ביקורת מתגלגלת: סמוך על סול, עונה 6

מאת
רם קיץ
– פורסם ב 19 באוגוסט 2022Posted in: ביקורות, טלוויזיה
תסמכו על רם לסמוך על סול.

היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד אבל בכל זאת: שימו לב שיהיו כאן ספוילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים וגם לכל שובר שורות, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. בכל מקרה, הנה רם.

• פרקים 1-2: "יין ושושנים", "מקל וגזר"
• פרק 3: "בין הפטיש לסדן"
• פרק 4: "פגע וברח"
• פרק 5: "סימנים כחולים"
• פרק 6: "קרדום וחפירה"
• פרק 7: "תכנון וביצוע"
• פרק 8: "תכוון ותירה"
• פרק 9: "כיף ומשחקים"
• פרק 10: "ניפי"
• פרק 11: "שובר שורות"
• פרק 12: "דמעות"
• פרק 13: "סול איננו"

פרקים 1-2: "יין ושושנים", "מקל וגזר"

אכזריות לשמה, זה מה שזה: כל עונה של "סמוך על סול" עד כה, ללא יוצא מן הכלל, נפתחה בסצנה בשחור-לבן שבה רואים את "ג'ין" (הזהות הבדויה של היהודי הנרדף סול גודמן) לאחר מאורעות "שובר שורות", וכולן ביחד מרכיבות מעין סרט קצר ומותח. והנה, שנתיים שאני ממתין בסבלנות לחלק הבא במעלליו של ג'ין (שנמצא בצרות כי מישהו זיהה אותו כסול גודמן) ואפילו באתי מוכן עם כוס יין לדייט שלי איתו – והחצופים האלה אומרים לי שאצטרך לחכות עוד? Haven't the jewish suffered enough?!

ובמקום ג'ין, קיבלנו פתיחה מאוד שקטה וארוכה שבה רואים כיצד רשויות האכיפה מפנות את ביתו של הפושע הנמלט סול גודמן, ככל הנראה בעקבות מעשי הקונדס שלו ב"שובר שורות" (או זה או שהם מנקים לו את הבית לכבוד פסח). לא אשקר, מבין כל הפתיחים הקרים ביקום "שובר שורות", את האחד הזה לא אדרג גבוה. לא קורה בו משהו מעניין, ולא למדנו שום דבר שאנחנו לא יודעים שכבר יקרה (זו אומנם הפעם הראשונה שבה רואים כיצד נראה ביתו הפרטי של סול גודמן בימי "שובר שורות", אבל הפתעות גדולות אין פה. הבחור פרנואיד ונובוריש מאל"ף ועד תי"ו).

למרות זאת, אני מעריך את האופן המאופק שבו "סמוך על סול" החזירה את צופיה חזרה לעניינים, בעיקר לאחר הפוגה ארוכה כל כך (כאמור, המתנּו שנתיים). במשך דקות ארוכות בעת פינוי הבית, בשוט אחד מתמשך שהוא מחווה לסיום של "האזרח קיין", אנחנו סופגים את האווירה, ותוהים מה עתיד לקרות עם ג'ין בנברסקה, מה קורה עם נאצ'ו והאם קים עוד חיה (טכנית, ביקום הזה, השאלה הנכונה היא מה מצב הצבירה שלה).

רמז לקשר בין השניים עולה כאשר מתוך המשאית נופל הפקק שאוטם את בקבוק הטקילה, אותו בקבוק שקים וסול עקצו אי שם בעונה 2 ושאת הפקק שלו קים שמרה כמזכרת. היְינו, רוצה הסדרה לומר, שג'ימי מק'גיל לא שכח את קים עמוק לתוך חייו האומללים ומלאי כדורי הוויאגרה, וְסטים חסיני כדורים וחדרים נסתרים.

לעומת קים, אנחנו יודעים שנאצ׳ו עדיין חי לכל הפחות באמצע "שובר שורות". הרי סול מזכיר אותו בפרק הראשון שבו אנו פוגשים אותו, ולא באופן שרומז ששניהם שולחים אחד לשני גלויות חג מולד. על כן מה שלא יקרה בהמשך העונה הזו של "סמוך על סול", אנחנו יודעים שיהיה ביניהם משבר אמון.

ועל אף הידיעה שנאצ'ו כנראה ישרוד את שני פרקי הפתיחה (בלי קשר לאזכור ב"שובר שורות", אין סיכוי שיהרגו דמות חשובה כזו בתחילת העונה), מצאתי את עצמי כוסס ציפורניים מחשש לשלומו. נאצ'ו הוא כרגע המטרה החמה ביותר בחלק הזה של מקסיקו, וכואב לראות אותו נופל כשעיר לעזאזל במלחמת הכנופיות. אולם כואבת יותר הבגידה של מייק – מי שלקח את נאצ'ו תחת חסותו, והבהיר באופן מפורש לגאס שעליו לעמוד בהתחייבות שלו כלפיו, ושיתף בכל זאת פעולה עם התוכנית שהובילה היישר אל נאצ'ו את דון הקטור והתאומים מריו ולואיג'י סלמנקה (השמות האמיתיים שלהם הם מרקו וליונל. אין סיכוי שזה צירוף מקרים).

עובדת היותו של נאצ'ו חי בסוף שני פרקי הפתיחה היא ממש לא בזכותו של מייק, שלא הייתה לו כל אפשרות לנחש שנאצ'ו יהיה חכם מספיק כדי לברוח או לדעת שמריו ולואיג'י אכן ירצו אותו בחיים. טוב ויפה מצדו שהוא הגן על אביו של נאצ'ו (לא רק מול מה שלא יהיה הרעיון הסדיסטי שגאס מתכנן עבור האבא, אלא גם כשמייק החביא את תעודת הזהות מהכספת), אלא שבתור האנטי-גיבור בעל המוסר והקווים האדומים בהם הוא נודע עד כה, מייק איכזב אותי השבוע.

ייתכן (ואף סביר) שהטעות שמייק עשה עם נאצ'ו היא שתוביל את מייק לקחת על עצמו את תפקיד המנטור של ג'סי פינקמן מספר שנים קדימה (ורמז עבה למעורבות של מייק עם וולט וג'סי ראינו בערב המשחק עם הנכדה, משחק שבזווית הצילום הייחודית נראה כמו סשן בישול קריסטל מת'). השאלה הגדולה יותר היא, כאמור, התפקיד של נאצ'ו ואיך (אם בכלל) הוא ישרוד את המצוד אחריו. טוב, נגלה בקרוב. בכל זאת, עונה אחרונה.

בינתיים, ג'ימי מק'גיל הפך רשמית וסופית לסול גודמן… רק שהוא לא: יש לאיש נקיפות מצפון, כפי שרואים כשהוא לא ממהר לרוץ עם קים המסע הצלב שלה בעקבות האוורד. ואם כבר האוורד, יש לציין שהוא לא מעצבן באופן שקים וג'ימי רואים אותו. בסך הכול הוא היה די הוגן כלפי שניהם לאורך השנים. ולמרות מורת הרוח שהביע סול, התוכנית אכן יוצאת לפועל, ולא זכרתי כמה כיף לראות את סול גודמן בפעולה.

עם זאת, אני מודה שלקח לי שניות ארוכות להיזכר מי אלה לעזאזל בני הזוג קטלמן, הרי לא ראינו אותם מאז העונה הראשונה. אבל הדינמיקה המשעשעת בין השניים הזכירה לי מהר במי מדובר, ואני שמח שהסדרה סגרה איתם מעגל, וגם, באופן מפתיע, העניקה סיפור אוריג'ין לפסל החירות המכוער שיוצב בהמשך מול משרדו של סול גודמן.

ועד כמה שמשעשעת הייתה הדינמיקה בין הקטלמנים העניים, שהילדים המסכנים שלהם לומדים בבית ספר ציבורי (מעניין מי המורה שלהם לכימיה…), היא לא שונה בהרבה מהדינמיקה בין קים וג'ימי כרגע: היא הכוחנית, זו שמניעה לפעול עם מקל ולא גזר, והוא האחד שמגלה מידות של חמלה ורחמים. קים איימה לשלוח את הקטלמנים לכלא, ובסדרה מלאת סימבוליזם כמו זו, אני תוהה מי מבין הארבעה שנכחו בחדר ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח.

אני מקווה שאני טועה, כי התוצאה הזו תהיה טרגית לאור עבודת הפרו בונו שקים עושה כעת. אני גם תוהה לאיזה אפיק יתקדם הסיפור עם הנער שאותו קים מייצגת, זה שמואשם בשוד שהוא לכאורה לא ביצע (זה מאוד נחמד שאת מאמינה לו קים, אבל העולם לא שחור-לבן). "סמוך על סול" זו לא סדרה שמעלה קווי עלילה שכאלה בלי סיבה, והנער שהיא מייצגת הוא, אם אני לא טועה, בגיל שבו ג'סי פינקמן אמור להיות כרגע (אולי טיפה מבוגר יותר). ייתכן שאני סתם מנחש, אבל מי יודע? יש סיכוי שהג'אנקי החביב עלינו קשור איכשהו לסיפור (מצד שני, זה ידרוש מארון פול בן ה-42 לגלם נער).

אנחנו כבר יודעים שוולט וג'סי יופיעו בהמשך העונה. התקווה היחידה שלי היא שההופעה שלהם לא תסתכם בקריצה למעריצים, אלא שתהיה להם משמעות. כעת כש"סמוך על סול" ו"שובר שורות" כמעט בהלימה אחת עם השנייה, אני מצפה ש"סמוך על סול" תעניק בעונה הזו נקודת מבט חדשה ל"שובר שורות" כפי שקרה עם הקטור וגאס: העתיד העגום שממתין לאיש העופות ב"שובר שורות" מוצדק כעת בהרבה, לאחר שגילינו שהקטור יודע מי אחראי לטבח באחוזה של לאלוֹ. השנאה של הקטור כלפי גאס נראתה לי בזמנו מעט מופרזת, ובטח לא כזו שמצדיקה את זה שהקטור יפוצץ עצמו בבית אבות – אבל אחרי מה שאנחנו יודעים שגאס עשה לו, וואלה, אני יכול להבין אותו.

בכל אופן, אני סומך על יוצרי הסדרה שהם יעניקו לוולט וג'סי הופעה מכובדת. מיותר לציין שמדובר, בינתיים, בפתיחה נהדרת לעונה השישית של "סמוך על סול", פתיחה שהזכירה לי מדוע זו הטלוויזיה הטובה ביותר בסביבה בימים אלה.

פרק 3: בין הפטיש לסדן

אוקי אז טעיתי, נאצ'ו מת. 

יודעים מי טעה יותר? נאצ'ו. המבט של הבחור בשיחה האחרונה עם אביו שידר היטב את התחושות שעברו לו בראש באותם הרגעים: הוא מתחרט שפנה לאפיק הפשע ומתחרט שבטח באנשים הלא נכונים, אבל יותר מהכל – הוא מתחרט שלא נשאר לעבוד בעסק של אביו. נאצ'ו ידע שעשה טעות, כזו שממנה הוא לא יְצא בחיים. לכן אם כבר להסתלק מן העולם – אז לפחות בסטייל.

נאצ'ו, ברגעיו האחרונים, וידא שכל בן בליעל שעמד שם מולו ירגיש עם עצמו רע: איש העופות על שבגד בו, הקטור, האחים מריו ולואיג'י. כולם. הנאום האחרון של נאצ'ו חילחל עמוק, אם כי תחושת הסיפוק הגדולה ביותר (לפחות עבורי) הייתה כשהקטור גילה מי אחראי לאמצעי ההתניידות הקבוע שלו. 

והמדהים הוא שכל אותם שמונה שצפו בנאצ'ו יורה בעצמו, ימצאו את מותם שנים ספורות לאחר מכן. זוהי למעשה סצנה בכיכובם של מתים-מהלכים, ושמונת הכדורים שמריו ולואיג'י ירו בגופתו של נאצ'ו הם רמז לכך שבסופו של דבר, כל מי ששם יקבל את מה שמגיע לו (אולי חוץ ממייק. אם כי גם הוא לא שה תמים).

מילה על גאס: אני שונא אותך. שונא אותך. שונא אותך. שונא אותך. ב"שובר שורות" אהבתי אותך. הפעם אני שונא אותך. אתה איש קר, נטול רגשות ובוגדני שתוקע סכינים ומסובב אותן. נאצ'ו נדחק לפינה רק בגלל אבא שלו, ולולא הריסוּן המשפחתי שאילץ את נאצ'ו לבחור במוות, הייתי שמח אם הוא היה מוכר אותך למשפחת סלמנקה. לפחות לאלוֹ התייחס אל נאצ'ו כמו בן משפחה, אירח אותו בביתו והאכיל אותו מהתבשילים של האבואליטה שלו. אבל אתה גאס, אפילו למי שהולך למות למענך (אחרי שאתה מכרת אותו), נתת ברגעיו האחרונים לאכול עוף קפוא מהסופר!? אתה מנהל מסעדת עופות יא'בן אלף!

"סמוך על סול" ממשיכה לשנות את הפרספקטיבה שלי על הרבה דמויות מ"שובר שורות", אבל התפיסה שלי לגבי גאס השתנתה הפרק ב-180 מעלות. הרומנטיזציה שלו כאידיאליסט טראגי שאיבד את חברו (ספק בן-זוגו) ורוקם תכנית נקמה בת שנים ארוכות, מתפרקת לנגד עינינו בעודנו מבינים שמדובר, בסופו של יום, בעוד פושע.

ג'ימי מנגד, עדיין מהלך בין שני העולמות, מנסה לעשות טוב ומשקר לעצמו על הדרך (אפילו יול לא קנה את ההסבר שלו), אם כי באופן מפתיע זו קים שדחפה אותו הפרק עמוק יותר לעולם הפשע, אחרי ששאלה אותו אם הוא מעדיף להיות מלשן או חבר של הקרטל (ובכן, קים, כשאת מציגה את זה ככה…).

אני תוהה כעת לאן התכנית של שניהם הולכת. העונה לוקחת את הזמן לאט בכל הקשור לקים וג'ימי, ואני לא בטוח שאני מושקע מספיק בנקמה שלהם כדי שהסבלנות שלי תאפשר לסיר הזה להתבשל עוד מספר פרקים. עלילת הקרטל ונאצ'ו הפכה את הפרק למופתי, ועכשיו כשנאצ'ו איננו – אני מקווה שקים וג'ימי (סליחה, סול) יתקדמו מהר יותר עם התכנית שלהם.

בכל אופן אנחנו רק שלושה פרקים לתוך העונה, ומלבד זוג האוהבים שלנו יש עוד הרבה מה לפרוק, אך בעיקר מעניין אותי מה יקרה עם לאלו. בהתחשב בכך שהקרטל הגיע בפרק הנוכחי לסטטוס קוו של "שובר שורות" – נשאלת השאלה האם תהיה קפיצת זמן? כי הרי גם לאלו חי ב"שובר שורות" (ככל הנראה, אם כי אחרי שטעיתי עם נאצ'ו אז לכו תדעו…). מנגד, ג'ימי לא לגמרי סיים את הטרנספורמציה שלו לסול גודמן וקים עוד בסביבה. יאללה נו, אין טעם לנחש. אבל נאצ'ו, אתגעגע אליך. היית הדמות האהובה עלי.

פרק 4: פגע וברח

את פרק 4, "פגע וברח", ביימה ריאה סיהורן. פעמים רבות כשנותנים לאחד השחקנים לביים פרק, הדמות שלו כמעט ולא פוקדת את המסך. בכל זאת, השחקן עסוק מאחורי המצלמה. אבל לא ריאה סיהורן שלנו, אשר ניכר כי היא כל-כך אוהבת את בת דמותה, קים, עד שאין מתאימה ממנה לחקור את נבכי נפשה.

אמנם זה ג'ימי שהתקדם השבוע צעד קטן נוסף לעבר היותו "סול גודמן" (איזה כיף לראות את המשרד המיתולוגי) ולמדנו עד כמה גאס באמת פרנואיד – אבל "פגע וברח" הוא לגמרי פרק של קים. כאשר היא, במקביל, גם מנסה לעבוד על קליפורד מיין וגם עושה לו פיץ' כן ואותנטי – זהו ניקוז של שני העולמות ביניהם היא מזגזגת: העולם בו היא מנסה לעזור לאלה שלא שפר עליהם גורלם, והעולם בו היא משלמת לזונה שתעוף מאוטו גנוב כדי שתצעק על בעלה בזמן שזה מחופש לבוס הקודם שלה. 

אני מוכרח להודות שיש לי השגות לגבי התכנית שלהם: לא כי היא מופרכת מיסודה, כאלה כבר ראינו ביקום הזה בעבר (שוד רכבות, מגנטים בתחנות משטרה. זוכרים?) אלא כי היא דורשת מחלקים רבים במנגנון לעבוד בסנכרון מופתי ברגע האמת. מה היה קורה אם האוורד היה מבטל את הפגישה אצל הפסיכולוג? ואם קליפורד מיין היה מאחר? ואם ג'ימי לא היה מזיז את השלט בזמן או, יותר גרוע, החניה הפנויה האחרת היחידה הייתה תפוסה? ואם קליפורד לא היה מזהה מרחוק של מי האוטו או מי (כביכול) נהג בו? 

וכל זה לפני שלוקחים בחשבון את ההכנות מהפרקים הקודמים: לשתול שקית אבקה לבנה בארונית של האוורד, ושאותה יראה בדיוק האיש שהם רוצים שיראה אותה; העתקת מפתחות האוטו במירוץ נגד הזמן, לעבוד על בני הזוג קטלמן ולוודא שהם ירקדו לפי צלילי החלילית של סול וג'ימי. אני משוכנע ששניים מהמוחות המבריקים של אלבקרקי היו מסוגלים להגות תכנית בטוחה יותר (או בטוחה, נקודה) כדי להכתים את שמו של האוורד (שמבחינתי הוא עדיין קורבן תמים, ולא מגיע לו יחס שכזה) – ומבלי לשכור זונות ולאיים על אחרים.

וזה כאין וכאפס לעומת הווידוי של קליפורד מיין אודות בנו המכור לסמים. ג'ימי וקים, כך מסתבר, עושים שמיניות באוויר על-מנת לנצל לטובתם את מצבו הרגשי של אדם נוסף שהיה, בסך-הכל, טוב והוגן כלפיהם. אני תוהה מתי "סמוך על סול" תתחיל להתייחס להשלכות של מה שהם עושים, במְקום להציג אותם כשטותניקים אשר רק דופקים חארות עשירים.

דבריו של יול בפרק הקודם מהדהדים בזמן שג'ימי מנסה לשכנע את קים שאף אחד אחר מלבדם לא יודע מה שהם עושים. די מהר גילינו שזה לא נכון. קים סוף סוף, לראשונה בסדרה, פוגשת את מייק – אשר יודע שג'ימי והיא זוממים להם משהו, פשוט לא אכפת לו מה. אבל כשהקרטל יודע שאתה עושה דברים לא חוקיים עבור עצמך, מתישהו הקרטל ינצל את זה לטובת הקרטל. מייק אולי לא יעשה שום דבר רע, אבל אני תוהה האם הכסף של סנדפייפר ילך לא למי שאנחנו חושבים שהוא ילך. גם וולטר וייט היה אובססיבי להשיג סכום גדול של כסף בדרכים שחורות, וראינו כיצד זה התפוצץ לו בפרצוף. השאלה בפרצוף של מי זה עשוי להתפוצץ הפעם: ג'ים או קימי? 

אחרי הפרק הקודם שהביא את "סמוך על סול" לנקודת קצה, "פגע וברח" – על אף שקרו בו לא מעט דברים – הוא הרבה יותר רגוע, ואני מודה על כך משום שאני לא יודע כמה מתח עוד הייתי מסוגל לספוג. ועל אף שלא מדובר בשאלה שהטרידה את מנוחתי, אני שמח שקיבלנו תשובה כיצד טייריס ב-"שובר שורות" ראה את וולט מול הבית של גאס והתקשר אליו לומר לו להתחפף. אמנם זו פחות-או-יותר התשובה שדמיינתי, אבל לראות בפועל איך עובד מפעל השמירה הקפדני של גאס זו חוויה אחרת.

אני לא יודע מה יהיה בשבוע הבא, ואין לי ממש איך לנחש; עם סיום הפרק השבועי ראינו למעשה את כל מה שהופיע בטריילר (ואני ממליץ בהחלט לצפות בו שוב כדי לקבל פרספקטיבה חדשה). הפרומו לפרק 5 לא חושף הרבה, ובעיקר הוא לא חושף את לאלו אשר אני תוהה מתי (ואיך) הוא יחזור. כרגע המסתורין סביבו הוא החלק המעניין ביותר של "סמוך על סול".

פרק 5: סימנים כחולים

נתחיל מהסוף: לא, ברור שהוא לא הרג אותה. אפילו בסטנדרטים של וינס גיליגן זה יהיה אכזרי. הבית גדול, ולאלו יכול בקלות להסתתר היכן שבא לו. ראינו את כישורי המחבואים שלו בסוף עונה 5. ומי יודע? אולי הפסיכופת המשופם שלנו אכן ברח דרך החלון הקטן כפי שרצו שנחשוב. הרי אין סיכוי שהוא פגע באלמנה הנחמדה, נכון? חוץ מזה שהוא, נכון לעכשיו, מתחת לרדאר ולא מעוניין שידעו שהוא חי. להותיר שובל דם שיוביל אליו יהיה מהלך טיפשי מצידו. מאוד מאוד מאוד טיפשי.

… מצד שני, ראינו מה הוא עשה לזוג המסכן והנחמד בתחילת העונה. 

…

טוב, בואו לא נחשוב על זה לעומק. מבחינתי האישה חיה ובסדר עד שהסדרה, מפורשות, תגיד אחרת. מי שקצת פחות בסדר הוא ג'ימי שחטף סימנים כחולים (היי, זה כמו שם הפרק!) בזירת האיגרוף. אם זו לא תוצאה אנטי קליימקטית אז אני לא יודע מה כן: במשך ארבעה פרקים ראינו את קים וג'ימי זוממים תכנית שמורכבת מהשד-יודע-כמה אבני דומינו במטרה להזיק להווארד. אבל הווארד לא מטומטם וברור שהוא יבין מיד במי מדובר, ולא נראה כי הדבר פגע לו בקריירה אלא בעיקר הפך אותו לעצבני. אז מה בעצם הייתה המטרה של ג'ים וקימי? להרוס לו את מצב הרוח?

כי עכשיו הווארד הפך לבומרנג שעומד לפגוע בהם בחזרה, ואני בטוח שגם אתם מצאתם את הסיטואציה בה הוא שכר אדם שיעקוב אחרי ג'ימי משעשעת – כי כרגע, אחר ג'ימי וקים יש שני סוגים שונים לחלוטין של מעקבים. אלא שמהיכרותי עם עולם הסדרה זה לא יישאר משעשע לאורך זמן. עד כה, "סמוך על סול" שמרה על הפרדה (הגם שמטושטשת) בין עולם המשפטים התאגידי ובין העולם התחתון. יש את השטויות שג'ימי עושה במשרדים של עורכי דין ויש את השטויות שהוא עושה עם מאפיונרים.

אלא שכעת עם ג'ימי על הכוונת של הווארד, אני חושש שהווארד עצמו יהיה על הכוונת של מישהו אחר. אהיה מופתע אם "אדון וורד" ישרוד את העונה או ייצא ממנה בלי נזק.

מי שאנחנו יודעים שייצא בלי נזק הוא גאס, לפחות כל עוד "סמוך על סול" תישאר במחוזות הפריקוול. כמעט בלי שורה אחת מצדו, ראינו השבוע כיצד גאס מנער מעצמו את תחושת העצבנות שליוותה אותו בפרקים האחרונים בעודו מבין שני דברים. הראשון: לאלו אינו הטיפוס שיופיע ישירות על מפתן הדלת שלו עם אקדח ביד, והשני: לאלו זומם להגיע אל גאס דרך השותפים הגרמניים והמעבדה הסודית. 

את החלק הראשון גאס הבין בזכות מייק שבסך-הכל דיבר אליו בהיגיון (קלאסיק מייק) אבל את החלק השני הוא הבין בעצמו ותוך רגעים ספורים בלבד. גאס הציע ללקוח במסעדה מנה של "ספייס קרלס", אותה מנה שגאס העניק לחבר'ה במדריגל (מעניין אם המדריגל האלה כן מדברים על ברונו) לפני מספר עונות (ותודה לטוויטר על הויזואליה).

לאלו ניסה בעבר להתחקות אחר הפעילות הזו של גאס בלי הצלחה, וגאס יודע זאת ומבין שלאלו ינסה שוב, והפעם חזק. על כן גאס מתכנן לנצל את הידע אודות התוכנית של לאלו כנגד לאלו עצמו, ולהוביל אותו למעבדה התת-קרקעית במטרה (כך אני מנחש) לקבור את האיש והשפם בעבודות החפירה. או בפרפרזה על מוניקה גלר: "הוא לא יודע שאני יודע שהוא יודע".

נוסף על כך, איני בטוח האם מדובר בקטע של העונה אשר החמצתי או שזהו שטיק של הפרק הנוכחי– אבל יש פה קטע של השתקפויות: ניכרת השתקפות ברורה של קים בכוס הקפה, של ג'ימי בדלת לפני שהוא נכנס למכון האיגרוף, של ג'ים וקימי אחרי שהאידיוט חטף מכות, של גאס במסעדה, של לאלו כשהוא פורץ לבית וחולף על-יד ראי הגדול וגם השתקפות של השעון המעורר של קים בתחילת הפרק (השתקפות שהפכה את השעה "3:17" למילה "LIE". נחמד). קטונתי מלהציע תיאוריה מה בדיוק מביעות ההשתקפויות האלה, אם בכלל. מוזמנים לנחש.

פרק 6: קרדום וחפירה

ילדים מורעלים, מטוסים מתרסקים וראשים כרותים על צב לא הכינו אותי לרגע המחריד מכולם ביקום "שובר שורות": אשתו של הווארד הורסת את הלָאטה המהמם שהוא הכין עבורה, ועוד מבלי להניד עפעף. איזו מפלצת עושה דבר כזה? אם זו לא הייתה העונה האחרונה הייתי פורש באותו רגע. יש גבול לְמה שאפשר לסבול.

אנחנו פרק אחד לפני ש"סמוך על סול" מסיימת את סמסטר א' של העונה האחרונה, ואני לא רוצה להישמע כפוי טובה, בכל זאת עסקינן באחת מסדרות הטלוויזיה הטובות על המסך, אבל מאז המוות של נאצ'ו "סמוך על סול", כך לתחושתי, דורכת במָקום. אני לא אומר שלא התרחש מאז שום דבר מעניין, אבל בראי העתיד, אני לא רואה עצמי נזכר בערגה בשלושת הפרקים האחרונים ששודרו. העונה החלה בהילוך גבוה, עצבני כמעט, של מלחמות בתוך הקרטל ולא ציפיתי שאת אותם שלושת פרקי פתיחה נהדרים ילוו שלושה פרקים בהם ג'ים וקימי זוממים להפיל עורך-דין מסכן עם בעיות זוגיות – במקביל לגאס ומייק שלא עושים דבר מלבד להמתין שמשהו יקרה (ממש כמוני בשלב הזה).

בכל עונה אחרת הייתי סלחן לפרקים איטיים שכאלה. אבל אנחנו בעונה האחרונה להזכירכם. בשלב הזה של "שובר שורות" היא כבר שברה את השורות. "סמוך על סול" לעומת זאת, עדיין מציירת בתוך הקווים; באמת יש טעם להתעכב, בפעם המי-יודע-כמה, על הזיגזג המוסרי של ג'ימי והנטייה של קים להרס עצמי? וכן, כמובן שאני לא חסר נשמה, לא לחלוטין לפחות, ובטח שלא נותרתי עם עין יבשה ברגע המקסים ומכמיר הלב בו מייק צופה מרחוק בכוכבים עם נכדתו בת ה-84 (ואם כבר, שאלה לאמא: מי מוציא טלסקופ ענק בשביל 2 דקות?). 

אך על כל רגע שכזה ישנן עוד שלוש שיחות בין ג'ים לקימי אודות הייעוד שלהם בחיים, והתעכבות נוספת על התכנית הלא-לגמרי-ברורה של השניים, תכנית שאני חושב שאני מתחיל להבין (בקצרה: לגרום להווארד, בעודו נראה מסומם, להאשים את ג'ימי במתן שוחד לשופט. זה הרעיון מאחורי הצילום המבוים, 20 אלף הדולר שג'ימי הוציא בידיעה שעוקבים אחריו והטיפות שמרחיבות אישונים). 

עכשיו כשאנחנו סוף סוף בישורת האחרונה והתכנית יוצאת אל הפועל (הללויה!) – על אף שהיא נראית בלתי אפשרית בגלל עניין הגבס – אל הפרק הבא אגיע בשקיקה, אבל עם תחושת החמצה קלה. באמת היינו מוכרחים לבלות חצי עונה כדי להגיע לנקודה הזו? ראינו כיצד סדרת האֵם בזמנה גם תכננה וגם הוציאה לפועל שוד רכבת בפחות פרקים!

אבל היי, גם ל"שובר שורות" פרקים לא מוצלחים במיוחד, חלקם בעונת הסיום. וזה לא ש"קרדום וחפירה" הוא פרק לא טוב. הוא נהדר, מבוים לעילא (הודות לשחקן ג'יאנקרלו אספוזיטו שביים את הפרק) והלוואי עלי לכתוב כאלה דיאלוגים. זה לא הפרק עצמו שמפריע לי, אלא הזמן שהולך ומתקצר. כל כך הרבה שאלות נותרו פתוחות ואלמנטים שאני רוצה שהסדרה תתעכב עליהם, אלמנטים שהם לא הווארד או בהייה ממושכת מהחלון עם משקפת.

לפחות לאלו סלמנקה בסביבה כדי להוסיף קצת פלפל. בתור יהודי, עשה לי טוב לראות כיצד גרמני בורח ביער מפוחד. עם זאת, לאלו סלמנקה בשלב הזה נהיה מוכשר כמו הג'וקר בכל הקשור להיחלצות ממצבים בלתי אפשריים. מדהים כיצד הוא שוכב פצוע על הרצפה כאשר בריון מגודל עומד מעליו עם גרזן – ועדיין הוא יוצא עם ידו על העליונה. ללא ספק לאלו הוא אחד הנבלים המוצלחים ביותר שראיתי… אם זו הייתה סדרה של DC. אבל היא לא, ולאלו מתחיל להיות מעט קריקטוריסטי. מזל שיש לו אישיות כובשת ולא באמת אכפת לי.

בפרק הבא נגלה אם כל המתח האיטי שנבנה ישתלם מבחינת מתח – הן בגזרה של סול וקים והן בגזרת לאלו וגאס (ומי יודע, אולי כולם יתחברו ויהפכו לאותה הגזרה?). אני כן תוהה כיצד קים תגיב אם היא תגלה שסול זרק לאשפה את האסלה שהיא ביקשה שישמור – אסלה אשר הייתה יכולה להיות שימושית כשהלקוח ההוא השתין לו במשרד. בפעם הבאה תקשיב לקים, ג'ימי.

פרק 7: תכנון וביצוע

לאורך השנים, דמויות חשובות ב"שובר שורות" וסמוך על סול" מצאו את סופן בגלל יהירות או טעויות של הקרובים אליהן: ידיו של וולטר ווייט הוכתמו בדמו של האנק, ג'ימי דחף את צ'ארלס לקצהו המנטלי ומבחינתי, הטרגדיה של נאצ'ו מוטלת גם על כתפיו של מייק.

אבל במותו של הווארד, קים וג'ימי לא אשמים: הווארד המלין לא היה סוכן משטרה שרדף אחר פורעי חוק, לא הייתה לו הפרעה נפשית והוא לא סוחר סמים. הווארד המלין היה אדם רגיל, רגוע ואף אדיב מאחרים. אף אחד, לא הוא עצמו, לא ג'ימי ולא קים, לא יכול היה לחזות כי אל דירה רגילה באמצע העיר, בערב פסטורלי, יגיח פסיכופת עם שפם ורובה. הווארד היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ובאותה מידה, שכנה שבאה לבקש סוכר יכולה הייתה לפגוש את קנהו של משתיק הקול של לאלו סלמנקה.

אבל ג'ים וקימי אשמים במשהו אחר: מותו של המוניטין של הווארד, ופה טמונה הטרגדיה האמיתית. הווארד מת בטרם הספיק לקיים הבטחתו לעמוד שוב על רגליו, בעוד השותפים שלו וחבריו למקצוע מאמינים שהוא מכור לסמים. תארו לכם לאיזו מסקנה הם יגיעו אם יגלו שהיה זה סוחר סמים שהרג אותו?

וכעת, לאחר שתוכניתם של קים וג'ימי יצאה סוף סוף אל הפועל (תכנית שאני לא מבין מדוע היינו צריכים עבורה שבעה פרקים), ובעודם חוגגים, ניקרה בי שאלה אחת: לְמה זה היה טוב? "סמוך על סול" וקודמתה הביאו אותנו, לא אחת, לעודד אנשים לא נחמדים לעשות דברים לא נחמדים לאנשים לא נחמדים אחרים, אך במקרה דנן חזינו, לאורך מחצית עונה, בְמה שאני יכול לתאר רק כבריונות; שני אנשים שהכרנו כנחמדים והגונים (הגם שעשו פה ושם טעויות) מתעללים באופן מתמשך בחייו, אישיותו ופרנסתו של אחד הבודדים באלבקרקי רבתי שעוד היה הוגן כלפיהם.

אני אוהב את ג'ימי וקים, אלא שבאותה שיחת סלון, לפני ביקורו של הפסיכופת, עודדתי את הווארד, ואילו כלפי הזוג המלכותי שלנו הרגשתי תחושת גועל קלה. מג'ימי אני כבר רגיל אבל מקים אני מאוכזב. היא ויתרה על הזדמנות של פעם בחיים לעזור לאחרים ולהתקדם בקריירה, רק כדי להוכיח מה בעצם? ולמי?

בדיעבד היינו צריכים לנחש שנקבל סוף טראגי, ודאי בפרק שהשם שלו באנגלית הוא "Plan and Execution". לא הייתי במתח שכזה בסדרת טלוויזיה מאז, הממ, טוב מאז אפריל האחרון (הודות ל"ניתוק"). אבל עדיין, "סמוך על סול", בעקביות, יודעת להנדס מתח גם כשאנחנו יודעים מה עתיד לקרות. הנחתי נכון מה תהיה התכנית של ג'ימי וקים בפעם שעברה, ובכל זאת כססתי ציפורניים כשעורכי ובעלי הדין הופיעו בחדר הישיבות.

אולם זו התכנית של לאלו שהשתנתה לאחר שהוא הבין שגאס יודע שהוא יודע שגאס יודע. מה לאלו מתכנן כעת? אי אפשר לדעת, אבל לאלו נזכר בג'ימי לאחר שראה מקק וזו כנראה אחת הבדיחות המוצלחות בסדרה. לעומת לאלו, מייק שלנו עשה טעות כשהודיע לגאס שהוא מוציא את אנשיו מתצפיות על מטרות שהן פחות חשובות (לא יפה לקרוא ככה לחבר שלך, מייק) ואני תוהה אם הוא ירגיש על כך אשמה. מצד שני, מייק נראה זועף גם כשהוא שמח אז כנראה שלא נדע לעולם.

העונה יוצאת לפגרה ותשוב ביולי עם מה שאני יכול לדמיין כפרקים המדכאים של כל שנת 2022. אני מעט חושש כי נותרו לסדרה 6 פרקים ולא מעט בעיות לעסוק בהן, ובראשן כיצד נפתרת הבעיה שנקראת "לאלו סלמנקה"? את הדרך בה גאס מתכנן לטפל בבעיה אני מבין, והיעדרותו של לאלו מ"שובר שורות" היא מעין ספויילר טבעי לאופן בו יסתיים משחק המוחות בין השניים. אבל אם גאס אכן הורג את לאלו – מדוע אף אחד לא מיידע את ג'ימי? הוא כמעט משתין במכנסיים כשהוא חושב שלאלו הוא שאחראי לחטיפה שלו ב"שובר שורות" (וכעת אנחנו מבינים מדוע). אני יודע שמייק לא טיפוס ורבלי אבל יש גבול.

שאלה חשובה נוספת שאני מקווה שיוקדש עבורה זמן היא ג'ין, קים ונברסקה. כפי שנוכחנו לדעת בפלאשבק שפתח את פרק 6, קים גדלה בנברסקה. אני תוהה האם וינס גיליגן מנסה להטריל את חובבי התיאוריות או שמסתתר פה רמז. 

אה, והכי חשוב: איך, מתי והיכן וולט וג'סי נכנסים לתמונה?

עד אז, לחייךָ הווארד.

 פרק 8: "תכוון ותירה"

רק "סמוך על סול" מסוגלת להתמקד ארוכות במתח בין ברוני סמים במעבדה תת-קרקעית, ורגע אחר-כך להשמיע ג'ינגל על פי המוזיקה של לה קוקרצ'ה. זה מסוג הניגודים שאני אוהב בסדרה שנראה עשתה דוקטורט בכל הקשור לאתנחתות קומיות בסופן של דרמות. מייק שמביא לג'ימי מקרר חדש שיחליף את האחד הקודם המגואל בדם, ומוסיף שמדובר בפלדת אל-חלד ("Stainless steel", רק באנגלית הבדיחה עובדת) – וזאת בזמן שאנשיו מפנים את הגופה של הווארד בעוד ג'ימי מוכה טראומה, זו דוגמה נוספת לשילוב שעליו אני מדבר.

והיינו זקוקים לאתנחתות הקטנות האלה בפרק כמו זה, שהביא להתרה של אירועי מחצית העונה שעברה. על פניו, "תכוון ותירה" לא מכיל התרחשויות רבות או מפתיעות במיוחד. העימות הסופי בין לאלו ובין גאס היה רק שאלה של זמן, כולל העובדה כי סופו של האיש עם השפם יהיה במעבדה (תציצו בביקורת של פרק 5). אולם מה שממש לא ציפיתי לו זה שמנוחת העולמים של הווארד – כזכור, עורך-דין נחמד ובחור הגון – תהיה בתוך בור משותף עם גופת האיש שהרג אותו. מייק אמנם אינו איש של דיבורים אבל המבט האחרון שהגניב לעבר גופתו של הווארד אמר הכל – זה עולם מכוער ולא הוגן.

על אף שמרבית הפרק לא מפתיע (מישהו פה חשש ולוּ לרגע לחייו של גאס?) מצאתי שאיני מסוגל להסיט את המבט מהמסך. אמנם ידעתי מי ינצח במשחק השחמט שבין לאלו וגאס, אבל לא הייתי בטוח כיצד זה יקרה. למען האמת, אני עדיין לא לגמרי בטוח; לאלו הסתמך על צירופי מקרים רבים כדי להצליח להוציא את גאס מהמבצר שלו. אבל מה היה קורה לוּ מייק היה משאיר את המעקב אחר ג'ימי וקים? ומדוע הוא סמך שגאס יבוא למכבסה בעצמו ולא ישלח אנשים? ואיזה מזל שהשומר שמתצפת על מצלמות האבטחה במכבסה קם בדיוק כשלאלו הגיע?

ובכל זאת, להזכירכם, גאס הבין כי לאלו עדיין חי על פי (מה שאני חושד שהיא) קריאת מחשבות. כך שלהבין מה בדיוק עובר בראש של השניים וכיצד הם מתכננים תכניות – אין באמת טעם. אבל המונולוג של גאס למצלמה של לאלו, בו הוא מתחייב לקבור כל סלמנקה נועד עבור צופי "שובר שורות" אשר מכירים את הבחירה והתוצאה האירונית של השארתו של הקטור סלמנקה בחיים בכוונה. האגו של גאס יוביל למפלתו כפי שהאגו של סלמנקה הוביל למפלתו שלו עצמו. בזכות "שובר שורות" וידיעת עתידו של גאס, העימות בין השניים הפך מטלוויזיה נהדרת ליצירת מופת שייקספירית.

וכעת כשלאלו בחוץ וכולנו יודעים סוף סוף מה פשר המשפט האגבי והמפורסם מ-"שובר שורות", המשפט שמתייחס ללאלו – בחמשת הפרקים שנותרו לה "סמוך על סול" יכולה להתמקד במה שבא לה. אין לי מושג לאן בעצם הסדרה תלך מכאן, וכל ניחוש שלי יהיה ירייה באפלה (וראינו בפרק הזה שלירות באפלה זה חסר טעם).

  • אני תוהה אם התקף הלב שבוב אודנקירק חווה במהלך צילומי העונה השפיע על הסיפור? משום שבפרק משמעותי כל-כך (אם לא המשמעותי ביותר שהיה לסדרה עד כה), בו מעורבות כמעט כל הדמויות החשובות בסדרה – סול בילה את רוב הזמן קשור לכיסא. הייתכן כי במקור סול הוא זה שנשלח על-ידי לאלו לנסות להרוג את גאס? סימוכין לכך ניתן למצוא בלאלו שהשאיר את סול בחיים, כי זה ממש לא מתאים לו: גאס רוצח בדם קר, בלי למצמץ. אבל דווקא את עורך-הדין שנאצ'ו הכיר לך, אותו נאצ'ו שתקע לך סכין בגב ואחראי על הטבח הנוראי בבית שלך – דווקא אותו אתה משאיר בחיים? אבל ללאלו אכפת מספיק מקים וקסלר כדי להרוג אותה, מה שמחזק את החשד שלי שהיה פה שינוי של הרגע האחרון.
  • זו הסיבה שהזבוב בפרק "הזבוב" של "שובר שורות" נמצא שם במעבדה? כי קבורות בה שתי גופות רקובות?

פרק 9: "כיף ומשחקים"

לחצתי על פאוז באמצע פרק 9, "כיף ומשחקים" (פרק שהיה הכל חוץ מכיף ומשחקים) כי הייתי צריך פיפי, ועצרנו בדיוק על המשפט של סול לקים "אנחנו יכולים לעבור עשרים דקות של כל דבר". מבט חטוף במסך גילה כי נותרו עשרים דקות לסוף הפרק (טוב נו, עשרים ושלוש דקות כולל הקרדיטים. בואו לא נהיה קטנוניים). אם באותה נקודה עוד חשבתי כי מדובר בצירוף מקרים, עד סוף הפרק הבנתי שאין צירופי מקרים ב-"סמוך על סול". קים וסול לא יכולים לעבור "עשרים דקות של כל דבר".

מאז שעלתה הסדרה ב-2015 דמיינּו את הרגע הזה בו ג'ימי הופך לסול גודמן. אמנם שתי עונות שהוא מתנהל כ-"סול גודמן" אבל עדיין לא ראינו את סול גודמן – עורך הדין הנכלולי, חסר המוסר, הנובוריש עם השיער הגרוע שאנחנו מכירים מ-"שובר שורות".

תהיתי רבות, ואני כנראה לא לבד, כיצד יתבצע המעבר ומה תהיה נקודת השבירה של ג'ימי – קים נכנסת בכלא? דג הזהב מת? גאס פרינג מושיב אותו לשיחה? והנה 7 שנים של התפרעות עם הדמיון ומסתבר כי סופו של מי שהיה ידוע כג'ימי מק'גיל הגיע לא בבאנג אלא בלחישה: קים פשוט החליטה לקום וללכת.

עזיבתה הפתאומית (אך לא מפתיעה) של קים היא לא הסיבה המרכזית, כמובן, להפיכתו של ג'ימי החמוד לעורך-דין עם טעם רע בעיצוב, אלא מדובר בתחנה האחרונה בנסיעת רכבת שהחלה עם הבגידה של צ'אק וההתאבדות, ההרפתקה המסוכנת של ג'ימי ומייק במדבר והרצח של הווארד – ומי יודע, כנראה זה התחיל עוד הרבה קודם לכן (אנחנו עד היום לא יודעים מה קרה שם בנישואיו הראשונים של ג'ימי).

עם קים מחוץ לתמונה והשם "מק'גיל" מת לחלוטין (בעקבות הארגון מחדש והשינוי שעובר על משרד H.H.M) עורך הדין הנכלולי שלנו באמת הפסיד הכל בתור ג'ימי מק'גיל (כנראה שהמקרר החדש שקיבל לא מספיק). לכן מה נותר לו לעשות מלבד להחליף מקומות בין הפרסונה והצל שלו – מק'גיל כעת הוא שקבור בפנים וסול גודמן פרץ כמו שד טזמני. ללא ספק קארל יונג היה עושה מטעמים מהסדרה.

הפרק נקרא "כיף ומשחקים" לא רק בגלל הווידוי של קים מכך שהיא נהנתה (יותר מדי) מהתקופה שלה עם ג'ימי אלא כי לראשונה בסדרה, זכינו לראות את גוסטאבו פרינג נינוח ונהנה מערב נחמד. מי שעד לאחרונה חשש לחייו וחטף כדור בחזה, יצא לחגוג את הניצחון על לאלו עם כוס יין במסעדה יוקרתית – ומצא עצמו מפלרטט עם אוֹצֵר יין בשם דיוויד. אלא שגאס הבין לאחר מכן, בלי מילים ובמעבר חד (בתצורת משחק מופלאה של ג'אנקרלו אספוזיטו) כי בתוך החיים שאותם הוא חי אין מקום לזוגית. גאס פרינג בעסקי הנקמה.

וההבנה הזו מהדהדת את מילותיו של מנואל וארגה בהמשך הפרק – שצדק זו לא נקמה. אני יכול להבין מדוע מייק בחר לספר למנואל מה קרה לבן שלו; בתור אב שכול בעצמו, מייק אולי יותר מכולם מבין מה עובר עליו. אלא שבדומה לגאס, מייק כלוא עמוק בפנים בעוד מנואל חופשי מכל רצון לנקום או "לעשות צדק" (והשוט של שניהם מדגים היטב מי חופשי ומי לא).

הפרק יכול היה להוות סיום נהדר לסדרה – ואם מישהו אי פעם ירצה לערוך מרתון כרונולוגי, אני מאמין שניתן לעבור מהפרק הזה אל "שובר שורות" ובסופה לחזור אל ארבעת הפרקים האחרונים של "סמוך על סול" – פרקים שאני לא יודע מה יהיה בהם, משום שאנחנו בטריטוריה חדשה. לא מדובר בצירוף מקרים שאת הפרק הבא ביימה מישל מק'לרן, מי שאחראית לכמה מהפרקים האיקוניים ביותר של "שובר שורות" (וב-"סמוך על סול" הייתה עד כה דומיננטית פחות), וכנראה שגם את וולט וג'סי נראה בקרוב. ומי יודע? ייתכן וזה יהיה כבר בשבוע הבא, ביץ'.

פרק 10: "ניפי"

יש לי הרבה מה לכתוב על הפרק החדש של "סמוך על סול" אך אני לא מסוגל להתרכז כי בא לי סינבון. אנסה בכל זאת.

"ניפי" הוא פרק שונה ומיוחד, לא רק כי כולו בשחור-לבן אלא כי (לראשונה בתולדות "סמוך על סול") אנחנו לא יודעים בוודאות שהאיש והאגדה ייצא בסדר מהסיפור. רשמית כולנו פה אחרי מאורעות "שובר שורות", והסדרה החביבה עלינו הסירה מעליה את עננת העתיד-הקבוע-מראש שליוותה אותה במשך חמש וחצי עונות. רוצה לומר, לא הייתה לנו אף אפשרות לדעת כי סול ג'ימי ג'ין אכן יוציא את התוכנית שלו לפועל בהצלחה. ואם עד כה נאלצו היוצרים ללכת על ביצים כדי לא לדרוך על הקאנון, הפעם שום דבר לא מונע מהם להחליט שאסטרואיד מגיע יש מאין ומשמיד את נברסקה.

לכן באופן אירוני, הייתי במתח רב יותר אל מול המחזה המלבב של מאבטח בקניון אוכל סינבון מאשר מול ביקורו הברוטלי של לאלו סלמנקה פרקים ספורים קודם לכן. מה שמשעשע כי לא עמד כאן על הפרק עניין של חיים ומוות; במשך כ-50 דקות ראינו כיצד עורך הדין לשעבר הוגה תכנית מורכבת ויוצאת דופן רק כדי שאיזה כלומניק יגנוב חליפות ארמני ונעלי אייר ג'ורדן.

אבל פה טמונה הגאונות של הפרק. הבנּו כי ג'ין זומם דְבר מה מהרגע בו הוא תלה כרזות לאיתור כלב נעדר ושמו ניפי (שאנחנו יודעים שאין לו), אבל לקח חצי שעה לפני שהבנו מה בדיוק הוא זומם – ועד שנחתה עלינו ההבנה היינו מושקעים. ולא חשוב אם ג'ין רוקם תכנית להפלת עורך-דין בכיר או מטריל עובדי קניון – הוא את העבודה שלו לוקח ברצינות והוגה תוכניות מופרכות ובעלות דיוק רב, כאלה שדורשות הכנה בת שבועות ארוכים – ורק על זה מגיעות לו מחיאות כפיים.

חרף העובדה כי הפרק הוא למעשה "המופע של סול" אחד מתמשך ובו הוא מחזיק את המושכות מהדקה הראשונה ומהתֵל בכולם, זכינו ממנו לרגע של כנות כשהוא נאלץ לאלתר באמצע התכנית ולהודות שהוא בודד. זה לא ג'ין שדיבר ולא סול אלא ג'ימי מק'גיל, זה שראינו מת סופית בפרק הקודם וככל הנראה נולד מחדש בסוף הפרק החדש, כשסול מותיר מאחור את החליפה הראוותנית ויוצא לעבר אופק חדש / ישן (אולי בחיפוש אחר קים).

יש שיגידו כי זה קצת מהר מדי, בכל זאת ראינו את ג'ימי מק'גיל רק לפני שבוע – אבל הפרק תומך בתיאוריה שהעליתי קודם לפיה ארבעת פרקי הסיום נועדו לצפייה אחרי "שובר שורות", בעוד הפרקים הקודמים נועדו לצפייה בטרם מעלליו של הייזנברג. אני מקנא בצופים עתידיים שיזכו ליהנות משתי הסדרות באופן הזה.

קו העלילה המסתורי של נברסקה ליווה אותנו מאז פרק הפיילוט, וכעת כשהשתחררנו גם מכבלי המחויבות הזו של היוצרים, הם פנויים באמת לעשות כל העולה על רוחם (קים? אסטרואיד? קים רוכבת על אסטרואיד?). אבל מה שזה לא יהיה שהם מתכננים, זה כנראה לא יקרה בשבוע הבא, כיוון שפרק 11 נקרא "שובר שורות" – מה שמחזיר אותנו לימים העליזים של סול, וולטר וג'סי. הפרק הראשון בו סול גודמן הופיע אי פעם על מסך הטלוויזיה היה בפרק של "שובר שורות" שנקרא "סמוך על סול". אם אצטרך להמר, בשבוע הבא נראה את אותו הפרק מנקודת מבטו של סול. כן, גם אני סקרן לגלות איך זה יסתדר עם גילו של ארון פול.

 

פרק 11: "שובר שורות"

כאשר עלתה "סמוך על סול" לאוויר ריחפו מעליה השאלות המרכזיות הבאות: כיצד עורך הדין הנודע בעבר כג'ימי מק'גיל הפך לסול גודמן; מה הסיפור עם נאצ'ו ואיך מישהו בשם לאלו קשור אליהם; כיצד הפך שומר בחניון בית משפט למנהל מערך אבטחה בקרטל סמים, וכמובן: מה קרה לקים וקסלר והיכן היא בימי "שובר שורות"? התשובות לכל השאלות האלה ניתנו סופית (בחזקת ארבע) לפני שני פרקים. שוט סיום הסדרה, מבחינתי, הוא עם סול גודמן שיושב במשרדו הנובורישי ומצטט את רוזן מנספילד הראשון.

בלי מסתורין סביבה ניתן לקבוע כי "סמוך על סול", תכלס, הסתיימה. פיניטה לה קומדיה. הגעת ליעד. אנא אספו אחריכם דברי מאכל ושתיה. וכל עוד זוכרים כי אנחנו במחוז "סמוך על סול: הנספחים" גלולת פרקי הסיום פשוטה יותר לבליעה.

אלא שוינס גיליגן ושות' עשו מעשה נבזי: המילים "שובר שורות" מעלות קונוטציה של בישול סמים, מרדפי חתול-עכבר עם הרשויות, שודים מתוחכמים, ניאו נאצים, מטוסים מתרסקים ובתי אבות מתפוצצים. ברגע שלמדנו כי פרק 11 קרוי על שם הסדרה רוויית האדרנלין ההיא, וזאת בתור קריצה לפרק "סמוך על סול" ב-"שובר שורות", הציפיות הרקיעו שחקים. אני לא יודע מה דמיינתי אבל זה בטח לא היה מונטאז' נוסף של ג'ין עוקץ אנשים בנברסקה המנומנמת בשחור-לבן. ואז נזכרתי: "סמוך על סול" (הפרק) היה, למרות הכל, פרק של "שובר שורות". אז מדוע ש-"שובר שורות" (הפרק) לא יהיה פרק של "סמוך על סול" (הסדרה)?

כמובן שבדיעבד הכל הגיוני, אבל קשה שלא לחוש כי היתלו בנו כמו ג'ין שמהתל ברווקים שיכורים עשירים. ואי אפשר חלילה להתלונן כי הנה הם: "וולט וג'סי", כפי שהבטיחו. ואכן היה זה וולט ואכן היה זה ג'סי שם מולנו, ועוד ברכב ה-RV המפורסם ממש כמו בימים הטובים והעליזים. אך הופעת האורח השרתה אווירה של מתח, כאילו אומרים לנו "אנחנו לא אמורים להיות פה, יו" עם שתיקות ארוכות ומביכות ושיחות חולין שלא מקדמות כלום ("מה זה?", "לא עניינך?"), כאלה שנועדו למרוח את הזמן עד שהאורח המפוקפק ב-RV ימצא את עצמו חזרה בביתו, הרחק מהם, ויניח להם לנפשם. ואם תשאלו אותי, זה מכוון.

הפרקים האחרונים נועדו להמחיש כי סול גודמן לא יודע מתי לעצור – ואם באלבקרקי החגיגה הסתיימה (חרף התקווה של ג'ימי בשיחת הטלפון ההיא) וקים, אחרי כל השנים האלה, לא ששה לחדש עמו קשר, הוא יעלה הילוך בנברסקה ויקושש כל-כך הרבה רווקים טחונים עד שלא יישארו יותר רווקים טחונים. אלא שנראה כי כמו בפעם שעברה, הדחף של ג'ימי לדחוף את האף לחייו ולכיסו של חולה סרטן היא כנראה שתוביל למפלתו.

אם ב-"ניפי" למדנו כי גם בתור מנהל סניף סינבון בעיר מנומנמת הוא מסוגל להגות תכניות מורכבות ומרהיבות, הסוף של "שובר שורות" (הפרק) מלמד כי האגו של סול גודמן מטיל צל על האנושיות שעוד נותרה בג'ימי מק'גיל. בסצנת הפלאשבק השנייה סול אומר למייק, בהתייחס לוולטר ווייט, "עם שפם כזה לא נראה שהוא קיבל החלטות טובות בחיים?" עם מה שנדמה תחילה כבדיחה חביבה – עד שבסצנה שלאחר מכן, כשחוזרים לנברסקה, אנו רואים ונזכרים כי לג'ין בעצמו יש שפם כזה עכשיו. מפיו של האיש עצמו שמענו שהחלטות טובות הוא לא עושה.

על כן מסתמן כי הפריצה האימפולסיבית לביתו של האיש החולה לא תסתיים בטוב, ואפילו אמו של ג'ף, חובבת סרטוני החתולים החביבה, הבחינה כי משהו לא תקין עם החבר הנחמד והחדש שלה בסצנה שמזכירה את הסיום של "הסנדק", כשקיי מבינה מי הוא בעצם מייקל קורליאונה. מייקל קורליאונה אמנם סיים את חייו בגיל מאוחר אבל בבדידות, ונראה כי ג'ימי מק'גיל בדרך הבטוחה לשם. ואחרי שג'ימי מק'גיל נלחם בתחילת הסדרה למענם של הקשישים, מהיכרותי עם הכתיבה האירונית של הסדרה אני מאמין כי הקשישה החביבה היא שתוביל למפלתו של ג'ימי. הרי ברור שזה יגיע מהמקום שהוא הכי פחות מצפה לו.

וכעת, עם הופעת האורח של וולט וג'סי שסוף סוף מאחורינו ושאני מאמין שהיוצרים הכניסו כי הם הרגישו שהם מוכרחים (אחרת הקהל לא יסלח להם) הסדרה יכולה, בשני הפרקים שנותרו לה, להתרכז אך ורק בשאלה היחידה שעדיין נשארה לה: מה יהיה הסוף של ג'ין?

פרק 12: "דמעות"

לא חשבתי שאהיה עצוב כל כך לראות את קים. כמובן ששמחתי לראות אותה, זו קים וקסלר, אבל התעצבתי לראות מה שנהיה ממנה. מי שהייתה פעם עורכת-דין עצמאית, דעתנית וחסרת פשרות לא מסוגלת כעת להביע מחשבה מקורית על מיונז. התקופה שעברה עם סול הותירה בה צלקת עמוקה כל-כך שאפילו ההליכה שלה הפכה לשפופה.

עד כדי כך שונים החיים שלה עכשיו עד שבביקור שלה באלבקרקי (שלדברי וינס גיליגן, קרה עכשיו משום שהיא למדה מסול בטלפון שמייק, לאלו וגאס מתים) מצאתי את עצמי חושש: האם יזהו אותה? האם אולי יתפסו אותה? ואז נזכרתי שקים לא מסתתרת מאיש והיא לא הייתה חלק מהפיאסקו של שובר שורות. ולמרות הכל, מתוך כל החארות שעשו דברים שעליהם הם צריכים לתת דין וחשבון, זו רק קים הטהורה וטובת לב (טוב, במידה) שחתמה על תצהיר בו התוודתה על כל מה שעשתה – והכל מיוזמתה האישית. צעד בכיוון הנכון.

וכשזה קרה היא הרשתה לעצמה, סוף סוף, אחרי כל השנים האלו, להתפרק. הילדוּת העשוקה, האנשים שהונתה, האפרוריות שבחייה החדשים, המוות שראתה והאיש שאהבה ואיננו עוד – כל אלו ועוד הובילו לרגע המדהים ביותר מבחינתי בסדרה כולה. רגע של התייפחות. בכי חסר מעצורים וחסר שליטה באוטובוס לילה באלבקרקי. אם היה ספק, ריאה סיהורן צריכה לקבל את כל האמי שבעולם.

אולם כשראיתי את קים נכנסת למשרד של סול גודמן חשתי כי שדדו ממני את רגע הפרידה המיוחד מקים באוטובוס. האם אנחנו באמת מוכרחים לראות כיצד היא חותמת על מסמכי הגירושין ופוגשת את האני החדש והמוקצן של ג'ימי? ככל שהסצנה המשיכה, הבנתי שכן. גדולתה של הסדרה מתבטאת כשהיא מתמקדת ברגעים שלא ידענו שאנחנו צריכים לראות, וההבנה של קים כי ג'ימי מק'גיל איננו עוד חשובה. סול גודמן לא מוכן אפילו להסתכל לה בעיניים, ומי שהיא פעם אהבה, מת. קים יכולה, ללא נקיפות מצפון, לעקור את חייה אל פלורידה הכה-לא-מסעירה עד שהיא מצאה בה אפילו את האיש שמוציא את הקולות המשעממים בעולם בעת משגל (מי צועק "יאפ" בזמן סקס תגידו לי?).

מה שפחות אהבתי זה המפגש האקראי בינה ובין ג'סי פינקמן (בגילומו של ארון פול שקצת החליד בגילום הדמות), מפגש מיותר וחסר פואנטה, בעיקר כאשר ג'סי ניסה בכוח להוציא ממנה את מה דעתה על סול גודמן כעורך-דין. איפה הניואנסים, וינס?

ובזמן שקים עושה בחירות נכונות בחייה החדשים, ג'ין לא רק שעשה צעד בכיוון ההפוך, הוא עשה גלגלון באוויר וניתר בקלות רבה, רבה מדי, לעבר מחוזות שמהם אין דרך חזרה. סופית, ג'ין הפך לנבל; אם זה לא אירע כשהוא החליט לשדוד עוד קצת את חולה הסרטן המסכן, ואם זה לא אירע כשהוא תכנן להלום בראשו עם כד האפר של כלבו המנוח ראסטי – זה ללא ספק אירע כשהוא אחז בחוט הטלפון בסצנה בה חששתי שמריון המסכנה לא תצא ממנה בחיים (ומחיאות כפיים לקרול ברנט שהמיסה אותי עם המשפט "מעולם לא היה שום ניפי, נכון?"). ג'ימי, סול, ג'ין – לא משנה מי הוא ואיך הוא חושב שקוראים לו, הבחור שלנו הפך לבן אלף ומכאן אין דרך חזרה.

נותר עוד פרק בודד לסיום הסדרה, הקירות סוגרים על האנטי-גיבור ונדמה כי כל הקלפים פתוחים. אני לא רוצה להמר (למרות שרואים? אמרתי לכם שהקשישה תוביל למפלתו) אבל אני יכול לספר מה אני מקווה שיקרה: זו הפעם הראשונה בתולדות "סמוך על סול" בה אני מייחל כי יתפסו את סול גודמן.

פרק 13: "סול איננו"

לא אהבתי במיוחד את הפרק הראשון של "סמוך על סול". לא ששנאתי אותו (אני לא מסוגל, פיזית, לשנוא משהו מבית היוצר של וינס גיליגאן) אבל הרעיון לפיו אנו חוזים במעבר ההדרגתי של מי שהתפרסם כאדם רשע, נכלולי וחסר מוסר – אולם ההיסטוריה חושפת כי הוא היה לוחם צדק שהעולם הגדול והרשע חובט בו פעם-אחר-פעם, ועל כן בלית ברירה הפך המסכן לבן בלייעל – זו הנחת היסוד לכל סרט אוריג'ין של נבל. תוסיפו לקלחת עורכי-דין עשירים במשרדים יוקרתיים שעושים לג'ימי המסכן עם המכונית החבוטה את המוות לאורך העונה הראשונה, וקיבלתם מדריך קלישאות 101.

אולם בטרם ניגשתי לצפות בפרק הסיום של "סמוך על סול" התיישבתי שוב מול פרק הפתיחה (משהו שאני ממליץ לכולם לעשות בפינאלה של כל סדרה ארוכה, הרבה יוצרים אוהבים לסגור לולאות) ולמדתי את מה שהייתי צריך כבר לדעת בפברואר 2015: רצוי לסמוך קצת יותר על וינס גיליגאן (כן כן ועל פיטר גולד, לא שכחתי) משום שבראי מה שאנו יודעים על עתידהּ של "סמוך על סול", פרק הפתיחה בכוונה פורש שטיח אדום ורווי קלישאות על-מנת כדי לשמוט אותו מתחתינו אט אט מבלי שנשים לב; הווארד, קים, צ'אק, מייק וסול, כולם לא מי שחשבנו שהם בתחילת הדרך. למעשה יש משהו יפה, כמעט פואטי, בדרך ההתנהגות התמימה של סול והחבר'ה לפני הסופה הגדולה.

לכן אתם יכולים לדמיין את רכבת ההרים הרגשית במעבר מפרק בו מג'ימי הנחמד והתמים מבקר ודואג לאחיו, לפרק בו ג'ין שמסתתר מהמשטרה בתוך פח אשפה (בהקבלה לעונה הראשונה, כאשר הוא נכנס לתוך פח על-מנת לדלות מסמכים מפלילים על בית האבות), אלא כאשר נזכרתי מי האיש הזה נהיה עכשיו, לרגע חששתי: האם קיים סיכוי שהוא יימלט? משום שלא זה הסיפור שאני רוצה לראות. כבר יש סיפור בריחה מוצלח שתואר ב-"אל קמינו" ואנחנו לא זקוקים לאחד כזה שוב. אולם כשג'ין – כעת שוב סול, אין יותר צורך בזהות בדויה – נתפס, חייכתי כי הבנתי שסדרה שעסקה, ברובה, בעורכי-דין ובעולם המשפט – מסתיימת באותו האופן, והיא עושה זאת בצורה נהדרת.

עם איום של עשרות שנות מאסר שמרחף מעליו ולא מעט אנשים זועמים שרוצים לראות אותו נרקב בבית סוהר, ובהם שוטרים, הבולשת, סוכני הרשות למלחמה בסמים ושתי אלמנות, כולל מארי בהופעת אורח מדהימה (פעם ראשונה שאנו לא יודעים אם היא לובשת סגול) נראה כי סול לא יצליח לצאת מהתסבוכת הזו, והנה הפלא ופלא הוא משתמש (איך לא) בנשק הטוב ביותר ברשותו, הפה שלו, כדי להשיג את הדיל הטוב ביותר בהיסטוריה של הדילים: 7.5 שנים (כאורך שידור הסדרה) בבית סוהר עם תנאים של בית מלון ("היחיד עם תכנית גולף!"). אבל כאשר סול שמע כי קים התוודתה על מה שקרה באמת עם הווארד, משהו בו השתנה.

וזה עניין שרצוי להתעכב עליו: סול, בניגוד לפרשנות המתבקשת, לא הציל את קים (ופיטר גולד אישר זאת בעצמו). הוא לא יכול להציל את קים. היא חתמה על תצהיר, מסמך משפטי השקול לעדות. סול לא מסוגל, באמצעות עדות משלו, להציל אותה. הוא עורך דין ממולח אבל לא קוסם. יתרה מכך, קים בעיצומו של מסע לנקות את המצפון שלה; זה ניכר בפרק שעבר וזה ניכר כפליים בהתנדבות שלה בסיוע המשפטי. לחלץ את קים מהתסבוכת המשפטית שאליה נקלעה, מבלי לשאול אותה בכלל, שקול להאכלה בכפייה של אדם שצם כדי לכפר על חטאיו. כל מה שסול עשה היה לשקר לרשויות על דברים שאנו יודעים שהיא לא הייתה מעורבת בהם, על-מנת לשקר דרכה אליו, וזאת רק כדי שקים תהיה נוכחת ברגע הגאולה הגדול של סול גודמן בואכה ג'ימי מק'גיל. האיש רצה לראות אותה. להציל הוא לא יכול – והוא גם לא צריך.

ועם זאת, אי אפשר לומר שהוא לא הציל אותה בדרך אחרת. סול גודמן איננו וקים זכתה לסגירת מעגל עם ג'ימי. קים למעשה יכולה כעת לצאת לדרך חדשה ורצופת מכשולים, אך לפחות היא תעשה זאת ביושר ובלי שהיא בורחת מעברה, אלא מתמודדת איתו חזיתית. כאשר קים הדליקה לסול סיגריה בפרק הראשון היא זו שהייתה כלואה בעבודה שהיא אינה אוהבת ואילו ג'ימי היה בתחילת דרכו במלחמה למען הצדק והעקרונות בהם האמין. כעת ג'ימי הוא האחד שכלוא, מילולית, וקים זו שיוצאת לדרך חדשה וכנה עם עצמה.

וכעת אותו ג'ימי יבלה את שארית חייו בכלא שמור, בלי תכנית גולף אבל עם אחלה מאפיה, ועל פי הנסיעה באוטובוס נראה כי דווקא בזכות מגן הפושעים ואנשי השוליים "סול גודמן", הוא מתקבל בכלא ביראת כבוד. פתחנו את העונה כשהאחוזה של סול מפונה משלל חפציו ומיטלטליו – וסיימנו את העונה כאשר מלך אותה אחוזה ריקה, לראשונה בחייו, מקבל כבוד של מלכים.

ובנימה אישית. "סמוך על סול" ו-"שובר שורות" היו חלק מהותי מחיי במשך למעלה מעשור. מהרגע בו ראיתי את וולטר ווייט עומד עם תחתונים ואקדח שלוף, התאהבתי. מעטים יוצרי הטלוויזיה שלוכדים את הברק, לא כל שכן פעמיים, ולא כל שכן2 עם שתי סדרות שונות כל-כך: האחת קִצבית וממכרת (כמו סם) והשנייה לוקחת את הזמן ומתנהלת באטיות (כמו משפט), ולמרות השוני בין השתיים הן חולקות DNA כשהאחת לא יכלה להיות טובה כפי שהיא ללא השנייה – וכן, "סמוך על סול" לחלוטין שיפרה את "שובר שורות".

ייתכן מאוד כי אמצא את עצמי צופה במעללי וולט וג'סי פעם שלישית בקרוב מאוד, ולשם שינוי במשקפיים אחרים בעודי יודע מה סיפור המעבדה של גאס ומי קבור מתחתיה, מי היו לאלו ואיגנסיו ומדוע סול פחד כל-כך מאחד מהם, עד כמה שבט סלמנקה מופרע משחשבנו ומה ההיסטוריה האישית בין הקטור לגאס, כיצד מייק מצא את עצמו היכן שמצא (חבל שהוא לא סיפר לוולטר ווייט שמכונת זמן כן קיימת, אחרת אין הסבר מדוע הנכדה שלו הפכה לצעירה יותר) והכי חשוב: מי הוא באמת סול גודמן ועד כמה קרדינלי האיש לאימפריה של הייזנברג.

אני לא יודע אם נחזור בעתיד אל יקום המופרעים של אלבקרקי אך אם כן, אדע להבא לבטוח בוינס גיליגאן מראש. ואם לא נחזור לאלבקרקי יותר: אין שמח ממני כי נמצאות בחוץ יצירות טלוויזיה כה משמעותיות, הדוקות, מותחות, מרגשות, מסמרות שיער, לעתים מצחיקות וכמעט תמיד רוויות ניואנסים, ואשר מהוות דוגמה ומופת לדרך בה מספרים סיפור על המסך הקטן. פשוט מדהים. כל הכבוד "שובר שורות" וכל הכבוד גם ל-"סמוך על סול". "סמוך. על. סול". "סמוך! על! סול!", "סמוך! על! סול!", "סמוך! על! סול!".

תגיות: