קל לראות שיש לנו חיבה באתר למדיום האנימציה – בין אם בפרויקטים שבהם סקרנו את סרטי אולפני דיסני וג'יבלי, ובין אם בביקורות על סרטי אנימציה יותר ייחודיים כמו "Mad God". קל גם להבין למה: סרטי אנימציה לא פעם מצליחים לקחת את כל מה שטוב בקולנוע ולהגביר אותו פי אלף – כשאין מגבלות פיזיות וביולוגיות על מה שאפשר לעשות, השמיים הם באמת הגבול.
לכן נחמד שיש פסטיבל כמו "אנימיקס", שמעלה על נס את האנימציה (אוקיי, וגם את הקומיקס והקריקטורה). הפסטיבל השנה יתרחש בין ה-9 באוגוסט ל-13 בסינמטק ת"א, ויש בו כמה דברים מאוד מגניבים. אז כמו לפני פסטיבלים אחרים, להלן כמה המלצות מרוכזות.
אינו-הו
רם עוד יכתוב על זה ארוכות, אבל תקשיבו: אל תפספסו את מה שהוא, בסבירות גבוהה, לא רק סרט האנימציה הטוב ביותר שהוקרן בארץ השנה (עד כה), אלא גם אולי פשוט הסרט הכי טוב של השנה, נקודה.
הסרט מתרחש במאה ה-14 ביפן ומתאר את התפתחות מופעי המוזיקה שם דרך סיפור בדיוני ביותר הכולל שדים, קללות ומוזיקת רוק-פופ-ראפ נפלאה.
מאסאקי יואסה חוזר להשתחרר באופן הכי פרוע שלו מזה שנים רבות, ומדובר במשהו שהוא חגיגה מרהיבה לעיניים שלא תמיד עוצרת להסביר לקהל מה בכלל קורה פה. (יהונתן צוריה)
הקרנות: יום חמישי, 11.8, 20:30, אולם 4; יום שבת, 13.8, 18:30, אולם 1
"ענק הברזל" הוא הרבה דברים. הוא סרט אנימציה שנוצר במקור לילדים, אבל יתאים לנוער ומבוגרים באותה מידה. הוא אחד מסרטי האנימציה הייחודיים של שנות התשעים, וזה שהכניס לחיינו את בראד בירד, בדרך להצלחה עם פיקסאר. הוא אחד הסרטים הכי טובים על ימי המלחמה הקרה, גם אם לרוב שוכחים להזכיר אותו עם החשודים המיידיים. הוא דוגמה לכישלון מסחרי-שיווקי מביך אבל גם סיפור גאולה על להיט קאלט שזהר בגדול בווידאו ובטלוויזיה. ומתחת לכל הדרמה הזאת, הוא פשוט סרט יפה על ילד שאוהב רובוט ענק.
"ענק הברזל" מתרחש ב-1957. רובוט מיסתורי מתרסק בים מול מדינת מיין, אי שם בשוליים הצפון-מזרחיים של ארה"ב. הוא מתיידד עם ילד סקרן וחמוד בשם הוגארט, שמלמד אותו על החיים, המוות והמשמעות של כוח ובחירה. בקיצור, מה אם אי.טי היה בגודל של בניין ועם היכולת להשמיד עיר שלמה ברגע. לקלחת נכנס גם קצין פרנואיד שדולק בעקבות הרובוט, בלי להבין שיש בו יותר מנשק מסוכן.
הרבדים הרציניים יותר לא מפריעים לסרט ליצור חוויה כיפית וסוחפת, וברגע האמת נותנים לו את הדחיפה הדרושה כדי להפוך ממעשייה חמודה לסיפור רגשי ומשמעותי באמת. באנימיקס הסרט מוקרן בדיבוב המקורי ומומלץ לצפייה מגיל 14 ומעלה, וכמות המושבים הפנויים באולם כרגע היא לא פחות משערורייתית, אז גשו הלום. (נעמה רק)
הקרנות: יום שלישי, 9.8, 20:30, אולם 4
הנביא
הרעיון, על פניו, נשמע נהדר: בואו נביא. נביא את הבמאי של "שיר הים". נביא את הבמאית של "סיטה שרה בלוז". נביא את הבמאי של "חתולו של הרב". נביא את הבמאי של סרטי ביל פלימפטון (קוראים לו, במקרה, ביל פלימפטון). נביא עוד כמה במאים מרחבי אירופה והמזרח התיכון, כדי שכל אחד מהם יביים עיבוד אנימציה קצר לפרק פואטי אחר מתוך "הנביא", ספרו של המשורר הלבנוני-אמריקאי הגדול ג'ובראן חליל ג'ובראן. ונביא גם את אחד הבמאים של "מלך האריות" כדי שיביים את סיפור המסגרת שאמור להחזיק את כל הסרטים הקצרים ביחד. את כל אלה נביא לסרט "הנביא".
אז הקטע של לביים סרטים קצרים בסגנונות שונים לפי הנושא של כל אחד מהפרקים בספר של ג'ובראן עובד מצוין – הסרט הקצר על מהות האהבה שביים טום מור נפלא (אגב, גם בשנה הבאה אנחנו צפויים לסרט שבו מור ביים קטעי אנימציה, וזה הכי הרבה שנקבל ממנו עד שיתחשק לו לשבת על התחת ולביים עוד סרט באורך מלא), וגם הסרטון "ילדיך אינם ילדיך" עשה לי פלאשבקים לשיעורים בתיכון בקטע טוב. הבעיה היא שסיפור המסגרת שאמור להחזיק הכל ביחד הוא בעיקר מפוהק, וגורר את הסרט כולו למטה. וכך מה שהיה יכול להיות סרט נפלא יצא סרט פושר ומטה, שמורכב מהרבה קטעים נפלאים שמתקשים להתחבר זה לזה. (רז גרינברג)
הקרנות: יום רביעי, 10.8, 17:00, אולם 2; יום חמישי, 11.8, 20:00, אולם 2
הקיסר נפל על הראש
למרות שאני נמנה על חובבי בית העכבר, לא צפיתי בכל סרטי האנימציה הקלאסיים של דיסני. לכן, כשהגיע דיסני פלוס שכולל את כל הקלאסיקות מראשית עד אחרית, כמובן שצפיתי מייד בסרט המוצלח ביותר שיצא מהאולפן: הקיסר נפל על הראש.
טוב, אני כמובן לא יודע שזה הסרט הכי מוצלח של האולפן, אבל מה שאני כן יודע זה שהסרט הזה טס לי מול העיניים והיה כיפי ומשוגע. באתר הזה ממש תוכלו לקרוא על עלילות הפקת הסרט, והוא גם הומלץ בחום ממש לא מזמן בפרויקט דיסני, אז אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מזה שיום אחרי שצפיתי בו בפעם הראשונה צפיתי בו בפעם השנייה.
הוא מלא בגאונות קומית צרופה, צמד נבלים נהדר, ג'ון גודמן בתפקיד דיבוב נוגע ללב בין כל בדיחות המטא, ויש בו כמות בלתי חוקית של סצנות מהסוג שאתה פורץ בצחוק באמצע פגישה רק כי נזכרת בהן פתאום. רק מסצנת קרונק הטבח כאבה לי הבטן שעות. בקיצור, הבנתי כבר שהסרט הזה קצת יוצא דופן בין סרטי דיסני, אבל מבחינתי אני מוכן להישאר כעת בבורות שלי זמן רב נוסף. איזה כיף זה לגלות פנינים באיחור. (יצחק בארי)
הקרנות: יום רביעי, 10.8, 14:00, אולם 4
ניקולא הקטן – שמח עד הגג
הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ירושלים, ואור ענבר שפכה עליו מחמאות ולא נותר לי אלא לחזק ולהגיד: זה סרט באמת נהדר. משהו שמנסה לא רק לעבד סיפורים של ניקולא הקטן למסך (הוא גם עושה את זה, אבל פחות, וכנראה פחות טוב מכמה עיבודי עבר), אלא לתפוס אותו. ככזה הוא משתמש בטריקים של קולנוע מטא שמטרתם לא להראות כמה חכמולוגים אנחנו ומודעים לקלישאות, אלא איך יצירות מדברות, משפיעות ומושפעות מהיוצרים שלהם.
כל זה בסרט שהוא מצד אחד לכל המשפחה, ומצד שני לא מהסס להגיע למקומות אפלים למדי. בקיצור – היה יכול להיות השיא של הפסטיבל, לולא ה"אינו-הו" המציק ההוא מתחילת הפוסט. (יהונתן צוריה)
הקרנות: יום שישי, 12.8, 13:30, אולם 4; יום שבת, 13.8, 16:30, אולם 1
שחור ולבן
את "שחור ולבן" (או Tekkonkinkreet בשמו המקורי) ראיתי לראשונה אי שם ב-2007, בשיא ימי התלהבות הנעורים שלי ממדיום האנימה. התוכן שצרכתי באותם הימים נחלק בין לוחמים-נינג'ות-קוסמים שנלחמים אחד בשני עם צ'אקרות תוך כדי צרחות, ובין קומדיות תיכון שהן מטומטמות כפי שהן מיניות. "שחור ולבן" לעומתן לא נראה כמו שום דבר אחר סביבו. למעשה, הוא לא נראה כמו שום דבר אחר שראיתי אפילו מאז.
סיפור הסרט עוסק בחתולים. לא באופן מילולי, לצערי הרב (בשביל משהו כזה תיאלצו לקרוא את המנגה הקצרה והאמיתית לחלוטין "חתולים במוזיאון הלובר" שכתב אותו אחד שכתב את המנגה שעליה הסרט "שחור ולבן" מבוסס) אלא בשני חברי כנופיה שמכנים את עצמם "החתולים". לאחד, שחור (קוּרוֹ), יש חוכמת רחוב ונטייה לאלימות, והשני, לבן (שירוֹ), די מנותק מסביבתו ונראה כי רוב הזמן חי בעולם משלו. שני החברים האלה שולטים יחדיו במשכנות העוני בהם הם חיים ומוודאים כי הכנופיות בסביבה לא יתחילו מלחמה. אלא שאז היאקוזה מגיעים לעיר.
את הסרט ביים מייקל אריאס – ורק העובדה כי יש לו שם של חובב ברביקיו בפרבר של דרום קרולינה ולא, ובכן, שם יפני, רומזת מדוע "שחור ולבן" לא נראה כמו סרט אנימה טיפוסי. כי הבחור לא מהאיזור. העיר הענקית היא הכוכבת האמיתית; על מנת ליצור רחובות תוססים ומגוונים, אריאס עיצב את העיר על פי (מלבד טוקיו) הונג קונג, שאנגחאי וקולומבו – מה שיצר מישמש של תרבויות וזהויות והוביל לאחד הסרטים המרהיבים שראיתי.
אריאס עצמו, לצערי, לא שיחזר את ההצלחה שלו מאותם הימים ונדמה כי הוא יישר קו עם התעשייה ועם האופן לפיו אנימה "אמורה להיראות" (לסרט האנימה האחרון שביים, "הרמוניה", יש סיפור לא רע, אבל איכות ההפקה בו זולה באופן שכואב לעיניים) מה שמותיר את "שחור ולבן" כפרויקט הדגל שלו, ואם יש לכם הזדמנות לראות את היצירה הנפלאה הזו על מסך גדול – ואיזה קטע, יש לכם הזדמנות כזו – רוצו לעשות כן. (רם קיץ)
הקרנות: יום חמישי, 11.8, 12:00, אולם 4
ועוד
בנוסף לסרטים הללו, יוקרנו גם "פלישת הדובים המפורסמת מסיציליה" (סרט שאני רוצה לשבח אבל מוצא שקצת שכחתי מה קרה בו), "ערפד קטן" (מהבמאי של "חתולו של הרבי", על פי הקומיקס שלו), "שון כבשון: עף על החלל" (שאולי לא מתעלה לשיאי הסרט הראשון, אבל הוא עדיין מופלא ואף יותר מזה בזכות עצמו) ו"הרומן שלי עם הנישואים".
חוץ מהקרנות סרטים, יש גם שלל הרצאות מעניינות – אלון גור אריה חוגג יום הולדת לבאגס באני, בעוד ניר מולד מספר על מיקי מאוס ואילו ד"ר טל ברלי תספק זווית נשית עם סקירה על בטי בופ. הרצאות אחרות מספרות איך מעבדים מאנגה לאנימה ואיך בכלל ניגשים ליצירת סרטי אנימציה.
בנוסף, הפסטיבל לא מתמקד רק באנימציה אלא גם בקומיקס ולכן יהיו שלל סדנאות והרצאות בנושא, כולל הרצאה של יעל נתן על איך התגלגלה ליצור קומיקסים של "מלחמת הכוכבים" או מפגש אמן עם שי צ'רקה על ספרו החדש. בנוסף בנוסף – מלא הקרנות של סרטים קצרים, באסופות תחת שמות שונים – כולל אסופה שמוקדשת לכלבים, שתוקרן גם בגן הפסגה ביפו בחינם (אותה אצר המגיב פרשדונה, הלוא הוא אורי גולדברג), אסופה של האחים פליישר, ואסופה הכוללת את הסרט הכי טוב שהיה מועמד לאוסקר בשנה שעברה: הסרט הקצר "בסטיה". (יהונתן צוריה)
הקיסר נפל על הראש
אני שמח לשמוע שנהנית, ואני אגיד את מה שאני תמיד אומר כשמדברים על הסרט הזה: מדהים איך סרט עם כזו הפקה בעייתית יצא כל כך מדהים.
כמו"כ
*קרונק הטבח? (ולא קוזקו)
תודה, תוקן
(ל"ת)
זה סרט שהוא דוגמת הנגד הכי טובה כשמביאים את 'התערבות האולפנים' באופן שלילי.
בסופו של דבר זה כמעט לחלוטין סרט של האולפן, שהחליט לגנוז סרט, לשנות את הטון, להחליף במאים באמצע, וכן הלאה וכן הלאה.
אני לא בטוח
כלומר, זה שהסרט הזה יצא טוב (מה זה טוב? מושלם) לא אומר שום דבר על הסרט המקורי. אם האולפן היה מתעקש על הוספת / השמטת דמות או שינוי קו עלילה כלשהו הייתי מקבל שהעובדה שהתוצאה הסופית מושלמת אומרת שטוב שהאולפן התערב, כי אחרת הוא היה יוצא פחות מושלם.
אבל מכיוון ש(להבנתי) מה שקרה פה זה שלקחו סרט אחד והחליפו אותו לחלוטין בסרט אחר אני לא יכול להגיד את זה. לצורך העניין, אם מישהו רוצה להפיק את האביר האפל והאולפן עוצר אותו ומחייב אותו להפיק את מלך האריות במקומו זה לא אומר שום דבר על האיכות של הסרט המקורי או על החכמה של התערבות האולפן.
לא, זה לא עובד ככה
הסרט לא פשוט "הוחלף" בסרט אחר לגמרי עם צוות אחר לגמרי. זה היה תהליך ארוך, איטי ומכאיב של ניסוי וטעיה, שבו התסריט הורחק בהדרגה מהטון והתימות של הדראפט המקורי, בעקבות חוסר שביעות הרצון של האולפנים. קו עלילה אחד בכל פעם, דמות אחת בכל פעם. הרבה מהאספקטים היחודיים לזמנו של הסרט הסופי הוכתבו ברגע האחרון על-ידי העובדה שלא נשאר להם זמן וכסף. זה לחלוטין סיפור על התערבות מסיבית ומתמשכת של אולפן בחזון המקורי של היוצרים. גם חשוב לציין שעם כל השינויים, זה היה ונשאר סרט על קיסר צעיר במסו-אמריקה שקללה הופכת אותו ללאמה. הדיאנאיי של התסריט המקורי עדיין שם. חצי מהמדבבים נשארו מהאנימטיק הראשוני. זה שינוי פחות קיצוני משהרבה סרטי אנימציה עוברים בתהליך העבודה עליהם. "למעלה" התחיל כסרט על מלחמה בין שתי נסיכות בממלכות עוינות שמרחפות בשחקים.
במקור רציתי להמליץ על the swatbox, הסרט הדוקומנטרי היפיפה והגנוז שראף קאט שלו מסתובב ברחבי הרשת, ומתאר נהדר את כל תהליך העבודה על הסרט. אבל אז גילית שלינקקת אליו בעצמך, ולכן מוזר לי מאוד שהמסקנה שלך ממנו הוא שמדובר בביטול של סרט אחד והתחלה מאפס של סרט אחר. הסרט מצייר תמונה מאוד מאוד שונה.
אוי אלוהים. The Sweatbox כמובן.
(ל"ת)
מה שארמדילו אמר, וגם;
מה שכל כך מפתיע בסרט הזה הוא שדיסני כביכול לא רצו לקחת "סיכון". הרי הסרט המקורי היה אמור להיות סרט אנימציה ודרמטי מרשים, כזה שישחזר את ההצלחה של מלך האריות, והתקציב שנשפך עליו היה מאוד גבוה, ולמרות שהנוסחא של מלך האריות עבדה לו, ראשי האולפנים הרגישו שהסרט לא עומד בסטנדרטים והם המשיכו לשנות בו עוד קצת ועוד קצת, להוסיף עוד הומור כדי להוריד את הסיכון, ובסוף יצא להם סרט שלא נראה כמו שום דבר שראינו לפני כן. וגם שנכשל בקופות (מצד שני הפרסום לסרט הזה היה עלוב, והאנימציה המסורתית כבר איבדה את הבכורה בתקופה הזו). ועדיין, אולי בגלל מזל ואולי בגלל שהם יודעים מה הם עושים, יצא לנו סרט די נהדר.
הקיסר נפל על הראש הוא דוגמה לסרטים שכבר לא עושים היום
וזה מבאס כי זה מאוד ההומור שאני אוהב. אם מישהו יודע על עוד סרטים עם הומור מטורף ברמה שלו, אני אשמח לקבל המלצות. נראה שהציניות דחקה את הזיניות. למעשה גם אז הסרט הזה נכשל בקופות ולא ברור לי למה. אולי היה לו מסע פרסום כושל? אולי גם אז כמו היום, אנשים לא מתחברים להומור המשונה הזה. ראיתי השוואות ללוני טונס מבחינת הומור, אבל מה שעובד לי בסרט הזה, זה דווקא בגלל שהם בני אדם, זאת אומרת חוץ מקוסקו שהוא למה. אבל הנבלים בני אדם וכולם עסוקים בעצמם חוץ מדמות המצפון. גם הבחירה של האנימטורים ליצור דמויות יחסית מעוצבות רגיל נותן יותר להתחבר ואז כשיש את כל ההומור הזייני יש ניגודיות חזקה, שיוצרת אווירה מלכתחילה יותר משעשעת, עוד לפני שהבדיחות נוחתות. קצת האנשה נותנת את הרכיב המיוחד שעושה את הטעם משובח. (יכול להיות שהוא לא מתאים למארוול אבל זה מה שהרגיש לי בת'ור אהבה ורעם, קצת סאטפ של אלים לסקיצה של מערכונים או לייב אקשן לסדרת אנימציה מופרעת). היום הרבה אנימציות מעוצבות יותר מידי מוזר, כאילו רוצים 'להכין אותך' שהם יתנהגו משונה וזה לא אותו טעם עבורי. בנוסף, רוב ההומור המטורף בדרך כלל נזרק לדמויות הלא אנושיות כמו המיניונים.
גם ההומור של הרקולס היה טוב מאוד, למרות שהוא לא היה ממש קומדיה. אני מדבר עליו כי הוא בין המצחיקים של דיסני וגם הוא כמו הקיסר ואל הרעם, מתחילים בקריינות משעשעת עם בונוס שירה. (וגם הוא היה דיי אכזבה בקופות). אנחנו צפויים לקבל את הלייב אקשן שלו בעתיד הלא רחוק, כשהאחים רוסו שמפיקים אותו, התבטאו לא מזמן, שאחד הדברים שהם מאוד אהבו בסרט המצוייר, זה 'כמה מצחיק וחתרני הוא היה ושהם ינסו לאמץ את ההומור הזה בריימיק" כולי תקווה שזה יהיה הריימיק הראשון שבאמת מנסה לפחות להיות מצחיק כמו המקור, עם התאמה מודרנית להיום. כי עד עכשיו רוב הריימיקים נתפסו על הדרמה. מעבר לכך, האם אפשר לאמץ 'הקיסר נפל על הראש' ללייב אקשן? על פניו לא בטוח, אבל אני אומר תנסו לכל הפחות, גם ככה אין הרבה סרטים מהסוג הזה. לסירוגין אני לא אתלונן אם נקבל גם סדרה מצויירת בדיסני+ (ולא הסדרה המצויירת של הקיסר לסקול, שהייתה בערוץ דיסני ג'וניור ומפוקסת בעיקר לילדים, בלי ההומור השפיצי של הסרט) אבל תנו לי עוד מזה בבקשה.
"לא רעים בכלל" קצת הזכיר לי את "הקיסר"
משהו בציניות, בשבירת הקיר הרביעי ובדיאלוגים השנונים. כמובן ש"הקיסר נפל על הראש" נמצא בליגה אחרת, אך גם "לא רעים בכלל" נהדר.
מבין אבל אולי זה רק קטע של שנות ה90 אבל עדיין
קשה לתלת מימד להצחיק אותי כמו דו מימד. בנוסף הסרט הזה היה יותר מידי דומה לשאר הסרטי חיות וכתבתי שזה לא יוצר אצלי אותו אפקט כמו עם דמויות מונפשות אנושיות. אבל הוא בהחלט סרט לא רע בכלל.
תודה יונתן על ההרמה לכל הפסטיבל והמקבץ הכלבלבי שלי בפרט!
היתה טעות שכבר תוקנה ובכל זאת, למקרה שזה ישנה: ההקרנה החגיגית והחינמית של סרטי הכלבים תתרחש בגן הפסגה ביפו, ב10.8, ותתחיל ב21:00. אתם מוזמנים להביא את החברים הכלביים והאנושיים שלכם, ולהתכונן למקבץ שרץ בין קומדיה מימסטרית (Dog of wisdom על מסך ענק רק בשבילכם נשמות) דרך דרמה ריאליסטית ועד אימה פסיכדלית.
המקבץ מיועד לבני 14 ומעלה אז אל תגידו לא ידעתי לא שמעתי התינוק שלי היה שם ועכשיו אני תובע אותך
טוב, הסתקרנתי לגבי אינו-הו ו'שחור-לבן'.
בעוד ש'שחור-לבן' נשמע כמו הסרט היותר סטנדרטי מהשניים, האם יש בו ובאינו-הו משהו מעבר לחגיגה מרהיבה לעיניים? האם אלו סרטים שאנשים שאינם חובבי אנימה או סרטים פרועים יהנו לראות? כי סרטים מגניבים ופרועים זה סבבה לחובבי קולנוע אדוקים, אבל האנשים שאולי אצפה בסרטים האלה איתם כן יחפשו עלילה קוהרנטית שאפשר לעקוב אחריה וסוג של סגירת מעגל בסוף הסרט.
"אינו-הו" יהיה יותר מאתגר
אבל בסופו של דבר כן יש שם עלילה קוהרנטית (… בין לבין רגעים מוזיקליים). "שחור לבן" זכור לי כקוהרנטי למדי, אבל עבר לא מעט זמן מאז שראיתי.
קולומבו? כלומר סרי לנקה??
זו היתה כוונת המשורר?
מכיר עוד עיר בשם קולומבו?
(ל"ת)
לא
אבל בתור מישהו שהיה גם שם וגם בהונג קונג, אני לא רואה איזשהו קשר בין הערים
זה היופי בעיר דמיונית
היא יכולה לקחת השראה ממספר ערים אמיתיות אחרות שאין ביניהן קשר (וזו לא איזו השערה שלי, מייקל אריאס סיפר בעצמו שאלה מקורות ההשראה שלו ל-"שחור ולבן").