כנראה שמתם לב, ואולי בעצם לא, שצוות הכותבים והעורכים באתר קצת הוריד הילוך ממארוול מאז שהם פרצו לדיסני פלוס עם "וונדהויז'ן". אם בעבר כמעט כל סדרה שלהם זכתה למתגלגלת וטריילרים שלהם זכו לעלות בנפרד מידיעות או קדימונים אחרים, הרי היום יש סדרות שיורדות משידור וזוכות לביקורת באיחור רב, ויש טריילרים שאנחנו מתעלמים מהם. הסיבה לכך פשוטה: ירידה באיכות התוצרים שלהם. אם הם לא משקיעים בסדרות שלהם, אני לא רואה סיבה מיוחדת להשקיע בסיקור שלהן.
וכך, שנתיים אחרי לא מעט עלבונות לאינטליגנציה כמו "מה אם?" או סתם אכזבות מרות כמו "מון נייט", מגיע "איש זאב בלילה" – מראש דבר שקשה למכור לקהל הרחב – ונוחת בשקט מוחלט מבחינת הייפ, וזאת למרות שזה ככל הנראה הדבר הכי כיפי וטוב שמארוול הוציאו כבר שנים, בטלוויזיה בוודאי, אבל כנראה גם בכלל.
ג'ק ראסל (גאל גרסיה ברנל) מגיע לתחרות מסתורית בין ציידי מפלצות במטרה לזכות באבן רבת עוצמה. את התחרות עורך יוליסס בלאדסטון, צייד מפלצות נודע – או יותר נכון עורכת אלמנתו על פי צוואתו, שכן יוליסס הלך כדרך כל אדם (פלוס מינוס כמה מאות שנים שהוא שרד בזכות הכוחות של האבן. אמרתי לכם שהיא רבת עוצמה). לכאורה בתו אלסה (לורה דונלי) הייתה אמורה לרשת את האבן, אך לאחר שהיא פרשה מהעסקים המשפחתיים לזמן מה, האלמנה החליטה שאי אפשר לסמוך עליה. בכל מקרה, על הציידים לצוד ולהרוג מפלצת מסוכנת ששוחררה במבוך ומכיוון שבאבן יכול לזכות רק אחד, אין גם ממש מניעה שהם ינסו להרוג אחד את השני.
הדבר הראשון שמשחק לטובתו של "איש זאב בלילה" הוא דווקא זה שהוא לא סדרה ולא סרט, אלא "ספיישל". ככזה, הוא היה יכול להיות באיזה אורך שבא לו, והוא בחר להיות 50 דקות. פרט לסרטים הקצרים שלהם כשהם עוד עשו כאלה ואולי לסדרה על "גרוט", מדובר בדבר הכי קצר שמארוול עשו, וזאת לחלוטין מחמאה: התחלתי לחשוב שהאולפן כבר פוחד מעורכים טובים.
עניין הספיישל עוזר ל"איש זאב בלילה" גם בהיבט השני שמרים אותו מעל תוצרי מארוול אחרים, והוא שנראה שאף אחד במארוול לא חשב שמישהו באמת יתעניין באיזה משהו על אנשי זאב, ולכן הרשו לספיישל הזה להיראות, ובכן, שונה לחלוטין מכל תוכן מארוול אחר. שחור לבן עם נגיעות של אדום, שבניגוד לזה של "תור: אהבה ורעם" מרגיש כמו שחור לבן של פעם (והרי כל הספיישל הזה הוא מחווה לסרטי מפלצות של פעם), עם משחקי הצללה ותאורה וזוויות צילום שנראות כמו חזון של בן אדם ולא של תוכנת מחשב.
לכן קצת מפתיע לגלות שמאחורי הקלעים לא נמצא איזה במאי מוערך עם רקורד מוכח אלא דווקא המלחין מייקל ג'אקינו. לא שאני מזלזל בעבודתו זוכת האוסקר על שלל סרטים, אבל לא אתנגד אם אחרי "איש זאב בלילה" הבן אדם יתחיל לביים יותר.
זה כמובן לא רק האורך והמראה. גם ברמת התסריט, משהו פה כמעט לא מרגיש "מארוול"-י. האווירה רצינית באופן קאמפי, הדיאלוגים לא מלאים בבדיחות מתחכמות או פאנצ'ים מלאי רפרורים לסדרות וסרטים רק כדי שיהיו בדיחות, האקשן לא ערוך באופן עמוס, ואין אף דמות שמגיעה בסצנת הקרדיטים ואומרת לג'ק לבוא איתה כי הם צריכים ללכת להכין שוקוצ'ינו לשומרי הגלקסיה. בעידן שבו כל סדרה וסרט של מארוול או נאבקים באיום עצום בגודל של אלים או דמויות שמזכירות לנו כמה הן קשורות לכל ענייני האלים, ג'ק ראסל כאילו חי בעולם משל עצמו ופותר בעיה מקומית להחריד, כזאת שהגורל של כמעט ושום דבר לא מונח על הכתפיים שלה, אבל כזאת שחשובה עבורו. זה כל כך מרענן ששכחתי שמארוול יכולים לעשות משהו כל כך קליל, כיפי, ומעניין.
אולי לכן זה כל כך אירוני שדווקא עבור ג'ק וחבריו אני כל כך רוצה סרט/סדרת/ספיישל המשך. אני אהיה בסדר אם לא יהיה לנו משהו כזה – עדיף משהו אחד ברמה כזאת מלגרור אותו לזיכיון בלתי מספק – אבל אין ספק שאחרי שנה של דמויות שאני מניח שאני בסדר עם לבלות איתן פה ושם, כיף סוף סוף לפגוש מישהו שאני רוצה לדעת לגביו הכול. והרי זה מה שמארוול אמורה לעשות, לא?
די ציפית לזה והצלחתי להתאכזב שוב.
הדמויות פלקט ומעט העלילה שיש פשוט לא שואבת. יש מצב שזה חוסר השימוש הכי נפשע אי פעם בגאל גרסיה ברנל שמרגיש כבוי לגמרי לאורך הספיישל.
ויזואלית זה נראה טוב, אבל זהו בערך. פס הקול סביר.
אחרי הספיישל הזה ומון נייט אני כבר יכול לצייר בקווים כלליים את הכניסה של בלייד וגוסט ריידר ל-MCU ונראה שעדיף היה לדמויות האלה לא להיכנס כבר.
זה לא כאב (כמו מון נייט) או
פיספס את המסלול בנחיתה (כמו וונדהוויז'ן או פלקון וחייל החורף) או הביא לי קריזה ברמות לא-מוכרות (כמו שי-האאאאארררר… גרררר… גררר.. בסדר, נרגעתי); זה היה פשוט כל-כך… סתמי.
זה כל כך חמוד!!!
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נהניתי כל כך ממשהו של מארוול. השחור-לבן עושה את הצללים המוגזמים סטייל אימפרסיוניזם גרמני בצורה מרהיבה, הכתיבה והמשחק כיפיים ממש (בעיקר משחק האם-זו-ג'סיקה-ג'ונס-או-הכפילה-שלה-מנשות-הלעולם-לא), והכל פשוט וחמוד. אני כל כך שמחה ששכנעו אותי לצפות בזה.
כן, זה בהחלט חמוד.
בדיוק מה שהייתי חושב שתהיה יצירה עם ערכי ההפקה של מארוול אבל בלי משקולת הMCU.
וואלה נכון,. גסיקה גונס ואחזה זה האיחוד שחייב לקרות. מושלם.
פרקים בשחור לבן של 30-40 דק של תעלומות פילם נואריות על טבעיות של האחיות שהופרדו בלידה גסיקה ואלסה. נהדר, קניתי.
וכמו שכתבתי איפשהו, אנשים ישנים על הארייט האריס. היא נתנה את אחת ההופעות האהובות עלי ב2011 בליקריץ פיצה, וכח זה רק בסצנה אחת. וכאן היא מרהיבה וגונבת את החמצן לשאר בכל פריים שלה על המסך. ואפילו גנבה את ההצגה בפרק בעונה השנייה של האקס (הקומיקאית שדברה בגדה בה בתחילת הדרך ומאז התמסדה). הקיצור הבנתי שהיא שחקנית משנה מצויינת אבל לא אתנגד לראות אותה בתפקידים ראשיים וכמובן בעוד תפקידי משנה עפ קצת יותר זמן מסך. היא צריכה להיות מינימום במעמד של וילם דפו (אגרס שומע? יש תפקיד פנוי לנוספרטו?).
היא תפורה על שת״פ עם אגרס.
(ל"ת)
באתי לזה בלי ציפיות
וזה היה חמוד וכיפי.
זה העביר לי שעה בהנאה וזה מה שחשוב.
שאלה לעורכים
הספיישל הזה יחשב כסרט בשביל סיכומי השנה (ובפרט סקר ״סרט השנה״)?
עד כה לא חשבתי להחשיב אותו ככזה
אני פתוח לשמיעת טיעונים למה כן, אבל אני נוטה חזק ל"לא".
מעניין אותי לשמוע למה לא
זה שהוא מוגדר על ידי יוצריו כ-"ספיישל" לא סותר את האפשרות להגדיר אותו גם כ-"סרט" (לא על פי ההגדרה של ויקיפדיה, לפחות). והוא לגמרי קולנועי בעשייה שלו והוא כן באורך של פיצ'ר. עם 'בפנים' של ברנהם אני עוד יכול לא להסכים איתך אבל להבין כי באמת מדובר בפרויקט חריג (למרות שמבקרים בסופו של דבר כן הכניסו אותו לסיכומי השנה שלהם והוא אף זכה בדג הזהב). פה זה דווקא מרגיש לי בבירור כמו סרט ואשמח לשמוע את הטיעון נגד.
אני צריך קישור לדיון בינינו כי אני לא מוצא אותו. מכיוון שעוד בביקורת קראתי לו סרט יותר מספיישל, מבחינתי יש הבדל בין "בפנים" ו"איש זאב בלילה".
תראה, אין "הגיון" אבל "איש זאב בלילה" הוא לא באורך של סרטים בימינו (כן, בעבר אפשר למצוא סרטים שנחשבים פיצ'ר ומגרדים את החמישים דקות. בימינו סרטים "קצרים" זה 80 דקות) ועל כן הוא מרגיש יותר כמו פרק ארוך מאשר כל דבר אחר. הוא לא הוקרן בקולנוע (בניגוד ל"בפנים" שכן זכה ליומו בסופו של דבר), הוא לא מוגדר על ידי היוצרים כ"בעצם אולי זה סרט" וגם הביקורות לא מתחבטות בזה כי עבור כולם זה פשוט נראה כמו פרק טלוויזיה מורחב יותר מאשר סרט.
האם ההגבלות שרירותיות? בסופו של דבר, כן. ועדיין, בתחושת הבטן – "בפנים" הרגיש לי כמו סרט, ו"איש זאב" כמו פרק.
אני גם חיפשתי את הדיון הקודם שלנו לפני שכתבתי את התגובה שלי
קיוויתי שאולי אמצא בו תשובה שתייתר את התהייה שלי פה, אבל לא מצאתי את הדיון.
קצת מוזר לי איך אפשר להגיד שמבחינת הגדרות שרירותיות זה כן 'סרט' אבל תחושת הבטן היא זאת שמנצחת במקרה הזה.
אני לא יודע איך אנשים מרגישים לגבי 'איש זאב בלילה' בשלב הזה, אבל העניין של האורך הוא די שרירותי. ההגדרה הרשמית היא 'מעל 40 דקות'. פרסים רבים, גם בארץ וגם בעולם, מחלקים את הקטגוריות שלהם לפי 'סרט מעל 40 דקות' או 'סרט מתחת ל-40 דקות' במקום להשתמש במונח המבלבל של 'סרט קצר/ארוך'.
נכון שזה לא נהוג ליצור פיצ'רים באורך של 50 דקות אבל אני חושב שזה עניין של תקופה. עד לא מזמן זה היה לא משתלם כלכלית ליצור סרט באורך כזה ולהפיץ אותו בקולנוע. אבל בעידן הסטרימינג דברים משתנים וסיכוי לא רע שהמנהג הזה יחזור להיות נורמטיבי יותר ושנתחיל לראות יותר פיצ'רים באורך של שעה פלוס-מינוס. אפילו בקולנוע מקרינים כיום את 'בת האומן' שעומד על קצת פחות משעה.
ולהגדיר אותו כפרק קצת מוזר לי כי פרק אמור להיות חלק ממשהו גדול יותר. כזה שמתחבר לפרקים אחרים. ו-'זאב בלילה' הוא מאוד מאוד עצמאי. "פרק טלוויזיה מורחב" של מה? מה היו הפרקים הקודמים? מה הפרק הבא? אם זה היה סרט באורך של שעה של 'דרגון בול' אז אני יכול להבין את הבלבול ואת הטענות שזה רק "פרק מורחב". במקרה של 'זאב', קצת פחות.
לי זה מרגיש כמו פרק פיילוט
תלוש מכלום, ואם יחליטו להמשיך אותו הוא יהפוך לסדרה.
איך שאני רואה את זה
פרק פיילוט שלא קיבל פרקי המשך הוא סרט (בין אם קצר או ארוך). לתחושתי, לפחות. לדעתי ההגדרה צריכה להיות שרירותית וברורה גם אם לא תמיד מוצאת חן בעינינו (למשל, מופעי סטנד-אפ מצולמים הם כן סרטים לפי ההגדרה המקובלת יותר של סרט, למרות שאני לא מת על הרעיון). אחרת זה מתסכל אפילו יותר כשאתה לא יודע איך להתייחס ליצירות מסוימות.
ולגבי 'איש זאב' אז הוא ממש לא מרגיש קטן במיוחד (קטן לסרט מארוול, אולי. אבל יחסית ל-'סינמה סבאיא'? הפקת ענק!), לא בתקציב ולא בעלילה שלו. זה שהוא לא הוקרן בקולנוע אף פעם לא היה קריטריון לשום דבר (סרטי טלוויזיה או סרטי ישר-לוידאו תמיד היה), והיוצרים שלו מגדירים אותו כ-'ספיישל'. שזו הגדרה חמקמקה שלא באמת אומרת משהו. והאורך? נו, יש סוג של הגדרה שרירותית שלא אני קבעתי שמדובר ב-40 דקות שהופכת אותו לפיצ'ר (אם זה היה תלוי בי אז גם הייתי משנה ל-60. אבל זה לא).
הגדרות זה כאב ראש מתיש גם בלי קשר לקולנוע וסרטים. אבל אם בעין הדג נשברתם וכן התייחסתם ל-'המילטון' ו-'בפנים' כסרטים בסוף אז מוזר לי שדווקא על 'איש זאב' זה עוצר.
לא שזה קריטי לי לסקר סוף השנה. יצירה מצוינת אבל ממש לא בעשירייה שלי. פשוט לא מאוד אוהב את חוסר הודאות הזה לגבי ההגדרה שלה.
תראה, אם בעבר (וזה שקר, אבל בוא נגיד) החלוקה בין קולנוע וטלוויזיה הייתה ברורה
הרי שדיוויד לינץ' עזר לחרבן על כל ההפרדה הזאת (ועוד עוזרים אחרים) כשהם החליטו ש"מה, ברור, ברוררררר שטווין פיקס עונה 3 זה סרט מה זאת אומרת".
עכשיו, גם בעבר סרטי טלוויזיה יכלו להשתתף כי אנחנו לא האמיז מול האוסקר וכל הסרטים מתקבלים בברכה. מן הצד השני, לא נקבל פרק של סדרה לסקר, לא משנה כמה יפה הוא.
אז מה הפרמטרים? לתחושתי:
1. האם היוצרים מתייחסים אל זה כסרט או כאל משהו אחר? במקרה הזה, היוצרים לא מתייחסים אל זה כסרט.
2. מה האורך של זה? סרט זה, בימינו, 70 דקות עד תשע שעות. עכשיו, רוב הסרטים לא נוטים לנצל את כל התשע, אבל אני נוטה לחשוב שאם אפשר לסיים את הסרט ביום אחד בלי לחלוטין לאבד שעות שינה ואוכל – זה עדיין יכול להיות סרט. גם 60 דקות, ואפילו 59, עוד נחשב אצלי לסרט – ואני יודע שבאוסקרים הקו הוא 40, אבל כאן אני דווקא מסכים יותר עם פרסי אופיר שמפצלים בין עד 60 ומ-60 (אם כי זה לא פעם יוצר מצבי אבסורד של סרט ב"קצרים" שהוא 59 דקות וב"ארוך" שהוא 60. טיפשי, אבל אני חי עם זה כי זה היה קיים גם ב-40)
3. האם זה הוקרן בקולנוע? רחוק מתנאי סף אבל כן, השאלה האם זה בכלל היה יכול להיות חוויה קולנועית היא משמעותית פה. דיסני גם ככה די מתעבים בתי קולנוע, אבל "איש זאב בלילה" פשוט דילג עליהם.
הזכרתי את עניין הפרק, אבל זה לא באמת הכרחי בימינו מלאי הטרילוגיות והיקומים הקולנועיים. זה כן "מוריד" מהשאלה אם זה קולנוע, ואכן משהו ב"איש זאב" מרגיש קטן יותר, איכשהו (וכמו שאמרתי בביקורת – לטובה).
לכן, אני פשוט לא יודע מה כן הופך אותו לסרט, ונטיית הלב היא "לא". אבל כאמור ליבי לא קשוח ועשוי מאבן.
אז אחרי שראיתי את הספיישל
אני חייב להסכים שזה לא ממש משהו שמרגיש שעונה להגדרה ״סרט״.
זה באופן די מובהק ספיישל מיוחד להאלווין, מהסוג שפעם היו משדרים בטלויזיה והיום זה בסטרימינג.
אם רוצים, ניתן להגדיר את זה כ״סרט קצר״ אבל פחות ניתן להגדיר את זה כ״סרט״.
וזה לאו דווקא בגלל האורך, אני מאמין שאפשר לעשות סרט באורך הזה שירגיש סרט.
אני מדבר על בניית העלילה, שבפירוש לא מרגישה כבניית עלילה של סרט, אלא כבניית עלילה של סרט קצר.
אני עדיין טוען שצריך לתת לאיש זאב בלילה את הצ׳אנס להתחרות כסרט ולראות כמה יבחרו בו ועל פי זה להחליט, אבל אני כשלעצמי כבר לא בטוח אצביע לזה כאחד מסרטי השנה (למרות שזה בהחלט טוב), פשוט כי אני מתקשה להתייחס לזה כאל סרט.
ממליץ בחום לכל מי שאוהב קולנוע ואוהב את העשייה הקולנועית לראות את הדוקו ״במאי בלילה״ שזמין בדיסני פלוס
וזה בלי קשר לשאלה מה אתם חושבים על איש זאב בלילה, או אם ראיתם בכלל את איש זאב בלילה, או אפילו אם אתם בכלל חובבי מארוול או חובבי ז׳אנר סרטי הקומיקס בכללי.
כי בסופו של דבר כדי ליהנות מהדוקו הזה מספיק לאהוב קולנוע ולאהוב את העשייה הקולנועית.
ציפיתי שזה יהיה משהו בסגנון של סרטי ״מאחורי היצירות״ שנעשים על מאחורי הקלעים של סרטי וסדרות מארוול ו-וואו כמה שהופתעתי לטובה…
במקום עוד מאחורי הקלעים עם אנשים שמתראיינים לאחר סיום ההפקה ומדברים על ההפקה כשברקע צילומים מההפקה עצמה, הסרט הולך באמת בדרך של דוקו אמיתי, כזה שמתעד את ההפקה תוך כדי ההפקה ושם דגש משמעותי על התיעוד.
את הסרט ביים אנטוניו ג׳אקינו, אח של מייקל, שרק לאחר הצפייה בסרט גיליתי שהוא מעוטר בפרס אוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, מה שיכול להסביר למה הדוקו הזה כל כך מוצלח.
יש פה סיפור מעניין על ילד שנראה שהעתיד שלו הולך להיות כבמאי סרטים (בגדול כילד הוא היה צ׳ארלס מהסרט סופר 8 של ג׳יי ג׳יי אברהמס, עובדה משעשעת כשחושבים על זה שהוא זה שהלחין את הפסקול של סופר 8) ומשום מה הגיע דווקא להלחנת סרטים, וכעת אחרי שנים הוא חוזר לילדותו ומביים סרט ״אמיתי״.
בחלקים מסויימים זה הופך לדוקו על הדוקו ומתעד את אנטוניו ג׳אקינו כשהוא מביים דוקו על סרטו הראשון של אחיו ותוהה לאן כדאי לקחת את הדוקו.
סרט דוקו מקסים שהוא בקלות המאחורי הקלעים הכי טוב שיצא לי לראות עד עכשיו בדיסני פלוס.
מומלץ בחום לכולם.
ואגב, אם יצחק בארי קורא את זה, אשמח לשמוע מה הוא חשב על הדוקו (כי אין לי ספק שהוא ראה אותו ביום שיצא).
באופן תמוה החליטו כעת בדיסני פלוס להעלות גרסא צבעונית של הסרט
ממש לא ברור לי למה.
אני מניח שאני אראה את הגרסא הזאת לפחות פעם אחת, ולו מתוך סקרנות, אבל באמת שלא ברור לי בשביל מה צריך את זה.
מה השלב הבא? שיעלו גרסא צבעונית של שני הפרקים הראשונים של וונדה-ויז׳ן? או שיעלו גרסא של תור אהבה ורעם שבה הקטעים בשחור לבן יהיו צבעוניים?
תמוה.
נו זה דיסני
מה לא עושים לחסוך כסף כשהאולפנים בכזה מצב וגם לצאת ידי חובת ההאלווין
אני דורש גירסה הפוכה של פלזנטוויל!
(ל"ת)
מישהו שמגיע למקום שמקבל את כולם
ולאט לאט הופך אותו למקום שמרני ואחיד ?
הייתי צופה בזה