן.
בניגוד למה שכתוב בתגובה מעלי, אני חושב שאחד הדברים שהכי חשובים לאותם "אנשי כספים" שעומדים בראש האולפנים היום זו וודאות כלכלית. כל עוד הם האמינו שכל סרט גדול יכניס בוודאות גבוהה סכום של מיליארד פלוס, לא הייתה להם בעיה לאשר תקציבי ענק. אני מעריך שכיום, כשגם הפרנצייזים הגדולים מתקשים להגיע לשם, בקרוב מאוד נראה ירידה דרסטית של התקציבים המאושרים לסרטים הגדולים (ואז לדעתי גם נגלה שבהחלט אפשר ליצור ספקטקל קולנועי "רק" ב- 100-150 מיליון דולר).
לגבי צליל החופש
גם הבמאי וגם השחקן הראשי נמצאים די עמוק בעולם של קונספירציות Qanon* – מה שבהחלט גורם לכל העסק להשמע הרבה יותר מפוקפק מעוד 'דרמה שמבוססת מאוד בחופשיות על סיפור אמיתי'
לגמרי
לא שמעתי כלום על הסרט הזה חוץ ממה שקראתי כאן, אבל עצם המעורבות של קאביזל והאזכור ל״סחר בילדים למטרות מין״ בהקשר להוליווד, מושכים חזק לכיוון הקיו-אנוני.
דרך אגב, אחד מפרקי הפודקאסט המצחיקים וההזויים ביותר ששמעתי בחיי היה זה שהוקדש לג׳ים קאביזל בפודקאסט Q Anon Anonymous. מומלץ בחום.
טוב, זה היה פודקאסט וואו
שככל הנראה השמיד לנצח את החיבה המסוייגת שתמיד היתה לי לקאביזל. וטוב שכך, את הדברים האלה עדיף לדעת (ידעתי שהוא דתי ושמרן, לא ידעתי שהוא לקח את זה למקומות כאלה).