הנסיבות שהובילו אותי לצפות לראשונה ב"מה שאת עושה לי" לא היו משמחות. זה היה אפריל 2020, ואדם שלזינגר נפטר מסיבוכים של נגיף הקורונה. לאלה שלא מכירים אספר ששלזינגר היה מוזיקאי זוכה אמי וגראמי שבטוח שמעתם שלל שירים שלו ואתם פשוט לא מודעים לזה. הכישרון הייחודי שלו היה כתיבת גרסאות חלופיות וטובות לא פחות לשירים או ז'אנרים קיימים, כישרון ששימש אותו גם ביצירות שהלחין להוליווד, למשל ב"מילים ולחן" ו"האקסית המטורפת". מתוך שברון הלב שגרמו לי החדשות על מותו בטרם עת החלטתי לצפות לראשונה בסרט שהביא לו מועמדות לאוסקר: ביופיק מוזיקלי שעוסק בלהקת "הוונדרס" והלהיט האחד שלה.
טוב, לקרוא ל"מה שאת עושה לי" ביופיק מוזיקלי זה שקר קל. הסרט לא עוסק באמן סולו אלא בלהקה, ובמקרה הזה, להקה בדיונית שלא הייתה קיימת מעולם. אבל חוץ מהפרטים הקטנים האלה, הסרט מקיים את רוב המאפיינים של הז'אנר: הוא עוקב אחרי מסלול חייה של הלהקה, נקרא על שם הלהיט הגדול ביותר שלה, ואיכשהו הוא קלישאתי הרבה פחות מסרטים שעוסקים בסיפור אמיתי. להקת "הוונדרס", שעל פי הסרט פעלה בשנות השישים של המאה הקודמת, מורכבת בדיוק מאותם טיפוסים שאפשר למצוא בלהקות אמיתיות: הסולן שרק רוצה לעשות את האמנות שלו, החבר שנמצא שם בשביל הפרסום והבחורות, האחד שבכלל מעדיף לנגן ז'אנר אחר, ההוא שלמרות ההצלחה בתחום המוזיקה פונה בסוף לאפיקים מקצועיים אחרים, וביש המזל שהחמיץ ממש ברגע האחרון את ההזדמנות להיות חלק מלהקה איקונית.
עם זאת, מה שמבדיל את הסרט מסיפורי הצלחה מוזיקליים אחרים (חוץ מכך שהם התרחשו במציאות והוא לא), זה שאמנם יש ב"מה שאת עושה לי" כמה קונפליקטים דרמטיים, אבל אין אירועים אפלים באמת. אין טראומות, אין התמכרויות ושום קללה של שנות השישים הסוערות לא תוקפת את גיבורי הסרט, וגם לא באמת צריך שום דבר מזה כדי לספר סיפור סוחף. יש לנו דמויות מעניינות לבלות איתן וללכת איתן במסלול הפתלתל שהוא תעשיית המוזיקה. ואם זה לא מספיק כדי להשאיר את הצופה בכיסא, "מה שאת עושה לי" הוא גם סרט הפיל-גוד האולטימטיבי, שמצ'פר את הקהל בנוסטלגיה לימי "הביטלס", בבדיחות לכל המשפחה, ובכל הכיף שאפשר לעשות.
לא הרבה דברים בהוליווד הם מחממי לב עד כדי כך, אבל מי שעומד מאחורי הסרט המקסים הזה דווקא כן: מדובר כמובן במאמי הבינלאומי, טום הנקס. אני מניחה שאתם יודעים שהוא גם כותב ומביים לפעמים, בדרך כלל בטלוויזיה, אבל יש סיכוי שראיתם גם את "לארי קראון", הקומדיה הרומנטית שלו מ-2011. "מה שאת עושה לי" הוא הסרט הראשון שהנקס כתב וביים ובצניעותו כי רבה (וגם מפאת גילו), הוא לא ליהק את עצמו לתפקיד הראשי אלא איתר בחור אלמוני בשם טום אוורט סקוט, שרק במקרה נראה כמו גרסה צעירה של טום הנקס יותר מכל שחקן אחר שאי פעם הופיע על המסך, כולל הבנים של הנקס (אפרופו, נסו למצוא ב"מה שאת עושה לי" את הופעת האורח של בנו קולין).
סקוט התברר כבחירה מעולה לתפקיד כוכב הסרט. זה המקום שבו הייתי מפרטת על ההופעה שלו וזורקת כמה תיאורים, אבל אני לא בטוחה ש"קושקושון" ו"בא לי לכווצ'ץ' אותו" מתאימים למשלב של הביקורת הזו. זה בדיוק הטייפקאסט של הנקס בתחילת הקריירה הקולנועית שלו: בחור צעיר ושרמנטי עם נוכחות גברית לא מאיימת שיכול לכבוש כל אחד בעזרת החיוך שלו. סקוט מגלם אותו באופן מושלם וגם כנראה מתופף יותר טוב משהנקס היה יכול.
שאר חברי הלהקה (סטיב זאן, ג'ונתן שיץ ואיתן אמברי) לא משחקים בצורה מעניינת במיוחד, אבל הם סבבה בתפקידים שלהם: מי שצריך להיות נלעג – נלעג, ומי שצריך להיות בלתי נסבל – בלתי. טום הנקס בעצמו מופיע בסרט בתור האמרגן הקשוח של הלהקה, אבל בניגוד לדמויות מהסוג הזה שהתרגלנו לראות בביופיקים מוזיקליים הוא לא מרושע ונצלן, אלא טוב בעבודה שלו ולא סובל שטויות. זה לא תפקיד טום הנקס-י קלאסי, אבל זה מתאים בדיוק לטון של הסרט: לא כבד מדי, אבל אמיתי ולא קריקטורי.
הדמויות הנשיות לוכדות את תשומת הלב קצת יותר מחברי הלהקה, ולו בגלל שהן מגולמות על ידי שרליז ת'רון וליב טיילר (השמות של הדמויות, במה שהוא כנראה צירוף מקרים חמוד, הם טינה ופיי). זה לא שיש להן סיפור מורכב משלהן, והן נופלות בול לטרופ הפוגעני של הבלונדינית הטיפשה והזנותית מול הברונטית המכובדת והרגישה, אבל הן חמודות מספיק: טיילר בגלל שהדמות שלה נכתבה להיות זו שקל להתאהב בה וקיבלה מונולוג כמעט יפהפה מדי, ות'רון בגלל שהיא שרליז ת'רון לכל הרוחות.
דבר שעליו סרט כזה יכול לקום וליפול הוא המוזיקה: כדי שנאמין לסיפור שבו הוונדרס פורצים בן רגע מהחניה של ההורים עד להוליווד עם הלהיט האחד שלהם, זה צריך להיות שיר ממש טוב. ואכן, "That Thing You Do!" הוא שיר מלהיב ומדבק לאללה, שאם לא הייתי יודעת אחרת לא הייתי מטילה ספק בכך שהוא להיט פופ מהסיקסטיז. אמנם הגעתי לסרט מתוך החיבה שלי לאדם שלזינגר ז"ל, אבל אני אובייקטיבית לגמרי כשאני מתעקשת שהוא היה צריך לקבל את פרס האוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר באותה השנה (לעזאזל איתך, אנדרו לויד וובר).
"מה שאת עושה לי" הצליח לפחות חלקית לשלוף אותי מאבל עמוק (שאם להיות כנה לא באמת נבע כולו ממותו של מוזיקאי מוכשר שמעולם לא פגשתי), והמטרה שלי בביקורת הזו היא שתזכרו את הסרט הזה בפעם הבאה שאתם בודדים, חולים, במצב רוח מזופת, במחזור, או זקוקים לזריקת עידוד מכל סיבה שהיא. אני מבטיחה שצפייה ב"מה שאת עושה לי" (שזמין בארץ בדיסני פלוס) היא הדרך הכי ודאית שאני מכירה לשפר את ההרגשה באופן מיידי, ואני מקווה שתתנו לו את ההזדמנות לעשות גם בשבילכם את הדבר הזה שהוא עושה.
יש גם גרסת במאי מורחבת, למתעניינים, שבה תוכלו להכיר טיפה יותר לעומק את הדמות של שרליז ת'רון ולשמוע עוד כמה ביצועים ל"That Thing You Do!" בנוסף למספר הדו-ספרתי של השמעות בגרסה של הסרט שהגיעה לקולנוע ולסטרימינג. לדעתי מדובר בגרסה ראויה ומהנה גם כן, אבל לא הכרחית.
לעזאזל איתך, אנדרו לויד וובר!
כן זה לא עיקר הביקרות אבל אני רוצה להדגיש את מה שחשוב.
בכל מקרה, אני מסכימה, זה סרט כיפי ונפלא ורק צריך לבוא עם נורת אזהרה לשיר הנושא של הסרט, כי הוא ממכר וקליט בצורה בלתי רגילה (או יותר נכון, רגילה בדיוק כמו שאר הלהיטים של אדם שליזינגר ז״ל).
כל הפסקול של הסרט הזה מופלא
אני רק רוצה לציין שמלבד הלהיט של הלהקה (הבידיונית) "That thing you do" שהוא נפלא – גם שאר הפסקול (שנכתב על ידי אדם שלזינגר) הוא אדיר ופוגע בדיוק בטייפקאסט הרצוי – שיר קליל של להקת בנות, שיר שרמנטי של אמן סטייל פראנק סינטרה ועוד. למי שיש לו את הדיסק של פסקול הסרט (כן, כן – בתקופה ההיא עוד הוציאו דיסקים), בחוברת הפסקול יש לכל שיר ולכל אמן בידיוני היסטוריה קצרה, בידיונית ונפלאה על האמן והשיר. וזה כיף גדול – השקעה בפרטים קטנים שגורמת לשלם להרגיש הרבה יותר אמיתי מהרבה תוצרים על להקות אמיתיות. והפסקול כולו אדיר.
נשמע מדהים ויופי של ביקורת.
השיר ב"מילים ולחן" הוא בין החביבים עליי בעולם.
אצפה בהקדם
חשוב לי לציין שאדם שלזינגר לא כתב את כל השירים במילים ולחן.
הוא אחראי ל-Meaningless Kiss, Way Back Into Love ו-Don't Write Me Off.
גם הם באנגרים ראויים לציון
למרות שהשילוב של השיר והקליפ בPOP הוא פשוט *chef kiss*
היותר מוצלחים בעיני
אני זוכרת שהקשבתי ל Meaningless Kiss וחשבתי "Careless Whisper!".
השיר הזה סגר את הפינה לבדיוק איזה סוג של כוכב פופ מדובר, מבחינתי.
אוי זו השוואה מעולה וכל כך מדויקת
(ל"ת)
סגרת לי פינה עכשיו
כי שירים ולחן והדבר הזה שאת עושה לי הם שניים מהסרטים האהובים עלי בעולם, בעיקר בגלל המוזיקה הנהדרת שם. איכשהו אף פעם לא הגעתי לשלב שחיפשתי מי עומד מאחורי השירים המעולים שם, ולכן לא עשיתי את החיבור.
אבל באמת שירים מופלאים – החל משיר הפתיחה (של כתוביות ההתחלה) שמכניס אותנו בדיוק למצב רוח הנכון לסרט. Dance with me tonight שהכי עושה לי תחושה של ביטלס מכל השירים. מר דאונטאון שמצליח להבהיר לנו את הדמות של הזמר עוד לפני שראינו אותו, וכמובן הפסקול של השרימפ. וזה לפני הדבר הזה שאת עושה לי שהוא באמת שיא נפלא.
אחד הדברים שאני מאוד אוהבת בתסריט זה שהמהלכים העלילתיים שם הגיוניים לחלוטין. גם אותה דמות שהצגת בהצלחה של מישהו ש"פספס את ההצלחה", מצד אחד מורגשת כפספוס ומצד שני זה מאוד מאוד ברור שהוא לא פספס כי אם הוא היה שם לא היתה הצלחה. אם גאי לא היה מצטרף ללהקה ולא היה מכפיל את הקצב של השיר למורת רוחו של ג'ימי כנראה שלא היתה הצלחה. גאי הרוויח את המקום שלו בלהקה ביושר.
(וכן, זה גאי ולא גיא כי ככה זה היה כתוב בכתוביות של הסרט כשאני צפיתי בו. לא הבנתי את זה אף פעם…)
הדמות של פיי באמת מתבססת על החוזקות של ליב טיילר, וגם אני פחות אוהבת את הטרופ על הבלונדינית של שרליז ת'רון, אבל היא מבצעת אותו כל כך טוב.
אני לא זוכרת מתי הפעם הראשונה שראיתי את הסרט הזה, אבל זה מסוג הסרטים האלה שתמיד היו שם בשבילי, כשאני במצברוח שדורש קצת עידוד. אחד מהסרטים הספורים ששמורים ממש על המחשב הנייד שלי בתיקיית קיטש, שנמצאת שם בדיוק בשביל הימים האלה שאני כל כך צריכה משהו שפשוט יעשה לי טוב, לא תלויה בשום מנוי ושום חיבור לאינטרנט. פשוט הסרטים שאני יודעת שתמיד יהיו שם בשבילי.
ובגרסה המורחבת רואים גם קצת יותר מהדמות של בריאן קרנסטון. זיהיתי אותו רק כשראיתי את המורחבת, במקורי בקושי הספקתי לזהות.
בול מה שחשבתי!
אני זוכרת מתי הפעם הראשונה שצפיתי בשניהם, היא הייתה בקולנוע (כל אחד בזמנו, אני לא זוכרת בע"פ את השנים; זו הזדמנות להציע שוב להוסיף את שנת יציאת הסרט לביקורות, עוזר במיוחד כשמדובר בסרטים נוסטלגיים, ואגב, למי שלא מכיר אותם מראש זה לא תמיד ברור מהביקורת, בפרט לא בהתחלה). אני גם מאלה שקנו את הפסקולים ולימים גם את ה-DVD; אבל לעומת "מילים ולחן" שחרשתי עליו, דווקא ב"מה שאת עושה לי" לא צפיתי הרבה, אולי רק פעמיים (אני לא זוכרת בכלל פעם שנייה, אבל לא סביר שלא הייתה). יש כמה קטעים בסרט שאני זוכרת במעומעם, אבל את שרליז ת'רון לא זכרתי כלל, כי אז עוד לא ידעתי מי היא.
ולא הבנתי איפה הפכו את "גאי" ל"גיא"; בכתוביות?
כן
אני משום מה לא מצליחה לזכור אם כשראיתי את זה בפעמים הראשונות זה היה כבר במחשב או שזה עוד היה בתקופת קלטות הוידאו, אני כן זוכרת שבכתוביות שהיו לי השם של הבמות היה כתוב גאי וזה חרפן אותי.
היום אני כבר רואה רק עם כתוביות באנגליות אז זה כבר לא משנה לי…
תודה לעורך שפרסם את הביקורת בין Spotify Wrapped לסיום השנה
ככה שכולנו יכולים להקשיב לשיר הזה בלופים בלי לפחד מהתוצאות.
לא מצאתי בדיסני פלוס
חיפשתי את זה (כי רציתי לראות איך כתבו את השם בכתוביות…) והוא לא מוצא את סרט בדיסני פלוס.
אוף, איזה יציאה מטומטמת שלהם.
ראיתי אותו בדיסניפ לפני חודש, לא יכולה להבין איזה סיבה הייתה להם להוריד אותו.
אגב, בשבוע האחרון שמעתי ברדיו את שיר הנושא
(אני חושבת שבגלגל"צ; סרקתי תחנות בנהיגה) וזו הייתה הפתעה נעימה. מגניב שעדיין זוכרים אותו.
לא נעים לי להגיד
אבל מה שאני זוכר מהסרט זה ששוב ושוב הם מנגנים את אותו השיר, וכל פעם מתלהבים מפלטפורמה גדולה יותר – נשף בית הספר ואז ברדיו, ואז ברדיו לאומי או משהו, ואז הופעה, ואז הופעה יותר גדולה. זהו, בערך, לא?
יש עוד כמה דברים
אבל כן, זה חלק די משמעותי בעניין…
ניסיתי למצוא את קולין הנקס
עדיין לא הצלחתי. אפשר חבר טלפוני?
מה שכן, נשגב מבינתי איך פספסתי את ריטה וילסון (בתור המלצרית שמפגישה בין גאי לדל) בצפיות קודמות.
לגמרי עסק משפחתי.
Google Images to the rescue
(ל"ת)
או וואו
אני לא מצליחה לראות את הסצינה הזו בלי להיות מרוכזת בשיער של ליב טיילר, אז גם אם היית שולחת אותי לראות את הסרט עוד 3 פעמים כנראה שלא הייתי שמה לב…
לא ידעתי מי זה
ואחרי עיון קצר בוויקיפדיה הבנתי שבעצם הכרתי אותו מ"רוזוול" (אוי, הוא היה כזה חמוד!), אבל לא ידעתי איך קוראים לו ולא ידעתי שהוא הבן של טום הנקס. ואז קלטתי שהוא בן 45, וזה לא הסתדר לי עם טום הנקס, חשבתי שהוא לא כ"כ מבוגר. מתברר שהוא באמת לא עד כדי כך מבוגר, הוא פשוט התחיל ממש מוקדם (או לא בדיוק "התחיל", כי הוא התחתן אחרי שקולין כבר נולד).