יכול להיות ש"קירות" הוא מקרה של שורת תקציר שמוכרת יותר מהסרט עצמו. עוד לפני שמשפט ממנו צולם, דני לרנר – הבמאי והתסריטאי שחולק שם עם מפיק אמריקאי אבל למרות טענות לטרבוקסד, הוא לא אותו אדם – תיאר אותו כסרט על "שתי בחורות והרבה אקדחים". גם הפוסטר מבטיח משהו דומה, עם אולגה קורילנקו ונינט טייב עומדות יחדיו וקורילנקו מכוונת אקדח לעברנו. הסרט לא רחוק מההבטחה הזאת, אבל הוא גם לא לחלוטין מקיים אותה.
קורילנקו מגלמת את גליה, שבתחילת הסרט עובדת בבית בושת, אך לאחר שהיא מנסה לברוח ומבהירה שהיא לא מוכנה לחזור, האנשים ששולטים עליה נותנים לה אפיק תעסוקתי אחר – לחסל אנשים. בתמורה, מתישהו הם יחזירו לה את הדרכון שלה וגם יתנו לה מתנת פרידה כלכלית. העבודה החדשה מגיעה עם שדרוג נדל"ני בדמות דירה מוזנחת בדרום תל אביב, שלה קיר לא מספיק עבה שדרכו היא שומעת כיצד השכן שלה צועק, משפיל, ומרביץ לאשתו – היא נינט טייב. כלומר, היא אלינור, אותה מגלמת נינט טייב.
השקר בתקציר הוא שאלינור היא דמות משנית בהרבה משהפוסטר מרמז. כלומר, היא הדמות המשנית הראשית בחשיבותה – אבל הסרט הוא של גליה. היא זאת שנמצאת רוב הזמן על המסך, והיא זאת שעוברת את המסע הפנימי מקצה אל קצה. ואלה חדשות טובות מאוד, כי החדשות הרעות הן שנינט טייב פשוט לא עומדת בקצב של שאר הסרט הזה.
כי אם "קירות" הוא סרט מחוספס ומלוכלך, הרי שנינט לא ממש מצליחה לקלוע לטון הזה. להגנתה, לא נראה שהיא מצליחה לקלוע לאיזשהו טון בכלל – היא די פשוט נינט טייב עם איפור של מכות בעין. ברגעיה הטובים, היא לא מפריעה לאולגה קורילנקו. כשהיא מגיעה למדרגה הזאת, היא עושה את עבודתה נאמנה, כי קורילנקו, יחד עם הצילום של רם שוויקי והבימוי של לרנר, היא הסיבה לצפות בסרט הזה.
כן, לכאורה היא קלישאה של "אישה קשוחה עם אקדח", אבל מה שיפה בסרט זה שהוא לא מסתפק באפיון הקלישאתי הזה והוא נותן לדמות שלה עוד ועוד רבדים. מה שנראה בהתחלה כמישהי שהסתבכה בניסיון לכלכל את הילדה שלה מתגלה כתמונה מורכבת יותר ויותר ככל שהסרט ממשיך, וקורילנקו פשוט נהדרת בתפקיד הזה. הדמות של גליה עוברת ממתנקשת בעל כורחה שלא יודעת מה לעשות, למתנקשת עם קוד מוסרי מסוים, לחברה, לאם שמתגעגעת לבת שלה ואת כל זה קורילנקו מצליחה לשלב בכישרון מרשים יחסית לכך שהרבה זמן מסך מוקדש לגליה פשוט בוהה באנשים.
פרט לקורילנקו, כאמור, לרנר ושוויקי פשוט נהנים עם הצילום בסרט הזה. אם ב"ימים קפואים" לרנר היה צריך להמציא דרכים מתוחכמות להוציא את השוטים שהוא רוצה, עכשיו יש לו את התקציב לעשות את זה, והוא מנצל זאת היטב. בין אם אלה משחקי תאורה מגניבים, שוטים רציפים שהם קצרים אך אפקטיביים להעברת האקשן, או פשוט דרכים יצירתיות לצלם דברים פשוטים.
דבר נוסף לטובת הסרט היא הישראליות שבו. אמנם קשה לקחת ברצינות מרובה את "קירות" כאיזה דרמה ריאליסטית ישראלית, אבל אי אפשר לטעות בכך שהסרט קורה בישראל. עם האוטובוסים שלנו, עם מסעדת אווזי ועם מישהו שממש רוצה להתנקש בדביר בנדק, כנראה בגלל הפרסומות שהוא עושה לבנק מזרחי טפחות. אני מניח שהישראליות היא גם זו שהיתה לו לרועץ בקרב הקהל הישראלי – כמה ברצינות אנשים אמורים לקחת את ההוא מ"מה קשור" כגנגסטר מאיים? מה לעזאזל קורה במקווה הזה? והאם הודיעו לדביר בנדק שהוא בסרט, או ראו אותו אוכל במסעדה והחליטו לצלם אותו מחוץ לחלון?
אבל כאמור, עקיצות והסתלבטויות כאלה הן חלק מאותו ז'אנר סרט ב' גם במולדתו האמריקאית ובחיקוייו השונים ברחבי העולם. סרטי גנגסטרים הם מגוחכים על פי רוב, כי כן – ככה זה לא קורה. אבל דווקא הניסיון לערבב בין עולם המתנקשים ואיזה עולם תחתון בדיוני לסממנים ישראליים מוכרים, במקום לנסות ליצור מישראל איזה ארץ גנרית חסרת שם, היא שהופכת את הכל למגניב יותר – או לכל הפחות לייחודי יותר.
"קירות" לא היה להיט קופתי בארץ (או בכלל), ונראה שהוא יצא בתזמון מבאס במיוחד שבו כל האתרים הקטנים שחיפשו סרטים כמוהו פשוט לא היו – עין הדג היה בשנת השבתון שלו, סריטה עוד לא היה קיים – אבל עכשיו כשהוא בנטפליקס שווה לגלות אותו, למרות מגרעותיו. לא רק "בגלל שלא בכל יום יש סרט ישראלי שכזה", אלא בגלל שהוא כיפי, מעניין, מגניב ועם הופעה ראשית נהדרת. ולאחר הצפייה, להתפלל שאולי למרות הכישלון היחסי של הסרט, דני לרנר יחזור לביים בעתיד הנראה לעין, כי הקולנוע הישראלי טוב יותר איתו מאשר בלעדיו.
בנוגע להערת הסיום – דני לרנר עובד בימים אלו על סרט אקשן תקופתי על טרומפלדור.
משמח לשמוע
(ל"ת)
זה באמת נשמע משמח
מעניין אבל על איזה שלב ב-40 השנים המגוונות של טרומפלדור. ההיגיון אומר שעל מלחמת רוסיה-יפן כי זה החלק שנוגע בביוגרפיה של לרנר (סבא שלו לחם עם טרומפלדור), מגבלות תקציב משוערות אומרות שבארץ….באמצע יש גליפולי ומהפכת אוקטובר אבל מי סופר.
אפשר להתמקד בתל-חי עם פאשבקים למלחמת רוסיה-יפן
אבל אני מתאר לעצמי שלהציג משהו כמו מלחמת רוסיה-יפן על המסך יהיה מאוד יקר במונחי התקציבים של הקולנוע הישראלי.
הופק כאן כבר סרט על תל חי (לא זה במרכז המבקרים)
אבל אני לא מצליחה למצוא אותו- "קרב תל חי". הפואנטה שלהם הייתה בעיקר הליהוק של שחקנים שעלו בשנות ה-90 מברית המועצות לשעבר.
זה היה אחלה סרט, ועם הופעה טובה של אולגה קורילנקו.
בדרך כלל היא לא מאד מרשימה בהפקות הוליוודיות אבל כאן המשחק שלה ממש טוב.
תמיד מלהקים אותה לאקשן בייב מחופצנת כזאת. חושב שנעשה לה הרבה עוול בהוליווד.
(ל"ת)
אולגה קורילנקו הפסידה את תפקיד וונדר וומן לגל גדות, למי שזה מעניין אותו.
(ל"ת)
גרמת לי לחשוב עכשיו
שסרט אקשן בבימויו של דני לרנר שיפגיש בין אולגה קורילנקו לגל גדות יכול להיות אחלה דבר שבעולם.
הזדמנות טובה להמליץ על ימים קפואים
אינטרפטציה מוצלחת על הדייר של פולנסקי. סרט מעניין, אווירה טובה ובעיקר מאוד טרי