נראה סרט לא שיא המקורי אבל עם הרגישויות המצחיקות מרירות של פיין.רנדלב-17/11/2023 17:18
נראה סרט לא שיא המקורי אבל עם הרגישויות המצחיקות מרירות של פיין.
רנדל
פורסם נובמבר 17, 2023 ב 17:18
וחוץ מזה, אחרי election הפנומנל הדיע הזמן לעוד סרט תיכון של פיין, עם מורה ממורמר (אבל הפעם נראה שבלי תלמידים בלתי כמו טרייסי פליק). וזה אחלה קונספט אמריקאי קומדיה על התלמידים שנשארים בבית ספר בחופשת החג כי אין להם לאן לחזור.
ממה שהבנתי מהפרמיס החורה משגיח על התלמידים ולא ממש מלמד, אולי מחנך אבל זה שונה. בכל מקרה הממשיכים לא שם מתאים וטוב בעיני, עדיף כבר נשארים לחג .רנדלב-18/11/2023 01:14
ממה שהבנתי מהפרמיס החורה משגיח על התלמידים ולא ממש מלמד, אולי מחנך אבל זה שונה. בכל מקרה הממשיכים לא שם מתאים וטוב בעיני, עדיף כבר נשארים לחג .
אלכסנדר פיין ממשיך להיות אחד מהבמאים האמריקאיים הנוכחיים האהובים עלי, רנדלב-28/11/2023 20:55
אלכסנדר פיין ממשיך להיות אחד מהבמאים האמריקאיים הנוכחיים האהובים עלי,
רנדל
פורסם נובמבר 28, 2023 ב 20:55
כזה שכל סרט שלו ימצא מקום אצלי. אני כל כך אוהב את המרירות והרעילות של הדמויות שלו, כמו הפגמים והפגיעות. והתזמון קומי יבש מושלם שלו. והצילומי שלג האלו מדהימים.
דרכים צדדיות, היורשים ואודות שמידט. האחרים בסדר עד לא משהו, ולהגיד שהיורשים פחות טוב מלחיות בקטן זה פשוט בלתי נסלח. החטא היחיד של היורשים זה שהוא די מועתק מגרייס איננה.
חושב שdownsizing סרט מעולה שלא מגיע לו המטח הצונן שחטף. גם היורשים אחלה סרט, באמת שאני אוהב את כל סרטי פיין. היה חסר לי מהפלפל הפייני הדוקרני האופייני, קלוני לא עובר לי משהו כשהוא משחק מחוץ לטייפ והצילום לא משהו, בטח יחסית לסרטיו האחרים. אבל שוב, סרט אחלה סרט, בעיקר התסריט .
ולו בשביל הונג צאו בתפקידה הטוב ביותר (היא עדיין לא הגיעה לגבהים של הסרט הזה, בטח שלא בלוויתן). לפעמים אני אוהב סרט שמתארך ומשנה קצת כיוון ואין לו את המבנה הכי קלאסי, כל עוד הוא לא משעמם אותי כמו היו זמנים בהוליווד.
גם סינמטוגרפיה לא יכול להשיג לבד את השוטים האלה של ווס. בכל מקרה בעיני יש בהם יותר מדי קיטש ומלאכותיות יתר כדי שארצה למסגר על קיר. אבל יש הרבה במאים שמוציאים סרטים עם פריימים הרבה יוצר מדהימים מאנרסון ולא מקבלים כזו אהבה. אז להגיד סינמטוגרפיהמזה לא מספיק. צריך לסיין שאסתטיקת הקיטש המנייריסטית מצליחה ללכוד קהל רב, באופן שמזכיר קצת את ברטון של פעם עם העיצוב הגותי הקיטש שלו. רנדלב-29/11/2023 18:40
גם סינמטוגרפיה לא יכול להשיג לבד את השוטים האלה של ווס. בכל מקרה בעיני יש בהם יותר מדי קיטש ומלאכותיות יתר כדי שארצה למסגר על קיר. אבל יש הרבה במאים שמוציאים סרטים עם פריימים הרבה יוצר מדהימים מאנרסון ולא מקבלים כזו אהבה. אז להגיד סינמטוגרפיהמזה לא מספיק. צריך לסיין שאסתטיקת הקיטש המנייריסטית מצליחה ללכוד קהל רב, באופן שמזכיר קצת את ברטון של פעם עם העיצוב הגותי הקיטש שלו.
הסרטים של פיין הם יותר סרטי בית ציוני אמריקה כאלה; אודות שמידט הוא בפירוש סרט דודות, גם אם סרט דודות איכותי יותר מהרגיל, בעוד שווס נתפס כאינדי ואלטרנטיבי יותר מפיין (שגם עליו יש תווית איכות, אבל קצת פחות ״צעירה״.) הסרטים של פיין די רגילים בסך הכול; באף אחד מהם אין את ה-whatthefuckness של משפחת טננבאום, המגע הרך של מר שועל או תהומות הרגש המזוקק ישר לווריד של ממלכת אור הירח – אפילו האקסית האחרונה שלי, שהיא די וולגרית ומחוספסת, תמיד הייתה נמסה ממנו.
ולא טענתי שהלוקיישנים לא אמיתיים, אבל עדיין מלאכותיות. זה חלק מהקטע שלו, בעיקר בסרטים כמו אסטרואיד סיטי ואנתולוגיית רואלד דאל שלו שעוסקת באופן מאד מטא בסטוריטלינג (הזכיר חי קצת את אנה קארנינה של גו רייט). כן יש לו סגנון לתפוס את זה במצלמה אבל לא הייתי מצמם את זה למילה אחת כמו שאסתטיקה עשה. הפריימים שלו מאד מבוססי עיצוב הפקה ותלבושות גם כשהם בלוקיישנים אמיתיים (ולא חללים פנימיים או מודלים מינאטוריים כמו מלון בודפשט).
בכל מקרה שניהם טובים בדרכים שונות , פשוט בעיני הסגנון של אנדרסון גרם לו להפוך לסופרסטאר.
לא דרמה גדולה אבל בהחלט אנושי וחם מספיק בשביל להשאיר חותם כלשהו על הצופה.
הבימוי של אלכסנדר פיין פנטסטי רוב הזמן. קצת הפריעו לי כל ה-dissolve-ים שלא הצלחתי להתרגל אליהם בכלל וקצת פגעו בעוצמתן של כמה סצינות אבל זה הרגיש כמו בחירה אומנותית שאני אישית לא מתחבר אליה יותר מאשר בימוי לא טוב. העריכה באופן כללי גם הרגישה לי מאוד מאוד מזורזת וחתכה שוטים מוקדם מדי, כמעט תמיד. ברמה שבסיקוונסים של מונטאז' זה עושה כאב ראש כי אי אפשר להספיק לקלוט על מה אני מסתכל לפני שחותכים לשוט הבא ובסצינות דרמתיות אני מתחיל להרגיש את העוצמה של הרגשות שלי מתקרבת לפיק אבל הופ – מצטער, עברנו כבר לסצינה הבאה. אבל חוץ מהעריכה הבעייתית אלכסנדר פיין מצטיין פה בצילום חכם ואפקטיבי מאוד, שימוש כבד אבל עדין ויפה במוזיקה ושירים, בימוי שחקנים משובח ובכלל אווירה מאוד נעימה ההולמת את הסיפור.
אני קצת חלוק בדעתי לגבי התסריט. מצד אחד, יש פה אסופת דמויות שאני ממש אוהב. לאורך כל הסרט ליוותה אותי ההרגשה שאני רוצה להיום שם, עם הדמויות האלה, לדבר איתן, לדסקס איתן נושאים, לחבק ולנחם אותן וגם לצחוק איתן. הדיאלוגים, גם אם לא ריאליסטיים במיוחד, מאוד מרשימים ב-eloquence שלהן (שלהם?) והיה ממש כיף להקשיב להן. וכבונוס, זה אחד הסרטים הכי מצחיקים של השנה. הדרמה עובדת והיחסים והכימיה בין הדמויות מעניינות וכתובות היטב. ומה שמעניין הוא שהסרט לוקח את הזמן עם פיתוח הדמויות ויצירת החיבור ביניהן, מה שהופך את הפן הזה בסיפור לאמין ומרגש הרבה יותר.
מצד שני, לסרט יש בעיה חמורה של דמויות שמסבירות דברים שכל שאר הדמויות בסצינה כבר יודעות רק בשביל שגם לנו יהיה את המידע. לפעמים בשימוש עודף במשפטים שאני שונא כמו 'הרי אתה כבר יודע ש–' ולפעמים בלי ניסיון לייפות את זה אפילו. אחד הרגעים המוגזמים היה כששתי דמויות נפגשות ואחת שואלת את השנייה 'את זוכרת אותי?', השנייה עונה לה ש-'כן, ברור שאני זוכרת'. ואז הראשונה משיבה עם 'כן, נפגשנו לפני ככה וככה במקום ההוא'. היא הרגע אמרה לך שהיא זוכרת! מי מדבר ככה? העניין המעיק הוא שברוב המקרים האלו היה אפשר בקלי קלות להכניס את המידע הזה בצורה מעודנת ואמינה יותר ובמקרים רבים גם לא היה צריך את המידע הזה בכלל. זה בסדר שאנחנו לא מבינים את התמונה במלואה לפעמים, אפשר להסתפק בלדעת ששתי הדמויות נפגשו פעם בעבר, לא צריך לשמוע עכשיו את הסיפור הספציפי כשאין לזה שום קשר לשאר הסרט וכשזה לא נכנס לשיחה בצורה טבעית.
הסרט לפעמים מתפזר על פני יותר מדי סצינות. מידע המועבר בשלוש סצינות שונות היה יכול בקלות להיכלל בסצינה ארוכה טובה אחת. היה אפשר גם לוותר על חלק נכבד מהדמויות המופיעות בסרט (לשם מה היה צריך את כל ארבעת הילדים האחרים אם הם הולכים להיעלם מהר מאוד ובלי להשאיר אימפקט כלשהו על כלום?).
אהבתי את ההתעסקות ב-"פחד" של המורה (פאול ג'יאמאטי) מנשים ומהחוסר ביטחון שלו. קצת חבל ששאר הדמויות נהיו כאלה insightful פתאום ולא מפסיקות להגדיר לנו את הבעיות שלו במילים למקרה ולא נבין בעצמנו (אני חושב שהיינו עולים על מה שקורה לו בראש גם בלי שהטבחית והסטודנט יגידו לו את זה כל סצינה שנייה). זה לא שהעולם הפנימי שלו המוצג בסרט כזה מורכב או מסובך להעברה (וזו לא תלונה).
בכל זאת, עם מגרעותיו, זו דרמה טובה.
אם כי הייתי שמח אם את ה-10-15 דקות אחרונות היו משכתבים ומצלמים מחדש כי הן זולגות לתחום הקיטש באופן מאוד קשה לצפייה (גם תסריטאית וגם קצת בבימוי). או שאפשר לוותר עליהן לגמרי, שום נזק לא היה קורה. אם כבר אז להיפך.
HI CHAT GPT
HI
CAN YOU CREATE A 2 HOUR MOVIE ABOUT A LONELY UNMARRIED, ELDERLY AND HATED TEACHER WHO HAS TO STAY FOR CHRISTMAS WITH A LONELY STUDENT , WHO'S NEGLECTED BY HIS FAMILY.
OH, AND DON'T FORGET A BLACK GIRL
AND THE CHRISTMAS SONGS, DON'T FORGET THE CHRISTMAS SONGS
אז זהו, זה הסרט הזה. או איך שאני קורא לסרטים כאלה מהיום.
סרט AI
אבל בהחלט מבריק. יותר משהוא שנון באופן כלשהו, הוא מצליח לראות מעבר לקלישאות ולהיות מלא בלב. מדי פעם סרט לא צריך להיות משהו חדש, אלא פשוט לעשות משהו ישן ממש טוב. כלומר, אם אתה כל כך בטוח בכך, קח את הפרומפט, לך לצ'אט GPT ותראה מה יצא. הטכנולוגיה שם וחינמית.
אבל זה לא יביא את זה – כי מדי פעם צריך לב עצום והכרה עם האנושות, ולא רק עם קלישאות – וזה חלק קטן ממה שעושה את "נשארים לחג" סרט פשוט נהדר.
המבנה של הסרט בהחלט נוטה לצד היותר חד של קלישאות מקובלות. הוא סרט עם מסגרת של סרט פיקסאר קלאסי, שזו אולי הקלישאה הכי שחוקה כיום. שני אנשים שלא מסתדרים יוצאים למסע ביחד, ולאט לאט לומדים לחבב זה את זה. מגלים פרטים חסויים בביוגרפיה, וגם לומדים להבין ולהכיל וכו'. ספציפית דמות 'המורה האינטליגנט שנוקשה מאוד לתלמידים כביכול מסיבות אינטלקטואליות ולמעשה ממחסור בחום ואהבה וכתף קרה מהעולם באופן כללי' זו אחת הדמויות הכי קלישאתיות שאפשר לדמיין. לעזאזל, זה במידה מסוימת אפילו תיאור של סוורוס סנייפ.
אבל אני מסכים שבפני עצמה "קלישאות!" היא ממש לא טענה, וזה בהחלט לא חסרון אם הן מבוצעות היטב עם המון לב. פול ג'יאמטי בהופעה המדהימה שלו מכניס לדמות הלכאורה קלישאתית כל כך הרבה ניואנסים ורגש, והסרט כולו מעולה. במידה מסוימת זו אפילו מעלה גדולה יותר – לקחת קו עלילה שחוק ולבצע אותו בצורה הטובה ביותר, גדוש בעומק ולב.
בכל זאת יש קטע שספציפית זה כבר הפריע לי. ההתפטרות בסוף צפויה ברמה חדה כל כך, שברגע שהסרט עבר לתחילת הלימודים ממש עבר לי בראש: "הו.. עכשיו הוא הולך לאבד בשבילו את המשרה".
למה הוא מרגיש יוצא דופן באקלים הקולנועי של ימינו. לא חסרים סרטים קלישאתיים וגם לא סרטי שמאלץ (נטפליקס מפגיזים אותנו), אבל חסרים סרטים כמו נשארים לחג. לפעמים צריך להביט מעבר לקלישאות.
הרי זה חלק משמעותי משביתת התסריטאים – הוודאות שבעתיד תסריטים ייכתבו על ידי AI ואחר כך ישופצו על ידי תסריטאים. לך תדע כמה סרטים כאלו כבר קיימים כיום, הרי יש המון סרטי זבל שלא עולים על הרדאר שלנו על כל סרט שכן.
האתגר המשמעותי של סרט שנכתב על ידי AI הוא שהכתיבה לא מספיקה – צריך גם צוות שיצלם אותו (במקרה של אנימציה זה יותר פשוט – כבר יש לא מעט סרטי אנימציה שהונפשו על ידי AI, בהחלט ייתכן שיש כאלו שגם נכתבו על ידי אחת). אבל קח מקום שבו אין את המחסום הזה – באמזון יש מחלה של ספרי AI, שנכתבו על ידי AI והועלו למכירה. הבעיה הזאת קיימת – השאלה היא רק האם מה שיותר גרוע בה זה זיופים של סופרים אמיתיים או ספרים שנועדו רק על מנת לרמות את האלגוריתם של אמזון בלי שאף אדם בכלל יקרא אותם.
הרי הוא יכול לכתוב גם תסריטים כמו צארלי קאופמן, כך שכל סרט הוא סרט AI. אז אני פשוט לא ממש מבין את הלוגיקה של נורטון. לקרוא לסרט קלישאתי ונוסחתי, סבבה. לקרוא לסרט אחלה אבל הוא סרט AI זו ביקורת לא עניינית לדעתי.
שאין רמז לנגיעות אישיות של הבמאי אלא רק או לפחות בעיקר התבססות על קלישאות שעבדו בעבר מסרטים אחרים. פחות ציור ויותר פסיפס מחומרים אחרים. לא שראיתי את הסרט הזה (למרות שכן ראיתי את נברסקה, הוא היה בסדר) אבל התפתח כאן דיון מעניין על יכולות ai. אראה ואבדוק אם הוא באמת כל כך נוסחאתי או אם זה משנה בכלל.
כמה נוסחאות ותת זאנרים ידועים (סרטי פנימייה, סרטי כריסמס, סרטי סבנטיז, סרטי צמד ששונא אחד את השני ועד סוף הסרט ירקם ביניהם קשר עמוק) ושובר חלק מהמוסכמות, משכלל ומעדכן חלק אחר ואת חלקן משאיר. הכל מבוצע בשיוף ואת ההרגשה המחממת והאנושית הזו קשה ליצור. לראיה- יצירות מעטות השנה, על ידי בני אנוש או מחשבים, גרמו לי להרגיש כך.
דיו על AI הוא נחמש אבל הוא חרוש והנקודות ממוחזרות, מה שלא הבנתי זה הקטע של לקרוא לסרט סבבה אבל AI. בעיני ביקורת מטופשת ולא עניינית.
או במילים אחרות, מטופשת תקראי לחברים שלך.
וכן, תרבות הדיון המזעזעת כאן התחילה ממך.
דעתי היא שהסרט הזה יכול להיווצר על ידי ai. אולי לא היום, אולי עוד שנתיים, אולי עוד חמש. זה לא משנה. אין בו שום דבר חדשני, יש בו רק עשייה טובה של סיפור נדוש. אם יש לך מה להגיד בלי להידרש ל״מחמאות״ אז מעולה, אם לא – אז כאמור, עצבים אפשר להוציא גם על החברים שלך.
אגיד זאת אחרת, אם מישי ודנינו הבינו, אז כנראה שהבעיה היא לא בי, אלא בך.
אם זה כזה קל לייצר סרט טוב כמו נשארים לחג, "קצת קיטש פה, קצת מוזיקה מדויקת שם." כמו שאתה אומר, אז ודאי זה יהיה קל לבמאי שחי בימינו ליצור כאלו עם כל הארסנל הטכנולוגי הפרוש בפניו, הרבה יותר מלAI בעוד 5 שנים אפילו. אז למה "נשארים לחג" מרגיש כמו עוף מוזר אפילו? יצאו בשנים האחרונות סרטי כריסמס פיל גוד או סתם שמאלץ קלישאתי, למה לא יצאו סרטים כמו "נשארים לחג"? אם היית טוען שאתה פשוט לא חושב שזה סרט טוב במיוחד הייתי מבין, זו דעתך. אבל כל הדיבור שלך על CHATGPT וAI הוא קשקוש ומעיד על בורות טכנולוגית והיגיון עקום.
אמרתי, זה סט טוב, בהחלט, אבל בוא לא נהפוך את זה לאיזה מופת. סרט טוב, עשוי נהדר,, משוחק נפלא אבל עם אפס חדשנות או ייחוד. זאת דעתי
ותרבות דיון לא תזיק לך
אלא על הטענה המגוכחת שזה סרט ai. מופת זו באמת מילה גדולה אבל זה סרט מצויין בעיני, בעיניך חמוד, אפשר להתווכח על זה. לרוב זה המטרה באתרי קולנוע. אבל הבאת טענה מקושקשת שזה ai תוך כדי שימוש בהיגיון עקום שאם יש קלישאות בסרט אז הchatgpt יכול ליצור סרט כזה בדיוק. אז למה אין כמעט סרטים כאלה? לספר לי שכמו רבים גם אתה עובד עם chatgpt לא מעניין ולא רלוונטי אם אתה לא עונה לשאלה שלי. אלא אם כן במסגרת העבודה יצרת סרט ברמה של נשארים לחג.
ולחנך מישהו על תרבות דיו אחרי שהשתמשת בביטוי ֿ״תגיד לחברים שלך״, give me a break.
יש לי מעט מאוד לתרום לחלק הענייני בדיון. אבל רק לגבי chatgpt, אני עובדת איתו (הגרסה בתשלום) בערך חצי שנה כבר, ואנשים קצת הפסיקו לדבר על סכנות הAI ונושאים שהיו מאוד חמים בזמנו, אבל בכללי אם אתה עוקב אחרי הגרסה הקנויה, רמת השיפור שלו די מבהילה/מדהימה.
אני אהיה מאוד מאוד מופתעת אם יקח לו 5 שנים כדי להגיע ליכולת של כתיבת סרט שעובד טוב על קהל.
ז"א נכון, הוא משתפר בקצב מטורף, אבל בסופו של דבר הוא תלוי במי שכותב את הפרומפט. צריך לכתוב פרומפטים מדוייקים מראש, ותמיד צריך לתקן את זה אחרי.
אני לא חושבת שבאמת הפסיקו לדבר על הסכנות (שיש) אבל אני חושבת שבכל הקשור להחלפת בני האדם בתפקיד – מבינים שזה לא כזה פשוט. עדיין יצטרכו את אנשי המקצוע, גם אם סל המיומנויות הנדרשות מהם ישתנה.
יש לי פוסט מוכן על הסרט הזה, אבל מכיוון שהדיון כאן כבר התחיל, אני אתרום שורה: לטעמי זאת גם חזרה לפורמה אחרי היציאה התמוהה הקודמת של פיין (הסרט ההוא על האנשים הקטנים), אבל גם רחוק מאוד מהשיאים של פיין. הסרט הקודם שפיין עשה עם ג'יאמטי ("דרכים צדדיות") הרבה יותר טוב. גם "נברסקה" טוב פי כמה מ"נשארים לחג".
דאווין ג'וי רנדולף כנראה תזכה באוסקר על תפקידה בסרט הזה. לטעמי בצדק. היא הדבר הכי טוב שיש כאן. השאר פחות זוהר.
הכי סרט חג מולד שיש, צפיתי בו עם אח שלי- כי הוא מאוד רצה לראות אותו- בבית, חודש או משהו אחרי ה-7 באוקטובר. היה מנחם ומריר וחמוד ומחמם לב. השחקן של הנער פשוט מקסים. היו רגעים מפתיעים של מודעות עצמית מצד התסריט- למשל, כשצריך להיפטר מחמש דמויות ופשוט מעיפים אותן עם מסוק קל מהעלילה. או כשפשוט מחליטים לשבור את הכללים הסיפוריים ולנסוע לבוסטון. הרעיון הקיטשי של חג המולד כחג צרוף של ילדות ותמימות בסרטים אחרים באמת משכנע כאן, בפנימייה הקרה והמנוכרת.
כמו כן, מזל שאין בארץ פנימיות כמעט. קונספט נוראי.
כמו כן, כל פעם מחדש אני שוכחת שחג המולד זאת חופשה של שבועיים שלמים. חנוכה נראה קצר פתאום.
לקראת סוף הסרט הבצק שלנו סיים לתפוח, והוא נאפה כשסיימנו את הסרט, והלכנו לאכול אותו עם חמאה וריבה ושמרנו גם שני כיכרות לשבת, וזה לחלוטין היה מה שצריך לעשות אחרי הסרט הזה.
הערה נוספת- בעיניי הסרט שמר פתח של אמביוולנטיות בנוגע לאב- ברור לנו למה הילד פיתח תסביכים עם הדימוי העצמי שלו בגלל האב ולמה הוא כועס על אמא שלו, ואולי הוא גם צודק שהוא מזכיר לה את האבא ובגלל זה היא מתקשה אתו. אבל הגרסה שלה בסרט מוצגת כאמת, למיטב הבנתי- האב אלים כלפיה, רכושני וקנאי. שזאת האמת הכי מרה שהילד מתקשה להתמודד איתה, והוא בטוח שזה משליך עליו, וזאת באמת הדרך המהירה להתדרדר לעבריינות קלה מהסוג שלו. אני לא חושבת שהמורה ממש מבין את זה, כלומר, נראה לי שלא, ושהוא אימץ את נקודת המבט של הילד באופן מוחלט. אבל לדעתי זה הוצג יפה.
בנוגע לפסקת הסיום- אני מתכוונת שיוצא שהילד שיקר, אבל מבחינתו אמר אמת. הוא באמת האמין בדברים שהוא אמר, זאת לא מניפולציה שהוא הפעיל בכוונה, אבל זה נובע מחוסר היכולת שלו להתמודד עם האמת. וגם האמא לא שיקרה, היא אמרה בדיוק את החלק של האמת שהילד לא מוכן לראות, והוא אמר את החלק שהיא לא מסוגלת לראות (כמה הוא עצמו נפגע ושהוא מרגיש שהיא דוחה אותו בגלל האבא). וזה חלק מהתמה של הסרט עם שקרים ואמת ועם הסיסמה הקלישאתית של התיכון הזה, שהבוגרים שלו הם "אנשי אמת". המורה משקר בסוף הסרט אבל גם קצת אומר אמת, כי הוא היה אומר לילד לבקר את האבא לו הוא היה צריך לבחור שוב (לכן אמרתי שבוודאות לא נקלט לו שזה מסכן את האימא במלוא הרצינות, ושהאופציה הכי גרועה עבור הילד זה אם אבא שלו היה פוגע פיזית באמא שלו). והוא גם רצה להתפטר, כמובן. הוא רצה לכתוב את הספר שלו.
בנוגע לקלישאות ולב של סרט- קלישאות נוצרו מהמציאות. הבעיה היא כשיוצרים חוזרים עליהן בלי לזכור בכלל על מה הן התבססו ואת הקשר שלהן למציאות. אני חושבת שהלב של הסרט הזה הוא בגלל שהוא זוכר טוב מאוד שקיימים במציאות מורים כאלה, שמוכרים את החמלה שלהם בשביל יושרה אינטלקטואלית מזויפת, או לפחות בקונפליקט כזה- האמת, לא פגשתי את זה בתיכונים בישראל, אבל באוניברסיטה לגמרי יש שיח כזה (בכלל, להרגשתי האוניברסיטה יכולה לקיים יחס אחד בלבד עם לבבות, וזה לנתח אותם לאחר המוות) וגם יש לי מרצה שמדבר ממש, ממש כמו המורה בסרט. רק שהוא תמיד מרחם עלינו בסוף עם הציונים וכן עבר את ההתפתחות הרגשית של המורה בסרט בשלב הרבה יותר מוקדם בחייו. ושקיימים נערים כאלה שהפנימו מכל מיני סיבות שהם רעים מטבעם ושסובלים מאלימות במשפחה ומכל מיני צרות גם אם הם עשירים. זה דמיוני שהמורה והתלמיד ידברו ביניהם על כל זה במסגרת זמן תחומה של שבועיים (ראיתי קשרים יפים בין מורים ותלמידים במציאות, הם בנו אותם במשך שנים), אבל זאת תבנית עלילתית לחשוף בה את שתי הדמויות המספיק מציאותיות האלה, וגם את הטבחית. מה שכנראה היה קורה במציאות, במקסימום, זה שהם היו מצליחים לראות אחד בשני את המורכבויות בגלל הזמן הממושך שהם בילו ביחד, אבל לא באמת מצליחים להגיד אחד לשני כלום עמוק על זה.
בקיצור, ההתרחשויות בסרט היו בתבנית קולנועית מופרכת מיסודה, ומודעת למופרכות הזאת, אבל הדמויות היו אמיתיות והרגשות שלהם היו אמיתיים. גם הרבה כותבים אנושיים כותבים תסריטים שמשתמשים היטב בתבניות ולא נראה שפגשו אי פעם בני אדם אמיתיים. יש אנשים שהם הורים ולא יודעים לכתוב סצנות עם ילדים. יש בני אדם שכותבים באופן מכני (ומוציאים סרטים וספרים ומרוויחים עליהם כסף. חזק מאוד במותחנים ורומנים רומנטיים), ואותם AI יכול לחקות. ייקח לו הרבה זמן להצליח לחקות כישרון כתיבה ואנושיות, אם אי פעם.
(אגב, בארבעה חודשים, בתבנית הקולנועית האינטנסיבית שצה"ל החליט לשים אותנו בה, כלומר קורס יסוד בתנאי בסיס סגור, עשרים ושתיים בנות ואני דווקא עברנו תהליכים מרשימים מאוד, וקלישאתיים להפליא- כולל בוגרת בית יעקב המאמינה האדוקה שהייתה החברה הכי טובה של התל אביבית האתאיסטית חובבת המועדונים, שקראנו להן "אחדות ישראל", אבל הן כמובן היו מורכבות בהרבה מזה. בין השאר עודדנו באופן פעיל את אחת הבנות (לא אחדות ישראל) להיפרד מהחבר הבלתי נסבל שלה ולעבור לגור עם אחותה, ואת השנייה לגלות סוף סוף למשפחה המורחבת שהיא עזבה את הבית וניתקה קשר עם אמא שלה. פשוט ממש רצינו לישון לילות שלמים. אבל שבועיים זה קצר מדי.)
מישהו ששירת עם אח שלי בצבא (צנחנים) נסע ליפן בטיול הגדול והתאהב שם במקומית. אחרי שנתיים רצופות של מגורים איתה ביפן הוא הביא אותה לראשונה לביקור בארץ… בדיוק בזמן למלחמת לבנון השנייה. אז בזמן שהוא מסכן את חייו מול החזבאללה הוא ישר נקרא למילואים ובת זוגו היפנית שלא יודעת עברית וסובלת מהלם תרבות רציני, לפתע תקועה בעיר מופגזת כלשהי בצפון (נראה לי זאת הייתה נהריה) בדירה קטנה יחד עם אמא שלו, המרוקאית הסטריאוטיפית, שלא יודעת יפנית – ושתיהן לא דוברות אנגלית. ועד סוף המלחמה הן איכשהו נהיו חברות הכי טובות.
איך הבנאדם הזה לא הציע את הסיפור הזה איזשהו תסריטאי שעושה מזה סרט פיל גוד אבל טיפה עצוב שנהיה להיט בקרב בקהל ומועמד לאופיר אב לא זוכה – נשגב מבינתי.
אני לא יודעת אם סיימת בשאלה רטורית או בהזמנה לדיון, אז אענה לך בכל זאת
אני חושבת שזה סיפור לא אטרקטיבי לתסריט מסיבות של הבניה תרבותית. בחו״ל במערב תסריט כזה פחות רלוונטי כי הקטע הזה של חיילים לא מעורר עניין או סנטימנט חיובי, והסיטואציה של יצא למלחמה ולכן היא נתקעה פשוט לא רלוונטי לחיי היומיום שלהם.
חול שאולי יוצא דוםן מהבחינה הזו עשוי להיות למשל הודו (אולי גם איראן?) ולא אתפלא אם מישהו כבר עשה סרט הודי על כלה וחמה שתקועות באותו בית ולא מדברות את אותה שפה. זה די מתאים לקונטקסט התרבותי שם, כי לא כולם דוברים את אותה שפה, וכלות מגיעות לפני החתונה או מייד אחריה לבית ההורים של החתן- במשפחות מסורתיות בכל מקרה.
אולי זה היה יכול להיות סרט יפני, כי להם זו סיטואציה משוגעת, אבל אז הבעיה שאיך תעשה סרט בשפה שהקהל שלך לא מבין.
לגבי ישראל, אני חושבת שיש שני מכשולים בסיםור כזה: ישראל היא חברה די שמרנית. אם תחשוב על סרטי אורח מחו״ל שנתקע פה ומתאהב, אפילו בסרטי להטבק הם בדרך כלל יהודים. פחות עפים אצלינו על סיפורי התבוללות.
המכשול השני קצת יותר מורכב ובאותה מידה פשוט: אנחנו חברה שמאוד צוברת סיפורי אבסורד. כקולקטיב, הרבה מהחוויות של הרבה מהאזרחים (לפחות חילונים ודתיים לאומיים) עוברים מסלול של בית ספר, צבא/שירו״ל/ טיול אחרי צבא עם מלא ישראלים, סמים, טרקים, נופים ואוכלוסיה שונה מאוד שלא דוברת אנגלית ואוניברסיטה בגיל פחות צעיר. בין לבין אנחנו חיים במדינה למודת קרבות, מה שמוציא מכולנו עוד אפיזודות משונות במרחב הציבורי והפרטי.
ואני יכולה לשלוף בקלות יחסית כל מיני סצינות מצחיקות מוזרות סביב כל אחד מהדברים האלו, לכן נראה לי שתסריטאי ממוצע לא צריך השראה מהסיפור המשונה של מישהו. כניראה שיש לו מספיק משלו
בכל מפגש אינטרנטי בין שני אנשים או בהגעה של מישהו לקהילה אינטרנטית חדשה לו, בין אם מעורבים במצב ישראלים או לא, יש פוטנציאל לאבסורד, ואפילו אם נותנים מגבלה שמחייבת איזו נוכחות של ישראל או יהדות בסיפור יש מספיק אבסורד. (מה קורה כשישראלי מכיר אמריקאית באינטרנט ונדלק עליה אבל אז מגלה שהיא אנטישמית אבל אז מגלה שדווקא אליו היא כן נחמדה למרות שהיא יודעת שהוא ישראלי? מה קורה כשאמריקאית מפרסמת תוכן נגד ישראל במלחמה וישראלי פונה אליה ואומר שהוא ישראלי ומכיר מישהו שאיבד את החבר הכי טוב שלו בטבח החמאס ולרגע נראה שהכול בסדר ביניהם אבל אחרי כמה ימים היא חוסמת אותו בגלל משהו אחר לחלוטין?)
הסיפור עם החברה היפנית דווקא נשמע לי בדיוק בשלב ההזוי מדי שיגרום לבמאי ישראלי לחשוב שלא כדאי. יש את הסרט של עמוס גיתאי על אמריקאית/ צרפתייה, לא זוכרת בדיוק, שמגיעה לארץ בדיוק בהתנתקות. זה לא שזאת טכניקת הזרה שהקולנוע הישראלי לא משתמש בה, אבל יפנים וישראלים זה ניגוד כל כך קיצוני (ושמעתי ישירות מזוגות של ישראלים ויפנים שהכרתי), וכל כך מועד ליפול לקלישאות סרות טעם עד גזעניות, שזה פשוט נשמע עסק שלא כדאי להסתבך אתו. כשהכניסו ילד סיני ב"נודל" או מאסטר יפני ב"סיפור גדול" זה ממש הלך על הקצה לא ליפול לסטריאוטיפים, דמות ראשית יפנית זה הרבה יותר קשה.
בנוגע לסיפורי התבוללות: זה לא מה שעמד במרכז אהבה קולומביאנית של רשף לוי? והיה גם עלילת משנה בלהיות איתה של אסי עזר? או היה החלק הקומי של מבצע סבתא? סרטים בידוריים בכוונה, לא סרטים רציניים על מערכות יחסים בין ערבים ויהודים שיש המון, כמו ערבים רוקדים וחצוצרה בוואדי ואננדה של דנה מודן ובעצם גם עבודה ערבית- שאפילו כאן חינוכית הוסיפה לרזומה שלה לאחרונה סיפור אהבה בין נער ערבי ונערה יהודייה- וגם סרט ישראלי אחד שראיתי על מערכת יחסים בין דרוזי ויהודייה. מה גם שבשביל הקומיות של העלילה זה לא רלוונטי כל כך האם הבחורה היפנית תסכים להתגייר בהמשך או לא והאם הילדים של הישראלי יוולדו יהודים או יתגיירו אחר כך, הפערים הם לא דתיים (זה רלוונטי אם שני בני הזוג ישראלים, או לפחות אמריקאית וישראלי), אלא שפתיים ותרבותיים. ומלחמה ברקע והפצצות בצפון.
ושאני מתכוונת כמה קשה לא ליפול לקלישאות- פעם עבדתי בצהרון שהיה בו ילד יפני-ישראלי, וכשעזבתי אמא שלו הודתה לי מאוד שעזרתי לו עם השיעורים (כל ילד צריך מבוגר אחד שיגיד לו שהשיעורים האלה אידיוטיים והוא יכול לעשות את זה לבד, הוא יותר חכם מזה), קדה לי קידה עמוקה ונתנה לי עגור אוריגאמי. היא ידעה שזה לא נהוג בישראל, כמובן, אבל היא בחרה לעשות את זה. זה יכול להיות רגע אנושי ומפתיע ומעלה חיוך, כמו שזה היה במציאות, ויכול להיות סטריאוטיפי ומגעיל. אבל זה מאתגר וקשה לכתוב ולביים דבר כזה. בטח סרט שלם כזה.
בעצם, בדקתי והיא נתנה לי שלושה עגורים. שמרתי אותם. אני לא יודעת אם זה אומר משהו סמלי.
ואם כמובן ההערה הייתה לשנאוצר אז כן, מסכימה לגמרי. נשמע כמו סרט מקסים.
בנוגע לטירונות וקורס היסוד- ארבעה חודשים רוויים בסיפורים מספיק לסדרה מאוד עמוסה, ושינויים מאוד גדולים שהבנות עברו, כי משהו במסגרת הזאת גרם לכולן לספר המון על עצמן ועל החיים שלהן, בפעם הראשונה מחוץ למסגרת החיים הרגילה שלהן, לקבל פרספקטיבה אחרת ולהיעזר בניסיון החיים של האחרות (מסתבר שאנשים עוברים חיים מרתקים עד גיל 19, אם רק עוצרים להסתכל על זה מבחוץ), והתנאים הקיצוניים של בסיס סגור הכריחו אותן לבקש עזרה, שגם פתאום הייתה נגישה ודי לגיטימית- ת"ש, קב"נים, סתם אנשים מסביב שצריכים לשרוד ביחד. ולכן יש לי ביקורת עצומה כלפי צה"ל וכלפי החיל שלי בפרט, אבל לפעמים המסגרת הזאת יכולה, עם קצת מזל וניסים, לטלטל אנשים צעירים באופן חיובי, ודווקא לא את אלה שמסומנים כמקרי ת"ש סופניים לתל השומר.
אבל אם ההערה אליי, אני יכולה להבין למה זה נשמע כמו מילואים…
נראה סרט לא שיא המקורי אבל עם הרגישויות המצחיקות מרירות של פיין.
וחוץ מזה, אחרי election הפנומנל הדיע הזמן לעוד סרט תיכון של פיין, עם מורה ממורמר (אבל הפעם נראה שבלי תלמידים בלתי כמו טרייסי פליק). וזה אחלה קונספט אמריקאי קומדיה על התלמידים שנשארים בבית ספר בחופשת החג כי אין להם לאן לחזור.
למה לא "הממשיכים"?
(ל"ת)
הממשיכים? אם כבר השאריות, העזובים, התקועים. איפה יש פה אלמנט של המשכיות?
הלימודים לא ממשיכים, כולם חוזרים הביתה והם נשארים.
במובן של "המורה שממשיך ללמד והתלמיד שממשיך ללמוד חרף רצונם".
(ל"ת)
ממה שהבנתי מהפרמיס החורה משגיח על התלמידים ולא ממש מלמד, אולי מחנך אבל זה שונה. בכל מקרה הממשיכים לא שם מתאים וטוב בעיני, עדיף כבר נשארים לחג .
(ל"ת)
נשארים לחג זה לא שם רע, אבל מזכיר קצת את הארי פוטר.
(ל"ת)
שם גנרי פשוט יותר טוב מהממשיכים שלא לגמרי קשור לסרט. איך השם מזכיר לך את הארי פוטר?
(ל"ת)
לי השם מזכיר נשארים כיתה
(ל"ת)
זה מזכיר את הארי פוטר כשהוא נשאר בחג המולד בהוגוורטס כי הוא לא רוצה לחזור לדודים המניאקים שלו.
(ל"ת)
אלכסנדר פיין ממשיך להיות אחד מהבמאים האמריקאיים הנוכחיים האהובים עלי,
כזה שכל סרט שלו ימצא מקום אצלי. אני כל כך אוהב את המרירות והרעילות של הדמויות שלו, כמו הפגמים והפגיעות. והתזמון קומי יבש מושלם שלו. והצילומי שלג האלו מדהימים.
ולכבוד סרט חדש את הטייק שלי על דירוג סרטי פיין
1. נברסקה
2. Election
3. דרכים צדדיות
4. האזרחית רות
5. The holdovers
6. אודות שמידט
7. Downsizing
8. היורשים
השלישיה שלי, בסדר יורד:
דרכים צדדיות, היורשים ואודות שמידט. האחרים בסדר עד לא משהו, ולהגיד שהיורשים פחות טוב מלחיות בקטן זה פשוט בלתי נסלח. החטא היחיד של היורשים זה שהוא די מועתק מגרייס איננה.
לא נורא , לא אכפת לי אם תסלח לי.
חושב שdownsizing סרט מעולה שלא מגיע לו המטח הצונן שחטף. גם היורשים אחלה סרט, באמת שאני אוהב את כל סרטי פיין. היה חסר לי מהפלפל הפייני הדוקרני האופייני, קלוני לא עובר לי משהו כשהוא משחק מחוץ לטייפ והצילום לא משהו, בטח יחסית לסרטיו האחרים. אבל שוב, סרט אחלה סרט, בעיקר התסריט .
אני לא חושב שזה סרט רע.
אני כן חושב שזה סרט שלא יודע מה הוא רוצה להיות.
הפיצול אישיות שלו ניכר, אבל עדיין יש בו יותר דברים לאהוב מהיורשנם לדעתי.
ולו בשביל הונג צאו בתפקידה הטוב ביותר (היא עדיין לא הגיעה לגבהים של הסרט הזה, בטח שלא בלוויתן). לפעמים אני אוהב סרט שמתארך ומשנה קצת כיוון ואין לו את המבנה הכי קלאסי, כל עוד הוא לא משעמם אותי כמו היו זמנים בהוליווד.
היורשים היה ממש טוב לדעתי. דאונסייזינג גם טוב בבסיסו, פשוט ארוך מדי ונמרח.
(ל"ת)
אגב, לא ברור לי איך פיין לא במעמד של ווס אנדרסון (שלדעתי פיין טוב ממנו בהרבה). אולי כי הוא פחות מנייריסטי
(ל"ת)
במילה אחת: סינמטוגרפיה.
כי השוטים בסרטים של פיין לא נראים כמו תמונות יפהפיות שרק בא לך למסגר ולתלות במוזיאון.
נשמע מוזיאון קיטש.
(ל"ת)
ואם כבר הייתי מחליף את המילה אחת בעיצוב הפקה ותלבושות
(ל"ת)
עיצוב הפקה ותלבושות בלבד לא יכולים להשיג שוטים סימטריים/עגולים יפהפיים כאלה.
(ל"ת)
גם סינמטוגרפיה לא יכול להשיג לבד את השוטים האלה של ווס. בכל מקרה בעיני יש בהם יותר מדי קיטש ומלאכותיות יתר כדי שארצה למסגר על קיר. אבל יש הרבה במאים שמוציאים סרטים עם פריימים הרבה יוצר מדהימים מאנרסון ולא מקבלים כזו אהבה. אז להגיד סינמטוגרפיהמזה לא מספיק. צריך לסיין שאסתטיקת הקיטש המנייריסטית מצליחה ללכוד קהל רב, באופן שמזכיר קצת את ברטון של פעם עם העיצוב הגותי הקיטש שלו.
(ל"ת)
נראה לי שגם
הסרטים של פיין הם יותר סרטי בית ציוני אמריקה כאלה; אודות שמידט הוא בפירוש סרט דודות, גם אם סרט דודות איכותי יותר מהרגיל, בעוד שווס נתפס כאינדי ואלטרנטיבי יותר מפיין (שגם עליו יש תווית איכות, אבל קצת פחות ״צעירה״.) הסרטים של פיין די רגילים בסך הכול; באף אחד מהם אין את ה-whatthefuckness של משפחת טננבאום, המגע הרך של מר שועל או תהומות הרגש המזוקק ישר לווריד של ממלכת אור הירח – אפילו האקסית האחרונה שלי, שהיא די וולגרית ומחוספסת, תמיד הייתה נמסה ממנו.
מלאכותיות? לאנדרסון יש גם הרבה סרטים שבאופן מפתיע מבוססים על לוקיישנים לגמרי אמיתיים עם כמות גדולה של צילומי חוץ.
יש לו סגנון לתפוס את זה במצלמה בצורה ייחודית לו.
ובכנות, לא מבין את ההשוואה לאלכסנדר פיין. השוואה שעושה עוול לשני היוצרים.
לא ממש השוויתי, טענתי שחבל שלפיין אין מעמד מיינסטרימי כמו לאנדרסון.
ולא טענתי שהלוקיישנים לא אמיתיים, אבל עדיין מלאכותיות. זה חלק מהקטע שלו, בעיקר בסרטים כמו אסטרואיד סיטי ואנתולוגיית רואלד דאל שלו שעוסקת באופן מאד מטא בסטוריטלינג (הזכיר חי קצת את אנה קארנינה של גו רייט). כן יש לו סגנון לתפוס את זה במצלמה אבל לא הייתי מצמם את זה למילה אחת כמו שאסתטיקה עשה. הפריימים שלו מאד מבוססי עיצוב הפקה ותלבושות גם כשהם בלוקיישנים אמיתיים (ולא חללים פנימיים או מודלים מינאטוריים כמו מלון בודפשט).
בכל מקרה שניהם טובים בדרכים שונות , פשוט בעיני הסגנון של אנדרסון גרם לו להפוך לסופרסטאר.
סרט מעולה. בהחלט קייס חזק לסרט השנה וחובת צפייה.
(ל"ת)
מקסים
מצולם יפה, משוחק נהדר, כתוב מצוין עם דמויות אמינות ומעניינות, מחמם לב ומרגש אבל לא נופל לקיטש.
כיף לראות סרט כזה עשוי כל כך טוב
סקט קטן ומקסים
לא דרמה גדולה אבל בהחלט אנושי וחם מספיק בשביל להשאיר חותם כלשהו על הצופה.
הבימוי של אלכסנדר פיין פנטסטי רוב הזמן. קצת הפריעו לי כל ה-dissolve-ים שלא הצלחתי להתרגל אליהם בכלל וקצת פגעו בעוצמתן של כמה סצינות אבל זה הרגיש כמו בחירה אומנותית שאני אישית לא מתחבר אליה יותר מאשר בימוי לא טוב. העריכה באופן כללי גם הרגישה לי מאוד מאוד מזורזת וחתכה שוטים מוקדם מדי, כמעט תמיד. ברמה שבסיקוונסים של מונטאז' זה עושה כאב ראש כי אי אפשר להספיק לקלוט על מה אני מסתכל לפני שחותכים לשוט הבא ובסצינות דרמתיות אני מתחיל להרגיש את העוצמה של הרגשות שלי מתקרבת לפיק אבל הופ – מצטער, עברנו כבר לסצינה הבאה. אבל חוץ מהעריכה הבעייתית אלכסנדר פיין מצטיין פה בצילום חכם ואפקטיבי מאוד, שימוש כבד אבל עדין ויפה במוזיקה ושירים, בימוי שחקנים משובח ובכלל אווירה מאוד נעימה ההולמת את הסיפור.
אני קצת חלוק בדעתי לגבי התסריט. מצד אחד, יש פה אסופת דמויות שאני ממש אוהב. לאורך כל הסרט ליוותה אותי ההרגשה שאני רוצה להיום שם, עם הדמויות האלה, לדבר איתן, לדסקס איתן נושאים, לחבק ולנחם אותן וגם לצחוק איתן. הדיאלוגים, גם אם לא ריאליסטיים במיוחד, מאוד מרשימים ב-eloquence שלהן (שלהם?) והיה ממש כיף להקשיב להן. וכבונוס, זה אחד הסרטים הכי מצחיקים של השנה. הדרמה עובדת והיחסים והכימיה בין הדמויות מעניינות וכתובות היטב. ומה שמעניין הוא שהסרט לוקח את הזמן עם פיתוח הדמויות ויצירת החיבור ביניהן, מה שהופך את הפן הזה בסיפור לאמין ומרגש הרבה יותר.
מצד שני, לסרט יש בעיה חמורה של דמויות שמסבירות דברים שכל שאר הדמויות בסצינה כבר יודעות רק בשביל שגם לנו יהיה את המידע. לפעמים בשימוש עודף במשפטים שאני שונא כמו 'הרי אתה כבר יודע ש–' ולפעמים בלי ניסיון לייפות את זה אפילו. אחד הרגעים המוגזמים היה כששתי דמויות נפגשות ואחת שואלת את השנייה 'את זוכרת אותי?', השנייה עונה לה ש-'כן, ברור שאני זוכרת'. ואז הראשונה משיבה עם 'כן, נפגשנו לפני ככה וככה במקום ההוא'. היא הרגע אמרה לך שהיא זוכרת! מי מדבר ככה? העניין המעיק הוא שברוב המקרים האלו היה אפשר בקלי קלות להכניס את המידע הזה בצורה מעודנת ואמינה יותר ובמקרים רבים גם לא היה צריך את המידע הזה בכלל. זה בסדר שאנחנו לא מבינים את התמונה במלואה לפעמים, אפשר להסתפק בלדעת ששתי הדמויות נפגשו פעם בעבר, לא צריך לשמוע עכשיו את הסיפור הספציפי כשאין לזה שום קשר לשאר הסרט וכשזה לא נכנס לשיחה בצורה טבעית.
הסרט לפעמים מתפזר על פני יותר מדי סצינות. מידע המועבר בשלוש סצינות שונות היה יכול בקלות להיכלל בסצינה ארוכה טובה אחת. היה אפשר גם לוותר על חלק נכבד מהדמויות המופיעות בסרט (לשם מה היה צריך את כל ארבעת הילדים האחרים אם הם הולכים להיעלם מהר מאוד ובלי להשאיר אימפקט כלשהו על כלום?).
אהבתי את ההתעסקות ב-"פחד" של המורה (פאול ג'יאמאטי) מנשים ומהחוסר ביטחון שלו. קצת חבל ששאר הדמויות נהיו כאלה insightful פתאום ולא מפסיקות להגדיר לנו את הבעיות שלו במילים למקרה ולא נבין בעצמנו (אני חושב שהיינו עולים על מה שקורה לו בראש גם בלי שהטבחית והסטודנט יגידו לו את זה כל סצינה שנייה). זה לא שהעולם הפנימי שלו המוצג בסרט כזה מורכב או מסובך להעברה (וזו לא תלונה).
בכל זאת, עם מגרעותיו, זו דרמה טובה.
אם כי הייתי שמח אם את ה-10-15 דקות אחרונות היו משכתבים ומצלמים מחדש כי הן זולגות לתחום הקיטש באופן מאוד קשה לצפייה (גם תסריטאית וגם קצת בבימוי). או שאפשר לוותר עליהן לגמרי, שום נזק לא היה קורה. אם כבר אז להיפך.
סרט AI
HI CHAT GPT
HI
CAN YOU CREATE A 2 HOUR MOVIE ABOUT A LONELY UNMARRIED, ELDERLY AND HATED TEACHER WHO HAS TO STAY FOR CHRISTMAS WITH A LONELY STUDENT , WHO'S NEGLECTED BY HIS FAMILY.
OH, AND DON'T FORGET A BLACK GIRL
AND THE CHRISTMAS SONGS, DON'T FORGET THE CHRISTMAS SONGS
אז זהו, זה הסרט הזה. או איך שאני קורא לסרטים כאלה מהיום.
סרט AI
אם ככה נראים סרטי ai אז העתיד של הקולנוע בידיים טובות
(ל"ת)
לעזאזל, אתה מנסה לגרום לי לתמוך ב-AI?
(ל"ת)
וואו, כל כך לא
(ל"ת)
לא אמרתי שזה לא סרט טוב
הוא באמת אחלה, אבל אין בו שום דבר מבריק או חדשני. הוא לוקח קלישאות עושה אותם מעולה
סרט AI טוב, זה מה שזה
חדשני לא
אבל בהחלט מבריק. יותר משהוא שנון באופן כלשהו, הוא מצליח לראות מעבר לקלישאות ולהיות מלא בלב. מדי פעם סרט לא צריך להיות משהו חדש, אלא פשוט לעשות משהו ישן ממש טוב. כלומר, אם אתה כל כך בטוח בכך, קח את הפרומפט, לך לצ'אט GPT ותראה מה יצא. הטכנולוגיה שם וחינמית.
אבל זה לא יביא את זה – כי מדי פעם צריך לב עצום והכרה עם האנושות, ולא רק עם קלישאות – וזה חלק קטן ממה שעושה את "נשארים לחג" סרט פשוט נהדר.
בנוסף, AI בטוח לא יכול לעשות שחזור תקופתי ושחזור של טכניקות צילום מהסבנטיז כמו הסרט הזה.
וזה עוד לפני שנכנסים להאם התסריט הזה טוב (התסריט הזה לא טוב. הוא מעולה).
יש המוני סרטים חדשניים מעפנים וסרטים לא חדשניים (שזה רוב הסרטים) מדהימים.
זו דרך ממש צרה לבחון סרטים בעיניי.
אם זה סרט כל כך ai שקל לייצר לדבריך, למה אין עוד סרטים מקסימים כאלה.
למה הוא מרגיש יוצא דופן באקלים הקולנועי של ימינו. לא חסרים סרטים קלישאתיים וגם לא סרטי שמאלץ (נטפליקס מפגיזים אותנו), אבל חסרים סרטים כמו נשארים לחג. לפעמים צריך להביט מעבר לקלישאות.
כן.. בקשר לזה
https://www.youtube.com/watch?v=mybDKVPDobE
בקשר למה? מה הסרטון הזה מוכיח בדיוק? זה סרט ברמה של נשארים בחג?
מישהו אמר שCHATGPT לא קיים? הנקודה שלך לא ברורה
אפשר להשתמש ב ai כדי ליצור תסריט הגיוני (והוראות בימוי) עם מסר וניואנסים זאת הנקודה
בכנות יצא להם לא רע. למרות שהai "בחר" בטקטיקה שתאפשר לו לכתוב כמה שפחות.
זו לא הנקודה. שאלתי אם זה סרט ai למה אין עוד 50 כאלה שנה?
לא צריך כל מיני ניסויי chat gpt בשביל להוכיח. ֿ(ובכנות יצא להם לא רע אבל גם לא ממש טוב. סתם סרטון)
מאיפה אתה יודע?
הרי זה חלק משמעותי משביתת התסריטאים – הוודאות שבעתיד תסריטים ייכתבו על ידי AI ואחר כך ישופצו על ידי תסריטאים. לך תדע כמה סרטים כאלו כבר קיימים כיום, הרי יש המון סרטי זבל שלא עולים על הרדאר שלנו על כל סרט שכן.
האתגר המשמעותי של סרט שנכתב על ידי AI הוא שהכתיבה לא מספיקה – צריך גם צוות שיצלם אותו (במקרה של אנימציה זה יותר פשוט – כבר יש לא מעט סרטי אנימציה שהונפשו על ידי AI, בהחלט ייתכן שיש כאלו שגם נכתבו על ידי אחת). אבל קח מקום שבו אין את המחסום הזה – באמזון יש מחלה של ספרי AI, שנכתבו על ידי AI והועלו למכירה. הבעיה הזאת קיימת – השאלה היא רק האם מה שיותר גרוע בה זה זיופים של סופרים אמיתיים או ספרים שנועדו רק על מנת לרמות את האלגוריתם של אמזון בלי שאף אדם בכלל יקרא אותם.
בהנחה שזה נכון, איך זה עושה דווקא את הסרט הזה לסרט AI.
הרי הוא יכול לכתוב גם תסריטים כמו צארלי קאופמן, כך שכל סרט הוא סרט AI. אז אני פשוט לא ממש מבין את הלוגיקה של נורטון. לקרוא לסרט קלישאתי ונוסחתי, סבבה. לקרוא לסרט אחלה אבל הוא סרט AI זו ביקורת לא עניינית לדעתי.
אני מניח שהכוונה
שאין רמז לנגיעות אישיות של הבמאי אלא רק או לפחות בעיקר התבססות על קלישאות שעבדו בעבר מסרטים אחרים. פחות ציור ויותר פסיפס מחומרים אחרים. לא שראיתי את הסרט הזה (למרות שכן ראיתי את נברסקה, הוא היה בסדר) אבל התפתח כאן דיון מעניין על יכולות ai. אראה ואבדוק אם הוא באמת כל כך נוסחאתי או אם זה משנה בכלל.
זה מרגיש כמו סרט שחבורת בני אנוש מאד אנושיים יצרו, שבאופן מודע מתבסס על
כמה נוסחאות ותת זאנרים ידועים (סרטי פנימייה, סרטי כריסמס, סרטי סבנטיז, סרטי צמד ששונא אחד את השני ועד סוף הסרט ירקם ביניהם קשר עמוק) ושובר חלק מהמוסכמות, משכלל ומעדכן חלק אחר ואת חלקן משאיר. הכל מבוצע בשיוף ואת ההרגשה המחממת והאנושית הזו קשה ליצור. לראיה- יצירות מעטות השנה, על ידי בני אנוש או מחשבים, גרמו לי להרגיש כך.
דיו על AI הוא נחמש אבל הוא חרוש והנקודות ממוחזרות, מה שלא הבנתי זה הקטע של לקרוא לסרט סבבה אבל AI. בעיני ביקורת מטופשת ולא עניינית.
חשבתי שהקרקר אמר לך להפסיק, לא?
או במילים אחרות, מטופשת תקראי לחברים שלך.
וכן, תרבות הדיון המזעזעת כאן התחילה ממך.
דעתי היא שהסרט הזה יכול להיווצר על ידי ai. אולי לא היום, אולי עוד שנתיים, אולי עוד חמש. זה לא משנה. אין בו שום דבר חדשני, יש בו רק עשייה טובה של סיפור נדוש. אם יש לך מה להגיד בלי להידרש ל״מחמאות״ אז מעולה, אם לא – אז כאמור, עצבים אפשר להוציא גם על החברים שלך.
אגיד זאת אחרת, אם מישי ודנינו הבינו, אז כנראה שהבעיה היא לא בי, אלא בך.
אמרתי לכם להפסיק
אבל רנדל לא הגיב אלייך, אלא למגיב אחר. וזה שרנדל משתמש במילים כמו "ביקורת מטופשת" לא אומר שהצעד הבא צריך להיות "מטופשת תקראי לחברים שלך".
אני נורא אשמח לתת לשניכם לדבר בדף הזה כל עוד זה לא אחד עם השני, אבל אם נראה שאתם לא מצליחים אז אני כן אמחוק את התגובות הבאות שלכם. בבקשה די.
לא חושב ש ai יכול ליצור את זה היום
כן חושב שהוא יוכל עוד חמש שנים ככה. גם 'לב' זה לא דבר שכל כך קשה לעשות. קצת קיטש פה, קצת מוזיקה מדויקת שם.
כאמור, אני באמת חושב שזה סרט טוב, אבל הוא סרט נוסחה וסרט נוסחה הוא סרט AI
ואני מסכים לחלוטין שהרבה סרטי נוסחה, טובים בהרבה מהרבה סרטי 'לא נוסחה' בלי שום ספק. הנה רק השבוע ראיתי סרט לא נוסחה ישן בשם 'the devil's' . היה רע
שוב הלוגיקה שלך פגומה (אני מקווה שזו של הAI תהיה יותר טובה).
אם זה כזה קל לייצר סרט טוב כמו נשארים לחג, "קצת קיטש פה, קצת מוזיקה מדויקת שם." כמו שאתה אומר, אז ודאי זה יהיה קל לבמאי שחי בימינו ליצור כאלו עם כל הארסנל הטכנולוגי הפרוש בפניו, הרבה יותר מלAI בעוד 5 שנים אפילו. אז למה "נשארים לחג" מרגיש כמו עוף מוזר אפילו? יצאו בשנים האחרונות סרטי כריסמס פיל גוד או סתם שמאלץ קלישאתי, למה לא יצאו סרטים כמו "נשארים לחג"? אם היית טוען שאתה פשוט לא חושב שזה סרט טוב במיוחד הייתי מבין, זו דעתך. אבל כל הדיבור שלך על CHATGPT וAI הוא קשקוש ומעיד על בורות טכנולוגית והיגיון עקום.
הגיון עקום תגיד לחברים שלך, כן?
אני עובד עם chat gpt ברמה היום יומית
אמרתי, זה סט טוב, בהחלט, אבל בוא לא נהפוך את זה לאיזה מופת. סרט טוב, עשוי נהדר,, משוחק נפלא אבל עם אפס חדשנות או ייחוד. זאת דעתי
ותרבות דיון לא תזיק לך
אבל הדיון הוא לא על טיב הסרט
אלא על הטענה המגוכחת שזה סרט ai. מופת זו באמת מילה גדולה אבל זה סרט מצויין בעיני, בעיניך חמוד, אפשר להתווכח על זה. לרוב זה המטרה באתרי קולנוע. אבל הבאת טענה מקושקשת שזה ai תוך כדי שימוש בהיגיון עקום שאם יש קלישאות בסרט אז הchatgpt יכול ליצור סרט כזה בדיוק. אז למה אין כמעט סרטים כאלה? לספר לי שכמו רבים גם אתה עובד עם chatgpt לא מעניין ולא רלוונטי אם אתה לא עונה לשאלה שלי. אלא אם כן במסגרת העבודה יצרת סרט ברמה של נשארים לחג.
ולחנך מישהו על תרבות דיו אחרי שהשתמשת בביטוי ֿ״תגיד לחברים שלך״, give me a break.
בואו נרגע כולנו פשוט וזה יהיה יותר נחמד
(ל"ת)
לא ראיתי את הסרט אז
יש לי מעט מאוד לתרום לחלק הענייני בדיון. אבל רק לגבי chatgpt, אני עובדת איתו (הגרסה בתשלום) בערך חצי שנה כבר, ואנשים קצת הפסיקו לדבר על סכנות הAI ונושאים שהיו מאוד חמים בזמנו, אבל בכללי אם אתה עוקב אחרי הגרסה הקנויה, רמת השיפור שלו די מבהילה/מדהימה.
אני אהיה מאוד מאוד מופתעת אם יקח לו 5 שנים כדי להגיע ליכולת של כתיבת סרט שעובד טוב על קהל.
כן ולא
ז"א נכון, הוא משתפר בקצב מטורף, אבל בסופו של דבר הוא תלוי במי שכותב את הפרומפט. צריך לכתוב פרומפטים מדוייקים מראש, ותמיד צריך לתקן את זה אחרי.
אני לא חושבת שבאמת הפסיקו לדבר על הסכנות (שיש) אבל אני חושבת שבכל הקשור להחלפת בני האדם בתפקיד – מבינים שזה לא כזה פשוט. עדיין יצטרכו את אנשי המקצוע, גם אם סל המיומנויות הנדרשות מהם ישתנה.
הערה משלי
יש לי פוסט מוכן על הסרט הזה, אבל מכיוון שהדיון כאן כבר התחיל, אני אתרום שורה: לטעמי זאת גם חזרה לפורמה אחרי היציאה התמוהה הקודמת של פיין (הסרט ההוא על האנשים הקטנים), אבל גם רחוק מאוד מהשיאים של פיין. הסרט הקודם שפיין עשה עם ג'יאמטי ("דרכים צדדיות") הרבה יותר טוב. גם "נברסקה" טוב פי כמה מ"נשארים לחג".
דאווין ג'וי רנדולף כנראה תזכה באוסקר על תפקידה בסרט הזה. לטעמי בצדק. היא הדבר הכי טוב שיש כאן. השאר פחות זוהר.
המילואים שלך נשמעים כמו תסריט לסרט אנושי ומאד ויפה.
(ל"ת)
סתם מזכיר לי סיפור -
מישהו ששירת עם אח שלי בצבא (צנחנים) נסע ליפן בטיול הגדול והתאהב שם במקומית. אחרי שנתיים רצופות של מגורים איתה ביפן הוא הביא אותה לראשונה לביקור בארץ… בדיוק בזמן למלחמת לבנון השנייה. אז בזמן שהוא מסכן את חייו מול החזבאללה הוא ישר נקרא למילואים ובת זוגו היפנית שלא יודעת עברית וסובלת מהלם תרבות רציני, לפתע תקועה בעיר מופגזת כלשהי בצפון (נראה לי זאת הייתה נהריה) בדירה קטנה יחד עם אמא שלו, המרוקאית הסטריאוטיפית, שלא יודעת יפנית – ושתיהן לא דוברות אנגלית. ועד סוף המלחמה הן איכשהו נהיו חברות הכי טובות.
איך הבנאדם הזה לא הציע את הסיפור הזה איזשהו תסריטאי שעושה מזה סרט פיל גוד אבל טיפה עצוב שנהיה להיט בקרב בקהל ומועמד לאופיר אב לא זוכה – נשגב מבינתי.
הוא לא זוכה כי 50.0004% מהדיאלוגים הם באנגלית
והוא לא כשיר לאוסקר.
זה סיפור ממש מקסים
אני לא יודעת אם סיימת בשאלה רטורית או בהזמנה לדיון, אז אענה לך בכל זאת
אני חושבת שזה סיפור לא אטרקטיבי לתסריט מסיבות של הבניה תרבותית. בחו״ל במערב תסריט כזה פחות רלוונטי כי הקטע הזה של חיילים לא מעורר עניין או סנטימנט חיובי, והסיטואציה של יצא למלחמה ולכן היא נתקעה פשוט לא רלוונטי לחיי היומיום שלהם.
חול שאולי יוצא דוםן מהבחינה הזו עשוי להיות למשל הודו (אולי גם איראן?) ולא אתפלא אם מישהו כבר עשה סרט הודי על כלה וחמה שתקועות באותו בית ולא מדברות את אותה שפה. זה די מתאים לקונטקסט התרבותי שם, כי לא כולם דוברים את אותה שפה, וכלות מגיעות לפני החתונה או מייד אחריה לבית ההורים של החתן- במשפחות מסורתיות בכל מקרה.
אולי זה היה יכול להיות סרט יפני, כי להם זו סיטואציה משוגעת, אבל אז הבעיה שאיך תעשה סרט בשפה שהקהל שלך לא מבין.
לגבי ישראל, אני חושבת שיש שני מכשולים בסיםור כזה: ישראל היא חברה די שמרנית. אם תחשוב על סרטי אורח מחו״ל שנתקע פה ומתאהב, אפילו בסרטי להטבק הם בדרך כלל יהודים. פחות עפים אצלינו על סיפורי התבוללות.
המכשול השני קצת יותר מורכב ובאותה מידה פשוט: אנחנו חברה שמאוד צוברת סיפורי אבסורד. כקולקטיב, הרבה מהחוויות של הרבה מהאזרחים (לפחות חילונים ודתיים לאומיים) עוברים מסלול של בית ספר, צבא/שירו״ל/ טיול אחרי צבא עם מלא ישראלים, סמים, טרקים, נופים ואוכלוסיה שונה מאוד שלא דוברת אנגלית ואוניברסיטה בגיל פחות צעיר. בין לבין אנחנו חיים במדינה למודת קרבות, מה שמוציא מכולנו עוד אפיזודות משונות במרחב הציבורי והפרטי.
ואני יכולה לשלוף בקלות יחסית כל מיני סצינות מצחיקות מוזרות סביב כל אחד מהדברים האלו, לכן נראה לי שתסריטאי ממוצע לא צריך השראה מהסיפור המשונה של מישהו. כניראה שיש לו מספיק משלו
שכחת את האינטרנט.
בכל מפגש אינטרנטי בין שני אנשים או בהגעה של מישהו לקהילה אינטרנטית חדשה לו, בין אם מעורבים במצב ישראלים או לא, יש פוטנציאל לאבסורד, ואפילו אם נותנים מגבלה שמחייבת איזו נוכחות של ישראל או יהדות בסיפור יש מספיק אבסורד. (מה קורה כשישראלי מכיר אמריקאית באינטרנט ונדלק עליה אבל אז מגלה שהיא אנטישמית אבל אז מגלה שדווקא אליו היא כן נחמדה למרות שהיא יודעת שהוא ישראלי? מה קורה כשאמריקאית מפרסמת תוכן נגד ישראל במלחמה וישראלי פונה אליה ואומר שהוא ישראלי ומכיר מישהו שאיבד את החבר הכי טוב שלו בטבח החמאס ולרגע נראה שהכול בסדר ביניהם אבל אחרי כמה ימים היא חוסמת אותו בגלל משהו אחר לחלוטין?)
דווקא נראה לי שההפך
הסיפור עם החברה היפנית דווקא נשמע לי בדיוק בשלב ההזוי מדי שיגרום לבמאי ישראלי לחשוב שלא כדאי. יש את הסרט של עמוס גיתאי על אמריקאית/ צרפתייה, לא זוכרת בדיוק, שמגיעה לארץ בדיוק בהתנתקות. זה לא שזאת טכניקת הזרה שהקולנוע הישראלי לא משתמש בה, אבל יפנים וישראלים זה ניגוד כל כך קיצוני (ושמעתי ישירות מזוגות של ישראלים ויפנים שהכרתי), וכל כך מועד ליפול לקלישאות סרות טעם עד גזעניות, שזה פשוט נשמע עסק שלא כדאי להסתבך אתו. כשהכניסו ילד סיני ב"נודל" או מאסטר יפני ב"סיפור גדול" זה ממש הלך על הקצה לא ליפול לסטריאוטיפים, דמות ראשית יפנית זה הרבה יותר קשה.
בנוגע לסיפורי התבוללות: זה לא מה שעמד במרכז אהבה קולומביאנית של רשף לוי? והיה גם עלילת משנה בלהיות איתה של אסי עזר? או היה החלק הקומי של מבצע סבתא? סרטים בידוריים בכוונה, לא סרטים רציניים על מערכות יחסים בין ערבים ויהודים שיש המון, כמו ערבים רוקדים וחצוצרה בוואדי ואננדה של דנה מודן ובעצם גם עבודה ערבית- שאפילו כאן חינוכית הוסיפה לרזומה שלה לאחרונה סיפור אהבה בין נער ערבי ונערה יהודייה- וגם סרט ישראלי אחד שראיתי על מערכת יחסים בין דרוזי ויהודייה. מה גם שבשביל הקומיות של העלילה זה לא רלוונטי כל כך האם הבחורה היפנית תסכים להתגייר בהמשך או לא והאם הילדים של הישראלי יוולדו יהודים או יתגיירו אחר כך, הפערים הם לא דתיים (זה רלוונטי אם שני בני הזוג ישראלים, או לפחות אמריקאית וישראלי), אלא שפתיים ותרבותיים. ומלחמה ברקע והפצצות בצפון.
ושאני מתכוונת כמה קשה לא ליפול לקלישאות- פעם עבדתי בצהרון שהיה בו ילד יפני-ישראלי, וכשעזבתי אמא שלו הודתה לי מאוד שעזרתי לו עם השיעורים (כל ילד צריך מבוגר אחד שיגיד לו שהשיעורים האלה אידיוטיים והוא יכול לעשות את זה לבד, הוא יותר חכם מזה), קדה לי קידה עמוקה ונתנה לי עגור אוריגאמי. היא ידעה שזה לא נהוג בישראל, כמובן, אבל היא בחרה לעשות את זה. זה יכול להיות רגע אנושי ומפתיע ומעלה חיוך, כמו שזה היה במציאות, ויכול להיות סטריאוטיפי ומגעיל. אבל זה מאתגר וקשה לכתוב ולביים דבר כזה. בטח סרט שלם כזה.
בעצם, בדקתי והיא נתנה לי שלושה עגורים. שמרתי אותם. אני לא יודעת אם זה אומר משהו סמלי.
אם זה היה אליי, אז באופן מפתיע זה היה טירונות וקורס, לא מילואים....
ואם כמובן ההערה הייתה לשנאוצר אז כן, מסכימה לגמרי. נשמע כמו סרט מקסים.
בנוגע לטירונות וקורס היסוד- ארבעה חודשים רוויים בסיפורים מספיק לסדרה מאוד עמוסה, ושינויים מאוד גדולים שהבנות עברו, כי משהו במסגרת הזאת גרם לכולן לספר המון על עצמן ועל החיים שלהן, בפעם הראשונה מחוץ למסגרת החיים הרגילה שלהן, לקבל פרספקטיבה אחרת ולהיעזר בניסיון החיים של האחרות (מסתבר שאנשים עוברים חיים מרתקים עד גיל 19, אם רק עוצרים להסתכל על זה מבחוץ), והתנאים הקיצוניים של בסיס סגור הכריחו אותן לבקש עזרה, שגם פתאום הייתה נגישה ודי לגיטימית- ת"ש, קב"נים, סתם אנשים מסביב שצריכים לשרוד ביחד. ולכן יש לי ביקורת עצומה כלפי צה"ל וכלפי החיל שלי בפרט, אבל לפעמים המסגרת הזאת יכולה, עם קצת מזל וניסים, לטלטל אנשים צעירים באופן חיובי, ודווקא לא את אלה שמסומנים כמקרי ת"ש סופניים לתל השומר.
אבל אם ההערה אליי, אני יכולה להבין למה זה נשמע כמו מילואים…