יש בעיות שאתה צופה שיהיו בסרטי באטמן. לקחים שהסקנו מסרטים קודמים ושאנחנו יודעים שעלולים לצוץ במהלך סרטים חדשים: למשל כתיבה גרועה, משחק עצי או פטמות. אבל בחיי שלא האמנתי שהבעיה המרכזית של "באטמן" החדש, גרסת פטינסון, תהיה האורך.
כאשר אולפן מודיע בחגיגיות שהסרט היקר והנוצץ שלו צפוי להיות ארוך באופן חריג מהמקובל, מה שאני שומע בעצם זה "תקשיבו, יש לנו סיפור ממש אבל ממש חשוב להעביר והוא זקוק ליותר משעתיים". במקרה דנן נדרש ממני להשלים מראש עם העובדה כי אלך לישון ב-2 וחצי בלילה (ועוד באמצע שבוע) – אז לפחות קיוויתי, האמנתי אפילו, שתהיה לכך הצדקה; התקווה שלי התבדתה לאחר סצנת מרדף מכוניות ארוכה, מרהיבה והרסנית בין באטמן ובין אחד המאפיונרים הבכירים של גות'אם (במהלכה הם גרמו ליותר נזק מהצבא הרוסי), סצנה שהסתיימה בשיחה קצרה וסתמית שבסופה שוחרר בכיר המאפיה לדרכו. רגע, זהו? בשביל מה היינו צריכים את כל הברדק באמצע?
ואמנם זו רק הדוגמה הקיצונית, אבל "באטמן" רווי בסצנות אקשן מבוימות לעילא ומאולצות להחריד, כאלה שמעכבות את המצוד הבלשי שמנהל האביר האפל (רוברט פטינסון) כנגד רוצח סדרתי בשם "איש החידות" (פול דנו): בחור מסתורי במסכה שהורג מושחתים ומותיר אחריו חידות חמיצר פינת שלמה אבס. ואם חוויתם הרגע פלאשבקים ל-"שבעה חטאים" זה לא הדמיון שלכם. "באטמן" שאותו ביים מאט ריבס (שני שליש מטרילוגיית "כוכב הקופים") לוקח את עיקר ההשראה שלו – ואני אומר "השראה" כי אני חושש להשתמש במונח אחר – ממותחני הפשע הפסיכולוגיים של דיוויד פינצ'ר.
ותקשיבו, "שבעה חטאים רק עם באטמן" נשמע כמו רעיון נהדר על הנייר, אז למה שאתלונן? אה, בגלל הביצוע.
למשל, בוא נדבר על הבאטמן שלנו. רוברט פטינסון שחקן פנומנלי ויעידו על כך תפקידיו בשנים האחרונות, אלא שאפילו הוא לא מסוגל להפוך למגניבים משפטים כמו "אני לא פועל מתוך הצללים. אני הצללים". ברוס ויין בכיכובו מרגיש פחות כמו דמות מורכבת ומוטרדת ויותר כמו ילד סנטר מיליארדר שעושה טאנטרומים כי לא מתחשק לו לעבוד והוא רוצה במקום זה להסתובב בקוספליי של עטלף. למזלנו, כאשר באטמן בתוך החליפה הוא נוטה לשתוק, ורוב הזמן הוא עם חליפה, כך שלא תשמעו אותו מדבר הרבה כמו אדגר אלן פו על זנקס. וזה טוב, אחרת לא הייתי מסוגל להתרכז בחקירה הבלשית כאשר כל דקה באטמן היה מדבר על כמה שהוא אפל.
ואני מצדיע למאט ריבס על האומץ לנסות להדגיש את הצדדים היותר בלשיים של באטמן, שנעדרו עד כה מהעיבודים הקולנועיים שלו. הבעיה היא שמרדף החתול-עכבר בין באטמן ואיש החידות נשען על מזל יותר מאשר על שכל, הן מהצד של החתול והן מהצד של העכבר. באחת החידות באטמן ועמיתו היחיד במשטרת גות'אם, ג'יימס גורדון (ג'פרי רייט המקסים) מגלים דיסק און קי שהשאיר להם הרוצח – ומשום מה, מכל המחשבים בעולם, הם מחברים אותו למחשב האישי של בכיר המשטרה, פעולה שמובילה לתוצאה לא רצויה שעובדת לטובתו של איש החידות. רק למה בעצם שהוא יניח שזאת תהיה התוצאה הסבירה שתקרה? לאורך הסרט כולו מסתמך איש החידות שדברים יקרו בצורה מאוד ספציפית כדי שהתוכנית המסובכת-מדי שלו תעבוד, וזה נותן תחושה פחות של נבל על מתוחכם ויותר של מישהו שקיבל עותק של התסריט.
הדבר נכון, כאמור, גם לבלש שלנו. באטינסון אולי אינטליגנטי, פותר את החידות במהירות ואני בטוח שהוא תותח בוורדל, אך בסופו של יום החקירה אותה הוא מנהל מתקדמת לא בזכות התושייה שלו עצמו אלא כי איזה מישהו עשה משהו מטורף, ובאטמן היה במקרה בסביבה.
וכאשר האלמנט הבלשי בסרט שמתיימר להיות בלשי לא עשוי היטב, זו בעיה נוספת – בעיה שמתחזקת נוכח הסיפור שמחזיק, בלחץ, שעתיים, אבל נגרר בכוח עוד ועוד.
כי כאמור: "באטמן" זה סרט ארוךךךךךךךךךך. במהלך אותן 176 דקות אורך של סרט מתרחשים אירועים בומבסטיים הו וואו, כשכל אחד עוקף את השני, ומנסה להתחרות בשיאים של טרילוגיית "האביר האפל" – מה שנשמע אדיר בפוטנציה אבל בפועל מוריד מערכם כאשר כל אירוע בומבסטי מגמד את האחד שהיה לפניו – וככה כל הדרך עד המערכה השלישית והבומבסטית מכל (יופי, עכשיו המילה "בומבסטי" נשמעת לי מוזר).
למרות זאת, עם כל הכבוד להשפעה הפינצ'רית, המקורות הבלשיים ואווירת הנאו-נואר – בסופו של יום כיתתי רגליי לקולנוע כי אני אדם שטחי שאוהב גיבורי-על, ולפחות בגזרה הזו "באטמן" לא מאכזב.
אמנם זכינו לברוס ויין מעפן ומדכא, אבל כשהוא צריך ללכת מכות בעודו לבוש ברדס, פטינסון נהדר. הבאטמן שלו נמצא רק בשנה השנייה בתפקידו כשומר הצדק האימו של גות'אם, מה שאומר כי הוא מחוספס וחשוף לטעויות, ואף מביע מה שניתן לפרש כפחד. זה לא באטמן שניתן לסמוך ב-100% שיידע איך לצאת מבלגן – וזה בהחלט מרענן.
זואי קרביץ גם פה בתור אשת החתול, הדמות עם הכי הרבה זמן מסך אחרי באטינסון אך עם קו עלילה שאני יכול להגדיר כמעניין כמו פרסומות למשחת שיניים. קרביץ לא טובה במיוחד ולא גרועה, היא פשוט נוכחת. יש למעשה יותר ניצוצות בין ברוס ויין ובין אלפרד מאשר בינו ובינה. מצד שני, אלפרד הוא אנדי סירקיס אז ברור שתהיה איתו כימיה. שחקן נהדר.
אבל מי שגונב את ההצגה הוא פול דנו. כמו באטמן, גם איש החידות לא מושלם ורואים אותו רועד ולא בטוח בעצמו, ולמרות זאת הנוכחות שלו מאיימת יותר מכל פושע (או עטלף) אחר בסביבה. הוא משרה טירוף גם כשהוא שקט. טוב, בעיקר כשהוא שקט. מגיעה מילה טובה גם לקולין פארל, אולי אחד השחקנים האחרונים בפלטנה שדמיינתי בתור הפינגווין, שמפיח בדמות שלו עומק ומחדיר הומור לעננת המורבידיות שעוטפת את הסרט.
סצנות האקשן, כפי שהזכרתי קודם, מאולצות (באטמן לא מסוגל להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בלי להרביץ דרכו אליה) אבל אשקר אם אגיד שהן לא מדהימות; והדברים שמאט ריבס יודע לעשות עם מצלמה ותאורה הם לא פחות מאֹמנות, ומפליא אותי שבסרט בן 3 שעות הוא לא חוזר על אותם שטיקים פעמיים. היה ברור עוד מהטריילר שהסרט יפהפה אך רק כשצפיתי בו הבנתי עד כמה – ואם יש לכם אפשרות לחוות אותו על מסך כמה שיותר גדול, עשו זאת.
וכפי שהוא נראה טוב הוא גם נשמע טוב: פס הקול שהלחין מייקל ג'אקינו יוצא מן הכלל, ונעימת הנושא המרכזית נהדרת. כל-כך נהדרת, למעשה, עד שהוחלט להשמיע אותה 839 פעמים, וספציפית את אותם ארבעה אקורדים. תהיו מוכנים לזמזם "טאם-טאם-טאם טאאאאם" עד יומיים אחרי הצפייה.
"באטמן" הוא לא הסרט הנהדר שקיוויתי שיהיה: הוא ארוך מדי, נוטה לחשיבות עצמית מופרזת, ברוס ויין פולט מהפה שטויות והתסריט רווי חורים וסצנות מיותרות. מנגד, הסרט מרהיב באופן שגרם לעיניים שלי לחייך, הוא מכיל אקשן מקורי שכמעט לא רואים בבלוקבאסטרים – ואיש העטלף מודל רוברט פטינסון מפיח בדמות הוותיקה ניואנסים חדשים ומבורכים. חובבי באטמן ייהנו מהסרט, אם לא מכולו אז מחלקים רבים ממנו. אבל מי שאיש העטלף פחות מעניין אותו, ישמח לשמוע שלמרות המגרעות (הרבות) של הסרט, הוא לפחות לא משעמם, ויש בו מספיק רגעים קולנועיים מרהיבים שמצדיקים, לכל הפחות, צפייה אחת.
לא ראיתי עדיין את הסרט. האם הוא מתרחש ב2022?
(ל"ת)
כן, אבל רוב הזמן זה לא מרגיש ככה.
(ל"ת)
כן, טלפון חוגה בבית של מיליונר, אני מדבר אליך.
מצד שני הבריונים במועדון של פלקון משתמשים בסמארטפונים כדי להאיר.
(ל"ת)
עוד משהו שנראה לי כטעות
תרגמו את see כ'לפגוש?' במקום 'רואה?'
כן כזה
(ל"ת)
זה בהחלט הסרט שישר נזכרתי בו בהקשר הזה
(ל"ת)
סרט בעייתי בעטיפה מרהיבה
והעטיפה אכן מרהיבה. איזו ויזואליה, ואיזו מוזיקה (אם כי יש לי איתה בעיה מרכזית אחת שאפרט עוד רגע). אבל העטיפה המשובחת מסתירה בתוכה סרט בעייתי. מאד.
יש לסרט מעלה מרכזית אחת שתחתיה אפשר לפרט את הסעיפים בהם הוא מצטיין: אווירה. אני מודה שהסרט סחף אותי בזמן אמת, ואמנם לא לרמה שלא הרגשתי את השעה (הצצתי בשעון כמה פעמים), אבל כן מספיק כדי שאהנה ואתעניין מספיק במה שקורה על המסך.
והאווירה אכן מעולה, בזכות ויזואליה אפלה, מטרידה ויפהפייה, עם תאורה ומיקוד מחושבים עד לרמת הפיקסל הבודד; משחק טוב של פטינסון מתחת למסכת העטלף; ובזכות המוזיקה המעולה של מייקל ג'אקינו שמחזיקה לעיתים סצינות שלמות לבדה.
ואפרופו פסקול: הסקור הזה באמת זוכה לשבחים, ואני מאד מבין מדוע, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהוא פשוט הרחבה לשלוש שעות של מארש האימפריה של ג'ון וויליאמס. לא, באמת, זה פשוט זה, מינוס *תו אחד בודד* כדי שזאת לא תהיה העתקה מלאה. ושוב, פרשנות והרחבה למוטיב מוזיקלי מוכר זה דבר נחמד (הרצועה הכי יפה בפסקול של "לא זמן למות" זאת רצועת אקשן שזימר הלחין על פי שלוש תווים מהנעימה של בונד) וג'אקינו באמת באמת עושה פה מטעמים, וזה גאוני, אבל מקורי זה לא.
ואחרי הלא-ממש-תלונה הזו (כי, די, באמת זה פסקול נהדר), הנה תלונות של ממש: כשהתאוששתי מהאווירה המטרידה, עלו לי כל הבעיות של הסרט בזה אחר זה. בבוקר שאחרי הצפיה כבר אהבתי אותו משמעותית פחות ממה שהיה רק לפני כמה שעות.
באטמן, למשל, לא עושה כלום בסרט הזה. יש כאן רעיון בסיסי של ברוס וויין שבגלל טראומה מכור לחליפת העטלף, אבל זה לא מפותח לשום מקום, זה פשוט ככה וזהו. הוא לא משתנה עד סוף הסרט, וזה לא שלא היה זמן לזה (פאקינג שלוש שעות!).
רם כבר כתב על ה"בלשיות" שבסרט שבעצם לא בסרט, כי הצופים לא משתתפים לרגע בתעלומה. אם מישהו מפענח משהו, זה או מיידית, או אוף סקרין, או כשהוא מקבל ברגע הנכון לתסריט הארה פתאומית משמיים. ובסוף, באטמן גם לא מרוויח כלום מפתרון החידות. הוא מובל באף על ידי הנבל של הסרט כל הזמן, והמעט שהוא כן מצליח לעשות לא קשור לחוכמה שלו אלא לשרירים שלו.
לא סבלתי, ויש כאן בימוי יוצא מהכלל של מאט ריבס (אם כי פחות עפתי על האקשן מרם. מרדף המכוניות היה יכול להיות ברור יותר, ובכלל האקשן בסרט מועט מאד – בטח יחסית לאורך שלו). אבל זה סרט בעייתי.
אני תוהה לאיזה תואר ראוי סרט שבזמן אמת מצליח להסוות את הבעיות שלו. הוא ודאי לא גרוע, וגם לא ממש טוב. כנראה סתם קטן מסך חלקיו – שחקנים טובים, רעיונות מעניינים, הגשה אודיו-ויזואלית נהדרת, תסריט שלפחות מנסה לעשות משהו חדש. אבל הסך הכולל משמעותית נופל מהשאיפות.
ועוד לא הזכרתי דימוי תנ"כי משעשע לא בכוונה שריבס שותל בסרט לקראת הסוף (הראשון מבין ההרבה סופים שיש לסרט הזה). אבל האמרה המפורסמת על סרטי קומיקס טוענת שהסרט טוב כמו הנבל שלו. אז פול דיינו ניסה לעשות כאן דמות שמופרדת מספיק מהגו'קר אבל עדיין קריפית, אבל מה שעלה בידו זה פחות עומק ויותר צורה. כמו הסרט כולו.
אם שליש מפס הקול נשמע מועתק מוויליאמס
אז יש עוד שליש בערך שזה פשוט עיבודים שונים של אווה מריה. הביצועים מהממים אבל יש תחושה שג׳יאקינו היה קצר בזמן.
נראה לי שהנבלים הכי יוצאי דופן וזכירים בהיסטוריה הקולנועית
הגיעו מליהוקים בלתי צפויים ופחות מטייפקאסטים טיפוסיים, למשל אף אחד לא חלם על ג׳וקר כמו של לדג׳ר כששמעו על הליהוק שלו, ואף אחד לא ידע מאיפה לעזאזל צץ להם בחייהם הנאצי המבריק של כריסטוף וולץ לפני ממזרים חסרי כבוד (ובהמשך השחקן הזה גם המשיך לטייפקאסט הנבל ולא הרשים בכלל בליהוק צפוי כרשע בסרטי בונד).
אף פעם?
אתה מתכוון שיש לבאטמן נבלים שלא הופיעו בסצינת הפתיחה של לגו באטמן? אני די בספק.
עכשיו אני מבין למה אהבת את הסצינה. ואני מעריך את ריבס על הניסיון לעשות משהו כזה
רק שעליי זה פחות עבד. במקום ליצור את התחושה של קלסטרופוביה הסצינה בעיקר גרמה לתחושה של כאוס ובלאגן (שזו גם תחושה לגטימית לסצינה כזאת, רק פחות מעניינת וכזאת שראינו יותר מדי ממנה).
ומרדף כזה בכביש איילון ב-17:00 היה נגמר בתאונה תוך פחות מדקה, נראלי.
אין צורך לחכות סרט המשך, HBO Max כבר הכריזו על פיתוח סדרת ספין אוף של הפינגווין
ושל משטרת גות'האם.
זה והפינגווין עניין די נעול, כשבפיתוח ראשוני יש את קאטוומן וסדרה שמתמקדת בארקהאם אסיילום.
כנראה כמו במקרה של משחקי הכס, רוב הפרויקטים לא יבשילו אבל ההשפעה של ה-MCU על הוליווד זה משהו שנהיה סטנדרט. סטנד אלון פשוט מהלך אימה על מפיקים בהוליווד.
זה היה סרט... שונה
מאוד אהבתי, אבל אני זקוק לצפייה שנייה כדי לגבש דעה מוצקה יותר.
מה שכן, אני בטוח שהסרט שלא יצליח בקופות (וזה כשלעצמו מבאס ותכף אסביר) בגלל שלל סיבות: אורך הסרט, הטון האפל שריבס לקח לאקסטרים והעובדה שהסרט הוא יותר בלשי מאשר סרט פעולה. אין בסרט הזה זכר לסרט קיץ (ועזבו שהוא יצא בחורף). האביר האפל לעומת זאת, למרות שפנה לקהל בוגר, בהחלט יכל לבדר גם קהל צעיר בשל "הספקטקל" שלו, והעובדה שהג'וקר היה באמת נבל אייקוני ומהפנט.
כאמור, אני צופה לכישלון קופתי (או לפחות ביחס לציפייה של האולפנים). בעיניי זה יהיה מצער כיוון שוורנר לקחו פה חתיכת הימור אמיץ, לקחת את המותג הכי בולט שלהם ולתת לבמאי לעשות איתו ככל העולה על רוחו ולהביא משהו שבאמת לא נראה כאן בעבר. משמעותו של כישלון הוא שיתאפסו הסיכויים שהאולפנים ימשיכו לקחת החלטות אמיצות כאלה.
אני מעדיף בכל יום סרטים שמעזים לתת משהו שונה בתכלית, גם אם הם לא פוגעים בדיוק במטרה, מאשר סרטים שהולכים תמיד תמיד על אותה נוסחה, שלא ממש ניתן להיכשל איתה (ואתם יודעים היטב על מי אני מדבר).
וכמה מילים על באטמן והרידלר: אני חושב שפטינסון היה באטמן מעולה. סוף סוף לקחו את הדמות הזאת ועשו את הדבר הכי מובן מאליו – גרמו לנו להבין שהוא חתיכת פסיכי, מצולק, בעייתי, לא אפוי. בנוסף, אהבתי את הטירוניות של באטמן בסרט. סצנות הקרב גם עשויות נהדר.
פול דנו – מאוד אוהב את השחקן הזה. נתן פה הופעה גדולה. לא מרהיב ומוחצן כמו הגו'קר של לדג'ר, אבל מאוד מאוד אפקטיבי ומלחיץ.
מסכים איתך לגמרי חוץ מהקטע של הכישלון קופתי.
לפחות מזווית הראייה המאוד קטנה שלי על שמתרחש בעולם, הסרט הזה כבר עכשיו שובר קופות. יש הקרנה שלו כל איזה חצי שעה ובכל הקרנה האולם מלא כמעט עד הסוף. לפי איך שזה נראה, נראה שרק הסופ"ש הראשון יספיק כדי להפוך את הסרט הזה לרווחי.
חוץ מזה, זה בכלל לא סרט שמרחיק קהל. הדבר היחיד בו שמרחיק קהל זה העובדה שהוא באורך שלוש שעות, אבל גם זה לא קיצוני מספיק בשביל לגרום לקבל הרחב לא לרצות ללכת לסרט הזה, כי הרוב המוחלט של האורך הוא מוצדק. מבחינת שאר האספקטים של הסרט, הוא מספק בערך הכל. מי שבא לקולנוע כי הוא רצה לקבל סרט על באטמן יקבל בדיוק את זה. סרט על באטמן שהוא אמנם ממש לא מושלם, אבל כן עשוי מעולה מהרבה בחינות. אני לא רואה מצב שבו הסרט מסיים את הסיבוב שלו בבתי קולנוע עם הכנסות של פחות ממיליארד דולר.
הייתי איתך עד ששמת מספר
מיליארד דולר זה ממש הרבה דולר. זה לא בא בקלות. תחתוך בחצי ועדיין יאשרו סרט המשך. ספיידרמן היה בכל מקום בכדי להגיע לזה. היו לו מספר סרטים מצליחים ורק עכשיו הוא מגיע למספרים כאלו.
טרוניה כללית שכלל לא מכוונת אליך, פשוט פורק אותה אל גלי האתר של המרשתת:
בני אדם לא טובים במספרים. במספרים גדולים הם ממש גרועים. כששקית שוקו עולה מ2 שקלים ל4, הם יודעים מה סה"כ זה אומר. כשמקבלים 1000 ש"ח העלאה במשכורת זה כבר מתחיל להיות גבולי. כשהם מחפשים דירה ומתלבטים על דירות בין 2.1 ל 2.3 מיליון ואומרים שבדירה היקרה יש כבר שירותי אורחים והמטבח נחמד הם לגמרי לגמרי לא מפוקסים. אומרים משפטים כמו, "לבנות שירותים ומטבח חדש זה סיפור, זה עכשיו עוד 50 אלף וזמן שאין לי."
אין את התפיסה (האינטואיטיבית, המשפיעה על הרגשה) של מה זה 200,000 שקל. אנשים שמרוויחים 8500 לחודש: זה שכר של שנתיים. שנתיים!! שנתיים שקמים כל יום והולכים לעבודה, משרה מלאה. זה יותר משירות צבאי מלא של נשים!
ואני לא ארחיב על זה שאני מסביר להם שהם צריכים להתמקח ולהוריד 0.1% מהעמלות של הפנסיה שלהם! אהה! אההה!
אנשים רואים את ה 2.1 ב 2,100,000 ואת ה 0.1 בעמלה ומתייחסים לשניהם כמספרים קטנים ואז ההבדל הוא זניח אם זה יותר או פחות 0.1 – וזה לא!!!
אח"כ הם מתקמצנים לי על 40 שקל כרטיס לקולנוע! המחיר עלה עם האינפלציה, קולנוע הוא לא יקר! הרגע זרקת 200 אלף על אסלה! אוף!!
אוקיי....
אתה בהחלט צודק
(לוקח צעד אחורה)
באמת כולנו מסתכלים לא נכון
(לוקח עוד צעד אחורה)
על כל מה שאמרת עכשיו
(בורח)
ההערה על הנבל שחוזה דברים במדויק בתוכנית מורכבת מדי
זה בעצם גם הג׳וקר באביר האפל, זימו במלחמת האזרחים, לקס לות׳ור בבאטמן נגד סופרמן, סילבה מסקייפול ובעצם כל נבל גדול בסרט בלוקבאסטר מהשנים האחרונות.
יכול להיות שאני זקוק לעוד צפייה
אבל לא זכורים לי רגעים בסדר שהרגישו כאילו הרידלר צפה בדיוק מה שאר הדמויות מתכננות לעשות. גם הרגע שעליו דיבר רם, לא זכור לי ככזה שקידם את התכנית של הרידלר שלב אחד קדימה. כלומר, מבחינת הרידלר – נחמד שזה קרה, אבל גם אם זה לא היה קורה – לא היה כזה הבדל משמעותי.
בסרט*
(ל"ת)
טרם צפיתי בסרט. יש מצב שרם טועה ;)
אם כבר אסכולת ״לא חלק מהתוכנית אבל נחמד שזה קרה״ זה משהו שאפשר לומר על ת׳אנוס שזוכה הרבה משיבושים בצד של הגיבורים אבל התוכנית שלו לא מתבססת על לוחיות דומינו. מאד מקווה שגם הרידלר יהיה יותר ככה.
טוב, רם טועה. הרדילר בהחלט הרבה יותר תאנוס מאשר שאר הנבלים שמניתי.
(ל"ת)
מה כהה, מיותר וארוך
ואת התסריט שלו האחים וורנר לא רצו לערוך?
די נהניתי תוך כדי צפייה ובכל רגע שעובר רק יורד לי ממנו. הוא עושה המון דברים נכון ומפתיע, אבל בסופו של דבר הוא נופל ונהיה מארבל – זה סרט מאוד plot driven ולא character driven, ואז אנשים שלא אכפת לי מהם יותר מדי קופצים ממקום למקום וזה לא מעניין מספיק. אולי פטינסון הוא ברוס ווידר טוב, אבל הדמות שלו בקושי התקדמה או התפתחה ואת רוב הידע עליה השלמתי מסרטים ארוכים. הרבה זמן לא היה לי לא אכפת ככה ממה שקורה ועדיין לא השתעממתי במשך שלוש שעות, שזה… משהו? וגם הכיסא שלי רעד באקשן וזה נראה מאוד יפה. 8 כוכבים שירדו ל-7 בגלל סצנה מיותרת אחת לקראת הסוף.
ההשוואה לא נכונה לגבי מארוול
אולי הוא מנסה לבנות פלוט בסגנון מארוול ונכשל בזה. אבל ההצלחה של מארוול שלמרות שיש להם כיוון סיפור כללי, ה character driving הוא מה שמתעלה ובולט בסרט על פני כל דבר אחר. זה סוד ההצלחה שלמרות הפלוט ולא בגללו. סרט בולט אצל מארוול שנכשל בזה והרגיש שהוא שם רק בשביל הפלוט הוא 'אנטמן והצרעה', שהרגיש מיותר לגמרי ללא שום התקדמות מהסרט הקודם ורק כשירות לתחילת אנדגיים.
פסקול, וצילום מהמוצלחים שראיתי בזמן האחרון.
ונעימה מאוד הזכירה לי את המנגינה של דקסטר
מסכים
והאמת זה קצת הוסיף לחוויה,
הבעיה של הסרט שזה בדיוק הרגע שהבנתי שלא נהנתי בו מספיק.
כי פשוט קיוויתי להמשיך עם דקסטר ולאעם באטמן.
חייב לדבר על חווית הצפייה המזעזעת בסינמה סיטי בחדרה
ראבאק, המתנתי לסרט הזה כ"כ הרבה זמן, אני מגיע לאולם מלא ציפייה, הגעתי בשעה מוקדמת במטרה להימנע מיותר מדי צופים שיהרסו את חוויית הצפייה לגמרי, ואכן האולם היה די ריק. אבל מה שלא עשו הישראלים המעצבנים, בהחלט עשו בסינמה סיטי. כשהתחיל הסרט האורות לא נכבו, מה שהקשה מאוד לראות את התמונה כמו שצריך. לקח להם בערך שתי דקות לשלוח מישהו שיואיל בטובו לעשות את העבודה שלו ויכבה את האורות. כעבור חצי שעה בערך, האורות שוב דלקו, וגם הפעם למספר דקות, ולא היה אף סדרן באולם שיכבה אותם. חבר שלי נאלץ לצאת החוצה באמצע הסרט לקרוא למישהו שיכבה.
ואם לא די בכך, הגאונים של סינמה סיטי החליטו לעשות הפסקה בדיוק רגע לפני שהתובע המחוזי התפוצץ לחתיכות, וכשחזרנו מההפסקה, הסרט המשיך בדיוק מאותו נקודה, מה שהוציא את הפוקוס לחלוטין מכל הקטע.
זה בין המקרים הבודדים שאני חושב שהייתי צריך לדרוש את הכסף בחזרה, אם רק היה לי כוח לעשות בלאגן על זוג כרטיסים שנקנו בהטבת 1+1
לגבי ההפסקה באמצע
מסכים איתך לגמרי; עד שסינמה סיטי הפסיקו עם זה, הם שוב החזירו את זה?! כבר ממילא שהייתה הפסקה אז ניצלתי את זה בשביל לקנות פופקורן חדש, ובסוף פיספסתי את הדקה הראשונה מרגע תום ההפסקה
סרט ממש טוב
אני ממש אהבתי . העלילה מאוד מעניינת והאווירה האפלה של הסרט ממש מגניבה. הפסקול חזק .
ובסרט יש אלמנטים רבים ושונים שמזכרים גם סרט מתח אימתי וגם סרט מאפיה טוב .
בסופו של דבר סרט מגניב רצח ורוברט פיטרנסון שחקן נהדר.
שאלה למביני הקומיקס
מרגיש לי כאילו הסרטים די מיצו את גלריית הדמויות (או יותר נכון נבלים) של גותהאם, הרי גם קאטוומן והפינגווין הופיעו בסרט המופתי של ברטון והרידלר בזוועה של שומכאר. השאלה היא אם יש נדבכים אחרים לגותהאם שלא נחשפנו אליהם עדיין? כלומר, מן הסתם יש, יש אלפי סיפורי באטמן. השאלה היא אם יש נבלים מאסט שלא נחשפנו אליהם עדיין. ובבקשה שמישהו יעשה סרט עם פויזן אייבי, אני אוהב את ההופעה הקאמפית של תורמן אבל אני בטוח שאפשר לעשות גרסה יותר טובה לדמות הזו. ההמון רוצה נבלית באטמית טהורה, לא נבלית חצי קלאץ שהיא יותר אנטי גיבורה/מאהבת כמו קאטוומן או הארלי.
די סי יושבים כבר הרבה שנים על עלילות באטמן שאפשר לעבד בקלות למשהו בסגנון יותר מארוולי.
ואני מדבר על הריצה של גרנט מוריסון, שהתחילה בארק Batman and Son והסתיימה עם Batman Incorporated.
זאת ריצה אגדית שהפכה את באטמן לצבעוני וכייפי, מבלי לאבד מהכובד והרצינות שמאפיינים אותו. ארגון הכפפה השחורה וטליה אל גול הם נבלים נהדרים בריצה הזאת, והיא כוללת גם כמה נבלים משניים הזויים ומצוינים כמו פרופסור פיג.
יש גם את הריצה של סקוט סניידר שכוללת את הסיפור The Court of Owls שהפך לקלאסיקה מודרנית וגם הוא סיפור בלשי על ארגון צללים ששולט בגות'הם מאות שנים.
הריצה של טום קינג היא סיפור אהבה ארוך (ומאד יפה) של באטמן וקאטוומן עם ביין בתור נבל ראשי.
The Court of Owls נשמע רעיון נהדר לסרט
מקווה שילכו עליו מתישהו. חברה סודית זה תמיד כיף ונשמע קונספט שתפור על גותהאם, שגם ככה מרוב אלטר אגואים מרגישה כמו חברה סודית גדולה (אני חושב על ברוס וסלינה רוקדים בנשף בעלייתו של)
הסדרה המצויירת של הארלי קווין-
בסדרה הזאת(שהיא נהדרת) מראים עוד צדדים של גות'האם. "הרעים" יותר מגוונים, קצת יותר מובנים והרבה יותר מצחיקים.
הסדרה כוללת 2 עונות. היא משעשעת מאד, האנימציה נהדרת והיא נתנה לי מבט חדש לסיפור הדי לעוס של באטמן ועלילותיו בגות'האם.
באמת סדרה נהדרת.
ממש שמח שאושרה עונה שלישית.
ממליץ בחום!
בדיוק סיימתי בינג' שלה ב 4 ימים.
כתובה יותר טוב מרוב הסדרות בז'אנר, עם ארק עלילתי מלא לכל עונה וריקוד על שתי החתונות: כיף טהור מעלילות קומיקס לא עמוקות מאוד ומצד שני מקפידה על כתיבה לקהל בוגר עם ראש על הכתפיים.
נותנת פייט לכל הסדרות שהיללו לאחרונה (כמו אינווינסיבל).
עכשיו הייתי מעביר את השרביט לטיפול עולם dc לכותבים הללו. הנעה מוכוונת דמויות כמו במארוול, רמת השקעה בפרטים ועלילה שעולה על מרבית הסרטים שיצאו לאחרונה (גם אם לא תאהבו את הכיוון שהעלילה לוקחת, תודו שהיא עושה זאת טוב).
תודה שגילית לי איך נגמרה הסצנה שאני מחכה לה מאז שראיתי את הטריילר
ותודה גם שגילית על העניין עם הדיסק און קי
זמן להפסיק לקרוא את הביקורת הזאת היא גם ככה כתובה חצי כח
אם אתה טהרן ספויילרים מוגזם אז אולי אל תקרא ביקורות קולנוע במקום לנסות לעלוב בכותב הביקורת באופן ילדותי?
רק זורק רעיון
דיס קון קי עדיין כלי עלילתי שמשתמשים בו? למה לעזאזל?
(ל"ת)
נטו כדי להכניס את אחת הבדיחות המטומטמות והמצחיקות בסרט.
הביקורת היא ביחס לסרט ולא הטריילר
לא נחשף פה שום דבר מהותי מהעלילה, ובטח ובטח שום דבר מחלקים מתקדמים שלה.
אם חומר יח"צ גרם לסצנה לא חשובה עלילתית להיראות יותר חשובה ממה שהיא, הבעיה לא צריכה ליפול על כתפי המבקרים (ולמרות זאת בחרתי מתוך זהירות לא לכתוב אחרי מי המרדף). קורא שזה כן חשוב לו, שלא יקרא ביקורות לפני הצפייה.
התוצאה היא אותה תוצאה.
אני אשב בבית הקולנוע ובמהלך המרדף אני פשוט אדע שאין לזה פואנטה.
נכון אולי זה לא ספוילר פור סיי אבל לקחת את הסצנה שהבנתי שהיא מהמרגשות בסרט והוצאת לה את העוקץ.
אין לך אחריות על החומרים השיווקיים אבל אפשר לכתוב ביקורת גם בצורה מספיק עמומה כדי לא לפגוע מההנאה מהסרט. אפילו אם מבחינתך טכנית לא היה פה ספויילר.
זו בעיה עקרונית שגם אני נתקלתי בה בחלק מהביקורות.
(לאו דווקא של כותבים ספציפיים, אבל זה כן קרה בעבר). הרבה פעמים לא יודעים אם רוצים לראות סרט מסויים, אז קוראים ביקורת כדי להחליט ואם היא מספיילרת זה קצת מאבד את הפואנטה. וזה נכון שמספיילרת זו הגדרה רחבה, אבל בכל מה שקשור לביקורות עדיף להיות מהמחמירים ולא מהמקלים.
אני זוכרת שהיה פעם איזה כלל אצבע שאומר שסביר להכנס לפרטים בדברים שמתרחשים בחצי שעה הראשונה של הסרט ומעבר לזה זה כבר נחשב ספויילר, ואז באיזשהו שלב (בגלל התחלפות כותבים? הכלל אצבע הזה קצת נשכח). אני הפסקתי לקרוא ביקורות של סרטים של אני יודעת שאני רוצה לראות, אבל זה כן עלול (לא תמיד, תלוי בביקורת) לקלקל סרטים שלאו דווקא ידעתי קודם שאני מתכננת לראות אותם, אז הביקורת יצרה לי חשק וביטלה אותו באותו הזמן… הייתי שמחה אם כלל האצבע הזה יחזור. ואם יש דברים שהם כן מעניינים/מציקים/חשובים למהות אפשר לכתוב משהו עמום ולכתוב בצורה מפורשת בתגובה הראשונה (מה שהרבה פעמים עושים, ואני בעד).
אגיד זאת כך
ערכתי את הביקורת בלי לראות את הסרט ולא הרגשתי "קלקול" או שספיילרו לי מדי.
אפשרי שאני "אופטימי" מדי ואולי במהלך הצפייה אתבאס על זה, אבל התחושה במהלך העניין (וגם בירור עם רם) הייתה שלא מדובר כאן בנקודות קריטיות ובהפתעות גדולות.
יכול להיות שיש התרופפות כללית לאחרונה, ואנסה לשים עין – אבל כאן במקרה הזה פשוט הנחתי שאם אני, ההדיוט, לא מזהה משהו שמקלקל לי – אפשרי שזה יהיה נכון גם לאחרים. מצטער שיצא כך שזה לא המצב.
אני עשיתי לי כלל
כשמדובר בסרט שמעניין אותי ואני יודע שאלך לראות, אני קורא את תחילת הביקורת עד לשלב שבו מתחיל תיאור העלילה, ואז מדלג ישר לפסקה האחרונה כדי להבין את הרושם הכללי של הכותב/כותבת.
זה ברור
הבעיה היא לא הסרטים שאתה יודע שאתה רוצה לראות. הבעיה היא הסרטים שאה לא יודע מראש שתרצה לראות ומה שגרם לך לרצות לראות זו הביקורת…
זה די עובד גם במקרים כאלו
בסוף אני מחפש לשלוף מהביקורת תובנה האם הסרט שווה את הזמן שלי, ודברים כלליים יותר כמו תיאור העלילה או הז׳אנר אפשר למצוא בקלות ברחבי הרשת
בדיוק!
אני גם פחות מתחבר לרצון של אנשים לדעת על מה הסרט. אם הסרט מומלץ אז הוא מומלץ. אם זה סרט אקשן ובאלי סרט אקשן אז יש לזה משמעות. מה זה משנה אם זה סיפור של בנקאי מקסים שמתאהב בשכנה שלו או סיפור הישרדות של שני ילדים במלחה"ע השנייה? הראשון יכול להיות דרמתי או מבדר בדיוק באותה מידה כמו השני. העבודה של הסרט היא לשאוב אותך לסיפור ואם זה סרט מומלץ אז כנראה שהוא מצליח לעשות זאת. מה הסיפור לא אמור כל כך לשנות.
המצב היחיד שבו העלילה יכולה לסקרן היא אם היא נוגעת לנושא או לסיטואציה נורא ספיציפיים שמתכתבים עם משהו שקרה/קורה לי *או* אם יש קונספט מיוחד ומסקרן. אבל זה קורה לעתים נורא נורא רחוקות.
שלא לדבר על זה שתקציר הסרט הוא ספוילר לחצי שעה של עלילה. זה לא הרבה, והמילה 'ספוילר' היא אולי גדולה למצב הזה אבל זה גם משהו שפוגע או לפחות משנה מאוד את החויית צפיה *ברבע* מהסרט.
לא, נו
זו דעתך. לך זה לא מפריע. אחלה. אנשים הם שונים, דברים אחרים מפריעים להם.
אגב – אני מסכימה איתך שמבחינתי במרבית המקרים דווקא העלילה היא הכי פחות בעייתית מבחינת ספויילרים. ברוב הסרטים שראיתי גם אם ספיילרו לי את העלילה לגמרי זה ממש לא הפריע לי (למעט סרטי טוויסט קיצוניים).
לי, נגיד, ממש מפריע שמוציאים את הפאנץ' מבדיחות. (מספרים על בדיחה ספציפית מראש כך שכשאני רואה אותה היא כבר לא מצחיקה אותי, גם דבר שקרה כאן בעבר) או ספויילרים של הופעות אורח שלא פרסמו אותם מראש (ובמקרה הזה עצם העובדה שאומרים "תחכו לזהות פרצוף מוכר" כבר מפריעה לי, כי עכשיו במקום לצפות בסרט אני מחפשת את זה – אבל זה אני לא משהו שאני מצפה שיתחשבו בו)
ויש אנשים שאפילו ספויילר רגש יפריע להם ("הסוף הזה היה ממש לא צפוי,בכיתי ממש")
ומצד שני – יש אחריות אישית, ואפשר להגיד אז אל תקראו ביקורות, אבל תפקיד הביקורת הוא בין השאר לעזור לאנשים שלא ראו את הסרט להחליט אם הם רוצים לצפות בסרט. אם לא עין הדג כנראה שהייתי מפסיקה לראות סרטים לחלוטין.
אז אני לא אומרת שצריך להתחשב בהגדרות הספויילרים של כל אחד ואחד באופן ספציפי, זה בלתי אפשרי. אני כן אומרת שצריך שתהיה נורמה ולעמוד בה, ואני מציעה את הנורמה של "לא לציין פרטי עלילה ספציפיים שמתרחשים יותר מחצי שעה לאחר תחילת הסרט". זה לא נשמע לי מוגזם. בטח כשאם יש דברים שנראים ממש קריטיים אפשר להוסיף אותם מוסתרים בהודעה ראשונה מספיילרת.
בשבילי, העובדה שכל הזמן קשקשו על הספוילר של פרזיטים ועל כמה אל תגלו את הספויילר של פרזיטים וכל החגיגה סביב זנ שיש הספוילר ממש פגמה בהנאה שלי מהסרט
סצנת הדיסק און קי היא במסגרת חצי השעה הראשונה, אבל דוגמאות כמו סצנת המרדף ותוצאותיה, היה אולי מקום מצדי לדבר על כך בקווים כלליים יותר, חרף אם היא חשובה או לא. נלקח לתשומת לבי.
אז לגבי הדיסק און קי
אם היא במסגרת חצי השעה הראשונה אז האמת היא שזה בסדר מבחינתי.
אבל מבחינתי זה לא הביקורת הספציפית הזו, סתם משהו ששמתי לב אליו (ואולי סתם אני אקסטרא רגישה לגביו).
נו, ברור
לא באתי להגיד 'תפסיקו עם התקצירים!' ולא באתי להגיד מה אחרים צריכים לחשוב. אולי הניסוח שלי לא העביר את הרעיון הכללי כמו שצריך אבל ההודעה שלי הייתה יותר בגדר תהייה של 'למה אנשים צריכים לשמוע על מה הסרט לפני שהם רואים אותו?' איך זה משפיע על ההחלטה אם לראות אותו והאם זה לא סתם משהו בראש שלהם?
כי כשחברים שלי שואלים אותי 'על מה הסרט שאנחנו הולכים לראות?' אני קצת מתעצבן ושואל בחזרה 'למה אתה רוצה לדעת?' ואף פעם לא קיבלתי תשובה מספקת חוץ מ-'סתם, בשביל לדעת'. לשאול לגבי הז'אנר נשמע לי לגטימי, לשאול לגבי השחקנים גם יכול להבין, אבל 'על מה הסרט' נשמעת לי כמו שאלה שלא *אמורה* להשפיע על ההחלטה לראות אותו או לא.
אגב, הניסוח של ההודעה שלך מרגיש כאילו היא לא נכתבה כתגובה אליי ("לך זה לא מפריע…" כשההודעה שלי דיברה על מה כן מפריע לי. אני גם לא טענתי ש-"במרבית המקרים דווקא העלילה היא הכי פחות בעייתית מבחינת ספויילרים", אלא ההפך. שגם פרט עלילה שמופיע בחצי שעה הראשונה משפיע *המון* על חווית הצפיה בחצי שעה של סרט. זה הרבה זמן צפייה שקצת קשה לי להבין איך לאנשים לא אכפת להרוס לעצמם עלילתית).
אז יכול להיות שלא ממש הבנתי את ההודעה שלך
אז לא הגבתי נכון לגבי הפרטים, אבל המהות היא שאתה מניח ש"לצאת לסרט" זה משהו שעושים בסבבה, ולא דורש יותר מדי מחשבה קודם. הייתה לי תקופה כזו, כשהייתי באוניברסיטה והיה לי מנוי לנגטיב. זה לא ממש שינה לי אם הסרט יהיה מוצלח או לא.
אבל כשיציאה לסרט דורשת גם זמן פנוי שכמעט ואין ובייביסיטר שעולה כמה מאות שקלים עוד לפני העלות של הסרט/פופקורן וכו – אז הבחירה של לאיזה סרט הולכים היא קצת יותר בפינצטה, וכן צריך לאסוף מידע לפני שמקבלים את ההחלטה הזו. בסטטוס הנוכחי אני יכולה לצאת לסרט לכל היותר פעם ב3-4 חודשים (ובתקופת הקורונה – פעם בשנה). וזה במקרה הטוב (אפילו לא בגלל תקציב. בגלל שכל כך קשה למצוא בייביסיטר שאפשר לסמוך עליה). וואלה. עד שאני מטפלת בכל הלוגיסטיקה אני רוצה להיות בטוחה שאני בוחרת בסרט שמרבית הסיכויים שיהיה בסגנון שלי. אז כן, ברוב המקרים אני אקרא ביקורת (ואפילו שתיים) כדי לוודא שאני לא מבזבזת עכשיו זמן וכסף על סרט שאתבאס ממנו.
ספציפית הסרט הזה – זה בדיוק דוגמא לסרט שהתלבטתי לגביו והגעתי למסקנה שהוא לא שווה את הלוגיסטיקה ואני אחכה שיגיע לסטרימר הקרוב למקום מגורי (וגם אז לא בטוח כי לפנות שלוש שעות כדי לצפות בו זה לא יהיה הדבר הכי פשוט בעולם), זו אמורה להיות מטרת הביקורות, לא?
אני מסכים שבחירת סרט דורש מחקר כלשהו
לי יוצא לראות סרט פעם ליום כמעט (וללכת לקולנוע פעם בשבוע-שניים) ועדיין יש מספיק אופציות לראות מהן שברור שאני צריך לעשות בירורים לגבי כל סרט וסרט (קריאת ביקורות, קריאת תגובות של אנשים כאן באתר ובאתרים אחרים, בדיקת דירוגים בימד"ב ועגבניות רקובות, בדיקת הפילמוגרפיה של הבמאי ותסריטאים ולעתים רחוקות-רחוקות – אף צפייה בטריילר). ולא, זה שאני יכול לראות הרבה סרטים *לא* אומר שאני יכול להרשות לעצמי לראות סרטים שאני לא אוהב.
מה שאני מדבר עליו, ואולי לא הייתי ברור, הוא הרצון לדעת על מה הסרט מבחינה עלילתית. לקרוא את התקציר העלילתי מבחינתי לא אמור באמת להשפיע על ההחלטה של אף אחד (ואם כן אז אשמח להסבר ל-איך ולמה) לראות או לא לראות סרט מסוים. והסברתי שתקציר של סרט הוא בפני עצמו ספוילר לחצי שעה של סרט. שזה הרבה זמן מסך שאני יודע בדיוק מה הולך לקרות בו אם קראתי את התקציר. וחבל. זה אומנם לא מאוד הורס את הסרט אבל זה כן מאוד משפיע על החוויה.
אני לא אומר שצריך לבוא לסרט בלי לדעת עליו כלום. אני אדגים – ראיתי את 'Mass' אתמול ובנוסף לקריאת הביקורות המחמיאות גם הידיעה שמדובר 'בדרמה בין ארבעה אנשים שמתרחשת בחדר אחד' הייתה אכן טריגר בשביל לרצות לראות אותו עוד יותר. לדעתי ככה תקצירים צריכים להיות. למה שמישהו ירצה לדעת מראש למה ועל מה הארבעה אנשים האלה יושבים לדבר בחדר? זה קצת הורס את המתח ואת הדרמה של החצי שעה הראשונה של הסרט. ובכל זאת, זה מופיע בכל התקצירים ובכל הביקורות.
לא מנסה להגיד שאני בהכרח צודק וככה כולם חייבים להתנהל. אני באמת מנסה להבין איך לקרוא את התקציר של סרט מראש יכול להשפיע על ההחלטה לראות אותו או לא ואם זה משהו שחכם לעשות.
קודם כל זה באמת עניין של זמן
כי אתה אומר "גם אני עושה מחקר כי יש המון סרטים", אבל אם וכאשר תוכל לראות במקרה הטוב סרט אחד בחודש, וסרט בקולנוע אחת לחצי שנה – תגלה שצריך הרבה יותר מידע לפני שבוחרים איזה סרט לראות. אולי המידע שאתה תצטרך קצת שונה מהמידע שאחרים יצטרכו, וזה הגיוני, אבל בקצב יציאת הסרטים בשנים האלה, ההבדל בין לצפות ב300 סרטים לשנה ללצפות ב10 סרטים בשנה הופך את כל נושא הבחירה לטיפה יותר מורכב. אני כבר יודעת מה הדברים הספציפיים שאני מחפשת בסקירות/ביקורות – ואצלי דווקא הרבה פעמים להכיר קצת את העלילה עוזר – כי שוב, העלילה זה לא מה שמאתגר אותי בסרטים, אלא דברים אחרים, אבל מהעלילה אפשר להסיק יותר טוב על אופי הסרט מאשר, נניח, אופי השחקן.
אצלי באופן אישי – ברוב המקרים גם אם יספרו לי את העלילה המלאה מההתחלה עד הסוף (כולל מקרים שקראתי בויקיפדיה עלילות של סרטים שחשבתי שאין סיכוי שאצפה בהם ואיכשהו יצא בסוף) – וזה שידעתי את העלילה הכללית לא הרס לי כלום ולפעמים שכנע אותי לראות סרט שאחרת הייתי מוותרת עליו. אני סאקרית של הפרטים הקטנים, אני אוהבת דיאלוגים, פאנצ'ים, בדיחות, רפרנסים – ואם יספיילרו לי אותם – אני ממש אתבאס, כי החלק הכי כיף בסרט מבחינתי זה להיות מופתעת מהם. אני אוהבת לראות איך שתלו את הרמזים המטרימים שהובילו לתוצאה הסופית, וכשלא יודעים את התוצאה הסופית הרבה פעמים מפספסים חלק ניכר מהם ובגלל זה, בתקופות שיש לי זמן (כאילו, לא בשנתיים האחרונות, אבל לפני כן, כשהיה לי משהו שאפשר להגדיר כסוג של חיים) את הרוב המוחלט של הסרטים שאני אוהבת באמת אני רואה יותר מפעם אחת. פעם ראשונה אני רק מבינה מה קורה, ובפעם השנייה אני מתרכזת בפרטים שהובילו לשם – מנסה להבין לעצמי את ה"איך" ומה היו המשמעויות של ההחלטות שהיוצרים עשו לבניית הסיפור ולהתפתחות הדמויות), וככל שאני רואה שיש יותר פרטים אני אצפה בסרט שוב ושוב כדי לנסות לראות מה עוד פספסתי. זה פשוט החלק היותר מעניין מבחינתי. מעטות העלילות שמפתיעות אותי וככאלה הן לא מאוד מעניינות, אלא רק ככלי לנסות להבין יותר טוב את הסגנון של הסרט.
סרטים בינוניים של שעתיים ומטה לא מפריעים לי
לפעמים אם יהיו בהם מספיק דברים שאני אוהב (שחקנים אהובים, צילום יפה, חתיכים) אני אפילו יכול לצאת די מרוצה. סרטים בינוניים של שלוש שעות מתחילים להכעיס אותי. מה שלוש שעות??? אני עובד אצלם??
סרט מעולה, שגם חושף כמה מהבעיות המרכזיות שיש בהוליווד.
כמה נקודות אקראיות:
א. לגבי האורך של הסרט. אין איך להסוות את זה: הוא קצת יותר מדי. אבל רק קצת. בסרט נוסח לונג האלווין אין איך לקצר יותר מדי (את הדמות של הפינגווין, למשל, אפשר להחליף בדמות אחרת שדורשת פחות סצינות ולא תהיה לזה השפעה על העלילה), ועובדה שגם עיבוד האנימציה של הארק הזה שיצא בשנה שעברה לבלו-ריי חולק לשני סרטים שונים, כשכל אחד מהם באורך של כ-90 דקות.
כמובן שזה סגנון סיפור שמרוויח מחלוקה ליחידות מידע. אידיאלית "הבאטמן" היה יכול לעבוד בתור מיני סדרה אבל די סי מתייחסים בצורה חריגה לבאטמן. הוא דמות נטו קולנועית עבורם. אפילו ב"טיטאנים" כשברוס וויין מופיע הוא לא בחליפה ודמות שולית ביותר.
ב. שלושת האיטרציות האחרונות של באטמן בקולנוע מתנדנדות בין שני קצוות של פרנק מילר (Year One ו-TDKR) או טים סייל (דה לונג האלווין). נולאן עשה את שלושתם, סניידר עשה TDKR וריבס עשה את לונג האלווין. זה יפה שכל אחד מהם מרגיש ייחודי, אז כנראה שיש מקום לעוד טייקים אבל נהיה לי צפוף מדי בין שלושת היצירות המאד אייקוניות האלה. אני לגמרי סבבה שבאטמן של ריבס יהיה הבאטמן הדומיננטי בעשור הקרוב, כן? אבל בהוליווד צריכים לחשוב קצת יותר בגדול.
ג. ה-MCU שינה כל פרויקט אפשרי. מאט ריבס לא יכול לעשות *רק* טרילוגיה. זה לא אפשרי היום. אז אנחנו נקבל יקום כיס של באטינסון, כי אפילו גרסת סטנד אלון נפרדת מהיקום המורחב חייבת לכלול ספין אופים. אין אולפן הוליוודי שעובד אחרת. אפילו היו חייבים לדחוף סצינה שמרמזת על הנבל של הסרט הבא, וזאת בקלות הסצינה הכי גרועה בסרט שפשוט לא מרגישה שייכת.
ד. הצילום. הו וואו, הצילום. זה בפירוש סרט הבאטמן הכי מרהיב ויזואלית, והכי מתקדם מבחינת תפיסת אור ומרחב, ואיך שאפשר לשחק עם באטמן במגוון דרכים ונקודות מבט שונות. השוטים של ה-POV פשוט מהפכניים. קרייג פרייז'ר הוא הרוג'ר דיקינס החדש.
ה. העיצוב של גות'הם והעובדה שחלק גדול מהסרט צולם בלונדון תרמה לתחושה הגותית ולארכיטקטורה הכי מעניינת בסרט של באטמן מאז הסרטים של ברטון ושומאכר (עם כמה ש"באטמן לנצח" היה מעפן, היו שם מספר הברקות עיצוב).
ו. הקאסט פצצה. באטפלק מת, יחי באטינסון. זה הבאטמן הכי מצולק רגשית שראינו עד כה, באטמן שוויתר על להיות ברוס וויין (ומכאן מגיעה ההצהרה של ריבס שהסרט הושפע מאגו של דארווין קוק, קומיקס שהוא דיאלוג רצוף בין ברוס וויין לבאטמן). אבל יש כאן תהליך שמשאיר פתח מעניין לסרט הבא.
ג'פרי רייט, אנדי סרקיס, זואי קרביץ וג'ון טורטורו מהממים גם, ודווקא פול דנו גרם לי לתחושות חצויות, והייתי מעדיף הופעה יותר מאופקת שלו. כשהוא מאופק הוא הרבה יותר מפחיד.
ז. הסקור של ג'יאקינו מהדהד את דני אלפמן ואת שירלי ווקר מסדרת האנימציה של ברוס טים ושות'. אבל ההשפעות מג'ון וויליאמס וכמות העיבודים המגוחכת לאווה מריה גורמות לי לתחושה שג'יאקינו היה קצר בזמן או לחוץ.
ח. האקשן מטורף. כוריאוגרפיה נהדרת. ככה עושים אקשן PG-13 שמרגיש כואב והמכות אשכרה נוחתות כמו בסרטי R דוגמת ג'ון וויק ואטומיק בלונד.
ט. בהרבה מובנים הסרט הזה הרגיש לי כמו סרט שנעשה בהזמנה אישית, ואני מאד מפונק במובן הזה. אחרי "המגדלור" ו"האביר הירוק" שהיו הגשמת חלום בהרבה מובנים אני מקבל פילם-נואר של באטמן? בכיף. כאמור, אין לי שום בעיה עם זה שזה הבאטמן שישלוט בעשור הקרוב.
תיקון עצמי: ג'ף לואב כתב את דה לונג האלווין, טים סייל אייר.
(ל"ת)
נעימת הנושא בחסות "מארש האימפריה".
(ל"ת)
מסכים עם הדמיון בתווים
קשה להגיד שהוא לא לקח אותם למקום אחר לגמרי ועשה משהו מאד שונה. אני שמתי לב רק אחרי שאמרו שזה דומה אבל מניח שיש כאלו שכל הסרט זה שיגע אותם
עידן חדש בטכניקה הקולנועית
סביר להניח שגם האדם הממוצע ברחוב, ידע להבדיל, אם יציגו מולו וישאלו, מבחינה אינטואטיבית לחלוטין, בין סרט משנות החמישים לסרט שיצא לפני שנה. זה יהיה נכון גם לגבי רובם, כי ידעו להבדיל בין סרט משנות החמישים לסרט משנות השביעים. מסרט משנות השביעים לסרט משנות התשעים. ומסרט משנות התשעים לסרט מהעשור האחרון. אין נקודה אחת שבה אפשר להצביע ולקבוע: 'שם השינוי התחיל.' כמו כל תהליך מתמשך, זה מתרחש באופן כמעט עיוור לאנשים החווים את זה מבפנים. אני לא מדבר על שחור לבן. אפקטים, ממוחשבים או מעשיים. אני מדבר על הסגנון עצמו. משהו בו מתבגר, במשך הזמן. את המהפך של העשור האחרון אפשר להבחין לראשונה, לדעתי, ב'סיקאריו' של דניס ווילנב. אני זוכר שצפיתי בסרט בטלוויזיה בבית. לא ידעתי שום דבר על דניס ועל מה שהוא עשה לפני כן, ובכל זאת, ידעתי שאני צופה בבימוי מסוג חדש. משהו מדויק, מותאם ומפותח יותר מכל מה שבא לפני כן. מין ריאליזם סגנוני כזה. ב-'1917' עשינו עוד צעד. היו עוד כמה סרטים מסביב, אבל אני מאמין שאלו השניים אשר גילמו את המהפך בצורה הטובה ביותר. לא מזמן לכלכתי פה על הדיגיטל. אני עדיין חושב שמבחינת התמונה עצמה, הפילם עליון בהרבה. אבל יש משהו בדיגיטל, כאשר הוא נעשה נכון, על ידי בימאים כאלה, וכאשר הוא ממוקד בצורה הזאת, שמאפשר לסרט להרגיש ריאליסטי ברמה אינטימית מאוד. זה הסוד של האפשרויות החדשות האלה. זו התגברות במודעות הקולנועית, יחד עם אפשרויות טכניות חדשות.
'הבאטמן' הוא מכת מחץ כנגד 'האביר האפל'. נולאן נתן לנו באטמן במרקם ריאליסטי, על מנת שנתייחס למיתולוגיה ברצינות. אך נולאן נשאר קלאסי, קלאסי עד הסוף בסטוריטלינג שלו. ריבס לעומת זאת, לוקח את זה לכיוון אחר. במקום לפנות לריאליזם על מנת לתת תוקף לתוכן, הוא פונה לריאליזם כצורה. המטרה של ריבס בסרט הזה היא בראש ובראשונה, להציג את הפיזקליות של הבאטמן: לבטא באופן אינטימי את החושניות של הטוטם (אדם לבוש כעטלף) המסתובב בינינו כמכשיר מוסרי. אנו מעל הכתף של באטמן, נעים אתו מפה לשם. אנו מרגישים בבשר את התקשורת שלו עם הפרטים בעולם. כשאני ישבתי בקולנוע, אני הרגשתי את הספקטקל הפראי של הטוטם הזה. ובכך, יכולתי להרגיש את המיתולוגיה, במקום פשוט להרהר עליה מבחינה אינלקטואלית. וזה קרה, גם באמצעות העובדה שהסרט עצמו נעשה במודעות בוגרת, חדשה יותר של קולנוע, וגם באמצעות האפשרויות החדשות של דיגיטל ואמצעים טכניים אחרים. אני חושב שגם למשחקי וידיאו יש חלק בזה. הם נתנו לנו טעימה מכמה זה מהפנט ללכת לצד הדמות, עם הדמות, לאורך זמן. גילינו את זה במקרה, שהרי הסיבה שמשחקי וידאו מעוצבים כך היא מסיבה פרקטית. ראינו את זה כבר ב-'1917' כמובן. גם בסרטים של לאסלו נמש (הבן של שאול, זריחה) זה נעשה בצורה מדהימה ויוצאת דופן. אך הביטוי הקיצוני שהוא הבאטמן, מביע את זה באופן קיצוני ובולט הרבה יותר.
סצינה אחת שמדגימה באופן מושלם על מה אני מדבר היא הסצינה במועדון הלילה, כאשר באטמן הולך לדבר עם הפינגויין. אנו רואים את ההליכה שלו לשם. ממש צועד ברגליו. אנו רואים אותו מנסה להיכנס, אבל מישהו עוצר בעדו. אלו דברים שאמורים להימנע מהם בדרך כלל, מכיוון שהם יכולים להרגיש מגוכחים. אבל פה, איכשהו, זה עובד. זה מרגיש אמיתי. הוא נאבק בו. הוא הולך. מגיע עוד מישהו מהצד. נאבק ומכניע אותו. וכל זה נעשה בצורה מאוד רנדומלית, נונצ'לנטית, ריאליסטית. ב'האביר האפל' יש סצינה דומה: אך אנו פשוט פתאום מוצאים את באטמן בתוך המועדון, מעיף אנשים במהירות ימינה ושמאלה.
אחרי שהאחים נולאן עשו שלושה סרטים בעולם שלו, לא יהיה עוד סרט באטמן שיפתיע אותנו מבחינה עלילתית או מבחינה תמטית. לכן אני חושב שזה טוב, הכיוון הזה.
Bat-Bore
הייתי עם הסרט בשעתיים הראשונות, אבל הייתה לו שעה אחת יותר מדי עם סצינת שיא מוזרה שהרגישה כמו מסרט אחר וסצינה שעושה טיזינג לבאות שגרמה לעיניים שלי להתגלגל 180 מעלות.
שום תצוגת משחק לא בולטת או מעניינת (ברוס וויין הוא ילד אימו ניהליסט שאם היה צעיר יותר בכמה שנים בטח היה אובססיבי עם "ריק ומורטי") חוץ מקולין פארל, שגונב כל סצינה. שום סצינת אקשן לא טובה או זכירה במיוחד, וגם הכתיבה לא משהו.
זה סרט הבאטמן הארוך ביותר אבל גם המשעמם ביותר, שלא מוסיף שום דבר לפנתיאון של הדמות. הוא התחיל לזלוג לי מחוץ לראש כבר בדרך חזרה, ובסיכום סוף שנה בטח אסתכל אחורה ואגיד "אה נכון, זה סרט שיצא השנה".
חוששני שרק אתה :)
(ל"ת)
תבין אותי..זה היה סוף הסרט
סרט ארוך שלוש שעות, יכול להיות שכבר דמיינתי דברים…השעה הייתה כמעט 1 בלילה
חחחחחחח
הרגת אותי! עד כדי כך ההשפעה?
אם סרט מעל 3 שעות ואיכשהו יוצא לי לתפוס אותו בקולנוע, לרוב אני מעדיף לתפוס ללכת מאוחר.
היגיון מעוות שלפיו שגם ככה הערב שרוף אז עדיף להתחיל מאוחר ולמקסם את שאר היום.
למען האמת, זה נשמע כמו רעיון נהדר
ללהק את כריסטיאן בייל, אחד השחקנים האייקוניים ביותר של באטמן, לתפקיד נבל בסרט של באטמן, זה נשמע לי רעיון פצצה.
לראות את כריסטיאן בייל מחליף צד והופך להיות נבל שנלחם בבאטמן יכול להיות מאוד מרענן ומעניין.
הייתי רוצה לראות דבר כזה, מקווה שהם יעשו את זה מתישהו.
אתה חי מספיק זמן?
(ל"ת)
נהנתי.
אין לי הרבה מה לומר מעבר לזה. נהניתי, אני חושבת שהשחקנים שיחקו נהדר, באטמן חתיך (מאוד חשוב). זו עדיין ההתחלה שלו אז הברוס וויין שלו עדיין לא משופשף. אני מאמינה שבסרטים הבאים הוא יהיה הרבה פחות אימו. על אף אורכו של הסרט, נהניתי פחות או יותר מכל דקה, ואלמלא השלפוחית הלוחצת יכולתי להשאר ולצפות גם בשעה נוספת.
שכתי לשים ספויילר. לא בטוחה שצריך,
אבל הייתי שמה ליתר ביטחון.
אני חושב שהעובדה שבאטמן חתיך כבר ידועה לכולם אז זה לא כזה ספויילר
(ל"ת)
סבבאטמן
אז בניגוד לציפיות שלי "באטמן" לא היה שלוש שעות של סבל מוחלט. למען האמת הוא לא היה ממש "סבל" בשום שלב – פשוט סרט קצת ילדותי, קצת טיפשי, קצת לא ממוקד והרבה יותר ארוך ממה שהוא היה צריך להיות.
כלומר, הנה הבעיה: זה לא שסרטים חייבים להיות על איזשהו מסע שהגיבור שלהם עובר, אבל, אתם יודעים – זה עוזר. בייחוד בסרטי בלוקבאסטר לקהל הממוצע. אבל אז נשאלת השאלה "מה המסע של באטמן?". ואתה מנסה לחתור בתוך שלושת השעות הארוכות ונזכר, בעצם, בשתי תפניות: האחת, שמגיעה באמצע, היא מיותרת לחלוטין. לא רק שאין לה שום סיבה עלילתית טובה להיות שם (הרידלר שובר לעצמו רצף סביר של מטרות לטובת אחת לא סבירה בכלל ולא מנומקת היטב חוץ מ"הוא מ-ש-ו-ג-ע", שזה לא הסבר) היא גם לא קשורה לשום דבר שבא לפני או אחרי. באטמן כאילו חווה איזה משבר אמון אחריה, וזה נחמד, אבל אף פעם לא ביססו לנו את האמון הזה כמשהו משמעותי. וכל זה היה עוד יכול להיות סביר, רק שאופס, הנה פתרנו את המשבר חמש דקות אחר כך.
אה. אוקיי. אז למה נכנסו לזה?
אבל הנקודה היותר עצובה היא זאת שבאטמן לכאורה עובר בסוף. כי הרי התסריטאים לא לחלוטין טמבלים ומבינים שהם לפחות צריכים להציג שינוי על פניו, אז הם תוקעים אצל באטמן מעין "הארה" של הרגע האחרון שנראה לי שלא היה מישהו בקהל שחשב "רגע, זה לא היה ברור לך? מה אתה טמבל?". "הארה" שמגיעה אחרי רגע יפה אומנם (ורובין ויליאמס היה אומר: son of a bitch stole my line), אבל "הארה" שלא באמת נבנית כמו שצריך, בעיקר כי בשביל שהבנה כל כך בסיסית של משהו תהיה הארה צריך להציג מישהו כמאוד מטומטם או מאוד מצולק והסרט… לא מצליח לעשות את זה. באטינסון הוא בבירור קצת אימו, אבל לא נראה שהוא איבד קשר למציאות. גם בסצנה שבה אלפרד מתחנן שהוא יפגוש מישהו והוא אומר "לא", הוא למחרת יורד לבוקר בבגדים ונראה בסך הכל אדם סביר (גם אם לא ברור אם הוא נפגש עם אותם מישהו או לא).
בהעדר מסע רציף שמונע על ידי הגיבור שלנו, ובהיעדר מסע רציף שמלווה את הנבל שלנו (שאמור להיות יותר כוח חיצוני ומפחיד) – נותר רצף סצנות שהיו יכולות להיות מאוד מאוד מוצלחות אם הן היו ממש מצליחות להתחבר למשהו רגשי. בהיעדר זה, מדובר בצורה ללא תוכן.
כמה הערות למקום:
– אם רוצים להראות את באטמן עושה עבודת בילוש משמעותית, אולי לא ניקח השראה משני סרטים בהם בעצם הבלשים לא הצליחו באמת? סתם, זורק רעיון.
– לפול דאנו הגיע יותר. לקראת הסוף יש מספר רגעים טובים, אבל זאת פשוט לא דמות מאיימת או מטרידה או מעניינת.
– אני מבין שהיו כמה רגעים בהפקה ששקלו לקחת את רוברט דה נירו כפינגווין ולעשות לו דיאייג'ינג ואז אמרו "לא, למה, בוא פשוט נגיד לקולין פארל לעשות את החיקוי דה נירו הכי מוצלח שלו".
– זואי קרביץ מציגה אשת חתול מעוקרת מסכנה (היא כמעט יותר גיבורה צדיקה מבאטמן עצמו, אפילו אם העמדות שלהם לגבי הרג הפוכות) ובכך מעוקרת מעניין. חבל, אני מניח.
– איזה טיפשית התוכנית של הרידלר יאווארדי
– דירוג באטמנים לייב אקשן שאני זוכר (אז בלי קלוני וקילמר כי ראיתי רק כילד):
כריסטיאן בייל< באטינסון < באטפלק< אדם ווסט< עבאד< מייקל קיטון בקיצור זמן סבבה בקולנוע אבל לצערי לא ממש סרט טוב או משנה משחק כמו סרטי באטמן קודמים של ברטון או נולאן (ובמובנים מסוימים הוא אפילו נופל מאלה של סניידר).
קאטוומן כבר מזמן לא נבלית.
הסטטוס קוו שלה בקומיקס הוא נטו של גיבורה, בקושי אנטי גיבורה. לכן גם העמדה של וורנר ביחס לדמות – מבחינתם זה מה שהיא עכשיו.
כנ״ל לגבי ונום כשחושבים על זה.
תראה, אולי זה עובד בקומיקס
פה זה לא עובד. היא כאן כספק שותפה ספק אינטרס רומנטי, ובשני המובנים האלה הכימיה עם ג'פרי רייט עובדת הרבה יותר מאשר עם זואי קרביץ.
אם הבעיה בכימיה - דווקא לי היא עבדה מאד יפה.
(ל"ת)
הבעיה גם בכימיה
הבעיה היא בכל הדמות, אבל העליתי את עניין התפקידים בעיקר כדי לשאול מה היא אמורה לעשות בסרט הזה.
סלינה היא דמות חשובה במיתולוגיה, בעיקר אם מערבים גם את קרמיין פלקון.
פלוס, היא אכן מציגה אנטי-תזה לבאטמן. היא ויג'ילנטי שאין לה בעיה לרצוח.
בכל מקרה, אני מבין מאיפה אתה בא וכבר כתבתי על זה בתגובה שלי שסוקרת את הסרט – יש פה הרבה סט-אפ לפרויקטים עתידיים.
לי אישית הדמות של הפינגווין הפריעה הרבה יותר במובן הזה. אפשר היה למזג אותו עם קינזי השוטר, לצמצם את הסצינות שלו, לחסוך זמן – וכל זה בלי לפגוע בעלילה.
את סלינה הרבה יותר קשה לערוך החוצה, לעומת זאת. היא הדמות שמספקת לברוס נקודת מבט לתוך האייסברג לאונג' ומתווכת בינו לבין החיפוש אחר אניקה. בעיני זה היה מגניב לגלות שהיא עובדת כמארחת במועדון כדי לנסות להתנקם באבא שלה, ועל הדרך דואגת לנשים אחרות. גם אותה אפשר היה לערוך החוצה ולהחליף בדמות שולית יותר, אבל ככה אתה מוותר על דמות נשית בקאסט מאד גברי, מוותר על פיסה חשובה במיתולוגיה וכמובן מוותר על הבנייה לפרויקט עתידי בכיכובה.
אה, אני יודע למה קאטוומן היא בגדול דבר
אבל זה שהיא בגדול חשובה לא אומר שהיא צריכה להיות בכל גרסה של הבאטמן, בייחוד אם היא כל כך אנמית.
היא לא בכל גרסה
היא לא ביקום הקולנועי, היא לא ברוב הסרטים מצוירים, היא לא בטלוויזיה.
היא לא הופיעה ב"באטמן נגד סופרמן" וב"ליגת הצדק",
ואני לא בקיא במיוחד שמה שקורה כעת בפרויקט המקרטע הזה, אבל למיטב הבנתי הבאטמן של ריבס אמור לפתוח פרק חדש לדמות בוורנר. וגם אם זה לא המצב, קולנועית היא הייתה ביקום של ברטון, ביקום של נולאן (לא כ"קאטוומן" בשמה, אבל גם לא-לא כ"קאטוומן") וקיבלה סרט-פדיחה משל עצמה. היא קיבלה סרט מצויר משל עצמה, הופיעה בשתי סדרות מצוירות וב"גות'האם". היא לא בכל גרסה, אבל היא עברה מהקומיקס לתחומי מדיה אחרים בהצלחה.
אהבתי שעאבד נמצא בדירוג הבאטמנים:)
כי בתכלס? הוא באמת היה מצוין.
הספיק לי לראות את הפתיחה בפיראטי בשביל להבין שזה עוד DC בינוני
'אני לא מתחבא בצללים, אני הצללים' אתה צוחקים עליי, ככה פותחים סרט ב2022? זה נשמע כמו פתיחה של סרט קומדיה, שאז דדפול יתערב ויצחק על השורה. או how it should have ended? גם אפל יותר בוגר יותר צריך לדעת לעשות. עד היום אני מסביר ש'דרדוויל' הוא דוגמה הכי טובה איך עושים דארק נכון. מספיק לשמוע את הסצינה פתיחה שלו בשביל להבין את הניואנסים של הדמות, כשהוא מסיים אותה בתא השיחה עם הכומר: 'אני לא מבקש לחזור בתשובה על מה שעשיתי פאד'ר, אני מבקש מחילה על מה שאני הולך לעשות'. גבר שלא בורח מהמעשים שלו, מהפחדים שלו, מודע לזה שהוא מוצף השדים ועדיין מנסה ליצור קשרים אנושיים עם חבר טוב, עם עבודה בריאה.
לא נמאס ב2022 שמישהו משחק אותה יותר מידי אדג'י ודארק, כי הוא גבר שלא מתמודד עם החיים שלו. כשראיתי את הטריילרים באמת קיוויתי שהוא סוג של סייקו, כי זה יכל להיות טייק מעניין על מישהו בוגר שלובש חליפה של עטלף. אבל כמו שאמרו כאן בסוף זה פשוט ילד סנטר וונבי מאגניב עם התפרצויות זעם? נו באמת.. אם תהיה דמות כזו מטופשת בעולם של מארוול תרשמו אותי אווט! וזה בדיוק מה שהולך להיות מגניב החודש בMoon Knight, הוא פסיכופט עם בין 4 ל6 פיצולי אישיות, שלא בטוח שיש לו בכלל כוחות על ויכול להיות שהוא הוזה שקיבל כוחות מאל מצרי. הוא אפילו אומר 'הסיבה שהוא לובש לבן, שהאוייבים שלו יראו אותו כמטרה ועדיין הוא ירצח את כולם' – פסיכופט כבר אמרנו?
כמו שאחד המפיקים של וורנר אמר בראיון, שהם לא יודעים איך להתאים את סופרמן לעולם המודרני (והם טועים ע.ע הסרט הראשון של וונדר וומן) ככה הם לא יודעים מה לעשות עם באטמן. ולפחות גרסת סניידר נתנה באמת ערך מוסף והדמויות בלטו לטובה בתפקידים שלהם והחליטו לוותר עליהם קליל? אני חושב שזה הסרט הדארק הכי טוב של DC שיצא בשנים האחרונות ושוב חבל. אין שם קווין פייגי שיעשה סדר.
בחזרה לדארק – מארוול, דיסני רשמית מביאה את סדרות של דרדוויל וחבריו לדיסני+ בארצות הברית עם בקרת הורים ב16 לחודש. זה אומר שהם מכירים רשמית בעובדה לעשות תכנים דארק וR לשירות וכנראה גם לסרטים אחרי ההצהרה על דדפול. אז כולי תקווה לדרדוויל עונה 4, שנראית ריאלית מתמיד ואולי אפילו מון נייט יעלה את הדירוג שלו לעונה השנייה. גם בסרטים מולטיוורס אוף מדנס נראה הכי דארק של מארוול סטודיוס ודדפול 3 יקבל עדכון מיד אחריו.
סורי שאני סוטה מהדיון על DC, פשוט ההוואה מתבקשת ובאמת שהייתי רוצה שמישהו שם יהיה לו איכפת מהדמויות יותר ואיך הם אמורות להיתפס בעולם המודרני. לגבי ההצלחה הקופתית של באטמן באמת לא ברור לאן זה ילך, יש יותר מידי פקטורים אבל אני חושב שהוא לא יגיע למליארד.
ההשוואה לבאטמן הקודם
מעניינת, מתבקשת ורלוונטית יותר. חבל שרוב התגובה שלך היא על דרדוויל ודיסני+.
אני רואה לנכון להשוות דארק לדארק ב2022
כל התגובה שלי נתפסה על איך להציג דמות אפילה בעולם המודרני של היום. עשיתי השוואה בין 2 הפתיחות איך אפשר לעשות דארק עם ניואנס לדארק מטופש. כשהפתיחה שלך מרגישה שגויה לדמות, אז בדרך כלל גם השיא שלה יכשל וכאמור הרבה קוטלים את השיא כאן. אפרופו באטמן קודם, גם שם היה כשל רציני בBVS בבסיס המחלוקת וזה נפתר בשיא מטופש עם מרתה. אבל לפחות שם ברוס תפס את סופרמן כחייזר רוצח בפתיחה וזה באטמן שלוקח על עצמו כשל 'שרובין החניך שלו מת'.
כמו שאמרתי וורנר שוגים במה מניע את הדמויות ואיך אפשר להנגיש אותם לצופים של היום, ביחס למארוול. אגב שאני חושב על זה בדיוק מה שהיה בלתי נסבל באיירון פיסט, שהוא לא היה ממש דארק אבל נקרא לזה יותר רציני, שכמעט כולם לא סבלו אותו. הוא היה סוג של פנים של דארק עם חשיבות עצמית מנופחת ומנותקת. ואפילו ששם היה אפשר להסביר את זה 'כי הוא ראה דרקונים וחונך על זה' זה עדיין לא עבד.
טוב,
אני שמח שלא עשית משהו מגוחך כמו לבקר סרט שראית את סצינת הפתיחה שלו באופן פיראטי.
ואני שמח שלמדתי מטעויות כשהייתי הולך לראות סרטים של DC בקולנוע
נכוותי יותר מידי פעמים ולא בא לי לבזבז את הכסף שלי על סרט שהפתיחה שלו 'אני הצללים', לא תודה.
גם במון נייט (שטרם ראית, או מישהו בכלל) יש משפט קליאשתי בטריילר כשהוא אומר שהוא לא מבדיל בין המציאות לחלומות שלו. קצת בעייתי לפסול יצירות שלמות רק בהתבסס על משפט אחד לא לטעמך.
אני לגמרי מעודד את זה שלא תראה סרטים של DC אם אתה לא אוהב, אבל אתה מחפש תירוץ לא לראות את הסרט, ולא – לבקר יצירה שצפית בסצינה אחת שלה ולהלל במקביל סדרה שעוד לא יצאה זה לא רציני.
אל תגיד לי מה אני מחפש מה אני לא, כי אני אראה אותו פיראטי
פשוט לא אשקיע עליו בקולנוע. לא הללתי שום דבר במון נייט אלא את הנקודת פתיחה. כמו שאמרתי מהטריילרים על הבאטמן חשבתי וקוויתי שהוא סייקו, מה שיכל להעביר משפט כמו אני הצללים כמו כל הרעיון של באטמן יותר טוב, מאותה סיבה המשפט של מון נייט כמעט ולא, אם בכלל קלישאתי (מאמין שאמרת את זה נטו כדי להציג הפוך) הוא חולה נפש והוא לא מבדיל בין חלום למציאות – לי זה נשמע מאוד הגיוני.
אבל אתה לא יודע מה נקודת הפתיחה של מון נייט.
כל מה שיש זה טריילר שיווקי ואנחנו אפילו לא יודעים איך דיסני יתמודדו עם ההפרעה של הדמות.
לא הבנתי מה לא ברור באדפציה שהדמות הולכת לקבל מהטריילר
יש לו פיצול אישיות הוא חולה נפש, לא משנה מאיזה פיצול הסיפור יתחיל אתה יודע שיש רבדים שונים לדמות. לעומת זאת דרדוויל ובאטמן דומים באספקט הזה שהם לא חולי נפש, האחד פתח את הסיפור בניואנס השני שטוח ומיושן. ממליץ לך לראות את הפוסטר של מיסטר נייט, אתה מבין שהבן אדם לא איתנו. עכשיו יכול להיות שהסדרה תהיה גרועה או בינונית, אבל הנקודת פתיחה היא סיפור שמושך אותי לראות, כאילו הולכים לספר לי משהו חדש ולא ברור. מקווה שהבנתי אותי.
הבעיה שלי עם באטמן בעולם המודרני שהוא לא מקבל עדכון לימינו ומרגיש לי מיושן. אני דווקא חושב שיש לDC פוטנציאל להיות משהו דארק ושונה ממארוול אבל זה יותר קשה כי הדרמה צריכה להיות מוצדקת ובמקרה כאן אין הצדקה.
אגב, אמנם זה לא היה עדיין ב-MCU
אבל כבר ראינו שיווק מטעה שהופך סרט להרבה יותר אפל ממה שהוא עם ונום ו(כנראה, עוד לא ראיתי את הסרט כך שאני לא יודע בוודאות, אבל זה מה ששמעתי )ונום 2.
טריילרים יכולים לשווק סרט / סדרה בצורה אחרת לחלוטין ממה שהוא ולראייה ניתן לראות ביוטיוב לא מעט טריילרים fan-made של סרטים מז׳אנר אחד בסגנון של טריילרים לסרטים מז׳אנר אחר.
תמיד צריך להיזהר מלשפוט סרט / סדרה רק על סמך הטריילרים.
אוסיף את המקרה המדהים של "יחידת המתאבדים" הראשון
הטריילר היה כה טוב שהרים ציפיות לשמיים.
ההפקה, שידעה שהסרט לא יעמוד בציפיות ויהיה באקספלש, ביקשה מאולפן הטריילרים שיערוך מחדש את הסרט.
לא עזר, הסרט ממש לא טוב.
הביקורת היחידה שאתה יכול לתת בוודאות על טריילר לסרט, זה האם הוא עשה את עבודתו: גרם לך לרצות להוציא כסף ולראות את הסרט.
לכן סוף השבוע הראשון הוא כל כך חשוב בהכנסות של סרטים: אח"כ המרצע יוצא מהשק ומגלים אם הסרט שווה או לא ומהו שיפוע התרסקות גרף ההכנסות.
אכן קצת מגוחך ללהג על דארק ולא דארק על סמך סצנת פתיחה שאפילו לא צפית בה בתנאים נורמליים
אבל למען האמת אני סאקר של משפטי אופל וצללים בסרטי באטמן, לשם כך התכנסנו לא? זה כמו שתלך לסרט בונד ותופתע שהוא לובש טוקסידו. הבעיה עם המשפט שציינת היא שהוא משפט צללים די מעפן. לשם השוואה:״ Oh, you think darkness is your ally. But you merely adopted the dark; I was born in it, molded by it. I didn't see the light until I was already a man, by then it was nothing to me but BLINDING! The shadows betray you, because they belong to me!״. מופתי
אני דווקא חושב ש"אני הצללים" זה אחלה משפט
אני לא יודע למה אנשים מתלוננים על המשפט הזה. זה לא סתם משפט מגניב שנזרק לאוויר לשם המגניבות, אלא היה לו הקשר למה שקורה בסצנה; ברגע שהסמל של באטמן מופיע בשמיים, מספיק בשביל הפושעים רק הידיעה שהוא יכול לצאת מהצללים בכל רגע בכדי להגיע למסקנה שהם לא רוצים לבצע את הפשע – אפילו אם הוא בפועל נמצא בצד השני של העיר. ככה שבעצם, לפחות מנקודת המבט של הפושעים, באטמן הופך להיות הצללים. זה כל הפואנטה של הסצנה ולפי דעתי זה מגניב רצח.
זה קצת מתפרק אחרי שבהמשך הסרט יש הרבה מאוד מקרים של פושעים שהעובדה שהם עומדים להתעמת עם באטמן לא מזיזה להם בשום צורה והם הולכים על זה בלי טיפה של פחד. עדיין, זה פתיחה ממש מגניבה.
כמו אצל נולאן, גם אצל ריבס קיים מונח האסקלציה.
רק שהוא לא חובט איתו בצופים עם פטיש כדי להעביר את הנקודה.
מי בעצם מפחד מבאטמן במונטאז' הפתיחה? פושעים קטנים כמו שודדי מכולת ומרססי גרפיטי. בגלל זה הוא בוחר להתעמת עם כנופיה בטקס חניכה שכולל התעללות בעובר אורח.
בהמשך, האנשים שמתעמתים איתו ישירות הם מאפיונרים מהדרג הגבוהה ביותר והם עדיין לא למדו לפחד ממנו בשלב הזה של הקריירה שלו.
לא צפיתי בסרט עדיין אז אין לי מושג מה ההקשר
בוא נגיד שבתור ציטוט מסרט מנותק מההקשר הוא די מעפן, בעוד הציטוט של ביין מחזיק. כמובן שמשפט של שני מילים זה לא פקטור מבחינתי להחלטה לגבי צפייה בסרט מסוים.
טעמך הוא טעמך כמובן
עליי זה לא עובד ה'דארק' המלודרמטי הזה. אני גם אוהב דארק, אבל כל עוד יש לזה רקע מתאים לדמות ויש היגיון באדפציה שלה להיום. לא כי אני רוצה להישמע קול, אז אני אשמיע משפטים גרנדיוזים, כמו שאמרתי זה רק גורם לי לחכות לפאנץ' ליין. זה אולי עבד בשנות ה80 וה90 ב2022, לדעתי זה פשוט לא עובד. זה כמו שדיסני ינסו לשחזר את הרומנטיקה של פעם עם אהבה ממבט ראשון והגבר מציל את הבחורה, לעשות היום כבר מחוספס ודארק מחופש לעטלף אומר משפטי דארק נו באמת.. זה לא עובד עבורי שאפילו בסדרה כמו טד לאסו, שמשתמשים בזה כאתנחתא קומית לשחקן רוי קנט, כי הוא רציני אפל ושואג גורם לי לגלגל עיניים ולא לצחוק.
שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה שהדמות תלך לשם, אבל לדעתי וורנר מפספסים את הליבה לדרך למה היא תגיע לשם. כמו שאמרתי לדעתי באטמן קצת סייקו עם מודעות, היה עובד הרבה יותר טוב, נותן לו טאץ' מיוחד וניואנסי.
אני ממש מקווה שאני לא מבזבז את זמני על טרול.
בכל מקרה, מה הקטע עם המילה דארק? היא לא נמצאת אצלי בלקסיקון. לא כתבתי בשום מקום שאני אוהב את המשפט הזה כי הוא דארק ואדג'י כי הוא לא באמת כזה. אני אוהב אותו כי הוא גרנדיוזי, מנופח וימרני בסרט שהוא גרנדיוזי, מנופח ויומרני, אבל הוא פשוט עושה את זה בצורה טובה. מאותה סיבה בערך אני אוהב מאד את סצנת הפתיחה הגרדיוזית, המנופחת והיומרנית של הסרט ביין והמטוס.
אתה משתמש במילים כמו דארק וסייקו כל הזמן כאילו זה איזה מין ערובה לאיכות הסרט. אין לי בעיה לצפות בסרטי באטמן שהוא לא סייקו בהם (אבל אם הג'וקר שפוי אני עפתי משם) ולא כזה מעניין אותי הדארק העלק אדג'י שחפרת עליו. אפשר לעשות עם באטמן הרבה דברים והרבה פעמים יש נטיה לקחת אותו לכיוון יותר מעוגן במציאות וריאליסטי וזה אחלה. לא צפיתי בסרט הנל אז אני לא יודע מה הגישה אבל אני מאד אוהב את הגישה של באטמן. לא כי הסרטים האלה דארק, אוי איזה מילה מזעזעת, אלא כי הם גרנדיוזיים ושאפתניים אבל עומדים במה שמבטיחים ונולאן מצליח להעניק לסרטים האלו נופך מאד פסיכולוגי ואפילו פילוסופי ובו זמנית להקפיץ לי את האדרנלין ולרגש באופן הכי בסיסי שקולנוע באמת גדול יכול.
אין לזה שום קשר לדארק, סייקו, דירוג R או דירוג X. פשוט במאי מעולה שעומדים לרשותו הכלים לספר את הסיפור שהוא מעוניין לספר.
לא הייתי פותח במקומך את התגובה כמו שפתחת, זה לא מכבד
בכל מקרה, אני הבאתי דוגמה לאיך יכלו לעשות את הדמות של באטמן מעניין בימינו, הוא לא חייב דווקא להיות סייקו. לא הבנתי מה אדג'י במה שנתתי דוגמאות, אני מתחיל לחשוב שאתה הטרול מבין שנינו. וסליחה כל הסרטים של באטמן הם לגמרי דארק, הדירוגים אכן לא מחייבים. וכמו שאמרתי לטעמך כל המשפטי אופל האלה. לדעתי המשפט של אני הצללים נופל שטוח ומטומטם כמו מרת'ה.נתקעת יותר מידי על המילים שהזכרתי דארק וסייקו בלי להבין את מהות הבעיה שלי עם סרט שפותח ככה. מצידי תקרא לזה איך שאתה רוצה יומרני מנופח. צריך שיהיה לדבר הזה ביסוס, מה שלא היה לו לא בפתיחה ולא בסגירה לאנשים שסיימו את היצירה המנופחת הזו.
נ.ב אם לא הבנת מה כתבתי, תמיד אפשר לשאול זה לא מוריד ממך
אני באמת לא הבנתי מילה ממה שכתבת ולרגע לא חשבתי שזה מוריד ממני אבל תודה על האישור
(ל"ת)
ובכל זאת לא שאלת, תודה שסיכמת מי הטרול מבין שנינו
(ל"ת)
חשפת אותי
(ל"ת)
מהצללים
(ל"ת)
אף אחד כאן לא טרול, תודה רבה
בטח לא אחד מהמגיבים הקבועים לאחרונה, וגם אתה לא – אם כי בהחלט שאבין את מי שחושב שנטל ההוכחה הוא עלייך במקרה הזה, כאשר אתה מבטל סרט בתנאי צפיים מינוס אופטימליים, נטו בשביל לקבל אשרור לדעות הקדומות שלך לגביו – וכל זה לגיטמי אבל פשוט מוציא אותך מאפשרות לדון עליו באופן רציני. אתה יכול לדבר על הרושם הכללי מהטריילרים ומהסצנה וחצי, אבל הדעה שלך על הסרט, על בסיס הכלום שראית, היא, ובכן, לא רלוונטית באמת.
תוסיף לזה את האגרסיביות, העוקצנות, והתקיפות שבה הגבת גם למגיבים שהגיבו אלייך באופן הכי כן, תמים ומנסה לעורר שיחה – וכן, אבין מי שיחשוב שאתה הוא הטרול – למרות שאני חושב שבימינו אין למילה הזאת משמעות, ובכל משמעות שהייתה למילה הזאת עד לאחרונה אתה לא עומד בסף.
ובכל זאת, נא להירגע עם הדרך שאתה מדבר פה למגיבים. אתה בא מנקודת מוצא מאוד שונה, ואני מבין שיש תסכול בנוגע לפער בינך ובין אחרים, אבל זה לא נותן לך רשות לעלוב בהם.
-דעתך- מה רלוונטי מה לא. אני לא צריך להסכים
אני נתתי נטו ביקורת על הסצנת פתיחה ועל סיכום של אנשים מהמערכת השלישית ללא ספויילרים. לא אמרתי שזו דעתי על כל הסרט ולא אמרתי שאני לא אצפה בו. ראיתי מספיק מבקרים שנמצאים ברוטן טומטוס שהיו מתבטאים על סרטים וסדרות שהפסיקו לראות מההתחלה ויש אכן רלוונטיות בזה.
לגבי כל הניתוח שלך על מי טרול ומי צריך 'להוכיח' אחרת, סלח לי אבל זה לא מחזיק בכלל. אמרתי טיעונים לגיטימיים לחלוטין לגבי הפרנצ"יז הסרט והסטודיו שעומד מאחוריו. אם אחד המגיבים לא מבין וממש לא איכפת לי שהוא קבוע, שיאמר לא הבנתי או לסירוגין לא מסכים. ברגע שהוא מזלזל ומתחיל לקרוא לי טרול היית צריך לעצור את זה כבר אז ולא כשאני מסכם לו שהוא התנהג כדוש ולבסוף סתם בזבז את זמנו, כי הוא לא באמת רצה לנהל דיון אלא לצעוק את מה שהוא רצה.
כנל שאר המגיבים, מי שהגיב לי בצורה מתחכמת, עוקצנית ומתנשאת עם המלצות ועצות מה אני צריך או לא צריך לעשות, קיבל יחס בהתאם, מי שניהל שיח לעניין נשארנו בעניין.
מבין שאתה לא מנסה להיות נייטרלי ומצודד בצד אחד ועדיין, אל תשבשו את השכל הישר בבקשה. מכבדיי אכבד
אתה לא צריך כלום
חוץ מלהיזהר במקלדתך ואיך שאתה מגיב פה לאנשים. עד כה הדיון הזה התנהל בין הטיפות ולא נחצו קווים, אבל סוגיית הטרוליזם (שרנדל לא קרא לך טרול, אגב. הוא אמר "אני מקווה שאתה לא טרול". בהנחה שאתה לא טרול, התגובה הסבירה היא "כן, אני אכן איני טרול") מתחילה לגרום לכמה טיפות בהחלט ליפול עליו.
(למרות שנראה שהוא נגמר גם ככה, אז זה לא כזה משנה).
טוב אני לא צריך להיזהר ולא לקבל אזהרות
במיוחד אם לא נחצו קווים, אתה מגזים. רנדל ניסה לזלזל בכל מה שיש לי לומר גם בהודעות העוקבות שלו. כשיבחר להיות ענייני ולכבד, או לא הגיב.
ערב טוב.
תראה ברגע שהיקום MCU התפתח לדיסני+ המפלצת שוחררה
וכשאני אומר שוחררה, אני מתכוון שדיסני זיהו כמה כסף הם יכולים לעשות הכול מתחיל להיות מאושר, אומנם בהדרגה אבל הוא מתקדם. ללא ההיסטוריה של החברה, שהייתה מזוהה רק משפחה פרנדלי וילדים. אף אחד לא האמין שדיסני תכניס תכנים למבוגרים לשירות דיסני+ בארצות הברית, כי הוא מאוד מזוהה עם ילדים וזו הסיבה שהם ניסו את זה רק בשוק הגלובלי, אבל שהם ראו כמה מנויים זה מביא, זה מתחיל לשנות את התמונה. השאלה רק איך להרגיל את הקהל שלהם לזה. כבר הכריזו שדדפול 3 מדורג R הוא תחת קווין פייגי ומארוול סטודיוס ולבנתיים לא היה פרוייקט אחד, תחת המטריה שלהם שהוא לא בMCU.
נמשיך לסדרות מארוול דיסני+, למרות שוונדהווז'ון וwaht if חלק חשוב ממולטיוורס אוף מדנס, ללא ספויילרים עדיין דוקטור סטריינג' 2 יצא למרות ששירות דיסני+ לא הושק בכל העולם. גם ספיידרמן אז מישהו אמור לראות עכשיו את כל הסרטים שלא בMCU, גם אקסמן? מכאן אני מסיק דווקא שהמפיקים בדיסני ומארוול מבינים שהיקום/יקומים שלהם כל כך ענקיים, שהם לא בונים על זה שכולם יראו הכול אלא הרוב. לגבי דרדוויל שהזכרת אם יופיע עכשיו בMCU אז זה אומר שכל הילדים צריכים לראות את כל הסדרה שלו שהיא למבוגרים? לא.
ונחזור לעניין המבוגרים, אני אטען שחלק גדול מהמשפחות לא איכפת להם לצפות עם הילדים אלימות יותר ברוטלית, פשוט לא כזו שהיא לגמרי גור כמו יחידת המתאבדים. זאת אומרת אין להם בעיה לראות קצת יותר דם מהדירוג שמתיר זאת כמו דרדוויל, אבל לא סצנות סקס כמו ג'סיקה ג'ונס ואני חושב שדיסני יכוונו יותר לשם דארק מהרגיל שמצריך דירוג למבוגרים אבל לא משהו שההורים יתנגדו אליו. דרדוויל אני לגמרי רואה את ההורים יושבים לצפות עם הטיאייג'רים שלהם בדומה לפלקון וחייל החורף עם הסצינה של מגן קפטן אמריקה בדם, כבר שם הם דחפו את הדירוג.
אז בסדרות כבר יהיה להם יותר קל ולא רואה אצלהם בעיה עושים את דרדוויל עונה 4 בMCU, מה שמביא אותי לעניין הבא היקום כל כך גדול והולך להיות כמה קבוצות ביקום, 'יאנג אוונג'רס', מידנייט סאנס ועוד. בקומיקס יש למארוול לוגו מיוחד שחור, לדירוג R שנקרא 'Marvel Knights' אז אני לגמרי רואה אותם משתמשים בלוגו בסגנון לסרטים מדורגי R כמו דדפול, דרדוויל ואולי לקבוצה כמו מידנייט סאנס , כמו שהם ראו בג'וקר זה עוד קהל שאפשר לעשות עליו הרבה כסף. ובוא נגיד באיוונט שכל הקבוצות יפגשו אז הסרט יהיה מדורג PG-13 שהם דוחפים כמה שאפשר אותו. זה בדיוק גם מה שהתכוונתי למולטיוורס אוף מדנס ומון נייט, האחד מדורג PG-13 והשני MA-14 שזה כביכול לצעירים, אבל אף פעם דיסני לא דחפה את הדירוגים האלה להיות כמה שיותר דארק, נגיד בסגנון האביר האפל, אלא נשענה יותר למותג שהיא, שזה סרט לכל המשפחה. אז אני חושב שהיא במהלך שינוי לגבי המותג מארוול ששם סרט לכל המשפחה אבל יכול להיות מאוד אפל וחלק אפילו יהיו בדירוג למבוגרים בלבד אבל לא בהכרח כאלה שהמשפחה תוותר לצפות.
אנחנו הרבה מעבר לנקודה שכולם יוכלו לראות 100% מהתכנים של מארוול, ומעבר לימים של מלחמת אזרחים ואינפיניטי וור, יהיה עדיין קשר ישיר ומי שיצפה בהכול יקבל ערך מוסף, אבל כל פרויקט חדש יוכל להסביר ב2 משפטים איפה הפלוט של דמות x עומדת ומי שלא יספיק לו עדיין, האולפן נוקט בעמדה שסביר להניח שמישהו בסביבתו של הצופה יסביר לו, חברים או משפחה. כי הרי מארוול נהיה מותג שכמעט כולם רואים ומי שלא אז כנראה גם ככה לא יצפה מי שצריך לעשות שיעורי בית יעשה, מי שירצה להתחיל דמות חדשה יתחיל. הסבירות שכל מעריץ גיבורי על יראה הכול? לא סביר, גם סרטים סדרות, אנימציה, דירוג R היקום של סוני וגם הם רוצים לעשות סדרות באמזון. בקיצור יהיו כמה קווי סיפור בMCM ולא כולם יהיו בכולם וזה לגמרי בסדר. עדיין אני חושב שיהיה סרט אינסבל ואיוונט כולם יבואו כי לכל אחד יהיה הקו הסיפורי שהוא עוקב שיוביל אותו לשם.
כמו שכתבתי, זו בעיקר תקווה שלי שהם לא ילכו למקומות כאלה
וגם הסברתי שהם עדיין לא נכנסו למקומות האלה.
לא היה מעולם סרט של אולפני מארוול שהיה מנותק משאר הסרטים? נכון. אבל גם לא היה מעולם סרט R ביקום הזה וגם לא היה מעולם סרט ששובר את הקיר הרביעי ביקום הזה. דדפול 3 הוא מקרה מיוחד וככזה הגיוני שהוא יהיה נפרד גם אם זה לא קרה עד היום.
ולדעתי מארוול עדיין מעוניינים שהצופים שלהם יראו את הכל ויהיו בעיניינים, רק שמה שמעניין אותם זה בעיקר ארה״ב. כל עוד דיסני פלוס זמינים בארה״ב, לא ממש אכפת להם שבשאר העולם זה לא זמין. צריך לזכור שהוליווד מיצרת סרטים וסדרות קודם כל לקהל האמריקאי ורק אחר כך לשאר העולם.
כרגע יש אחידות מבחינת דירוג לכל סרטי וסדרות מארוול (ושוב, רשמית דארדוויל לא חלק מהיקום הקולנועי עדיין), כך שאין עדיין מקור לכך שזה ישתנה (חוץ מדדפול, אבל כמו שכתבתי, דדפול הוא לא אחד שיכול ממש להשתלב באופן רגיל ביקום ולא רק בגלל הדירוג) ואני רק תקווה שזה באמת לא ישתנה.
אבל האם אני ממש סומך על מארוול בעניין הזה? ממש לא.
לצערי מארוול צועדים בכיוונים שאני ממש לא מחבב: העובדה שעכשיו זה יקום של סרטים וסדרות, ההכנסה של דמויות מארוול שלא מה-MCU וההפיכה הרטרואקטיבית של כל תוצר שמבוסס על קומיקסים של מארוול לחלק מהיקום של מארוול באמצעות התירוץ של המולטיוורס (עכשיו טרילוגיית ספיידרמן ושני סרטי ספיידרמן המופלא הם חלק מהמולטיוורס של היקום של מארוול), העובדה שכבר אין סרטי אנסמבל מאז אנדגיים ולא ידוע על כאלה בעתיד הנראה לעין, וגם באופן כללי ירידת איכות בתוכן של מארוול (2021 הייתה השנה שבה יצא הכי הרבה תוכן של ה-MCU ולמרות זאת ״לוקי״ היה התוצר היחיד שממש אהבתי ברמה של סרטי סאגת האינסוף) ואני מוצא את עצמי הרבה יותר נהנה מצפיות חוזרות בסרטי סאגת האינסוף מאשר מהתוצרים החדשים יותר.
מארוול באופן כללי מתחילים לאבד אותי ולכן אני מקווה שהם לא ילכו עם זה עוד צעד שכבר ממש ירחיק אותי מהם.
וונדה וויז'ון סוג של שברה את הקיר הרביעי
ושי-האלק היא המקורית בקומיקס לשבור את הקיר הרביעי לפני דדפול ותעשה את זה גם בסדרה שלה השנה, שגם שם דרדוויל אמור להופיע.
מחשבה שלמארוול איכפת רק מהשוק של US זו טעות בבסיס של הבסיס שעליו מבוסס הפרנצ'ייז הכי חזק בעולם. דווקא אני חושב שוונדה וויז'ון מתעלה על רוב סאגת האינסוף והיא בטופ 3 בקלות. לוקי מצויינת גם יותר מרוב הפרוייקטים. שאר הסדרות הרגישו קצת יותר חלשות כמו What If שלא אהבתי את הפייזינג שלה, פרקים קצרים מידי. ופלקון היו לה רגעים מצויינים אבל הסוף היה קצת קרינג'י וקצת רק בסדר. הוקאיי הייתה אמורה להיות קטנה והיא עשתה את זה דיי טוב אבל הנבל הסופי הרגיש צעצועי מידי ביחס מאיפה שהוא בא.
שמע כל אחד משהו הוא אוהב, לא רואה סיבה שיאבדו מישהו אם יהיה להם ז'אנרים שונים שפונים לקבוצות שונות וסרטי אינסבל שפונים לכולם ביחד, זה כמו סאגת האינסוף רק יותר מבודד. ז'אנרים יותר ברורים, סופר על טבעי, הנוקמים, הצעירים והרחוב. תוכל לזנוח פשוט את מה שאתה פחות מתחבר אין סיבה שתאכל הכול אם אתה לא בעניין.
עוד דבר רציתי להוסיף, לאורך סאגת אבני האינסוף הייתי מאוד מחובר לקפטן אמריקה, לו הכי חכיתי בסרטים ואני יכול לומר שעכשיו זה קורה אצלי אותו דבר רק עם מכשפת השני, והפעם הרבה יותר חזק כי היא יותר ה'טעם' שלי, אז זה לכשעצמו הצלחה של הפייז 4 מבחינתי. ומעבר לזה, הם סוף סוף הצליחו להפוך גיבורה במארוול לפופולרית ברמה של איירון מן וקפטן אמריקה, אם לא יותר. האינטרנט מלא בקהל שמחכים למולטיוורס אוף מדנס יותר לוונדה מאשר לסטריינג' שזה מדהים בעיניי.
הורדתי את הגרסה הפירטית
כדי להיזכר בסצנה כלשהי עבור הביקורת, ובמהלך דקת הצפייה עברתי יותר ייסורים מהקורבנות של הרידלר. זה היה נוראי, באמת. מילא לשפוט סרט על פי סצנה (שזה גם תמוה, אבל כבר השיבו לך על כך ארוכות) אבל אל תעשה את זה על פי כזו גרסה נוראית.
למה תמיד ההתחכמויות של הכותבים באתר נשמעים אותו דבר?
כנראה כמו הבאטמן אין עדכון לימינו. ולעניין, כמו שאמרתי אני לא סומך על הפרוייקטים של DC וראיתי כבר ביקורות על הבאטמן שהוא יותר מידי אפל ורציני וכאן עוד הוסיפו ילד סנטר, שזה עוד יותר גרם לי להרים גבה ואז אמרתי טוב בוא נראה את הפתיחה וזה היה הדובדבן לקבל את ה'אני הצללים' כתשובה הולמת ללמה לא להשקיע עליו בקולנוע, הזכיר לי את כל המרת'ה שישר אמרתי לא תודה.
נ.ב כולי בטוחני שכולם יעשו לך לייק, כי אתם נשמעים אותו דבר ואז עושים לייק אותו דבר. להבא קצת פחות התחמכויות של רידלר ויותר עניין ישאירו את ההודעה יותר מעניינת ולא עצה שאף אחד לא ירצה להקשיב.
למה אתה כ"כ כועס?
(ל"ת)
לגבי אלפרד – בגדול יש לו עבר של חובש קרבי וסוכן חשאי, ובגרסא הזאת של הסרט משתמע שהוא שומר הראש של משפחת וויין. מה שהגיוני.
תהייה לגבי קרמיין פלקון/ני/נה
משהו שאני פשוט לא מצליח להבין: האם יש הגייה קאנונית לשם משפחתו של קרמיין (Falcone)??
בחלק מהגרסאות אני שומע שהשם נהגה "פלקונה", באחרים "פלקוני"; ועכשיו זאת הפעם הראשונה שאני שומע שהשם נהגה "פלקון" (כמו בז [הציפור] או פלקון ממארוול).
טכנית, אני מבין שההגייה הספציפית בסרט ("פלקון") משמשת ככלי עלילתי במהלכו,
אבל כאילו; וואט דה האק?! בדי. סי. / האחים וורנר לא סגורים על עצמם? גיבור-על וקומיקס אמריקאים – ההגייה לא אמורה להשתנות בצורה דרסטית כמו בהגייה בין שתי שפות זרות?
עד כמה שאני יודע, פאלקון זה הקנון ונולאן לא השתמש בהגייה הנכונה.
מקרה דומה הוא בסדרת האנימציה של באטמן של ברוס טים בה ראס אל גול היה ראיש אל גול – כשבעצם ההגייה הנכונה היא ראס (ראש בערבית).
אגב נולאן – הוא גם קרא לליגת המתנקשים ליגת הצללים בסרט. מאוחר יותר ליגת הצללים הפכה גם למונח קנוני בקומיקס אבל בזמנו זה לא היה המונח הנכון.
אני מניח שעבור די סי, כל עוד לא מדובר בפרויקטים מאותו יקום אין חשיבות לענייני הגייה.
לא תמיד ברור
מהי ההגייה הנכונה לשם ותיק שמקורו במדיה כתובה.
מה שם המשפחה של הקירח שמנסה להרוג את סופרמן?
סניידר, אבל הוא לא קירח.
שאלתי על זה שמנסה
לא על זה שהצליח.
לות'ור. יש כאלה שקוראים לו לות'ר, אבל הם טועים.
(ל"ת)
זה משום מה מתחלק לאנימציה / לייב אקשן
בלייב אקשן זה בדרך כלל לות'ר, באנימציה – לות'ור.
יש לך דוגמאות?
(ל"ת)
מהזיכרון
לייב אקשן:
סופרמן – גם וגם
לויס וקלארק – לות'ר
סמולוויל – לות'ר
DCEU – גם וגם
סופרגירל – לות'ר
סופרמן ולויס – לות'ר
אנימציה:
DCAU – לות'ור
כל מיני סטנד-אלון – לות'ור
אהבתי מאוד.
באתי עם ציפיות זהירות, אחרי כל הביקורות המסתייגות שמשבחות את הצילום והאקשן אבל שופטות לחובה את העלילה. צפיתי בו אתמול בלילה, ולמעט נודניק אחד שהתעקש לבדוק הודעות בווטסאפ שורה לפניי, נהניתי מחויית צפיה די אידיאלית (סינמה סיטי: למה לעשות הפסקה דווקא ברגע כזה, מכל הרגעים? זה לא שפוי. לא שפוי כמו הרידלר. רגע…).
הפסקול? פנטסטי (אין לי שום חיבה למלחמת הכוכבים, אז מבחינתי זו גרסה טובה יותר של מארש האימפריה). ושערו בנפשכם את הפתעתי כשגיליתי שיר לא מוכר יחסית של להקה שכבר אינה קיימת מאלבום המופת שלה מתנגן בדקות הראשונות של הסרט.
הצילום? סוחף, יפהפה, מדביק את העיניים למסך.
באטמן? בתור ברוס ויין הוא קצת אנמי, אבל אולי זה בגלל שזו מסיכה שהוא עוטה על עצמו – באטמן מרגיש הרבה יותר בנוח בתוך חליפה וגלימה. וגם, הגיוני ללהק מישהו שהחל את דרכו הקולנועית בתור ערפד לאיש-העטלף.
העלילה? אהבתי שכמו באביר האפל, העניין אינו רק רציחות חידתיות אלא גם תמונת מבט רחבה יותר על העיר, בעלי הכוח משני צדי המתרס (שהוא אותו צד לפעמים), ענייני פוליטיקה ושחיתויות שתמיד הולכים יד ביד. קצת הרגשתי שלקראת הסוף כל ענייני הבלשות נזרקים לטובת וידוי מפורט של הרידלר לגבי מה שהוא הולך לעשות, ובאמת שקצת היה חבל לי – רציתי לראות את באטמן מפענח את זה בעזרת השכל ולא היוהרה של יריבו. ועצם העובדה שלרידלר יש עוקבים פנאטיים הייתה לא פחות ממצמררת.
האקשן? מהפנט, מכאיב, חגיגה לעיניים. הקטע עם התאומים היה בדיחה שהפאנץ' שלה נמצא במרחק חצי סרט – בתור באטמן לא נותנים לו להיכנס, בתור ברוס ויין – אין בעיה, חבוב.
הנבלים? כולם עושים עבודה נהדרת, כל אחד בדרכו. הרידלר היה דווקא הכי מפחיד כשהוא היה בלי התחפושת. ואהבתי גם את הסצינה האחרונה שלו בארקהם, כש…ג'וקר? חד לו חידה. חשוב לעשות חברים, במיוחד בכלא. לא? הוא לא ביין, הוא אמנם בעל מוח מבריק ומעוות, אבל הכוח שלו לא נמצא בגוף (בתחילת הסרט רואים דוגמה מוחשית וקצת ביזארית לכך; במקום להוריד מערכו, זה רק גרם לי להיצמד למסך עוד יותר). הוא כן משדר וייבים קצת ג'וקריים, אבל אני מניח שבעולם פוסט האביר האפל, זה בלתי נמנע. בכל אופן, המטרה שלו הייתה אחרת, ואפילו המזימה האחרונה שלו הייתה מבהילה (אפשר לומר שהוא הצליח, חלקית לפחות: גותהם מוצפת, והביזה וההפקרות יעלו, כמו שברוס בעצמו אומר).
עוד נקודה יוצאת דופן: הקרב האחרון – אגב, איזו כניסה נהדרת לסצינה הזו מצד באטמן, לכל השדים והעטלפים –
מתרחש נגד הפנאטים הרצחניים של הרידלר, ולא נגדו עצמו, שכבר כלוא בארקהם. בדרך כלל בסרטי אקשן זה הפוך – את הרע הראשי שומרים לסוף. אבל הסרט הזה שומר על הריאליזם היחסי שלו: לרידלר אין איך להימלט ובאטמן נאבק עכשיו נגד התוצאות של מעשיו ולא בו פיזית (גם כי בואו נודה, רידלר נגד באטמן, בפן הפיזי, זה לא כוחות, נקודה).
ההטעיה לגבי הראטה: מעולה (הטעיה כפולה, אפילו). ההטעיה לגבי סלינה קייל: כנ"ל.
והוויס אובר של באטמן בתחילת הסרט מאוד הזכיר לי את סופר האימה תומס ליגוטי מקריין טקסטים מצמררים שלו מעל מוזיקה אינסטרומנטלית עוכרת שלווה באדיבות הרכב בשם Current 93. (ממליץ מאוד, אגב)
לא סרט מושלם, אבל עדיין, סרט טוב מאוד, מותח ומהנה.
תמיד כיף לדעת שיש עוד חובבי Current 93 בקהל :)
(ל"ת)
משהו לגבי הפסקול של ג'אקינו
בתור חובב פסקולים מושבע, אני חייב לשבח את ג'אקינו שהלחין כאן את אחד הפסקולים הכי מוצלחים ששמעתי.
ואני מודה שלפני שהסרט יצא לא כ"כ הכרתי/התמקדתי בעבודות שלו, ורציתי לשמוע מה עוד הוא עשה. לכן הלכתי לשמוע את הפסקול של ד"ר סטריינג' וספיידרמן האחרון. לא יודע, הראשון היה משעמם בטירוף וחסר כל ייחודיות. ובספיידרמן אני זוכר שהיה נחמד, אבל אני פשוט לא זוכר ממנו כלום (בניגוד לפסקול המעולה של דני אלפמן בסרטי ריימי).
אז באמת שהתוצאה בבאטמן מפתיעה.
לגמרי הפתעת השנה (גם החולפת). לא חשבתי שיש לו את זה.
ממלחין ג'נרי ומרדים של דיסני הוא הביא כאן סקור שהוא סוג של שילוב של דני אלפמן ושירלי ווקר.
התלונה היחידה שלי היא שהוא פשוט הפציץ בקטע מוגזם עם כמות העיבודים של אווה מריה – מספר גרסאות אורקסטרה ופסנתר. אני מבין שיש פואנטה ליצירה הזאת בסרט אבל וואו, בנאדם.
איך אמר הפינגווין? Whoa, take it easy sweetheart!
לא החזקתי מג'אקינו בתור אחד מהגדולים אבל ידעתי שהוא מוכשר.
הוא כנראה המלחין הפיקסאר הכי טוב (בעצם רנדי ניומן אבל הוא פחות אקלקטי מג'אקינו), עם המוזיקה ב"למעלה" בתור גולת הכותרת. פשוט כל מה שעשה מסביב היה די בינוני (כולל המוזיקה הסתמית בג'וג'ו ראביט). אבל באטמן הוא בפער ניכר הדבר הכי טוב שעשה מחוץ לסרטי פיקסאר
אני הייתי שם את רטטוי בתור ״גולת הכותרת״
פסקול פשוט מושלם בכל קנה מידה אפשרי, יצירת מופת לכל דבר ועניין.
איך הוא לא זכה על הפסקול הזה באוסקר, זה משהו שעד היום אין לי תשובה עליו.
יש מישהו בעולם, מלבד שופטי האוסקר, שחושב של״כפרה״ באמת הגיע לזכות בפרס הפסקול על פני ״רטטוי״?
זה אחת הזכיות הכי לא מוצדקות אי פעם בקטגוריה הזאת.
וואי אני מת על רטטוי, אבל הפסקול של כפרה מבריק והגיע לו כל אוסקר שבעולם
(באופן כללי, סרט אדיר שהגיע לו יותר, ומהמצטיינים של 2007)
נראה לי שפס הקול האהוב עלי של ג'יאצ'ינו (שם משפחה שנוי במחלוקת, ככה זכור לי שמבטאים את השם שלו בטקסי פרסים) הוא בכלל ב"אבודים", לאורך הסדרה הוא הביא רגעים יפהפיים של מוזיקה. את של רטטוי אני בקושי זוכר, אבל זאת כנראה הבעיה שלי ולא של הפסקול.
אני גם חובב רטטוי
אך אני בעיקר זוכר מהסרט את השיר הצרפתי שנדבק לי למוח (ואני מניח שהוא הלחין אותו). אבל אין יצירה יותר מרגשת, אייקונית ומבריקה שהוא יצר מרצועת married life. פשוט ברגע ששומעים את הקטע הזה (וצופים בו כמובן) יודעים שזה קלאסיקה. לא סתם הרבה מחשיבים את הכמה דקות האלו לפסגה של פיקסאר. מה שהרס זה כמות הפעמים שיצא לי להיתקל בכל מיני מקומות בלחן הזה, כולל במלא כתבות למיניהם של ערוצי החדשות.
לגמרי מסכים לגבי אבודים, צלילי הבומים ההוא הפך לזכרון ילדות, כאשר גילתי את הסדרה בשלהי כיתה ה.
ג'יאקינו הוא לא Falcone, אין ויכוח אמיתי לגבי ההגיה הנכונה שלו
זה שם איטלקי, ובאיטלקית הצירוף ch מבוטא כ"ק".
(ורק להבהיר: ככה הוא קורא לעצמו בראיונות וקונצרטים שלו שראיתי)
אם כבר מדברים על היצירות הגדולות שלו, אני מאוד אוהב את הפסקול של "משפחת סופר-על" (שילוב ז'אנרים מעניין של ג'אז, מתח וגיבורי-על), וגם זה של רוג אחת התחבב עלי עם השנים.
מה שאני אוהב אצל ג'יאקינו זו ההערכה הניכרת שלו למוזיקה שכבר קיימת. כשהוא עובד על פרנצ'ייזים ותיקים (מלחמת הכוכבים, פארק היורה, ספיידר-מן), הוא נוהג לעבוד ולשחק עם המוזיקה המוכרת, במקום להמציא לגמרי את הגלגל מחדש רק כי הגלגל הקיים נכתב ע"י מלחין אחר.
תודה על ההבהרה
בסרטון הזה ספציפית (כמו שאמרתי, אני נסמך בעיקר על איך שביטאו את שמו בטקסי פרסים) ג'ניפר לופז וסם וורת'ינגטון מבטאים את שמו בשתי דרכים שונות, מה שהוביל אותי לכתוב שמדובר במחלוקת כלשהי. אבל אכן, כמו שהיטבת להדגים, הוא אכן מבטא את זה ג'יאקינו. תודה על התיקון, עידן!
טוב, באותו סרטון ג'ניפר לופז גם מבטאת את שם המשפחה של אלכסנדר דספלא לא נכון, אז לא הייתי מסתמך עליו יותר מדי.
ואני מניח שכולנו זוכרים את דעתו של ג'ון טרבולטה על איך מבטאים "אידינה מנזל".
בכל מקרה, על לא דבר
אני בא גם להגן על ג'יאקינו וגם על 'כפרה'
אני כן מחשיב את ג'יאקוינו כאחד המלחינים המוכשרים והמסקרנים ביותר שעובדים בהוליווד כיום. הפסקול שלו ל-'באטמן' מצוין אך רחוק מלהיות אחד הטובים שלו. 'רוג אחד', 'ספיד רייסר', 'כוכב הקופים' (השלישי), 'משפחת סופר על' (גם השני אבל בעיקר הראשון) ו-'עלייתה של ג'ופיטר' הם כולם פסי קול פנטסטיים. דווקא מהפסקול שלו ל-'למעלה' לא התלהבתי. כן, נעימת הנושא היא שיא הקריירה שלו אך הפסקול די משעמם חוץ ממנה. גולת הכותרת שלו בעיניי היא 'רטטוי'. מופתי ועם הרבה נעימות מצוינות (ואחת מנעימות האקשן האהובות עליי ב-'Rat Dash') ועדיין הוא לא מגיע לרמה של הפסקול של 'כפרה'. מעט פסי קול מגיעים לרמה הזאת. ואוסקר יותר ממוצדק.
מה שכן, מסכים שלג'יאקינו יש הרבה עבודות בנאליות ומשעממות אבל בתעשייה הזאת ככה זה אצל כל מלחין. הם משום מה מוציאים כמות די גדולה של עבודות מדי שנה (להקה או זמר מוציאים אלבום אחד כל 2-3 שנים במקרה הטוב. מלחין סרטים מוציא 2-4 פסי קול מדי שנה. למה? לא משלמים להם מספיק?). והמטרה העיקרית של הפסקול היא לשרת את הסרט ופחות לעמוד בפני עצמו כך שכל עוד הוא עובד עם הסרט אז המלחין עשה עבודה טובה וניתן להבליג על העבודות שלו שלא מחזיקות בפני עצמן. זו לא המטרה העיקרית שלהן. אם בוחנים את העבודות הטובות של ג'יאקינו אז לא מפליא אותי הפסקול שהוא כתב ל-'הבאטמן'. הסיבה היחידה שהפסקול הזה מקבל כל כך הרבה התייחסות היא משום שהוא מאוד בולט בסרט עצמו ומושך הרבה תשומת לב אליו (באופן מכוון, כמובן). לא יותר (והוא גם די טוב, כמובן).
שלוש שעות זה לא מספיק לכם?
אז הנה עוד חמש דקות! העלו עכשיו סצנה שירדה בעריכה עם באטמן והג'וקר בארקהם.
מבין לגמרי למה זה ירד מהסרט.
לדעתי יש פוטנציאל אבל צריך לחכות לסרט השלישי עם הדמות.
כמה עוד אפשר עם הדמות הזאת?
שיעשה הפסקה של עשור ויחזור אלינו אחרי מלחמת העולם השלישית/אפוקליפסת הרובוטים/הסדרה הבאה של אביב גפן (ואם אפשר, שישחררו מתדמית הפסיכופת המפחיד וייזכרו שהוא גם יכול להיות מצחיק, זה גם כיף).
אוי איזה בחירת ליהוק צפויה. כבר בפעפ הראשונה שנתקלתי בפרצוף המטריד של השחקן הזה חשבתי על הליהוק הזה
(ל"ת)
הדמות הזאת באמת מאוסה כבר.
כאילו, בשלב הזה רק ליהוק מיוחד במינו יוכל להחזיר חיים לדמות הזאת בקולנוע. אם רק היה איזה זמר רוק ואוונגארד שהוא התגלמות במציאות של הדמות של הג'וקר, וששמו מתרחש עם "דייק שאטון"… חבל… איזה באסה שאין…
בלייק שלטון??
(ל"ת)
כל הסרט הזה
לגמרי גנב את העלילה של משחק הtelltale כאילו
לא ממש.
חוץ מהרקע של ההורים של ברוס אין שם הרבה, וגם החלק הזה היה גם בגרפיק נובלס של earth one.
שיחקתי במשחקים ממש לא מזמן בפעם השניה.
יש קווי דמיון כלליים וקונספטואליים, אבל הרידלר, הפינגווין והג׳וקר שונים מהותית מהגרסר של ריבס. גם באטמן ואלפרד מאד שונים.
האם "ג'וקר" ו"באטמן 22" יגיעו להמשך משותף?
אתם מזהים את הרמזים? האם מקימים כאן יקום די סי חדש?
מה אתם אומרים?
צופן דה וינצ'י דה לה שמאטה
והצופן דה וינצ'י המקורי הוא די שמאטה בעצמו. פיהוקון משמים
ניתוח טכניקת הסיפור - הבאטמן
https://youtu.be/YQiAFdYQrWQ?si=GQNXox_KTDdEZYrP
סרטון שלי.