ביקורת: בלאק אדם

היררכיית הליהוקים השגויים בסרטי קומיקס הולכת להשתנות לעד.

זמן לא רב לתוך "בלאק אדם", הבמאי מקדיש רגע ארוך להומאז' בוטה לסצנה הקלאסית של התיקו המקסיקני מ"הטוב, הרע והמכוער". בדיעבד, הרגע המתאמץ הזה הוא ביטוי לכל מהות הסרט: הוא נורא רוצה להיות חשוב ועמוק אבל נכשל בשניהם, הוא נורא רוצה שהגיבור שלו יהיה איזה דמות אפורה מוסרית ומרתקת כמו בלונדי של קלינט איסטווד אבל הוא פשוט הפרסונה המשעממת של דוויין ג'ונסון, והוא נורא רוצה להיות סוחף ומלהיב וכיפי כמו המערבון של ליאונה – אבל הוא ממש (אבל ממש) לא. וכאילו, עזבו את החוצפה שבעצם ההשוואה – מה זה הגול העצמי הזה של להזכיר לאנשים תוך כדי שהם צופים בך שיש סרטים טובים בעולם?

אנחנו פותחים בסצנת אקספוזיציה ארוכה שמתארת את ממלכת – שיט, שכחתי את השם, לעזאזל, ראיתי את זה אתמול, רגע אני בודק – כן הנה, ממלכת "קאנדאק" הדמיונית שנמצאת אי שם במקום שדומה לכל מצרים עתיקה שראיתם פעם. זה סיקוונס ארוך יותר ממה שהוא היה צריך להיות (אפס דקות, אם שאלתם), וכולל קריינות מיותרת לגמרי שמסבירה לצופים מה הם רואים על המסך. אולי זה טוב כי האפקטים בכל הקטע הזה לא משהו בכלל אז ייתכן שהסחת הדעת היא מכוונת.

בכל מקרה, באותה קנדאק התקומם איזשהו גיבור עממי נגד המלך הרשע וזכה לכוחות על שאותם הוא מקבל באמירת המילה "שהאזאם". מקום קבורתו של אותו אלוף לא נודע, אבל קנדאק לא נושעה בזכותו והמשיכה להיות משועבדת אלפי שנים תחת כובשים זרים מכל הסוגים.

כיום, השליט הנוכחי במדינה היא כנופיית הייטק מוזרה בשם "אינטר-גאנג" שממשיכה להשליט טרור ופחד על תושבי קאנדאק האומללים. קבוצת מורדים קטנטונת מחפשת אחר "הכתר של סאבאק", איזשהו כלי עוצמתי שנוצר ממחצב נדיר ובעל סגולות שקיים רק בממלכה הזו (נקרא לו לא-ויברניום-יום) ויאפשר לכובשים להשתלט על קנדאק אפילו יותר ממה שהיא כבר נשלטת. הם רוצים להגיע אליו קודם כדי להסתיר אותו, ואכן משיגים אותו – אבל בטעות מעירים גם את האלוף הקבור, שמתברר שלא ממש שמח על ההתעוררות הזו. לפחות ככה הוא אומר; מכל בחינה אחרת הוא דווקא נראה מבסוט.

אמנדה וולר שומעת את החדשות, ושולחת את "חבורת הצדק של אמריקה", שכוללת ארבעה גיבורים פגומים ולא מאד מוכרים בעקבות האיום החדש, וכעת כולנו במתח האם…

האם מה? הסרט, דבר ראשון, נכשל בדבר המינימלי הזה: יצירת איום משכנע. לא, יצירת סיפור משכנע. בלאק אדם בקומיקס הוא נבל, אויבו המושבע של שהאזאם; אבל חוץ מזה שדוויין ג'ונסון כמובן לא יהיה מוכן לשחק נבל, אף אחד לא יפיק סרט שבסופו הנבל עומד על גופת הגיבור ומנופף בידיו לצבא הזומבים שלו. אז כבר מהרגע הראשון, מבחינה נרטיבית, אף אחד לא באמת במתח בנוגע למסע שבלאק אדם הולך לעבור פה.

הנקודה הזו היא החטא הקדמון של הסרט; הדבר שכמעט מחסל מראש כל סיכוי להמריא לאנשהו. כי מה שיותר גרוע מהקונספט של "ללכת בלי גיבור ולהרגיש עם" הזה, הוא הביצוע – נניח שאתם אכן רוצים להציג דמות עם קונפליקטים מורכבים; מישהו שבאמת לא מאמין בגבורה הירואית ובדאגה לאחרים, אלא הוא אנוכי וכעסן וקצת דביל, נתון למצבי רוח ומוכן ללכת רחוק מאוד כדי להשיג את מטרותיו. אז אתם הולכים ומלהקים לתפקיד המורכב הזה את פאקינג דוויין ג'ונסון??? יש לנו כאן שפל חדש בתולדות הליהוקים השגויים לסרטי קומיקס. זאת הופעה גרועה ברמת "באטמן ורובין", וכאילו, וואו, אילו לא רק כל העולם בערך היה צועק עליכם כבר כמה שנים שג'ונסון הוא ליהוק נוראי. באמת חבל שלא היתה לכם דרך לדעת.

וכשהבסיס של הסרט כל כך רעוע, שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

קחו את התסריט. הוא מנסה להפתיע, ויותר מפעם אחת. אבל מה הוא כבר יכול לעשות אם אפילו סיקוונס הפתיחה, שמספר את האגדה "כפי שכולם מכירים אותה" רק כדי שאחר כך נופתע ממה שבאמת קרה – מבויים בצורה שהורסת את ההפתעה לכל צופה עם קצת שכל וניסיון. וזאת מבלי לדבר על מערך השיווק שחשף את אחד הסודות כבר בטריילר, למען השם.

דברים גם לא קורים באופן הגיוני. בלאק אדם מקבל פתאום החלטה ממש משמעותית, וכדי להצדיק אותה הוא מספר סיפור כלשהו; מה שלא ברור זה מה התחדש מבחינתו בדיוק הרגע – הוא הרי כבר הכיר את הסיפור הזה מהרגע הראשון – חוץ מזה שככה התסריטאי החליט.

אז אולי דמויות המשנה יצילו את המצב? הן מנסות, אוהו הן מנסות. ולחלק מהן יש פוטנציאל מעולה. חבורת הצדק מורכבת כאן מסדרת חיקויים של דמויות מארוול מוכרות, ולפני שאתם קופצים עם "DC בקומיקס היו שם קודם" אז אדגיש שזה לא מעניין אותי, כי כשאתם מוציאים סרט חדש בשנת 2022 תוודאו שאתם נותנים לפחות טיפה טאצ' מקורי לדמויות שאנשים כבר מכירים מהמתחרים. והנה הקטע המעניין: הם באמת ניסו לתת טאצ' מקורי. בשעה שאטום סמאשר (נואה סנטינו) שיכול להפוך למאד גדול הוא פשוט חיקוי של טום הולנד משחק את פול ראד, והוקמן (אלדיס הודג') נראה כמו הפאלקון ומנסה להיות מגניב כמו אנתוני מאקי, דווקא דוקטור גורל (פירס ברוסנן הממש סבבה) – שהוא פריטי מאץ' בעל הכוחות של דוקטור סטריינג' – מפתיע כי הוא בעל אופי שונה לחלוטין, וקו העלילה שלו הוא היחיד שעוד איכשהו שומר על עניין. צריך לציין גם את ציקלון (קווינטסה סינדל) שיכולה לשלוט ברוחות – כאמור, הכוחות שלה גנריים, אבל היא לפחות זוכה לויזואליה מעניינת; מצד שני, מכעיס כמה הסיפור שלה לא מנוצל.

אבל גם הפוטנציאל של החבורה הזו לא מרגיש ממומש. הוא הכי קרוב לכך מכל האלמנטים של הסרט, אבל הניסיון של היוצרים לתת להם את הדינמיקה של חבורות הגיבורים הפופולריות שכולם מכירים – מרגיש מתאמץ מדי, לא עקבי, ורק לקראת סוף הסרט מקבל קצת את המקום הראוי לו.

וזהו, למעט החבורה הזו (ונעימת נושא דווקא לא רעה בכלל), אין לי שום דבר טוב נוסף לומר על הסרט. דמויות המשנה האחרות מזעזעות הן בכתיבה והן בביצוע, כשעולה על כולם בודהי סבונגי בתפקיד הילד המעריץ של בלאק אדם. הוא לא רק עולה על העצבים, אלא גם גונב ממרטי מקפליי את היכולת לנצח כל דבר בערך בזכות זה שיש לו סקייטבורד. הוא גם לא מסוגל להחליט אם הוא מעריץ את גיבורי העל של היקום הזה ותולה מיליון פוסטרים שלהם בחדר שלו, או שהוא שונא אותם שנאת מוות כי הם לא באים לעזור למדינה המסכנה בה הוא חי (אם כבר דיונים מפוספסים על תפקידו של גיבור בתרבות).

גם האקשן גרוע. ממש. דווקא יש לבמאי ז'אומה קולט-סרה ניסיון לא רע עם סרטי אקשן, אבל כאן קשה להבין מי נמצא איפה והכל חתוך יותר מדי פעמים. הפומפוזיות המוזרה גם הורסת שוב ושוב; יש למשל סצנת סלואו-מושן ארוכה שאמורה לחקות את כל סצנות הסלואו-מושן שנעשו מנקודת המבט של גיבור בעל מהירות על – אבל היא מבויימת בכבדות איומה, מלאה בעשן ובאפר ובדרמטיות, ואי אפשר להבין ממנה כלום.

ותקשיבו, אני מאלה שבדרך כלל מפהקים כששומעים תלונות על אפקטים. הפעם, היה קשה להתעלם מהאיכות שלהם. יש פה דברים שנעשו יותר טוב באקס מן הראשון, לפני יותר מעשרים שנה.

בקיצור, או בשלב הזה כבר באריכות, "בלאק אדם" הוא סרט גרוע, ולא סתם גרוע אלא כזה שמזיע מרוב מאמץ להיות חשוב ומשמעותי ורציני ובטוח שבאמת יש בו דיון מעמיק על מה הופך אדם לנבל או לגיבור – וזה מבחינתי המסמר האחרון בארון הקבורה שלו. תהיה דבילי ומטופש כמה שאתה רוצה, אבל לפחות תדע את זה, לעזאזל איתך.


יש סצנת אמצע-קרדיטים עם מישהו שכנראה תשמחו לראות. אחר כך אין עוד משהו.

תגיות: