-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
בו מפחד
Beau Is Afraid
בו רוצה לבקר את אימא שלו, אבל אז דברים קורים.
תאריך הפצה בארה"ב: 21/04/2023
תאריך הפצה בישראל: 20/04/2023
יוצא בארץ!
לפי האתר של לב, הסרט יוצא בארץ ב-20.4. רק לא בטוח אם להקנרות סדירות או להקנרות של פעם בכמה זמן, כמו שהיה עם ׳מידסומר׳.
לב פתחו משהו
אפשר לקנות כרטיסים ללב דיזנגוף בחמישי-שבת 20-22.4.
מצד אחד זה רק דיזנגוף, מצד שני זה הקרנות לאורך כל היום ולא בודדות כמו שהיה ל"מידסומר". מצד שלישי זה גם רק שלושה ימים.
הסרט גם מופיע ב"בקרוב" של הוט סינמה וסינמה סיטי, אבל לא אצל פלאנט ומובילנד.
אין לי מושג מה הם מתכננים.
בינתיים באמריקה ועוד כמה מדינות יהיו הקרנות IMAX כבר בשישי הקרוב, מה שאני לא מאמין שנזכה לראות פה.
ויש גם הקרנה חוזרת ל"מידסומר" בשישי הקרוב
בלב דיזנגוף, ב-10 שקלים בלבד.
גם בניו יורק תוכננה הקרנה ב-1.4 של "מידסומר", אבל ארי אסטר נכנס בהפתעה לאולם והקרינו את "בו מפחד" במקום. מחזיק אצבעות שגם פה זה יקרה (לפחות החלק השני, בספק שאורי אסטר בארץ).
מאוד מקווה שזה יהיה כמו עם הסרט ״הכול בכל מקום בבת אחת״
זה נראה סרט מטורף וחבל שלא יהיו לו הרבה הקרנות גם בשאר בתי הקולנוע, לפי הטריילר הוא לגמרי צריך לקבל מעמד של הסרט הנ״ל, כולל הקרנות IMAX.
נחכה ונראה
לב כתבו בתגובות בפייסבוק שבהמשך ייפתחו הקרנות במקומות נוספים
בכל מקרה, IMAX הסופ"ש אין, הוא מלא בהקרנות של "סוזמה" ומריו. זה שהסרט לא מופיע בכלל אצל "פלאנט" לא מעודד, אבל נשמע שיהיה בכל הסניפים של לב לפחות.
אז אין כמעט הקרנות מחוץ לתל אביב
עכשיו כשיש לוח הקרנות מלא:
לב דיזנגוף זה הסניף היחיד של הרשת עם הקרנות סדירות, למרות שהיא המפיצה שלו. יש עוד הקרנה אחת בלב סמדר בירושלים בשישי בערב.
בסינמה סיטי יש לא מעט הקרנות, אבל רק בגלילות. החלטה מוזרה, אם כבר הסרט ממותג כ"אירוע תל אביבי", זה הרבה יותר הקהל של לב דיזנגוף מגלילות. מי יילך אליו שם? לא היה עדיף בסניף אחר של הרשת כשאין מתחרה ליד?
לחיפאים יש בערך הקרנה אחת ביום בהוט סינמה גרנד קניון. אין בשאר הסניפים של הרשת.
פלאנט לא מקרינים בכלל, אז גם אין IMAX. מובילנד גם בחוץ.
שיסלחו לי אבל בשישי בערב אני הולך לאיוול דד.
(ל"ת)
1. כבודו של אסטר במקומו אבל אנחנו מדברים פה על סרט (לכאורה) אמנותי באורך של פאקינג 3 שעות והביקוש לדברים כאלה בימינו הוא לא בשמיים. בהתחשב בזה שיטת ההפצה סבירה. בלי קשר, נראה שיש היענות יפה לסרט בדיזנגוף, וזה נחמד.
2. אני לא בטוח שהקהל שהולך לסרטי איכות בלב ת"א הוא בהכרח אותו קהל שהולך לסרטי איכות בגלילות.
3. בלי קשר ללב ת"א, גלילות (ובמידה מסוימת גם הקולנוע במוזאון) הוא כבר שנים סניף הבית של סינמה סיטי לסרטים "נשתיים", הרבה סרטים "לא מסחריים" שלא מוקרנים (או סתם לא מוקרנים בנדיבות) בסניפים אחרים שלהם מוקרנים שם. לא מוצא סיבה נראית לעין מצדם של סינמה סיטי להקרין את "בו" באזורים אחרים שהמפיץ של הסרט עצמו פחות מאמין (לדעתי בצדק) שהסרט יעבוד בהם.
כל זה טוב ויפה
ועדיין בשורה התחתונה, ירושלמי שומר שבת שרוצה לראות את הסרט בשבוע הראשון פשוט לא יכול.
מוצדק, לא מוצדק – זה מבאס.
כן, זאת הייתה יותר הפואנטה שלי
לא באמת אכפת לי סינמה סיטי לעומת לב (למרות שכל הליכה לסינמה סיטי גורמת לי להתחרט, לא רק שהלכתי לשם אלא על היום שנולדתי בכלל), וכן, אנחנו עדיין במצב שהפצה כלשהי, אפילו הקרנה בודדת בסינמטק, היא נס ל"סרטים מהסוג הזה".
זה לא סביר שבעוד בתל אביב יש 7-8 הקרנות ביום בשאר הארץ יש פלוס מינוס כלום. בטח כשללב יש פריסת בתי קולנוע סבירה בכל הארץ. מסרב להאמין שעוד הקרנה של "ילדים של אחרים" ו"מחשבות נפלאות", סרטים שמוקרנים כבר יותר משבוע, תביא משמעותית יותר קהל מהקרנה של "בו מפחד", גם בעומר. ולא רק בשביל העיקרון שהסרט יהיה זמין לכולם.
1. באופן כללי בדיונים כאלה אני נוטה לטובת בעלי בתי הקולנוע/המפיץ. אם זה לא שם כנראה זה לא מספיק כלכלי (זה לא אומר שלא יוקרנו שם גם סרטים שהם בבירור לא כלכליים).
2. אתם קצת מתעלמים מהעובדה שלבתי קולנוע/אזורים גאוגרפיים שונים יש גם אוריינטציות חברתיות/תרבותיות שונות ושהמפיצים רגישים לדקויות האלה יותר מהקהל. לתת ל"בו" הקרנה בודדת בשבת באזור עם אוריינטצייה (גם) דתית זה לא חכם ומבאס אבל לא סוף העולם. מצד שני, אני יודע שאם הסרט היה מוקרן בלב אבן יהודה (לדוגמא) והייתי תופס שם את הסרט קרוב לוודאי שהייתי נכנס לאולם דליל כמו שקרה לי לא מעט פעמים עם סרטים בעלי אופי דומה. אני די בטוח שבהרבה סניפים של לב (על אחת כמה וכמה ברשתות אחרות) הקרנות שבוע שני או שלישי של "ילדים של אחרים" (אתם על תשאלו באלו נסיבות ראיתי את הסרט, אני לא אספר שקרים) יביאו יותר קהל מסרט באורך 3 שעות שהוא "אירוע תל אביבי". בבתי קולנוע מסחריים שמקיימים מספר חד ספרתי (או קרוב לכך) של הקרנות ביום המספרים הקטנים טיפה יותר משמעותיים.
אכן לא הצלחה קופתית
או – בהקרנה שהצלחתי לבסוף כן לתפוס (יום חמישי, 21:30 – אם כי כן בזמן ההפגנה, אז אולי כל המעריצים של "בו" הם תומכי רפורמה?) היו בערך או פחות מ-10 אנשים, שמהם איזה 3-4 (אולי יותר) יצאו באמצע.
אז בסדר, לב, הבנתי למה לא הקרנתם בירושלים, הצדק עימכם.
יש אותו בהוט סינימה בחיפה ביום ראשון......
בהקרנות לילה. מישהו לא לקח בחשבון שזה סרט של 3 פא@#$יק שעות
הקרנת לילה אחת.
בכל השבוע חוץ מיום הזיכרון
רגע ארי אסתר הוא נישתי?
ראיתי רק את midsummer והוא ממש לא נישתי אפילו די גנרי ובו מפחד מכוון לנישה של הדניאלס (אני מאלו שאהב את הכל בכל מקום וסבל מאיש האולר). ארי אסתר כן מכוון לנישה אבל היא נראית לי דיי גדולה אימה וקומדיות שחורות. לא שאני אצפה בו בקולנוע 3 שעות של ארי אסתר זה יותר מדי עבורי (גם עם הטריילר ממש טוב אבל ממממששששש טוב).
כל כך נכון! הטריילר היה נהדר, אבל כל התגובות מסביב
עשו וייב של יחידת המתאבדים הראשון…
משהו כל כך אישי לא יכול להיות כזה רע (או לכול הפחות בלי ערך בידורי)
אם זה יהיה רע זה יהיה בכיוון הביקורות של לא אוהבי הכול בכל מקום ולא יותר מזה.
דוגמה:
נישתי לא במובן של זניח, נישתי במובן של תפוצה. הוא לא בדיוק עושה קולנוע שפונה לכולם, הוא לא עושה אימה כמו של ג׳ורדן פיל. אם את ״הכל, בכל מקום בבת אחת״ אפשר איכשהו לכנות כ״מועדון קרב׳ של הדור הזה״ (רק בלי הקטע של הכת. בינתיים), ארי אסטר הוא קצת המקבילה של קרוננברג באייטיז-ניינטיז. אימה עם תחכום אבל לא חומר למיינסטרים.
״מידסומר״ הוא הרבה דברים, ״גנרי״ הוא ממש אבל ממש לא אחד מהם. אשמח להסבר ודוגמאות למה אתה חושב שהיה בו משהו גנרי.
וואו החמאת לאסטר עם ההשוואה הזאת
כרגע הוא עוד במאי משורת במאי A24 שעושים כמה סרטים ויש להם את אותו קהל כמו שיש לכל שאר במאי A24. לא שאני מזלזל, אבל אין לו יותר קהל או התלהבות מאשר אגרס או האחים ספדי.
אין עוד קרוננברג, והוא עשה דברים שונים מקרפנטר או דנטה. יש עוד אסטר-ים.
ובעיני אפילו ההשוואה לאגרס והאחים סאפדי מעליבה :)
(ל"ת)
לא שאני מכיר את קרונברג אבל...
טכנית יש שניים, שחיים ועושים סרטים.
סליחה
התכוונתי שטכנית יש עוד אחד הבן שלו.
כן, אבל הקרוננברג הזה כבר מאוד בגל החקיינים ולא גל המקור
או אם נפרגן – גל המושפעים.
הקיצור שאם זה לא היה סרט אימה זה היה סרט על זוג במשבר במערכת היחסים
לא ביקורת מקורית במיוחד אבל שיהיה. אני אחד מאלו שפשוט השתעממו מהסרט. רוב הביקורת שלי על הסרט נאמרה כבר בתגובות שלו.
קשקוש מקושקש
וחבל, כי שתי המערכות הראשונות בסרט היו די טובות, אבל משם העסק מתדרדר לכדי כלום ואיכס
בסופו של דבר, אחרי שלושה סרטים של אסטר, שניים (זה ו'תורשתי') היו פשוט גרועים
אוף שוב פעם
שמישהו ישים תסריטאי וחבורת מפיקים מעליו שלא נצטרך לסבול את השום כלום שלו ונוכל עוד איכשהו להינות מהויזואליה. טוב אני אראה בבית שם אוכל לפחות ללחוץ על fast forward
ראיתי שהשוו אותו ל״אמא!״
אז ככה, לא.
עכשיו, לא ש״אמא!״ הוא יצירת מופת, אבל ל ״אמא!״ כן יש קצב מאד ברור, כזה שבכל סצינה נלקח הקצב (ואולי גם ההזייה) של הסצינה שלפניה, ועושה לו 10x. את ״אמא!״ די אהבתי, כאמור, לא מופת, אבל סרט שברור מה הוא מנסה לעשות.
מה שקורה ב״בו מפחד״ הוא משהו אחר לגמרי. שתי המערכות המאד ארוכות והראשונות שלו (כל מה שקורה באיזור הבית של ״בו״, וכל מה שקורה בבית אליו הוא מגיע אחרי) הם בערך אותה תימה שאסטר אהב לעשות בסרטים אחרים שלו, ושראינו כבר בלא מעט סרטים אחרים (תמיד אני אוהב להזכיר את ״סיבוב פרסה״ שאף אחד לא מכיר של אוליבר סטון בתור דוגמה קלאסית), זה ש the wicker man הביא לעולם – כזה שבה הפרוטוגניסט מוצא את עצמו במצב ביש יותר ויותר ככל שהסרט נמשך, סצינה אחר סצינה. מידסומאר שהיה סוג של חיקוי של the wicker man הוא בוודאי כזה.
בקיצור ,שתי המערכות הראשונות שאורכן שעה וחצי בערך לדעתי, טובות. ובעיקר קוהרנטיות.
אבל אז קורה משהו מוזר. הסרט משנה קצב לגמרי. זה אולי קצת מזכיר את מה שקורה באמצע ״כביש אבוד״ של דייויד לינץ׳, אם כי אם להיות הוגנים, באופן שונה לגמרי (שהרי אצל לינץ׳ לא הכל הזוי בהתחלה, אצל אסטר כן) אבל בכל מקרה הפנומן של טווין פיקס ידע לעשות מזה מטעמים שאסטר לא יודע לעשות. הקצב משתנה לגמרי, הכל נעשה סוריאליסטי הרבה יותר מדי, לא מנומק הרבה יותר מדי. וכן, משעמם הרבה יותר מדי.
והתחושה האמנם סובייקטיבית שלי היא שהקהל (הקרנה מוקדמת, סנצ׳ורי סיטי, לוס אנג׳לס) היה מאד בעניין בחצי הראשון של הסרט (הרבה צחוקים) והרבה פחות בעניין בחצי השני של הסרט (דממה, וקצת אנשים שעוזבים את המקום).
זאת היתה חוויה מוזרה, ולצערי פשוט לא טובה.
סיבוב פרסה הוא יהלום חבוי. סרט דפוק ומוזר אבל מהיותר טובים של סטון.
(ל"ת)
הסרט פשוט טריפ רע, זה לא אומר שזה לא טוב חחח
אני דווקא לא מסכים
אני חושב שעד המערכה השלישית ארי אסתר מנסה לעשות משהו אחר עם הסרט הזה בניגוד לקודמים, עד לנקודה שתורשתי מרגיש כמו פרולוג שהאריכו אותו יתר על המידה לסרט הזה. אני מרגיש שהסורליזם מוצדק לחלוטין, זאת אמורה להיות נקודת מבט ילדותית ולכן היא תובע כמו אצל ילד. אבל אז מגיעה המערכה השלישית וחזרנו לארי אסתר של תורשתי ומידסמר. אבל זה עדיין יותר טוב מתורשתי ומידסמר. בכל זאת דבר אחד שאני כן אגיד זה שארי אסתר הגזים, הגזים בחוסר ההבנה של בו, הגזים עם ההתנהגות של הדמיות, הגזים על הגועל במערכה השלילית, הגזים עם השיפוט העצמי שלא מקדם לכלום, הגזים. הוא לא הבמאי הראשון לעשות את זה (שיעול.. אנט…שיעול… קורקס…שיעול) אבל אני מקווה שהתופעה הזאת תפסיק ובמאים יקחו את החומר הטוב שישלהם בידיים ויעשו משהו קצת יותר…. אכיל.
האמת צפיתי בקולנוע... וטוב שכך
זה הסרט הכי טוב של ארי אסתר, אוביקטיבית. יש לו עלילה, רוב הסצנות לא נמרחות (חלק קטן מהמערכה הראשונה וכל מהערכה השלישית נמרחת. שאר הסצנות באות בקצב מהיר), כל האספקט הטכני של הסרט מרשים במיוחד (לכל תקציב לא רק ל 35 מליון דולר שהוא קיבל) ולמרות שהדמויות בסרט הם עדיין אוסף של בובות שרוב האישיות שלהם מסתכמת בטראומה כבדה, מניאקיות או שניהם הפעם זה מתאים כי הפרספקטיבה של הדמות הראשית כלפי החברה שהוא נמצא בה לא אמינה.
סובייקטיבית, אוי….. השאלה היא עד כמה אתם רגישים לטמטום של מטאפורות בסרטי פנטזיה/מדע בדיוני ראליסטית? כמו:קולאסל, המכשפות ביער, פרדייס הילס, סליחה על ההפרעה ועוד, כי המערכה השלישית היא בדיוק כמו הסרטים האלו (ופרזיטים). ארי אסתר נזכר שהוא צריך טוויסט מפתיע ומבעיט אז הוא שם את הטוויסט הכי מבעיט ,הכי ישיר והכי "ארי אסתר" שהוא יכול לחשוב עליו. והטויסט הוא גירסה """גברית""" לסוף של "המכשפות היער 2013" (מי שראה יבין, עדיף שלא תראו) והאמת שמכל הסרטים הללו, זאת המערכה הכי הגיונית מכולם גם אם היא קצת הורסת לי את הסרט. וזה לא ששאר המערכות היו נעימות, כל סרט הוא מכשיר עינוים אחד גדול לדמות הראשית. מצד שני, גם הכול בכל מקום היה כזה אז קשה לשפוט את ההחלטה הזאת. מה אני אגיד שמחתי שצפיתי בזה בקולנוע זה היה סרט טוב, חולני, אבל טוב.
נ"ב בנוגע לעירום, זה לא מזוויע כמו שאומרים. רוב הזמן הוא בא מציורי קיר שנראים כאילו שילד בכיתה ד' צייר אותו (וראיתי ילדים מציירים אותם ככהת בלי שי@#$, אבל ככה) ושאר הזמן הוא מופיע רק לכמה שניות הסצנה האחרונה של תורשתי זה לא. היוצא מן הכלל זה הטויסט ש….כן זה באמת עד כדי כך מגעיל אבל שוב לא חדש.
סרט מטורלל, ביזארי, מבעית, מעורר חמלה, סהרורי, וקומי לפרקים.
אני וחבר שלי יצאנו נפעמים, והוא הספיק לטוות כמה עמודים של פרשנויות למתרחש (אני שימשתי בתפקיד ההדיוט, כי קצת הלכתי לאיבוד עם כל הפלשבקים והדבר הדוחה הזה שקורה לקראת הסוף. אכן מגעיל, אבל לא ברמות, של, נאמר, הנדל האנושי).
יש בסרט סצינה שמזכירה לי רצועה מסוימת מאלבום "החומה" של פינק פלויד ("המשפט", כמובן. והיי, גם שם יש גיבור עם אמא שתלטנית). חוויה סוחטת, מורטת עצבים, סאדו-מזוכיסטית (נראה כאילו הסרט מתחרה בישו בכמות הייסורים והצרות שהוא מפיל על בו האומלל) – אבל כזו שאני שמח שעברתי.
חוויתי את הסרט כמסע בתוך נפש של אדם חרדתי ביותר (כשבסיס החרדה נטוע ביחסיו עם אמו, שהייתה ביקורתית ביותר כלפיו, ולמעשה, סירסה אותו, מילולית ואף פיסית, כאשר הכניסה בו את הפחדים הגדולים ביותר מהחיים, אף מקיום יחסי מין, מכיוון שימות, מה שגרם לו להימנעות מלחוות ולחיות, ולכן כל פעולה קטנה, אפילו רכישת בקבוק מים בסופר ממול ביתו, גורמת לו לחשוב שמדובר בצליחת ים סוף של כרישי אדם), אדם חרדתי שלא רק שייתכן שהוזה הזיות (או חלומות פסיכודליים) אלא שואל את עצמו, מה היה קורה לו כן היה מצליח לממש את חייו ומנסה לדמיין זאת (היו נולדים לו 3 בנים, אך, אויה, חייב היה לקרות אסון! צונאמי! הילדים נסחפו/טבעו וגם אשתו. והוא נותר גלמוד וזקן. אך יום אחד, הוא הגיע ליער… וכד׳). כלומר, הגיבור שלנו מדמיין, לדעתי, עתיד דרמטי ואף מסוייט (הוא לא מסוגל לחוות מציאות תקינה, אז כיצד יחווה עתיד תקין?) ואז הבמאי מכניס גם אותנו לסרט שלו/של הגיבור וזה כבר מקסים (גם אם קצת מפחיד עבורנו). וזוהי נפש האדם, חברים; מוזרה, בעלת המון רבדים, מסוייטת, לפרקים, ובעלת רגעים קטנים של אושר.
כמה שאלות נותרו לא פתורות עבורי.
למה איליין מתה ברגע שהיא גומרת? (בעיניי, אגב, הסצינה הכי מבעיתה בסרט. יותר ממה שהוא מוצא בעליית הגג) האם היא סובלת מאותו פגם גנטי קטלני שאימו של בו המציאה כדי להסביר לו את מותו של אביו? (וגם כדי למחוק את האפשרות שיהיו לו חיי מין משלו, בהיותה תאבת השליטה שהיא)
ורגע, זו הייתה פרקר פוזי? טוב, אמור להיות לה ניסיון בסקס עם חואקין פיניקס, מאז "איש בלי היגיון"…
למה גרייס אומרת לבו לפני שהיא הולכת להדליק את הטלוויזיה על ערוץ 78? ערוץ שאם מריצים בו קדימה, ניתן לצפות אל העתיד לקרות?
ומה הקטע בכלל עם כל הסצינה ביער והמחזה שבו נוטל בו חלק?
אגב זה לא שני לא מערך את ברזיל
סם הוא דמות טיפה יותר מורכבת מבו, טטלס נהדר ויש כמה סצינות חכמות אבל ברזיל דיי שעמם אותי בגלל שהוא היה מאוד one note גם עם נברת בפרטים הקטנים ואיכשהו עם פחות תצומת לב לבובות ("דמויות") שהוא "מפתח". סתם סקרנות יש סרט של גילאם שזו פחות בעייה? (ולא שיפור קל כמו תיאוריית האפס)
*שאני לא
(ל"ת)
**מעריך
(ל"ת)