מה עושים עם סרטים שאתם יודעים שהם לא באמת טובים, אבל אוהבים אותם בכל זאת? קחו למשל את "חיות הפלא: סודותיו של דמבלדור". אני מניח שבאמות מידה "אובייקטיביות", אם יש דבר כזה, מדובר בסרט לא טוב בכלל. הו לא. אבל איכשהו, בכל זאת, נהניתי ממנו מאוד.
העלילה הפעם: הפושע גלרט גרינדלוולד (קולין פא, אה לא, ג'וני ד-, אה, מצטער, הפעם זה מאדס מיקלסן) מנסה להמשיך ולבסס שליטה בעולם הקוסמים, ובשביל זה הוא מתכנן להתמנות לתפקיד רב השפעה ובעל סמכויות חוקיות. מי שמנסה להכשיל את מזימותיו הוא אלבוס דמבלדור הצעיר (ג'וד לאו), ששוב לא מתלהב מלטפל בעסק בעצמו ולכן מגייס לעזרתו את זואולוג הקסם ניוט סלמנדרה (אדי רדמיין), אחיו תזאוס (קאלום טרנר), המוגל ג'ייקוב קובלסקי (דן פוגלר) ועוד שתיים שלוש-דמויות, אבל את שמותיהן אני לא זוכר מבלי לבדוק בגוגל.
מן הצד השני, מגייס גרינדלוולד לעזרתו את קרידנס (עזרא מילר), הנער המתוסבך עם הכוחות הלא ברורים שקשור איכשהו למשפחת דמבלדור, את קוויני (אליסון סודול), שהתאהבה בקובלסקי המוגל ואז הצטרפה למי שרוצה להרוג אותו ועוד שתיים-שלוש דמויות, אבל את שמותיהן אני לא אזכור גם אחרי שאבדוק בגוגל.
הייתי רוצה לפרט עוד קצת על העלילה, אבל אין ממש מה. קטע מרכזי בחציו הראשון של הסרט נסוב סביב העניין שגרינדלוולד השיג איזושהי יכולת של ראיית העתיד, ולכן גיבורינו יוצאים למשימות שאין להם מושג למה הן מובילות כי זה אמור לבלבל אותו; התוצאה היא שהם חוזרים מהמשימות הללו בלי להתקדם במאומה, במה שמרגיש כמו בזבוז זמן. כדי להוסיף חטא על פשע, הסרט עצמו מתייחס לדריכה הזו במקום אבל אז מתעלם ממנה בלי לספק תשובה.
ובואו נמשיך עם הנימה השלילית: אם ג'יי קיי רולינג הפליאה לעשות בסדרת ספרי הארי פוטר עם דמויות מורכבות, משכנעות ואמינות, הרי שכאן כמעט אין במה לנעוץ שיניים. ניוט עצמו נותר אותו גיבור רגיש ושקט שהיה מאז שהכרנו אותו, וגם אם הדמות שלו חביבה ולא שגרתית, היא דורכת במקום כבר שלושה סרטים. לא עוזר שאת האינטרס הרומנטי שלו העלימו מהסרט כמעט לחלוטין.
אפרופו רומנטיות, הזוג ג'ייקוב-קוויני, שעל הנייר יכול לספק מתח ועניין, גם הוא לא זוכה לשום עומק מיוחד. הם נשארים באותו מקום שעצרנו בסרט הקודם, ובעוד דן פוגלר לפחות זוכה לכמה שורות מוצלחות בתפקיד ההפוגה הקומית, הרי שאליסון סודול נכשלת בכל היבט אפשרי. הדמות שלה פשוט מיותרת ולסיפור אין מושג מה לעשות איתה.
אבל הפספוס הגדול ביותר של הסרט הוא קרידנס. הפוטנציאל בדמות הזו הוא עצום, אבל הוא נהרס עד היסוד בכתיבה שלא נותנת לו שום עומק ושום מוטיבציה הגיונית. מדמות מסקרנת בעלת אופי כלשהו בסרטים הקודמים נשארנו עם דמות שהשאלות היחידות שמובילות אותה הן "האם אוהבים אותי או לא" ו"האם אני טיפש כמו נעל ימין או כמו נעל שמאל". העובדה שמילר עושה את הדמות מתוך שינה לא עוזרת.
כמו כן, הסרט מתעקש לזרוק את ההיגיון של עולם הקוסמים לכל הרוחות. חורים בעולמות פנטזיה הם חלק מהז'אנר, אבל הצורה שבה החוקיות של דברים נשברת בסרט הזה כבר מרגיזה ממש. קרב קוסמים אחד באמצע הסרט הוא ממש מרהיב ויזואלית, אבל אין לי שום הסבר קוהרנטי ל"מה ואיך בדיוק קרה שם". וזה לפני שדיברנו על הכרונולוגיה של העולם, שכבר בסרט הקודם הושלכה לכל הרוחות לטובת הופעת אורח של מינרווה מקגונגל וכעת נזנחת עוד יותר.
ועוד לא דיברתי על המשל הגס על אדם שרוצה לעלות לשלטון באמצעים חוקיים כדי לבצע רצח עם בגרמניה של שנות השלושים, או על התסרוקת המזעזעת של קרידנס, או שלל חולשות אחרות של הסרט – אבל יודעים מה? אני לא רוצה. כי כמו שאמרתי, אני באמת אוהב את הסרט הזה.
כמו תמיד, האהבה שלי לסרט (ולסדרה) היא לאו דווקא "הגיונית". את הסרט הראשון בסדרה ראיתי בזמן בחיים שלי שהיה מחורבן בצורה שקשה אפילו להתחיל לתאר, והבריחה שהוא הציע לי – שהועצמה על ידי אולם איימקס שהייתי היחיד בו ופסקול פשוט אלוהי – הגיעה בדיוק בזמן. הסרט הזה (שהוא בסדר לחלוטין, כן?) עבד עליי ברמה כל כך לא הוגנת עד שראיתי אותו מלא פעמים רק כדי לשחזר את החוויה ההיא.
על הבסיס הזה נבנתה הסלחנות שלי לסרט השני, שכבר היה הרבה פחות טוב; וכעת, כשמגיע התוצר השלישי, אני לא רוצה להטעות כאן אף אחד רק בגלל הפינה החמה מדי שיש ל"חיות הפלא" אצלי בלב.
עם זאת, אני כן חושב שגם במבט אובייקטיבי, יש משהו בסרט הזה שעובד, או אולי יותר נכון – פנייה שהסרט לוקח שהוא היה צריך לקחת מזמן ושתאפשר לסדרה לצמוח בכיוון חיובי.
נחזור אחורה: הבעיה העיקרית של הסדרה היתה השם שלה. סדרת סרטים על חיות פלאיות לא יכולה להחזיק בפני עצמה, אלא אם הולכים עד הסוף, שוכרים את דיוויד אטנבורו ונותנים לו לקריין קטעי אנימציה של חיות פלא שפשוט מתקיימות להן בטבע.
מכיוון שלצערנו, זה לא הכיוון שהלכו אליו, קיבלנו משהו שהוא שילוב של "היי, תראו, הנה חיית פלא" ביחד עם הרחבה של עולם הקוסמים שעבדה לא רע כשהיא לא התעקשה לקשר את הסרט למה שמוכר לנו כבר מהעולם הזה, קצת כמו החטא הקדמון של "מלחמת הכוכבים".
בסרט השני הבעיה הזאת הפכה למצוקה אמיתית, כיוון שמצד אחד הנושא של חיות הפלא נזנח לכאורה לטובת המאבק מול גרינדלוולד בתוספת קריצות בלתי פוסקות למעריצים, ומצד שני עדיין נשארנו עם הבסיס של הסרט הקודם. התוצאה היתה ערבוביה חסרת תכלית וחסרת מיקוד.
אבל הפעם, שינוי הפוקוס הושלם בהצלחה. חיות הפלא נזנחות כאן כמעט לגמרי כמניעות עלילה – נשאר העץ הקטן שאינו גרוט, הניפלר שאוהב דברים נוצצים והרכש החדש: במבי קטן וחמוד שכולם מחכים למוצא פיו. אה, וגם קבוצה ענקית של עכבישי-מנטיקור שאחראים לסצינה המצחיקה ביותר בסרט. ניוט עצמו כבר לא מתפקד כדמות ראשית אלא כסיידקיק, וצריך להודות שהוא עובד כך הרבה יותר טוב; במקום זה, הפוקוס עבר לאלבוס דמבלדור, שאיתו הסרט נפתח ואיתו הוא מסתיים.
ו-וואלה, עלילותיו של דמבלדור דווקא מעניינות אותי מאוד. כי נכון שהתסריט מאוד לא אפוי, בעיקר בגלל שהוא לא מצליח להנחית בשלום כמעט שום כדור שהוא העלה לאוויר בסרטים הקודמים – אבל ההופעה של ג'וד לאו כל כך מוצלחת שזה אשכרה שווה את זה. סיבה מרכזית למה סרטי הארי פוטר לא עבדו בשבילי היא השחיטה שעברה שם הדמות של דמלבדור בגילומו הבלתי נסלח של מייקל גמבון; דמבלדור של לאו הוא התיקון שכל מעריץ הארי פוטר חייב לעצמו, ובדחיפות. ככה הוא היה צריך להראות מהרגע הראשון: חכם, שליו, תמיד רגוע, עוצמתי אבל שקט, לעולם לא מרים את הקול ושולט במה שקורה גם כשנדמה שלא.
גם מאדס מיקלסן כגרינדלוולד עושה יופי של עבודה. גרינדלוולד שלו שונה מזה שעשה ג'וני דפ בסרט הקודם, ועדיין מרפרר אליו בהופעה מצוינת שמתמודדת יפה עם התסריט הבעייתי.
וצריך מתישהו גם לדבר על הבימוי המוקפד של דייוויד ייטס: בלי מצלמות רועדות ובלי חיתוכים גסים, הויזואליה שלו ניכרת וכל פריים פה מלוטש, ובעולם הקולנועי ההיפר-אקטיבי שסביבנו אני ממש מעריך את הנינוחות הזו.
ובסוף בסוף, זאת האווירה. זה העולם הזה. עולם הקוסמים של ג'יי קיי רולינג, שאני פשוט מת עליו ורוצה לבלות בו עוד, ועוד, ועוד, בוודאי כשאין לי ספרים להשוות אליהם ולהתעצבן. התסריט בעייתי, דמויות רבות חסרות אפיון או מוטיבציה וטוויסטים נערמים בלי היגיון אמיתי – אבל האווירה הזאת (בסיוע עוד פסקול מופלא של ג'יימס ניוטון הווארד) היא קסם שאין בשום מקום אחר ומבחינתי שווה הכל. והיי, מי יודע? אולי אחרי שהסדרה התגבשה על הכיוון שלה, הסרט הבא כבר יהיה טוב באמת.
קת'רין ווטרסטון הנפלאה "הועלמה" מהסרט
בגלל שיצאה נגד הדיעות של ג'יי קיי רולינג. מצחיק, הרי חשבתי ששמרנים נגד תרבות הביטול.
בכל מקרה, אחכה לצפות את הסרט כשיגיע למסך הקטן לפחות בשביל מיקלסן שהוא שדרוג משמעותי מדפ. אבל הרבה ציפיות אין לי – הפרנצ'ייז הזה פשוט תוכנן גרוע משלב הקונספציה.
לא יודע מה באמת קרה עם ווטרסטון
אבל הקישור שלך ל"תרבות הביטול" גמלוני להחריד.
מה זאת אומרת? זה די ברור שרולינג ביטלה את ווטרסטון.
שחקנית ראשית בפרנצ׳ייז ומושא האהבה של הגיבור פשוט נמחקת במקרה בגלל שהשחקנית ביקרה את רולינג? אתה כמובן מוזמן להאמין בזה שזה צירוף מקרים, זה כבר לא ענייני.
בסופו של דבר כולם פועלים מפוזיציה – כולל אלה שבוכים על תרבות הביטול. אין להם בעיה עם לבטל מישהו, הם דווקא מאד בעד הרעיון. יש להם בעיה כשמבטלים אותם. גם אם לואיס סי קיי חוזר להופיע כאילו כלום ורולינג ממשיכה לעבוד כרגיל גם. ומחר הם יצעקו שמבטלים אותם.
הבעיה עם "תרבות הביטול"
היא שאין לנו ממש קנה מידה למה זה "ביטול" ומה זה סתם "קיום בעל השלכות למעשים שלך".
כי כאילו, לצאת נגד הבוס שלך היה מהלך רע לקריירה גם הרבה לפני "תרבות הביטול" (לכאן או לכאן) שהוביל לתוצאות ברורות – מידה מסוימת של הרעה בתנאי ההעסקה שלך. האם זה "תרבות הביטול" או בכלל "ביטול"? לא יודע. זה תלוי באופן שבו אנחנו מגדירים את השאלה, כמו רוב השאלות הפוליטיות.
ממתי אסור לבקר את הבוס?
כל עוד אתה טוב מקצועית, ביקורת על הבוס זה נון-אישיו כל עוד הניסוח מאופק. מן הסתם מה שהופך את זה לשונה זאת הפלטפורמה הפומבית.
אבל עזוב את ווטרסטון. רולינג מנסה לבטל אוכלוסיה שלמה, ברמה שכל הפרסונה הציבורית שלה מוקדשת לזה, אפילו מעבר לאמנות. בגלל זה היא עצמה שייכת לתרבות הביטול. זה פשוט אירוני כי היא ותומכיה תמיד מתלוננים כשזה מופעל עליהם. אבל לבטל את האחר? בכיף.
כן, ביקורת ציבורית נגד הבוס שלך, תיקון חשוב
(ל"ת)
היא לא מבטלת אוכלוסיה שלמה
היא לא מאמינה שכל נערה שיש לה בעיה עם הזהות המגדרית שלה צריכה לקבל טיפולים הורמונליים, היא חושבת שיש קשר בין הספקטרום האוטיסטי לזהות מגדרית, היא חושבת שמי שקורא לעצמו א-בינארי לא צריך לקבל פרסי נשים והיא חושבת שמי שיש לו גוף של גבר לא אמור להכנס למלתחות נשים. אלו הדיעות שהיא ביטאה, והן לא מבטלות ציבור שלם.
בטח שכן.
זה ממש לא קל לקבל בלוקרים או לעבור ניתוח לשינוי מין. ההיסטריה השמרנית מזה ועוד נושאים מציירת תמונה שבה בלוקרים מחולקים לכל דורש כמו סוכריות.
יש הליכים שמושפעים מדיעות של מומחים לנושא וחקיקה. ויש פרוטוקלים שמתפתחים עם הזמן. וכן, לא כל המומחים מסכימים פה אחד אבל הכיוון והמגמה ברורים.
אוכלוסיית הטרנס זאת האוכלוסיה הכי רדופה וסובלת מבריונות דרך קבע. אם רולינג תצליח לבטל את כל הדברים שהיא מאמינה שצריך לבטל – זה לא ישפר שום דבר עבורם, זאת סתם הסוואה גועלית בכאילו דאגה. בפועל היא פועלת בעד צמצום של אוכלוסיה מסוימת ולהדרה מהמרחב הציבורי. אבל דווקא עם ביקורת כלפיה היא מתמודדת משמעותית פחות טוב – וככה גם התומכים שלה.
אז מניחה שהשאלה היא מה המקורות שלך
אני בזמנו קראתי שדווקא קל להשיג טיפולים הורמונליים בבריטניה לבני נוער – הקושי הוא להגיע למרפאת ילדים שעוסקת במגדר כי יש שם תורים רציניים, אבל מרגע שהגעת לשם הדרך לקבלת הורמונים היא מהירה. יכול להיות שעכשיו מערימים קצת יותר קשיים עקב ביקורות על התנהלות המרפאה ועקב המשפט של קיירה בל. בכל אופן יש כאן שאלות שראוי לשאול – האם זה בכלל אתי לתת לילדים ובני נוער בלוקרים והורמונים? האם ילדים ובני נוער יכולים לקבוע מה הזהות המגדרית שלהם בגיל כזה שבו ידוע לנו שהמוח עדיין מתפתח ויש הרבה ניסיונות של אימוץ זהויות שונות? איך לקבוע מתי צריך לתת בלוקרים והורמונים ומתי לא? למסגר את השאלות הללו בתור טרנספוביה זה לחטוא לאמת. יש כאן רצון למנוע פגיעה, לעיתים פגיעה בלתי הפיכה. אנחנו יודעים שלפעמים יש הטיה גם בקרב מומחים וגם במחקר מסיבות שונות – מה מבטיח לנו שאין הטיה גם כאן? אנחנו מדברים על אוכלוסיה של ילדים ובני נוער. מתן תרופות פסיכיאטריות לילדים ובני נוער זה נושא שנוי במחלוקת, אז מתן בלוקרים והורמונים – פי כמה וכמה יותר משמעותי וחזק – לא יהיה? יש לזה השפעות רציניות וראוי לדון בזה.
רולינג לא אומרת את מה שהיא אומרת מתוך דאגה לטרנסים. עיקר הזרקור שלה הוא על ילדות, נערות ונשים. על אלו היא מדברת. אני לא מסכימה שהיא פועלת בכוונה לצמצום וההדרה של טרנסים מהמרחב הציבורי. היא פועלת מתוך דאגה לילדות, נערות ונשים, בדגש על בנות נוער. אם זכויות של בנות, נערות ונשים מתנגשות עם זכויות של טרנדים, אז יש כאן על מה לדון. אבל להפוך אותה לטרנספובית מרושעת בגלל זה – לא. זה להפוך דיון מורכב לשחור-לבן וזה לא הוגן, וגם לא יפתור שום דבר.
ועכשיו לשאלה הקשה באמת
איך מבטלים את התיקון האוטומטי בטלפון? כי תיקנתי כמה פעמים טרנדים לטרנסים והוא עדיין סירב לקבל את זה.
לא יודעת אם בלוקרים, או הורמונים בכלל, מחולקים כמו סוכריות. אני פגשתי שני אנשים שונים בישראל שהתחילו לעבור טיפול הורמונלי לשינוי מגדרי והתחרטו באמצע, כבר אחרי שהטיפול ההורמונלי התחיל, אחת מהם כבר הייתה עמוק מאוד בפנים (כלומר, אחרי שהשינוי הפיזי כבר ניכר כלפי חוץ). לא הייתי אומרת אם לא הייתי פוגשת אותם במציאות (כרגע שניהם במין הביולוגי שלהם, גבר אחד ואישה אחת) ולא האמנתי שזה קיים עד שפגשתי בעצמי. הטענה שנאמרת הרבה בתקשורת היא שמי שמתחיל את הטיפול כבר יודע מה הזהות שלו וסגור על זה וזה מי שהוא. הם לא היו בני נוער, הם היו בני 22, 23.
יש מקרים של "חרטות" או "שינוי דעה" גם כשמדובר בטרנסג'נדרים, ולכן כל השיח הוא נורא נורא קשה ובלתי אפשרי. כלומר, ממש קשה לדבר על "עובדות". אין לנו עובדות, האמת. פגשתי המון צעירים שהגדירו את עצמם כ"הומואים" ואז אמרו שהם בי או פשוט לא אמרו כלום, רק התחילו לצאת עם בנות (וגם לסביות, יש פשוט הרבה פחות לסביות). אז האם טיפולי המרה יכולים להיות אפשריים? הבעיה בטיפולי המרה היא במחשבה שאפשר לשנות נטייה מינית או הבעיה היא בעצם הניסיון של גורם חיצוני לשנות משהו אינטימי ואישי כל כך?
יש לנו כל כך מעט מידע שאני באמת לא חושבת שנורא חכם מצד דמויות ציבוריות להתבטא בנחרצות בנושא לכאן או לכאן. בעיקר אם זה לא תחום העיסוק שלהן (בסדר, רולינג חושבת שזה קשור לאקטיביזם פמיניסטי. אבל לא נראה לי שזאת הבעיה הכי בוערת של נערות בעולם)
במקרה של טרנסים יש בעיה כי מימוש הזהות המגדרית דורש התערבות רפואית שחלקה בלתי הפיכה, ובכל אופן היא משמעותית מאוד, אבל גם עם "העלייה המדאיגה במספרים" למיטב ידיעתי עדיין מדובר בחלק זערורי מהאוכלוסייה.
השאלה איזה אחוז מתחרט.
גם כשבן אדם נכנס לניתוח מציל חיים יש סיכוי שלא יצא מזה בחיים, ועדיין עושים את זה.
יש הרבה דברים חוקיים שאפשר להתחרט שקרו. אבל בדרך כלל החוק נותן מענה לצורך שקיים ואנשים בגירים יכולים להיות אחראים לגורלם.
זאת מטרת הדוגמה
אנשים מתחרטים כל הזמן על דברים שהם עושים. נישואים, הריונות, ניתוחים קוסמטיים, התנדבות לצבא. לכן נשאלת השאלה על קטינים, והאם מוודאים מספיק טוב שהקטינים האלה יודעים מה הם עושים, כי זה קצת יותר רציני מקעקוע.
אמרתי שנתקלתי במקרים של "חרטה" (אין לי מושג טוב יותר) אצל צעירים כדי להדגים שהיא קיימת, ושבגלל שפגשתי בהם באופן אישי אני יכולה להאמין שקיימת גם אצל קטינים.
כל השיח הוא על אחוזים זערוריים מהאוכלוסייה, בסך הכול בסביבות מאות בני נוער מגיעים למרפאות המגדר בבריטניה הגדולה.
הבעיה בטיפולי המרה
היא שמדובר בטיפולים פסיכולוגים עמוקים (במקרה הטוב) שמבוצעים עקב דרישה חיצונית ולא עקב רצון עצמי בשינוי.
אכן, וזאת תשובה.
ניסחת תשובה. מעולה. הטענות המרכזיות בארה"ב כלפי א) מרפאות מגדר עם "יד קלה על ההדק" וב) חינוך על זהויות מגדריות שונות בגילאים צעירים מאוד (הכוונה לגילאי גן וכיתות א'-ב') הן בדיוק אלה: שהטיפולים הפסיכולוגיים לא עמוקים בכלל במקרה הראשון אלא מוכווני מטרה, ושכל השיח המגדרי מגיע ממקומות חיצוניים במקרה השני. אין לי דעה כי לא נתקלתי בנושא באופן אישי מספיק.
בכל מקרה כל הדילמות האלה, שיש בהן בשבילי הרבה יותר שאלות מתשובות, בעיקר גורמות לי לשמוח שאין לי ילדים ושגם כשיהיו לי מתישהו התוכנית כרגע היא חינוך ביתי או מסגרות פרטיות-קהילתיות.
כן ולא
יצא לי להתקל בהרבה מהאמירות של רולינג, וכשחופרים בעניין לעומק היא באמת מעלה שאלות חשובות ונכונות, אבל הצורה שהיא מנסחת אותן היא נוראית, היא לא מנסחת אותן בתור שאלות, והיא בעיקר יוצרת רושם מאוד מתנשא.
נושא אחד שמאוד קרוב לליבי זה פעם שהיא יצאה נגד הנושא של a pregnant person.זה נושא מהותי בעיני – כי מצד אחד – צודקים לחלוטין, האופציה של גברים בהריון היא אפשרית, וזה לא נכון להתעלם מזה. ומצד שני – יש בעיות של רפואה מגדרית, והבעיות הנובעות מטיפול בנשים ומתלונות המגיעות מנשים, והניסוחים הא-מגדריים בנושא מפריעים להאיר את האור על בעיות שהן אולי התחילו ממקום חברתי אבל יש להן השפעה ממשית על חיים של נשים וזה דורש התייחסות למורכבות המגדרית. וכן, בעולם שלנו היכולת להכנס להריון משפיעה על הצורה שנשים נתפסות בחברה לא רק ברמה הרפואית אלא ברמה החברתית (הדברים שאומרים להן, הדברים שמצפים מהן), אז יש לנו כאן נושא מורכב שצריך לדון עליו ולהבין את המשמעות של פתאום להתחיל לדבר על תהליכים כמו הריון והנקה בצורה א-מגדרית, כי אני לא חושבת שזה טריוויאלי כמו שעושים את זה. בטח בשפות כמו עברית שכרגע הצורה הלא מגדרית והצורה שמדירה נשים היא בעצם אותה הצורה, אבל גם באנגלית אפשר לראות את ההבדלים. ומצד שני אני מבינה את הבעייתיות של גברים טרנסג'נדרים שכן בחרו לנצל את הנתון הספציפי הזה בגוף שבו הם נולדו והשימוש במינוח נשים ממדר אותם משיח שמאוד חשוב שהם יהיו חלק ממנו. זו ממש לא שאלה פשוטה.
אבל רולינג לא מציגה שאלה מורכבת. היא מגיבה בצקצוק שפתיים מתנשא ב" what kind of person is usually pregnant?" וזה לא דיון מורכב, זה סרקזם מזלזל.
כשאני קוראת לעומק על הדברים שהיא מגיבה עליהם – אני הרבה פעמים מבינה שבאמת יש התלבטות אמיתית ולא פשוטה. אבל הצורה שהיא מגיבה היא זו שיוצרת אנטי (לרולינג עצמה ולטענות שהיא מעלה) ופשוט שומטת את הקרקע של לגיטימיות הטענות שלה.
לגבי ההיריון/וסת
אם הבנתי נכון את תגובתה, הפריעה לה המחיקה של המילה "נשים" במובנה המקורי.
זו בדיוק הנקודה
גם לי מפריעה המחיקה של המילה נשים בהקשר המגדרי-ביולוגי והחלוקה החדה לביולוגיה (נקבה) ומגדר (אישה, בלי קשר למין הביולוגי), אני לא חושבת שאפשר פשוט להחליט שמעכשיו עושים את החלוקה הזו, ולהתעלם מאיך שהתכונות הביולוגיות השפיעו על התפיסה החברתית של מגדר מסויים בתקופה שבה לא נעשתה ההפרדה. אני מבינה מה היא אומרת. אבל הצורה שהיא אומרת את זה לא עושה חסד לא איתה כבן אדם ולא עם הטענות (הלפעמים מוצדקות גם אם מורכבות) שהיא מנסה להעלות.
יש בעיה עם הניסוח החוקי
והיא מתמצה בזה שגברים טרנסים בהריון סורבו לטיפולים כשמרפאות להריון ולידה אמרו שהן מרפאות נשים. וכשזה מתחיל עם גברים טרנסים, זה ממשיך עם נשים "לא נשיות מספיק" בעיני הצוות, שבארה"ב לפחות זה אומר, לעתים תכופות, לא לבנות.
בכל מקרה, זה לא עניין של השיח הציבורי, זה עניין של חקיקה – חשוב שבחקיקה ידברו על pregnant people או pregnant person.
(יכול להיות גם שיועיל לכולנו להפריד בין נשים ובין אלו שמתכננות.ים הריון, ובין ההורה ההריוני.ת וההורה הראשי.ת, ולו בשביל שמעסיקים לא יניחו הנחות וזוגות יוכלו לבחור מה מתאים וכו' וכו', אבל זה עניין נפרד, גם אם קשור).
המ, לומר לך את האמת
קשה לי להאמין שנשים סורבו לטיפולים במרפאות הריון ולידה כי הן נתפסות כלא נשיות מספיק. לדעתי, הרבה יותר סביר שאם הן סורבו או נהגו כלפיהן באפליה כלשהי, זה קשור לאפליה גזעית/אתנית, לא לאפליה על רקע מגדר.
לסירוב לטיפול בגברים טרנסים אני יכולה להאמין, אבל רק רוצה להגיד שיש כאן גם מורכבות רפואית שלפעמים מרפאות לא יודעות איך להתמודד איתה וזו יכולה להיות הסיבה לסירוב. כל הנושא הוא יחסית חדש אחרי הכל, ורופאים ומרפאות גם מאוד מפחדים מתלונות על רשלנות רפואית, אז לפעמים מעדיפים לסרב לטפל במטופל מראש מאשר להכניס את הראש למשהו שהוא מבחינתם מיטה חולה. זה, בנוסף לחשש ולאי הידיעה איך צריך לפנות ולדבר עם המטופל הטרנס, מה שחושף אותם לתלונות ותביעות מסוג אחר. אז לפעמים כבר מעדיפים לא לקבל תחת האמתלה שהם "לא מוכשרים לטפל במקרים כאלו", ולחסוך לעצמם את כאב הראש. שלא תביני נכון, אני לא אומרת שזה בסדר שלא מקבלים לטיפול גברים טרנסים. להפך, אני חושבת שהפיתרון לעניין הוא להכשיר צוותים רפואיים בנושא ולעגן את זה בחוק. רק רוצה להגיד שיש כאן מעבר לסתם אפליה על רקע מגדר, יש כאן קשיים אמיתיים שמצריכים טיפול.
כמו שמיפ אמרה, יש חשיבות לנוסח שמדבר על נשים דווקא. האם אי אפשר לכתוב pregnant women and pregnant people או משהו בסגנון? כלומר, לשמר את הנוסח העיקרי עבור נשים ולהוסיף את השאר בהמשך? כך הם גם יהיו כלולים בחוק, וגם עדיין ישאר בתודעה שזו בעיקרה רפואת נשים. כל הזמן מדברים על זה שטרנסים הם מיעוט שבמיעוט, אז למה לתת להם מקום שבא על חשבון נשים ביולוגיות? למה לא לתת להם מקום לצדן?
אני מסכימה שיש בעיה
אין ספק שצריך לפתור את הבעיה החוקית, וגם את בעיית תחושת ההדרה של גברים טרנסג'נדרים מהשיח הזה- הם לחלוטין צריכים להיות חלק מהשיח הזה. אבל כרגע יש התנגשות אינטרסים, כי כרגע אנחנו בעיצומו של מאבק פמיניסטי שמנסה להגדיל את המקום והחשיבות של השיח הנשי באוכלוסיה, וחלק מהמאבק הזה נעשה על ידי שימוש בלשון נקבה, והחזרה של השיח ללשון זכר/סתמי קצת מחזירה אותנו אחורה במובנים של מחיקת הקול הנשי והחוויה הנשית.
לא זה ולא זה פשוט. אני לא חושבת שיש כאן תשובה פשוטה ואני לא חושבת שהזכויות, תחושת השייכות, וההקשבה לקבוצה אחת חשובה יותר או פחות מקבוצה אחרת באוכלוסיה.
אני רק אומרת שזה לא כזה פשוט לקחת חוויות שהן נשיות במהותן, ולדבר עליהן בלשון לא מוגדרת (שלא לומר גברית, בשפות כמו עברית) – כי גם לזה יש משמעות חברתית, וצריך לחשוב איך אנחנו פותרים את זה. אבל הסיבה שהעליתי את הדוגמא הזו, היא פשוט כדי להדגים את הבעייתיות בגישה של רולינג כי תשובה הגיונית לסיטואציה הזו היא "אנחנו כרגע בעיצומו של שינוי חברתי, וצריך לראות איך אנחנו עוזרים למקסימום מהאוכלוסיה להרגיש שייכת בלי שזה יבוא על חשבון הקול של אף אחל באוכלוסיה", ולא "הום… a pregnant person, what kind of a person can be pregnant" – שזה גם מתנשא, וגם לא מועיל לשיח.
זה שלפעמים מאחורי האמירות שלה יש טענות נכונות שנובעות ממציאות מורכבת, לא הופך את האמירות שלה לפחות טרנסופוביות.
טוב, אמרת אוטיזם אז אני אתערב
בנושא הזה היא בערך צודקת. הוכח כבר שאוטיסטים נוטים ללהט"ב יותר מאשר נוירוטיפיקלים, אבל בענייני זהות מגדרית טרם נמצא קשר. אני ביסקסואל, יש לי חבר א-רומנטי ועוד אחד גיי. מצד שני, לא יצא לי לפגוש טרנסים בקהילה.
אם עוזבים את ווטרסטון
אז הטיעון שלך הוא כבר אחר לגמרי, ובעיקר, כבר חסר קישור לסרט. זה היה גמלוני, כאמור, והיה די ברור שאתה רק מחפש תירוץ כדי להעלות את הנושא ממנו השתדלתי להתחמק בביקורת עצמה כי זה לא הנושא כאן.
אתה זה שהזכיר את ההיעלמות של ווטרסטון.
קשה שלא לשפוט את הסרט בלי להיכנס לפוליטיקה – כי עובדה שהפוליטיקה של רולינג משפיעה לרעה גם על העשייה ולא כל ההחלטות נעשות משיקולים מקצועיים.
לגבי הרחבת הטיעון – אפשר לנהל דיון עם תוספות. לא מבין את ההתעקשות שלך בכל דיון להיצמד רק למה שנכתב בטענת המקור. אפשר להרחיב ולתת עוד דוגמאות גם בהודעות ההמשך.
בכל מקרה, זה בהחלט גולש לגבולות האוף טופיק ואפשר לחזור לדון בסרט עצמו, שהוא לגמרי מספיק פופולרי גם בלי דיוני אוף טופיק ;)
הזכרתי את ההיעלמות של הדמות שלה, לא של השחקנית
(העדר שלדעתי תרם לסרט במתכונתו הנוכחית). אתה רוצה להגיד לי למה *אני* כתבתי משהו? תפאד'ל.
וזאת לא היתה "הרחבת טיעון", זה היה טיעון *אחר*, וכאמור, היה שקוף לאן אתה מנסה להגיע.
הקטע שאין שום בעיה לדון בזה. הקישור שלך פשוט היה מאולץ. ודאי שאפשר לשפוט את הסרט עצמו בלי להיכנס לפוליטיקה, כמו שאפשר כן להיכנס לפוליטיקה בדיון כי בסוף זה קשור ל*עשיית* הסרט. הביקורת לא קשורה לעשיית הסרט ולכן לא נכנסתי לנושא; בתגובות, אתה יכול לדבר על זה לדעתי בלי שזה ייחשב לאוף טופיק – אבל לא צריך להכניס "טיפשות של התעסקות עם הבוס שלך" לקטגוריה של "תרבות הביטול" שאין לה שום קשר לזה.
יותר כמו Dumble-snore
יש מילה שאני אוהב באנגלית – "Meandering". הפירוש שלה לפי מילון קיימברידג' הוא "זז באיטיות ללא כיוון מסויים או מטרה ברורה". זה מתאר היטב גם את הסרט וגם את הפרנצ'ייז הזה. כמו שיצחק כתב, בתחילת הסרט הגיבורים מחליטים ש"התכנית שלנו היא שאין תכנית" ואף אחד לא ידע מה הוא עושה וזה כמעט נשמע מטא-טקסטואלי. אפשר לנגן את כל הסצינות בחצי הראשון של הסרט על שאפל וזה לא ישנה כלום מבחינת הנרטיב. ואם הדמויות לא יודעות מה הן עושות, איך אני אמור לדעת?
לא משנה מה דעתכם על ג'יי. קיי. רולינג האישה, רולינג התסריטאית ממשיכה להוכיח שאין לה מושג מה היא עושה (הפעם צורף אליה אחד התסריטאים של ה"הארי פוטר"ים אבל זה לא עוזר). קווי עלילה מהסרט הקודם ננטשים או מקבלים טוויסטים מגוחכים וברור מאוד שכבר אין להם מושג מה לעשות עם דמויות מסויימות (יותר מאשר עם האחרות, לפחות). כל הקסמים והאפקטים וה-weaponized nostalgia בעולם לא יעזרו אם לא אכפת לי משום דבר שקורה.
"הפשעים של דמבלדור" היה סרט רע, ולכן היה נחמד לקטול אותו בביקורת ההיא. אבל הסרט הזה הוא משהו גרוע יותר – משעמם. גם פה לא חסרות סצינות שאפשר להגיד עליהן "למה…?", "איך…?" או "לא ככה זה עובד!", אבל זה לא מרגיש שווה את זה כי זה לא סרט רע באופן מעליב אלא סתם סרט לא מעניין וחסר תכלית. לתסריט אין תכלית, לדמויות אין תכלית ואני לא אתפלא אם זה נכון גם לגבי כל הפרנצ'ייז הזה. והעובדה שאחד מחברי הקאסט מסתבך כל פעם בטח לא עוזרת (ראיתי ציוץ משעשע שהסרט האחרון כבר יהיה "ספינת תזאוס" מבחינת השחקנים)
כדי לא להיות שלילי לגמרי, דן פוגלר ומדס מיקלסן הם נקודות אור במדבר השיממון הזה. כולי תקווה שבעקבות הביצועים הלא מלהיבים בקופות יחליטו לגאול אותנו מהפרנצ'ייז הזה (במקרה הטוב אולי הסרטים הבאים יופקו ישירות ל HBO MAX, במקרה הרע – שאני קצת מקווה לו – פשוט סוגרים את הבאסטה והסדרה הזאת נשארת חסרת-סוף, כמו "מפוצלים").
אחלה של ביקורת!
אוקי, אז אני מאוד נהניתי מהסרט.
הראשון לדעתי ממש אחלה של סרט, והשני עשה כל דבר ההפך הגמור מהראשון.
כאילו… אין לי מושג בכלל מה קרה שם.
כאן, גם עם העלילה חסרת הגיון, לפחות אפשר להבין את הכיוון של הסרט הזה, את המטרה.
לא השתעממתי, היה לי כיף וממש נהניתי, מה שאי אפשר לומר על הסרט הקודם בסדרה, וזה כבר אומר המון.
למרות שאני מעריץ ענק של סרטי הארי פוטר (כן, אני מעריץ ספרי הארי פוטר שמאוד אוהב גם את הסרטים, יש דבר כזה), גם לי הפריעה השחיטה של דמבלדור.
ריצ'רד האריס היה מעולה, אין מילים. אבל מייקל גמבון… כל הסרטים הראשונים שלו (בייחוד 4-5) צעק והתרוצץ לכל הכיוונים.
עד היום אני חושב שאחד הפספוסים הגדולים היה ברביעי. בספר, כשדמבלדור תופס את קראוץ' הצעיר זו הפעם הראשונה שהארי מפחד ממנו. בסרט? ממש לא עובד כי כל הזמן הוא צועק וצורח.
דווקא לדעתי ב-6 הוא היה די אחלה,אבל כל ההופעות הראשונות שלו הרסו מדי.
אבל ג'וד לאו? הוא לא סתם משחק אותו, הוא ממש דמבלדור הרגוע מהספר. וזה אדיר!
גם מאדס מילקסן אדיר, וכיף לראות אותם על המסך.
סצנות האקשן מבויימות ומצולמות מעולה, אם כי כמו שכתבו, החוקיות מוזרה לגמרי.
יש משהו בבימוי של ייטס ששונה מרוב הבלוקבסטרים היום וגורם לסרט להיראות יותר ריאליסטי ופחות צבעוני וצעקני, בניגוד לרוב הבלוקבסטרים, ואני אוהב את זה.
אני עדיין מקווה שיעשו לפחות עוד סרט אחד. אולי בעקבות ההשתפרות, הוא יהיה מעולה.
איך יכול להיות שזה קורה?
הרי היה לוורנר את כל הביקורות וכל ההסברים מה היה זוועתי כל כך בסרט הקודם, והיה להם מספיק זמן כדי להשקיע יותר בתסריט, והם הרי רוצים להרוויח כסף (אני מניח), אז.. איך הם נופלים שוב באותם בורות בדיוק?
כי האולפן מנוהל על ידי קלולסים
הם הורסים גם את המותג DC, גם את שר הטבעות, משחקי הכס ועוד. אולפן דרעק
עוד אחד מהסרטים שאני לא הולך לתמוך
*בגלל רוליניג, לא תומך בטרנסמופובית.
*בגלל וורנר, לא תומך באולפן שפיטר את ג'וני דפ והשאיא את אמבר לאקוומן 2 שגם אותו אני הולך להחרים מאותה סיבה+ ביטול הסניידרוורס.
* בגלל שוורנר טענו לבלוקבאסטר הראשון עם הומו בתפקיד הראשי, אבל לא יכלו להביא לנו נשיקה, גם אם בפלאשבאק. אם כל פלאשבאק סטרייט יש נשיקה אז גם הגיע אמור להיות נשיקה. אין נשיקה = אין תמיכה.
* כי בסין הם השתפנו יותר ולא תומך בסרט שהם חותכים את ההומו מבפנים.
*לא תומך בסרט גרוע אחרי שהתאכזבתי מהקודמים. ליטרלי לא איכפת לי מכלום בפרנצ'ייז. וורנר ורולינג הרגו את המותג עד תום ואף אחד לא טרח לראות אותו בקולנוע והוא נכשל בקופות.
הסרט הבא? אל תהיו בפנטזיות אצל וורנר הכול נכשל נדחק ונחרך.
מסכים עם הביקורת אבל היקום לא מתרחב
יצחק, אני מסכים עם רוב מה שכתבת, אבל חושב שסדרת הפריקוולים לא עומדת בפני עצמה. העולם בהחלט נשאר מעניין וקסום וכיף לבלות בו עוד שעתיים ועשרים אבל סדרת החיות המופלאות בכלל והסרט הזה בפרט לא מרחיבים את העולם של הארי פוטר או מוסיפים לו מידע מהותי חדש, בניגוד למשל לסטר וורז.
אני וצחי מקליטים פודקאסט פעם בשבועיים על סרטים ואתמול בדיוק דיברנו על הנקודה הזו ועל הסרט בכלל.
מי שמעוניין לשמוע ולהגיב מוזמן לעשות זאת בלינק הבא:
https://podcasts.apple.com/us/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-6-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%9E%D7%91%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%A8/id1613124271?i=1000557954942
האם ניתן למצוא אדם שלא מכיר את העולם של הארי פוטר
שקרא את הספרים לפני כל כך הרבה זמן שהוא לא זוכר אותם? שלא ראה אף לא אחד מ 10 הסרטים הקודמים. אם יש אדם כזה ביקום, הוא ורק הוא יכול לומר האם הסרט עומד בפני עצמו.
כן, האדם הזה הוא אני. והתשובה היא לא, הסרט לא עומד בפני עצמו, ואני חושב שזה חבל, למעריצי הארי פוטר מגיע יותר מזה.
זה לא יוצא דופן, גם הסרטים ע"פ הספרים לא עמדו בפני עצמם
(ל"ת)
לא חשבתי שזה יוצא דופן, חשבתי שכשזה כן עומד בפני עצמו האיכות עולה
Rouge One למשל
בתור אחד שגדל כמעריץ של הספרים ואז הסרטים, ליטרלי הייתי בגילים של השחקנים
חייב לומר שהסרטים אף יותר פחות עומדים במבחן הזמן. השחקנים לא מספיק טובים. וולדמורט נבל דיי חלש והכי גרוע הוא פשוט לא מפחיד. האסיר מאזקבאן של אלפונסו היחיד שממש בנוי טוב.
התשובה נמצאת בנתוני הקופות. מעל 70% מהקהל היו מבוגרים (מעל 35 אאלט)
(ל"ת)
סרט ראוי וועוצמתי רגשית ונכון גם לא חף מפגמים.
הסרט התחיל טוב, והעביר מסרים ערכיים עוצמתיים, וההתנהלויות הבעייתיות בסרט, בעיקר עם זה שהעלילה לא התקדמה מספיק ואיך בדיוק היא מובילה למעורבות עולם הקוסמות במלחמת העולם השנייה? , ושלא הגיוני שיאיימו על גרינדלוולד והוא יברח לבד…אבל חוץ מזה.
הוא טוב, מהנה, מכה בלב ומעביר את הערכים שרולינג בדיוק חתרה אליהם-אהבת בעח, העיסוק במוטיב הילד הנטוש ותוצאות גידולו, הסטיגמה שיש לאנשים מסוימים למשל ניוט לא אוהב בני אדם, הוא אוהב חיות קסומות ומגן עליהן ברגישות! בעוד כולם רוצים לחסל אותם..
אנטי גזענות, חברות כערך, אמון בחברים!
באשר לאהבה של דמבי וגרינדלוולד זה נכתב מזמן מזמן ומופיע כבר בספר השביעיי בהארי פוטר ואחרכ בראיונות!ה העלילה כנראה נועדה לרוץ בחלק ה4 שבוודאי יגיע השאלה מתי..
דווקא לא מסכים שמאדס התעלה על דפ. לטעמי, דפ התאים בול ונתן הופעה מרשימה בנאומו בסוף השני. כולם קטלו את פשעיו של…אבל אני דווקא התחברתי לחלק של הנאום שהיה משכנע למדי.
ג'וד לאו היה חזק ומרשים אם כבר. דמבי מצוין.
הייתי ממש שמח לסדרת טלויזיה
שבה דיוויד אטנבורו מקריין "קטעי אנימציה של חיות פלא שפשוט מתקיימות להן בטבע."
צריך להציע את הרעיון לג׳ון פאברו
הבנאדם ממש התלהב מהקטע של CGI ריאליסטי שנראה לגמרי מצולם, ועכשיו הוא סוף סוף קולט איזה שימוש הגיוני יותר לעשות בטכנולוגיה.
אז אחרי שבמלך האריות הוא השתמש בזה כדי להציג לנו חיות לגמרי ריאליסטיות שמדברות ושרות, מה שיצא ממש מוזר וקיבל ביקורות שליליות, עכשיו הוא הפיק בטכנולוגיה הזאת סדרת טבע על חיות פרהיסטוריות עם קריינות של דיויד אטנבורו בשם ״Prehistoric Planet״ שתעלה בקרוב לאפל טיוי פלוס.
נראה שהוא הבנאדם המתאים לקדם רעיון כזה של סדרת טבע על חיות הפלא.
רק כדאי להזדרז, דיויד אטנבורו כבר בן 95 והוא לא נהיה צעיר יותר.
הסדרה הזאת נראית מדהימה
פשוט פלא טכנולוגי.
בדיוק ביליתי שעתיים עם YMS על העניין, במקום עבודה שממש הייתי צריך לעשות. הוא ופאברו לא רואים עין בעין
בקשר לשורה האחרונה שלך, בשלב הבא יהיה דיוויד אטנבורו ב-CGI.
(ל"ת)
העתיד כבר כאן
תודה לג'יימס ויץ'
Pitch Meeting ממש התעלו על עצמם.
הפיץ' מיטינג של הסרט הזה הוא אחד הסרטונים הכי קורעים שהם הוציאו לאחרונה.