ביקורת: The Artifice Girl

"הנערה המלאכותית" מתחיל בכך ששני אנשים מכניסים אדם שלישי לחדר. מאחוריהם יש מסך, הוא יהיה חשוב אחר כך. האדם השלישי, בחור צעיר, שואל האם הוא בחקירה ותוהה האם השאלות קשורות למלגה שהוא הגיש אליה מועמדות, ומהר מאוד נהיה ברור שזה יותר הראשון מהשני. דינה ועמוס יודעים שגארת' נמצא בצ'אטים שלא הייתם רוצים שהילדים שלכם יהיו בהם ולא הייתם רוצים לדעת שהחברים שלכם נמצאים בהם כשאף אחד לא מסתכל. והם רוצים לדעת מה הקשר שלו לילדה בשם צ'רי. 

"הנערה המלאכותית" הוא לא באמת סרט טוויסט, ואפשר לדעת על מה הוא מכל טריילר או פיסת מידע, אבל אם מישהו רוצה לחוות את הסרט באופן "טהור", זה הזמן להפסיק לקרוא את הביקורת, לראות את הסרט (הנהדר) ואז לחזור לפה אחר כך. כל הטהרנים הלכו? נהדר. 

כי אחרי איזה רבע שעה של שיחה, גארת' מסביר שהוא לא פדופיל ושצ'רי היא לא ילדה שנמצאת בקשר תדיר עם גברים שמנסים לשדל אותה לעשות דברים נוראיים. לא כי היא לא בקשר תדיר עם אותם פדופילים – פשוט כי היא לא ילדה. 

במקום זה צ'רי היא, כפי שמסביר גארת' במה שאני מניח שהוא ממבו ג'מבו פינת טכנובאבל, תוכנה. תוכנה שהתחילה כשילוב של עבודת אפקטים בייצור מודלים של אנשים בתלת מימד (מהסוג שמחייה שחקנים מתים ב"מלחמת הכוכבים") עם שילוב של צ'אט בוטים מתוחכמים למדי. בהתחלה הוא עוד היה צריך להזין לה משפטים ולזוז בשבילה, אבל בשלב שהסרט מתחיל היא מספיק מתקדמת כדי ללכוד עשרות עבריינים בשבוע בלי עזרה מאף אחד. וזה התפקיד שלה – להגן על ילדי העולם על ידי כך שהיא תתפוס את האנשים שמסכנים אותם.  

בשלב הזה אולי ראוי לעצור רגע עבור תקצור תולדות השיח על בינה מלאכותית בקולנוע, אז הנה הוא:
1. ממבו ג'מבו טכנולוגי שנועד להשיג בקסם עבור גיבורי סרט הפעולה שלנו כל דבר שהם צריכים.
2. אמאלה מפחיד קידמה רע.

תודה שהייתם איתנו. 

"הנערה המלאכותית", סרט עצמאי שאותו ביים, כתב וערך פרנקלין ריץ' שגם מגלם בו את גארת', לוקח גישה קצת אחרת לנושא. קשה לקרוא לה מציאותית – אין ספק שיש חלקים בסרט שנראים קצת כמו נפנופי ידיים שאני בטוח שמומחים לנושא יוכלו להסביר מדוע הם שטויות, אבל היא גישה שמסתכלת על בינה מלאכותית לא כאיום או ככלי, אלא כיצירה. למי שמחכה שצ'רי תהפוך לסקיינט או אולטרון, מצפה שעה וחצי מאכזבת למדי. למרות שהיא מבלה במקומות הנוראיים ביותר שישנם ומדי רגע מוצפת בזוועות שרובנו לא חווים במשך חיים שלמים, צ'רי לא מחליטה באף שלב שהאנושות היא מעבר להצלה, ותמיד זוכרת את הסיבה עבורה היא נוצרה. 

במקום זה, "הנערה המלאכותית" מדבר על האחריות שלנו כיוצרים כלפי היצירה שלנו. יש בזה קצת שאלות בנוגע להורות, יש בזה קצת תהיות בנוגע לאחריות שלנו בהוצאה לפועל של תוכניות טובות שעלולות לפגוע במי שבקו החזית, ויש בזה דיונים על הגבולות בין שורות קוד ליצור תבוני.

קשה קצת לצמצם את הסרט לנקודה אחת או למסר אחד תקיף, וזה כי "הנערה המלאכותית" הוא סרט דברני. הוא מתרחש בשלוש נקודות שונות בזמן, כל פעם בחדר אחר, ואף אחד לא אומר "אני בפנים" או מגלה שהוא התחיל מלחמה גרעינית. זה סרט לאנשים שמבחינתם קולנוע הוא גם ארבעה אנשים בחדר אחד, מדברים. וריץ', לזכותו, אף פעם לא שוכח שהקולנוע הוא אמצעי ויזואלי, והוא מנסה כמה שאפשר לגרום לסרט להרגיש כמו סרט ולא כמו מחזה. 

לכאורה, לא היה לסרט זמן טוב יותר להגיע מאשר בתקופה הזאת, שבה הדיון על בינה מלאכותית בשיאו. אלא שריץ' בכלל לא עוסק בשאלות כמו האם צ'אטGPT יחליף תסריטאים, והאם בינה מלאכותית סוררת תשמיד את האנושות. מבחינתו, העתיד הוא די דומה למה שיש עכשיו, פשוט עם עוד פיצ'ר. כנצר תרבות למודת התלהבות רבה מקונספטים שלכאורה אמורים לשנות את הכל, ובסוף יוצא בעיקר אותו דבר, מפתה לחשוב שהצדק איתו ושהשאלות החשובות יותר הן לא גורל האנושות, אלא למה אנחנו שמים לב כשאנחנו יוצרים ישויות שכאלה. כך או כך, למי שרוצה סרט שעוסק בנושא מנקודת מבט חדשה, מרתק לכל אורכו, חכם, ואפילו מרגש – "הנערת המלאכותית" הוא אחד מהסרטים הכי טובים שהשנה יכולה להציע לכם.

רק חבל שאין ממש דרך נורמלית לראות אותו כרגע. יס, הוט, מישהו – בבקשה תביאו את זה ארצה באופן סביר.