"אף פעם לא מאוחר" הוא סיפורם של שני אנשים: ננסי סטוקס, אישה בריטית מבוגרת (אמה תומפסון) וליאו גרנד, עובד המין שהזמינה (דריל מק'קורמק). פרט לדקה בפתיחה, כל הסרט מתרחש במלון, רובו באותו החדר, ואת רוב זמן המסך שלו מעבירות שתי הדמויות בלדבר.
כן, לדבר: אם הרעיון בבסיס הסרט סיקרן אתכם כבוננזה מינית לראות בפרטיות, אז "אף פעם לא מאוחר" לא ממש יגשים את הפנטזיה הזאת. זה לא שאין מין או עירום, אבל קשה להגיד שהם מקבלים את הדגש. הסרט הזה הוא לא סקסי במובן שבו איברים מוצגים בתקריב מחמיא בעודם מתחככים אחד בשני, אלא יותר סקסי במובן שבו אנשים מדברים בפתיחות רבה על מין.
מה שעובד בסרט זה ששני הצדדים הם בעצם הפכים מוחלטים בכל היחס שלהם למין: היא שכבה עד כה עם אדם אחד כל חייה, וגם זה רק בתנוחה מיסיונרית והוא, טוב, הוא עובד מין. קצת כמו קומדית שוטרים עם השוטר שמקפיד על החוקים והשוטר הפרוע, כך גם שתי תפיסות העולם שלהם מתנגשות כל הזמן. בניגוד לאותן קומדיות אקשן, לעומת זאת, כאן הם בעיקר מדברים על הפערים שלהם ולא קופצים לאקשן.
זה בגלל שחלק ממה שליאו גרנד רוצה זה שננסי סטוקס תרגיש בנוח. זה מובן, במאזן הכוחות הזה: הוא צריך שהיא תשכב איתו בשביל שהוא יקבל את הכסף, לא? אבל נראה שהוא רוצה שהיא תרגיש בנוח גם מחוץ למשוואה הזו. ליאו גרנד פשוט נראה מסוג האנשים שרוצים לרצות אנשים – לא בשביל להשיג משהו, אלא רק בשביל לראות את הסיפוק והשמחה של האחר.
כתוצאה מכך, חלק ממה שהסרט מנסה לעשות זה לגרום לנו להרגיש בנוח. לא רק עם הדיבורים על מין או העירום, אלא גם עם דמותה הלא פשוטה של ננסי סטוקס. אישה שמרנית, לעיתים מתנשאת, ולא כזאת שדווקא הייתם רוצים להיות חברים שלה (למרות שמגלמת אותה אמה תומפסון). אבל ליאו גרנד, שאותו קל לאהוב, מנסה להקליל את האווירה, לזרום עם הקשיים שננסי מערימה עליו ולספק חוויה מספקת.
מה שהופך את "אף פעם לא מאוחר" למשהו שהוא לא רק סרט טוב, אלא סרט חכם, מורכב ונוגע ללב הוא הבחינה המתמדת של יחסי הכוח, השקרים והאמיתות שיש בינו לבינה. כי ליאו גרנד הוא לא בדיוק ליאו גרנד החביב והקליל וננסי סטוקס היא לא ממש האישה התמימה שלא יודעת מימינה ומשמאלה. שניהם אנשים מורכבים שעברו חיים לא פשוטים, והסרט רחוק מלהדהד מסר קל וברור לגבי כל הסיפור: מי שיתפוס את הסרט כ"בעד" עבודת מין מפספס משהו מהניואנסים בו ומפשט אותו שלא לצורך.
אבל עזבו את כל זה (לא, באמת, עזבו. הדבר האחרון שיש לי כוח אליו הוא דיון על עבודת מין), "אף פעם לא מאוחר" הוא סרט של שני אנשים: דריל מק'קורמק ואמה תומפסון. זה לא שהבמאית (סופי הייד) או התסריטאית (קייטי ברנד) לא ראויות להערכה אבל מה שקורה בסרט הוא מסוג הקסמים שקשה לדמיין עם שחקנים אחרים. דריל מק'קורמק חורך את המסך בכריזמה חיובית שקשה לסרב לה, ואמה תומפסון מתפשטת (באופן מילולי וסמלי) באופן שאי אפשר אלא להריע לו. אני לא יודע אם זה התפקיד הכי טוב שלה כפי שרבים ממהרים להכריז, אבל אין ספק שהוא בהחלט בין הפסגות שהשחקנית ידעה, והיא ידעה הרבה כאלו.
בסופו של דבר יש רק שאלה אחת סביב הסרט הזה והיא: הוא סרט על אמת? כלומר, הוא מוצג בקולנוע פה אבל בארה"ב הוא משום מה יצא רק לסטרימינג, ולא ברור האם אמה תומפסון תתמודד על האוסקר השנה עם כמה הקרנות סמליות או באמי בשנה הבאה. כך או כך היא איום רציני באיזה קטגוריה שלא תהיה, פשוט היה נחמד לדעת איזו קטגוריה זאת תהיה. אבל, נו, טוב, אני מניח שנגלה בהמשך. איך אומר התרגום המוזר של שם הסרט? אף פעם לא מאוחר.
אבל הסרט כן בעד עבודות מין, ניואנסים או לא.
(ל"ת)
זה לא שהמטרה של הסרט היא להכשיר עבודות מין אבל ״על הדרך״ הוא נותן לזה תחושה של משהו לגיטימי לחלוטין,
על גבול הטיפול הפסיכולוגי. שזה אגב מה שלדעתי אמה צריכה בסרט, פסיכולוג ולא זונה.
סרט מטומטם. עלילה לא סבירה. לא מבינה איך ממליצים בחום על הסרט. רעיון נחמד בתחילת הסרט, אבל תפנית חדה והסרט הופך לטיפול פסיכולוגי של הזוג.
הערום של אמה תומפסון לא משיג דבר.
לא ללכת!!!!
מצטרף לאי ההמלצה. סרט יומרני
צודקת 100%
(ל"ת)
זנות, הסרט הזה כן בעד זנות
וכן, צריך לקרוא לזה ככה ולא בשום צורה לשון מכובסת. זנות זה ניצול, זנות זה פשע, זנות זה אלימות, זנות זה מוות של הנשמה.
מסתבר כשיש זנות בסרט בריטי חמוד וקטן מסאנדנס פתאום זה דווקא ממש סבבה.
(ל"ת)
כנראה שקראת יותר מדי כתבות מטעם...
מציע לא לפתוח את הדיון הזה כי אם כן – יש לי הרבה מה לומר על ההצגה החד צדדית של עבודת המין בתקשורת הפרוגרסיבית של ימינו…
או שהוא הקשיב
לניצולות וניצולים מה"תעשייה" ולא חי בהכחשה.
תן לי לנחש: אתה בעצם בעד הזכות לחירות על הגוף, אתה משכנע את עצמך של"עובד/ת" המצוי/ה יש את היכולת הנפשית והטכנית לצאת מתי שירצו, והם בתחום בהסכמה כי זה הכי משתלם להם.
בטח יש לך גם הוכחות חותכות (אנקדוטות שלא מוכיחות אפילו את עצמן).
בוא נאמר שאני לא קונה תעמולה בדליים
וכן אני בעד חופש של אדם על גופו ועל מחשבתו ואני חושב שאם עושים סחר עבדים של נשים זה לא בסדר וצריך למנוע ולהעניש ומצד שני אני חושב שאם מישהי רוצה לשכב עם מישהו ולקבל תמורת זה טובת הנאה זה לא אומר שצריך להעניש לא אותה ולא אותו.
ואני גם חושב שהעולם מורכב יותר ממושגים אבסולוטיים והחוק הוא הגרזן הכהה ביותר כדי לטפל בתופעות חברתיות ולכן צריך להשתמש בו בשכל.
אבל הפרוגרסיביסטים לא חושבים כך ומנסים לחוקק כל מה שלא בא להם טוב בעין אל מחוץ לחוק…ובזה הם בדיוק כמו הקצה השמרני ביותר…תמונת מראה של קצוות קיצוניים שמחוקקים לרוב המוחלט את החיים…וזה גם לא בסדר.
אני לא מתכוון לנהל דיון מעמיק מדי אבל אני לא חושב שלשפוך סיסמאות מכל כיוון שהוא מקדם דיון אז אני אעצור כאן…
שפכת הרבה סיסמאות
כדי להציל קורבנות שסובלים מבעיות אמיתיות צריך פתרונות פרקטיים ואכיפים.
זה מאד נכון מה שאמרת...
אבל זה מצריך פתרונות שרובם לא במסגרת ענישה, אכיפה וסמכויות השיטור של המדינה אלא בתחומי הרווחה והכלכלה שהמדינה המודרנית מעדיפה להימנע מהם כי זה קשה יותר. הרבה יותר קל להעניש אזרחים ולקבוע שהבעיה באזרח ולא במדינה…וזה נכון לא רק לזנות אלא לכל תחום שתפנה אליו מבט…
אפשר לדון
שנים על פתרונות מושלמים, ועוד שנים על מניעת הבעיה מראש.
בינתיים מצטברים עוד ועוד קורבנות, הלקוחות מיתממים ומשכנעים את עצמם שההסכמה שווה משהו, והניצול ממשיך.
וכאילו המצב לא מחריד מספיק, "תומכי החירות" דורשים הצעות חוק שיגדילו את הביקוש עוד יותר, מה שיגדיל את ההיצע הכפוי ואת היקף הניצול.
הם כמובן מרגישים נעלים מוסרית, הם הרי בעד פתרונות מושלמים בדיונים תיאורטיים.
התגובה שלך ממש מוזרה
כי בדיון על קידום העסקת נשים ב stem, הבעת דעות הרבה יותר טהרניות : לא הסכמת עם אף פתרון שהזכרתי שנעשה בפועל והמשכת להגיב תוך התעקשות על פתרונות מושלמים שנכונים רק בתיאוריה.
אלפי הבדלות וכו.
יש הבדל
כי יש התייחסות שונה למניעה של פגיעה פיסית לעומת נסיון (חשוב ומהותי!) לשיפור איכות חיים.
כשמדברים על נסיונות לחישוב איכות חיים אז יש יותר התייחסות למשמעות הקהילתית ולהשפעות לטווח הרחוק, ואם פתרון משפר מכיוון אחד אבל למעשה פוגע בכיוונים אחרים – בהחלט יש מקום לנסות לבדוק האם הפתרון עושה יותר נזק מתועלת לטווח הרחוק.
לעומת זאת, כשיש פגיעה פיזית אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו לעצור אותה בהקדם ונתמודד עם ההשלכות התיאורטיות לטווח הרחוק.
זו אותה הסיבה שאנחנו לעולם לא נרחיק ילד מההורים שלו בגלל שהם מסרבים לחסן אותו (לא קורונה, בואו לא נכנס לדיוני קורונה, אבל חיסוני ילדות בסיסיים שאין עליהם דיון אמיתי בספרות המקצועית) – למרות הסיכון הממשי שזה גורם להם, אבל אנחנו כן נרחיק ילד מהורים שמרביצים לו.
יש מקרים שקודם חושבים כדי להמנע מהשפעות לטווח הרחוק, ויש מקרים שאין לנו באמת את הזמן לחשוב, קודם כל פועלים ואחר כך נתמודד עם ההשלכות.
ואגב, ארגונים עולמיים שמתעסקים בנושא של זנות אומרים שבאופן מובהק – בכל מקום שבו יש זנות (חוקית או לא חוקית), יש גם ניצול ילדים. אלו שתי מערכות שאי אפשר להפריד בינהן, ואם נותנים לאחת אישור חוקי, זה אומר שהשנייה תתקים באופן אפקטיבי גם אם בתיאוריה מגבילים אותה בחוק.
כשגברים נשים וילדים נפגעים ומנוצלים ברמות הכי בסיסיות ויומיומיות – צריך להשתמש בפתרון הכי מהיר העומד לרשותנו כדי לעצור את הניצול ואחר כך לראות מה אחר כך.
שאלת שילוב נשים ואוכלוסיות מסויימות בSTEM היא אכן שאלה מאוד חשובה שתקופה ארוכה לקחתי חלק פעיל בנסיון להתמודד איתה, אבל אנחנו ממש לא מדברים לא על אותה רמת הפגיעה ולא על אותה רמת הדחיפות.
הודעה ארוכה מדי ובלי תשובות
אי אפשר לנתק את העיסוק מהכלכלה הכללית. וזה נכון גם לגבי ניצול ילדים. כי אני רואה בסביבתי שני סוגי אנשים שפנו לעבודת מין. מן הסתם זה מושפע מהאנשים שאני מסתובב איתם, וזה אנקדוטלי, אבל מלמד לא מעט.
האחת היא בני נוער להט"ב שנאלצו לעבור לעיר הגדולה כדי להתרחק ממשפחות שדחו אותם או פגעו בהם. הם פנו לעבודת מין כי לקטינים אסור לעבוד באופן חוקי, וקשה להתקיים משכר בעבודות "שחורות". חלקם הגדול עזבו את עבודת המין עם הגעה לגיל בגרות. את זה אפשר לפתור אם נבטיח תמיכה וקיום לבני נוער שנאלצים לעזוב את הבית, משהו שארה"ב כמדינה עם רשת בטחון חברתית דלה לא מספקת, וארגונים ללא מטרות רווח עוזרים אבל לא פותרים (אם היה לבני הנוער האלו דיור מאלי פורני ואוכל מבי"ס, וטיפול רפואי מסובסד מקליניקות קהילתיות, אז עבודה בשחור זה מספיק לרוב השאר).
השניה היא, במפתיע, נשים מהנדסות, שפנו לעבודת מין שלא כוללת מכירה של הגוף (אם כי לא אכנס לפרטים), כי הן התיאשו מהסקסיזם בתעשיה, כמהנדסות, לא קיבלו הזדמנויות או שכר דומה לגברים, ובנישה שפנו אליה עשו יותר כסף, היתה להן יותר שליטה על הקריירה שלהן, והרגישו יותר סיפוק מקצועי. אחת מהן עדיין עושה את זה, ואחת חזרה להנדסה, אבל רובן פנו לתחומים אחרים, בגלל שהאיסור החוקי על זנות גרם לבעיה בגבית כספים על שירותים (פייפאל חוסמים חשבונות חשודים בעבודת מין ומחרימים את הכסף, מסתבר), או גרם לחרדה (מסתבר שעובדת מין שטסה לחו"ל יכולה להעצר על סחר בבני אדם).
הגישה שלי היא שכדי למנוע דחיקה לזנות, צריך לספק מקור קיום לכל אדם, גם מהגרים לא חוקיים, פליטים וקטינים, כי אם לאדם אסור לעבוד חוקית ויש לו צורך להתקיים, תמיד יהיו עבודות לא חוקיות שהוא נדחק אליהן, והרבה יעדיפו עבודת מין על גניבה; ומאידך, שאיסור מוחלט על עבודות מין שמאפשרות לעוסקים ולעוסקות קיום ברווחה הוא לא לחלוטין חיובי, אם כי אין לי תפיסה מעמיקה מספיק של המדיניות. אולי אפשר להבטיח את הבטיחות בעבודה בחקיקה; אולי לא. אולי לאפשר סוגים מסויימים, בטוחים יותר, של עבודת מין (כמו שיחות אירוטיות ואתרים כמו onlyfans) יאפשר את העיסוק למי שמעוניינים בו, בלי לסכן אותם. אין לי תשובות, יש לי בעיקר ניואנסים שמאתגרים את הנראטיבים הקלאסיים בנושא.
כמו כל תחום, כנראה שצריך ללמוד לעומק בשביל להבין מה אפשר וצריך לעשות, ואין לי באמת את הרקע הזה. אבל ראיתי איך הדחיפה של ארגונים נגד זנות לחקיקה פוגעת ומסכנת אנשים שנמצאים בתעשית המין, גם מבחירה וגם מכורח, וזו בעיה, וההתעלמות מהקולות של עובדי.ות המין בעצמן.ם זו גם בעיה (כי הן יצאו נגד sesta/fosta עוד לפני שעבר ואמרו שיפגע בבטחון שלהן, ואכן אחרי שהחקיקה נכנסה לתוקף היתה עליה במקרים של תקיפה ורצח של עובדות מין).
זו לא התעלמות מקולות
אלא השמעת קולם של מרבית הקורבנות, אלו שנפלו למלכודת מתחושה של חוסר ברירה ואת מה שיש להם לומר קשה לשמוע.
בזמן שקבוצות קטנות ומאורגנות שמקבלות במה דורשות פתרונות פחות מעשיים (עד מופרכים), קורבנות מצויים נוספים נלכדים בפח.
לא התכוונתי לתת תשובות
התכוונתי להסביר שזה לא אותו הסוג של השאלה.
אני מסכימה עם כל מה שאתה אומר לטווח הרחוק. הן לגבי העובדה שאופי החקיקה נגד זנות היא הרבה פעמים תוצר של פמיניזם לבן שלא באמת חושבת לעומק על המשמעות של זה עבור כלל הא.נשים שנקלעו למצב הזה ומה הביא אותם לשם.
ועדיין זו בעיה כל כך כואבת שאני מעדיפה את מי שלפחות מנסה להתמודד איתה מאשר להתלות במיעוט המקרים שבהם זו באמת בחירה מודעת שמבחינת הפרט היא טובה ורווחית. (אני לא אומרת שהם לא קיימים, רק שהם מיעוט). גברים ונשים וילדים שנפגעים באופן יומיומי, בכל העולם, וצריך לעצור את זה.
קצת כמו הדיונים על נשק בארה"ב- יש ניגוד אינטרסים מסויים בין טובת החברה לזכויות הפרט, ובאיזשהו שלב צריך להחליט מה הבעיה היותר דחופה.
ובלי קשר – צריך לחזק את נושא הרווחה (במיוחד בארה"ב) בשביל שלאותם ילדים בכלל לא יהיה צורך להגיע לנקודה הזו. אם הם היו מממנים את עצמם באמצעות סחר בסמים זה גם אומר שצריך להפוך את הסחר בסמים לחוקי כי אחרת אין להם איך להתקיים? (לא קנביס, אופטופיק אחד at a time).
ובמחשבה שנייה
אמרתי שאני אנסה לא להכנס לדיונים כאלה, אז כבר נכנסתי אבל אני כן אנסה לצמצם את הנוכחות שלי בדף סרט הזה, (שכמו שכתבתי למטה אין לי שום כוונה לראות…). סליחה!
הכותרת היתה תיאור של ההודעה שלי
לא ביקורת על ההודעה שלך. מתנצל שהתנסחתי לא ברור.
בכל מקרה, זה נראה לי נושא גדול, וזו נקודה טובה – כל המקצועות הגרועים באמת מלאים באנשים שאין להם אופציות טובות יותר. ללא ספק פחות כואב לי על מי שחופש העיסוק שלה הוגבל והיא נאלצת לעבוד כמהנדסת, אבל בעוד שמי שיכול יוצא ממקצועות שהתנאים בהם קשים יותר, תמיד יהיו אנשים שאין להם אופציות טובות יותר, וצריך למצוא פתרונות עבורם. ונראה לי שהבנה של הפתרונות היעילים חייבת להגיע מבחינה של מי האנשים האלו ואיפה אפשר היה להוסיף אלטרנטיבות או סיוע – בחינוך, ברווחה, במדיניות תעסוקה חוקית שונה (למשל עבור מהגרים), בדיור, וכו'.
(בנוגע לסמים זה אפילו יותר עוף, כאן בנ"י אפשר לראות איך הסוחרים השחורים והעניים של קנאביס נדחקו לטובת בוטיקים של חברות גדולות ברגע שהמכירה הותרה בחוק, ובנורבגיה המדינה מספקת את הסמים לכל דורש כל עוד זה תחת פיקוח רפואי בעת הלקיחה, וזה עוזר גם להפחתת הפשע המאורגן סביב זה, וגם לתת למכורים עזרה, כלכלית, נפשית, רפואית בעת הצורך, ולהגמל אם וכאשר הם בוחרים. השאלה הפרקטית של הפחתת נזק היא הרבה פעמים מורכבת יותר כשקשה לאסוף נתוני אמת על מה עובד ומה לא, ומי באמת נמצא באוכלוסיה הרלוונטית.)
ההפך
באותו דיון התייחסתי לפתרונות כמו מכסות והעדפה מתקנת כפרקטיים שמצמצמים אפליה קשה יותר בדרך פגומה, בעוד אחרים פוסלים אותם כאפליה לא הוגנת בגלל החסרונות שלהם.
באותו דיון מחיתי על התחמקות מאחריות מצד מעסיקים ותליית הבעיה בחינוך, כמו שכאן אני מוחה על תליית הבעיה ברווחה ובכלכלה כדרך לפסול התערבות בחוק.
אם צרך הזנות היא אישה לא צעירה שנראת מכובדת והזונה הוא ממין זכר וחתיך אז זנות זה אחלה.
אם גבר קשיש הולך לזונה צעירה ויפה זה ניצול מחפיר וחוסר אנושיות.
נו טוף.
איש קש
(ל"ת)
אז אמרת לא לכתוב
ובכל זאת הטריילר עשה לי בחילה ברמות קשות, הפנטזיה של עובד המין שהוא בעצם מן אביר מקסים שכזה שכל רצונו ומהותו בעולם הוא להיות מדהים, חמוד, מכיל, נראה מעולה, ועוד ועוד. רוב המוחלט של מי שעובד בתעשיית המין רחוק מזרח ממערב מהדימוי הפנטזיונרי הזה, לא יכלו לעשות את אותו הסרט בהקשר אחר?
ממש חבל
מסכימה
יכול להיות שבסרט יש מסרים אחרים שאני כנראה כבר לא אראה, אבל בטריילר זה בהחלט נראה כמו הדימוי הפנטזיונרי של עובד בתעשיית מין שמאוד צורם לי.
רק רוצה להבהיר משהו שאני מבין שלא ברור מהביקורת
אין לי כוח בכלל לדיונים על עבודת מין בעד/נגד, אבל אני מן הסתם לא הולך להתפלץ על מי שמדבר על הנושא בסרט שהוא, ובכן, על הנושא.
פשוט לי אין את הכוחות הנפשיים לדון בנושא, ואפשרי שאהיה עם אצבע קלה יותר על ההדק.
בקצרה: אני נגד, ואני חושב שהסרט גם פחות בעד מהדימוי האידילי שלו (גם אם לא גינוי גורף) – ושהדרך שלו להגיע למסקנה הזאת כן עוברת דרך קלישאות מוכרות מעולם הקולנוע על נערת הליווי עם לב הזהב (במקרה הזה, נער).
האם אנשים מדברים כך?
צחי חשב שהסרט סקסי וחכם אבל שהדיאלוגים לא אוטנטיים.
חוץ מזה דיברנו על אלביס, RRR וגם תור אהבה ורעם.
מוזמנים להאזין כאן:
https://sites.google.com/view/sarcastim/סרקאסטים/thor?authuser=0
מעניין אותי אם היו דיונים דומים
כשיצא הסרט "אשה יפה", אם כבר מזכירים הצגה לא ריאליסטית של העוסקים בזנות ולקוחותיהם…
למיטב ידיעתי
ממש כשהוא יצא היו פחות דיונים (או לפחות הם היו פחות מפורסמים)
אבל איפשהו סביב תחילת-אמצע שנות ה2000 התחיל הדיון סביב הסרט הספציפי הזה, ועל ההשפעה שלו על התפיסה של זנות. זה בכל מקרה לא דיון חדש. זה דיון שמתנהל כבר לפחות עשור או שניים.
...עכשיו גרמתם לי לדמיין איך עין הדג היה נראה אם הוא היה קיים כבר בשנת 1990.
(הגרפיקה? לא משהו. קבוצת הפייסבוק? יותר כמו קבוצת יוזנט.)
סרט דוחה, פוגעני ומשפיל נשים "מבוגרות". בושה.
מ ש ע מ ם
לא ראיתי ולא מתכוונת לראות.
נראה סרט נוראי. לא הבנתי מה יכול להיות חכם בו. נראה פורנוגרפי שמנסה להצחיק ולא בהצלחה.
תודה רבה על ההעשרה
כולנו יותר חכמים עכשיו בזכות הדעה שלך על הסרט שלא ראית.
וברצינות – אני לא בטוח מה זה, או למה זה, ואני לא באמת רוצה להתחיל להיכנס לזה אבל מגיבים ראשונים יקרים – "עין הדג" זה לא טוקבקיאדה. אם יש לכם משהו להגיד, נא להגיד אותו כדי שנוכל לנהל עליו דיון. "מ ש ע מ ם", בכל זאת, זה לא משהו להגיד, כאשר אפילו אין לנו דרך לדעת אם ראיתם את הסרט או לא. אז קחו רגע, תנסחו למה הסרט משעמם אתכם, או מה הבעיה ביותר ממשפט אחד, ואז נשמח לשמוע את דעתכם, גם אם לא נסכים איתה.
אחרת, ובטח כשזה מגיע בצרורות אקראיות, זה נראה בעיקר כמו קמפיין מתוזמר לא ברור.
זה מרגיש לי אותו משתמש פשוט עם שלוש כינויים שונים.
(ל"ת)
יש לי לא מעט טענות כלפי הסרט, אבל אני יכול להבטיח שפורנוגרפי הוא לא.
אלא אם כן גבר בלי חולצה, או אישה שמסתכלת על גופה העירום במראה נחשב פורנוגרפי בעיניך.
תמצות כי סומן ספוילר: לוותר
מה שכן, אני לא מתוחכם ולא הבנתי, אז מה הרפרנס בשם של הגיבורה?
אני חושבש זה רפרנס ל"גברת רובינסון" המפורסמת
(ל"ת)
מיסיס רובינסון מ"הבוגר"
(ל"ת)
סרט פשוט רע ומיותר
מצטערת על הספוילר